שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה מחזק את הדימוי העצמי שלנו?
הקומיקאי המיתולוגי רודני דיינג'רפילד סיפר פעם בהומור "אמרתי לפסיכיאטר שלי שכולם שונאים אותי, אבל התשובה שלו הייתה: אל תהיה מגוחך, לא כולם פגשו אותך עדיין..."
אבל עכשיו ברצינות... מסתבר שיש מרכיבים שונים שיכולים לחזק או להחליש את ההערכה העצמית (Self-Esteem) והדימוי העצמי שלנו. הנה כמה מהם:
ההורה שלך - ראשית, אנו משווים את עצמנו להורה שלנו, מאותו המין. אם אתה בן ואביך היה מצליח ממך, יש סיכוי רב שתחוש כישלון ביחס אליו. אם לעומת זאת הוא היה עני ואתה אינך עשיר גדול, אבל השגת בכל זאת יותר ממנו - הדימוי העצמי שלך יגדל משמעותית ויהיה ככל הנראה חיובי.
קבוצת השווים - אנשים שלמדו איתנו, שהם בגילנו וגרים באזור שלנו בעולם, הם קבוצה שאנו משווים את עצמנו אליה. במילים אחרות, הדימוי העצמי שלנו יינזק קשות אם מישהו מאלו הצליח באופן מדהים. אם אלה אנחנו שהצלחנו - סביר שהדימוי העצמי שלנו ימריא יפה מאד...
זו, אגב, סיבה טובה לחשוב לפני שאתם משתתפים בפגישת המחזור הבאה שלכם, אם כי, במחשבה שנייה, הפייסבוק היום עושה עבודה לא רעה בעדכון מדויק מה קורה עם חברי הילדות שלנו, על אף ששם מדווחות כמובן בעיקר ההצלחות של כולם, הבילויים והאושר האינסופי שכל אחד חווה...
האהבה שקיבלנו בילדות - מסתבר שסוג האהבה שהעניקו לנו ההורים בילדותנו משפיע מאד על הדימוי העצמי של המבוגרים שנהיה. אהבה לא מותנית שנתנו לנו ההורים תהפוך אותנו כנראה לבעלי דימוי עצמי טוב. מי שזכו באהבה מותנית, כזו שניתנה על פי ההישגים שלנו והציונים, יהיו יותר הישגיים, אבל גם פחות בטוחים בעצמם בבגרותם. הם ייקחו כישלונות קשה יותר ויהיו זקוקים כל הזמן למחיאות כפיים על הישגיהם.
כך נבנה הדימוי העצמי שלנו (מתורגם):
https://youtu.be/wC9S_fFMnaU
וכמה דרכים להעלאת ההערכה העצמית (מתורגם):
https://youtu.be/l_NYrWqUR40
מהי תסמונת המתחזה ומה היא גורמת לנו?
תסמונת המתחזה (Imposter Syndrome) היא תחושה מוכרת לכל מי שזכה פעם בהצלחה ותהה בליבו אם הוא באמת ראוי לה. לא חסרים מקרים, למשל, שאישה זוכה למחמאות, פרגון ואפילו העלאות בשכר ועדיין חשה לא ראויה, שזו בדיוק תסמונת המתחזה.
את המונח טבעו בשנת 1978 שתי פסיכולוגיות אמריקאיות, פּוֹלין רוז קְלנס (Pauline Clance) וסוזאן אַיימְס (Suzanne Imes), שחקרו 150 נשים מצליחות ומוכשרות באקדמיה וגילו תופעה משונה.
הנשים הללו, למרות הצלחותיהן המרשימות, האמינו שהן לא חכמות מספיק או ראויות להצלחתן ושהמחמאות שהן מקבלות חסרות חשיבות. הישגיהן, שהן חשו שהושגו שלא בצדק, יוחסו על ידן למזל, לצירופי מקרים או לעזרה מאחרים.
כישלונות נטו להדהד בהם זמן רב וביקורות הותירו אצלן צלקות רגשיות. במקום להכיר בכישוריהן, הן חיו בפחד תמידי שמישהו יחשוף אותן כמתחזות, או כמי שהצליחו לעבוד על כולם ולרמות את המערכת.
אגב, נכון יותר לקרוא לזה "תופעת המתחזה", כי כשאין הפרעה, אבחנה או טיפול, זו לא באמת תסמונת במובן הקליני. והתופעה הזו יותר נפוצה משנדמה והיא מתבטאת בדרכים שונות. יש מי שעובדים כמו מכונות כדי להסתיר את ההוכחות שהם חסרי יכולת. אחרים דוחים משימות מפחד שייכשלו ויחשפו את עצמם. רבים מתקשים לקבל מחמאות ומפקפקים באמינותן.
מחקרים מראים שמדובר בתופעה נפוצה שרבים חווים במהלך חייהם. המחקר מלמד, אגב, שלא מדובר במאפיין תמידי אלא בתופעה שמופיעה מעת לעת. כ-70% מאיתנו חווים את תופעת המתחזים בשלב זה או אחר בחייהם.
