שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה זו בדיוק הערצה?
בשנות ה-60 התגלתה לעולם המערבי תופעה של הערצה מדהימה שהפסיכולוגים כינו "פסיכוזת המונים" והתקשורת כינתה "ביטלמניה". ההערצה המטורפת ללהקת "הביטלס" הגיעה לשיאה אצל מתבגרים, במיוחד בקרב נערות בגיל העשרה, אבל סימנה גם את פתיחתו של שלב חדש ולא מוכר בהערצת כוכבים. כי אחת התופעות החזקות של התרבות המודרנית היא ההערצה (Admiration) שחשים צעירים בכל העולם כלפי זמרים, להקות, כוכבי קולנוע, ספורט, דת ואמנות.
הערצה היא הערכה גדולה ונטולת ביקורת, כלפי אחרים. לרוב מדובר באדם אחר, אך לעתים זה יכול להיות גם כלפי תופעה, כמו ל"מופע הקולנוע של רוקי", או אפילו הערצה לחפץ, דוגמת הג'ינס של ליווייס, האייפון או גיטרת פנדר.
"הערצה מביאה לעיוורון" אמר פעם תומאס ברנהרד. ואכן, הערצה נוטה לרוב להתפעלות ממושא ההערצה, מתכונותיו, מעשיו ואף לכל הקשור בו. המעריצים נוטים להתעלם או להכחיש את תכונותיו השליליות של הנערץ. לרוב הם גם מבטלים את עצמם למולו, מעמידים עצמם מתחת לו ואת רצונותיו לפני אלו שלהם. זה גם ההסבר להליכתם העיוורת של חברי כתות אחרי מנהיגים וגורואים המובילים אותם לא פעם למקומות קשים ולהרס העצמי.
אבל למה אנו מעריצים כל כך את המפורסמים, המצליחים, המוכשרים והנכונים, ככל שיהיו כאלה? - ובכן, אין תשובה פשוטה לכך. מדובר בדבר חמקמק, אך אחד ההסברים הוא שלא פעם המעריץ מלביש על הנערץ את חלומו על האושר ומגשים באופן מסוים, דרך הצלחתו של הנערץ, את האושר שלו עצמו. מה שגורם לו, כמובן, להרגיש טוב יותר. בשל ההערצה הופך האדם הכריזמטי והנערץ סוג של "שליח להצלחה" בשביל המעריץ, שהוא לרוב אדם צעיר או חסר בטחון באופן כלשהו.
הצלחתו של הכוכב מקנה למעריץ תחושה טובה. לרוב גם חשים המעריצים שהם מקבלים מהנערץ המון, שהוא מבין אותם ושיש להם קשר מיוחד עימו, תוך שהם מתעלמים כמובן מהעובדה שהקשר הזה הוא קשר בכיוון אחד בלבד, סוג של אשלייה ליחסים של ממש ביניהם לבין מושא הערצתם.
הנה ההערצה המודרנית (עברית):
https://youtu.be/oe0di23jJ0Y
מעריצות מספרות (עברית):
https://youtu.be/KFx3vx7bfYE
תופעת הביטלמניה (עברית):
http://youtu.be/Vikz88Wj8W8?t=1m16s&end=8m52s
חיוך לסיום (עברית):
https://youtu.be/4dVehVIq6Ok
ומה קורה אחרי הרבה שנים למושאי ההערצה? (עברית)
https://youtu.be/4J_US3QCOfg?long=yes
מהו פולחן אישיות?
פולחן אישיות (Cult of personality) נועד להאדרת שמו של מנהיג או אדם חשוב, לרוב כדי להשיג שליטה מוחלטת בעם.
לרוב מופעל פולחן האישיות במשטרים דיקטטוריים וכמעט תמיד הוא ישתמש באינספור שקרים פונקציונליים, שקרים שמטרתם היא להאדיר את המנהיגים ולספר בשבחם.
את המונח "פולחן אישיות" טבע המנהיג הסובייטי חרושצ'וב, כשתיאר את שלטונו של סטלין ואת התדמית האייקונית שהוצמדה לו, בתור מה שכינה אז המשטר הסובייטי "אביב העמים", כדי להאדיר את שמו בקרב כל העמים שבברית המדינות ושנשלטו על ידו.
לצורך פולחן האישיות עושים שימוש בתעמולה רבה. מהצבה של מספר עצום של תמונות המנהיג, פסלי ענק מרשימים, שירים שנכתבים לו, תכניות וטקסים מרשימים באמצעי התקשורת השונים ועוד. גם פרסום של נאומים, ספרים ויצירות שברוב המקרים נכתבים בידי אנשי מקצוע אבל מיוחסים לו וכמובן - דרגות צבאיות, תארים וכינויים שמאדירים את שמו.
