שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו קרברוס או סרברוס, הכלב התלת-ראשי מהמיתולוגיה?
קרברוס (Cerberus), סרברוס או צרברוס, היה שמה של מפלצת אגדית שבמיתולוגיה היוונית שמרה על השאול.
הקרברוס היה כלב מפלצתי וגדול במיוחד, בעל שלושה ראשים וזנב דרקון והיה אחראי על שמירת שערי השאול. תפקידו העיקרי הוא לא למנוע כניסה אל השאול אלא למנוע מהמתים לחזור לעולם החיים.
בנוסף לשומר שער ממלכתו היה סרברוס כלב הציד של אל השאול והמוות היווני האדס, בנם של טיפון ואכידנה.
לפי הסיודוס היו לקרברוס 50 עד 100 ראשים. במקומות אחרים הוא תואר כמי שזנבו הוא נחש, ביחד עם עוד המון ראשי נחשים שיש לו על גבו.
מכל מקום, בזנב הנחש שלו נוהג קרברוס לכשכש בידידות כלפי הבאים להאדס או אל השאול. את מי שרוצה לצאת משם, לעומת זאת, הוא בולע.
#בתרבות
במיתולוגיות שמור לקרברוס מקום חשוב. מעטים הם הגיבורים שהצליחו לפי המיתולוגיה היוונית להביס את הקרברוס או לחמוק ממנו.
כולם נדרשו להברקה כדי לחמוק ממנו. אורפאוס הצליח להרדים אותו בנגינתו המופלאה, הרקולס הצליח לפתות אותו היוגה מתוקה ולקבל את רשותו של האדס אדונו.
איניאס במיתולוגיה הרומית עובר אותו כשהפתיון הוא עוגה מורעלת. פסיכה מצליחה לעבור את קרברוס על ידי מתן עוגה בה מוטמן סם שינה.
הסופר האיטלקי דנטה מציב את קרברוס ב"קומדיה האלוהית" לשמור בתופת הגיהנום על מי שחטאו בחטא הגרגרנות, חטא שבנצרות דינו מוות.
עד ימינו מושאל המושג קרברוס לתיאור של שומר קפדן, נאמן ואכזרי.
הנה קרברוס, שומר השאול:
https://youtu.be/LKUGpfktx10
קרברוס ככלב בעל 3 הראשים:
https://youtu.be/nAAnJCI76ak
משחק מחשב - דוויל קינג נלחם בקרברוס שומר השאול:
https://youtu.be/jIGP5G61KwU
וחידת האדס והקרברוס שמאבטח את השאול (מתורגם):
https://youtu.be/tbkiYideS-4
מהו הגיהנום בדתות השונות?
בדתות רבות מתואר הגיהנום (Hell) בתור השאול, האופל, התופת ושאר השמות של מקום עונש, סבל ועינויים, שממתין לאחר המוות, למי שחטאו בחייהם ועברו עבירות חמורות - בין אדם לחברו ובין אדם לאלוהיו.
בציבור נתפס הגיהינום כמקום לזכות בו בעונש נצחי, על החטאים, על אמונה לא מספקת, על אי קיום של המצוות ועוד.
#הגיהנום בדתות השונות
תיאורי הגיהנום או החיים שלאחר המוות הם שונים מדת לדת ונתונים לפרשנויות שונות בין זרמים דתיים, קבוצות, חצרות דתיות, כתות ואפילו אנשים שונים. תהודה רבה בתרבות המערבית הייתה גם לתיאור הגיהנום ב"הקומדיה האלוהית", ספרו העל-זמני של דנטה, בשמו המלא דנטה אליגיירי.
נתחיל ביהדות, המפרשת את המושג "גיהנום" כמקום זמני לטיהור הנשמה ולא כעונש נצחי כמו התפיסה הנוצרית שתוצג בהמשך. הגיהינום היהודי מתואר לעתים כאש מטהרת, כשהרעיון הוא שהנשמה מתנקה בו לפני וכדי שהיא תוכל לבוא בשערי גן עדן.
בנצרות הגיהנום מתואר מתואר כ"תופת" (Inferno), מעין כבשן לוהט ועתיר להבות, הנמצא במעמקי האדמה. קירותיו אדומים עזים ונהרות לבה רותחת זורמים בין הסלעים המחודדים. זה מקום של סבל, חושך וייסורים נצחיים וניתוק מהאלוהים.
בין הפרשנויות השונות יש הרואות בגיהנום מקום פיזי, בעוד אחרות רואות בו מצב רוחני של ריחוק מאלוהים.
בנצרות הגיהנום מיועד למי שדחו את חסד האלוהים או חטאו חטאים בלתי נסלחים. מדובר בהמצאה גאונית שהצליחה במשך מאות רבות של שנים לגרום למאמינים הנוצרים להיות צייתנים, שקטים, חיוביים ולתרום לכנסייה מכספם, גם אם יש להם מעט מאוד ממנו ולה המון.
הגיהנום הנוצרי, אגב, די מבוסס על שילוב בין השאול, עולם המתים כפי שהוא מתואר במיתולוגיה היוונית, זה שמתחת לאדמה ומעבר לנהר סטיקס, לבין הגיהנום של היהדות הקדומה והאלילות של כנען.
האסלאם מדבר על "ג'הנאם" (Jahannam), המקום המיועד להעניש בייסורים עזים את מי שדחו את אללה וביצעו חטאים חמורים. בג'הנם המוסלמי החוטאים סובלים מעונשים המשתנים לפי החטאים שהם עשו.
הג'האנם המוסלמי הוא מקום של אש ורתיחה, מול קור קיצוני. יש בג'הנם שבע דרגות של גיהנום וכל אחת קשה וחמורה מקודמתה. ואגב, אצל המוסלמים רק מי שמאמין באללה וחי חיי צדיקים יזכה לכניסה ל"ג'אנה", גן העדן המוסלמי.
בהינדואיזם והבודהיזם יש גם פאטאלה (Patala) של ההינדו אך גם את הנאראקה (Naraka) המשותפת לשניהם, גם אם כל דת רואה אותו אחרת.
בגיהנום של ההינדים מתקיימות כמה רמות של עונש. גם כאן הגיהנום הוא מקום זמני, מעין מחוזות כפרה זמניים, מקומות בהם מטוהרת נשמתם של מי שצברו במעשיהם קארמה שלילית, לפני שתיוולד מחדש. בין העונשים יש מגוון עינויים פיזיים כשכל אחד מהם מותאם לחטאים אחרים.
ה"נרקה" אצל הבודהיסטים הוא אחד מששת העולמות הבודהיסטיים, של הקיום המחזורי. גם אצלם מדובר במצבי סבל זמניים ולא של עונש נצחי, אבל בסיפורם שלהם מתוארים 8 גיהנומים קרים ו-8 חמים, כשלכל אלה נוסף מגוון של תת-רמות נוספות.
ב"דיו", הגיהנום בו מאמינות מספר דתות סיניות ותיקות, יש 10 בתי משפט או רמות, כשכל אחד נותן עונשים ייחודיים. הנשמות עוברות דרך רמות אלו לפני שהן נולדות מחדש, או עולות לגן עדן.