סינדרום ההתחזות נתפש אצל רבים כתופעה נשית ולצד סקסיזם מערכתי יש הרואים בה סיבה משמעותית לאחוז הכל כך נמוך של נשים בתפקידי ניהול. יתכן שאחרי הכל נכונה הקלישאה שלא היה מזיק לנשים מעט נרקיסיזם, דוגמת זה שמצוידים בו הגברים...
ואם נשים חוות את תופעת ההתחזות יותר מגברים, ודאי גם מיעוטים אתניים ולצידם גם מי שהיו הראשונים במשפחתם להגיע להישגים משמעותיים. מכל מקום, התופעה שכיחה במיוחד בעולמות האקדמיה, טכנולוגיה, רפואה ועריכת דין.
הסיבות לסינדרום ההתחזות מורכבות. מחינוך משפחתי שדורש פרפקציוניזם, השוואות חברתיות תמידיות ועד תרבות תחרותית - כל אלה יכולים לפתח את התחושה. סטריאוטיפים חברתיים השוללים מנשים מקצועיות עלולים להחמירה עוד יותר.
בכל מקרה, חברות טכנולוגיה מובילות החלו להכיר בבעיה ולפתח דרכי התמודדות עבור עובדיהן. הפמיניסטיות, מנגד, תולות בה את האשמה לשימור פערי השכר וטענות תקרת הזכוכית. מנגד, לא מעט אנשים מצליחים, שסבלו בתקופות שונות מתופעת המתחזה, גורסים שדווקא החשש "להיחשף כמתחזים" הוא זה שהניע אותם להישגים ודרבן אותם להצטיין.
כך או כך, התמודדות עם התופעה דורשת זיהוי הדפוסים השליליים, תיעוד הצלחות והישגים וחיפוש משוב מאנשים מהימנים. הכרת העובדה שתחושות כאלה נפוצות כבר מהווה צעד ראשון לעבר הקלה והבנה עמוקה יותר של הערך האמיתי שלנו.
הנה עניינה של תסמונת המתחזה (מתורגם):
https://youtu.be/ZQUxL4Jm1Lo
האם גם אתם מתחזים? (עברית)
https://youtu.be/gzu7V0FXX58
סרטון נהדר על ה"אימפוסטר סינדרום":
https://youtu.be/eqhUHyVpAwE
שיחה בטלוויזיה על "סינדרום המתחזה" (עברית):
https://youtu.be/4uyheqC4dC0
ומרצה שמעידה על התסמונת מניסיונה (מתורגם):
https://youtu.be/8sQ2p89P0Us?long=yes
הערכה עצמית
הקומיקאי המיתולוגי רודני דיינג'רפילד סיפר פעם בהומור "אמרתי לפסיכיאטר שלי שכולם שונאים אותי, אבל התשובה שלו הייתה: אל תהיה מגוחך, לא כולם פגשו אותך עדיין..."
אבל עכשיו ברצינות... מסתבר שיש מרכיבים שונים שיכולים לחזק או להחליש את ההערכה העצמית (Self-Esteem) והדימוי העצמי שלנו. הנה כמה מהם:
ההורה שלך - ראשית, אנו משווים את עצמנו להורה שלנו, מאותו המין. אם אתה בן ואביך היה מצליח ממך, יש סיכוי רב שתחוש כישלון ביחס אליו. אם לעומת זאת הוא היה עני ואתה אינך עשיר גדול, אבל השגת בכל זאת יותר ממנו - הדימוי העצמי שלך יגדל משמעותית ויהיה ככל הנראה חיובי.
קבוצת השווים - אנשים שלמדו איתנו, שהם בגילנו וגרים באזור שלנו בעולם, הם קבוצה שאנו משווים את עצמנו אליה. במילים אחרות, הדימוי העצמי שלנו יינזק קשות אם מישהו מאלו הצליח באופן מדהים. אם אלה אנחנו שהצלחנו - סביר שהדימוי העצמי שלנו ימריא יפה מאד...
זו, אגב, סיבה טובה לחשוב לפני שאתם משתתפים בפגישת המחזור הבאה שלכם, אם כי, במחשבה שנייה, הפייסבוק היום עושה עבודה לא רעה בעדכון מדויק מה קורה עם חברי הילדות שלנו, על אף ששם מדווחות כמובן בעיקר ההצלחות של כולם, הבילויים והאושר האינסופי שכל אחד חווה...
האהבה שקיבלנו בילדות - מסתבר שסוג האהבה שהעניקו לנו ההורים בילדותנו משפיע מאד על הדימוי העצמי של המבוגרים שנהיה. אהבה לא מותנית שנתנו לנו ההורים תהפוך אותנו כנראה לבעלי דימוי עצמי טוב. מי שזכו באהבה מותנית, כזו שניתנה על פי ההישגים שלנו והציונים, יהיו יותר הישגיים, אבל גם פחות בטוחים בעצמם בבגרותם. הם ייקחו כישלונות קשה יותר ויהיו זקוקים כל הזמן למחיאות כפיים על הישגיהם.
