שינויים הם לא דבר פשוט, במיוחד לא כשהם באים לרעה. הספר "Who Moved My Cheese?", ספק מדריך ספק מטיף להתמודדות נכונה עם שינויים ובכל מצב של שינוי.

העלילה מספרת על שני עכברים ושני גמדים ("זעירונים"): ליבוט, חיבוט, רצרצן ורחרחן. כולם מתגוררים במבוך, בו הם התרגלו למצוא כל הזמן את הגבינה שאותה הם אוכלים בתיאבון.

עד שיום אחד היא לא הייתה שם יותר.

שינוי, וזו ממש קלישאה, יכול להיות ברכה או קללה, לפי איך שבוחרים לתפוס אותו. ובסיפור הזה הזיז מישהו את הגבינה לעכברים ויצר שינוי בחייהם. כל אחד מהם מתמודד עם השינוי אחרת.

החיפוש אחר הגבינה שבספר הוא סוג של מטפורה, דימוי. המבוך הוא העולם. מי שיודע להתמודד עם השינוי שמתרחש כשהגבינה בו אזלה, יצליח להשתלב בו ולמצוא מחדש את אושרו.

אנשים חוששים משינוי, לרוב הם גם לא מזהים אותו בזמן ולכן חווים כישלון. אם זה בקריירה, בעסקים, בחיי המשפחה וכן הלאה.

כמו חיפוש הגבינה במצב של שינוי, כך אנו חווים חיפוש ושאיפה לאושר המחודש, לקריירה, הכסף, הסטטוס, הבריאות, האהבה וכן הלאה.

הדרכים השונות בהן העכברים מחפשים את הגבינה שהוזזה ממקומה הקבוע, מייצגות גישות ואפשרויות שונות להתמודדות עם השינויים הללו.

ממש כמו בחיי המבוגרים שאנחנו, בעוד העכברים רצים במבוך העכברים שלהם כדי למצוא גבינה אחרת, ממתינים הזעירונים במקום ומקווים שהגבינה שהייתה בו תמיד תשוב במהרה. כשהם ממש רעבים, אוזר אחד מהם אומץ ויוצא לחפש לו גבינה חדשה.

"מי הזיז", כמו שהוא כונה בחביבות, הוביל במשך תקופה ארוכה את רשימות רבי המכר ברחבי העולם. המשל שבו עזר ללא מעט אנשים להתמודד עם שינויים בצורה נגישה ופשוטה להבנה. הוא לימד דרכי התמודדות טובות יותר מול שינויים, שניתן היה ליישם בעולם העסקים, אבל רבים לקחו אותו לכיוונים מגוונים. אפילו הרמטכ"ל דאז שאול מופז, חילק אותו בעת כהונתו למפקדי צה"ל.

המחבר של רב המכר הוא רופא אמריקאי בשם ספנסר ג'ונסון, מי שהפך לסופר ומחבר של רבי מכר, בעיקרם ספרי ניהול, עזרה והגשמה עצמית, אך גם ספרי ילדים, דוגמת הגירסה לילדים של "מי הזיז".

מכל מקום, הספר, שפורסם ב-1998 והוצג כספר ששינה את תפיסת ודרך החיים של גברים ונשים רבים בעולם, הוא ספרו הידוע ביותר. די מהר הוא הפך לרב מכר בינלאומי ונמכר בעשרות, יש אומרים מאות מיליוני עותקים.

אז התובנה העיקרית ב"מי הזיז" היא שאנשים יכולים ללמוד כיצד להתמודד עם שינויים ומהי הדרך המתאימה להם.

לא חסרות דוגמאות לטבע האנושי של "מי מעיז להזיז את הגבינה שלי?". קבעון, הרגלים, או לפחות חוסר גמישות מצידנו בני האדם, מביאים את האנושות כולה להמשיך ולהשתמש, למשל, בסידור מקלדת שתוכנן מראש כדי להאיט את ההקלדה, גם בעידן שבו המהירות ושטף ההקלדה נתפסים כחשובים ביותר ואין שום מכשול טכנולוגי או פיזי להקלדה מהירה.

ביקורות על הספר לא חסרו גם הן. היו שתייגו אותו כקומוניקט קפיטליסטי, מעין מניפסט של הקפיטליזם המודרני, שמטיף להתמודדות עם השינוי אבל בעצם מעוניין להרגיל את האדם הפשוט שלא להתווכח עם עצם קיומו של המבוך הקפיטליסטי, זה המייצר או מייצג את אותה מציאות דורסנית שמנהלת האליטה השבעה והצינית של העשירים.

הספר מסביר, לפי המבקרים, שמוטב לעכבר לקבל ולהכיל את השינוי, ללא תלונות. כי כך הוא ימשיך בחייו ולא יתלונן, בעוד מעגל העבודה ממשיך להתקיים על גבו ותוך ניצולו המוחלט.


הנה הסבר של הספר ורעיונותיו (עברית):

https://youtu.be/Oqt4hIRciWA


סרטון מצויר של הגבינה והעכברים הללו:

https://youtu.be/Txy6DwbwZ9g


אפילו לשנת הקורונה 2020 העולם התרגל (מתורגם):

https://youtu.be/rokGy0huYEA


בואו נצחק על הגבינה שלי (עברית):

https://youtu.be/N2Tz54Y6zyU


סיפור הגבינה שזזה (מתורגם):

https://youtu.be/oxCqEOAOKvM?long=yes


ואלברט איינשטיין ביטא את זה נהדר בתשובה לשאלה של העוזר שלו ומה אפשר ללמוד מזה על לזוז מהרגיל שלנו (מתורגם):

https://youtu.be/VNGFep6rncY?long=yes

צמח בשם ולויטשיה הוא הצמח מאריך הימים ביותר בעולם. מסתבר שהצמח הסתגלן הזה, שחי במדבר נמיב שבנמיביה או באנגולה, חי בין 500 ל-1500 שנים בדרך כלל.

בעולם נמצאו גם פרטים מסוימים של ולויטשיה שגילם הוערך בכ-2000 שנים ויותר.


הנה הולויטשיה מאריכת הימים:

http://youtu.be/MWm0CQKRcwo


סרטון אנימציה עם מידע על הצמח הזקן ביותר בעולם:

http://youtu.be/syAjeLxWWNo


ומצגת וידאו עם מאפייניו של צמח הולויטשיה:

http://youtu.be/YTtZz297pZ8