שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה היה הרנסנס של הארלם?
הארלם רנסאנס (Harlem Renaissance), או "הרנסאנס של הארלם" היה פיצוץ של פריחה תרבותית מרהיבה, לצד יצירתיות שחורה, שהתרחשו בשכונת הארלם שבמנהטן, החל משנות ה-20 ועד אמצע שנות ה-30 של המאה הקודמת.
בתקופה הזו, שנמשכה כ-15 שנים, עד המשבר הכלכלי הגדול, הפכה הארלם למרכז תוסס של אמנות, מוזיקה, ספרות ותיאטרון שהשפיע על התרבות האמריקאית כולה. כי תקופה זו הביאה לידי ביטוי את הכישרון היצירתי המדהים של הקהילה האפרו-אמריקאית בארצות הברית.
הסיפור מתחיל בהגירה הגדולה של השחורים מהדרום לצפון, בתחילת המאה ה-20. אלפי משפחות עזבו את חייהם הקשים תחת ההפרדה הגזעית והאפלייה של "חוקי ג'ים קרואו" הנפוצים בדרום, ועברו לערים הגדולות שבצפון, בחיפוש אחרי חיים טובים יותר. רבים מהם הגיעו להארלם, שהייתה במהירות לשכונה תוססת עם קהילה חזקה ומלאת חיים.
הארלם עצמה נוסדה במאה ה-17 כיישוב הולנדי קטן בשם "ניו הארלם" (Nieuw Haarlem), על שם העיר הארלם בהולנד. במהלך המאה ה-19 היא הפכה לשכונת מגורים יוקרתית של המעמד הבינוני-גבוה הלבן במנהטן, עם רחובות רחבים ובתי אבן חומים ומפוארים.
עם השינויים הכלכליים והחברתיים שאירעו בתחילת המאה ה-20, החלה הארלם לשנות את פניה והפכה למרכז תוסס של חיים רב-תרבותיים. הקהילה השחורה והגדולה, שהפכה דומיננטית בשכונה, התקיימה כשלצידה קהילות משגשגות של איטלקים, יהודים ופורטוריקנים. כל אחת מהן תרמה את חלקה לפסיפס התרבותי העשיר של הארלם.
אחד המוקדים של הפעילות החברתית, תרבותית ורוחנית בשכונה הייתה כנסיית האבינגדון, שהנהיג הכומר אדם קלייטון פאוול ג'וניור (Adam Clayton Powell Jr.). בנוסף למקום תפילה הפכה הכנסייה גם למרכז קהילתי שוקק חיים ופעילות, שתמך באמנים, סופרים ומוסיקאים צעירים.
האווירה התוססת בהארלם והמפגש שבין הקהילות המגוונות הצמיחו את הרנסנס בהארלם. השם רנסאנס, שמשמעותו "תחייה", ניתן לה כי זו הייתה תקופה של פריחת היצירה האפרו-אמריקאית, שעתידה להשפיע על התרבות האמריקאית כולה.
הרנסנס של הארלם הפך לתקופה בה פרחו אפרו-אמריקאים ובלטו ביצירתיות שלהם. רבים מבתי השכונה הגדולים הפכו למועדונים, לתיאטראות ולגלריות ורחובות הארלם החלו מתמלאים במוסיקה, אמנות וחיי לילה סוערים.
הסאונד המוביל של "הרנסאנס" הזה היו הבלוז והג'אז שנבע ממנו. כסגנון מוסיקלי חדשני שערבב מסורות אפריקאיות עם הרמוניות מערביות, לג'אז היה מקום של כבוד בתרומתו לקהילה השחורה והענקית של הארלם. מי שבעבר היו מדוכאים כעבדים, מצאו את עצמם בניו יורק כשהם מפתחים דרכי ביטוי אמנותי נהדרות וזוכים להצלחה, שנאסרה עליה בעבר.
הג'אז חגג את החיים במועדונים המפורסמים שקמו בשכונה, בדגש על ה"קוטון קלאב" (Cotton Club), "מועדון הכותנה" האגדי, לצד ה"סבוי בולרום" (Savoy Ballroom), בהם הופיעו תזמורות ואמנים שחורים בפני קהל לבן.
במידה רבה סימל הרנסנס של הארלם את כוח המוח השחור והמשוחרר של אמריקה. לואי ארמסטרונג (Louis Armstrong) המציא בו מחדש את האלתור הווירטואוזי בחצוצרה, בעוד דיוק אלינגטון (Duke Ellington) יוצר כאן תזמורות ג'אז מתוחכמות ומצליחות, שהפכו את המוסיקה השחורה לאמנות גבוהה באמריקה.
במחול, הפך הסווינג שהתפתח מהג'אז לריקוד הלאומי של אמריקה והשפיע בהמשך על כל תרבות הפופ המודרנית.
בספרות, יצרו משוררים וסופרים, כמו לנגסטון יוז (Langston Hughes) וזורה ניל הרסטון (Zora Neale Hurston), יצירות שחגגו את הגאווה השחורה ואת היופי של התרבות האפרו-אמריקאית.
באמנות החזותית, יצר אהרון דאגלס (Aaron Douglas) סגנון ייחודי שמיזג אלמנטים אפריקאים עם מודרניזם אמריקאי והשפיע על דורות של אמנים אחריו.
ומה שהפך את רנסנס הארלם למיוחד כל כך היה שהוא לא היה רק תנועה אמנותית - הוא היה הצהרה של זהות, גאווה ועוצמה תרבותית. במסגרתו, זכו לראשונה אמנים אפרו-אמריקאים להכרה רחבה והשפיעו על הזרם המרכזי של התרבות האמריקאית.
המוסיקה, הספרות והאמנות שנוצרו בתקופה זו לא רק שינו את פני האמנות האמריקאית, אלא אף סללו את הדרך לתנועות זכויות האזרח שיבואו בהמשך.
השפעת הרנסנס של הארלם ממשיכה להדהד בארצות הברית עד היום. תקופה זו הראתה לעולם את העושר והעומק של התרבות האפרו-אמריקאית, והוכיח שאמנות יכולה להיות כלי רב עוצמה לשינוי חברתי מתמשך ולביטוי של זהות תרבותית.
הנה סיפורו של הרנסאנס ההארלמי:
https://youtu.be/9gboEyrj02g
על התנועה שצמחה מהדיכוי לשמחת החיים:
https://youtu.be/nnU0pDo9PtU
הרנסאנס השחור בשחור לבן - צילומי התקופה:
https://youtu.be/0ivWbxiVFTs
אופנת הרנסנס של הארלם:
https://youtu.be/Pt0lB2y1Zp0
זה היה גם רנסנס לתנועת הלהט"ב:
https://youtu.be/71fKS2SF-0U
מועדון הכותנה המפורסם בהארלם:
https://youtu.be/HklT2OznbeM
סרטון תיעודי קצר על הארלם והרנסאנס שלה:
https://youtu.be/SkTVYtjKiF8?long=yes
מה היה מועדון הכותנה המיתולוגי?
מועדון הלילה המפורסם "מועדון הכותנה" (Cotton Club) היה מועדון לילה שפעל בשכונת הארלם שבניו יורק.
במהלך שנות ה-20 וה-30 של המאה העשרים שימש המועדון כמוקד בילוי פופולרי של חובבי ג'אז ונהגו להופיע בו מוסיקאי ג'אז וקומיקאים שחורים (אפרו-אמריקאים), בפני קהל לבן.
לילות ימי ראשון ב"מועדון הכותנה" התאפיינו בידוענים ואישים רבים מצמרת הבידור של ניו יורק שבילו בו. ביניהם היו גם כוכב הסרט המדבר הראשון אל ג'ולסון, המלחין הראשון ששילב ג'אז במוסיקה קלאסית ג'ורג' גרשווין וכותבים כמו אירווינג ברלין, אדי קנטור ואחרים.
