בתור סוללי הדרכים המשמעותיים הראשונים בעולם, הרומאים הזדקקו גם לסימון המרחקים. כך נולדו "אבני המיל" (Milestone או בלטינית Milliarium). את "אבן המייל" הראשונה הציב הקיסר אוגוסטוס ברומא וממנה הציבו הרומים רבות כאלה, כאבני דרך לסימון המרחקים של הדרכים הרומיות בכל רחבי הרפובליקה.

אבני המיל היו מעין עמודי דרכים, בגובה קבוע של מטר ושמונים. העמודים הוצבו במרחק של מיל רומי, השווה ל-1000 פאסום (מידת אורך רומית השווה לכשני צעדים) זו מזו, כ-1500 מטרים של היום. כל עמוד ציין את המרחק שעבר מהעיר הראשית, שממנה יוצאת הדרך.

בנוסף לציון המרחקים, נהגו הרומים פעמים רבות לכתוב על עמודי דרך גם את סיפור סלילת הדרך, מועד סלילתה והקדשה לקיסר ששלט בזמן סלילתה, למשפץ הדרך או ללגיון שהיה אחראי על הצבת אבני המייל.


הנה אבן המייל היחידה של הרומאים, שעודה עומדת במקומה בבריטניה:

https://youtu.be/yCc6Y0Pnldo

הבטון (Concrete) בימינו הוא חומר הבניה הכי נפוץ ומקובל, אך לא תמיד השתמשו בו. הוא נוצר לראשונה כחומר בנייה בסביבות 200 לפני הספירה, כשהמהנדסים הרומים החלו לערבב סיד, חצץ ומים ובכך יצרו לראשונה את הבטון.

הבטון הזה היה אמנם טוב בהרבה מהטיט שבו השתמשו המצרים לבניית הפירמידות, אך היה עדיין מעט חדיר למים ולא מספיק אטום לגשם ורטיבות.

גם לזה מצאו המהנדסים הרומים פתרון. כדי להשיג אטימות טובה למים, הוסיפו לו המהנדסים הרומים עם הזמן אפר וולקני, חומר דוחה נוזלים, שסגר את הפינה וביטל את בעיית איטום הנוזלים.

יכולות העיצוב של הבטון, כמו גם חוזקו העצום והאטימות המצוינת של החומר, אפשרו לרומאים להשתמש בו לבניית מקדשים ובנייני פאר ענקיים, כמו הפנתיאון הרומי, מבנה הכיפה הגדול בעולם, והקולוסיאום, שהוא הבניין הגדול ביותר שבנו הרומים עם בטון. עוד נבנו אז מבטון פרוייקטים ענקיים של מובילי מים, המכונים "אקוודוקטים". והיו גם גשרים, מעגנים, נמלים ובתי מרחץ.

תודות לבטון שפיתחו יכולים היו הרומים לבנות ערים גדולות, שאליהן הובילו מים ממרחקים של עשרות קילומטרים, באמצעות מובילי המים המרשימים, שבנו מ... אבן ובטון.

גם לצורך בניית מערכת הדרכים הרומיות העצומה השתמשו בבטון. למעשה חלק מהפרוייקטים שנבנו על ידי הרומים שרד עד היום - בעיקר תודות לבטון שעשה עבודה מצוינת בחיבור ובייצוב שלהם.

כל מפעלי הבנייה הללו, שהתאפשרו תודות לבטון, הם אלו שתרמו להפיכתה של רומא לאימפריה כה חזקה. ניתן לומר שבאופן מסוים הבטון הוא שהפך את רומא לאימפריה.

הבטון שבו אנו משתמשים כיום הוא חלש מזה של הרומאים. הוא גם מזהם ומבחינת אקלים כדור הארץ הוא הרסני, כיוון שתהליך ייצור המלט המודרני כרוך בייצור של כמויות אדירות של פחמן דו-חמצני. מה שאומר שנעשים כיום מאמצים אדירים לפתח מלט טוב וחזק יותר ובו בזמן גם מזהם פחות.


