האולימפיאדה, שכיום נקראת המשחקים האולימפיים (Olympic Games) התקיימה בימי קדם בין הממלכות הקטנות של יוון העתיקה. ערי-מדינה אלה היו עסוקות מרבית הזמן במלחמות, אבל אחת ל-4 שנים הן נהגו לשלוח את הספורטאים הטובים שלהן אל העיר אולימפיה, בה התקיימו משחקי הספורט של האולימפיאדה.

המשתתפים במשחקים האולימפיים של יוון היו גברים בלבד והם התחרו ביניהם בעירום מלא. נשים לא הורשו לצפות בתחרויות, במיוחד לא הנשואות שבהן. המנצחים זכו אז בזר של עלי זית ונהגו אז לחבר להם שירי הערצה ולפסל את דמותם.

בין ענפי הספורט שכללו המשחקים האולימפיים של יוון העתיקה היו זריקת דיסקוס, היאבקות, ריצה, מרוץ שליחים, הטלת כידון, קפיצה לרוחק, מרוץ מרכבות, איגרוף ופאנקרטיון - ספורט המשלב היאבקות עם איגרוף.

האולימפיאדה העתיקה הייתה גם חגיגה דתית שהוקדשה לזאוס, מלך האלים. במהלכה הוקרבו גם קורבנות. אך לאחר שנים שבהן נערכו משחקי הספורט באולימפיה כאירוע יווני בלבד, החלו במאה ה-3 לפני הספירה להצטרף ספורטאים ממדינות אחרות. כך החלו הספורטאים לנצח לא רק עבור עצמם ולתהילתם האישית בלבד, אלא גם בשם מדינתם וארצם. המשחקים האולימפיים נחשבו כה חשובים בעת העתיקה, עד שהמלחמות בין הארצות המשתתפות הופסקו עד לסיום התחרויות.

מניין האולימפיאדות בכל 4 שנים היה כה קפדני, אפילו אם לא התקיימה אולימפיאדה זו או אחרת, עד שההיסטוריונים השתמשו במניין האולימפיאדות כציון של זמן שבו התרחשו אירועים חשובים באותה עת. בשנת 146 השתלטו הרומאים על המשחקים האולימפיים.

את האולימפיאדה של העת העתיקה הפסיק הקיסר הרומי בשנת 394 לספירה, לאחר 1168 שנים שבהן התקיימה. זה היה לאחר שהרומאים קיבלו על עצמם את הנצרות והוא ראה במשחקים האולימפיים אירוע של עבודת אלילים.


הנה סיפור האולימפיאדה העתיקה (מתורגם):

https://youtu.be/VdHHus8IgYA


הסבר לילדים באנגלית קלה:

https://youtu.be/KTrWQOztqoo


כך נולדו המשחקים האולימפיים ביוון העתיקה:

https://youtu.be/K8ztMlmavBw


ההיסטוריה של האולימפיאדה העתיקה ביוון:

https://youtu.be/wZlKFw7a9Ko


לא היה אירוע תרבותי כה משמעותי כמו האולימפיאדה בעת העתיקה:

https://youtu.be/JwoBdRC2fzE


סרטון תיעודי על האולימפיאדה היוונית המקורית, בעיר אולימפיה במאה ה-8 לפני הספירה:

https://youtu.be/JoFO-ymVsys?long=yes


ועיר האולימפיאדה היוונית העתיקה - אולימפיה (מתורגם):

https://youtu.be/pxV_9BfvMgw?long=yes

המשחקים האולימפיים, שאנו קוראים להם גם "האולימפיאדה", הם משחקי הספורט הכי גדולים וחשובים בעולם. הם התחילו עוד ביוון העתיקה ונקראים על שם העיר שבהם התקיימו - העיר אולימפיה. הפעם הראשונה שבה התקיימו המשחקים האולימפיים הייתה בשנת 776 לפנה"ס ורק יוונים השתתפו בהם. במשחקים השתתפו גברים בלבד ורק גברים הורשו לצפות בהם, כיוון שהמשתתפים התחרו בעירום. המשחקים היו גם אירוע דתי שהוקרבו בו קורבנות לאלים.