האבסורד היה שבשל מדיניות ההפרדה הגזעית שהייתה נהוגה אז באמריקה ועל אף שהמועדון היה ממוקם בשכונה של שחורים, שכונת הארלם, נאסרה הכניסה אליו על אפרו-אמריקאים כקהל.
אחד מסממני המועדון הבולטים באותה תקופה היה שהוגש בו אלכוהול לקהל. זו עובדה משמעותית כי לאור העובדה שמרבית שנותיו המועדון פעל בתקופת היובש, בה נאסרה מכירת אלכוהול בחוק, הוא היה מגנט למי שרצו בשתיית אלכוהול. בזכות כך נחשפו רבים וטובים, לפחות בחלקם, למוסיקת הג'אז המופלאה של אותן שנים.
ואכן, בין גדולי הג'אז שהופיעו ב"קוטון קלאב" היו לואי ארמסטרונג, דיזי גילספי, קאונט בייסי, פאטס וולר, קולמן הוקינס, פלטשר הנדרסון, קאב קאלוויי ורבים אחרים.
כאן הופיעו גם הדיוות הגדולות של הג'אז, כולל הזמרות בילי הולידיי, בסי סמית, אלה פיצג'רלד ועוד.
בין השנים 1927–1931 אף שימשה תזמורתו של דיוק אלינגטון כתזמורת הבית של המועדון.
#תולדות מועדון הכותנה, ה-Cotton Club
מועדון הכותנה נפתח ב-1920 בשם אחר, "Club De Luxe", על ידי המתאגרף ג'ק ג'ונסון. שלוש שנים אחר כך השתלט על המועדון גנגסטר בשם אוני מאדן (Owney Madden), שהיה כלוא באותו זמן בכלא סינג סינג. הוא הורה לשנות את שמו ל"מועדון הכותנה", בהשראת מטעי הכותנה של דרום ארצות הברית. את בימת המועדון עיצבו הגנגסטרים של מאדן במראה של מרפסת בית אחוזה טיפוסי.
תחת ניהולם של הגנגסטרים המועדון שגשג והצליח, בעיקר משום שהמשטרה, למרות חוקי היובש של אותן שנים, לא התערבה במכירת האלכוהול במועדון. שווה להיות במאפיה.
מכל מקום, הם גייסו את פלטשר הנדרסון לנגן ב"מועדון הכותנה" את ה"מוסיקה הפראית" שלו לקהל הלבן. הופעות הלילה, שהחלו אחרי חצות ועוד אחת ב-3 לפנות בוקר, הביאו למקום שלל אמנים ובדרנים, לאחר שסיימו להופיע במקומות אחרים.
עם הזמן נפתחו שני סניפים של מועדון הכותנה, בלוס אנג'לס ובשיקגו, שם ניהל אותו המאפיונר ראלף קפונה. ב"שפל הגדול" של שנות ה-30 שניהם נסגרו.
לקראת סוף שנות ה-20 התמתן המועדון ושכר את התזמורת של דיוק אלינגטון. ה"דוכס" ביצע במקום כמה מהיצירות הארוכות והמורכבות שלו ומהמועדון שידר הרדיו את הג'אז לכל רחבי ארצות הברית. לאחר שאלינגטון ביקש, החלו להתיר גם לשחורים להיכנס למועדון, אבל רק כקהל.
ב-1935, לאחר שבהארלם פרצו מהומות גזעיות, הפכה הארלם לשכונה "לא ידידותית" ללבנים. מועדון ה"קוטון קלאב" נסגר בה. הוא עוד נפתח מחדש בשם המקורי, בפינת ברודוויי ורחוב 48, אך בשנת 1940 הוא נסגר לצמיתות.
הנה סיפורו של מועדון הכותנה:
https://youtu.be/HklT2OznbeM
עוד על המועדון המפורסם:
https://youtu.be/BbUw7Ngphl4
והריקודים בו:
https://youtu.be/RgcJyZA-rrE
מה הייתה גדולתו של לואי ארמסטרונג?
לואי ארמסטרונג הוא מחשובי היוצרים והמבצעים בסגנון הג'אז במוסיקה. רבים רואים בו את האיש שניסח את שפת הג' אז הבסיסית ואת המוזיקאי החשוב והמרכזי בג'אז של ניו אורלינס.
ארמסטרונג, שכינויו היה "סצ'מו", היה נגן מעולה של קורנט, סוג של חצוצרה. בעת שחלה פעם ולא יכול היה לנגן, החל לואי לשיר. למרבה ההפתעה, בעיקר שלו, הוא הפך לזמר ג'אז מפורסם ונערץ בכל העולם. הוא הרבה להופיע, בכל העולם, מה שהפך אותו לאמן הג'אז הכי מוכר ולסוג של שגריר אמריקאי בעולם כולו.
מוזיקלית, ארמסטרונג היה גאון. נגן בעל טיימינג מטורף, איש שהגאונות שלו בנגינה על הזמן היא דבר שנגני ג'אז מעריצים ורואים בו מתת-אל. גם בניית המשפטים המוסיקליים שלו, מה שקרוי "פרייזינג", היא מדהימה.
כיום, לואי ארמסטרונג נחשב בעיני רבים למוסיקאי הג'אז המפורסם והחשוב ביותר בתולדות הג'אז.
הנה כתבה קצרה על האיש עם חצוצרת הזהב (בעברית):
https://youtu.be/B0v-R224ZyY
סיפור חייו של לואי ארמסטרונג:
https://youtu.be/sIILBeUrYLk
בהופעה עם דיזי גילספי ב-1952:
https://youtu.be/vWjBZ8ZmI4s
השיר המפורסם "הלו דולי" בביצוע לואי ארמסטרונג:
http://youtu.be/kmfeKUNDDYs
עם בילי הולידיי:
https://youtu.be/x6RwSsHSIfs
דואט של לואי ארמסטרונג עם כוכב הקולנוע דני קיי:
http://youtu.be/jm6ktYq0Yxk
מצגת וידאו עם סיפור חייו:
http://youtu.be/fr5CbstQZ24
מחווה נהדרת לאחד מלהיטיו הגדולים:
https://youtu.be/ddLd0QRf7Vg
וסרט תיעודי קצר על גדולתו של לואי:
https://youtu.be/BYvmFTUMaSo?long=yes
מה היו תזמורות הביג בנד הגדולות בג'אז?
בשנות ה-20 של המאה הקודמת פרצה מוסיקת הסווינג לעולם והפכה לדבר הכי אופנתי שיש. ביצעו אותה ה"ביג בנדס", התזמורות הגדולות של הג'אז, בנות 20 נגנים ויותר.
אבל הסווינג הייתה רק חלק מתופעת הביג בנד ג'אז (Big Band). זה עתיד להפוך לסגנון של ג'אז נוצץ ומהוקצע, מוסיקה בידורית מעובדת ומתוזמרת היטב, שבוצעה בידי תזמורות גדולות, בעיבודים כתובים ומדוייקים וכמעט ללא אילתורים.
את העיבודים והקומפוזיציות לתזמורות הגדולות כתבו להן הכותבים הטובים של התקופה. חלק גדול מהם היו המנצחים של התזמורות הללו - מי שגם היו כוכבי התקופה. לא מעט מהם עתידים להיחשב מגדולי הג'אז. ביניהם מפורסמים במיוחד כדיוק אלינגטון, קאונט בייסי, פלטשר הנדרסון, בני גודמן, וודי הרמן וצ'יק ווב. עוד רבים אחרים מכוכבי הג'אז בעתיד עתידים לבוא מקרב הנגנים של התזמורות הגדולות.
תקופת הפריחה של ה"ביג בנדס" הייתה משנות ה-20 ועד תחילת שנות ה-50. עם הזמן הלכו הביג בנדס וירדו, כשמחליפים אותן הקומבוז (Combo), הרכבים קטנים ומצליחים שיהיו להקות הג'אז המצליחות החדשות.
