שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
למה שנא פול מקרטני את הדרך הארוכה והמתפתלת?
האלבום "Let it Be" של הביטלס נחשב לאחד האלבומים הטובים של הלהקה. לא כולם יודעים שההקלטות שלו היו בתקופה שבה הלהקה הייתה מפורקת כמעט לגמרי. איש מחברי הלהקה לא היה פנוי להרהר באלבום הנוסף של הלהקה וכל אחד מהחברים כבר עסק בכתיבה והקלטות לאלבום סולו משל עצמו. ההקלטות שכבו במחסן של חברת EMI ואנשי החברה החליטו למסור אותן למפיק מוסיקלי שיפיק מהן את האלבום.
שם שנצץ באותה תקופה משני צידי האוקיינוס האטלנטי היה פיל ספקטור. הוא היה מוסיקאי מצוין, שהפך למפיק מוסיקלי פורה ומוכשר. לאחר שרשרת הצלחות ענקיות של להקות ואמנים שעבדו אתו וזכו ללהיטים אלמותיים החליטו בחברת התקליטים לנסות אותו. ג'ון לנון דרש שספקטור יוכיח את יכולותיו הידועות כמפיק מוסיקלי בשיר סולו שלו "אינסטנט קארמה". ספקטור הפך אותו ללהיט עצום ולנון המרוצה התאהב. הוא אישר את הפרויקט וכך נמסרו לידי ספקטור ההקלטות של "לט איט בי". הוא התבקש להפיק אותן וקיבל "יד חופשית" לעשות בהן על פי הבנתו.
ספקטור עשה את מלאכתו ברצינות. הוא פצח בעיבודים עשירים ומלאי מיתרים וקולות, כמיטב מסורת שיטת "חומות הצליל" שהמציא. הרעיון היה ליצור שכבות של עומק והכפלות, כך שהשירים מקבלים נפח גדול ומרשים. הצליל שמתקבל מ"חומות הצליל" הוא סימפוני, כמעט קלאסי. משהו שהופך שירים קטנים לגדולים מהחיים ושירים גדולים ליצירות פאר... לט איט בי, אתם יודעים...
פיל ספקטור שלח עותקים מהתקליט הסופי לכל חברי הלהקה. הוא כלל גם הסברים להפקה שלו וקיווה לטוב. פול מקרטני היה היחיד שמחה על התוצאה. הוא הזדעזע מהעיבודים הלא-ביטלסיים וקיבל קשה מאד את הסילוף של מה שהוא ראה כרוח המוסיקלית של הלהקה. במיוחד מיהר פול לדרוש שהשירים שכתב, "לט איט בי" ו"הדרך הארוכה והמתפתלת", לא יצורפו לאלבום בגרסה הספקטורית. במקומם הוא ביקש לכלול באלבום את הגרסאות הרזות והאינטימיות שהקליט באולפן.
קליין מחברת התקליטים אפילו לא השיב לו. הוא עוד כעס על התעלמות הלהקה מהחומרים והאדישות הכללית שהפגינו בנושא האלבום במשך זמן רב. הוא עשה מה שהוא רצה, כשהכל מתבצע בהתאם לאינטרס של חברת התקליטים. קליין אף הוציא את השירים כתקליטונים ושלח אותם לתחנות הרדיו.
ההיסטוריה חייכה והפכה את האלבום עם עיבודיו של פיל ספקטור להצלחה מסחררת. גם השיר "הדרך הארוכה והמתפתלת", שפול כה השמיץ ותעב את ההפקה שלו, הפך ללהיט ענק והלהיט האחרון אי-פעם של הלהקה. מעריצי הלהקה התאהבו בו לגמרי. דווקא מה שפול ראה כחילול הקודש הביטלסי, נתפס בעיניהם כהפיכת הלהקה לקלסיקה, לגדולה מאי-פעם. באלבום הזה זכו הביטלס סופית להיחשב למוסיקאים שעומדים בשורה אחת עם גדולי המוסיקה הקלאסית... באך, בטהובן, ברהמס, ביטלס!
אבל פול מעולם לא שכח את מה שראה כהשפלה וכפגיעה בשירים שלו ובאלבום כולו. שנים אחר כך הוא יוציא את האלבום כולו שוב לאור, בגרסה שנקראה "לט איט בי בעירום". זה היה אותו אלבום, של אותה להקה, אבל ללא התוספות של פיל ספקטור. האלבום הזה, כמה עצוב, נכשל במכירות.
