שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך הפך הקנון של פחלבל ללהיט עצום בפופ?
להקת "בנה של אפרודיטה" הייתה מורכבת מכמה חברים יוונים, כשבמרכזה שני מוזיקאים, זמר וקלידן. הראשון הוא דמיס רוסוס, מי שקולו הגבוה הפך אותו לזמר נודע ומצליח, גם כסולן הלהקה וגם בקריירת הסולו שלו בהמשך, שזיכתה אותו בהצלחה מסחררת לאורך כל חייו.
השני הוא ונגליס, קלידן מוכשר שעתיד להפוך לאחד המוסיקאים היוונים המצליחים בעולם הזה. בשנים הללו הוא מגלה את הסינתסייזר, חוקר את צליליו, ובמקום לחקות איתו צלילים של כלי נגינה אחרים, הוא דווקא נלהב מהצלילים שהוא יכול לייצר באמצעותו, יש מאין.
מכל מקום, לאחר שהקליטו כמה שירים ראשונים, יצאו חברי הלהקה לפריז. הם רצו לזכות בחוזה הקלטות עם חברה מצליחה ועולמית. אלא שתוך כדי השהייה בעיר האורות, התרחשה ביוון מהפכה. מספר קולונלים מהצבא היווני השתלטו על המדינה והשליטו בה משטר דיקטטורי. איש מהם לא יכולהיה לנסוע ליוון. מנגד, גיטריסט הלהקה, ששהה באתונה בזמן המהפכה, נשאר תקוע ביוון ולקח זמן עד שהצליח לבוא ולהתאחד עם להקתו המצליחה.
חברי הלהקה נשארו בפריז ובשל המצב החדש לא יכולים היו לשוב לאתונה. בפריז הם הקליטו ויצאו להיטים רבים. השיר "גשם ודמעות" הוא אחד מהם. הוא נוצר לאחר שב-1967 היה השיר "בהיר יותר מחיוורון" של להקת פרוקול הרום שיר הקיץ המצליח ביותר בעולם. אנשי חברת התקליטים של הלהקה, חברת "מרקורי רקורדס", הציעו שלשנה הבאה הם ינסו ליצור את להיט הקיץ העולמי שיצליח כך.
ההמלצה הייתה שהם יקליטו שיר שמבוסס על מוסיקה קלאסית, כמו שעשו שנה לפני כן חברי "פרוקול הרום". בהמלצת אנשי הלייבל בחר ונגליס את הקנון ברה מז'ור של פחלבל והשתמש בו ההרמוניה לשיר מקורי של הלהקה.
השיר היה "ריין אנד טירס" (Rsin and Tears), בעברית "גשם ודמעות". הוא אכן הפך ללהיט ענק של הלהקה ומכאן היא התפרסמה עוד יותר וזכתה להצלחה רבה באירופה ובעולם.
הנה השיר "זכרונות" של מארון 5:
https://youtu.be/vxnEYvskP9w
להקת הרוק המתקדם "בנה של אפרודיטה" מבצעת את "גשם ודמעות":
https://youtu.be/IJx0IcR_AKQ
דמיס רוסוס וסיפור השיר בהשפעת הקנון של פחלבל:
https://youtu.be/Q4UMI-Rw0oU
ומהתקליט של הלהקה:
https://youtu.be/UTdkDwyteYA
כיצד שאבו עשרות שירים את ההרמוניה הנפלאה של הקנון של פחלבל לשלל סגנונות של פופ:
https://youtu.be/_PC6jwoHyOk?long=yes
ועוד שירים רבים שנלקחו מיצירות קלאסיות כמוה:
https://youtu.be/yknBXOSlFQs?long=yes
מהי המנגינה ששיגעה דורות?
קוראים לה "לה פוליה" (La Follia), או בעברית "השגעון".
לא ברור איפה נולדה המנגינה הספרדית-פורטוגזית הזו מימי הביניים. ההשערה היא שהיא פרצה לפני כ-700 שנה. נראה שהיא הייתה מנגינה שליוותה מחול, שהרוקדים אותו נראו כמוכי שיגעון ומכאן שמה. מאז היא צצה שוב ושוב ביצירותיהם של גדולי המלחינים בתקופת הרנסאנס, בעידן הבארוק, בתקופה הרומנטית ואפילו במאה ה-20.
זה התחיל עם ריקוד העם הפורטוגזי היפה של ימי הביניים. עם הזמן הפך הניגון של La Folia למנגינה לחליל. בהדרגה היא נפוצה אל כל אירופה. כך החלה המנגינה המהפנטת, עם ההרמוניה הכובשת, לצוץ במוסיקה האמנותית שוב ושוב. ראשית בסונטה מספר 12 של ארקנג'לו קורלי משנת 1700, שהתבססה על הפולייה. היא הייתה כה יפה עד שה"לה פולייה" הפכה מזוהה עם קורלי ורבים זיהו מאז את הפוליה בטעות כיצירה שנכתבה על ידו.