החל מהמאה ה-3 לפני הספירה החלו גם ספורטאים ממדינות אחרות להשתתף במשחקים. מאז הפכו המשחקים האולימפיים להיות אירועים של תחרויות בין מדינות. לא פעם הופסקו מלחמות באמצע עד לסיום התחרויות האולימפיות.

ענפי הספורט באולימפיאדה העתיקה היו:

זריקת דיסקוס
הטלת כידון
ריצה
היאבקות
איגרוף
שילוב בין היאבקות לאיגרוף שנקרא פאנקרטיון
קפיצה לרוחק
מרוץ מרכבות


הנה סיפורה של האולימפיאדה מיום הולדתה (מתורגם):

https://youtu.be/VdHHus8IgYA


האולימפיאדה בהיסטוריה ובכל הזמנים:

https://youtu.be/jA6Y7gG3OLs


כך היא החלה:

https://youtu.be/uSf7-LsmU3Y


מתי נולדו ענפי הספורט המוכרים לנו?

https://youtu.be/pdi6o5popkU


על הימים שבהם נולדה האולימפיאדה:

http://youtu.be/2j2DGdAfxjs?t=30s


מצגת קצרה בעברית על המשחקים האולימפיים ביוון העתיקה:

http://youtu.be/IjiRLIDFbqE


וסרט תיעודי על אולימפיה, בה נערכו המשחקים האולימפיים של יוון העתיקה (מתורגם):

https://youtu.be/pxV_9BfvMgw?long=yes

האולימפיאדה העתיקה התקיימה בתחילה בין הממלכות הקטנות של יוון העתיקה והפכה לאירוע בינלאומי שבו השתתפו ספורטאים מארצות אחרות. כמו האולימפיאדה המודרנית, גם האולימפיאדה העתיקה שאפה להיות אירוע של שלום. אבל ערי-המדינה היווניות עסקו ביניהן בלא-מעט מלחמות.

לכן נולד הרעיון של "הפסקת האש האולימפית" (Olympic truce). הראשון שהוביל את הפסקת האש לזמן האולימפיאדה היה המלך איפיטוס מאליס, המחוז שבו נמצאת העיר אולימפיה. הוא שלח שליחים לכל בתי המלוכה של המדינות היווניות המשתתפות בתחרויות ועודד את המלכים להורות לחיילים ולהניח את נשקם למשך האולימפיאדה ובכך להכריז על הפסקת אש ביניהן. הוא רצה שכל הספורטאים והצופים יוכלו להגיע למשחקים האולימפיים, מבלי לחשוש לבטחונם.

מאז, בכל פעם כשהתקיימה האולימפיאדה נהוג היה להכריז על הפסקת אש מיוחדת לתקופת האולימפיאדה. הפסקת האש האולימפית שנחשבה מקודשת, הוכרזה כמה חודשים לפני תחילת התחרויות וכללה את כל המלחמות, הקרבות והעימותים בין המדינות שעתידות להשתתף במשחקים.

וכך אפשרה הפסקת האש האולימפית לספורטאים ולקהל הצופים להגיע לתחרויות בבטחה. בכך פסקו המלחמות בין ערי המדינה היווניות והארצות המשתתפות, עד לסיום התחרויות באולימפיה.

הנוהג נשמר לאורך קיומן של האולימפיאדות העתיקות. מדי פעם מנסים גם בעידן המודרני להחזירו. קשה לומר שהצלחה גדולה נרשמת בנושא... לאולימפיאדת מוסקבה ב-1980, למשל, לא הגיעו 65 מדינות. זה קרה לאחר שברית המועצות פלשה לאפגניסטן. ארבע שנים לאחר מכן, בלוס אנג'לס 1984, "החזירה" ברית המועצות לעולם. זה קרה כשסירבה בעצמה להשתתף באולימפיאדה ועל פי הוראתה, הוחרמו המשחקים האולימפיים, על ידי הגוש המזרחי כולו.