בתעמולה של פולחן האישיות מוצג פעמים רבות המנהיג הרודן כ"אבי האומה". לא פעם מוצמדים לו דימויים של "שמש העמים", "החכם באדם" ועוד כינויי הערצה שממחישים לעם את הצורך והתלות של האומה בו והחשיבות שבתמיכה מוחלטת בו ובהחלטותיו, "למען לא יפול העם!".
הנה פולחן האישיות של ולדימיר פוטין (עברית):
https://youtu.be/rEFTEgtaf2c
כך היה אצל מוסוליני:
https://youtu.be/sLIfz4Obnro
פולחן האישיות לדיקטטור הסובייטי יוזף סטאלין:
https://youtu.be/uvJT0B1TigY
בשלב מסוים היה אפילו חשש מה מפולחן אישיות מודרני אצל דונלד טראמפ:
https://youtu.be/xp0o3BvNMvo
בחיוך, כשמגייסים את הרודן הצפון קוריאני לתשדיר פרסומת צפון-קורע (עברית):
https://youtu.be/t8wGPeIy0B0
והסרט "נצחון הרצון" שהציג ובנה את פולחן האישיות להיטלר:
https://youtu.be/p7hJVaTW45M?long=yes
מה הייתה הביטלמניה?
יותר מכל אמן או להקה אחרת לפניה חוותה להקת הביטלס הערצת המונים. ארבעת הצעירים מליברפול לא התכוננו להערצה כה גדולה, מכיוון שזו הייתה הפעם הראשונה שהתופעה הסוציולוגית הזו התרחשה בצורה שכזו. לא היה אמן עד אליהם, שחווה הערצה כה מהממת, משתקת ובהמשך מציקה.
קראו לשיגעון הביטלס שנוצר סביב הלהקה "ביטלמניה". מומחים ידעו לומר שמדובר ב"פסיכוזת המונים". מעריצים מוטרפים, במיוחד נערות בגיל העשרה, שלא מפסיקים לצרוח בעת שחברי הלהקה נגלים לפניהם. הופעות הלהקה התאפיינו אז בצרחות מחרישות אוזניים, שנמשכו לאורך כל ההופעה.
בנים חיקו את התסרוקות של חברי הלהקה ולבשו חליפות צמודות כמו אלה שאיתם הופיעו בצילומים ובהופעות. בנות התגודדו בנמלי התעופה ובבתי מלון שאליהם הגיעו וצרחו כשראו אותם.
זה החל באוקטובר 1963, לאחר שהלהקה הופיעה בשידור חי בטלוויזיה. למחרת דיווחו כל עיתוני בריטניה והחלו לסקר כל פרט על הלהקה הצעירה. כותרות ענק בעיתונים ותמונות שער של חברי הלהקה הפכו לעניין יומיומי, שבאופן מסוים התעלה על כל עניין אחר בממלכה. הפסטיבל התקשורתי התמים יצר גלים של עניין וקופות הכרטיסים לא עמדו בלחץ מעריצים שהמתינו לידן במשך יממות ארוכות, כדי לקנות כרטיס להופעות של הביטלס. בנובמבר 1963 הכריז העיתון הבריטי "הדיילי מירור" על תופעת ה"ביטלמניה" והשימוש במונח הפך לשגרתי.
כשיצאו לסיבוב ההופעות המפורסם באמריקה, התפשטה הביטלמניה אל ארצות הברית ולעולם כולו. בסרט של הביטלס עצמם "A Hard Day's Night" הוצגה התופעה וכיצד הביטלס לא יכולים לעשות צעד, מבלי שהמוני מעריצות נלהבות ישעטו לעברם בצרחות. אבל הסרט וכתבות טלוויזיה שהציגו את ההערצה אל הלהקה רק חיזקו את התופעה ובכל מקום בעולם שאליו הגיעו "ארבעת המופלאים" הם נתקלו במעריצות היסטריות המתגודדות בקבוצות גדולות, צווחות ללא הפסקה ומתעלפות מהתרגשות.
אבל בהדרגה זה החל להפריע. כשהביטלמניה הפכה לחלק מ"ההתנהגות המקובלת" סביב הלהקה, היא מנעה מהביטלס כל מגע עם המעריצים. הם לא יכולים היו לצאת מחדרי המלון שלהם ומצאו עצמם מסוגרים בכל עיר שבה הופיעו, בלי כל קשר עם הסביבה. צעדיהם הוגבלו לנסיעות והופעות. בראיונות עימם הם העידו שלא תמיד הם יודעים איפה הם נמצאים היום..
ואז באה ההודעה על הפסקת ההופעות של הביטלס. הביטלמניה הייתה אולי הסיבה העיקרית להחלטה. חברי הלהקה כבר לא נהנו והטירוף סביבם היקשה על חייהם. ג'ורג' האריסון כתב שנים אחר כך שהחיים הפכו עבורם לגיהנום. הצרחות בהופעות, סיפר פול מקרטני אחרי שנים, גברו על המוסיקה והביטלס כך לא הצליחו לשמוע את עצמם על הבמה.