הנה תולדות מוסיקת הסווינג והתזמורות הגדולות:
http://youtu.be/F9B44JUwr74
אחד מהלהיטים הגדולים של גלן מילר ותזמורתו, "In the Mood":
https://youtu.be/IebackS9RPc
הנה ביצוע של תזמורתו של דיוק אלינגטון:
https://youtu.be/qDQpZT3GhDg
וריקודי הסווינג שאותם ליוו התזמורות הגדולות, הביג בנדס:
https://youtu.be/mHANNkKBSNU?t=4s
מהי מוסיקת הסווינג?
סווינג הייתה מוסיקה לריקודים שנוגנה בידי התזמורות הגדולות ("ביג בנדס"). הסווינג התפתח בין שנות ה-20 וה-40 של המאה הקודמת באמריקה, כולל בשנות מלחמת העולם השנייה.
את הסווינג ניגנו התזמורות מעיבודים כתובים ומדוייקים וכמעט ללא אילתורים. זו הייתה מוסיקה פופולארית ביותר ומנצחי ומנהיגי התזמורות הללו היו הכוכבים הגדולים של התקופה.
על תזמורות הג'אז הללו ניצחו גדולי הג'אז של התקופה, ביניהם פלטשר הנדרסון, צ'יק ווב, בני גודמן, דיוק אלינגטון, קאונט בייסי וגלן מילר - מי שהפך הכוכב הגדול והמצליח ביותר של עידן התזמורות. בתזמורות הסווינג הגדולות ישבו רבים מהנגנים שבהמשך יהפכו לכוכבי הג'אז הגדולים, לאחר שהתזמורות הגדולות יירדו, לטובת הרכבים קטנים ומצליחים יותר.
רבים נהגו לרקוד אז את הסווינג. תזמורות הביג בנד שידרו בטלוויזיה של אותם ימים הופעות סווינג שלמות וההמונים רקדו. כשהתזמורות הללו נדדו בארצות הברית להופעות, התגלה למוסיקאים שהם יצרו את המוסיקה והריקוד האמריקאים החדשים.
אפילו לגרמניה הנאצית הגיע הסווינג בגדול, כשתנועת נוער מחתרתית שכינתה עצמה "נערי הסווינג" נהגה לרקוד סווינג, בניגוד לחוק הגרמני ולתיעוב של הנאצים כנגד מוסיקה אמריקאית והסתכנה בכך במוות (קראו על כך באאוריקה בתגית "נערי הסווינג")...
כיום הסווינג נחשב לאחד מאבות הרוקנ'רול ולמנבא של ההצלחה העצומה שלה תזכה מוסיקת הרוק בכלל.
הנה הסבר על הסווינג:
https://youtu.be/31JgwfP15kw
תולדות מוסיקת הסווינג:
http://youtu.be/F9B44JUwr74
תזמורות הסווינג הגדולות:
http://youtu.be/IebackS9RPc?t=5s
גם היום יש מי שממשיכים את המסורת:
https://youtu.be/cY0ZZkBOHaU
ובעולם הבידור הגלובלי הסווינג כבר מזמן הפך לסטייל - כאן ביוון:
https://youtu.be/pKGSOAqvmUw
במה נודעה מלכת הבלוז בילי הולידיי?
כינו אותה "ליידי דיי" אבל בילי הולידיי (Billie Holiday) היא בכלל בת עניים שחורה. עוד לפני שהייתה לגברת הראשונה של הג'אז, היא נאלצה לעבוד בכמעט כל עבודה משפילה כדי להתקיים. עם אונס בגיל 11, עבודה בזנות כבת 14 וכליאה בכלא בהמשך נעוריה, לא פלא שהיא הגיעה לשימוש מתמיד בסמים. עובדה זו אולי תרמה ליצירתה, אבל עלתה לה באיכות חייה ובחיים עצמם.
מדהים כיצד מצליחה ילדות קשה במיוחד ליצור אמנית שלא מתפשרת ביצירתה, גם כשחייה הם רכבת הרים של התרחשויות עולות ויורדות בטירוף.
מי שתהיה לגדולת זמרות הג'אז ותהפוך סגנון עממי וכמעט אזוטרי למעמד של אמנות כל אמריקאית מוערכת, הייתה בתה של עוזרת בית ענייה מבולטימור. אימה שעבדה על הרכבות ונסעה למרחקים הותירה את הילדה לטיפולה של קרובת משפחה. זו נהגה בה בגסות ולא פעם ממש באכזריות. בגיל 9 הילדה כבר עמדה בפני שופט ונשלחה למוסד לילדים עבריינים.
בהמשך שבה אימה ובילי עוברת אונס. חייה הקשים ממשיכים גם עם אימה וכשהאם עוברת לניו יורק, בילי עוברת איתה לשכונת הארלם. האם נאלצה לעבוד בזנות ובגיל 14 מצטרפת אליה גם הנערה. היא נשלחת שוב למוסד לעבריינים צעירים וכשהיא שבה לשכונה שלה, מתחילה הצעירה לשיר במועדון. מעמדה במקום הוא נמוך שבנמוכים, אבל העתיד מזמן לה גם טוב. בינתיים הגברים נוהגים בה כמו ברקדניות של המקום ואת הטיפים הם נוהגים לדחוף למקומות הכי צנועים מתחת לבגדיה.
במועדון נטלה הנערה שם במה. את שמה הפרטי היא שאלה משחקנית שאהבה, בילי. שם המשפחה שבחרה "הולידיי" הוא שם המשפחה של אביה, שזו הייתה אולי תרומתו היחידה לחייה.
אבל במועדון היה לה מזל אדיר. ערב אחד הגיע מפיק כדי לשמוע זמרת שסיפרו לו עליה שהיא שרה יפה. הזמרת הזו לא הייתה בילי. באותו ערב הזמרת ההיא לא הייתה במועדון והחליפה אותה בילי. הוא שמע. הוא נדלק. הוא החתים אותה.
בילי התפרסמה, הקליטה ודי מהר הפכה פופולרית ביותר. טובי הכותבים של הג'אז השחור כתבו לה שירים. רבים אמרו אז שהיא שינתה את טעמם המוסיקלי. היא שרה כמו כלי נגינה בתזמורת ג'אז. זה, אגב, לא היה במקרה. בשנים שלפני כן נהגה הנערה הענייה לשמוע דרך החלון את הפטיפון של השכנה שלה. היא האזינה לתקליטי הג'אז של השכנה ואהבה לחקות בשירתה את כלי הנגינה. אם תעצמו את העיניים תגלו למה היו שאמרו אז שהיא "גנבה" בשירתה את הסגנון של הסקסופונים.
אז בילי מתגלה והופכת לזמרת המועדפת על רבים מגדולי הג'אז של שנות ה-30. אחריהם מגיעות גם חברות התקליטים, שמבינות שיש כאן משהו שעוד לא היה בג'אז הווקאלי, חוץ כמובן מלואי ארמסטרונג.
די מהר מתחברת הולידיי לתזמורת הסווינג של קאונט בייסי, להופעות בכל רחבי המדינה. לא פעם היא נאלצת לפני ההופעות לצבוע את פניה, כדי להיות יותר שחורה ממה שהיא. המעמד, לפחות במדינות הדרום, כנראה מחייב. בהמשך היא אף ערכה, כחלק מהתזמורת, דו-קרב תזמורות עם התזמורת שליוותה את ידידתה ויריבתה הגדולה אלה פיצג'רלד. המסקנות לגבי המנצחת שנויות עד היום במחלוקת. היו עיתונים שהכתירו את האחת ואחרים את השנייה.