כך שלכל דת יש את הפרשנויות שלה לגבי הגיהנום, חלקן מילוליות ומבטיחות או מאיימות וחלקן לא. ועדיין מסתבר שלכל אחת מהן יש פרשנויות שונות למהותו של הגיהנום - חלקן מילוליות יותר וחלקן מציגות את הגיהנום כמושג מטפורי ולא כמקום בו החוטאים מעונים באמת.
הנה האגדה על המלך ששלח את חתנו למבחן בגיהינום (מתורגם):
https://youtu.be/4nZ9gNGZwO0
כך מדמיינים את קולות הסובלים בו:
https://youtu.be/Xbrbx0ApQ8k
השאול מהמיתולוגיה היוונית בו האל הדס לוקח לו אישה:
https://youtu.be/ESbd3T7VMsc
בחיוך פרסומי - הגיהנום בגירסת הג'אנק פוד:
https://youtu.be/Nhi84rJyuhA
כך הדתיים מציגים את הגיהנום:
https://youtu.be/MdiWn-cAFmE
הגיהנום לפי הנצרות והתנ"ך:
https://youtu.be/jVleAnze7v8?long=yes
והגיהנום והשטן שאפשר לראות בהקרבת הילדים העתיקה בגיא בן הינום שבירושלים:
https://youtu.be/GeCodRjs1Bs?long=yes
מהו סיפורם של אורפיאוס ואורידיקה?
בנו של האל אפולו, אוֹרְפֵאוּס, היה נגן מעולה בנבל וכל החיות, העצים והסלעים אהבו את נגינתו. רעייתו של אורפאוס, אורידיקה, מתה מהכשת נחש.
אורפיאוס ירד אל השאול וניגן לאל הַדֵּס, אל המתים ושליט השאול ולאשתו פֶּרְסֵפוֹנֶה. הוא עשה זאת בניסיון לשכנעם לשחרר את אורידיקה מהשאול ולהחזירה לחיים.
הַדֵּס הנרגש, שבכה עם כל רוחות המתים מהלחן העצוב של אורפאוס, הסכים לשחרר את אורידיקה, אך השביע את אורפאוס שלא יביט בה עד שייצאו מהשאול.
סיפורו של אורפיאוס מכאן הוא ממש פרסומת לעידוד ההתאפקות. ממש כמו אשת לוט התנ"כית, שלא יכלה שלא להסתובב ולהביט על עירה העולה בלהבות, איך שיצאו הוא ואורידיקה אל אור היום, התפתה אורפיאוס האומלל ופנה כדי לראות אם אורידיקה מאחוריו.
אהובתו נעלמה לו לתמיד.
שבעה חודשים ישב אורפיאוס וקונן במערה. הוא האשים את עצמו שלא עמד בפיתוי והביט באורידיקה. כשדחה את אהבתן של הנשים העובדות את האל דיוניסוס הן נטלו ממנו את חייו וקברו אותו.
מאז ועד היום, מספרת האגדה, שר זמיר על קברו של אורפיאוס.
הנה סיפורם של אורפיאוס ואורידיקה (מתורגם):
https://youtu.be/RhaepLsP5eg
עוד גרסה:
http://youtu.be/OyQIOZKsNmU?t=11s
סיפורם של השניים באנגלית:
http://youtu.be/3Jqgx06TJUM
וסרטון אנימציה שמציב את סיפורם של אורפיאוס ואורידיצ'ה בזמננו שלנו:
http://youtu.be/jQFG8HVWiqA
מיהו הדס אל המוות והשאול היווני?
הדֶס או האדֶס (Hades) הוא אל השאול והמתים במיתולוגיה היוונית, אל המוות והשאול של יוון העתיקה.
הוא היה בנם השני של קרונוס וריאה ואחיהם של זאוס (Zeus), פוסידון (Poseidon), הרה, הסטיה ודמטר (Demeter).
כאחד מ-3 האחים האולימפיים שחילקו את העולם ביניהם לאחר הניצחון על הטיטאנים, הדס מעט הפסיד. בעוד זאוס קיבל את השמיים ופוסידון את הים, הגורל נפל עליו לשלוט על עולם המוות והמתים.
ההתחלה הייתה מצמררת. אביהם קרונוס (Kronos) בלע את כל ילדיו, כולל הדס, מחשש מנבואה שילדו יפיל אותו מהשלטון. אך זאוס הצליח בסופו של דבר לשחרר את אחיו ואחיותיו וביחד הם הביסו את קרונוס והטיטאנים.
שמו של הדס משמעו "הבלתי נראה" ביוונית. היוונים פחדו ממנו עד כדי כך שנמנעו מהזכרת שמו האמיתי והעדיפו לכנותו "פלוטון" (Pluto) שפירושו "העשיר". הפחד לא נבע מכך שהדס היה אל רשע אלא מכך שהוא ייצג את המוות עצמו.
למעשה הדס היה שליט צודק והוגן, הרבה יותר מרוב האלים האולימפיים האחרים שהתאפיינו בפעולות נקמניות וקנאות. ובכל זאת, היוונים כמעט ולא הקימו לו מקדשים או פנו אליו בתפילות.
המיתוס המפורסם ביותר הקשור להדס הוא חטיפת פרספונה (Persephone) בתה של דמטר, אלת החקלאות. הדס התאהב בפרספונה וחטף אותה לעולם התחתון להיות מלכתו.
דמטר נכנסה לאבל עמוק וגרמה לכל הצמחייה על פני האדמה לנבול. זאוס נאלץ להתערב והושגה פשרה לפיה פרספונה תחזור לאמה. אולם בינתיים היא אכלה גרגירי רימון בשאול.
המסורת היוונית קובעת שכל מי שאוכל מאכל בעולם המתים נאלץ להישאר שם. לפי גרסאות שונות של המיתוס פרספונה אכלה 3 עד 6 גרגירים, מה שחייב אותה לחזור לשאול למשך 3-6 חודשים בשנה.
המיתוס הזה של פרספונה הוא שהסביר ליוונים את חילופי העונות, כי כשפרספונה בשאול דמטר אבלה והחורף מגיע. כשהעלמה האהובה שבה לאימה, חוזר גם האביב ופורח.
עולם השאול שתחת פיקודו של הדס היה ממלכה חשוכה שאליה מגיעים כל המתים ללא קשר למעשיהם בחיים. הנהר סטיקס (Styx) מפריד בין עולם החיים ועולם המתים.
הספן חרון (Charon) מעביר את נשמות המתים בתשלום של מטבע אובול (obol) אחד. היוונים, אגב, נהגו לקבור את מתיהם עם מטבע בפה למטרה זו.
בשער השאול שומר הכלב התלת-ראשי קרברוס (Cerberus) שתפקידו למנוע מהמתים לברוח ומהחיים להיכנס.
היו מעטים שניסו לרמות את המוות. אחד מהם היה הרקלס (Heracles) שירד לשאול כאחת מ-12 משימותיו ואף שאל את קרברוס בהסכמת הדס. סיזיפוס (Sisyphus) ניסה לרמות את המוות פעמיים ונענש לגלגל סלע במעלה ההר לנצח.
