כל מי שראה את הסרט "לאסי שובי הביתה" זוכר את המרחק העצום שעשתה לאסי, עד ששבה הביתה. סיפורים מדהימים יש על אודות כלבים שמצאו את דרכם הביתה ממרחקים גדולים.

יש המון ויכוחים בין המדענים באשר ליכולת הזו. חוקרים שונים טוענים שהעובדה שסיפורים כאלה כל כך מובלטים, היא ההוכחה שהם נדירים ומיוחדים ולא שגרתיים.

בניסוי שערכו עם 75 כלבים, יותר ממחצית מהם לא מצאו את דרכם הביתה, בעוד ש-30 הצליחו לחזור ממרחק של 2-3 קילומטרים.

מדענים אחרים עשו ניסויים עם מספרי כלבים קטנים יותר, שבהם הוכיחו יכולת ניווט משכנעת יותר של כלבים בדרכם הביתה.

הקביעה של המדענים היא שבכל מקרה לא מדובר בחוש ריח או יכולת לראות את הדרך. נראה שיכולת ההתמצאות הזו גדלה עם גיל הכלב ועם נסיונו בטיולים בסביבה.


הנה קטע שבו מראה לאסי בסרט כמה היא משתדלת לחזור הביתה:

http://youtu.be/RFJb6_0VLwc


אל תסמכו על זה - כשלכלב יש שבב הסיכוי גדל שיחזירו לך אותו:

http://youtu.be/IOTgIwT1cNk


וכתבת חדשות על כלבה שחזרה למשפחה אחרי שנתיים של היעדרות, אבל דווקא תודות למשפחה שחיפשה אותה:

http://youtu.be/qLpXnoI_hJ8

אצל בני אדם בלבול הוא מצב שבו אנשים שמאבדים לעתים את הזיכרון או את יכולת ההתמצאות ולא מצליחים לזהות את מיקומם בזמן, במקום או אפילו מהי זהותם. גם בעלי חיים יכולים לסבול ממצבים של בלבול, שחלקם לא מובנים לחלוטין למדע. ממצבים של החפה והיסחפות לחוף, שמהם סובלים דולפינים ולווייתנים ועד לאובדן יכולת הניווט בזמן הנדידה, שמהם סובלים עופות נודדים לפעמים - מצבים של בלבול יכולים לקרות.

קיימות השערות שונות לגבי הסיבות למצבים של בלבול אצל בעלי חיים, כולל פגיעה של טכנולוגיות חדשות שיצר האדם.


הנה בלבול של דולפינים שלמזלם יש אנשים (טובים) שמסייעים להם על החוף:

http://youtu.be/oF2CdXKWX3U


בלבול יכול לגרום גם לפינגווינים לאבד את הכיוון:

http://youtu.be/zWH_9VRWn8Y

בנוסף לנהרות, הרים ואפילו ריחות שונים, השדה המגנטי של כדור הארץ גם הוא כלי ניווט שמסייע לציפורים הנודדות.

השדה המגנטי של כדור הארץ נוצר כיוון שכדור הארץ הוא בעצם מגנט ענקי, עם אלקטרומגנטיות. את האלקטרומגנטיות יוצר הנוזל שבתוך מעמקי כדור הארץ.

בעזרת השדה האלקטרומגנטי של כדור הארץ יכולות הציפורים למשל, לנדוד עד לקצה העולם ולחזור בחזרה, מבלי לאבד את הדרך.


הנה סרטון שמסביר כיצד מסייע השדה המגנטי של כדור הארץ לנדידת הציפורים:

http://youtu.be/LjTQAFdFF1c


וממצאים מדעיים מניתוח מוחות של ציפורים, לגבי היכולת להיעזר בשדה המגנטי של העולם:

http://youtu.be/LtngCRvVj9Q

כרבע ממיני היונקים על כדור הארץ הם מינים של עטלפים (Bats) - מדובר באחוז גבוה מאד. הוא מראה שהעטלף חי מצוין והוא ככל הנראה גם בעל כושר הישרדות גבוה במיוחד.

העטלף, אגב, הוא גם היונק היחיד בעולם שעף באוויר.

אבל איך העטלפים חיים כל כך טוב? - העטלפים נעזרים בשיגור של גלי קול בתדירות גבוהה, צלילים שאנחנו לא יכולים לשמוע והם קולטים את ההד החוזר. כך יכולים ללמוד על המיקום, הצורה והתנועה של עצמים שנמצאים בסביבתם, לנווט בחשיכה המוחלטת של המערות והיערות בלילה, מבלי להתנגש בעצמים או בבעלי חיים אחרים והכי חשוב - לאתר ולצוד חרקים ויצורים קטנים שמהם הם ניזונים.