כך היינו רוצים שזה יקרה:

https://youtu.be/Z0xcUafzLwo


אגדת הפסקת האש האולימפית:

https://youtu.be/14NpOolT4zo


יוזמה של ילדים לקדם את קיום הפסקת האש האולימפית שוב:

https://youtu.be/6BHYO7tsfn4


וסרט תיעודי על הפסקות האש האולימפית בעידן המודרני:

https://youtu.be/DJwMfRyScWU?long=yes

פסל זאוס באולימפיה (Statue of Zeus at Olympia) היה אחד משבעת פלאי תבל העתיקים. הוא היה פסל ענקי, עשוי שנהב ובגדיו עשויים מזהב, בגובה של 12 מטרים, שעמד במקדש זאוס באולימפיה.

לפני הפסל נהגו הספורטאים להישבע ביומם הראשון של המשחקים האולימפיים, שלא יפרו את הכללים בתחרות ולהקריב חזיר בר לזאוס.

בעת העתיקה היווה הפסל דוגמה ואב טיפוס לייצוג של אלים בפיסול ורבים אחרים דמו לו וחיקו את מראהו. גם בעידן המודרני הוא ממשיך להשפיע על עולם הפיסול. דוגמה לכך ניתן לראות בפסל שמנציח את נשיא ארצות הברית אברהם לינקולן ושמוצב באנדרטת לינקולן המפורסמת שבוושינגטון.

את הפסל פיסל פידיאס, בסביבות שנת 435 לפני הספירה. האגדה מספרת שעם תום עבודתו שלח אליו האל זאוס כדור-רעם ממרומי האולימפוס, כדי להפגין את הנאתו מיצירתו של פידיאס.

בפסל נראה האל זאוס החובש כתר מעלי זית, כשהוא יושב על כס המלכות. בידו שרביט עם עיט, סמלו של זאוס. בכף ידו השנייה הוא אוחז פסל של ניקה, אלת הניצחון היוונית.

הפסל הושמד בשריפה בקונסטנטינופול במאה ה-5. אל קונסטנטינופול הועבר הפסל מאולימפיה, לאחר שהמשחקים האולימפיים הופסקו בידי הקיסר תאודוסיוס הראשון.


הנה סיפורו של פסל זאוס שנבנה בעת העתיקה באולימפיה:

https://youtu.be/V0CgaFW1_Rw?t=12s


על הפסל:

https://youtu.be/NDgeCG4k-ZI


האם כך הוא נראה?

https://youtu.be/ekww5YaOcRA


כמה עובדות על הפסל:

https://youtu.be/pQQPoDbDHXM


וסרט ארוך על יצירתו של הפסל:

https://youtu.be/xQI58xjcNVg?long=yes

קפיצה לרוחק (Long Jump) היא שמו של ענף ספורט, אירוע אתלטי בו רצים הספורטאים על גבי מסלול וקופצים לארגז חול, באמצעות התנופה שצברו, אל המרחק הכי גדול שהם יכולים.

מבחינה ויזואלית, הענף הזה הוא מהאירועים המרשימים באתלטיקה. הוא דורש מהספורטאי כוח, מהירות, טכניקה ומיקוד מנטלי.


#תולדות הקפיצה לרוחק
לידת הספורט הזה היא במשחקים האולימפיים שביוון העתיקה, בה כינויי היה "החלמה". הקפיצה לרוחק הייתה חלק מהפנטאתלון העתיק, ביחד עם עוד ענפי או אירועי אתלטיקה כמו דיסקוס, כידון, ריצה והיאבקות.

באותה תקופה השתמשו הספורטאים באבנים או משקולות כדי לקפוץ ממצב של עמידה.

זה היה בסוף המאה ה-19, כשהוצגה הקפיצה לרוחק בגרסתה המודרנית. זה היה באנגליה ב-1840, כשהתקיימה של התחרות הראשונה של הקפיצה לרוחק. חצי מאה אחר כך, במשחקים האולימפיים המודרניים הראשונים באתונה 1896, כשנכללה תחרות הקפיצה למרחק.

עם השנים התפתחו טכניקות הקפיצה לרוחק, תוך שינוי מתמיד של סגנונות ההמראה וטכניקות הנחיתה של ספורטאים שונים.

מספר פעמים נשבר שיא העולם בקפיצה לרוחק. נכון ל-2023 שיא הגברים בקפיצה לרוחק עומד על 8.95 מטר. קבע אותו בשנת 1991 מייק פאוול מארצות הברית.