אורפיאוס (Orpheus) ריגש את הדס במוסיקה שלו והוא הסכים לשחרר את אהובתו אורידיצ'ה (Eurydice) - בתנאי שלא יסתכל לאחור בדרך החוזרת. אבל אורפיאוס נכשל ברגע האחרון ואיבד את אורידיצ'ה לעולמים.
אגדה מעניינת מספרת על אסקלפוס (Ascalaphus) שדיווח שפרספונה אכלה מהרימון. כעונש הפכה אותו דמטר לינשוף.
כמעט תמיד הדס נשאר בשאול. זאת בניגוד לאלים האחרים שחיו על הר האולימפוס. הוא היה אל מבודד ומרוחק, נשוי לפרספונה אך ללא ילדים. אגב, יחי האירוניה היוונית שהוא נחשב לעשיר ביותר מהאלים, כיוון שכל המתכות והאוצרות הטמונים באדמה היו שייכים לו. מכאן שהיה גם אל המתכות ועושר האדמה ואל העושר.
אצל הרומאים הדס נודע בשם פלוטו (Pluto), אם כי לעיתים מזהים את הדס גם עם האלים הרומאיים דיס פטר (Dis Pater) ואורקוס (Orcus).
הנה סיפורו של האדס, אל המוות והשאול במיתולוגיה היוונית (מתורגם):
https://youtu.be/zLAYGZeVTPQ
על הדס מלך המתים:
https://youtu.be/h3d0KR4Ru4U?long=yes
והדס השולט בעולם השאול:
https://youtu.be/t-SueUxP8TI?long=yes
כיצד פרספונה השפיעה על עונות השנה?
סיפורנו מתחיל בדמטר, אלת החקלאות, הצמחים והעצים של המיתולוגיה היוונית.
ביוון העתיקה, בכל שנה, כשזרעו את הזרעים שלהם וטיפלו בעצי הפרי, נהגו החקלאים היוונים להלל ולשבח את דמטר, בתקווה ליבול טוב ולשפע של אוכל. דמטר מצידה, אכן דאגה לתנובה טובה לעצים ולשדות.
היא נהגה להביט בפרספונה (Persephone), בתה האהובה וגם בתו של זאוס, מלך האלים. פרספונה הייתה נערה יפה שכולם אהבו. היא הייתה בחורה צעירה ונבונה, שירשה את תחביבי אמה וביחד עם חברותיה העבירה את הימים כשהיא קוטפת פרחים ונוטעת עצים.
אבל פרספונה, שבניגוד להוריה לא חיה על הר האולימפוס, לא ידעה שהַדֵּס (Hades), אל המתים והשאול, התאהב בה וחומד אותה לעצמו. הוא כבר החליט לחטוף ולהביא את פרספונה אל השאול, ממלכתו השחורה שמתחת לאדמה.
ואכן יום אחד, בשעה שפרספונה בילתה באחו עם סיאני חברתה, נימפת המים המתוקים, פרץ הַאדֵּס מבקע באדמה, כשהוא רכוב על מרכבתו השחורה. הוא חטף במהירות את פרספונה ההמומה, ודהר איתה למעמקי האדמה, לשאול תחתיות. הפתח באדמה נסגר והשניים נעלמו מאחריו.
איש לא הבחין בחטיפה, חוץ מזאוס מלך האלים ומהליוס, אל השמש הרואה את הכול.
עד שדמטר הגיעה למקום בחיפושיה אחרי בתה, בכתה סיאני, חברתה של פרספונה. מרוב בכי, היא התמוססה וזרמה אל הנהר הגדול.
מרוב צער, דמטר לא ידעה את נפשה. השמועות מספרות שהיא קיללה את החברות של בתה, שלא מנעו את החטיפה והפכה אותן לסירנות.
דמטר לא ידעה שזאוס, אביה של פרספונה, הרשה להאדס להינשא לבתם. היא מיהרה להר האולימפוס לעזרה, אבל לא השיגה דבר.
ביאושה ובגעגועים לבתה, הזניחה דמטר את האדמה, שחדלה לתת את תנובתה ולהצמיח את פריה. היבולים נבלו כולם ורעב השתרר בארץ. כשראו שבני האדם החלו למות בהמוניהם מרעב, החלו האלים לחשוש. הם ראו שהסגידה אליהם והזבחים שהציעו בני האדם הלכו ונעלמו גם הם.
בינתיים בעולם השאול, מעבר לנהר הדמעות סטיקס, דחתה פרספונה את ניסיונותיו של האדס להאכיל אותה. חוץ מכמה גרגרי רימון היא לא נגעה בכלום מהשאול.
דמטר המשיכה בחיפושים ומתוך כבוד וסימפטיה לסבלה, סיפר לה הליוס על בגידתו של זאוס, הרשות שנתן להאדס ועל חטיפת פרספונה על ידו. דמטר התעמתה עם זאוס ונשבעה שאם לא תתאחד עם פרספונה, לעולם היא תשאיר את השדות ללא תנובה.
זאוס מיהר לשלוח אל האדס את שליח האלים, הרמס, כדי שישיב את פרספונה אל האולימפוס ולאם המתגעגעת. אך מכיוון שפרספונה אכלה ולו עמה גרגרי רימון בשאול, לא ניתן היה להחזירה לכל השנה ולהשיב את הגלגל לאחור. לדרישת האדס לחלק מהשנה שבה פרספונה אל עולם החיים, אבל למספר חודשים היא תשוב אל עולם המתים.
החודשים הללו, ודאי ניחשתם, הם חודשי החורף. על פי המיתוס, כבר בסתיו יורדת פרספונה אל מתחת לאדמה ואימה העצובה לא מטפלת באדמה וביבולים. בחורף העולם קר וחשוך, האם המתגעגעת בוכה ומזילה דמעות של גשם, האדמה מתקשה ולא נותנת ירק או פרי.
רק כששבה הנערה מן השאול אל האולימפוס, אז מגיעים חודשי האביב והקיץ ודמטר מפרה את האדמה ונותנת בה יבול.
הנה סיפורם של האדס ופרספונה (מתורגם):
https://youtu.be/zLAYGZeVTPQ
סיפורה של פרספונה ועונות השנה באנגלית:
https://youtu.be/khpjQZ693Q4
ועוד מסיפור אהבתו החשוכה של האדס אל השאול לפרספונה היפה:
https://youtu.be/46MFoZmJp3g?long=yes
מהו כדור הארץ החלול?
תיאוריית כדור הארץ החלול (Hollow Earth Theory) היא סוג של תיאוריית קונספירציה שמדברת על כך שכדור הארץ הוא חלול ושבתוכו יש עולם שלם.
יש כל מיני רגליים וטענות בתיאוריה הזו, אבל כללית היא מדברת על כך שהעולם נמצא בעצם מתחת לאדמה ובתוך הכוכב שלנו יש שמיים פנימיים, שממלאים את החלל ומאפשרים חיים שלמים, עולם מקביל לשלנו כאן.
איסוף של פרטים מפה ומשם, מיתוסים קדומים, אגדות עם, תמונות לא מפוענחות שחלקן הגדול מפוברקות - כל אלו נכנסו למישמש אינסופי של דברת שמייצרים המאמינים בתיאוריה הזו.