כלומר, יש לעטלפים מנגנון של "זיהוי מיקום לפי הדהוד". הם משמיעים קריאה והזמן שעובר בין הקריאה להד שלה מסייע להם להבין את המרחק של עצמים שמחזירים את ההד. זוהי מערכת שנקראת באנגלית סונאר - "ניווט והתמצאות באמצעות קול", או "אקו-לוקיישן". באמצעות הסונאר, העטלף יכול לזהות אפילו שערה בחשיכה ולא להתנגש בה.

כיום מתבצעים בעולם מחקרים רבים על מערכת הסונאר של העטלפים ומדענים וחוקרים לומדים ממנה כיצד לשפר את מכשירי הסונאר, הניווט והרדאר האנושיים.


הנה סיפורם של העטלפים (מתורגם):

https://youtu.be/Z8wLQ3NCBgg


מעט על יכולתו של העטלף לנווט ולצוד רק בעזרת הרדאר שלו:

http://youtu.be/wgLHUNBWR58


קריאת עטלף שהוקלטה ועברה עיבוד סאונד כדי שתוכל להישמע באוזן אדם:

http://youtu.be/ajLY1EPybLY


הבחור העיוור והחכם הזה סיגל לעצמו את השיטה כדי לנווט מבלי להיפגע:

https://youtu.be/a05kgcI9D2Q


וכך חוקרים עטלפים באוניברסיטת תל אביב (עברית):

http://youtu.be/s3e4qf58QEw

צלב הדרום, או הצלב הדרומי (Crux), הוא זוהי רביעיית כוכבים הנראית רק בדרום כדור הארץ ומשום כך לא הכירו אותה הספנים האירופים, עד המאה ה-17. זוהי קבוצת כוכבים קטנה מאד, אבל מהמוכרות יותר ובעולם היא נקראת פשוט "הצלב".

בעבר הייתה קבוצת הצלב הדרומי חשובה בעיקר לניווט של ספינות. היא המקבילה הדרומית לכוכב הצפון או לצלב הצפוני, שהוא בעצם כינויה של קבוצת הכוכבים שנקראת "ברבור".

צלב הדרום שובץ בדגליהן של שתי מדינות - אוסטרליה וניו זילנד.


הנה סרטון על צלב הדרום:

https://youtu.be/kmb6BVbaCuI


והסבר מעמיק יותר על צלב הדרום:

https://youtu.be/LwZel_emm3Y

האם שאלתם את עצמכם פעם איך ציפורים מנווטות את הדרך לאורך אלפי קילומטרים בנדידתן? - שחפית הקוטב למשל, עושה מעל 30 אלף קילומטרים בכל שנה ובתום שנה היא חוזרת לאותה הנקודה שממנה יצאה!

מסתבר שלרוב הציפורים יש מרכיב מגנטי במוחן, שבעזרתו הן מסוגלות לזהות איפה הן נמצאות ומה הכיוון שאליו הן צריכות לעוף כדי להגיע למקום שאליו הן צריכות. אבל הניווט אינו כה פשוט ועל אף שהן מסוגלות להשתמש בשיטה אחת כדי לנווט ולמצוא את דרכן, מרבית הציפורים משתמשות בשילוב של כמה אמצעי ניווט ולא בשיטה אחת. הן משתמשות בשמש, בכוכבים, בצלילים של הרוח והים שאנו לא יכולים לשמוע, בשינויים בלחץ הברומטרי ועוד.


הנה סרטון על יכולת הניווט המגנטית של הציפורים:

http://youtu.be/LtngCRvVj9Q


המנגנון המופלא שמצאו החוקרים אצל "אדום החזה":

https://youtu.be/f_ocOobKq5Q?t=1m39s&end=2m31s


הרצאה על נדידת הציפורים:

https://youtu.be/4JUYyMHOHb8


והציפורים הנודדות שעוברות בסתיו מעל ישראל:

http://youtu.be/fvdXjZgLtFY

התמנון (Octopus) הוא יצור מיוחד במינו, תבוני, חכם ובעל תושיה ולפני הכל - יצור שלומד כל הזמן ויודע לייצר אסטרטגיה להישרדות, לטרף, להסוואה וכדומה.