אבל בילי פוטרה מהתזמורת של קאונט בייסי לא הרבה אחרי כן. הסיבה לא ברורה. היו שטענו שלא הייתה מקצועית ואחרים אמרו שסרבה לשיר שירים שלא אהבה. מכאן היא מתחברת לתזמורת לבנה והייתה בכך לזמרת השחורה הראשונה בתולדות ארה"ב הגזענית של אותם ימים, שמופיעה עם תזמורת של לבנים. במקומות רבים בסיבובי ההופעות, כשנגני התזמורת לנו במלונות ללבנים בלבד, נאלצה הזמרת השחורה ללון באוטובוס.
גם הסיפור הזה מסתיים ובילי הולכת ושוקעת בסמים. היא מתחתנת עם טרומבוניסט שמנצל אותה ורודה בה והיה הראשון בסדרה של גברים שנוהגים בה בגסות. במקביל הולך כספה לסמים ולאימה, שמהמרת בסכומי כסף גדולים מההכנסות של בתה הזמרת.
בילי גם מבצעת לראשונה את שיר המחאה "פרי מוזר", שגורם בכל הופעה שלה ליציאה של חלק מהקהל כי הוא הופך אותה בעיני אותם אנשים ל"פסימית ולא מבדרת ". מצד שני, היא הופכת לדמות מופת במאבק לשוויון השחורים באמריקה.
במשפט שנערך לה על אחזקת ושימוש בסמים היא מודה ונכלאת לשנה שלמה. אבל בילי לא מצליחה להיגמל וכשהיא משתחררת, קולה הולך ונסדק. בכל זאת היא ממשיכה להופיע, עד מותה הפתאומי, כנראה מהתאבדות, ב-1957.
הולידיי, שבחרה בדרך הבלוז ולא התפתתה לביבופ כמו פיצג'רלד למשל, נחשבת למלכת הבלוז. ללא הכשרה מוסיקלית כלשהי, אך עם אהבה אדירה לשיר, צמחה בילי מהמועדונים הצפופים והאפלים של ניו יורק והפכה מלכה.
על מי שממש לא חיה כמו "ליידי", אמר הסקסופוניסט האגדי לסטר יאנג, שה"ליידי שרה בלוז". יפי קולה וסגנונה נערץ עד היום. גם אם חייה היו קשים ועצובים, היא הרחיבה את אפשרויות הקול הנשי ושברה את המגבלות לטובת קריירה מדהימה ומורשת קולית אדירה.
הנה סיפורה של בילי הולידיי:
https://youtu.be/Nfl4fFKrLtw
שרה עם לואי ארמסטרונג:
https://youtu.be/x6RwSsHSIfs
השיר "הגבר שלי" (My Man):
https://youtu.be/IQlehVpcAes
לבדה:
https://youtu.be/N0aaZnxnkEo
עם קאונט בייסי:
https://youtu.be/VtKQynXZCZQ
"הגבר שלי לא אוהב אותי" (My man don't love Me):
https://youtu.be/Jf0ldEBBJhY
ותפקידה המרגש של בילי הולידיי בסיפור המצמרר של השיר "פרי מוזר":
https://youtu.be/7b4Z4O1m63M?long=yes
למה החצוצרה של דיזי גילספי הייתה עקומה?
מה קורה כשמישהו יושב לך על החצוצרה ומעקם אותה? - בכל מקרה שאינך דיזי גילספי (Dizzy Gillespie) אתה רץ לקנות חדשה או לתקן את החצוצרה העקומה שלך. אבל דיזי גילספי שמצא את החצוצרה שלו עקומה, לאחר שלפי הסיפור התיישבה עליה בטעות שחקנית כלשהי במסיבה, לא התרגש והחל לנגן בה. תוך שניות הוא הבין את העניין - הסאונד של החצוצרה המעוקמת שלו נשמע לו טוב יותר מקודם! - החצוצרה הזו, מיותר לספר, הפכה לחצוצרה הקבועה שלו ולסמלו המסחרי!
ואכן, אחד מסמלי חצוצרת הג'אז היו הלחיים המנופחים של החצוצרן דיזי גילספי (Dizzy Gillespie). צורת הנגינה הזו הייתה ייחודית לו. לצד הנגינה מלאת ההומור והריקוד על הבמה, הסגנון האישי וההתנהגות המסודרת, היא הפכה אותו לאחד מהגאונים המיוחדים והצבעוניים שקמו לג'אז.
עם סולואים מורכבים וחכמים במיוחד, גילספי נחשב לאחד הווירטואוזים, החדשנים והמאלתרים הגדולים של הג'אז האמריקאי. ביחד עם ג'אזיסטים נוספים וגאונים כצ'ארלי פארקר, תלוניוס מונק, ארט טייטום, צ'ארלי כריסטיאן ומיילס דיוויס, הוא יצר את סגנון הבי בופ שבשנות ה-40 שינה לחלוטין את פני הג'אז והפך אותו סופית מצורת בידור מוסיקלית ופופולארית, גם אם חכמה ומורכבת יותר מסתם מוסיקה קלה, לזרם מוביל באמנות המוסיקה בכלל.
לא רק את הביבופ יצר דיזי. הוא גם נחשב ליוצר הלטין ג'אז - סגנון הג'אז הלטיני, כשבשנות ה-50 הוא ממש הנהיג את המוסיקה האפרו-קובנית, זרם או תנועה שהכניסו אלמנטים לטיניים ואפריקאיים למוסיקת הג'אז הזו. בתור "באנד לידר" (מוביל הרכבים) הוא הפיץ את הז'אנר הזה והפך אותו לאחד הפופולאריים בעולם הג'אז.
הנה תולדות חייו של דיזי גילספי:
https://youtu.be/8iU8_D258nA?t=32s
דיזי גילספי ב"מנטקה" עם הביג בנד של קני קלארק:
https://youtu.be/A5tRGMHfKrE
עם צ'ארלי פרקר:
https://youtu.be/4PiKHAEcEvM?t=115
"לילה בטוניסיה":
https://youtu.be/mkemox0461U
סולו של דיזי בשיר של ענק מוסיקת הנשמה סטיבי וונדר:
https://youtu.be/bQEBZfG5SaY
הופעה של דיזי גילספי וחמישייתו:
https://youtu.be/2uLpjp7xkyI?long=yes
מהו הסרט המדבר הראשון בתולדות הקולנוע?
הסרט המציין את נקודת המפנה בעולם הקולנוע, המעבר מהראינוע, מה שנקרא "הקולנוע של הסרט האילם" אל הטוקיז, כלומר "הסרט המדבר", הוא "זמר הג'אז" משנת 1927.
הסרט הזה היה מהסרטים הראשונים שכללו פסקול שהוקלט על הסט, ביחד עם הצילום. בסרט מגלם השחקן אל ג'ולסון את בנו של חזן יהודי שרוצה להיות זמר ג'אז. אביו החזן לא מסכים ודורש ממנו שימשיך את דרכו הדתית, אך הוא בורח מהבית, צובע את פניו בשחור כדי להיראות כזמר שחור וזוכה להצלחה גדולה.
חשוב לציין שעל אף ש"זמר הג'אז" הוא הסרט הראשון שבו יש דיבור ושירה מוקלטים, הסרט מכיל מעט שירה ודיבור ומרבית הדיאלוגים (השיחות) שבו מוצגים עדיין בכתוביות בנוסח הסרט האילם. הטכנולוגיה הייתה עדיין ראשונית והשימוש בה היה מורכב למדי. לכן היוצרים לקחו אותה בזהירות והחלו בתהליך, אבל לא בכל הכוח. זה המחיר שלעתים משלמים "מאמצים מוקדמים" (Early adopters) על הבחירה להתחיל עם טכנולוגיה חדשנית, כשהיא עדיין לא בשלה לחלוטין.