אחרי קוראלי כתבו שוב ושוב מלחיני תקופות הרנסאנס והבארוק וריאציות על ה"פולייה". גדולי המוסיקה כסקרלטי, ויואלדי, לולי, באך ורבים אחרים שילבו את המנגינה הכובשת ביצירותיהם. רבים שינו את המקצב שלה למקצב הסרבנד האופנתי. אחר כך בתקופה הרומנטית השתמשו בה מלחינים כמו ליסט ליצירת וריאציות וגם כנרים מפורסמים נהגו לנגן אותה בתור הדרן.
ובמאה ה-20, כמו אחרים לפניו, המלחין רחמנינוב היה כל כך משוכנע שקורלי הוא שחיבר אותה, שכתב את הווריאציות שלו על לה פוליה בשנת 1931 וקרא ליצירה "וריאציות על נושא של קורלי".
הנה ריקוד ספרדי על הפוליה, ברוח ריקוד המקורי:
https://youtu.be/vFxLNa5vgxM
ה"פוליה" בסונטה לכינור ולקונטיניואו מספר 12 אופוס 5 של קורלי:
https://youtu.be/4YMq9NEMhMA
ריקוד על המוסיקה של קורלי:
https://youtu.be/lzltjVJl_xU
כאן בפסנתר "לה פולייה" של סקרלטי שנכתב לצ'מבלו:
http://youtu.be/zmytKKO9f9g
הקנון ברה מז'ור של פחלבל הוא בעצם שאקון שהבאס בו מתבסס על ההרמוניה של הפוליה:
http://youtu.be/OFfYGoVstgc
באך שילב את הפולייה ב"קנטטת האיכרים" שלו, הקנטטה מספר 212 - כאן באווירה ספרדית:
http://youtu.be/sHK1Xhrh_sY
והנה 15 וריאציות על 'לה פולייה' מאת ויואלדי (שלמד אצל קורלי):
http://youtu.be/iGQWHafmIFo
גאון הפסנתר פרנץ ליסט כלל את ה"פוליה" שלו ביצירה ארוכה בשם "רפסודיה ספרדית":
http://youtu.be/MqlLSHPGeWw
ריקוד רוסי על היצירה:
https://youtu.be/Uiv-vQvxPbY
וריאציות על "לה פוליה" מאת סרגיי רחמנינוב שקרא ליצירתו "וריאציות על נושא של קורלי":
http://youtu.be/sX0Gg3lmh5E
ומוסיקאי הפופ-רוק ונגליס שילב את הרמוניית הפוליה בקטע מרהיב שכתב למקהלה ותזמורת:
http://youtu.be/RvvhRwnYfBM
מתי בלייד ראנר הפך למלך סרטי המד"ב?
בימינו נחשב סרט הפולחן הבדיוני "בלייד ראנר" (Blade runner) לאחד מסרטי הסיי פיי (מדע בידיוני) הנחשבים ביותר בתולדות הקולנוע ובעל פס קול מעורר השראה שהלחין ונגליס.
אבל זה לא תמיד היה כך. הסרט הנפלא מבחינה ויזואלית שיהפוך בעתיד כה חשוב ומוצלח נתפס בתחילת דרכו ככישלון קופתי ואמנותי מהדהד - הן במכירות הכרטיסים לסרט עם גיבור ראשי שהוא לא אנושי וחוטף מכות כל הזמן או עם נבל לא ממש רשע או מפחיד וללא דמות שאפשר לצופים להזדהות איתה או להבין. גם בקרב מבקרי הקולנוע לא נרשמה התלהבות. הם התחלקו לשניי התחלקו ולא התחברו בלשון המעטה לחזון הייחודי של הבמאי רידלי סקוט (Ridley Scott).
במהלך השנים ותודות לפיתוחים טכנולוגיים שהתפתחו מאז שהוא יצא, זכה הסרט להזדמנות נוספת, בעיקר באולמות הקולנוע. משם יהפוך בלייד ראנר לאחד הסרטים המוערכים ומכובדים בהיסטוריה ולמלך סרטי המדע הבידיוני.
#ההיסטוריה
ב-25 ביוני 1982 יצא לאקרנים הסרט "בלייד ראנר" (Blade Runner) של הבמאי רידלי סקוט (Ridley Scott), סרט מדע בדיוני, משולב באווירת פילם נואר, שחוקר את המוסר והאנושיות ביחסו ליציר כפיו האינטילגנטי של המין האנושי.