התמנון יכול לזכור חוויות שעבר ולשנות את התנהגותו על פי מה שחווה בעבר. הוא מזהה צורות גיאומטריות ומזהה את מי שמאכיל אותו, כמו שלמדו החוקרים באקווריומים ברחבי העולם. באקווריום המצפה התת-ימי באילת ,למשל, תוכלו לראות שהתמנון מסוגל לפתוח פקק של בקבוק בהברגה ולשלוף מתוכו מזון שהכינו עבורו.

בטבע האוקטופוס, כלומר התמנון, הוא מכונת מלחמה של ממש. ראיייתו חדה מאד, הוא מסווה את עצמו היטב, נע במהירות ובמגוון שיטות תנועה ומשתמש בדיו קטלנית שגורמת לאויביו לאבד את יכולת ההתמצאות שלהם.

גם הרבייה של התמנונים היא מעניינת: לזכר יש זרוע אחת מתוך השמונה המקיפות את פתח הפה, שנקראת זרוע הרבייה. זרוע זו שונה מכל היתר במנגנון ההצמדה שיש לה. מנגנון זה אומן להכנס לכיס הגוף של הזכר, לחפון מעין גלולות שבתוכן זרע ואת אלו יעביר באמצעות הזרוע אל כיס הנקבה, בעת ההזדווגות. כשיפתחו הגלולות הללו, הן יפרו את ביציות הנקבה.

מרגע שייצאו הביצים ממנה, תתחיל הנקבה להזין את הביצים הרבות, עד חצי מיליון שהיא תשריץ. כוחה שלה, לעומתם, יילך וייעלם. היא תגסוס עד מוות, לטובת הדור הבא. מרבית הביצים והוולדות של התמנונים לא ישרדו. רק מעטים יזכו להפוך לתמנונים בוגרים.

מה לעשות, אלה הם חייהם של מרבית האורגניזמים בטבע ובתוכן הרכיכות דוגמת התמנונים: "לחיות מהר ולמות צעיר".

מצד שני, הראינו כאן שלתמנון יש מוח מצוין. לא סיפרנו ועכשיו נספר שיש לו גם לב... ולא לב אחד כמו לסתם אנשים שכמונו, גם אם רגישים, לתמנון יש שלושה, כן יש לתמנון 3 לבבות!


הנה התמנון המדהים:

https://youtu.be/epbJi35lzEs


יש לו תכונות לא רגילות:

https://youtu.be/oSyEZAm8nb8


הוא יכול להלך על שתיים מזרועותיו, כמו אדם, אך בלי עצמות או שלד ואפילו צד כך:

https://youtu.be/BFda1MZ54G4


כך גילו למה כרישים נעלמו באקווריום.. הסתבר שהתמנון אורב להם ובולע אותם במהירות רבה:

http://youtu.be/p9A-oxUMAy8


כאן מסווה את עצמו התמנון מפני טורפים, בתוך צדפות שהוא מוצא:

http://youtu.be/K7V5a3boptQ


תמנון חמקמק שמתגלה כ"הודיני של הים":

https://youtu.be/9yHIsQhVxGM


ותמנון פותח בקבוק:

http://youtu.be/38jQPFhISpM

המצפן הוא מכשיר ניווט שמצביע על הכיוונים לפי הצפון. המצפן מתבסס על השדה המגנטי של כדור הארץ.

משערים שהשימוש במצפן החל לראשונה בסין. כבר מכתב סיני עתיק מהמאה הרביעית לספירה ניתן ללמוד על שימוש במצפן.

הסינים מייחסים באופן מסורתי את המצאתו לקיסר הצהוב, אם כי בימי קדם לא פעם השליטים נטו לקבל את האשראי על המצאות ופיתוחים שנוצרו על ידי המומחים שעבדו בשבילם.

כך או כך, נראה שמגלה הארצות הסיני ג'נג חה (Zheng He) היה האדם הראשון שהשתמש במצפן. הוא עשה זאת במהלך מסעותיו הימיים אל הודו, המפרץ הפרסי, תימן ואפריקה.

לקראת סוף ימי הביניים הגיע המצפן למערב, יתכן שעל ידי הסוחרים שפעלו בדרך המשי. ומשהגיע המצפן לאירופה, במאה ה-15, נראה הדיוק שלו כמעשה של השטן.

המלחים הנוצרים היו שטופי אמונות טפלות ודעות קדומות. בשל חששם שלמצפן יש כוחות שטניים, הם רצו לפגוע בו. לכן נהגו רבי החובלים לנעול את המצפנים בתאיהם שבאניות, כדי שהמלחים לא ימצאו אותם וישליכו אותם אל הים.