לעולם לא נאמר בביטחון של 100 אחוזים שהתיאוריה הזו פסולה, אך נסביר שחשוד הדבר שתא נמצא ואין עד היום ולו ממצא אחד, בעל ערך מדעי, שיכול לתמוך בפרט אחד לפחות באגדה.
שורשי התיאוריה של כדור הארץ החלול נעוצים במיתוסים קדומים ועתיקים מאד. כבר בימי קדם נפוצו מיתוסים בתרבויות שונות על קיומו של "העולם שלמטה". בדרך כלל דובר על סוג של שאול, או גיהנום, עם אש תמידית וייסורי מוות.
היה ברעיון הזה גם משהו נוצרי, מעצם התפיסה הנוצרית של הגיהנום וקיומו לאחר החיים.
אבל החל מתקופת הרנסאנס התחלפו התיאורים המיתולוגיים בחקר של פנים הפלנטה. מחילות של חפרפרות, קיני נמלים ארוכים ומערות ללא סוף, הציתו את הדמיון האנושי. הללו שימשו גם במחקר וגם בספרות מסע ובאפוסים שונים.
העולם שמתחת לאדמה החל לחלחל לתרבות ובספרים שונים, כמו "מסע למרכז כדור הארץ" של ז'ול ורן, הוא ריתק אליו מיליוני קוראים שלא הסתפקו בספרות בדיונית ורצו שהיא תהיה מדע ממשי.
כך החלו גם מדענים שונים לחקור אם וכיצד מתקיימים חיים בפנים כדור הארץ, בצידו הקעור והמדומה. היו שטענו להוכחות לכך שהחיים מצויים בעצם בשכבה הפנימית של כדור הארץ. האסטרונום אדמונד האלי גרס בשנת 1621 שקליפה שעובייה כ-800 קילומטרים עוטפת את כדור הארץ. המתמטיקאי ליאונרד אוילר סבר שכדור הארץ הוא חלול מבפנים ושהאור בעולם שבתוכו נוצר תודות לשמש שקוטרה כ-1000 קילומטרים. עמיתו הסקוטי ג'ון לסלי דיבר כבר על שתי שמשות פנימיות, פלוטו ופרוסרפינה, על שמם הרומי של אל השאול ואשתו.
בתחילת המאה ה-19 התפתח אפילו הרעיון ש-5 כדורים מרכיבים את הארץ ושבקטבים ישנם פתחים לעולם הפנימי.
בהמשך המאה ה-19 הגדיל רופא בשם כורש טיד והסביר שהיקום כולו נמצא בעצם מתחת לאדמה ושהעולם שלנו נמצא על פנים הכדור החלול. שמיים פנימיים ממלאים לשיטתו את החלל שבתוך כוכב הלכת שלנו וכשאנו מביטים למעלה לכוכבים, אנו מביטים בעצם פנימה, לתוך הכדור החלול הזה.
אותו כורש טיד הקים כת שדבקה בתורה הפסאודו-מדעית (כאילו מדעית) שלו וחבריה האמינו בכל לב ב'תורת האדמה החלולה' ובמשמעויותיה. בארצות הברית הוא אף הקים את "ירושלים החדשה" וחלם להפוך אותה לבירת העולם.
כך או כך, הגישה החתרנית הזו הצליחה למשוך מאמינים רבים. היא ממשיכה לחיות כתיאוריית קונספירציה פעילה לאורך שנים. מיסטיקנים רבים עודדו את העקרון של כדור הארץ החלול ושמרו את הרלוונטיות שלו במשך דורות רבים. יש בו אכן משהו מסעיר ומעורר את הדמיון.
מצד שני, מחקר שמצא בשנים האחרונות עדויות מדעיות על גוף מים עצום בתוך כדור הארץ, עם כמות מים של פי 3 מכל מימי האוקיינוסים, בהחלט נתן דחיפה ועידוד למאמינים בתיאורית כדור הארץ החלול. הבה נניח שבנושא הזה עוד יתגלו ממצאים מעניינים בעתיד.
הנה המחקר שיתכן שמאשר במשהו את תיאוריית כדור הארץ החלול:
https://youtu.be/M7vt5paORIc
מודל באנימציה שמדמה את העולם החלול:
https://youtu.be/ubKFmIDBMjU
כבר מאות שנים שחוקרים את רעיון כדור הארץ החלול, שאולי מכיל את גן עדן?
https://youtu.be/AVCs4JkYOhY
וסרט תיעודי על תיאוריית כדור הארץ החלול:
https://youtu.be/N25LSi2qLOQ?long=yes
מה מקור שמות החודשים העבריים ומהו לוח השנה העברי?
מקורם של שמות החודשים העבריים הוא בשפה האכדית. זוהי שפה עתיקה מאד שדיברו בה לפני אלפי שנים. שמות החודשים הגיעו לעברית כנראה ביחד עם הגולים ששבו מגלות בבל החל משנת 538 לפני הספירה.
דוגמאות? - חודש תשרי פירושו באכדית הוא "התחלה", טבת הוא "החודש השקוע" שבו שוקעים בבוץ, אדר פירושו דיש - פעולת הפרדה של גרגירי החיטה מהשיבולים שעושים בחודש זה וכך הלאה.
באופן מפתיע למדי חודש תמוז העברי מקורו באל המסופוטמי תמוז, אל הפריון והפריחה שלפי המיתולוגיה המסופוטמית מת בכל קיץ, עובר לשאול וקם לתחיה כעבור שישה חודשים.
לידתו ומותו של תמוז קשורים לעונות השנה, תקופת שהותו של תמוז בשאול היא בזמן הקיץ היבש והצחיח. הוא חוזר לחיים כעבור שישה חודשים עם בוא הגשמים המביאים איתם תחיה וצמיחה לטבע לאדמה ולצמחיה.
הנה 5 עובדות שלא ידעתם על לוחות שנה (עברית):
https://youtu.be/J7zrHvmnhq4
וכך נוצר לוח השנה היהודי (עברית):
https://youtu.be/XZ-U_SBNqUg
מי היה האל היווני אדוניס?
אדוניס (Adonis), עלם יפה תואר ובן לעץ שהיה פעם אשה, היה במיתולוגיה היוונית האהוב של אלת האהבה והיופי אפרודיטה.
כשמת במהלך ציד, על ידי חזיר בר משתולל, הייתה אפרודיטה עצובה ואומללה מאד. זאוס, אבי האלים, הרשה לאדוניס לחזור לאדמה למשך חצי מהשנה, בעוד את החצי השני ימשיך לבלות בשאול.
מאז, לפי המיתולוגיה היוונית, את מחצית השנה תופס החורף, בו נמצא אדוניס בשאול והפריחה והצמיחה של הצמחים נעצרות. במחצית השנה השנייה הוא שוהה על פני האדמה. אז מתעורר הטבע לחיים אביביים, יש צמיחה ושלל פריחות של הפרחים והעצים ומגיע הקיץ.