גלינה צ'יסטיאקובה מברית המועצות היא מחזיקת השיא העולמי לנשים, לאחר שב-1988 היא קפצה למרחק של 7.52 מטר.


הנה ספורט חחח באולימפיאדה (עברית):

https://youtu.be/NChZGDvZJNI


יסודות הקפיצה לרוחק:

https://youtu.be/a4IsrJO_LQQ


חוקי הקפיצה למרחק:

https://youtu.be/K_-mBWT47_E


טובי הקופצים למרחק ב-2020:

https://youtu.be/_JXl7Tw4MPU


וטכניקה לקפיצה לרוחק:

https://youtu.be/r55-fvNIKJU

ספורט האיגרוף (Boxing) הוא ענף ספורט עתיק יומין. כבר בימי קדם נהגו אנשים להתמודד ביניהם על הניצחון בקרב אגרופים. הפיכתם לספורטאים מהשורה הייתה רק עניין של זמן.

העדות הראשונה לאיגרוף מופיעה בתחריט שׁוּמֵרי מהאלף ה-3 לפני הספירה. עדויות של ממש לקיומן של תחרויות איגרוף ספורטיבי נרשמו מהאלף ה-2 לפני הספירה. תולדות האיגרוף כספורט מתועד מתחילים באמצע האלף ה-1 ביוון העתיקה.

אבל היה זה באולימפיאדה ה-23, בשנת 668 לפני הספירה, כשהפך ספורט האיגרוף לחלק בלתי נפרד מהמשחקים האולימפיים של יוון העתיקה.

בתקופת ימי הביניים, עידן החושך והשקיעה של התרבות, היה האיגרוף ספורט של עניים ושל בני המעמד הנמוך. בתור שכזה, לא היה לו משקל ספורטיבי או תרבותי של ממש.

לאחר עידן ארוך של שקיעה, זכה האיגרוף במאה ה-18 לתחייה של ממש. מרכז העניינים הוא עתה באנגליה, בה מונהגות אליפויות איגרוף מסודרות, שגם זוכות לפופולאריות בקרב הציבור.

בשנת 1865-7 הוגדרו באנגליה חוקי האיגרוף המודרניים. הם קיבלו את השם "חוקי קווינסברי", על שם המרקיז האנגלי שנתן חסות לעניין. בין השאר הם קבעו את דקת ההפסקה בין הסיבובים בני 3 הדקות. כמו כן נקבע אז שהקרב בין המתמודדים יוכרע בכך שאחד מהם יצליח להכות את יריבו עד עילפון, או בשפה מקצועית "נוק-אאוט".

אז הוכרזו 12 עד 15 הסיבובים המקובלים בתחרויות איגרוף מקצועני והצורך בהכרעה בין המתאגרפים. הוגדרו גם קטגוריות משקל שהלכו והתחדדו במהלך השנים. הקטגוריות שונות בין האיגרוף החובבני ואיגרוף מקצועי. במשחקים האולימפיים למשל, שבהם התחרויות הן של איגרוף חובבני, הוגדרו 10 קטגוריות משקל, מ"זבוב קל" ועד "סופר כבד".

כך גם הוכרזה זירת האיגרוף, עם הפינות, הפינה הכחולה והפינה האדומה - כל אחת מיועדת למתאגרף מהשניים. עם השנים הובדל האיגרוף החובבני מהמקצועני. החובבים עוטים עליהם קסדה ולובשים גופיות, בעוד המתאגרפים המקצוענים מתחרים בפלג גוף עליון חשוף וללא קסדות.

האיגרוף זכה לכינוי "המדע המתוק", The Sweet science, שם שדייק את היותו ספורט אלים אך לא פעם יפה והוא במידה רבה גם אמנות.

בארצות הברית הפך האיגרוף לאחד מענפי הספורט הפופולריים ביותר. היו בו אלופים מעוררי השראה. מג'ו לואיס, שהיה לאלוף העולם השחור בתקופת השפל הגדול באמריקה, דרך רוקי מרציאנו, דמפסי, שוגר ריי רובינסון הרוקד בזירה, ליסטון וכמובן מוחמד עלי, הפה הגדול והשחצני של הענף ומי שנחשב עד היום לגדול הספורטאים בכל הזמנים.