הנה תולדות האלבום "Let it Be" והפקתו של פיל ספקטור:
https://youtu.be/YI4k4SNcbLA?t=2m35s&end=4m30s
כפי שהפיק אותו פיל ספקטור:
https://youtu.be/3A19HSowZp0
הנה הגרסה הרזה שרצה פול מקרטני לשיר:
https://youtu.be/cWpRY0flS2U
כך יצא לבסוף באלבום "Let It Be Naked":
https://youtu.be/_pneJKj5wro
וכאן מקרטני בהופעה:
https://youtu.be/UdxU1sX8kfY
הפקה מוסיקלית
האלבום "Let it Be" של הביטלס נחשב לאחד האלבומים הטובים של הלהקה. לא כולם יודעים שההקלטות שלו היו בתקופה שבה הלהקה הייתה מפורקת כמעט לגמרי. איש מחברי הלהקה לא היה פנוי להרהר באלבום הנוסף של הלהקה וכל אחד מהחברים כבר עסק בכתיבה והקלטות לאלבום סולו משל עצמו. ההקלטות שכבו במחסן של חברת EMI ואנשי החברה החליטו למסור אותן למפיק מוסיקלי שיפיק מהן את האלבום.
שם שנצץ באותה תקופה משני צידי האוקיינוס האטלנטי היה פיל ספקטור. הוא היה מוסיקאי מצוין, שהפך למפיק מוסיקלי פורה ומוכשר. לאחר שרשרת הצלחות ענקיות של להקות ואמנים שעבדו אתו וזכו ללהיטים אלמותיים החליטו בחברת התקליטים לנסות אותו. ג'ון לנון דרש שספקטור יוכיח את יכולותיו הידועות כמפיק מוסיקלי בשיר סולו שלו "אינסטנט קארמה". ספקטור הפך אותו ללהיט עצום ולנון המרוצה התאהב. הוא אישר את הפרויקט וכך נמסרו לידי ספקטור ההקלטות של "לט איט בי". הוא התבקש להפיק אותן וקיבל "יד חופשית" לעשות בהן על פי הבנתו.
ספקטור עשה את מלאכתו ברצינות. הוא פצח בעיבודים עשירים ומלאי מיתרים וקולות, כמיטב מסורת שיטת "חומות הצליל" שהמציא. הרעיון היה ליצור שכבות של עומק והכפלות, כך שהשירים מקבלים נפח גדול ומרשים. הצליל שמתקבל מ"חומות הצליל" הוא סימפוני, כמעט קלאסי. משהו שהופך שירים קטנים לגדולים מהחיים ושירים גדולים ליצירות פאר... לט איט בי, אתם יודעים...
פיל ספקטור שלח עותקים מהתקליט הסופי לכל חברי הלהקה. הוא כלל גם הסברים להפקה שלו וקיווה לטוב. פול מקרטני היה היחיד שמחה על התוצאה. הוא הזדעזע מהעיבודים הלא-ביטלסיים וקיבל קשה מאד את הסילוף של מה שהוא ראה כרוח המוסיקלית של הלהקה. במיוחד מיהר פול לדרוש שהשירים שכתב, "לט איט בי" ו"הדרך הארוכה והמתפתלת", לא יצורפו לאלבום בגרסה הספקטורית. במקומם הוא ביקש לכלול באלבום את הגרסאות הרזות והאינטימיות שהקליט באולפן.
קליין מחברת התקליטים אפילו לא השיב לו. הוא עוד כעס על התעלמות הלהקה מהחומרים והאדישות הכללית שהפגינו בנושא האלבום במשך זמן רב. הוא עשה מה שהוא רצה, כשהכל מתבצע בהתאם לאינטרס של חברת התקליטים. קליין אף הוציא את השירים כתקליטונים ושלח אותם לתחנות הרדיו.
ההיסטוריה חייכה והפכה את האלבום עם עיבודיו של פיל ספקטור להצלחה מסחררת. גם השיר "הדרך הארוכה והמתפתלת", שפול כה השמיץ ותעב את ההפקה שלו, הפך ללהיט ענק והלהיט האחרון אי-פעם של הלהקה. מעריצי הלהקה התאהבו בו לגמרי. דווקא מה שפול ראה כחילול הקודש הביטלסי, נתפס בעיניהם כהפיכת הלהקה לקלסיקה, לגדולה מאי-פעם. באלבום הזה זכו הביטלס סופית להיחשב למוסיקאים שעומדים בשורה אחת עם גדולי המוסיקה הקלאסית... באך, בטהובן, ברהמס, ביטלס!
אבל פול מעולם לא שכח את מה שראה כהשפלה וכפגיעה בשירים שלו ובאלבום כולו. שנים אחר כך הוא יוציא את האלבום כולו שוב לאור, בגרסה שנקראה "לט איט בי בעירום". זה היה אותו אלבום, של אותה להקה, אבל ללא התוספות של פיל ספקטור. האלבום הזה, כמה עצוב, נכשל במכירות.
הנה תולדות האלבום "Let it Be" והפקתו של פיל ספקטור:
https://youtu.be/YI4k4SNcbLA?t=2m35s&end=4m30s
כפי שהפיק אותו פיל ספקטור:
https://youtu.be/3A19HSowZp0
הנה הגרסה הרזה שרצה פול מקרטני לשיר:
https://youtu.be/cWpRY0flS2U
כך יצא לבסוף באלבום "Let It Be Naked":
https://youtu.be/_pneJKj5wro
וכאן מקרטני בהופעה:
https://youtu.be/UdxU1sX8kfY