הנה סרטון על אדוניס ואפרודיטה, היא ונוס:
http://youtu.be/I0ZqKH9jVh4
וסיפור פרח הכלנית, שנוצר לפי האגדה מגופתו המדממת של אדוניס:
https://youtu.be/WB5QyiO5TEY?t=3m26s
קרברוס (Cerberus), סרברוס או צרברוס, היה שמה של מפלצת אגדית שבמיתולוגיה היוונית שמרה על השאול.
הקרברוס היה כלב מפלצתי וגדול במיוחד, בעל שלושה ראשים וזנב דרקון והיה אחראי על שמירת שערי השאול. תפקידו העיקרי הוא לא למנוע כניסה אל השאול אלא למנוע מהמתים לחזור לעולם החיים.
בנוסף לשומר שער ממלכתו היה סרברוס כלב הציד של אל השאול והמוות היווני האדס, בנם של טיפון ואכידנה.
לפי הסיודוס היו לקרברוס 50 עד 100 ראשים. במקומות אחרים הוא תואר כמי שזנבו הוא נחש, ביחד עם עוד המון ראשי נחשים שיש לו על גבו.
מכל מקום, בזנב הנחש שלו נוהג קרברוס לכשכש בידידות כלפי הבאים להאדס או אל השאול. את מי שרוצה לצאת משם, לעומת זאת, הוא בולע.
#בתרבות
במיתולוגיות שמור לקרברוס מקום חשוב. מעטים הם הגיבורים שהצליחו לפי המיתולוגיה היוונית להביס את הקרברוס או לחמוק ממנו.
כולם נדרשו להברקה כדי לחמוק ממנו. אורפאוס הצליח להרדים אותו בנגינתו המופלאה, הרקולס הצליח לפתות אותו היוגה מתוקה ולקבל את רשותו של האדס אדונו.
איניאס במיתולוגיה הרומית עובר אותו כשהפתיון הוא עוגה מורעלת. פסיכה מצליחה לעבור את קרברוס על ידי מתן עוגה בה מוטמן סם שינה.
הסופר האיטלקי דנטה מציב את קרברוס ב"קומדיה האלוהית" לשמור בתופת הגיהנום על מי שחטאו בחטא הגרגרנות, חטא שבנצרות דינו מוות.
עד ימינו מושאל המושג קרברוס לתיאור של שומר קפדן, נאמן ואכזרי.
הנה קרברוס, שומר השאול:
https://youtu.be/LKUGpfktx10
קרברוס ככלב בעל 3 הראשים:
https://youtu.be/nAAnJCI76ak
משחק מחשב - דוויל קינג נלחם בקרברוס שומר השאול:
https://youtu.be/jIGP5G61KwU
וחידת האדס והקרברוס שמאבטח את השאול (מתורגם):
https://youtu.be/tbkiYideS-4
בדתות רבות מתואר הגיהנום (Hell) בתור השאול, האופל, התופת ושאר השמות של מקום עונש, סבל ועינויים, שממתין לאחר המוות, למי שחטאו בחייהם ועברו עבירות חמורות - בין אדם לחברו ובין אדם לאלוהיו.
בציבור נתפס הגיהינום כמקום לזכות בו בעונש נצחי, על החטאים, על אמונה לא מספקת, על אי קיום של המצוות ועוד.
#הגיהנום בדתות השונות
תיאורי הגיהנום או החיים שלאחר המוות הם שונים מדת לדת ונתונים לפרשנויות שונות בין זרמים דתיים, קבוצות, חצרות דתיות, כתות ואפילו אנשים שונים. תהודה רבה בתרבות המערבית הייתה גם לתיאור הגיהנום ב"הקומדיה האלוהית", ספרו העל-זמני של דנטה, בשמו המלא דנטה אליגיירי.
נתחיל ביהדות, המפרשת את המושג "גיהנום" כמקום זמני לטיהור הנשמה ולא כעונש נצחי כמו התפיסה הנוצרית שתוצג בהמשך. הגיהינום היהודי מתואר לעתים כאש מטהרת, כשהרעיון הוא שהנשמה מתנקה בו לפני וכדי שהיא תוכל לבוא בשערי גן עדן.
בנצרות הגיהנום מתואר מתואר כ"תופת" (Inferno), מעין כבשן לוהט ועתיר להבות, הנמצא במעמקי האדמה. קירותיו אדומים עזים ונהרות לבה רותחת זורמים בין הסלעים המחודדים. זה מקום של סבל, חושך וייסורים נצחיים וניתוק מהאלוהים.
בין הפרשנויות השונות יש הרואות בגיהנום מקום פיזי, בעוד אחרות רואות בו מצב רוחני של ריחוק מאלוהים.
בנצרות הגיהנום מיועד למי שדחו את חסד האלוהים או חטאו חטאים בלתי נסלחים. מדובר בהמצאה גאונית שהצליחה במשך מאות רבות של שנים לגרום למאמינים הנוצרים להיות צייתנים, שקטים, חיוביים ולתרום לכנסייה מכספם, גם אם יש להם מעט מאוד ממנו ולה המון.
הגיהנום הנוצרי, אגב, די מבוסס על שילוב בין השאול, עולם המתים כפי שהוא מתואר במיתולוגיה היוונית, זה שמתחת לאדמה ומעבר לנהר סטיקס, לבין הגיהנום של היהדות הקדומה והאלילות של כנען.
האסלאם מדבר על "ג'הנאם" (Jahannam), המקום המיועד להעניש בייסורים עזים את מי שדחו את אללה וביצעו חטאים חמורים. בג'הנם המוסלמי החוטאים סובלים מעונשים המשתנים לפי החטאים שהם עשו.
הג'האנם המוסלמי הוא מקום של אש ורתיחה, מול קור קיצוני. יש בג'הנם שבע דרגות של גיהנום וכל אחת קשה וחמורה מקודמתה. ואגב, אצל המוסלמים רק מי שמאמין באללה וחי חיי צדיקים יזכה לכניסה ל"ג'אנה", גן העדן המוסלמי.
בהינדואיזם והבודהיזם יש גם פאטאלה (Patala) של ההינדו אך גם את הנאראקה (Naraka) המשותפת לשניהם, גם אם כל דת רואה אותו אחרת.
בגיהנום של ההינדים מתקיימות כמה רמות של עונש. גם כאן הגיהנום הוא מקום זמני, מעין מחוזות כפרה זמניים, מקומות בהם מטוהרת נשמתם של מי שצברו במעשיהם קארמה שלילית, לפני שתיוולד מחדש. בין העונשים יש מגוון עינויים פיזיים כשכל אחד מהם מותאם לחטאים אחרים.
ה"נרקה" אצל הבודהיסטים הוא אחד מששת העולמות הבודהיסטיים, של הקיום המחזורי. גם אצלם מדובר במצבי סבל זמניים ולא של עונש נצחי, אבל בסיפורם שלהם מתוארים 8 גיהנומים קרים ו-8 חמים, כשלכל אלה נוסף מגוון של תת-רמות נוספות.
ב"דיו", הגיהנום בו מאמינות מספר דתות סיניות ותיקות, יש 10 בתי משפט או רמות, כשכל אחד נותן עונשים ייחודיים. הנשמות עוברות דרך רמות אלו לפני שהן נולדות מחדש, או עולות לגן עדן.