הנה הבטון הרומי החזק במיוחד ויתרונותיו, לצד המאמצים ליצור בימינו מלט נקי שישתווה לו (מתורגם):

https://youtu.be/hRI0ymx_6aw


השימוש בבטון אצל הרומים ומה שיצרו בעזרתו:

https://youtu.be/_V1-7gxtT10


כיפת הבטון הגדולה בעולם היא זו של הפנתאון, ששרד עד ימינו:

https://youtu.be/NZo1otIjfl4


קרבות ימיים התקיימו גם הם בקולוסיאום (מתורגם):

https://youtu.be/TB5weRIYhjQ


המים לא החלישו את הבטון הרומי אלא להיפך:

https://youtu.be/ikH6Vmb0pog


ומבנה הבטון הרומי הגדול - הקולוסיאום המורכב מקשתות, בטון ויכולת הנדסית מדהימה לזמנה:

https://youtu.be/EO1NQy4oyJs

בטון (Concrete ובצרפתית Béton) הוא חומר בנייה נפוץ במיוחד, שמאפשר בנייה חזקה ויציבה מאוד. הבטון מאפשר יכולת עיצוב גבוהה במיוחד, חוזק עצום ואטימות טובה מאוד.

קיימות מעל ל-100 תערובות שונות ליצירת בטון. לרוב הן יכללו בבטון המודרני תערובת של צמנט, חול, חצץ ומים. במצב הטבעי מתקשה תערובת הבטון, מתחזקת ומתמצקת, כלומר הופכת לבטון מוצק, בתוך 10 שעות.

מרבית הבטון בימינו מיוצר במפעלי בטון. מהמפעל נלקח הבטון אל אתרי הבנייה, באמצעות מערבל בטון, ששומר על הבטון מלהתייבש ולהפוך מוצק, על ידי עירבולו המתמיד ושמירתו בכך במצב נוזלי.

בפרויקטים גדולים, חלק גדול מהבטון לא מובא אל אתר הבנייה, אלא משמש ליציקת חלקי בניין במפעל עצמו. מרכיבים כאלו יועברו מהמפעל, כשהם בנויים לגמרי, בשלמותם או כחלקים שיורכבו באתר הבנייה עצמו.

היסטורית, אפשר הבטון עוד בימי האימפריה הרומית לבנות ערים גדולות. עוד כשפותח, בימי הרומאים, הצליחו להשתמש בו לבניה של מקדשים ובנייני פאר ענקיים. חלקם שרדו עד ימינו, כשהידועים שבהם הם הפנתיאון הרומי, מבנה הכיפה הגדול בעולם, והקולוסיאום - הבניין הגדול ביותר שבנו הרומים עם בטון. כבר אז נבנו מבטון מובילי מי הידועים כאקוודוקטים, גשרים, מעגנים, נמלים ובתי מרחץ.

בשנת 1756 הומצא הבטון המודרני, מערבוב של מלט, חלוקים ולבנים מפוררות. הממציא היה מהנדס בריטי בשם ג'ון סמיטון (John Smeaton). השיפור הזה הוביל עם הזמן ליכולת לבנות מבנים רבי קומות, מגדלי ענק וגורדי שחקים בגבהים מטורפים.

בימינו התווסף לבטון שימוש בחומרים ממוחזרים, כמו אפר שנכתש מתוצרי הלוואי של תחנות הכוח הפחמיות. כך חוצבים פחות, מצד אחד ומצד שני חוסכים באזורי פסולת מיותרים.


הנה הבטון וכיצד ניתן לשפרו בימינו (מתורגם):

https://youtu.be/znSeL66e8qE


תולדות השימוש בבטון:

https://youtu.be/0ZY4jx0m_Qg


כך השתמשו הרומים בבטון, בנו בעזרתו והגיעו לרמת חוזק ועמידות שלא תאומן:

https://youtu.be/_OvyEbsPLUU


ומצגת וידאו קצרה על הבטון הרומי המקורי:

https://youtu.be/_V1-7gxtT10

האימפריה הרומית הייתה הראשונה שהבינה את חשיבות הדרכים לניהול יעיל של האימפריה ולשליטה צבאית בעמים שכבשה. הדרכים הרומיות שנסללו בכל רחבי האימפריה היו ארוכות מאד וכוסו באבנים שטוחות.