בלייד ראנר נחל כישלון קופתי מתסכל. הקהל לא הבין אותו והמבקרים היו מפולגים, כשאף אחד לא מעריך את החזון המיוחד שלו.
אבל משהו יוצא דופן קרה בשנים שלאחר מכן, כשהסרט הזה הפך מאחד שמבקרים אוהבים לקטול, לאחד הסרטים המוערכים והאהובים ביותר בז'אנר המדע הבדיוני ומסרטי הז'אנר המכובדים ביותר בהיסטוריה.
באירוניה טרגית, פיליפ ק. דיק, הסופר שכתב את הרומן המקורי, מת ב-2 במרץ 1982 מהשלכות של שבץ מוחי, כ-4 חודשים לפני יציאת הסרט לאקרנים, ולא זכה לראות את ההצלחה המאוחרת שלו.
#עלילת הסרט
הסיפור מבוסס על הרומן של פיליפ ק. דיק (Philip K. Dick) בשם האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות? (Do Androids Dream of Electric Sheep?) משנת 1968. בספר המקורי, אגב, לא נכלל ולא מופיע הביטוי "בלייד ראנר".
העלילה מתרחשת בלוס אנג'לס של נובמבר 2019, עתיד דיסטופי שבו תאגיד טירל (Tyrell Corporation) מייצר רפליקנטים, אנדרואידים דמויי אדם שנועדו לעבודת עבדים במושבות החלל.
כשארבעה מהם - פריס (Pris) שמגלמת דריל האנה (Daryl Hannah), ז'ורה (Zhora) שמגלמת ג'ואנה קאסידי (Joanna Cassidy), ליאון (Leon) שמגלם בריון ג'יימס (Brion James), ומנהיגם רוי באטי (Roy Batty) שמגלם רוטגר האואר (Rutger Hauer) - בורחים חזרה לכדור הארץ,
הגיבור הראשי הוא "בלייד ראנר", ריק דקארד (Rick Deckard) שמגלם הריסון פורד (Harrison Ford). האיש הוא צייד אנדרואידים שמתחזים לבני אדם ותפקידו לצוד ולהרוג אותם, בתהליך שנקרא בסרט "פרישה" (retiring).
הרפליקנטים מחפשים את היוצר שלהם כדי להאריך את תוחלת החיים המוגבלת שלהם ל-4 שנים בלבד. בקאסט מופיע גם אדוארד ג'יימס אולמוס (Edward James Olmos).
במהלך החקירה דקארד פוגש את רייצ'ל (Rachel) שמגלמת שון יאנג (Sean Young), רפליקנט ניסיוני מתקדם שגורם לו לפקפק במהות האנושיות. השאלה הפילוסופית המרכזית היא מה באמת הופך מישהו לאנושי, כשהרפליקנטים מפגינים רגשות ותשוקה לחיים עמוקים יותר מהבני אדם הציניים סביבם.
בסצנה הסופית של הסרט, זהירות ספוילר, רוי באטי מוציא את המונולוג המפורסם שלו "Tears in Rain", כשהוא משקף על החוויות שהוא ראה ושייאבדו בזמן. רוטגר האואר עצמו כתב את המשפט האיקוני "All those moments will be lost in time, like tears in rain" ולילה לפני הצילום קיצץ את המונולוג המקורי שנראה לו ארוך מדי. כשסיימו לצלם את הסצנה, אנשי הצוות מחאו כפיים ויש שאף בכו.
אנקדוטה מרתקת נוספת היא שמחבר הספר, פיליפ ק. דיק, למרות ספקנותו הראשונית כלפי העיבוד, ראה כ-20 דקות של קטעי אפקטים מיוחדים מהסרט בפברואר 1982, זמן קצר לפני מותו. לאחר הצפייה הוא היה המום ואמר "How did you know what was going on in my head?" והצהיר שהסרט משלים את עבודתו היצירתית ומצדיק אותה.
#ההתחלה
הבעיות התחילו כבר בהפקה. נסיקות מבחן בתחילת 1982 קיבלו תגובות גרועות, האולפן כפה על סקוט להוסיף סוף מאושר וקריינות של דקארד. פורד התנגד בתוקף להקלטת הקריינות, יש שמועות שהוא קרא אותה בכוונה בצורה גרועה.
בראיון למגזין Playboy ב-2002 אמר פורד שהוא העביר אותה ככל יכולתו בהתחשב בכך שלא הייתה לו כל השפעה. כשהסרט יצא הוא התחרה באותו קיץ עם E.T כשהסרט "The Thing" גם הוא נוחל אז כישלון.
