שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה הייתה המגפה הגדולה של לונדון?
בשנת 1664-5 תקפה את לונדון מגפה איומה והיא הפכה לעיר רפאים. הרחובות שהיו עמוסים בקולות ובחיים התרוקנו. החנויות ננעלו והפעמונים צלצלו בלי הרף, כשעגלות עמוסות גופות עוברות בלילה עם הקריאה החוזרת: "הוציאו החוצה את המתים שלכם!".
זו הייתה המגפה הגדולה של לונדון (The Great Plague of London), המגפה האחרונה והקשה ביותר של מחלת הדבר הבובוני (Bubonic Plague) שפקדה את אנגליה. תוך זנה וחצי בלבד הושמדה כרבע מאוכלוסיית העיר.
המחלה הגיעה מהולנד. בשנים 1663 עד 1664 הייתה העיר אמסטרדם (Amsterdam) שרויה במגפה קשה ואוניות סחר שהביאו בלות כותנה ממנה הגיעו לנמל של לונדון עם משלוח נוסף ולא רצוי במטענן: פרעושים נגועים.
הראשונים למות היו תושבי השכונה הענייה סנט ג'ילס (St. Giles-in-the-Fields) שמחוץ לחומות העיר. בתחילה נראה היה שמדובר בכמה עשרות מקרים, אבל עם בוא הקיץ החם האש הלכה וגברה. בשיאה, בשבוע שבין ה-19 ל-26 בספטמבר 1665, מתו תוך שבוע ימים 7,165 איש ואישה וילדים.
הגורם היה חיידק בשם Yersinia pestis, שהגיע לאדם דרך עקיצת פרעוש שחי על חולדות שחורות. המחלה התבטאה ב-3 צורות עיקריות: הבובונית (Bubonic) עם נפיחויות כואבות בבלוטות הלימפה, הריאתית (Pneumonic) שהתפשטה בשיעול ובנשימה והדמית (Septicaemic) שפגעה ישירות בדם. אם בראשונה עוד היה סיכוי לחולה, בשתי האחרונות כמעט ולא היה סיכוי לשרוד.
עם כל כך מעט ידע ורפואה פרימיטיבית שעמדה לרשותם, לתושבי לונדון של המאה ה-17 לא היה הרבה סיכוי לנצח כזה אויב חסר רחמים.
אנשי הרפואה של התקופה לא הבינו את מנגנון ההדבקה. הם האמינו ב"אוויר רע" כגורם המחלה, שרפו מדורות ברחובות לטיהור האוויר ועודדו ילדים לעשן טבק כמניעה. כלבים וחתולים הואשמו בהפצת המגפה ונהרגו, ועיריית לונדון חיסלה למעלה מ-4,000 כלבים. באירוניה טרגית של ממש, חיסול החתולים והכלבים רק הגביר את מספר החולדות בעיר.
המלך צ'ארלס השני (King Charles II) ברח מלונדון ביולי 1665 עם כל חצרו, תחילה לארמונו בסאליסברי (Salisbury). כאשר המגפה הגיעה גם לשם, הוא המשיך באוקטובר לאוקספורד (Oxford).
הפרלמנט (Parliament) התכנס אף הוא באוקספורד. בתים שבהם אובחנה מגפה סומנו בצלב אדום ובכיתוב "אלוהים, רחם עלינו" ("Lord Have Mercy Upon Us"), ונסגרו מבחוץ, כשכל בני המשפחה, חולים וגם הבריאים כאחד, ננעלו בפנים.
שמואל פיפס (Samuel Pepys), פקיד ממשלתי ומנהל ימי שנשאר בלונדון לאורך רוב ימי המגפה ותיעד אותה ביומנו, כתב ב-7 ביוני 1665 על חרדתו כשראה לראשונה צלבים אדומים על דלתות ב"דרורי ליין". תגובתו הייתה לקנות מיד טבק לגלגול כדי להריח ולמצוץ. הוא האמין בתמימות שריח הטבק יגן עליו מהמחלה.
פיפס שרד ואנחנו יודעים זאת כי הוא המשיך לכתוב. הוא היה מהמעטים שנשארו: רוב העשירים, הרופאים, הסוחרים ואנשי המשפט ברחו. בסוף 1665 כתב פיפס ביומנו שמעולם לא חי בשמחה כה גדולה כמו אותה שנה, למרות הכול.
פיפס דם ציין ביומנו שהוא חשש ברצינות שפאות שיער אופנתיות עלולות לצאת מהאופנה בשל המגפה, מאחר שאנשים חששו שהשיער עשוי להגיע מקורבנות המגפה.