בסוף המאה ה-1 לפני הספירה שופרו הדרכים עוד יותר. אז גם הציב הקיסר אוגוסטוס בלב הפורום הרומי את אבן המייל הראשונה, אבן המייל המוזהבת. מאבן זו נמדדו כל המרחקים, עד לקצווי האימפריה הרומית. לא היה דבר שהמחיש בצורה ברורה וקבועה יותר את כוחה, גודלה, וחשיבותה של רומא בעולם הקדום.

ואכן, הדרכים הראשיות שנסללו מרומא הובילו אל כל רחבי הפרובינציות הרומאיות. כל דרך כזו סומנה באבני מייל, שסימנו את המרחקים. הדרכים שהם סללו איפשרו ניוד של כוחות צבא, מסחר, חומרים, שירותים וכל הנדרש לתחזוקת האימפריה הגדולה שלהם בכל פינותיה. בדרכים הללו הניעו כמובן גם את השלל והעבדים מהמקומות שכבשו אל רומא הבירה.

הדרכים הרומיות נבנו בצורה איכותית וחזקה במיוחד. התכנון והביצוע של סלילתן היו כל כך טובים, עד שגם בתקופתנו ניתן עדיין למצוא במקומות רבים דרכים רומיות וישנן גם כאלה שעודן בשימוש, עד היום.


הנה הדרכים הרומיות:

http://youtu.be/K04DWasCnh0


ויה אפיה שברומא היא הדרך הראשית הרומית הגדולה הראשונה:

https://youtu.be/FAiCXVRseto


כך נבנו הדרכים של הרומים:

https://youtu.be/W7agwv6287A

קשת היא דרך לבנות גשר או קיר מעוגלים בין שני עמודים, שיתרונה הגדול הוא בהיותה מסוגלת לשאת משקל רב מכל שיטה שקדמה לה. הקשת פתרה את המגבלות שהיו לבנייה בעזרת קורות עץ ואבן ואפשרה להגדיל את העומס המונח על המבנה ואת רוחב הפתחים שבין העמודים.

השיטה של הבנייה בקשת מבוססת על שימוש במספר אי-זוגי של לבנים בצורת טרפז, כשכל אבן נשענת על זו שקדמה לה ויוצרת עמוד. בראש כל שני עמודי לבנים מונחת הלבנה העליונה, שנקראת "אבן ראשה". אבן הראשה סוגרת את הקשת ומייצבת אותה. בסיס העמודים מחוזק כדי שהלחץ מלמעלה ומהמרכז לא יגרום לקריסתו של עמוד. בתכנון נכון של הקשת לא תיפול אף לבנה והקשת תעמוד על תילה מאות ואלפי שנים.

את שיטת הבנייה של הקשת רואים כבר באלף השלישי לפני הספירה, אבל מי ששיכלל את בניית הקשתות הם האדריכלים של האימפריה הרומית. הקשת שפיתחו וזכתה לשם "הקשת הרומית", איפשרה לארכיטקטים הרומים פריצת דרך גדולה בתחום הבנייה, הן בגודל המבנים והן בחוזקם ועמידותם. האדריכלות הרומית ומסורות בנייה שבאו אחרי הרומאים השתמשו בקשתות באופן משמעותי מאד ויכולות הבנייה גדלו והתפתחו מאד בזכות התגלית התכנונית הזו.


הנה סרטון על חוזקה של הקשת הרומית:

http://youtu.be/j2Xgdw93MLQ?t=9s


והחוזק שהושג בבניית הקשת בעולם העתיק:

http://youtu.be/UYtIFM1ek_M

מנגונל היה כלי נשק שמשליך כדורי אבן. הוא הומצא על ידי הרומאים במאה ה-4 לפני הספירה. המנגונל היה כלי נשק חזק מהבליסטה אך חלש מהטריבושה. הקליעים נורו בו למרחקים של עד כ-400 מטרים.

שיטת הירי שלו הייתה בהטלה. הייתה למנגונל זרוע ארוכה, שבקצה שלה היה סל או לולאה. אל תוכם הכניסו הלוחמים את כדורי האבן ששימשו כקליעים.