עם עליית פורמטי הווידיאו הביתיים בסוף שנות ה-80, אנשים החלו לגלות מחדש את הסרט. קהילת קאלט צמחה סביבו, תוך ניתוח של החזון הדיסטופי, השאלות על אותנטיות אנושית והעיצוב החזותי המהפנט.
האווירה הניאו-נואר, הויזואליה של לוס אנג'לס העתידית והמוסיקה האיקונית של המוסיקאי היווני ונג'ליס (Vangelis) זכו להערכה שהם ראויים לה. המוסיקה הועמדה ב-1982 לפרס BAFTA ולגלובוס הזהב כפסקול מקורי מצטיין, למרות שהשחרור הרשמי של האלבום התעכב למעלה מעשור.
בשנים 1989-1990 התגלה במחסני פוסט-פרודקשן עותק 70 מילימטר של הסרט. תיאטרון בלוס אנג'לס קיבל רשות להקרין אותו כגרסת במאי (Director's Cut), אבל זו הייתה רק גרסת העבודה מ-1982 שסקוט התנער ממנה פומבית וחברת וורנר בראזרס (Warner Bros) משכה את העותק.
ב-1992 הם הרכיבו גרסה חדשה עם הכוונה של סקוט. הגרסה הסירה את הקריינות ואת הסוף המאושר, הוסיפה רצף חלום של חד-קרן וקטעים קטנים אחרים. הגרסה זכתה לקבלת פנים חמה יותר.
ב-2007 יצאה הגרסה הסופית (The Final Cut), שבה סקוט קיבל לראשונה שליטה מלאה. הוא הבהיר פרטים מעורפלים, הוסיף רגעים אלימים מהגרסה הבינלאומית, תיקן טעויות והאריך סצנות. הגרסה שמרה על סוף מעורפל. בנקודה הזו שינו מבקרים רבים את דעתם מ-1982 וראו את הסרט כמהמם וכחוויה סוחפת.
#אז מה הסוד?
מה הפך את בלייד ראנר למלך סרטי הקאלט? השפעתו על התרבות הפופולרית עצומה. הוא היה אחד מהסרטים המוקדמים והמשפיעים ביותר בז'אנר הסייברפאנק, שילב לראשונה אווירת פילם נואר בשילוב עם מדע בדיוני, השפיע על אינספור סרטים, משחקי וידאו, אנימה וסדרות טלוויזיה.
אנקדוטה מעניינת היא שהמבקר רוג'ר אברט (Roger Ebert), שבהתחלה היה מסויג כלפי הסרט והתעסק בעיקר בויזואליה שלו, שינה לחלוטין את דעתו שנים אחר כך. בביקורת מחודשת לכבוד 25 שנה לסרט הוא התלהב מהפן האנושי והפילוסופי שלא הבחין בו בפעם הראשונה.
הסרט הביא את עבודתו של פיליפ ק. דיק לתשומת לב הוליווד. ב-1993 הוא נבחר לשימור במרשם הסרטים הלאומי (National Film Registry) על ידי ספריית הקונגרס.
פיליפ ק. דיק סירב להצעה של 400,000 דולר לכתוב עיבוד ספרותי של הסרט, בטענה שסיפרו לו שהעיבוד הזול יצטרך לפנות לקהל בני 12 והוא היה הרסני עבורו מבחינה אמנותית. בסופו של דבר הרומן המקורי שלו יצא מחדש עם פוסטר הסרט על העטיפה.
הסרט ידוע ב-7 גרסאות רשמיות שלו. וויליאם גיבסון (William Gibson), סופר המדע הבדיוני, טבע את המונח blade runnered לתיאור בניין מוזנח, מה שמעיד שהסרט הפך לשפה תרבותית.
האפקטים המיוחדים של דאגלס טרמבול (Douglas Trumbull) זכו לשבחים עד היום, ורידלי סקוט החליט לשמור עליהם ב-Final Cut ולא להחליף אותם בגרפיקה ממוחשבת מודרנית.
ב-2017 יצא סרט ההמשך בלייד ראנר 2049 (Blade Runner 2049) בבימויו של דני וילנב (Denis Villeneuve), אבל המקור נשאר ללא תחרות, סרט שהתגבר על בעיות והפקה קשה כדי להפוך ליצירת מופת.