בחורף 1665 המגפה החלה לדעוך, עם הקור שהרג את הפרעושים. בפברואר 1666 חזר המלך לעיר. שנה אחר כך, בספטמבר 1666, פרצה השריפה הגדולה (The Great Fire of London) ששרפה שטח ענקי במרכז העיר. מיתוס אהוב טוען שהאש סיימה את המגפה בכך שהרגה את החולדות, אך ההיסטוריה מפריכה אותו: המגפה כבר הייתה בדעיכה לפני שהאש פרצה, האש לא הגיעה לשכונות שנפגעו קשה כמו Whitechapel ו-Southwark, ולמעשה המגפה לא עברה מן העולם סופית עד 1679.
הנפגעים הרשמיים במגפה שהחריבה את לונדון הגיעו ל-68,596 אך ההיסטוריונים מאמינים שהמספר האמיתי עלה על 100,000, מתוך אוכלוסייה של כ-460,000 איש. שכונות עניות כמו Stepney, Shoreditch ו-Cripplegate נחרבו. השתנתה הדמוגרפיה של העיר, כלומר הרכב האוכלוסיה שלה. המשק נפגע קשות ורבים שברחו מלונדון לא חזרו.
פרט מדעי מעניין מספר שכשאוניברסיטת קיימברידג' (Cambridge) נסגרה בגלל המגפה, נאלץ סטודנט צעיר בשם אייזק ניוטון (Isaac Newton), שסיים זה עתה תואר ראשון, לחזור לחווה המשפחתית ב-Woolsthorpe שבלינקולנשייר (Lincolnshire).
באותן שנות בידוד 1665 עד 1666 , שנים המכונות "שנת הפלא" (Annus Mirabilis), הניח ניוטון את היסודות לתורת הכבידה, חקר אופטיקה בניסויי פריזמה ועיצב את הבסיס למה שיהפוך לחשבון הדיפרנציאלי. בשבילו הפכו שנות אחת המגפות ההרסניות בהיסטוריה ושנים הרות האסון בתולדות העיר, לשנות היצירה הפוריות ביותר.
הנה קיצור סיפורה של מגפת לונדון הגדולה:
https://youtu.be/LMRTo7diFaU
קצרצר על המגפה הגדולה של לונדון (מסך מלא):
https://youtu.be/tVETe-IlB8k
המגפה הזו די החריבה את לונדון:
https://youtu.be/1F6m98rlgGk
וסרט תיעודי על המגפה שתקפה את בירת האימפריה:
https://youtu.be/IwB1ha70dRA?long=yes
המגפה הגדולה של לונדון
בשנת 1664-5 תקפה את לונדון מגפה איומה והיא הפכה לעיר רפאים. הרחובות שהיו עמוסים בקולות ובחיים התרוקנו. החנויות ננעלו והפעמונים צלצלו בלי הרף, כשעגלות עמוסות גופות עוברות בלילה עם הקריאה החוזרת: "הוציאו החוצה את המתים שלכם!".
זו הייתה המגפה הגדולה של לונדון (The Great Plague of London), המגפה האחרונה והקשה ביותר של מחלת הדבר הבובוני (Bubonic Plague) שפקדה את אנגליה. תוך זנה וחצי בלבד הושמדה כרבע מאוכלוסיית העיר.
המחלה הגיעה מהולנד. בשנים 1663 עד 1664 הייתה העיר אמסטרדם (Amsterdam) שרויה במגפה קשה ואוניות סחר שהביאו בלות כותנה ממנה הגיעו לנמל של לונדון עם משלוח נוסף ולא רצוי במטענן: פרעושים נגועים.
הראשונים למות היו תושבי השכונה הענייה סנט ג'ילס (St. Giles-in-the-Fields) שמחוץ לחומות העיר. בתחילה נראה היה שמדובר בכמה עשרות מקרים, אבל עם בוא הקיץ החם האש הלכה וגברה. בשיאה, בשבוע שבין ה-19 ל-26 בספטמבר 1665, מתו תוך שבוע ימים 7,165 איש ואישה וילדים.
הגורם היה חיידק בשם Yersinia pestis, שהגיע לאדם דרך עקיצת פרעוש שחי על חולדות שחורות. המחלה התבטאה ב-3 צורות עיקריות: הבובונית (Bubonic) עם נפיחויות כואבות בבלוטות הלימפה, הריאתית (Pneumonic) שהתפשטה בשיעול ובנשימה והדמית (Septicaemic) שפגעה ישירות בדם. אם בראשונה עוד היה סיכוי לחולה, בשתי האחרונות כמעט ולא היה סיכוי לשרוד.
עם כל כך מעט ידע ורפואה פרימיטיבית שעמדה לרשותם, לתושבי לונדון של המאה ה-17 לא היה הרבה סיכוי לנצח כזה אויב חסר רחמים.