המצאת המצפן בסין העתיקה:

http://youtu.be/iKLi88gFBDg


הסבר על המצפן הסיני שהצביע בכלל על הדרום:

https://youtu.be/A0Q6r7Vem04


וסרטון תיעודי בנושא:

https://youtu.be/liet250CbvQ?long=yes

הלוויתן הגבנוני (Humpback whale) הוא יונק ימי ממשפחת לוויתני הענק. אורכו יכול להגיע ל-15 מטרים ומשקלו מגיע בקלות ל-27 טון. אבל הלוויתן הגבנוני מעניין במיוחד בזכות שירת הציוצים שלו, שנשמעת למרחקים של מאות קילומטרים. יש אף ממצאים שקולות הלווייתן מצליחים להגיע למרחקים של עד 3,000 קילומטרים!

והלווייתן הגבנוני אינו לבד. מסתבר ששירת הלווייתנים היא צורת תקשורת והתמצאות במרחב הימי. הצלילים שמפיקים הלווייתנים השונים נועדו ככל הנראה לבחירת בני זוג ולניווט בים.

עד היום אין תשובות חד-משמעיות לגבי האופן שבו נוצרת השירה אצל הלווייתנים. אצל לווייתני שיניים כמו הקטלן היא כנראה נוצרת על ידי נקישות ושריקות מהירים בתדירות גבוהה. אבל אצל הלווייתן הכחול ושאר לווייתני המזיפות לא ברור כיצד בדיוק נוצר הקול.


הנה שירת ההמהום של הלוויתן הגבנוני:

http://youtu.be/hcUryRMwM5M?t=6s


הלווייתן הגבנוני נודד במלוא הדרו:

https://youtu.be/zGbUxKdGAGE


הכוח שלו:

https://youtu.be/cJdU23uIMmc


וכך משמשת השירה לצורך הציד:

http://youtu.be/VBYBTY2kFWU

יש כמה מיני דגים שנודדים מרחקים גדולים בחייהם. למשל דגי פורל השור (Bull trout), שנעים עשרות מיילים ממקומם, בשיירות ענק.

אבל דגי הסלמון (Salmon) הם מהנודדים הגדולים של הטבע. הם בוקעים מהביצים בערוצי נחל קטנים ובעודם צעירים הם שוחים מרחק גדול, אל האוקיינוס. באוקיינוס הם מתבגרים ומבלים את מרבית חייהם. כשהם מתבגרים שוחים דגי הסלמון בחזרה את כל הדרך אל אותו הנחל שבו נולדו, כדי להטיל ביצים.

במהלך המסע הנועז להטלת הביצים, שוחים הסלמונים נגד הזרם ואף קופצים אל ראשי המפלים שבדרך, רק כדי להטיל את הביצים במעלה הנהר. הסיבה היא ההישרדות הטובה יותר של הצאצאים במקום הטלה שכזה.

לא פעם ממתינים להם במעלה הנחל דובים ענקיים, המנצלים את עייפות המסע שלהם ולוכדים אותם לטרף. הדובים כבר יודעים לזהות שבמעלה מפלים קטנים, הדגים מזנקים ועפים באוויר למעלה, אל מעל המפל. הם מתייצבים ולוכדים חלק מהסלמונים במעופם, היישר אל תוך פי הדוב הטורף.


הנה נחישותם של דגי הסלמון להגיע ליעדם:

http://youtu.be/vmTGA5-U9zU


הדובים שאוהבים לדוג להם דגי סלמון למאכל:

http://youtu.be/4qLqs8oDVqA


ולפעמים הדובים ממתינים להם בזמן שהם קופצים במעלה מפל קטן:

https://youtu.be/TSSPDwAQLXs

תופעת ההחפה (beaching), מלשון "חוף", היא תופעה קשה, בה יונקים ימיים כמו לווייתנים ודולפינים עולים מהים אל החוף ומתים.

זוהי תופעה מסתורית ומוזרה, שמתרחשת שוב ושוב בחופי העולם. איש לא יודע בוודאות מה גורם לקבוצות גדולות של יונקים אלה לעלות אל החוף ולהתאבד.

מדענים משערים שפגיעה בחוש הניווט שלהם גורמת לתופעה. השערות המדענים שפגיעה כזו נובעת משיבושים טבעיים בשדה המגנטי של כדור הארץ - זה שמכוון את בעלי החיים בנדידה.