הנה סצנת הפתיחה מהסרט:
https://youtu.be/-fu7jN2_2pE?t=2m58s
קדימון הסרט:
https://youtu.be/eogpIG53Cis?t=7s
דיאלוג מתוך בלייד ראנר המקורי (עברית):
https://youtu.be/gE_9KlcTmlw
מהסרט "בלייד ראנר 2049":
https://youtu.be/rBlO1HZMcvA
והשיווד של בלייד ראנר:
https://youtu.be/9n5WmS7eWp0
ונגליס
להקת "בנה של אפרודיטה" הייתה מורכבת מכמה חברים יוונים, כשבמרכזה שני מוזיקאים, זמר וקלידן. הראשון הוא דמיס רוסוס, מי שקולו הגבוה הפך אותו לזמר נודע ומצליח, גם כסולן הלהקה וגם בקריירת הסולו שלו בהמשך, שזיכתה אותו בהצלחה מסחררת לאורך כל חייו.
השני הוא ונגליס, קלידן מוכשר שעתיד להפוך לאחד המוסיקאים היוונים המצליחים בעולם הזה. בשנים הללו הוא מגלה את הסינתסייזר, חוקר את צליליו, ובמקום לחקות איתו צלילים של כלי נגינה אחרים, הוא דווקא נלהב מהצלילים שהוא יכול לייצר באמצעותו, יש מאין.
מכל מקום, לאחר שהקליטו כמה שירים ראשונים, יצאו חברי הלהקה לפריז. הם רצו לזכות בחוזה הקלטות עם חברה מצליחה ועולמית. אלא שתוך כדי השהייה בעיר האורות, התרחשה ביוון מהפכה. מספר קולונלים מהצבא היווני השתלטו על המדינה והשליטו בה משטר דיקטטורי. איש מהם לא יכולהיה לנסוע ליוון. מנגד, גיטריסט הלהקה, ששהה באתונה בזמן המהפכה, נשאר תקוע ביוון ולקח זמן עד שהצליח לבוא ולהתאחד עם להקתו המצליחה.
חברי הלהקה נשארו בפריז ובשל המצב החדש לא יכולים היו לשוב לאתונה. בפריז הם הקליטו ויצאו להיטים רבים. השיר "גשם ודמעות" הוא אחד מהם. הוא נוצר לאחר שב-1967 היה השיר "בהיר יותר מחיוורון" של להקת פרוקול הרום שיר הקיץ המצליח ביותר בעולם. אנשי חברת התקליטים של הלהקה, חברת "מרקורי רקורדס", הציעו שלשנה הבאה הם ינסו ליצור את להיט הקיץ העולמי שיצליח כך.
ההמלצה הייתה שהם יקליטו שיר שמבוסס על מוסיקה קלאסית, כמו שעשו שנה לפני כן חברי "פרוקול הרום". בהמלצת אנשי הלייבל בחר ונגליס את הקנון ברה מז'ור של פחלבל והשתמש בו ההרמוניה לשיר מקורי של הלהקה.
השיר היה "ריין אנד טירס" (Rsin and Tears), בעברית "גשם ודמעות". הוא אכן הפך ללהיט ענק של הלהקה ומכאן היא התפרסמה עוד יותר וזכתה להצלחה רבה באירופה ובעולם.
הנה השיר "זכרונות" של מארון 5:
https://youtu.be/vxnEYvskP9w
להקת הרוק המתקדם "בנה של אפרודיטה" מבצעת את "גשם ודמעות":
https://youtu.be/IJx0IcR_AKQ
דמיס רוסוס וסיפור השיר בהשפעת הקנון של פחלבל:
https://youtu.be/Q4UMI-Rw0oU
ומהתקליט של הלהקה:
https://youtu.be/UTdkDwyteYA
כיצד שאבו עשרות שירים את ההרמוניה הנפלאה של הקנון של פחלבל לשלל סגנונות של פופ:
https://youtu.be/_PC6jwoHyOk?long=yes
ועוד שירים רבים שנלקחו מיצירות קלאסיות כמוה:
https://youtu.be/yknBXOSlFQs?long=yes
קוראים לה "לה פוליה" (La Follia), או בעברית "השגעון".
לא ברור איפה נולדה המנגינה הספרדית-פורטוגזית הזו מימי הביניים. ההשערה היא שהיא פרצה לפני כ-700 שנה. נראה שהיא הייתה מנגינה שליוותה מחול, שהרוקדים אותו נראו כמוכי שיגעון ומכאן שמה. מאז היא צצה שוב ושוב ביצירותיהם של גדולי המלחינים בתקופת הרנסאנס, בעידן הבארוק, בתקופה הרומנטית ואפילו במאה ה-20.
זה התחיל עם ריקוד העם הפורטוגזי היפה של ימי הביניים. עם הזמן הפך הניגון של La Folia למנגינה לחליל. בהדרגה היא נפוצה אל כל אירופה. כך החלה המנגינה המהפנטת, עם ההרמוניה הכובשת, לצוץ במוסיקה האמנותית שוב ושוב. ראשית בסונטה מספר 12 של ארקנג'לו קורלי משנת 1700, שהתבססה על הפולייה. היא הייתה כה יפה עד שה"לה פולייה" הפכה מזוהה עם קורלי ורבים זיהו מאז את הפוליה בטעות כיצירה שנכתבה על ידו.
