שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהם הפרא האציל והאמנה החברתית של ז'אן ז'אק רוסו?
ז'אן-ז'אק רוסו (Jean-Jacques Rousseau) היה פילוסוף, סופר, מוסיקאי והוגה דעות צרפתי יליד שוויץ, בן המאה ה-18. הוא אולי הפילוסוף החשוב של עידן הנאורות.
צרפתי או לא, את רוב ימיו רוסו העביר בהחלפת אמונות, במעברים מארץ לארץ, בגיוון העיסוקים שלו ובהחלפת מאהבות ובנות זוג...
משנתו הפילוסופית של רוסו כללה תחומים שונים, כולל מחשבה מדינית, פילוסופיה של החינוך והתייחסות לנפש האדם וליחסים שבין האדם והחברה האנושית.
על כל אלה הוא הטעים כשאמר ש"האדם נולד חופשי, ובכל מקום הוא נתון בכבלים". אולי הפרדוכס הגדול במשנתו קשור באהדתו את החירות ומנגד - בכך שהוא רואה את השלטון כמייצג את העם ושרצונו הוא מעל רצון העם. מוזר...
ואולי לא מוזר, כי עם כל ההשפעה הענקית של רעיונותיו של רוסו, על המהפכה הצרפתית שכבר בסעיף הראשון ב"הצהרת זכויות האדם והאזרחים" שאומצו בידי האסיפה המהפכנית בצרפת ב-1789, ובהמשך גם על ההיסטוריה האירופית והאמריקאית - הוא לא היה הוגה דעות שיטתי, או בעל תורה סדורה ומלוכדת.
מה שהוא כן היה זה כותב מוכשר ורגשני משהו, שהצטיין בהבזקי גאונות וניתוחים מדהימים, שאותם מעולם לא טרח או הצליח "לתפור" לתיאוריה מסודרת ומוצקה. יתכן גם שזה סוד גדולתו וסוד המגוון הגדול של התחומים שבהם הוא עסק בהגותו.
#שלטון העם
בתחום המדיני למשל, תרומתו הידועה של רוסו היא הטענה שיש להעביר את הכוח מהמלוכה אל שלטון העם. רוסו גרס שהשלטון הנכון לחברה צריך להיות שלטון העם, כלומר הדמוקרטיה. אבל הוא רצה בדמוקרטיה האמיתית, הישירה, ללא מפלגות פוליטיות ונציגים שמצביעים בשם האזרחים וכמובן - בלי לחץ חברתי שמעקר את החשיבה העצמאית של הפרט.
בכך היה ז'אן ז'אק רוסו לאחד ממקורות ההשפעה העיקריים על האידאולוגיה שעתידה להביא בהמשך את המהפכה הצרפתית ואת המהפכה האמריקאית שקיבלה ממנה השראה. יותר מזה - רעיונותיו השפיעו באופן ברור גם על תורות מדיניות משמעותיות ביותר, כמו הסוציאליזם מצד שמאל ותנועת הלאומיות מצד ימין.
מתחילת דרכו, האמין רוסו בטוב הטבעי שטבוע באנושות, מה שיהפוך לעיקרון שעליו תתבסס כל הפילוסופיה שלו בהמשך.
הידועים שבין ספריו הם הספרים "אמיל", שהפך לאבן דרך בעולם החינוך, "וידויים" בה צלל לנבכי נפש האדם וכמובן יצירתו הגדולה ביותר, הספר "האמנה החברתית".
#האמנה החברתית
כמו פילוסופים והוגים מדיניים באותו זמן, גם ז'אן ז'אק רוסו ניסה להציג בתורתו המדינית את המשטר האידאלי בעיניו. ספרו הנודע "על האמנה החברתית" יצא לאור באמסטרדם, בשנת 1762. בו הוא הציג אלטרנטיבה, גישה נגדית למשטר המדיני של תקופתו, ששיעבד לדבריו את הפרט.
קודמיו של רוסו, דוגמת תומאס הובס, ג'ון לוק ושפינוזה, התייחסו לדעתו למצב הטבעי באופן שגוי. זאת כי הם לא הצליחו לבנות תיאוריה שעומדת מעל לזמן ולתקופה שבה הם חיו.
רוסו, לעומתם, תיאר מצב אידאלי שדעתו של כל אזרח תתבסס רק על מחשבותיו שלו, ללא השפעה של החברה ושל אזרחים אחרים בה. הוא ראה באורח שלילי כל השתייכות למפלגות, סיעות או מחנות למיניהם.
הוא פותח בהצגת המצב התאורטי שקדם למשטר המדיני, מה שהוא כינה ה"מצב הטבעי" של בני האדם, זה שלפני היווצרות התרבות האנושית, או הציוויליזציה. כלומר, ז'אן ז'אק רוסו מנסה לתאר כיצד חיו בני האדם בטבע, מעין פראים אצילים, עוד לפני שהם התקבצו לחברה תרבותית, עם חוקים ומנהיגים, מדינות, קניין פרטי וגדרות סביב הרכוש ויחסים חברתיים מחייבים.
