פוטש בית הבירה (Beer Hall Putsch), או פוטש מרתף הבירה, היה הפיכה שניסו היטלר וחבריו הלאומנים לבצע בבאווריה, לקראת מה שקיוו שתהיה השתלטות על גרמניה כולה.

הפוטש הזה, מילה בגרמנית שפירושה "הפיכה", היה יריית הפתיחה של המהפכה הנאצית. זה היה האקט האלים הראשון של מי שעתיד להשתלט על גרמניה ולהפוך אותו לתליין הגדול בהיסטוריה ואת אירופה לבית המטבחיים שלו.

הכל מתחיל ב-8 בנובמבר 1923, ערב יום השנה החמישי לנפילת הרייך הקיסרי, כשאדולף היטלר וכנופייתו נכנסים לכינוס של מפלגת ימין יריבה ושלטת בבאווריה, שמתקיים בבית הבירה הגדול במרכז מינכן, ה"בירגרברויקלר".

החבורה הנאצית משתלטת על הכינוס. אחד המשתלטים ירה אל התקרה והפיהרר לעתיד הכריז: "המהפכה הלאומית החלה!" ומשכנע באיומי אקדח את שלישית המנהיגים בה לתמוך בה. זמן קצר לאחר מכן יוצאים היטלר ואנשיו מהמקום ומנסים לסייע להשלים את כיבטש המפקדה הצבאית שבעיר.

אבל העניינים מסתבכים וההפיכה לא מתרוממת. למחרת היטלר מנסה לתקן וצועד עם כמה אלפי חברי מפלגה מקווה עדיין להשתלט על גרמניה. אבל הוא נתקל בהתנגדות ובירי על אנשיו. הוא, גרינג ורבים נפצעים ו-13 נהרגים. הפוטש נכשל.

בעקבות הפוטש הכושל נשפט היטלר. אבל את השופטים למשפט בחר פקיד אוהד של הנאצים בממשל הבווארי. אלה היו שופטים לאומניים בעצמם והם אפשרו להיטלר להפוך את אולם בית המשפט לבמה בה הציג את רעיונותיו הלאומניים.

במקום לכפור בהאשמות נגדו, היטלר צייר את עצמו כפטריוט הרוצה להפיל את הממשלה הבוגדת. הסיקור העיתונאי של המשפט הלך והתגבר והביא את התועמלן והפוליטיקאי השולי מבאווריה לתודעה של כל אזרחי גרמניה. רבים במדינה "קנו" את רעיונותיו על מלחמתו ה"פטריוטית" כנגד הממשלה הדמוקרטית ששריה הם בוגדים...

לאחר שנגזרו עליו 5 שנות מאסר, היטלר נשלח לבית הכלא. אבל שופטיו דאגו להכניס לגזר הדין סעיף קטן ובו אפשרות לשחרור מוקדם, כבר לאחר חצי שנה, במידה והתנהגותו בכלא תהיה טובה.

גם המאסר עצמו לא היה מאסר רציני. להיפך. בחדרו שבכלא כתב הצורר הנאצי לעתיד את ספר השטנה שלו "מיין קאמף", אירח חברים ותכנן את צעדיו הבאים. הפוטש הכושל, מסתבר בדיעבד, העלה אותו ואת רעיונותיו לליגה הלאומית. הוא הפך לשחקן מרכזי בפוליטיקה הגרמנית ובמסלול לא יאומן של תמימות מצד המנהיגות ואלימות מעורבת בציניות אין גבול, הוא יהפוך עשור אחר כך לשליט גרמניה ועשור נוסף אחרי כן למחריב אירופה וגרמניה בתוכה.

ה"בירגרברויקלר" שבכיכר רוזנהיימר, אותו מרתף בירה שבו החל הפוטש, כבר לא קיים. 16 שנים אחר כך נכשל בו ניסיון התנקשות בהיטלר. המתעקשים לנשום את ההיסטוריה מעוררת החלחלה של הנאצים, יכולים להתנחם ולפנות אל בית בירה אחר, במרחק קצר משם. שם מצוי ה"הופברויהאוס", מקום המארח בכל ערב מאות גרמנים חובבי בירה. כאן הציג היטלר בפברואר 1920 את מצע המפלגה הנציונל-סוציאליסטית, או בשמה המוכר היותר המפלגה הנאצית.


הנה סיפור הפוטש של בית הבירה:

https://youtu.be/r4a9MJg5CvA


הפרטים:

https://youtu.be/mTFerHrvm18


מתוך סרט על היטלר:

https://youtu.be/ui248lRdI4Q


והסיפור ההיסטורי המלא:

https://youtu.be/pJVQZWLqSPE?long=yes

אם החיילים הבוליביאנים היו יודעים איזו אגדה הם הורגים באותו בוקר שבו תפסו את המהפכן צ'ה גווארה, יתכן שהיו מהססים ואף מוותרים על הרעיון.