אנשי הרפואה של התקופה לא הבינו את מנגנון ההדבקה. הם האמינו ב"אוויר רע" כגורם המחלה, שרפו מדורות ברחובות לטיהור האוויר ועודדו ילדים לעשן טבק כמניעה. כלבים וחתולים הואשמו בהפצת המגפה ונהרגו, ועיריית לונדון חיסלה למעלה מ-4,000 כלבים. באירוניה טרגית של ממש, חיסול החתולים והכלבים רק הגביר את מספר החולדות בעיר.
המלך צ'ארלס השני (King Charles II) ברח מלונדון ביולי 1665 עם כל חצרו, תחילה לארמונו בסאליסברי (Salisbury). כאשר המגפה הגיעה גם לשם, הוא המשיך באוקטובר לאוקספורד (Oxford).
הפרלמנט (Parliament) התכנס אף הוא באוקספורד. בתים שבהם אובחנה מגפה סומנו בצלב אדום ובכיתוב "אלוהים, רחם עלינו" ("Lord Have Mercy Upon Us"), ונסגרו מבחוץ, כשכל בני המשפחה, חולים וגם הבריאים כאחד, ננעלו בפנים.
שמואל פיפס (Samuel Pepys), פקיד ממשלתי ומנהל ימי שנשאר בלונדון לאורך רוב ימי המגפה ותיעד אותה ביומנו, כתב ב-7 ביוני 1665 על חרדתו כשראה לראשונה צלבים אדומים על דלתות ב"דרורי ליין". תגובתו הייתה לקנות מיד טבק לגלגול כדי להריח ולמצוץ. הוא האמין בתמימות שריח הטבק יגן עליו מהמחלה.
פיפס שרד ואנחנו יודעים זאת כי הוא המשיך לכתוב. הוא היה מהמעטים שנשארו: רוב העשירים, הרופאים, הסוחרים ואנשי המשפט ברחו. בסוף 1665 כתב פיפס ביומנו שמעולם לא חי בשמחה כה גדולה כמו אותה שנה, למרות הכול.
פיפס דם ציין ביומנו שהוא חשש ברצינות שפאות שיער אופנתיות עלולות לצאת מהאופנה בשל המגפה, מאחר שאנשים חששו שהשיער עשוי להגיע מקורבנות המגפה.
בחורף 1665 המגפה החלה לדעוך, עם הקור שהרג את הפרעושים. בפברואר 1666 חזר המלך לעיר. שנה אחר כך, בספטמבר 1666, פרצה השריפה הגדולה (The Great Fire of London) ששרפה שטח ענקי במרכז העיר. מיתוס אהוב טוען שהאש סיימה את המגפה בכך שהרגה את החולדות, אך ההיסטוריה מפריכה אותו: המגפה כבר הייתה בדעיכה לפני שהאש פרצה, האש לא הגיעה לשכונות שנפגעו קשה כמו Whitechapel ו-Southwark, ולמעשה המגפה לא עברה מן העולם סופית עד 1679.
הנפגעים הרשמיים במגפה שהחריבה את לונדון הגיעו ל-68,596 אך ההיסטוריונים מאמינים שהמספר האמיתי עלה על 100,000, מתוך אוכלוסייה של כ-460,000 איש. שכונות עניות כמו Stepney, Shoreditch ו-Cripplegate נחרבו. השתנתה הדמוגרפיה של העיר, כלומר הרכב האוכלוסיה שלה. המשק נפגע קשות ורבים שברחו מלונדון לא חזרו.
פרט מדעי מעניין מספר שכשאוניברסיטת קיימברידג' (Cambridge) נסגרה בגלל המגפה, נאלץ סטודנט צעיר בשם אייזק ניוטון (Isaac Newton), שסיים זה עתה תואר ראשון, לחזור לחווה המשפחתית ב-Woolsthorpe שבלינקולנשייר (Lincolnshire).
באותן שנות בידוד 1665 עד 1666 , שנים המכונות "שנת הפלא" (Annus Mirabilis), הניח ניוטון את היסודות לתורת הכבידה, חקר אופטיקה בניסויי פריזמה ועיצב את הבסיס למה שיהפוך לחשבון הדיפרנציאלי. בשבילו הפכו שנות אחת המגפות ההרסניות בהיסטוריה ושנים הרות האסון בתולדות העיר, לשנות היצירה הפוריות ביותר.
הנה קיצור סיפורה של מגפת לונדון הגדולה:
https://youtu.be/LMRTo7diFaU
קצרצר על המגפה הגדולה של לונדון (מסך מלא):
https://youtu.be/tVETe-IlB8k
המגפה הזו די החריבה את לונדון:
https://youtu.be/1F6m98rlgGk
וסרט תיעודי על המגפה שתקפה את בירת האימפריה:
https://youtu.be/IwB1ha70dRA?long=yes