ושוב - המצב הטבעי הוא מצב תאורטי שלא התרחש במציאות. הוא נועד להשוואה אל מול האזרח תחת המשטר המדיני המקובל בימיו של רוסו. במצב הטבעי רוסו ראה את החופש האמיתי, ככזה שמשחרר את האדם מלעשות את מה שאינו רוצה לעשות, כלומר משחרר אותו מהשפעות המעוותות את רצונו, כמו למשל לחץ חברתי או נורמות שאנו היינו מכנים בימינו כ"מה יגידו".
האדם הטבעי שלו, אותו פרא אציל, הוא יצור עם טעם פשוט ואינסטינקטים בריאים, כי הם טבעיים. הציביליזציה, מתאר רוסו, במיוחד זו של החיים בעיר, של הבדלי מעמדות ורודנות של השלטון, היא שהשחיתה את האדם הטבעי ושללה ממנו את האושר. מטרתה של החברה האידאלית שלו היא לספק לאדם אושר וחיים עם משמעות.
בחברה האידאלית שלו, המתבססת על האדם הטבעי ועל תכונותיו הטבעיות, רוסו טען שאנשים לא יאבדו את החשיבה העצמאית שלהם. מכאן שהוא גם התנגד לדמוקרטיה הייצוגית, בה מייצגים "נציגים נבחרים", כמו חברי פרלמנט או אצלנו ח"כים בכנסת, את האינטרסים של כלל הבוחרים בבחירות הדמוקרטיות.
כי השיטה הייצוגית הזו היא שיטת ממשל שבה האנשים נותנים את סך הרצונות שלהם להנהגה העליונה, מוותרים על הפלורליזם והעצמאות שלהם. בתמורה הם קיבלו לדעת רוסו קידמה ומודרניזציה, אך אלה הביאו להם בעיקר תפנוקים ומותרות, לצד ניוון, שחצנות וצביעות.
כידוע הדמוקרטיה המודרנית אימצה את הדמוקרטיה הייצוגית כמעט לחלוטין. מעניין מה הוא היה אומר על החוויות שהיא מספקת לנו כיום ועל הכשלים שבה בעשורים הראשונים של תחילת המאה ה-21.
הנה עיקרי תורתו המדינית של ז'אן ז'אק רוסו (עברית):
https://youtu.be/9ziCHT5loQw
באנגלית:
https://youtu.be/81KfDXTTtXE
השוואה בין החוזה החברתי שלו לשל הובס ולוק:
https://youtu.be/qixLQ9k8Gf4
הרצאת וידאו על הרעיונות של רוסו (עברית):
https://youtu.be/nNCAuAgXlxg?long=yes
והאמנה החברתית שלו מפורטת יותר (עברית):
https://youtu.be/_22s41yJnCM?long=yes
מהי טירת שיון באגם ג'נבה ומי נכלא בה?
טירת שיון (Château de Chillon) שבשווייץ יושבת על האי שיילון, אי סלע גיר קטן, סגלגל ותלול בקצה המזרחי של אגם ז'נבה (Lake Geneva), על החוף הצר בסמוך לעיר מונטרו (Montreux) ובינה לעיר וילנב.
טירת שיון נחשבת לאחת הטירות הימי-ביניימיות השמורות ביותר באירופה ולא לחינם גם האתר ההיסטורי הכי פופולרי בשווייץ ומטירות ימי הביניים המתויירות ביותר באירופה.
הסלע שעליו נבנתה טירת שיון שימש למגורים ולביצור כבר בתקופה הרומית, אבל הגרעין של הטירה כפי שהיא נראית היום נבנה במאה ה-11.
במאה ה-13 הרחיב אותה במידה ניכרת פטרוס השני מבית סבויה (Peter II of Savoy), שזכה בכינוי "שרלמן הקטן" (Petit Charlemagne), בזכות פועלו הצבאי הענף. הוא הפך את שיון למעוז השולט על הדרך העיקרית בין צפון אירופה לאיטליה, דרך "מעבר סן ברנאר הגדול".
מיקומה של הטירה לא היה מקרי. היא ישבה בדיוק בצוואר הבקבוק שבין ההרים לאגם. המיקום איפשר לבית סבויה לגבות מכס מכל סוחר וצליין שעברו בדרך. במקביל שימשה שיון מעון קיץ לדוכסים, מחסן נשק ובית סוהר.
לטירת שיון עבר אפל למדי. אחרי שהייתה שנים רבות תחת שלטון בית סבויה, היא נכבשה בשנת 1536 בידי הברניים, בני שבט ברן (Bernese), כחלק מחבל וו (Vaud). אנשי ברן השתלטו על הטירה והחזיקו בה יותר מ-250 שנה. הם המשיכו להשתמש בה כמפקדה צבאית וכבית כלא, אך גם שחררו את אסירה המפורסם ביותר: פרנסואה דה בוניבאר (François Bonivard), אב מנזר, כהן דת ופוליטיקאי שהוחזק בשבי בטירה בשל התנגדותו לשליטי בית סבויה ובעוון ההתנגדות והתמיכה שלו בעצמאות ז'נבה. הוא היה כלוא במרתפי הטירה ל-6 שנים, כשהוא כבול לעמוד תת-קרקעי.