אפילו המפיונרים, שזיהמו את האיגרוף בשנות ה-50, קנו תחרויות והיטו את הקרבות למען ההימורים, אפילו הם לא הצליחו להשמיד את האהבה לאיגרוף באמריקה.


הנה תולדות האיגרוף:

https://youtu.be/uV-C054FUgc


מי הגדול ביותר מביניהם?

https://youtu.be/a39uP_hbrv8


מצגת וידאו של 10 מגדולי המתאגרפים:

https://youtu.be/8gFukEo4Lxg?long=yes


וסרט תיעודי על המתאגרפים הגדולים בהיסטוריה:

https://youtu.be/zIW8xcWqN-Y?long=yes

אחד מענפי האתלטיקה המרתקים שיש הוא הקפיצה המשולשת (Triple jump). למרות שהוא פחות זוהר ומוכר מענפים כמו ריצות או קפיצה לגובה, הצפייה בקופצי הקפיצה המשולשת היא מרשימה ביותר.

הן באולימפיאדה והן בתחרויות אתלטיקה בינלאומיות, זהו ענף ספורט שמחייב את האתלטים בשילוב של כוח, מהירות וקואורדינציה.

השם "קפיצה משולשת" מגיע מהעובדה שאחרי ריצה קצרה ומהירה לאורך המסלול, האתלט מבצע רצף של 3 קפיצות נפרדות ונוחת לבסוף בבור החול. כדי להגיע לקו הקפיצה במהירות המרבית, על הקופצים להציע מהירות, איזון ושליטה גופנית מעולה, תוך חישוב הצעדים בדיוק מקסימלי.

שלוש הקפיצות, לפי הסדר, הן "הופ" (Hop) - הקפיצה הראשונה, שאחריה נוחתים על הרגל שממנה קופצים, "סטפ" (Step), בה נוחתים על הרגל השנייה ו"ג'אמפ" (Jump) - הקפיצה המסיימת, בה נוחתים בבור החול על שתי הרגליים.

המרחק נמדד מקו הקפיצה ועד לנקודה הקרובה ביותר שבה נגע גוף האתלט או האתלטית, בנחיתה הסופית על החול.

באתלטיקה נחשב ספורט הקפיצה המשולשת לאחד הענפים המאתגרים, פיזית וטכנית גם יחד. בכדי להגיע לרמות הגבוהות ביותר הוא דורש שנים של אימונים ושכלול של הטכניקה האישית.

הקופצים הטובים בעולם בשנת 2024 מגיעים למרחקים של מעל 18 מטרים לגברים ומעל 15 מטרים לנשים.


#תולדות הקפיצה המשולשת
אמנם הצורה המודרנית של הקפיצה המשולשת התגבשה רק במאה ה-19, אך שורשיה נעוצים עמוק בעבר.

ההיסטוריה שלה מתחילה ביוון העתיקה, עם תחרות דומה לקפיצה המשולשת שהתקיימה כבר במשחקים האולימפיים העתיקים בעיר אולימפיה (ראו בתגית "אולימפיאדה, יוון העתיקה").

על הקפיצה המודרנית השפיע משחק עממי, שהרבו לשחק בו באירלנד של המאה ה-18 ונקרא "hop, step and jump".

במחצית השנייה של המאה ה-19, התגבשה באנגליה הצורה המודרנית של הקפיצה המשולשת והתחרות הראשונה שתועדה לענף הספורט החדש התקיימה בשנת 1864, באוניברסיטת אוקספורד.

כבר במשחקים האולימפיים הראשונים של העידן המודרני, באתונה 1896, הוכנסה הקפיצה המשולשת לגברים. הנשים נאלצו להמתין כמעט מאה שנים, עד שהחלו להתחרות בקפיצה משולשת אולימפית. זה היה באולימפיאדה של אטלנטה 1996.

גם הטכניקה של הקפיצה המשולשת עברה שינויים, במהלך המאה ה-20. אם במקור בוצע שלב ה"סטפ" על הרגל החלשה של הקופץ, בשנות ה-50 הבריקו הקופצים הסובייטים, עם תוצאות מעולות. תרמה לכך טכניקה שפותחה בברית המועצות באותן שנים וביססה את ה"סטפ" על הרגל החזקה דווקא. לאחר שהשינוי הוביל לשיפור משמעותי בביצועים וממש כמו שינוי הקפיצה לגובה של פוסברי, עברו הקופצים בענף לטכניקה זו והשיאים השתפרו עוד יותר.