וכך, באופן פרדוכסלי, גרמה האהבה וההערצה אליהם להחלטה של חברי הלהקה הפופולארית בעולם להפסיק להופיע ולהתמקד בהקלטות אולפן.
הנה תופעת הביטלמניה (עברית):
http://youtu.be/Vikz88Wj8W8?t=1m16s&end=8m52s
כאן, בדנדי שבסקוטלנד, נתן המפיק לצרחות ההיסטריות את הכינוי "ביטלמניה":
https://youtu.be/dbjlahUpV3Y
גילויי הערצה חסרי תקדים באמריקה:
https://youtu.be/7mw1D3HTGng
המעריצים הישנים בשדה התעופה בהמתנה להם כשהם חוזרים לאנגליה:
http://youtu.be/I6Diyy4SYFE
ביטלמניה בהולנד:
http://youtu.be/YoYwkr1y0UE
וגילויי הערצה בלתי נתפסים גם באוסטרליה הרחוקה:
http://youtu.be/zBhzJjjlMkE
כיצד הפך כוכב העל דיוויד קאסידי לכוכב נופל?
את שנותיו האחרונות בילה הזמר ואליל הפופ של שנות ה-70 דיוויד קאסידי, כשהוא סובל משכחה הולכת ומתגברת. בשלב מסוים נאלץ הזמר להפסיק להופיע לחלוטין, לאחר ששכח שוב ושוב רבות ממילות השירים שלו, את האקורדים שלהם וכדומה.
בצעירותו, הגיע אליל הפופ, שהתפרסם בסיטקום המוסיקלי המצליח בהיסטוריה "משפחת פרטרידג'", לשיאי הצלחה שלא יאומנו. מספר חברי מועדון המעריצים שלו עברו בשלב מסוים את אלו של אלוויס פרסלי ואת של הביטלס.
בזכות הסדרה הוא היה ה"קראש" של כל מתבגרת שנייה בארה"ב של שנות ה-70. הזמר המצליח הרבה להופיע אל מול אצטדיונים מלאים במעריציו והקריירה שלו פרחה. עם הזמן והשנים, הוא התמכר לסמים ואלכוהול, עבר גמילות קשות ובהדרגה הפך לזיכרון מתוק למעריציו, ששבו והגיעו להופעותיו - רק כדי לשוב עימו לרגע לצעירות. הוא עצמו הלך ודעך.
אבל ב-2017, הגיע הזמר שזיכרון וזיכרונות הניעו את הופעותיו ואת הקריירה רבת השנים שלו למצב שבו, בשל מחלה, הוא פשוט לא הצליח להמשיך ולעלות שוב על הבמה. המחלה הזו פגעה לו בזיכרון.
ומחלת הדמנציה, אחת המחלות הפחות נעימות למוח האנושי, הביאה בהדרגה גם למותו. בגיל 67 הוא הלך לעולמו ומזכיר לנו שוב למה אלכוהול וסמים עושים צרות. הימנעו מהם! בבקשה!
על הקריירה של אליל הפופ דיוויד קסידי:
https://youtu.be/q9jPXl5WWTU
הסדרה "משפחת פרטרידג'" בה כיכב ומפגש 40 שנה אחרי:
https://youtu.be/rB-NNVLYy5k
להיטו הגדול "I think i love you" שנולד בסדרה:
https://youtu.be/2r9UtIhOI8M
כך גרמה לו מחלת הדמנציה בבגרותו לשכוח בהדרגה את מילות השירים בהופעות:
https://youtu.be/piU-OHrlG80
והנה כתבת טלוויזיה ביום מותו:
https://youtu.be/-_7OtkOZh4I
מי המציא את הגל של האוהדים?
אחד המחזות היפים במגרשי הספורט הוא מחזה "הגל", שעושים אוהדי ספורט. "גל האוהדים", או "הגל המקסיקני" (Mexican Wave) כמו שהוא מכונה בחלק מהעולם, הוא מעשה של עידוד והוא נחשב מחווה של השקעה ומאמץ למען הקבוצה, סימון הערכה כללי של האוהדים לשחקנים. בשידורי ספורט ברחבי העולם ניתן לראות ש"הגל" הוא תופעה שהפכה עולמית ושאין כמעט מי שלא משתתף בו, כולל מנהיגים וכוכבים גדולים, שנהנים להיות לרגע כמו אחד האדם..
ההערכה המקובלת גורסת שה"גל" הופיע לראשונה בשנת 1981 בארצות הברית. זה קרה במשחק הפלייאוף בין קבוצת הבייסבול אוקלנד אייז (Oakland A's) ל"ניו-יורק ינקיז", במגרש של אוקלנד אייז. במשחק שהתקיים ב-15 לאוקטובר 81, פנה אוהד אוקלנד בשם קרייזי ג'ורג' אל שאר אוהדי הקבוצה ותאם איתם את הגל. המחזה שנראה על מסכי הטלוויזיה באותו המשחק היה מרנין וללא ספק הכניס אווירה חדשה ויצירתית למגרשים. ג'ורג' ה"משוגע" הצליח "לשגע" את כל עולם הכדורגל!