הנה סיפורו של הסרט "זמר הג'אז":
https://youtu.be/ZlAt2lcg5ZM
הצורה בה התקבל הסרט המדבר בישראל, כמו גם במקומות אחרים בעולם (עברית):
https://youtu.be/q6G1klkKdv4
וקטע בביצועו של אל ג'ולסון, כוכב הסרט "זמר הג'אז":
http://youtu.be/VNqKUpCjD7w
הארלם רנסאנס (Harlem Renaissance), או "הרנסאנס של הארלם" היה פיצוץ של פריחה תרבותית מרהיבה, לצד יצירתיות שחורה, שהתרחשו בשכונת הארלם שבמנהטן, החל משנות ה-20 ועד אמצע שנות ה-30 של המאה הקודמת.
בתקופה הזו, שנמשכה כ-15 שנים, עד המשבר הכלכלי הגדול, הפכה הארלם למרכז תוסס של אמנות, מוזיקה, ספרות ותיאטרון שהשפיע על התרבות האמריקאית כולה. כי תקופה זו הביאה לידי ביטוי את הכישרון היצירתי המדהים של הקהילה האפרו-אמריקאית בארצות הברית.
הסיפור מתחיל בהגירה הגדולה של השחורים מהדרום לצפון, בתחילת המאה ה-20. אלפי משפחות עזבו את חייהם הקשים תחת ההפרדה הגזעית והאפלייה של "חוקי ג'ים קרואו" הנפוצים בדרום, ועברו לערים הגדולות שבצפון, בחיפוש אחרי חיים טובים יותר. רבים מהם הגיעו להארלם, שהייתה במהירות לשכונה תוססת עם קהילה חזקה ומלאת חיים.
הארלם עצמה נוסדה במאה ה-17 כיישוב הולנדי קטן בשם "ניו הארלם" (Nieuw Haarlem), על שם העיר הארלם בהולנד. במהלך המאה ה-19 היא הפכה לשכונת מגורים יוקרתית של המעמד הבינוני-גבוה הלבן במנהטן, עם רחובות רחבים ובתי אבן חומים ומפוארים.
עם השינויים הכלכליים והחברתיים שאירעו בתחילת המאה ה-20, החלה הארלם לשנות את פניה והפכה למרכז תוסס של חיים רב-תרבותיים. הקהילה השחורה והגדולה, שהפכה דומיננטית בשכונה, התקיימה כשלצידה קהילות משגשגות של איטלקים, יהודים ופורטוריקנים. כל אחת מהן תרמה את חלקה לפסיפס התרבותי העשיר של הארלם.
אחד המוקדים של הפעילות החברתית, תרבותית ורוחנית בשכונה הייתה כנסיית האבינגדון, שהנהיג הכומר אדם קלייטון פאוול ג'וניור (Adam Clayton Powell Jr.). בנוסף למקום תפילה הפכה הכנסייה גם למרכז קהילתי שוקק חיים ופעילות, שתמך באמנים, סופרים ומוסיקאים צעירים.
האווירה התוססת בהארלם והמפגש שבין הקהילות המגוונות הצמיחו את הרנסנס בהארלם. השם רנסאנס, שמשמעותו "תחייה", ניתן לה כי זו הייתה תקופה של פריחת היצירה האפרו-אמריקאית, שעתידה להשפיע על התרבות האמריקאית כולה.
הרנסנס של הארלם הפך לתקופה בה פרחו אפרו-אמריקאים ובלטו ביצירתיות שלהם. רבים מבתי השכונה הגדולים הפכו למועדונים, לתיאטראות ולגלריות ורחובות הארלם החלו מתמלאים במוסיקה, אמנות וחיי לילה סוערים.
הסאונד המוביל של "הרנסאנס" הזה היו הבלוז והג'אז שנבע ממנו. כסגנון מוסיקלי חדשני שערבב מסורות אפריקאיות עם הרמוניות מערביות, לג'אז היה מקום של כבוד בתרומתו לקהילה השחורה והענקית של הארלם. מי שבעבר היו מדוכאים כעבדים, מצאו את עצמם בניו יורק כשהם מפתחים דרכי ביטוי אמנותי נהדרות וזוכים להצלחה, שנאסרה עליה בעבר.
הג'אז חגג את החיים במועדונים המפורסמים שקמו בשכונה, בדגש על ה"קוטון קלאב" (Cotton Club), "מועדון הכותנה" האגדי, לצד ה"סבוי בולרום" (Savoy Ballroom), בהם הופיעו תזמורות ואמנים שחורים בפני קהל לבן.
במידה רבה סימל הרנסנס של הארלם את כוח המוח השחור והמשוחרר של אמריקה. לואי ארמסטרונג (Louis Armstrong) המציא בו מחדש את האלתור הווירטואוזי בחצוצרה, בעוד דיוק אלינגטון (Duke Ellington) יוצר כאן תזמורות ג'אז מתוחכמות ומצליחות, שהפכו את המוסיקה השחורה לאמנות גבוהה באמריקה.
במחול, הפך הסווינג שהתפתח מהג'אז לריקוד הלאומי של אמריקה והשפיע בהמשך על כל תרבות הפופ המודרנית.
בספרות, יצרו משוררים וסופרים, כמו לנגסטון יוז (Langston Hughes) וזורה ניל הרסטון (Zora Neale Hurston), יצירות שחגגו את הגאווה השחורה ואת היופי של התרבות האפרו-אמריקאית.
באמנות החזותית, יצר אהרון דאגלס (Aaron Douglas) סגנון ייחודי שמיזג אלמנטים אפריקאים עם מודרניזם אמריקאי והשפיע על דורות של אמנים אחריו.
ומה שהפך את רנסנס הארלם למיוחד כל כך היה שהוא לא היה רק תנועה אמנותית - הוא היה הצהרה של זהות, גאווה ועוצמה תרבותית. במסגרתו, זכו לראשונה אמנים אפרו-אמריקאים להכרה רחבה והשפיעו על הזרם המרכזי של התרבות האמריקאית.
המוסיקה, הספרות והאמנות שנוצרו בתקופה זו לא רק שינו את פני האמנות האמריקאית, אלא אף סללו את הדרך לתנועות זכויות האזרח שיבואו בהמשך.
השפעת הרנסנס של הארלם ממשיכה להדהד בארצות הברית עד היום. תקופה זו הראתה לעולם את העושר והעומק של התרבות האפרו-אמריקאית, והוכיח שאמנות יכולה להיות כלי רב עוצמה לשינוי חברתי מתמשך ולביטוי של זהות תרבותית.
הנה סיפורו של הרנסאנס ההארלמי:
https://youtu.be/9gboEyrj02g
על התנועה שצמחה מהדיכוי לשמחת החיים:
https://youtu.be/nnU0pDo9PtU
הרנסאנס השחור בשחור לבן - צילומי התקופה:
https://youtu.be/0ivWbxiVFTs
אופנת הרנסנס של הארלם:
https://youtu.be/Pt0lB2y1Zp0
זה היה גם רנסנס לתנועת הלהט"ב:
https://youtu.be/71fKS2SF-0U
מועדון הכותנה המפורסם בהארלם:
https://youtu.be/HklT2OznbeM
סרטון תיעודי קצר על הארלם והרנסאנס שלה:
https://youtu.be/SkTVYtjKiF8?long=yes
מועדון הלילה המפורסם "מועדון הכותנה" (Cotton Club) היה מועדון לילה שפעל בשכונת הארלם שבניו יורק.
במהלך שנות ה-20 וה-30 של המאה העשרים שימש המועדון כמוקד בילוי פופולרי של חובבי ג'אז ונהגו להופיע בו מוסיקאי ג'אז וקומיקאים שחורים (אפרו-אמריקאים), בפני קהל לבן.
לילות ימי ראשון ב"מועדון הכותנה" התאפיינו בידוענים ואישים רבים מצמרת הבידור של ניו יורק שבילו בו. ביניהם היו גם כוכב הסרט המדבר הראשון אל ג'ולסון, המלחין הראשון ששילב ג'אז במוסיקה קלאסית ג'ורג' גרשווין וכותבים כמו אירווינג ברלין, אדי קנטור ואחרים.
