בדתות רבות נהוגה העליה לרגל למקומות הקדושים. ביהדות החל מנהג העלייה לרגל לבית המקדש בסוף תקופת הבית הראשון. בתקופת הבית השני הוא הפך למנהג פופולרי בציבור היהודי.

העלייה לרגל לירושלים פירושה הגעה לבית המקדש בירושלים ולטקסים שנערכו בו באחד משלושת הרגלים, 3 חגים שבהם נהוג היה לעלות לבית המקדש, כולל חג הסוכות וחג הפסח.

באותה תקופה הייתה ציפייה דתית מכל יהודי, לעלות לבית המקדש לפחות פעם בשנה.

העלייה לרגל הייתה עבור היהודי משאת נפש. חלק מהיהודים, במיוחד העניים והרחוקים מירושלים, נהגו לחסוך ולהתאמץ במשך שנים רבות, עד שהגיעו לעלייה לרגל אל בית המקדש.

אמנם לפי המקרא רק גברים היו מחוייבים במצווה אבל למעשה העולים לרגל עלו בדרך כלל כמשפחה, קהילה או אפילו יישוב שלם שעלה למקדש.

העולים לרגל הביאו לבית המקדש מתנות מהיבול ומהמיקנה, לכוהנים וללוויים. הם האזינו לשירת הלוויים, חזו בעבודת הכוהנים, הקריבו קורבנות וגם אכלו מהם.

רוב העולים לרגל עלו לירושלים בחג הסוכות, עם סיום העבודות החקלאיות והאסיף ולפני ההתחלה של העונה החקלאית החדשה.


הנה הסבר על מה זו עלייה לרגל (עברית):

https://youtu.be/XncolQlMj2c


דרך עולי הרגל בירושלים העתיקה (עברית):

http://youtu.be/ceN6siiP6pQ


כתבת טלוויזיה על עליה לרגל של תלמידי בית ספר אנתרופוסופי (עברית):

https://youtu.be/D_ewVBODgZw


העליה לרגל של השומרונים להר גריזים:

https://youtu.be/Hkptrn4tnVM


פעם בשנה מוסלמים עולים לרגל מתרכזים בעיר הסעודית מכה:

https://youtu.be/wkGuCvu5nOY


וחווית העלייה לרגל בימי הבית השני (עברית):

https://youtu.be/zaSlPKyR6aM?long=yes