אבל למען האמת יש מחלוקת על כך ויש טוענים נוספים להמצאת הגל. למשל קבוצת אוהדים שאימצה את הגל למשחקי הפוטבול האמריקאי וטוענת שהיא הפכה אותו לפופולארי ושקרייזי ג'ורג' עשה זאת רק פעם אחת. גם רוב וולר, מעודד שהפך עם הזמן לשדרן טלוויזיה מוכר באמריקה, טוען שקרייזי ג'ורג' לא יצר גל של ממש ורק האופן שבו הוא עשה זאת, זמן קצר אחריו אך גם בנסיונות הרבה יותר מוקדמים בתיכון שבו למד, הוא שיצר את הגל האמיתי והיפה כל כך, שעתיד לתפוס את העולם כולו.
כך או כך, הגל האהוב כל כך על אוהדים בכל העולם הוא דוגמה מצויינת לכוח של הגל ליצור השתלבות בקבוצות ענק למעשים משמעותיים. קראו על כך עוד בתגית "הגל השלישי" שעוסקת בניסוי מפורסם על הנעת קבוצות לדברים הרבה פחות יפים, בעזרת הגל.
הנה תופעת "גל האוהדים" וההיסטוריה שלה:
https://youtu.be/qbiwUIBvZ2o
הפעם הראשונה ש"הגל" הופיע:
https://youtu.be/_sqGxQoORYE
כאן אוהדי נבחרת ישראל עושים גל:
https://youtu.be/DrszQOpYx6I
והגל הגדול ביותר ב"בריסטול מוטור ספידוויי" ב-2008 בהשתתפות 130 אלף איש:
https://youtu.be/tWTVpeJ7krc
מי היה ליסט, הרוק סטאר של התקופה הרומנטית?
הוא היה "הפגניני של הפסנתר", כנראה הפסנתרן הטוב בכל הזמנים ואולי כוכב הפופ הראשון בהיסטוריה - גם אם את המוסיקה הקלאסית שלו חיבר פרנץ ליסט (Franz Liszt) שנים רבות לפני הולדת מוסיקת הפופ.
צעיר, נערץ, יפה ומוכשר - לא הייתה בת עשירים או אצילים שלא חיפשה את קרבתו של הפסנתרן הנערץ ומי שיהיה בהמשל חייו המלחין האגדי של התקופה הרומנטית.
גם מי שלא הבינה את גאוניותו של מלך הפסנתר ו"הפגניני של המקלדת", כפי שכונה בתקופה הרומנטית, ידעה שהוא האיש הנכון בשבילה.
ליסט הצעיר שמע את אשף הנגינה בכינור ניקולו פגניני בגיל 21. הוא התרשם עמוקות מהווירטואוזיות ומהופעת הסולו של ענק הכינור, שלבדו עם הכינור מרתק, כמעט מהפנט, קהל גדול. הוא נדהם מהשליטה המוחלטת של פגניני בכלי הנגינה שלו ומהיצירות של הכנר הגדול בהיסטוריה.
ליסט החליט אז שהוא רוצה להיות הפגניני של הכלי שלו - הפסנתר.
וכך הופך ליסט מהר מאוד לווירטואוז נודד, כמו פגניני. הוא מהפסנתרנים הראשונים שמופיעים ברסיטל שבו מנגן רק פסנתרן לבדו, לאורך כל הקונצרט. ליסט גם דאג לסובב את הפסנתר כך שהקהל יראה ויתפעל מאצבעותיו המנגנות במהירות מטורפת ובמיומנות על-אנושית כמעט, על הקלידים.
דומה שליסט היה הפסנתר. לא היה נגן טוב ממנו בכלי הזה. ההערצה אליו הייתה מטורפת ונשים נאבקו על בדלי הסיגריות שהוא השליך אחרי העישון. המשורר היינריך היינה טבע אז את המושג "ליסטומניה", בעברית "שגעון ליסט".
בשנות השבעים של המאה ה-20, אגב, יעשו עליו סרט בשם זה.