אחרי קוראלי כתבו שוב ושוב מלחיני תקופות הרנסאנס והבארוק וריאציות על ה"פולייה". גדולי המוסיקה כסקרלטי, ויואלדי, לולי, באך ורבים אחרים שילבו את המנגינה הכובשת ביצירותיהם. רבים שינו את המקצב שלה למקצב הסרבנד האופנתי. אחר כך בתקופה הרומנטית השתמשו בה מלחינים כמו ליסט ליצירת וריאציות וגם כנרים מפורסמים נהגו לנגן אותה בתור הדרן.
ובמאה ה-20, כמו אחרים לפניו, המלחין רחמנינוב היה כל כך משוכנע שקורלי הוא שחיבר אותה, שכתב את הווריאציות שלו על לה פוליה בשנת 1931 וקרא ליצירה "וריאציות על נושא של קורלי".
הנה ריקוד ספרדי על הפוליה, ברוח ריקוד המקורי:
https://youtu.be/vFxLNa5vgxM
ה"פוליה" בסונטה לכינור ולקונטיניואו מספר 12 אופוס 5 של קורלי:
https://youtu.be/4YMq9NEMhMA
ריקוד על המוסיקה של קורלי:
https://youtu.be/lzltjVJl_xU
כאן בפסנתר "לה פולייה" של סקרלטי שנכתב לצ'מבלו:
http://youtu.be/zmytKKO9f9g
הקנון ברה מז'ור של פחלבל הוא בעצם שאקון שהבאס בו מתבסס על ההרמוניה של הפוליה:
http://youtu.be/OFfYGoVstgc
באך שילב את הפולייה ב"קנטטת האיכרים" שלו, הקנטטה מספר 212 - כאן באווירה ספרדית:
http://youtu.be/sHK1Xhrh_sY
והנה 15 וריאציות על 'לה פולייה' מאת ויואלדי (שלמד אצל קורלי):
http://youtu.be/iGQWHafmIFo
גאון הפסנתר פרנץ ליסט כלל את ה"פוליה" שלו ביצירה ארוכה בשם "רפסודיה ספרדית":
http://youtu.be/MqlLSHPGeWw
ריקוד רוסי על היצירה:
https://youtu.be/Uiv-vQvxPbY
וריאציות על "לה פוליה" מאת סרגיי רחמנינוב שקרא ליצירתו "וריאציות על נושא של קורלי":
http://youtu.be/sX0Gg3lmh5E
ומוסיקאי הפופ-רוק ונגליס שילב את הרמוניית הפוליה בקטע מרהיב שכתב למקהלה ותזמורת:
http://youtu.be/RvvhRwnYfBM
בימינו נחשב סרט הפולחן הבדיוני "בלייד ראנר" (Blade runner) לאחד מסרטי הסיי פיי (מדע בידיוני) הנחשבים ביותר בתולדות הקולנוע ובעל פס קול מעורר השראה שהלחין ונגליס.
אבל זה לא תמיד היה כך. הסרט הנפלא מבחינה ויזואלית שיהפוך בעתיד כה חשוב ומוצלח נתפס בתחילת דרכו ככישלון קופתי ואמנותי מהדהד - הן במכירות הכרטיסים לסרט עם גיבור ראשי שהוא לא אנושי וחוטף מכות כל הזמן או עם נבל לא ממש רשע או מפחיד וללא דמות שאפשר לצופים להזדהות איתה או להבין. גם בקרב מבקרי הקולנוע לא נרשמה התלהבות. הם התחלקו לשניי התחלקו ולא התחברו בלשון המעטה לחזון הייחודי של הבמאי רידלי סקוט (Ridley Scott).
במהלך השנים ותודות לפיתוחים טכנולוגיים שהתפתחו מאז שהוא יצא, זכה הסרט להזדמנות נוספת, בעיקר באולמות הקולנוע. משם יהפוך בלייד ראנר לאחד הסרטים המוערכים ומכובדים בהיסטוריה ולמלך סרטי המדע הבידיוני.
#ההיסטוריה
ב-25 ביוני 1982 יצא לאקרנים הסרט "בלייד ראנר" (Blade Runner) של הבמאי רידלי סקוט (Ridley Scott), סרט מדע בדיוני, משולב באווירת פילם נואר, שחוקר את המוסר והאנושיות ביחסו ליציר כפיו האינטילגנטי של המין האנושי.