כך נבנה הדימוי העצמי שלנו (מתורגם):
https://youtu.be/wC9S_fFMnaU
וכמה דרכים להעלאת ההערכה העצמית (מתורגם):
https://youtu.be/l_NYrWqUR40
תסמונת המתחזה (Imposter Syndrome) היא תחושה מוכרת לכל מי שזכה פעם בהצלחה ותהה בליבו אם הוא באמת ראוי לה. לא חסרים מקרים, למשל, שאישה זוכה למחמאות, פרגון ואפילו העלאות בשכר ועדיין חשה לא ראויה, שזו בדיוק תסמונת המתחזה.
את המונח טבעו בשנת 1978 שתי פסיכולוגיות אמריקאיות, פּוֹלין רוז קְלנס (Pauline Clance) וסוזאן אַיימְס (Suzanne Imes), שחקרו 150 נשים מצליחות ומוכשרות באקדמיה וגילו תופעה משונה.
הנשים הללו, למרות הצלחותיהן המרשימות, האמינו שהן לא חכמות מספיק או ראויות להצלחתן ושהמחמאות שהן מקבלות חסרות חשיבות. הישגיהן, שהן חשו שהושגו שלא בצדק, יוחסו על ידן למזל, לצירופי מקרים או לעזרה מאחרים.
כישלונות נטו להדהד בהם זמן רב וביקורות הותירו אצלן צלקות רגשיות. במקום להכיר בכישוריהן, הן חיו בפחד תמידי שמישהו יחשוף אותן כמתחזות, או כמי שהצליחו לעבוד על כולם ולרמות את המערכת.
אגב, נכון יותר לקרוא לזה "תופעת המתחזה", כי כשאין הפרעה, אבחנה או טיפול, זו לא באמת תסמונת במובן הקליני. והתופעה הזו יותר נפוצה משנדמה והיא מתבטאת בדרכים שונות. יש מי שעובדים כמו מכונות כדי להסתיר את ההוכחות שהם חסרי יכולת. אחרים דוחים משימות מפחד שייכשלו ויחשפו את עצמם. רבים מתקשים לקבל מחמאות ומפקפקים באמינותן.
מחקרים מראים שמדובר בתופעה נפוצה שרבים חווים במהלך חייהם. המחקר מלמד, אגב, שלא מדובר במאפיין תמידי אלא בתופעה שמופיעה מעת לעת. כ-70% מאיתנו חווים את תופעת המתחזים בשלב זה או אחר בחייהם.
סינדרום ההתחזות נתפש אצל רבים כתופעה נשית ולצד סקסיזם מערכתי יש הרואים בה סיבה משמעותית לאחוז הכל כך נמוך של נשים בתפקידי ניהול. יתכן שאחרי הכל נכונה הקלישאה שלא היה מזיק לנשים מעט נרקיסיזם, דוגמת זה שמצוידים בו הגברים...
ואם נשים חוות את תופעת ההתחזות יותר מגברים, ודאי גם מיעוטים אתניים ולצידם גם מי שהיו הראשונים במשפחתם להגיע להישגים משמעותיים. מכל מקום, התופעה שכיחה במיוחד בעולמות האקדמיה, טכנולוגיה, רפואה ועריכת דין.
הסיבות לסינדרום ההתחזות מורכבות. מחינוך משפחתי שדורש פרפקציוניזם, השוואות חברתיות תמידיות ועד תרבות תחרותית - כל אלה יכולים לפתח את התחושה. סטריאוטיפים חברתיים השוללים מנשים מקצועיות עלולים להחמירה עוד יותר.
בכל מקרה, חברות טכנולוגיה מובילות החלו להכיר בבעיה ולפתח דרכי התמודדות עבור עובדיהן. הפמיניסטיות, מנגד, תולות בה את האשמה לשימור פערי השכר וטענות תקרת הזכוכית. מנגד, לא מעט אנשים מצליחים, שסבלו בתקופות שונות מתופעת המתחזה, גורסים שדווקא החשש "להיחשף כמתחזים" הוא זה שהניע אותם להישגים ודרבן אותם להצטיין.
כך או כך, התמודדות עם התופעה דורשת זיהוי הדפוסים השליליים, תיעוד הצלחות והישגים וחיפוש משוב מאנשים מהימנים. הכרת העובדה שתחושות כאלה נפוצות כבר מהווה צעד ראשון לעבר הקלה והבנה עמוקה יותר של הערך האמיתי שלנו.
הנה עניינה של תסמונת המתחזה (מתורגם):
https://youtu.be/ZQUxL4Jm1Lo
האם גם אתם מתחזים? (עברית)
https://youtu.be/gzu7V0FXX58
סרטון נהדר על ה"אימפוסטר סינדרום":
https://youtu.be/eqhUHyVpAwE
שיחה בטלוויזיה על "סינדרום המתחזה" (עברית):
https://youtu.be/4uyheqC4dC0
ומרצה שמעידה על התסמונת מניסיונה (מתורגם):
https://youtu.be/8sQ2p89P0Us?long=yes
