לדעת כל המבקרים במאי הקולנוע וודי אלן הוא גאון קולנוע. זה לא הפריע לחלק מהם לקטול אותו לא פעם. ואכן, העיתונים התחרו ביניהם מי יקטול את סרטו "הרומן שלי עם אנני".. אחד כתב ש"וודי אלן יורד לתחתיות חדשות" ואחר כתב ש"מדובר באוסף מזעזע של רעיונות אינטלקטואליים אפויים בחלקם".

כמה מוזר שהאקדמיה שטפה את הסרט ה"גרוע" הזה באוסף נוצץ של אוסקרים, הקהל התאהב בהמוניו בשחקנית דיאן קיטון שהשתתפה בו. הצופים רק הגבירו את צריכת הוודי אלן שלהם, על אף שהוא לא הפסיק לדבר..


הנה סצנת הפתיחה של וודי אלם מדבר, מהסרט "הרומן שלי עם אנני":

http://youtu.be/rrxlfvI17oY


ואגב, ההומור של וודי אלן הוא סיפור אחר.. הנה בסרט אחר שלו, מה שקורה כשהגיבור שומע מוסיקה חלומית שרק הצופים היו אמורים לשמוע..

http://youtu.be/X67deFpcIcw

וודי אלן נחשב לאחד היוצרים המשעשעים והמתוחכמים בקולנוע האמריקאי. הוא הרבה לשבור כללים קולנועיים, כמו שקרה למשל בסצנת התור מסרטו "הרומן שלי עם אנני".

בסצנה הזו עומדים בני הזוג, שמגלמים כאן וודי אלן ודיאן קיטון, בתור לסרט. כמו שקורה לכל אחד מאיתנו לעתים, אחריהם עומד ברנש ומקשקש את עצמו לדעת. הוא אומר דברים שאלן רואה כשטויות. במיוחד מרגיזות אותו קביעות של הטרחן, לגבי משנתו של תאורטיקן התקשורת המודרנית מרשל מקלוהן.

לא פעם בסצנה וודי אלן שובר את הקיר הרביעי ומדבר אל קהל צופי הסרט. הקיר הרביעי הוא הקיר המדומה, שבין הדמויות לבין קהל הצופים. שבירת הקיר הרביעי בקולנוע היא לא אירוע נדיר, אם כי גם לא מנהג שכיח, בקרב יוצרי קולנוע. אלן מדבר אל הקהל ומשתף אותו בתסכול שלו.

הוויכוח בין השניים לא היה מוכרע, אלמלא מגיח לפתע התאורטיקן המהולל מנקודה כלשהי, כדי להעמיד את הקשקשן על טיפשותו. זה קורה רק בסרטים ואת זה בדיוק מסכם וודי אלן, לנו הצופים, במשפט הכל כך נכון "לו רק החיים היו ככה"...


הנה שבירת כל הקירות בסצנה המבריקה של וודי אלן:

https://youtu.be/sXJ8tKRlW3E