הנה סקירה על גאון הפסנתר פרנץ ליסט:
https://youtu.be/FIm6EOAhEjM
10 עובדות מרתקות עליו:
https://youtu.be/vnY9BwEU_jo
יבגני קיסין מבצע את "לה קמפנלה" של ליסט:
https://youtu.be/0FbQZCsYXVg
"חלומות אהבה" הרומנטי שלו:
https://youtu.be/Hp7OLV9nuk0
רפסודיה הונגרית מספר 2:
https://youtu.be/LdH1hSWGFGU
הפתיחה המוחצת לקונצ'רטו לפסנתר מס' 1 שלו:
https://youtu.be/HTZOEWXexDY
על חייו של ליסט שהיה נערץ באופן בלתי נתפס וגאון אמיתי:
https://youtu.be/gRVvoFfif8E?long=yes
בשנות ה-60 התגלתה לעולם המערבי תופעה של הערצה מדהימה שהפסיכולוגים כינו "פסיכוזת המונים" והתקשורת כינתה "ביטלמניה". ההערצה המטורפת ללהקת "הביטלס" הגיעה לשיאה אצל מתבגרים, במיוחד בקרב נערות בגיל העשרה, אבל סימנה גם את פתיחתו של שלב חדש ולא מוכר בהערצת כוכבים. כי אחת התופעות החזקות של התרבות המודרנית היא ההערצה (Admiration) שחשים צעירים בכל העולם כלפי זמרים, להקות, כוכבי קולנוע, ספורט, דת ואמנות.
הערצה היא הערכה גדולה ונטולת ביקורת, כלפי אחרים. לרוב מדובר באדם אחר, אך לעתים זה יכול להיות גם כלפי תופעה, כמו ל"מופע הקולנוע של רוקי", או אפילו הערצה לחפץ, דוגמת הג'ינס של ליווייס, האייפון או גיטרת פנדר.
"הערצה מביאה לעיוורון" אמר פעם תומאס ברנהרד. ואכן, הערצה נוטה לרוב להתפעלות ממושא ההערצה, מתכונותיו, מעשיו ואף לכל הקשור בו. המעריצים נוטים להתעלם או להכחיש את תכונותיו השליליות של הנערץ. לרוב הם גם מבטלים את עצמם למולו, מעמידים עצמם מתחת לו ואת רצונותיו לפני אלו שלהם. זה גם ההסבר להליכתם העיוורת של חברי כתות אחרי מנהיגים וגורואים המובילים אותם לא פעם למקומות קשים ולהרס העצמי.
אבל למה אנו מעריצים כל כך את המפורסמים, המצליחים, המוכשרים והנכונים, ככל שיהיו כאלה? - ובכן, אין תשובה פשוטה לכך. מדובר בדבר חמקמק, אך אחד ההסברים הוא שלא פעם המעריץ מלביש על הנערץ את חלומו על האושר ומגשים באופן מסוים, דרך הצלחתו של הנערץ, את האושר שלו עצמו. מה שגורם לו, כמובן, להרגיש טוב יותר. בשל ההערצה הופך האדם הכריזמטי והנערץ סוג של "שליח להצלחה" בשביל המעריץ, שהוא לרוב אדם צעיר או חסר בטחון באופן כלשהו.
הצלחתו של הכוכב מקנה למעריץ תחושה טובה. לרוב גם חשים המעריצים שהם מקבלים מהנערץ המון, שהוא מבין אותם ושיש להם קשר מיוחד עימו, תוך שהם מתעלמים כמובן מהעובדה שהקשר הזה הוא קשר בכיוון אחד בלבד, סוג של אשלייה ליחסים של ממש ביניהם לבין מושא הערצתם.
הנה ההערצה המודרנית (עברית):
https://youtu.be/oe0di23jJ0Y
מעריצות מספרות (עברית):
https://youtu.be/KFx3vx7bfYE
תופעת הביטלמניה (עברית):
http://youtu.be/Vikz88Wj8W8?t=1m16s&end=8m52s
חיוך לסיום (עברית):
https://youtu.be/4dVehVIq6Ok
ומה קורה אחרי הרבה שנים למושאי ההערצה? (עברית)
https://youtu.be/4J_US3QCOfg?long=yes
פולחן אישיות (Cult of personality) נועד להאדרת שמו של מנהיג או אדם חשוב, לרוב כדי להשיג שליטה מוחלטת בעם.
לרוב מופעל פולחן האישיות במשטרים דיקטטוריים וכמעט תמיד הוא ישתמש באינספור שקרים פונקציונליים, שקרים שמטרתם היא להאדיר את המנהיגים ולספר בשבחם.
את המונח "פולחן אישיות" טבע המנהיג הסובייטי חרושצ'וב, כשתיאר את שלטונו של סטלין ואת התדמית האייקונית שהוצמדה לו, בתור מה שכינה אז המשטר הסובייטי "אביב העמים", כדי להאדיר את שמו בקרב כל העמים שבברית המדינות ושנשלטו על ידו.
לצורך פולחן האישיות עושים שימוש בתעמולה רבה. מהצבה של מספר עצום של תמונות המנהיג, פסלי ענק מרשימים, שירים שנכתבים לו, תכניות וטקסים מרשימים באמצעי התקשורת השונים ועוד. גם פרסום של נאומים, ספרים ויצירות שברוב המקרים נכתבים בידי אנשי מקצוע אבל מיוחסים לו וכמובן - דרגות צבאיות, תארים וכינויים שמאדירים את שמו.