בלייד ראנר נחל כישלון קופתי מתסכל. הקהל לא הבין אותו והמבקרים היו מפולגים, כשאף אחד לא מעריך את החזון המיוחד שלו.
אבל משהו יוצא דופן קרה בשנים שלאחר מכן, כשהסרט הזה הפך מאחד שמבקרים אוהבים לקטול, לאחד הסרטים המוערכים והאהובים ביותר בז'אנר המדע הבדיוני ומסרטי הז'אנר המכובדים ביותר בהיסטוריה.
באירוניה טרגית, פיליפ ק. דיק, הסופר שכתב את הרומן המקורי, מת ב-2 במרץ 1982 מהשלכות של שבץ מוחי, כ-4 חודשים לפני יציאת הסרט לאקרנים, ולא זכה לראות את ההצלחה המאוחרת שלו.
#עלילת הסרט
הסיפור מבוסס על הרומן של פיליפ ק. דיק (Philip K. Dick) בשם האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות? (Do Androids Dream of Electric Sheep?) משנת 1968. בספר המקורי, אגב, לא נכלל ולא מופיע הביטוי "בלייד ראנר".
העלילה מתרחשת בלוס אנג'לס של נובמבר 2019, עתיד דיסטופי שבו תאגיד טירל (Tyrell Corporation) מייצר רפליקנטים, אנדרואידים דמויי אדם שנועדו לעבודת עבדים במושבות החלל.
כשארבעה מהם - פריס (Pris) שמגלמת דריל האנה (Daryl Hannah), ז'ורה (Zhora) שמגלמת ג'ואנה קאסידי (Joanna Cassidy), ליאון (Leon) שמגלם בריון ג'יימס (Brion James), ומנהיגם רוי באטי (Roy Batty) שמגלם רוטגר האואר (Rutger Hauer) - בורחים חזרה לכדור הארץ,
הגיבור הראשי הוא "בלייד ראנר", ריק דקארד (Rick Deckard) שמגלם הריסון פורד (Harrison Ford). האיש הוא צייד אנדרואידים שמתחזים לבני אדם ותפקידו לצוד ולהרוג אותם, בתהליך שנקרא בסרט "פרישה" (retiring).
הרפליקנטים מחפשים את היוצר שלהם כדי להאריך את תוחלת החיים המוגבלת שלהם ל-4 שנים בלבד. בקאסט מופיע גם אדוארד ג'יימס אולמוס (Edward James Olmos).
במהלך החקירה דקארד פוגש את רייצ'ל (Rachel) שמגלמת שון יאנג (Sean Young), רפליקנט ניסיוני מתקדם שגורם לו לפקפק במהות האנושיות. השאלה הפילוסופית המרכזית היא מה באמת הופך מישהו לאנושי, כשהרפליקנטים מפגינים רגשות ותשוקה לחיים עמוקים יותר מהבני אדם הציניים סביבם.
בסצנה הסופית של הסרט, זהירות ספוילר, רוי באטי מוציא את המונולוג המפורסם שלו "Tears in Rain", כשהוא משקף על החוויות שהוא ראה ושייאבדו בזמן. רוטגר האואר עצמו כתב את המשפט האיקוני "All those moments will be lost in time, like tears in rain" ולילה לפני הצילום קיצץ את המונולוג המקורי שנראה לו ארוך מדי. כשסיימו לצלם את הסצנה, אנשי הצוות מחאו כפיים ויש שאף בכו.
אנקדוטה מרתקת נוספת היא שמחבר הספר, פיליפ ק. דיק, למרות ספקנותו הראשונית כלפי העיבוד, ראה כ-20 דקות של קטעי אפקטים מיוחדים מהסרט בפברואר 1982, זמן קצר לפני מותו. לאחר הצפייה הוא היה המום ואמר "How did you know what was going on in my head?" והצהיר שהסרט משלים את עבודתו היצירתית ומצדיק אותה.
#ההתחלה
הבעיות התחילו כבר בהפקה. נסיקות מבחן בתחילת 1982 קיבלו תגובות גרועות, האולפן כפה על סקוט להוסיף סוף מאושר וקריינות של דקארד. פורד התנגד בתוקף להקלטת הקריינות, יש שמועות שהוא קרא אותה בכוונה בצורה גרועה.
בראיון למגזין Playboy ב-2002 אמר פורד שהוא העביר אותה ככל יכולתו בהתחשב בכך שלא הייתה לו כל השפעה. כשהסרט יצא הוא התחרה באותו קיץ עם E.T כשהסרט "The Thing" גם הוא נוחל אז כישלון.