השערה אחרת מתייחסת לגלי הקול שנשלחים על ידי מערכות סונאר של ספינות ורעשים על-קוליים שגורם האדם בים ומבלבלים אותם. כי לווייתנים, כמו דולפינים עטלפים, משתמשים בניווט ואיתור מזון על ידי אקולוקיישן, שיטה טבעית מדהימה, של השמעת קולות והאזנה להדים המוחזרים מהם. יש סיכוי שבתדרים מסוימים, פוגע הסונאר הצבאי או זה של הספינות ביכולת הניווט של הלווייתנים והם מתבלבלים ועולים על חופי הים מבלי יכולת לחזור.

השערה אלא היא שזה קשור דווקא בזיהומים במי הים שפוגעים ביכולת הניווט ואפילו השערה על אודות התאבדות יזומה של בעלי החיים הללו, בשל אחווה והזדהות עם פרטים חולים או תשושים, טענה שלא מקבלת הרבה תמיכה מדעית.


הנה סרטון שבו נופשים בחוף בברזיל מצילים להקת דולפינים שנסחפה אל החוף על ידי החזרתה אל הים:

http://youtu.be/oF2CdXKWX3U


החפה של 50 לווייתנים שנסחפו אל החוף ומתו:

http://youtu.be/Xl29gPgfIjE


אנשים שמצליחים להחזיר לים ולחיים 43 לווייתנים מתוך כ-200 שנסחפו לחוף:

http://youtu.be/ezzmkEQILO0


ו-39 לווייתנים שמתבלבלים אל החוף ומתים:

http://youtu.be/8K3gs0Fy7A0

כוכב הצפון (North Star או בלטינית Canis Major) הוא כוכב המצביע בקירוב לכיוון צפון. הוא קרוי גם פולאריס והוא הכוכב היחידי שנראה תמיד באותו המקום בשמים, לאורך כל השנה.

הסיבה לכך שכל סיבובי כדור הארץ לא משנים את מקומו של פולאריס בשמיים (בניגוד לכוכבי השמיים האחרים ש"זזים" בשמיים) היא שכוכב הצפון נמצא כמעט בדיוק מעל לציר הסיבוב של כדור-הארץ שלנו. לכן הוא גם נראה רק בשמי חצי הכדור הצפוני בכדור הארץ.

בעולם העתיק היתה חשיבות גדולה לכוכב הצפון. הסיבה לכך היא שעד להמצאת המצפן, הוא היה נקודת העזר החשובה ביותר להתמצאות ולניווט לילי בים.

ככוכב, גודלו של פולאריס (כוכב הצפון) הוא בערך פי 5,000 מגודל כדור-הארץ ומרחקו מכדור-הארץ הוא 470 שנות-אור.


#כוכב הצפון והעגלות
בשמיים אפשר לראות שתי קבוצות כוכבים שמזכירות עגלת קניות. כל אחת מהן מורכבת מ-7 כוכבים שיוצרים צורה של עגלה. 3 מהם יוצרים את ידית העגלה, שנקראת בעברית "יצול", בעוד ש-4 הכוכבים האחרים יוצרים את המלבן, שהוא גוף העגלה.

מיקומו של כוכב הצפון מאפשר לזהות בקלות את שתי העגלות שבשמיים.

נתחיל עם "העגלה הגדולה", שכוכב הצפון ממוקם בסמיכות אליה. הוא ממוקם במרחק של 5 פעמים המרחק שבין שני הכוכבים הקדמיים של גוף העגלה הגדולה (שני הכוכבים הרחוקים ביותר מהיצול, הידית של העגלה).

עכשיו אל קבוצת כוכבי "העגלה הקטנה", שנמצאת מצידו השני וממש קל לזהות, מה עוד שבניגוד לעגלה הגדולה, היא נראית בארץ לאורך כל השנה. אז כאן זה פשוט, כי כוכב הצפון הוא קצה הידית של "העגלה הקטנה".

כן, "העגלה הקטנה" מתחילה מכוכב הצפון וממשיכה עם שאר הכוכבים אל גוף העגלה.

אפשר למצוא את כוכב הצפון גם בעזרת הקסיופאה (שצורתה W), אם העגלה הגדולה נמצאת מצד אחד של כוכב הצפון, קסיופיאה נמצאת בדיוק מצידו השני. אם לוקחים פעם וחצי את המרחק מהקצוות של ה-W ומעלים קו אנכי.