מקור השם "מנגונל" הוא מהמילה הלטינית "Manganon" ופירושה "מנוע מלחמה".


הנה המנגונל בפעולה:

http://youtu.be/yi4p8ZR4n28

העיתון נולד כבר באימפריה הרומית, במחצית המאה הראשונה לפני הספירה. זה היה מעין עיתון או מגזין, שנקרא "אקטה דיאורנה" ("מעשי היום"). העיתון הזה נתלה בחוצות הפורום של רומא, על גבי פפירוס או אבן. נסקרו בו אז נושאים שונים שהעסיקו את אזרחי האימפריה. על קיומו ידוע להיסטוריונים, על אף שהברברים שפלשו לרומא שרפו את הכנסיות שבהן נשמרו העותקים של העיתון ולכן לא נותרו שרידים שלו.

אחרי גלגולים שונים, איפה שהוא בימי הביניים, נולד העיתון המודרני הראשון. קראו לו ה"אביסה" (בגרמנית: "איגרת") והוא יצא לאור בשנת 1809 בשטרסבורג, אז עיר גרמנית והיום בצרפת.

העיר שטרסבורג של אותם ימים היא צומת מסחר חשובה ועיר מסחרית ובעלת כלכלה מפותחת. זה הביא לכך שהצלחתו והתפתחותו של העיתון היו מהירים והוא בישר את עידן העיתונים המצליחים שיבואו אחריו וילכו ויתרבו, מאז ועד היום.

בשנים האחרונות מנבאים את סופם של העיתונים, בשל התחזקות האינטרנט והמדיה החדשה, כגון טאבלטים, טלפונים סלולאריים וכמובן המחשבים. גם החינמונים, עיתוני החינם הולכים ומערערים את הקיום הכלכלי של העיתונות הרצינית, שנעשית על ידי עיתונאים מקצועיים ומחייבת לימוד, עיון ותחקיר שהם יקרים למימון.

גם אם נראה לעתים שהעיתון המודפס על נייר יגיע אל סופו, הציפייה והתקווה היא שבמהדורות דיגיטליות תמשיך העיתונות להתקיים עוד שנים רבות. חשיבותה האדירה לדמוקרטיה, במיוחד אל מול שופרות שלטון המתחזים לעיתונים, מחייבת את הדמוקרטיות האמיתיות בעולם להגן ולשמור על קיומה של עיתונות חופשית ונטולת פניות.


הנה סרטון על התפתחות העיתונים:

http://youtu.be/hG_MPTpIg90


העיתונות אז, היום ובעתיד:

https://youtu.be/lA_HD6g0HE4


מומחה שמספר על תולדות העיתונים (עברית):

https://youtu.be/vqiZArrlteo


וכך מייצרים את העיתון היומי החשוב ביותר בעולם - ניו יורק טיימס:

https://youtu.be/MrWP2z8I0Qk

טוֹסְט, בעברית קָלִי, הוא פרוסת לחם שנחשפה לחום גבוה וכך הושחמה מצדדיה. זאת בעוד תוכה נשאר רך. הטוסט אהוב על רבים בזכות טעמו אחרי שנקלה, לצד הפריכות המפורסמת שלו, זו שעושה לנו תיאבון, עם צליל הלעיסה המוכר.

היתרון הנוסף של הטוסט הוא שניתן להכינו גם עם לחם שאינו טרי וכך לאכול בכיף גם מזון שאחרת היינו מתקשים ליהנות ממנו. מריחה של ממרחים שונים היא קלה יותר על טוסט, מה שהופך אותו לאוכל טעים בארוחות הבוקר והערב ובהגשת תה של מנחה.

אומנות קליית לחם היא מנהג עתיק יומין. הייתה זו תגלית משמעותית של המין האנושי, אי-שם בתרבות קדומה, בה הבינו הקדמונים שניתן להניח לחם על אש גלויה ובכך לשמר אותו ולמנוע צמיחה של עובש.

