האגדה מספרת שאת שקיקי התה אנו חייבים לאחת הטעויות המוצלחות בהיסטוריה. הסיפור התרחש לכאורה בתחילת המאה ה-20, כשכמה מלקוחותיו של תומאס סאליבן, סוחר תה מניו-יורק, קיבלו ממנו דוגמאות תה ששלח להם בשקיקי משי קטנים. חלקם סברו שמדובר ברעיון חדשני והחליטו לטבול את השקיקים הממולאים בכוסות מים רותחים ולשתות. כשסיפרו לסאליבן על ההנאה שלהם מהשיטה ש"המציא", הוא הבין שבעוד שהוא רק ארז את הדוגמאות בשקיקים, הם טבלו אותם כמו שהם ונהנו. מכאן ועד לאריזה בשקיקי נייר הייתה הדרך קצרה.

אבל בעוד סאליבן ארז שקיקי תה גדולים בהרבה, מי שיצרו את שקיקי התה האישיים לטבילה וגם רשמו על עליהם פטנט, הן שתי נשים חרוצות ורציניות מוויסקונסין, רוברטה לוסון ומרי מולרן, שהיו הראשונות לשווק את התה כך.

כך או כך, הופעת שקיקי התה הוזילה את מחירי התה והפכה את המשקה לפופולרי מתמיד. לראשונה ניתן היה לשתות תה, ללא צורך לחלוט אותו בכלים מיוחדים וזה מה שהפך את התה למשקה להמונים ולמעשה למשקה החם השני בפופולריות בעולם (אחרי הקפה).


הנה הסיפור האמיתי של המצאת שקיקי תה:

https://youtu.be/BpRCyLi5UXw


רבים מכינים שקיקי תה של תה מובחר או תערובות תה בעצמם:

https://youtu.be/o7TsDhi3qHU

המצאת מדיח הכלים (Dish washer) נזקפת לזכותה של אישה אמריקאית בשם ג'וזפין קוקרן. היא הבחינה שבעת שהעוזרת שלה שוטפת כלים, מרבים כלי החרסינה שלה להיסדק.

כדי לשמור עליהם, החליטה קוקרן לבנות מכונה שתשטוף כלים. בשנת 1886 קוקרן השלימה את האבטיפוס הראשון של מדיח הכלים ורשמה עליו פטנט.

מדיח הכלים של קוקרן הזכיר את האופן שבו פועל המיקרוגל של ימינו. היה בו דוד נחושת, שבתוכו הסתובב גלגל, בכוח של מנוע חשמלי שסובב אותו. על הגלגל ישבה רשת ברזל, שעליה ניצבו הצלחות, הכוסות והסכו"ם. בעת שהגלגל הסתובב, התיז המדיח על הכלים מלמעלה, מים חמים עם סבון. המים הותזו על הכלים, בלחץ מים גבוה כדי לשטוף את הלכלוך מהכלים. לצץ מים החליף את המברשות שניקו את הכלים במדיחים הקודמים והלא יעילים שפיתחו קודמיה של קוקרן ושפגעו בכלים.

ממש כמו במדיח של ימינו, בשלב האחרון נשטפו הכלים במים חמים ונקיים. המדיח של קוקרן שטף אותם באמצעות מערכת משאבות וצינורות גאונית לזמנה שג'וזפין קוקרן פיתחה, ביחד עם מכונאי רכבות שגייסה לסייע לה.

ג'וזפין קוקרן ציפתה להצלחה אצל נשים כמוה, שרוצות לשמור על כלי המטבח שלהן, אבל להפתעתה לא נרשמה התלהבות רבה מההמצאה שלה.

בסוף היו אלה היו בעיקר מסעדות ובתי המלון שנכבשו בהמצאה היעילה והחלו לרכוש את מדיחי הכלים. רק בשנות ה-50 של המאה ה-20 החלה חברת "קיטשן אייד" האמריקנית לייצר ולשווק את מדיחי הכלים הביתיים, שהיו גם ברי השגה לבתים פרטיים והשאר היסטוריה.


הנה ההיסטוריה של מדיח הכלים:

https://youtu.be/UnLO2W2HHxw


על ממציאת מדיח הכלים וסיפור ההמצאה:

https://youtu.be/TWzFWmcvxmc


תולדות מדיח הכלים והעתיד שלו:

https://youtu.be/jF6tedWnOwo


ומונולוג משעשע של דמות הממציאה:

https://youtu.be/RxZf9QPtqtU

הטיפקס, נוזל המחיקה (Liquid Paper) הפופולארי, הוא נוזל שמורחים על הנייר, כדי למחוק שגיאות כתיבה. הוא יוצר משטח לבן, שעליו ניתן לכתוב מחדש. לא רבים יודעים שההמצאה הפשוטה והגאונית הזו היא כולה של אישה, מזכירה שעלתה על רעיון גדול.

בשל מצב כלכלי לא קל, עבדה האם החד-הורית בת' נסמית גראהם כמזכירה בימים וכצובעת שלטים בערבים. הרעיון לגבי הטיפקס עלה בראשה של בת', כשהיא שמה לב שציירי שלטים לא מוחקים שגיאות אלא פשוט מציירים מעליהן. כך היא המציאה את "הצבע המתייבש במהירות", המְחִיקוֹן, או בשפת העם "טיפקס". הוא אפשר לה להקליד על השגיאות במכונת כתיבה, או לצבוע ולכסות את שגיאות ההקלדה בקלות. לנו הוא מאפשר היום לכתוב ולא לדאוג אם טעינו. גם המחברות שנראות נקיות ומסודרות יותר וגם המורים שצריכים לבדוק אותן - כולם מרוצים..

השם "טיפקס" אגב, הוא שם של מוצר מסוים, שהפך לכינוי עממי לנוזל המחיקה.


פעילות יזמית קטנה:
==============
נסו למצוא בעיה מסביבכם או בחייכם ולחשוב היטב על המצאה שתפתור אותה.


הנה סיפור ההמצאה של הטיפקס:

http://youtu.be/7VwXtTZIpjg


הנה סיפורה באיטלקית:

http://youtu.be/Hzc62EWxq5I