כך שלכל דת יש את הפרשנויות שלה לגבי הגיהנום, חלקן מילוליות ומבטיחות או מאיימות וחלקן לא. ועדיין מסתבר שלכל אחת מהן יש פרשנויות שונות למהותו של הגיהנום - חלקן מילוליות יותר וחלקן מציגות את הגיהנום כמושג מטפורי ולא כמקום בו החוטאים מעונים באמת.
הנה האגדה על המלך ששלח את חתנו למבחן בגיהינום (מתורגם):
https://youtu.be/4nZ9gNGZwO0
כך מדמיינים את קולות הסובלים בו:
https://youtu.be/Xbrbx0ApQ8k
השאול מהמיתולוגיה היוונית בו האל הדס לוקח לו אישה:
https://youtu.be/ESbd3T7VMsc
בחיוך פרסומי - הגיהנום בגירסת הג'אנק פוד:
https://youtu.be/Nhi84rJyuhA
כך הדתיים מציגים את הגיהנום:
https://youtu.be/MdiWn-cAFmE
הגיהנום לפי הנצרות והתנ"ך:
https://youtu.be/jVleAnze7v8?long=yes
והגיהנום והשטן שאפשר לראות בהקרבת הילדים העתיקה בגיא בן הינום שבירושלים:
https://youtu.be/GeCodRjs1Bs?long=yes
בנו של האל אפולו, אוֹרְפֵאוּס, היה נגן מעולה בנבל וכל החיות, העצים והסלעים אהבו את נגינתו. רעייתו של אורפאוס, אורידיקה, מתה מהכשת נחש.
אורפיאוס ירד אל השאול וניגן לאל הַדֵּס, אל המתים ושליט השאול ולאשתו פֶּרְסֵפוֹנֶה. הוא עשה זאת בניסיון לשכנעם לשחרר את אורידיקה מהשאול ולהחזירה לחיים.
הַדֵּס הנרגש, שבכה עם כל רוחות המתים מהלחן העצוב של אורפאוס, הסכים לשחרר את אורידיקה, אך השביע את אורפאוס שלא יביט בה עד שייצאו מהשאול.
סיפורו של אורפיאוס מכאן הוא ממש פרסומת לעידוד ההתאפקות. ממש כמו אשת לוט התנ"כית, שלא יכלה שלא להסתובב ולהביט על עירה העולה בלהבות, איך שיצאו הוא ואורידיקה אל אור היום, התפתה אורפיאוס האומלל ופנה כדי לראות אם אורידיקה מאחוריו.
אהובתו נעלמה לו לתמיד.
שבעה חודשים ישב אורפיאוס וקונן במערה. הוא האשים את עצמו שלא עמד בפיתוי והביט באורידיקה. כשדחה את אהבתן של הנשים העובדות את האל דיוניסוס הן נטלו ממנו את חייו וקברו אותו.
מאז ועד היום, מספרת האגדה, שר זמיר על קברו של אורפיאוס.
הנה סיפורם של אורפיאוס ואורידיקה (מתורגם):
https://youtu.be/RhaepLsP5eg
עוד גרסה:
http://youtu.be/OyQIOZKsNmU?t=11s
סיפורם של השניים באנגלית:
http://youtu.be/3Jqgx06TJUM
וסרטון אנימציה שמציב את סיפורם של אורפיאוס ואורידיצ'ה בזמננו שלנו:
http://youtu.be/jQFG8HVWiqA
הדֶס או האדֶס (Hades) הוא אל השאול והמתים במיתולוגיה היוונית, אל המוות והשאול של יוון העתיקה.
הוא היה בנם השני של קרונוס וריאה ואחיהם של זאוס (Zeus), פוסידון (Poseidon), הרה, הסטיה ודמטר (Demeter).
כאחד מ-3 האחים האולימפיים שחילקו את העולם ביניהם לאחר הניצחון על הטיטאנים, הדס מעט הפסיד. בעוד זאוס קיבל את השמיים ופוסידון את הים, הגורל נפל עליו לשלוט על עולם המוות והמתים.
ההתחלה הייתה מצמררת. אביהם קרונוס (Kronos) בלע את כל ילדיו, כולל הדס, מחשש מנבואה שילדו יפיל אותו מהשלטון. אך זאוס הצליח בסופו של דבר לשחרר את אחיו ואחיותיו וביחד הם הביסו את קרונוס והטיטאנים.
שמו של הדס משמעו "הבלתי נראה" ביוונית. היוונים פחדו ממנו עד כדי כך שנמנעו מהזכרת שמו האמיתי והעדיפו לכנותו "פלוטון" (Pluto) שפירושו "העשיר". הפחד לא נבע מכך שהדס היה אל רשע אלא מכך שהוא ייצג את המוות עצמו.
למעשה הדס היה שליט צודק והוגן, הרבה יותר מרוב האלים האולימפיים האחרים שהתאפיינו בפעולות נקמניות וקנאות. ובכל זאת, היוונים כמעט ולא הקימו לו מקדשים או פנו אליו בתפילות.
המיתוס המפורסם ביותר הקשור להדס הוא חטיפת פרספונה (Persephone) בתה של דמטר, אלת החקלאות. הדס התאהב בפרספונה וחטף אותה לעולם התחתון להיות מלכתו.
דמטר נכנסה לאבל עמוק וגרמה לכל הצמחייה על פני האדמה לנבול. זאוס נאלץ להתערב והושגה פשרה לפיה פרספונה תחזור לאמה. אולם בינתיים היא אכלה גרגירי רימון בשאול.
המסורת היוונית קובעת שכל מי שאוכל מאכל בעולם המתים נאלץ להישאר שם. לפי גרסאות שונות של המיתוס פרספונה אכלה 3 עד 6 גרגירים, מה שחייב אותה לחזור לשאול למשך 3-6 חודשים בשנה.
המיתוס הזה של פרספונה הוא שהסביר ליוונים את חילופי העונות, כי כשפרספונה בשאול דמטר אבלה והחורף מגיע. כשהעלמה האהובה שבה לאימה, חוזר גם האביב ופורח.
עולם השאול שתחת פיקודו של הדס היה ממלכה חשוכה שאליה מגיעים כל המתים ללא קשר למעשיהם בחיים. הנהר סטיקס (Styx) מפריד בין עולם החיים ועולם המתים.
הספן חרון (Charon) מעביר את נשמות המתים בתשלום של מטבע אובול (obol) אחד. היוונים, אגב, נהגו לקבור את מתיהם עם מטבע בפה למטרה זו.
בשער השאול שומר הכלב התלת-ראשי קרברוס (Cerberus) שתפקידו למנוע מהמתים לברוח ומהחיים להיכנס.
היו מעטים שניסו לרמות את המוות. אחד מהם היה הרקלס (Heracles) שירד לשאול כאחת מ-12 משימותיו ואף שאל את קרברוס בהסכמת הדס. סיזיפוס (Sisyphus) ניסה לרמות את המוות פעמיים ונענש לגלגל סלע במעלה ההר לנצח.