האבסורד היה שבשל מדיניות ההפרדה הגזעית שהייתה נהוגה אז באמריקה ועל אף שהמועדון היה ממוקם בשכונה של שחורים, שכונת הארלם, נאסרה הכניסה אליו על אפרו-אמריקאים כקהל.
אחד מסממני המועדון הבולטים באותה תקופה היה שהוגש בו אלכוהול לקהל. זו עובדה משמעותית כי לאור העובדה שמרבית שנותיו המועדון פעל בתקופת היובש, בה נאסרה מכירת אלכוהול בחוק, הוא היה מגנט למי שרצו בשתיית אלכוהול. בזכות כך נחשפו רבים וטובים, לפחות בחלקם, למוסיקת הג'אז המופלאה של אותן שנים.
ואכן, בין גדולי הג'אז שהופיעו ב"קוטון קלאב" היו לואי ארמסטרונג, דיזי גילספי, קאונט בייסי, פאטס וולר, קולמן הוקינס, פלטשר הנדרסון, קאב קאלוויי ורבים אחרים.
כאן הופיעו גם הדיוות הגדולות של הג'אז, כולל הזמרות בילי הולידיי, בסי סמית, אלה פיצג'רלד ועוד.
בין השנים 1927–1931 אף שימשה תזמורתו של דיוק אלינגטון כתזמורת הבית של המועדון.
#תולדות מועדון הכותנה, ה-Cotton Club
מועדון הכותנה נפתח ב-1920 בשם אחר, "Club De Luxe", על ידי המתאגרף ג'ק ג'ונסון. שלוש שנים אחר כך השתלט על המועדון גנגסטר בשם אוני מאדן (Owney Madden), שהיה כלוא באותו זמן בכלא סינג סינג. הוא הורה לשנות את שמו ל"מועדון הכותנה", בהשראת מטעי הכותנה של דרום ארצות הברית. את בימת המועדון עיצבו הגנגסטרים של מאדן במראה של מרפסת בית אחוזה טיפוסי.
תחת ניהולם של הגנגסטרים המועדון שגשג והצליח, בעיקר משום שהמשטרה, למרות חוקי היובש של אותן שנים, לא התערבה במכירת האלכוהול במועדון. שווה להיות במאפיה.
מכל מקום, הם גייסו את פלטשר הנדרסון לנגן ב"מועדון הכותנה" את ה"מוסיקה הפראית" שלו לקהל הלבן. הופעות הלילה, שהחלו אחרי חצות ועוד אחת ב-3 לפנות בוקר, הביאו למקום שלל אמנים ובדרנים, לאחר שסיימו להופיע במקומות אחרים.
עם הזמן נפתחו שני סניפים של מועדון הכותנה, בלוס אנג'לס ובשיקגו, שם ניהל אותו המאפיונר ראלף קפונה. ב"שפל הגדול" של שנות ה-30 שניהם נסגרו.
לקראת סוף שנות ה-20 התמתן המועדון ושכר את התזמורת של דיוק אלינגטון. ה"דוכס" ביצע במקום כמה מהיצירות הארוכות והמורכבות שלו ומהמועדון שידר הרדיו את הג'אז לכל רחבי ארצות הברית. לאחר שאלינגטון ביקש, החלו להתיר גם לשחורים להיכנס למועדון, אבל רק כקהל.
ב-1935, לאחר שבהארלם פרצו מהומות גזעיות, הפכה הארלם לשכונה "לא ידידותית" ללבנים. מועדון ה"קוטון קלאב" נסגר בה. הוא עוד נפתח מחדש בשם המקורי, בפינת ברודוויי ורחוב 48, אך בשנת 1940 הוא נסגר לצמיתות.
הנה סיפורו של מועדון הכותנה:
https://youtu.be/HklT2OznbeM
עוד על המועדון המפורסם:
https://youtu.be/BbUw7Ngphl4
והריקודים בו:
https://youtu.be/RgcJyZA-rrE
לואי ארמסטרונג הוא מחשובי היוצרים והמבצעים בסגנון הג'אז במוסיקה. רבים רואים בו את האיש שניסח את שפת הג' אז הבסיסית ואת המוזיקאי החשוב והמרכזי בג'אז של ניו אורלינס.
ארמסטרונג, שכינויו היה "סצ'מו", היה נגן מעולה של קורנט, סוג של חצוצרה. בעת שחלה פעם ולא יכול היה לנגן, החל לואי לשיר. למרבה ההפתעה, בעיקר שלו, הוא הפך לזמר ג'אז מפורסם ונערץ בכל העולם. הוא הרבה להופיע, בכל העולם, מה שהפך אותו לאמן הג'אז הכי מוכר ולסוג של שגריר אמריקאי בעולם כולו.
מוזיקלית, ארמסטרונג היה גאון. נגן בעל טיימינג מטורף, איש שהגאונות שלו בנגינה על הזמן היא דבר שנגני ג'אז מעריצים ורואים בו מתת-אל. גם בניית המשפטים המוסיקליים שלו, מה שקרוי "פרייזינג", היא מדהימה.
כיום, לואי ארמסטרונג נחשב בעיני רבים למוסיקאי הג'אז המפורסם והחשוב ביותר בתולדות הג'אז.
הנה כתבה קצרה על האיש עם חצוצרת הזהב (בעברית):
https://youtu.be/B0v-R224ZyY
סיפור חייו של לואי ארמסטרונג:
https://youtu.be/sIILBeUrYLk
בהופעה עם דיזי גילספי ב-1952:
https://youtu.be/vWjBZ8ZmI4s
השיר המפורסם "הלו דולי" בביצוע לואי ארמסטרונג:
http://youtu.be/kmfeKUNDDYs
עם בילי הולידיי:
https://youtu.be/x6RwSsHSIfs
דואט של לואי ארמסטרונג עם כוכב הקולנוע דני קיי:
http://youtu.be/jm6ktYq0Yxk
מצגת וידאו עם סיפור חייו:
http://youtu.be/fr5CbstQZ24
מחווה נהדרת לאחד מלהיטיו הגדולים:
https://youtu.be/ddLd0QRf7Vg
וסרט תיעודי קצר על גדולתו של לואי:
https://youtu.be/BYvmFTUMaSo?long=yes
בשנות ה-20 של המאה הקודמת פרצה מוסיקת הסווינג לעולם והפכה לדבר הכי אופנתי שיש. ביצעו אותה ה"ביג בנדס", התזמורות הגדולות של הג'אז, בנות 20 נגנים ויותר.
אבל הסווינג הייתה רק חלק מתופעת הביג בנד ג'אז (Big Band). זה עתיד להפוך לסגנון של ג'אז נוצץ ומהוקצע, מוסיקה בידורית מעובדת ומתוזמרת היטב, שבוצעה בידי תזמורות גדולות, בעיבודים כתובים ומדוייקים וכמעט ללא אילתורים.
את העיבודים והקומפוזיציות לתזמורות הגדולות כתבו להן הכותבים הטובים של התקופה. חלק גדול מהם היו המנצחים של התזמורות הללו - מי שגם היו כוכבי התקופה. לא מעט מהם עתידים להיחשב מגדולי הג'אז. ביניהם מפורסמים במיוחד כדיוק אלינגטון, קאונט בייסי, פלטשר הנדרסון, בני גודמן, וודי הרמן וצ'יק ווב. עוד רבים אחרים מכוכבי הג'אז בעתיד עתידים לבוא מקרב הנגנים של התזמורות הגדולות.
תקופת הפריחה של ה"ביג בנדס" הייתה משנות ה-20 ועד תחילת שנות ה-50. עם הזמן הלכו הביג בנדס וירדו, כשמחליפים אותן הקומבוז (Combo), הרכבים קטנים ומצליחים שיהיו להקות הג'אז המצליחות החדשות.