הנה ספורט הקפיצה המשולשת (עברית):

https://youtu.be/FnA3g0pNtAA


הכללים:

https://youtu.be/saQiavwabJY


באימוני הקפיצה המשולשת:

https://youtu.be/AAvGSZ0UVVE?t=2s


כך קובעים שיא עולמי בקפיצה משולשת:

https://youtu.be/mi9KwAy5iQo


קפיצה משולשת בהילוך איטי (ללא צליל):

https://youtu.be/NbmseYFNIlA

הטלת כידון (Javelin throw) הוא ענף ספורט באתלטיקה בו מטילים, זורקים האתלטים כידון, חפץ דמוי חנית, למרחק רב ככל האפשר.

הטלת כידון היא ענף ספורט פופולרי ברחבי העולם. מהספורטאים הוא דורש כוח, טכניקה ודיוק כדי להצטיין בו.

באורך של כ-2.6 מטר ומשקל בין 800 גרם לקילוגרם, הכידון הספורטיבי עשוי מתכת או סיבי פחמן.

נכון ל-2023 מחזיקים בשיא העולמי שני ספורטאים מצ'כיה, איש ואישה.

השיא העולמי לגברים בהטלת כידון הוא 98.48 מטר. הוא נקבע ב-1996, בידי הצ'כי יאן זלזני.

שיא העולם לנשים באותה שנה עומד על 72.28 מטר. קבעה אותו ב-2008 מטילת הכידון ברבורה ספוטקובה, גם היא מצ'כיה.


#ההיסטוריה של זריקת כידון
תחרות הטלת הכידון המתועדת הראשונה בהיסטוריה, נרשמה באירלנד של המאה ה-7. שם הושלך הכידון למרחק של מעט יותר מ-21 מטרים (21.3 מטרים, אם להיות מדויקים).

אבל לאירועי הספורט הללו יש עבר היסטורי ארוך הרבה יותר, שמגיע לתקופות קדומות בהן הכידון שימש כנשק ציד ומאוחר יותר כנשק צבאי.

היו אלה היוונים ואחריהם הרומאים הקדמונים, שהשתמשו בכידון כנשק ספורטיבי בתחרויות האתלטיקה שלהם.

בתקופה המודרנית, הטלת הכידון הפכה לספורט אולימפי רשמי במשחקים האולימפיים של 1908. מאז, ענף זה היה חלק מכל המשחקים האולימפיים, למעט באולימפיאדת הקיץ של 1928.

עם השנים הלכו חוקי התחום והתפתחו וגם הכידון הלך ושופר, תוך עדכון מתמיד של העיצוב והחומרים שבהם נעשה שימוש. דוגמה טובה היא הכידון שלראשונה שימש באולימפיאדת 1984, כידון מעוצב מחדש כך שישפר את הדיוק ויצמצם את המרחק שלו.


כך מטילים כידון:

https://youtu.be/5Ro_65dDQHI


הכללים:

https://youtu.be/vY6BjY-5BVI


הדיפת כידון בשיאים של 90 מטר בליגת היהלומים:

https://youtu.be/e2e_VbAjx5g


בואו ללמוד הטלה של כידון ב-5 צעדים:

https://youtu.be/Xc9AmWIt9hw


והשיאן ששינה את הענף כשהיה טוב מדי:

https://youtu.be/kKLdjHa75aM?long=yes

זריקת או הטלת דיסקוס (Discus throw) הוא אחד מענפי הספורט העתיקים ביותר. זהו אחד ממקצועות הזריקה שבענף האתלטיקה. בתחרות זריקת דיסקוס זורקים המתחרים דסקה עגולה הנקראת "דיסקוס" למרחק. המגרש המסומן מאפשר למדוד מי מהמתחרים זרקו למרחק הגדול ביותר והם הזוכים.