ממצאים מראים שהטוסט נולד כנראה במצרים העתיקה, בה הלחם התייבש במהירות. המצרים הקדמונים מצאו שהחריכה של הלחם מול האש היא דרך מצוינת לשפר את טעמו של הלחם היבש. בתחילה קלו את הלחם על אבן לוהטת, מול האש.

בשנת 500 לפני הספירה מפתחים הרומאים באימפריה הרומית את הרעיון המצרי והטוסט הופך פופולארי גם אצלם. כאן גם תיכנס המילה הרומית-לטינית "טוסטום", שפירושה לשרוף, לחרוך או לצרוב וממנה יקבל הלחם הקלוי את השם "טוסט".

בסוף המאה ה-19 וביתר שאת בתחילת המאה ה-20, יפותחו המכשירים הראשונים - טוסטרים מודרניים של ממש (ראו את העניין בתגית "טוסטר"). הם יפתרו וישפרו בעיות טכניות שונות, יפיצו את הטוסטים למטבחים הפרטיים. בכך תהפוך ארוחת הבוקר לחוויה מהנה עוד יותר והטוסט יהיה לאחד המאכלים האהובים והנפוצים בעולם.


הנה ההיסטוריה של הטוסט:

https://youtu.be/8UZO5QNwCXM


ברנש שגילה שאפשר לעשות כסף ממכירת טוסטר שחורך את דמותו של המשיח על הטוסטים:

http://youtu.be/S1MvPe8thJ0


כך מכינים את הטוסט השווייצרי (עברית):

https://youtu.be/a2OS_97pC_s


והפרנץ' טוסט:

https://youtu.be/MeXNoC8zIfA

מהנדסי האימפריה הרומית העבירו מים באמצעות אמת מים, או בשם הרומי שלה "אקוודוקט". זוהי תעלה מלאכותית, בנויה, שתפקידה להעביר מים ממקום למקום. לרוב היתה זו תעלה מוגבהת מעל פני השטח, באמצעות עמודים או מערכת קשתות. היו אמות מים שבנו הרומאים שהגיעו לאורך של עשרות קילומטרים, כמו זו שמובילה אל קיסריה.

כיוון שהכוח שמזרים את המים באמות המים הוא כוח הכבידה, הן היו לרוב משופעות ומוגבהות. השיפוע המתון נועד למנוע את עצירת המים והיווצרות סדקים בקירות האמה, על ידי המים, במקרה של שיפוע תלול מדי.

אגב, לאיטום אמות המים הללו השתמשו הרומים בחומר חדש שגילו ונקרא "בטון". יכולתו לאטום נוזלים שימשה למניעת דליפות ונזילות בהובלת המים למרחק כה רב והייתה רק ההתחלה של ההבנה עד כמה הבטון הוא מרכיב מוצלח בבנייה.

הרומאים יצרו גם צינורות וקשתות כדי ליצור בסיס שטוח לאמה. זאת מכיוון שתנאי השטח לא תמיד היו מושלמים להובלת מים.

למקומות גבוהים הם הביאו מים ממקורות מים גבוהים אחרים, באמצעות הבנת חוק "כלים שלובים". לפי חוק זה המים יישרו את גובהם בשני הקצוות, כך ,אם נשלחו ממקום גבוה - הם יעברו בתעלות והמנהרות עד שיגיעו גם בצדה השני של מערכת הובלת המים, לאותו גובה בדיוק.


כך שימש האקוודוקט פתרון להבאת מים אפילו לערים הבנויות בגובה:

https://youtu.be/lRDn6AOPRnQ


שיטות הבניה של האקוודוקטים, אמות המים של הרומאים:

http://youtu.be/rZGgOn-q8MI


האקוודוקט של פון דו גאר בצרפת, עם הגשר הרומי הגבוה בעולם:

http://youtu.be/THOEXBrZtok?t=1m16s


האקוודוקט הרומי שליד קיבוץ לוחמי הגיטאות:

http://youtu.be/rIZ5iQWPB58


האקוודוקט המדהים בעיר העתיקה סגוביה בספרד:

http://youtu.be/pRUcRyfWoB4


וכך פעלו האקוודוקטים הללו:

https://youtu.be/xGM1rsnbpE4?long=yes