הנה תולדות מוסיקת הסווינג והתזמורות הגדולות:
http://youtu.be/F9B44JUwr74
אחד מהלהיטים הגדולים של גלן מילר ותזמורתו, "In the Mood":
https://youtu.be/IebackS9RPc
הנה ביצוע של תזמורתו של דיוק אלינגטון:
https://youtu.be/qDQpZT3GhDg
וריקודי הסווינג שאותם ליוו התזמורות הגדולות, הביג בנדס:
https://youtu.be/mHANNkKBSNU?t=4s
הרנסאנס של הארלם
סווינג הייתה מוסיקה לריקודים שנוגנה בידי התזמורות הגדולות ("ביג בנדס"). הסווינג התפתח בין שנות ה-20 וה-40 של המאה הקודמת באמריקה, כולל בשנות מלחמת העולם השנייה.
את הסווינג ניגנו התזמורות מעיבודים כתובים ומדוייקים וכמעט ללא אילתורים. זו הייתה מוסיקה פופולארית ביותר ומנצחי ומנהיגי התזמורות הללו היו הכוכבים הגדולים של התקופה.
על תזמורות הג'אז הללו ניצחו גדולי הג'אז של התקופה, ביניהם פלטשר הנדרסון, צ'יק ווב, בני גודמן, דיוק אלינגטון, קאונט בייסי וגלן מילר - מי שהפך הכוכב הגדול והמצליח ביותר של עידן התזמורות. בתזמורות הסווינג הגדולות ישבו רבים מהנגנים שבהמשך יהפכו לכוכבי הג'אז הגדולים, לאחר שהתזמורות הגדולות יירדו, לטובת הרכבים קטנים ומצליחים יותר.
רבים נהגו לרקוד אז את הסווינג. תזמורות הביג בנד שידרו בטלוויזיה של אותם ימים הופעות סווינג שלמות וההמונים רקדו. כשהתזמורות הללו נדדו בארצות הברית להופעות, התגלה למוסיקאים שהם יצרו את המוסיקה והריקוד האמריקאים החדשים.
אפילו לגרמניה הנאצית הגיע הסווינג בגדול, כשתנועת נוער מחתרתית שכינתה עצמה "נערי הסווינג" נהגה לרקוד סווינג, בניגוד לחוק הגרמני ולתיעוב של הנאצים כנגד מוסיקה אמריקאית והסתכנה בכך במוות (קראו על כך באאוריקה בתגית "נערי הסווינג")...
כיום הסווינג נחשב לאחד מאבות הרוקנ'רול ולמנבא של ההצלחה העצומה שלה תזכה מוסיקת הרוק בכלל.
הנה הסבר על הסווינג:
https://youtu.be/31JgwfP15kw
תולדות מוסיקת הסווינג:
http://youtu.be/F9B44JUwr74
תזמורות הסווינג הגדולות:
http://youtu.be/IebackS9RPc?t=5s
גם היום יש מי שממשיכים את המסורת:
https://youtu.be/cY0ZZkBOHaU
ובעולם הבידור הגלובלי הסווינג כבר מזמן הפך לסטייל - כאן ביוון:
https://youtu.be/pKGSOAqvmUw
כינו אותה "ליידי דיי" אבל בילי הולידיי (Billie Holiday) היא בכלל בת עניים שחורה. עוד לפני שהייתה לגברת הראשונה של הג'אז, היא נאלצה לעבוד בכמעט כל עבודה משפילה כדי להתקיים. עם אונס בגיל 11, עבודה בזנות כבת 14 וכליאה בכלא בהמשך נעוריה, לא פלא שהיא הגיעה לשימוש מתמיד בסמים. עובדה זו אולי תרמה ליצירתה, אבל עלתה לה באיכות חייה ובחיים עצמם.
מדהים כיצד מצליחה ילדות קשה במיוחד ליצור אמנית שלא מתפשרת ביצירתה, גם כשחייה הם רכבת הרים של התרחשויות עולות ויורדות בטירוף.
מי שתהיה לגדולת זמרות הג'אז ותהפוך סגנון עממי וכמעט אזוטרי למעמד של אמנות כל אמריקאית מוערכת, הייתה בתה של עוזרת בית ענייה מבולטימור. אימה שעבדה על הרכבות ונסעה למרחקים הותירה את הילדה לטיפולה של קרובת משפחה. זו נהגה בה בגסות ולא פעם ממש באכזריות. בגיל 9 הילדה כבר עמדה בפני שופט ונשלחה למוסד לילדים עבריינים.
בהמשך שבה אימה ובילי עוברת אונס. חייה הקשים ממשיכים גם עם אימה וכשהאם עוברת לניו יורק, בילי עוברת איתה לשכונת הארלם. האם נאלצה לעבוד בזנות ובגיל 14 מצטרפת אליה גם הנערה. היא נשלחת שוב למוסד לעבריינים צעירים וכשהיא שבה לשכונה שלה, מתחילה הצעירה לשיר במועדון. מעמדה במקום הוא נמוך שבנמוכים, אבל העתיד מזמן לה גם טוב. בינתיים הגברים נוהגים בה כמו ברקדניות של המקום ואת הטיפים הם נוהגים לדחוף למקומות הכי צנועים מתחת לבגדיה.
במועדון נטלה הנערה שם במה. את שמה הפרטי היא שאלה משחקנית שאהבה, בילי. שם המשפחה שבחרה "הולידיי" הוא שם המשפחה של אביה, שזו הייתה אולי תרומתו היחידה לחייה.
אבל במועדון היה לה מזל אדיר. ערב אחד הגיע מפיק כדי לשמוע זמרת שסיפרו לו עליה שהיא שרה יפה. הזמרת הזו לא הייתה בילי. באותו ערב הזמרת ההיא לא הייתה במועדון והחליפה אותה בילי. הוא שמע. הוא נדלק. הוא החתים אותה.
בילי התפרסמה, הקליטה ודי מהר הפכה פופולרית ביותר. טובי הכותבים של הג'אז השחור כתבו לה שירים. רבים אמרו אז שהיא שינתה את טעמם המוסיקלי. היא שרה כמו כלי נגינה בתזמורת ג'אז. זה, אגב, לא היה במקרה. בשנים שלפני כן נהגה הנערה הענייה לשמוע דרך החלון את הפטיפון של השכנה שלה. היא האזינה לתקליטי הג'אז של השכנה ואהבה לחקות בשירתה את כלי הנגינה. אם תעצמו את העיניים תגלו למה היו שאמרו אז שהיא "גנבה" בשירתה את הסגנון של הסקסופונים.
אז בילי מתגלה והופכת לזמרת המועדפת על רבים מגדולי הג'אז של שנות ה-30. אחריהם מגיעות גם חברות התקליטים, שמבינות שיש כאן משהו שעוד לא היה בג'אז הווקאלי, חוץ כמובן מלואי ארמסטרונג.
די מהר מתחברת הולידיי לתזמורת הסווינג של קאונט בייסי, להופעות בכל רחבי המדינה. לא פעם היא נאלצת לפני ההופעות לצבוע את פניה, כדי להיות יותר שחורה ממה שהיא. המעמד, לפחות במדינות הדרום, כנראה מחייב. בהמשך היא אף ערכה, כחלק מהתזמורת, דו-קרב תזמורות עם התזמורת שליוותה את ידידתה ויריבתה הגדולה אלה פיצג'רלד. המסקנות לגבי המנצחת שנויות עד היום במחלוקת. היו עיתונים שהכתירו את האחת ואחרים את השנייה.