בתעמולה של פולחן האישיות מוצג פעמים רבות המנהיג הרודן כ"אבי האומה". לא פעם מוצמדים לו דימויים של "שמש העמים", "החכם באדם" ועוד כינויי הערצה שממחישים לעם את הצורך והתלות של האומה בו והחשיבות שבתמיכה מוחלטת בו ובהחלטותיו, "למען לא יפול העם!".
הנה פולחן האישיות של ולדימיר פוטין (עברית):
https://youtu.be/rEFTEgtaf2c
כך היה אצל מוסוליני:
https://youtu.be/sLIfz4Obnro
פולחן האישיות לדיקטטור הסובייטי יוזף סטאלין:
https://youtu.be/uvJT0B1TigY
בשלב מסוים היה אפילו חשש מה מפולחן אישיות מודרני אצל דונלד טראמפ:
https://youtu.be/xp0o3BvNMvo
בחיוך, כשמגייסים את הרודן הצפון קוריאני לתשדיר פרסומת צפון-קורע (עברית):
https://youtu.be/t8wGPeIy0B0
והסרט "נצחון הרצון" שהציג ובנה את פולחן האישיות להיטלר:
https://youtu.be/p7hJVaTW45M?long=yes
יותר מכל אמן או להקה אחרת לפניה חוותה להקת הביטלס הערצת המונים. ארבעת הצעירים מליברפול לא התכוננו להערצה כה גדולה, מכיוון שזו הייתה הפעם הראשונה שהתופעה הסוציולוגית הזו התרחשה בצורה שכזו. לא היה אמן עד אליהם, שחווה הערצה כה מהממת, משתקת ובהמשך מציקה.
קראו לשיגעון הביטלס שנוצר סביב הלהקה "ביטלמניה". מומחים ידעו לומר שמדובר ב"פסיכוזת המונים". מעריצים מוטרפים, במיוחד נערות בגיל העשרה, שלא מפסיקים לצרוח בעת שחברי הלהקה נגלים לפניהם. הופעות הלהקה התאפיינו אז בצרחות מחרישות אוזניים, שנמשכו לאורך כל ההופעה.
בנים חיקו את התסרוקות של חברי הלהקה ולבשו חליפות צמודות כמו אלה שאיתם הופיעו בצילומים ובהופעות. בנות התגודדו בנמלי התעופה ובבתי מלון שאליהם הגיעו וצרחו כשראו אותם.
זה החל באוקטובר 1963, לאחר שהלהקה הופיעה בשידור חי בטלוויזיה. למחרת דיווחו כל עיתוני בריטניה והחלו לסקר כל פרט על הלהקה הצעירה. כותרות ענק בעיתונים ותמונות שער של חברי הלהקה הפכו לעניין יומיומי, שבאופן מסוים התעלה על כל עניין אחר בממלכה. הפסטיבל התקשורתי התמים יצר גלים של עניין וקופות הכרטיסים לא עמדו בלחץ מעריצים שהמתינו לידן במשך יממות ארוכות, כדי לקנות כרטיס להופעות של הביטלס. בנובמבר 1963 הכריז העיתון הבריטי "הדיילי מירור" על תופעת ה"ביטלמניה" והשימוש במונח הפך לשגרתי.
כשיצאו לסיבוב ההופעות המפורסם באמריקה, התפשטה הביטלמניה אל ארצות הברית ולעולם כולו. בסרט של הביטלס עצמם "A Hard Day's Night" הוצגה התופעה וכיצד הביטלס לא יכולים לעשות צעד, מבלי שהמוני מעריצות נלהבות ישעטו לעברם בצרחות. אבל הסרט וכתבות טלוויזיה שהציגו את ההערצה אל הלהקה רק חיזקו את התופעה ובכל מקום בעולם שאליו הגיעו "ארבעת המופלאים" הם נתקלו במעריצות היסטריות המתגודדות בקבוצות גדולות, צווחות ללא הפסקה ומתעלפות מהתרגשות.
אבל בהדרגה זה החל להפריע. כשהביטלמניה הפכה לחלק מ"ההתנהגות המקובלת" סביב הלהקה, היא מנעה מהביטלס כל מגע עם המעריצים. הם לא יכולים היו לצאת מחדרי המלון שלהם ומצאו עצמם מסוגרים בכל עיר שבה הופיעו, בלי כל קשר עם הסביבה. צעדיהם הוגבלו לנסיעות והופעות. בראיונות עימם הם העידו שלא תמיד הם יודעים איפה הם נמצאים היום..
ואז באה ההודעה על הפסקת ההופעות של הביטלס. הביטלמניה הייתה אולי הסיבה העיקרית להחלטה. חברי הלהקה כבר לא נהנו והטירוף סביבם היקשה על חייהם. ג'ורג' האריסון כתב שנים אחר כך שהחיים הפכו עבורם לגיהנום. הצרחות בהופעות, סיפר פול מקרטני אחרי שנים, גברו על המוסיקה והביטלס כך לא הצליחו לשמוע את עצמם על הבמה.