ד"ר ארנסטו גווארה היה רופא צעיר ממשפחה עשירה בארגנטינה. לאחר שערך מסע במדינות דרום אמריקה וראה את העוני והניצול, הוא הפך לסוציאליסט המאמין בשוויון.

כשהכיר את פידל קסטרו מקובה, שתכנן למרוד בשלטון המושחת של קובה, הצטרף אליו גווארה בתור רופא ללוחמים, אך אחרי שמרבית חבריהם נהרגו הוא הפך ללוחם אמיץ, ליד ימינו של קסטרו ולמהפכן מתוחכם.

את הכינוי "צ'ה" (חבר) הוא קיבל מחבריו והוא הפך לסימן ההיכר שלו. בתוך זמן קצר הוא היה לגיבור נערץ ואהוב על המורדים ומוחו המבריק הביא להצלחות רבות בשדה הקרב.

במהפכה כמעט חסרת-סיכוי שהסתיימה בנצחון של מעטים על רבים, הצליחו המהפכנים להשתלט על קובה והחילו בה שלטון "למען העם".

בתור מנהיג קובני וגיבור המהפכה היה לצ'ה גווארה הכל בקובה. הוא הפך לשר ולאחד האנשים החזקים במדינה הסוציאליסטית, הלאים את הרכוש של עשירי ומושחתים קובה וחילק אותו לאיכרים ולעובדים. הוא הבטיח השכלה לכל הקובנים.

אבל שלטון קאסטרו היה שלטון רודני ונוקשה. מעמדו היה מובטח כשר התעשייה, אך צ'ה שאף להמשיך את המהפכה ועודד את ברית המועצות לתקוף את אמריקה מהאי קובה, מהלך שנכשל ויצר מתח.

כך יצא שלאחר שנים ספורות בתור שר ופוליטיקאי בקובה הוא עזב את קובה והצטרף לכוחות המורדים במדינות נוספות. בתחילה הנהיג מרד בקונגו ואז יצא לבוליביה, שם לימד את המורדים בשלטון המושחת ומשרת הקפיטליזם להילחם.

במהלך הנסיונות לארגן את ההפיכה בבוליביה, הוא נלחם בראש כוחות המורדים בצבא המקומי, אך נשבה על ידי הצבא והוצא להורג.

בהמשך שנות ה-60 הפך ארנסטו לגיבורם של שוחרי החופש והשלום בארצות הברית ואירופה. על אף שהוא עצמו היה איש מלחמה ומהפכן נוקשה, ראו בו רבים לוחם חירות וגיבור עממי.

באופן מוזר הוא הפך לגיבורם של צעירים רבים שגדלו באותם בתים עשירים ומפונקים שמהם ברח הוא עצמו ושבהם ראה את הקפיטליזם שכה תיעב.

לאחר מותו הפכו שמו ודמותו של צ'ה גווארה לאגדה בכל העולם ולסמל של אומץ, צדק ומהפכה. גם יופיו וחוכמתו תרמו להערצה העצומה שרוחשים לו צעירים בכל העולם, עד היום. דמותו הפכה לאייקון שמסמל בעיני רבים שינוי ואנטי ממסד. פניו שמופיעים על חולצות טריקו בכל העולם מסמלים בעיני רבים את דמות המורד הצעיר והנחוש בממסד.

ועדיין, דמותו נשארה שנויה במחלוקת. רבים רואים בו סמל לאדם שהאמין בשוויון והיה מוכן להילחם בעבורו עד מוות. מנגד, רבים אחרים רואים בו לוחם אכזרי ואימתני שלא היו רוצים לעמוד מולו בשדה הקרב או להיות נתונים לחסדיו אחרי התבוסה.


הנה ההיסטוריה המורכבת של מעשיו של ארנסטו גווארה (מתורגם):

https://youtu.be/tjrvKA4w9-Y


ארנסטו גווארה נואם באו"ם:

https://youtu.be/bufHojkoGtw


על משמעותו ההיסטורית:

https://youtu.be/Q7_kHRytn3k


ראיון שנערך באירלנד ב-1964 עם צ'ה גווארה:

http://youtu.be/vBYUOOEHbJw


תמונות של צ'ה גווארה וברקע שיר שהוקדש לו:

http://youtu.be/dPmb1U07kIc


דיוקנו העשוי פקקים בהפגנות המחאה החברתית בשנת 2011:

http://youtu.be/PcnLvTAMBHU


שיר על הקומנדנטה צ'ה גווארה:

https://youtu.be/-agiAnRYrrU


ותכנית עליו בחינוכית (עברית):

https://youtu.be/q7xGlWu8C9M?long=yes