זורק הדיסקוס אוחז בו ביד מתוחה ומסתובב סביב עצמו, כדי לצבור תנופה ואז מטיל את הדיסקוס למרחק. הזריקה היא מתוך מעגל מונמך בקוטר של 2.5 מטרים, שאין לצאת ממנו. כדי להבטיח את ביטחון הקהל והסבבים את הזורק, מוקף המעגל עצמו גדר גבוהה. לאחר נחיתת הדיסקוס מודדים את המרחק שבין קצה המעגל הקדמי, למקום הנחיתה של הדיסקוס, המקום שבו פגע בקרקע.

עוד במשחקים האולימפיים ביוון העתיקה נהגו לזרוק דיסקוס. אך אז היה מדובר בגברים בלבד, שכן נשים לא השתתפו באולימפיאדות העתיקות. כיום זורקים שני המינים ומתחרים בזריקת דיסקוס. משקל הדיסקוס של הגברים 2 קילוגרם, בעוד זה של הנשים שוקל קילוגרם בלבד.

לזריקת הדיסקוס מוקצבים בדרך כלל לכל מתחרה 3 עד 6 ניסיונות זריקה. הזוכה הוא מי שזרק את הדיסקוס למרחק הגדול ביותר בנסיון כלשהו. אם יש תיקו בין שני מתמודדים, משווים את זריקתם השנייה במרחקה וקובעים מי המנצח וכך הלאה.

יש הבדל בין משקל הדיסקוס בין תחרות הגברים לתחרות הנשים. הדיסקוס של הגברים שוקל 2 ק"ג בעוד של הנשים שוקל ק"ג אחד. הדיסקוס עצמו חלק, בעל שוליים ופנים עשויים מתכת.


כך זורקים דיסקוס:

https://youtu.be/3GjhBvcgO6w


הכללים:

https://youtu.be/LMUahmjET7Q


מתוך סרט שנעשה על זורק הדיסקוס שניצח באולימפיאדה הראשונה:

https://youtu.be/mCTP1wSUqK0


וגמר אליפות העולם בברלין 2018 בהטלת דיסקוס:

https://youtu.be/DKiUs6Wek1A

תחרות היאבקות שנמשכה כמעט 12 שעות היא ללא ספק קרב ההיאבקות הארוך בהיסטוריה והקרב האולימפי הכי ארוך בתולדות האולימפיאדה.

זה היה באולימפיאדת סטוקהולם בשנת 1912. המתאבק האסטוני מרטין קליין (Martin Klein) התחרה במסגרת המשלחת הרוסית. חוץ ממנו התחרו עוד 11 ספורטאים אסטונים במשלחת הרוסית, אך מי זוכר אותם...

את קליין, לעומת זאת, יזכרו לעד. בקרב היאבקות בלתי נשכח על חצי הגמר, נאבק המתאבק האסטוני הנמרץ במשך 11 שעות ו-40 דקות, באלוף העולם אלפרד אסיקיינן. הקרב נערך ביום שמש ומתחת לכיפת השמיים.

היה חם, אך שניהם לא ויתרו והתגוששו במרץ רב. הזמן עשה את שלו וכשנקפו השעות הם הלכו ונחלשו. העייפות הגדולה והשמש הקופחת עשו גם הם את שלהם ולעיתים נראו השניים כאילו הם רוצים בעיקר לישון.

כשהשעון התקרב לשעה ה-12 הצליח קליין להכניע את האלוף ולנצח את הקרב. בסיום הקרב היה מרטין קליין כה תשוש שהוא לא הצליח לגייס את הכוחות להשתתף בקרב הגמר. כך זכה מן ההפקר במדליית הזהב השוודי קלאס יוהנסון, בעוד קליין המתאושש נאלץ הסתפק במדליית הכסף, המדליה הראשונה שבה זכה אסטוני.

המצער הוא שהמדליה לא נזקפה לזכות אסטוניה, עדיין לא מדינה עצמאית באותה תקופה, אלא לטובת הרוסים.


הנה ההאבקות האולימפית (עברית):

https://youtu.be/3kCuTY1ZEL4


נצחונו של מרטין קליין מעולם לא תועד אבל כך נראו קרבות היאבקות באותה תקופה:

https://youtu.be/pzXvTQIr6kQ


ותכנית חינוכית על ההיאבקות:

https://youtu.be/o-_Rl3lIYiU?long=yes