אורפיאוס (Orpheus) ריגש את הדס במוסיקה שלו והוא הסכים לשחרר את אהובתו אורידיצ'ה (Eurydice) - בתנאי שלא יסתכל לאחור בדרך החוזרת. אבל אורפיאוס נכשל ברגע האחרון ואיבד את אורידיצ'ה לעולמים.
אגדה מעניינת מספרת על אסקלפוס (Ascalaphus) שדיווח שפרספונה אכלה מהרימון. כעונש הפכה אותו דמטר לינשוף.
כמעט תמיד הדס נשאר בשאול. זאת בניגוד לאלים האחרים שחיו על הר האולימפוס. הוא היה אל מבודד ומרוחק, נשוי לפרספונה אך ללא ילדים. אגב, יחי האירוניה היוונית שהוא נחשב לעשיר ביותר מהאלים, כיוון שכל המתכות והאוצרות הטמונים באדמה היו שייכים לו. מכאן שהיה גם אל המתכות ועושר האדמה ואל העושר.
אצל הרומאים הדס נודע בשם פלוטו (Pluto), אם כי לעיתים מזהים את הדס גם עם האלים הרומאיים דיס פטר (Dis Pater) ואורקוס (Orcus).
הנה סיפורו של האדס, אל המוות והשאול במיתולוגיה היוונית (מתורגם):
https://youtu.be/zLAYGZeVTPQ
על הדס מלך המתים:
https://youtu.be/h3d0KR4Ru4U?long=yes
והדס השולט בעולם השאול:
https://youtu.be/t-SueUxP8TI?long=yes
השאול
סיפורנו מתחיל בדמטר, אלת החקלאות, הצמחים והעצים של המיתולוגיה היוונית.
ביוון העתיקה, בכל שנה, כשזרעו את הזרעים שלהם וטיפלו בעצי הפרי, נהגו החקלאים היוונים להלל ולשבח את דמטר, בתקווה ליבול טוב ולשפע של אוכל. דמטר מצידה, אכן דאגה לתנובה טובה לעצים ולשדות.
היא נהגה להביט בפרספונה (Persephone), בתה האהובה וגם בתו של זאוס, מלך האלים. פרספונה הייתה נערה יפה שכולם אהבו. היא הייתה בחורה צעירה ונבונה, שירשה את תחביבי אמה וביחד עם חברותיה העבירה את הימים כשהיא קוטפת פרחים ונוטעת עצים.
אבל פרספונה, שבניגוד להוריה לא חיה על הר האולימפוס, לא ידעה שהַדֵּס (Hades), אל המתים והשאול, התאהב בה וחומד אותה לעצמו. הוא כבר החליט לחטוף ולהביא את פרספונה אל השאול, ממלכתו השחורה שמתחת לאדמה.
ואכן יום אחד, בשעה שפרספונה בילתה באחו עם סיאני חברתה, נימפת המים המתוקים, פרץ הַאדֵּס מבקע באדמה, כשהוא רכוב על מרכבתו השחורה. הוא חטף במהירות את פרספונה ההמומה, ודהר איתה למעמקי האדמה, לשאול תחתיות. הפתח באדמה נסגר והשניים נעלמו מאחריו.
איש לא הבחין בחטיפה, חוץ מזאוס מלך האלים ומהליוס, אל השמש הרואה את הכול.
עד שדמטר הגיעה למקום בחיפושיה אחרי בתה, בכתה סיאני, חברתה של פרספונה. מרוב בכי, היא התמוססה וזרמה אל הנהר הגדול.
מרוב צער, דמטר לא ידעה את נפשה. השמועות מספרות שהיא קיללה את החברות של בתה, שלא מנעו את החטיפה והפכה אותן לסירנות.
דמטר לא ידעה שזאוס, אביה של פרספונה, הרשה להאדס להינשא לבתם. היא מיהרה להר האולימפוס לעזרה, אבל לא השיגה דבר.
ביאושה ובגעגועים לבתה, הזניחה דמטר את האדמה, שחדלה לתת את תנובתה ולהצמיח את פריה. היבולים נבלו כולם ורעב השתרר בארץ. כשראו שבני האדם החלו למות בהמוניהם מרעב, החלו האלים לחשוש. הם ראו שהסגידה אליהם והזבחים שהציעו בני האדם הלכו ונעלמו גם הם.
בינתיים בעולם השאול, מעבר לנהר הדמעות סטיקס, דחתה פרספונה את ניסיונותיו של האדס להאכיל אותה. חוץ מכמה גרגרי רימון היא לא נגעה בכלום מהשאול.
דמטר המשיכה בחיפושים ומתוך כבוד וסימפטיה לסבלה, סיפר לה הליוס על בגידתו של זאוס, הרשות שנתן להאדס ועל חטיפת פרספונה על ידו. דמטר התעמתה עם זאוס ונשבעה שאם לא תתאחד עם פרספונה, לעולם היא תשאיר את השדות ללא תנובה.
זאוס מיהר לשלוח אל האדס את שליח האלים, הרמס, כדי שישיב את פרספונה אל האולימפוס ולאם המתגעגעת. אך מכיוון שפרספונה אכלה ולו עמה גרגרי רימון בשאול, לא ניתן היה להחזירה לכל השנה ולהשיב את הגלגל לאחור. לדרישת האדס לחלק מהשנה שבה פרספונה אל עולם החיים, אבל למספר חודשים היא תשוב אל עולם המתים.
החודשים הללו, ודאי ניחשתם, הם חודשי החורף. על פי המיתוס, כבר בסתיו יורדת פרספונה אל מתחת לאדמה ואימה העצובה לא מטפלת באדמה וביבולים. בחורף העולם קר וחשוך, האם המתגעגעת בוכה ומזילה דמעות של גשם, האדמה מתקשה ולא נותנת ירק או פרי.
רק כששבה הנערה מן השאול אל האולימפוס, אז מגיעים חודשי האביב והקיץ ודמטר מפרה את האדמה ונותנת בה יבול.
הנה סיפורם של האדס ופרספונה (מתורגם):
https://youtu.be/zLAYGZeVTPQ
סיפורה של פרספונה ועונות השנה באנגלית:
https://youtu.be/khpjQZ693Q4
ועוד מסיפור אהבתו החשוכה של האדס אל השאול לפרספונה היפה:
https://youtu.be/46MFoZmJp3g?long=yes
תיאוריית כדור הארץ החלול (Hollow Earth Theory) היא סוג של תיאוריית קונספירציה שמדברת על כך שכדור הארץ הוא חלול ושבתוכו יש עולם שלם.
יש כל מיני רגליים וטענות בתיאוריה הזו, אבל כללית היא מדברת על כך שהעולם נמצא בעצם מתחת לאדמה ובתוך הכוכב שלנו יש שמיים פנימיים, שממלאים את החלל ומאפשרים חיים שלמים, עולם מקביל לשלנו כאן.
איסוף של פרטים מפה ומשם, מיתוסים קדומים, אגדות עם, תמונות לא מפוענחות שחלקן הגדול מפוברקות - כל אלו נכנסו למישמש אינסופי של דברת שמייצרים המאמינים בתיאוריה הזו.