עם עליית פורמטי הווידיאו הביתיים בסוף שנות ה-80, אנשים החלו לגלות מחדש את הסרט. קהילת קאלט צמחה סביבו, תוך ניתוח של החזון הדיסטופי, השאלות על אותנטיות אנושית והעיצוב החזותי המהפנט.
האווירה הניאו-נואר, הויזואליה של לוס אנג'לס העתידית והמוסיקה האיקונית של המוסיקאי היווני ונג'ליס (Vangelis) זכו להערכה שהם ראויים לה. המוסיקה הועמדה ב-1982 לפרס BAFTA ולגלובוס הזהב כפסקול מקורי מצטיין, למרות שהשחרור הרשמי של האלבום התעכב למעלה מעשור.
בשנים 1989-1990 התגלה במחסני פוסט-פרודקשן עותק 70 מילימטר של הסרט. תיאטרון בלוס אנג'לס קיבל רשות להקרין אותו כגרסת במאי (Director's Cut), אבל זו הייתה רק גרסת העבודה מ-1982 שסקוט התנער ממנה פומבית וחברת וורנר בראזרס (Warner Bros) משכה את העותק.
ב-1992 הם הרכיבו גרסה חדשה עם הכוונה של סקוט. הגרסה הסירה את הקריינות ואת הסוף המאושר, הוסיפה רצף חלום של חד-קרן וקטעים קטנים אחרים. הגרסה זכתה לקבלת פנים חמה יותר.
ב-2007 יצאה הגרסה הסופית (The Final Cut), שבה סקוט קיבל לראשונה שליטה מלאה. הוא הבהיר פרטים מעורפלים, הוסיף רגעים אלימים מהגרסה הבינלאומית, תיקן טעויות והאריך סצנות. הגרסה שמרה על סוף מעורפל. בנקודה הזו שינו מבקרים רבים את דעתם מ-1982 וראו את הסרט כמהמם וכחוויה סוחפת.
#אז מה הסוד?
מה הפך את בלייד ראנר למלך סרטי הקאלט? השפעתו על התרבות הפופולרית עצומה. הוא היה אחד מהסרטים המוקדמים והמשפיעים ביותר בז'אנר הסייברפאנק, שילב לראשונה אווירת פילם נואר בשילוב עם מדע בדיוני, השפיע על אינספור סרטים, משחקי וידאו, אנימה וסדרות טלוויזיה.
אנקדוטה מעניינת היא שהמבקר רוג'ר אברט (Roger Ebert), שבהתחלה היה מסויג כלפי הסרט והתעסק בעיקר בויזואליה שלו, שינה לחלוטין את דעתו שנים אחר כך. בביקורת מחודשת לכבוד 25 שנה לסרט הוא התלהב מהפן האנושי והפילוסופי שלא הבחין בו בפעם הראשונה.
הסרט הביא את עבודתו של פיליפ ק. דיק לתשומת לב הוליווד. ב-1993 הוא נבחר לשימור במרשם הסרטים הלאומי (National Film Registry) על ידי ספריית הקונגרס.
פיליפ ק. דיק סירב להצעה של 400,000 דולר לכתוב עיבוד ספרותי של הסרט, בטענה שסיפרו לו שהעיבוד הזול יצטרך לפנות לקהל בני 12 והוא היה הרסני עבורו מבחינה אמנותית. בסופו של דבר הרומן המקורי שלו יצא מחדש עם פוסטר הסרט על העטיפה.
הסרט ידוע ב-7 גרסאות רשמיות שלו. וויליאם גיבסון (William Gibson), סופר המדע הבדיוני, טבע את המונח blade runnered לתיאור בניין מוזנח, מה שמעיד שהסרט הפך לשפה תרבותית.
האפקטים המיוחדים של דאגלס טרמבול (Douglas Trumbull) זכו לשבחים עד היום, ורידלי סקוט החליט לשמור עליהם ב-Final Cut ולא להחליף אותם בגרפיקה ממוחשבת מודרנית.
ב-2017 יצא סרט ההמשך בלייד ראנר 2049 (Blade Runner 2049) בבימויו של דני וילנב (Denis Villeneuve), אבל המקור נשאר ללא תחרות, סרט שהתגבר על בעיות והפקה קשה כדי להפוך ליצירת מופת.
הנה סצנת הפתיחה מהסרט:
https://youtu.be/-fu7jN2_2pE?t=2m58s
קדימון הסרט:
https://youtu.be/eogpIG53Cis?t=7s
דיאלוג מתוך בלייד ראנר המקורי (עברית):
https://youtu.be/gE_9KlcTmlw
מהסרט "בלייד ראנר 2049":
https://youtu.be/rBlO1HZMcvA
והשיווד של בלייד ראנר:
https://youtu.be/9n5WmS7eWp0