וכך, באופן פרדוכסלי, גרמה האהבה וההערצה אליהם להחלטה של חברי הלהקה הפופולארית בעולם להפסיק להופיע ולהתמקד בהקלטות אולפן.
הנה תופעת הביטלמניה (עברית):
http://youtu.be/Vikz88Wj8W8?t=1m16s&end=8m52s
כאן, בדנדי שבסקוטלנד, נתן המפיק לצרחות ההיסטריות את הכינוי "ביטלמניה":
https://youtu.be/dbjlahUpV3Y
גילויי הערצה חסרי תקדים באמריקה:
https://youtu.be/7mw1D3HTGng
המעריצים הישנים בשדה התעופה בהמתנה להם כשהם חוזרים לאנגליה:
http://youtu.be/I6Diyy4SYFE
ביטלמניה בהולנד:
http://youtu.be/YoYwkr1y0UE
וגילויי הערצה בלתי נתפסים גם באוסטרליה הרחוקה:
http://youtu.be/zBhzJjjlMkE
את שנותיו האחרונות בילה הזמר ואליל הפופ של שנות ה-70 דיוויד קאסידי, כשהוא סובל משכחה הולכת ומתגברת. בשלב מסוים נאלץ הזמר להפסיק להופיע לחלוטין, לאחר ששכח שוב ושוב רבות ממילות השירים שלו, את האקורדים שלהם וכדומה.
בצעירותו, הגיע אליל הפופ, שהתפרסם בסיטקום המוסיקלי המצליח בהיסטוריה "משפחת פרטרידג'", לשיאי הצלחה שלא יאומנו. מספר חברי מועדון המעריצים שלו עברו בשלב מסוים את אלו של אלוויס פרסלי ואת של הביטלס.
בזכות הסדרה הוא היה ה"קראש" של כל מתבגרת שנייה בארה"ב של שנות ה-70. הזמר המצליח הרבה להופיע אל מול אצטדיונים מלאים במעריציו והקריירה שלו פרחה. עם הזמן והשנים, הוא התמכר לסמים ואלכוהול, עבר גמילות קשות ובהדרגה הפך לזיכרון מתוק למעריציו, ששבו והגיעו להופעותיו - רק כדי לשוב עימו לרגע לצעירות. הוא עצמו הלך ודעך.
אבל ב-2017, הגיע הזמר שזיכרון וזיכרונות הניעו את הופעותיו ואת הקריירה רבת השנים שלו למצב שבו, בשל מחלה, הוא פשוט לא הצליח להמשיך ולעלות שוב על הבמה. המחלה הזו פגעה לו בזיכרון.
ומחלת הדמנציה, אחת המחלות הפחות נעימות למוח האנושי, הביאה בהדרגה גם למותו. בגיל 67 הוא הלך לעולמו ומזכיר לנו שוב למה אלכוהול וסמים עושים צרות. הימנעו מהם! בבקשה!
על הקריירה של אליל הפופ דיוויד קסידי:
https://youtu.be/q9jPXl5WWTU
הסדרה "משפחת פרטרידג'" בה כיכב ומפגש 40 שנה אחרי:
https://youtu.be/rB-NNVLYy5k
להיטו הגדול "I think i love you" שנולד בסדרה:
https://youtu.be/2r9UtIhOI8M
כך גרמה לו מחלת הדמנציה בבגרותו לשכוח בהדרגה את מילות השירים בהופעות:
https://youtu.be/piU-OHrlG80
והנה כתבת טלוויזיה ביום מותו:
https://youtu.be/-_7OtkOZh4I
הערצה
אחד המחזות היפים במגרשי הספורט הוא מחזה "הגל", שעושים אוהדי ספורט. "גל האוהדים", או "הגל המקסיקני" (Mexican Wave) כמו שהוא מכונה בחלק מהעולם, הוא מעשה של עידוד והוא נחשב מחווה של השקעה ומאמץ למען הקבוצה, סימון הערכה כללי של האוהדים לשחקנים. בשידורי ספורט ברחבי העולם ניתן לראות ש"הגל" הוא תופעה שהפכה עולמית ושאין כמעט מי שלא משתתף בו, כולל מנהיגים וכוכבים גדולים, שנהנים להיות לרגע כמו אחד האדם..
ההערכה המקובלת גורסת שה"גל" הופיע לראשונה בשנת 1981 בארצות הברית. זה קרה במשחק הפלייאוף בין קבוצת הבייסבול אוקלנד אייז (Oakland A's) ל"ניו-יורק ינקיז", במגרש של אוקלנד אייז. במשחק שהתקיים ב-15 לאוקטובר 81, פנה אוהד אוקלנד בשם קרייזי ג'ורג' אל שאר אוהדי הקבוצה ותאם איתם את הגל. המחזה שנראה על מסכי הטלוויזיה באותו המשחק היה מרנין וללא ספק הכניס אווירה חדשה ויצירתית למגרשים. ג'ורג' ה"משוגע" הצליח "לשגע" את כל עולם הכדורגל!