לעולם לא נאמר בביטחון של 100 אחוזים שהתיאוריה הזו פסולה, אך נסביר שחשוד הדבר שתא נמצא ואין עד היום ולו ממצא אחד, בעל ערך מדעי, שיכול לתמוך בפרט אחד לפחות באגדה.
שורשי התיאוריה של כדור הארץ החלול נעוצים במיתוסים קדומים ועתיקים מאד. כבר בימי קדם נפוצו מיתוסים בתרבויות שונות על קיומו של "העולם שלמטה". בדרך כלל דובר על סוג של שאול, או גיהנום, עם אש תמידית וייסורי מוות.
היה ברעיון הזה גם משהו נוצרי, מעצם התפיסה הנוצרית של הגיהנום וקיומו לאחר החיים.
אבל החל מתקופת הרנסאנס התחלפו התיאורים המיתולוגיים בחקר של פנים הפלנטה. מחילות של חפרפרות, קיני נמלים ארוכים ומערות ללא סוף, הציתו את הדמיון האנושי. הללו שימשו גם במחקר וגם בספרות מסע ובאפוסים שונים.
העולם שמתחת לאדמה החל לחלחל לתרבות ובספרים שונים, כמו "מסע למרכז כדור הארץ" של ז'ול ורן, הוא ריתק אליו מיליוני קוראים שלא הסתפקו בספרות בדיונית ורצו שהיא תהיה מדע ממשי.
כך החלו גם מדענים שונים לחקור אם וכיצד מתקיימים חיים בפנים כדור הארץ, בצידו הקעור והמדומה. היו שטענו להוכחות לכך שהחיים מצויים בעצם בשכבה הפנימית של כדור הארץ. האסטרונום אדמונד האלי גרס בשנת 1621 שקליפה שעובייה כ-800 קילומטרים עוטפת את כדור הארץ. המתמטיקאי ליאונרד אוילר סבר שכדור הארץ הוא חלול מבפנים ושהאור בעולם שבתוכו נוצר תודות לשמש שקוטרה כ-1000 קילומטרים. עמיתו הסקוטי ג'ון לסלי דיבר כבר על שתי שמשות פנימיות, פלוטו ופרוסרפינה, על שמם הרומי של אל השאול ואשתו.
בתחילת המאה ה-19 התפתח אפילו הרעיון ש-5 כדורים מרכיבים את הארץ ושבקטבים ישנם פתחים לעולם הפנימי.
בהמשך המאה ה-19 הגדיל רופא בשם כורש טיד והסביר שהיקום כולו נמצא בעצם מתחת לאדמה ושהעולם שלנו נמצא על פנים הכדור החלול. שמיים פנימיים ממלאים לשיטתו את החלל שבתוך כוכב הלכת שלנו וכשאנו מביטים למעלה לכוכבים, אנו מביטים בעצם פנימה, לתוך הכדור החלול הזה.
אותו כורש טיד הקים כת שדבקה בתורה הפסאודו-מדעית (כאילו מדעית) שלו וחבריה האמינו בכל לב ב'תורת האדמה החלולה' ובמשמעויותיה. בארצות הברית הוא אף הקים את "ירושלים החדשה" וחלם להפוך אותה לבירת העולם.
כך או כך, הגישה החתרנית הזו הצליחה למשוך מאמינים רבים. היא ממשיכה לחיות כתיאוריית קונספירציה פעילה לאורך שנים. מיסטיקנים רבים עודדו את העקרון של כדור הארץ החלול ושמרו את הרלוונטיות שלו במשך דורות רבים. יש בו אכן משהו מסעיר ומעורר את הדמיון.
מצד שני, מחקר שמצא בשנים האחרונות עדויות מדעיות על גוף מים עצום בתוך כדור הארץ, עם כמות מים של פי 3 מכל מימי האוקיינוסים, בהחלט נתן דחיפה ועידוד למאמינים בתיאורית כדור הארץ החלול. הבה נניח שבנושא הזה עוד יתגלו ממצאים מעניינים בעתיד.
הנה המחקר שיתכן שמאשר במשהו את תיאוריית כדור הארץ החלול:
https://youtu.be/M7vt5paORIc
מודל באנימציה שמדמה את העולם החלול:
https://youtu.be/ubKFmIDBMjU
כבר מאות שנים שחוקרים את רעיון כדור הארץ החלול, שאולי מכיל את גן עדן?
https://youtu.be/AVCs4JkYOhY
וסרט תיעודי על תיאוריית כדור הארץ החלול:
https://youtu.be/N25LSi2qLOQ?long=yes
מקורם של שמות החודשים העבריים הוא בשפה האכדית. זוהי שפה עתיקה מאד שדיברו בה לפני אלפי שנים. שמות החודשים הגיעו לעברית כנראה ביחד עם הגולים ששבו מגלות בבל החל משנת 538 לפני הספירה.
דוגמאות? - חודש תשרי פירושו באכדית הוא "התחלה", טבת הוא "החודש השקוע" שבו שוקעים בבוץ, אדר פירושו דיש - פעולת הפרדה של גרגירי החיטה מהשיבולים שעושים בחודש זה וכך הלאה.
באופן מפתיע למדי חודש תמוז העברי מקורו באל המסופוטמי תמוז, אל הפריון והפריחה שלפי המיתולוגיה המסופוטמית מת בכל קיץ, עובר לשאול וקם לתחיה כעבור שישה חודשים.
לידתו ומותו של תמוז קשורים לעונות השנה, תקופת שהותו של תמוז בשאול היא בזמן הקיץ היבש והצחיח. הוא חוזר לחיים כעבור שישה חודשים עם בוא הגשמים המביאים איתם תחיה וצמיחה לטבע לאדמה ולצמחיה.
הנה 5 עובדות שלא ידעתם על לוחות שנה (עברית):
https://youtu.be/J7zrHvmnhq4
וכך נוצר לוח השנה היהודי (עברית):
https://youtu.be/XZ-U_SBNqUg
אדוניס (Adonis), עלם יפה תואר ובן לעץ שהיה פעם אשה, היה במיתולוגיה היוונית האהוב של אלת האהבה והיופי אפרודיטה.
כשמת במהלך ציד, על ידי חזיר בר משתולל, הייתה אפרודיטה עצובה ואומללה מאד. זאוס, אבי האלים, הרשה לאדוניס לחזור לאדמה למשך חצי מהשנה, בעוד את החצי השני ימשיך לבלות בשאול.
מאז, לפי המיתולוגיה היוונית, את מחצית השנה תופס החורף, בו נמצא אדוניס בשאול והפריחה והצמיחה של הצמחים נעצרות. במחצית השנה השנייה הוא שוהה על פני האדמה. אז מתעורר הטבע לחיים אביביים, יש צמיחה ושלל פריחות של הפרחים והעצים ומגיע הקיץ.
הנה סרטון על אדוניס ואפרודיטה, היא ונוס:
http://youtu.be/I0ZqKH9jVh4
וסיפור פרח הכלנית, שנוצר לפי האגדה מגופתו המדממת של אדוניס:
https://youtu.be/WB5QyiO5TEY?t=3m26s