הנה סרטון על כוכב הצפון וזיהוי מיקומו מול שני הכוכבים הרחוקים מהידית של העגלה הגדולה:

http://youtu.be/mNhN0rmNpGk?t=1m37s


כך נאתר את כוכב הצפון מהעגלה הגדולה (עברית):

https://youtu.be/2ezg0jqXKd8


שיר שיזכיר לנו איך למצוא את כוכב הצפון ביחס לעגלה הקטנה (עברית):

https://youtu.be/5F0J7jNhTj8


גם ביום אפשר למצוא את הצפון (עברית):

https://youtu.be/VrbD2SIa2dE


ושיר ישן על כוכב הצפון ומשמעותו בלילה לחיילים ונווטים (עברית):

http://youtu.be/_f0xbWfShC0

היפוקמפוס (Hippocampus) הוא החלק במוחנו שקשור בזיכרון, למידה ושליטה בלחצים.

ההיפוקמפוס הוא מאגר הזיכרון של היצורים החיים. הוא אוגר זכרונות ועל סמך ניסיונות העבר שלנו, הוא שמיידע אותנו אם גירוי מסוים מבטיח לנו תגמול או שהוא מאיים עלינו וכדאי להילחם בו או לברוח (ראו בתגית "הילחם או ברח").

איך אנו יודעים דברים? איך אנו זוכרים את הדרך ממקום למקום? איך נזכור איפה התעוררנו הבוקר? ואיך אני זוכר מי אני? - את כל המידע הזה מוחנו מאחסן בהיפוקמפוס, שהוא גם האיבר האחראי לכך שנוכל לאתר אותו מיד ולדעת אותו, או ליתר דיוק להיזכר בו.

ההיפוקמפוס הוא הארכיבאי שלנו, האחראי על הזכרונות, מי שלא רק מטפל בזיכרון, אלא גם מעורב בלמידה בהתמצאות במרחב ועוד. הוא שומר מידע, מנהל אותו ושולף אותו כשצריך.

יש לנו במוח סוג של מערכת מיקום, מעין GPS פנימי, השמור בתאי הגריד. תאים אלה יוצרים בהיפוקמפוס מערכת מיקום ואיתור מסלולים המאפשרת לנו לזהות את מיקומנו, מה שנחוץ כדי לנווט אפילו במקומות המוכרים לנו וביניהם (איך להגיע מ.. ל..).

ההיפוקמפוס הזוכר הכל הוא גם ארכיון, אבל לא פחות הוא מעין מפה של כל החלל המוכר לנו ומקיף אותנו והוא שמנחה כיצד לנווט בו את דרכנו.


#מחקרים מעניינים על ההיפוקמפוס
שני מחקרים שנחמד להכיר גילו עד כמה חשוב ההיפוקמפוס לזיכרון ולהתמצאות.

היפוקמפוס של נהג מונית - לונדון הייתה ידועה בעבר בנהגי המוניות שניווטו בעיר הענקית הזו באופן מעורר השתאות וללא מפה. במחקר על נהגי מוניות בלונדון, עוד לפני עידן מערכות ה-GPS ואפליקציות הניווט, גילו החוקרים שההיפוקמפוס של הנהגים הללו היה גדול בהרבה משל נבדקים רגילים שאינם נהגי מוניות לונדוניים.

שינה והיפוקמפוס - מחקר שהשתמש בסריקות MRI במוח גילה שחוסר שינה אצל הנבדקים הוריד לאפס את הפעילות בהיפוקמפוס. הפעילות בהיפוקמפוס של נבדקים שהקפידו של שינה בת 8 שעות, לעומת זאת, הייתה מהירה ונורמלית.

ווקר, אחד החוקרים שערכו את המחקר, תיאר את ההיפוקמפוס כמעין Inbox, תיבת דואר נכנס שיש לנו במוח. "תיבת הדואר" הזו מתפקדת היטב בקליטה ושמירה של זיכרונות חדשים. אבל כשחוסר שינה משבית אותה, זיכרונות חדשים לא נאגרים בה עוד וזכרוננו נפגע.


כך ההיפוקמפוס משתנה עם הגדילה ומתרכז בזכרונות לטווח קצר (עברית):

https://youtu.be/TO1KD-k4fdE


הנה ההיפוקמפוס:

https://youtu.be/lkegFMnGY74


כך פועל ההיפוקמפוס שלנו:

https://youtu.be/5EyaGR8GGhs


ולמה ההיפוקמפוס שלנו אוהב שאנו ישנים? (מתורגם)

https://youtu.be/gedoSfZvBgE