אבל בילי פוטרה מהתזמורת של קאונט בייסי לא הרבה אחרי כן. הסיבה לא ברורה. היו שטענו שלא הייתה מקצועית ואחרים אמרו שסרבה לשיר שירים שלא אהבה. מכאן היא מתחברת לתזמורת לבנה והייתה בכך לזמרת השחורה הראשונה בתולדות ארה"ב הגזענית של אותם ימים, שמופיעה עם תזמורת של לבנים. במקומות רבים בסיבובי ההופעות, כשנגני התזמורת לנו במלונות ללבנים בלבד, נאלצה הזמרת השחורה ללון באוטובוס.
גם הסיפור הזה מסתיים ובילי הולכת ושוקעת בסמים. היא מתחתנת עם טרומבוניסט שמנצל אותה ורודה בה והיה הראשון בסדרה של גברים שנוהגים בה בגסות. במקביל הולך כספה לסמים ולאימה, שמהמרת בסכומי כסף גדולים מההכנסות של בתה הזמרת.
בילי גם מבצעת לראשונה את שיר המחאה "פרי מוזר", שגורם בכל הופעה שלה ליציאה של חלק מהקהל כי הוא הופך אותה בעיני אותם אנשים ל"פסימית ולא מבדרת ". מצד שני, היא הופכת לדמות מופת במאבק לשוויון השחורים באמריקה.
במשפט שנערך לה על אחזקת ושימוש בסמים היא מודה ונכלאת לשנה שלמה. אבל בילי לא מצליחה להיגמל וכשהיא משתחררת, קולה הולך ונסדק. בכל זאת היא ממשיכה להופיע, עד מותה הפתאומי, כנראה מהתאבדות, ב-1957.
הולידיי, שבחרה בדרך הבלוז ולא התפתתה לביבופ כמו פיצג'רלד למשל, נחשבת למלכת הבלוז. ללא הכשרה מוסיקלית כלשהי, אך עם אהבה אדירה לשיר, צמחה בילי מהמועדונים הצפופים והאפלים של ניו יורק והפכה מלכה.
על מי שממש לא חיה כמו "ליידי", אמר הסקסופוניסט האגדי לסטר יאנג, שה"ליידי שרה בלוז". יפי קולה וסגנונה נערץ עד היום. גם אם חייה היו קשים ועצובים, היא הרחיבה את אפשרויות הקול הנשי ושברה את המגבלות לטובת קריירה מדהימה ומורשת קולית אדירה.
הנה סיפורה של בילי הולידיי:
https://youtu.be/Nfl4fFKrLtw
שרה עם לואי ארמסטרונג:
https://youtu.be/x6RwSsHSIfs
השיר "הגבר שלי" (My Man):
https://youtu.be/IQlehVpcAes
לבדה:
https://youtu.be/N0aaZnxnkEo
עם קאונט בייסי:
https://youtu.be/VtKQynXZCZQ
"הגבר שלי לא אוהב אותי" (My man don't love Me):
https://youtu.be/Jf0ldEBBJhY
ותפקידה המרגש של בילי הולידיי בסיפור המצמרר של השיר "פרי מוזר":
https://youtu.be/7b4Z4O1m63M?long=yes
מה קורה כשמישהו יושב לך על החצוצרה ומעקם אותה? - בכל מקרה שאינך דיזי גילספי (Dizzy Gillespie) אתה רץ לקנות חדשה או לתקן את החצוצרה העקומה שלך. אבל דיזי גילספי שמצא את החצוצרה שלו עקומה, לאחר שלפי הסיפור התיישבה עליה בטעות שחקנית כלשהי במסיבה, לא התרגש והחל לנגן בה. תוך שניות הוא הבין את העניין - הסאונד של החצוצרה המעוקמת שלו נשמע לו טוב יותר מקודם! - החצוצרה הזו, מיותר לספר, הפכה לחצוצרה הקבועה שלו ולסמלו המסחרי!
ואכן, אחד מסמלי חצוצרת הג'אז היו הלחיים המנופחים של החצוצרן דיזי גילספי (Dizzy Gillespie). צורת הנגינה הזו הייתה ייחודית לו. לצד הנגינה מלאת ההומור והריקוד על הבמה, הסגנון האישי וההתנהגות המסודרת, היא הפכה אותו לאחד מהגאונים המיוחדים והצבעוניים שקמו לג'אז.
עם סולואים מורכבים וחכמים במיוחד, גילספי נחשב לאחד הווירטואוזים, החדשנים והמאלתרים הגדולים של הג'אז האמריקאי. ביחד עם ג'אזיסטים נוספים וגאונים כצ'ארלי פארקר, תלוניוס מונק, ארט טייטום, צ'ארלי כריסטיאן ומיילס דיוויס, הוא יצר את סגנון הבי בופ שבשנות ה-40 שינה לחלוטין את פני הג'אז והפך אותו סופית מצורת בידור מוסיקלית ופופולארית, גם אם חכמה ומורכבת יותר מסתם מוסיקה קלה, לזרם מוביל באמנות המוסיקה בכלל.
לא רק את הביבופ יצר דיזי. הוא גם נחשב ליוצר הלטין ג'אז - סגנון הג'אז הלטיני, כשבשנות ה-50 הוא ממש הנהיג את המוסיקה האפרו-קובנית, זרם או תנועה שהכניסו אלמנטים לטיניים ואפריקאיים למוסיקת הג'אז הזו. בתור "באנד לידר" (מוביל הרכבים) הוא הפיץ את הז'אנר הזה והפך אותו לאחד הפופולאריים בעולם הג'אז.
הנה תולדות חייו של דיזי גילספי:
https://youtu.be/8iU8_D258nA?t=32s
דיזי גילספי ב"מנטקה" עם הביג בנד של קני קלארק:
https://youtu.be/A5tRGMHfKrE
עם צ'ארלי פרקר:
https://youtu.be/4PiKHAEcEvM?t=115
"לילה בטוניסיה":
https://youtu.be/mkemox0461U
סולו של דיזי בשיר של ענק מוסיקת הנשמה סטיבי וונדר:
https://youtu.be/bQEBZfG5SaY
הופעה של דיזי גילספי וחמישייתו:
https://youtu.be/2uLpjp7xkyI?long=yes
הסרט המציין את נקודת המפנה בעולם הקולנוע, המעבר מהראינוע, מה שנקרא "הקולנוע של הסרט האילם" אל הטוקיז, כלומר "הסרט המדבר", הוא "זמר הג'אז" משנת 1927.
הסרט הזה היה מהסרטים הראשונים שכללו פסקול שהוקלט על הסט, ביחד עם הצילום. בסרט מגלם השחקן אל ג'ולסון את בנו של חזן יהודי שרוצה להיות זמר ג'אז. אביו החזן לא מסכים ודורש ממנו שימשיך את דרכו הדתית, אך הוא בורח מהבית, צובע את פניו בשחור כדי להיראות כזמר שחור וזוכה להצלחה גדולה.
חשוב לציין שעל אף ש"זמר הג'אז" הוא הסרט הראשון שבו יש דיבור ושירה מוקלטים, הסרט מכיל מעט שירה ודיבור ומרבית הדיאלוגים (השיחות) שבו מוצגים עדיין בכתוביות בנוסח הסרט האילם. הטכנולוגיה הייתה עדיין ראשונית והשימוש בה היה מורכב למדי. לכן היוצרים לקחו אותה בזהירות והחלו בתהליך, אבל לא בכל הכוח. זה המחיר שלעתים משלמים "מאמצים מוקדמים" (Early adopters) על הבחירה להתחיל עם טכנולוגיה חדשנית, כשהיא עדיין לא בשלה לחלוטין.
הנה סיפורו של הסרט "זמר הג'אז":
https://youtu.be/ZlAt2lcg5ZM
הצורה בה התקבל הסרט המדבר בישראל, כמו גם במקומות אחרים בעולם (עברית):
https://youtu.be/q6G1klkKdv4
וקטע בביצועו של אל ג'ולסון, כוכב הסרט "זמר הג'אז":
http://youtu.be/VNqKUpCjD7w