אבל למען האמת יש מחלוקת על כך ויש טוענים נוספים להמצאת הגל. למשל קבוצת אוהדים שאימצה את הגל למשחקי הפוטבול האמריקאי וטוענת שהיא הפכה אותו לפופולארי ושקרייזי ג'ורג' עשה זאת רק פעם אחת. גם רוב וולר, מעודד שהפך עם הזמן לשדרן טלוויזיה מוכר באמריקה, טוען שקרייזי ג'ורג' לא יצר גל של ממש ורק האופן שבו הוא עשה זאת, זמן קצר אחריו אך גם בנסיונות הרבה יותר מוקדמים בתיכון שבו למד, הוא שיצר את הגל האמיתי והיפה כל כך, שעתיד לתפוס את העולם כולו.
כך או כך, הגל האהוב כל כך על אוהדים בכל העולם הוא דוגמה מצויינת לכוח של הגל ליצור השתלבות בקבוצות ענק למעשים משמעותיים. קראו על כך עוד בתגית "הגל השלישי" שעוסקת בניסוי מפורסם על הנעת קבוצות לדברים הרבה פחות יפים, בעזרת הגל.
הנה תופעת "גל האוהדים" וההיסטוריה שלה:
https://youtu.be/qbiwUIBvZ2o
הפעם הראשונה ש"הגל" הופיע:
https://youtu.be/_sqGxQoORYE
כאן אוהדי נבחרת ישראל עושים גל:
https://youtu.be/DrszQOpYx6I
והגל הגדול ביותר ב"בריסטול מוטור ספידוויי" ב-2008 בהשתתפות 130 אלף איש:
https://youtu.be/tWTVpeJ7krc
הוא היה "הפגניני של הפסנתר", כנראה הפסנתרן הטוב בכל הזמנים ואולי כוכב הפופ הראשון בהיסטוריה - גם אם את המוסיקה הקלאסית שלו חיבר פרנץ ליסט (Franz Liszt) שנים רבות לפני הולדת מוסיקת הפופ.
צעיר, נערץ, יפה ומוכשר - לא הייתה בת עשירים או אצילים שלא חיפשה את קרבתו של הפסנתרן הנערץ ומי שיהיה בהמשל חייו המלחין האגדי של התקופה הרומנטית.
גם מי שלא הבינה את גאוניותו של מלך הפסנתר ו"הפגניני של המקלדת", כפי שכונה בתקופה הרומנטית, ידעה שהוא האיש הנכון בשבילה.
ליסט הצעיר שמע את אשף הנגינה בכינור ניקולו פגניני בגיל 21. הוא התרשם עמוקות מהווירטואוזיות ומהופעת הסולו של ענק הכינור, שלבדו עם הכינור מרתק, כמעט מהפנט, קהל גדול. הוא נדהם מהשליטה המוחלטת של פגניני בכלי הנגינה שלו ומהיצירות של הכנר הגדול בהיסטוריה.
ליסט החליט אז שהוא רוצה להיות הפגניני של הכלי שלו - הפסנתר.
וכך הופך ליסט מהר מאוד לווירטואוז נודד, כמו פגניני. הוא מהפסנתרנים הראשונים שמופיעים ברסיטל שבו מנגן רק פסנתרן לבדו, לאורך כל הקונצרט. ליסט גם דאג לסובב את הפסנתר כך שהקהל יראה ויתפעל מאצבעותיו המנגנות במהירות מטורפת ובמיומנות על-אנושית כמעט, על הקלידים.
דומה שליסט היה הפסנתר. לא היה נגן טוב ממנו בכלי הזה. ההערצה אליו הייתה מטורפת ונשים נאבקו על בדלי הסיגריות שהוא השליך אחרי העישון. המשורר היינריך היינה טבע אז את המושג "ליסטומניה", בעברית "שגעון ליסט".
בשנות השבעים של המאה ה-20, אגב, יעשו עליו סרט בשם זה.
הנה סקירה על גאון הפסנתר פרנץ ליסט:
https://youtu.be/FIm6EOAhEjM
10 עובדות מרתקות עליו:
https://youtu.be/vnY9BwEU_jo
יבגני קיסין מבצע את "לה קמפנלה" של ליסט:
https://youtu.be/0FbQZCsYXVg
"חלומות אהבה" הרומנטי שלו:
https://youtu.be/Hp7OLV9nuk0
רפסודיה הונגרית מספר 2:
https://youtu.be/LdH1hSWGFGU
הפתיחה המוחצת לקונצ'רטו לפסנתר מס' 1 שלו:
https://youtu.be/HTZOEWXexDY
על חייו של ליסט שהיה נערץ באופן בלתי נתפס וגאון אמיתי:
https://youtu.be/gRVvoFfif8E?long=yes