סיפורו של בוניבאר היה נשכח אלמלא הגיע לאגם ז'נבה ב-1816 המשורר האנגלי לורד ביירון (Lord Byron). כשהוא מלווה בידידו פרסי שלי (Percy Bysshe Shelley), ביקרו השניים במרתפי הטירה במהלך שיט באגם.
כשגשם עצר את השניים בפונדק בעיר לוזאן, כתב ביירון תוך יומיים בלבד את הפואמה המפורסמת "האסיר משיון" (The Prisoner of Chillon). היצירה הפכה את סבלו של האסיר לסמל מיתי של מאבק לחירות ולשחרור מכובשים מדכאים. את הטירה הפך הספר לאייקון רומנטי באירופה.
ביירון לא היה לבדו. עוד לפניו הפך ז'אן-ז'אק רוסו (Jean-Jacques Rousseau) את שיון לרקע ברומן שלו "אלואיז החדשה" (Julie ou La Nouvelle Héloïse).
מאוחר יותר הנציחו את הטירה הציירים ויליאם טרנר (William Turner) וגוסטב קורבה (Gustave Courbet). על אחד העמודים במרתף חרוטה עד היום חתימה המיוחסת לביירון עצמו. לפי המסורת המקומית, הוא חרט אותה במו ידיו בעת ביקורו.
במשך מאות שנים, הציתה טירת שיון את דמיונם של משוררים, ציירים ואמנים רבים אחרים. כמוקד משיכה לרומנטיקנים, כמו גוסטב קורבה, לורד ביירון וז'אן-ז'אק רוסו.
גם היום ניתן לראות בחוץ מגדלים וחומות ובפנים הטירה את אולם המשתאות המפואר (Aula Magna), חדרי דוכסים מעוטרי ציורי קיר, מרתפים גותיים, מטבח ימי-ביניימי עם ארובה עצומה, מוזיאון, מערת יין, שריוני אבירים וחרבות.
כמה מהחדרים העיקריים כולל חדר השינה הגדול, האולם ומחסני המערה, ארבעה אולמות גדולים, שלוש חצרות, סדרה של חדרי שינה כולל הקאמרה דומיני, אשר הייתה מאוכלסת על ידי דוכס סבויה ומעוטרת בציורי קיר מהמאה ה-14.
הנה טירת שיון המיוחדת (ללא מילים):
https://youtu.be/cKIxv-oPENc
קיצור סיפורה של הטירה על שפת אגם ג'נבה:
https://youtu.be/UAiwn1S15UI
על הדברים הנוראים שקרו בה:
https://youtu.be/BEG_iqnvYvA
והאדריכלות ההיסטורית רבת השכבות שלה:
https://youtu.be/bm39_QEELfY
מהם תולדות זכויות האדם?
תולדות זכויות האדם מתחילים ברעיון "זכויות האדם", שנולד בהגות הליברלית וההומניסטית.
אבל שורשיו הרבה יותר קדומים. זה מתחיל לפני 2,500 שנה, כשכורש מלך פרס הראשון מצהיר בשנת 539 לפנה"ס ומבטיח לאזרחיו חופש ושיוויון. זו הצהרת זכויות האדם הראשונה בהיסטוריה והיא מופיעה על הצהרת כורש, גליל חימר ששרד עד ימינו.
בשנת 1215 כפו על המלך האנגלי את ה"מגנא קרטא", הצהרת זכויות אדם שלראשונה הפכה את המלך לכפוף לחוק.
אחרי המהפכה הצרפתית מצהירה צרפת ב-1789 על זכויות האדם והאזרחים בצרפת וקבעה שכל האזרחים בצרפת שווים בפני החוק.
את המושג עצמו טבע הפילוסוף ג'ון לוק, שעסק ב"אדם הטבעי", מי שקדם ל"אדם החברתי". לוק גרס שלכל אדם "זכויות טבעיות" שבטבע, עוד בטרם הוא השתלב בחברה, הוא יכול להגן עליהן. כשהוא חלק מהחברה האנושית, אין לחברה זכות, לפי לוק, לפגוע בזכויות הללו.
את הביסוס הראשוני והעיקרי לזכויות האדם יצרו המהפכנים במהפכה האמריקאית. שם אימץ ב-1776 המדינאי האמריקאי ולימים הנשיא תומאס ג'פרסון, את מושג הזכויות, כמו עוד רעיונות של ג'ון לוק, שהכניס להצהרת העצמאות של ארצות הברית ולעשרת התיקונים הראשונים לחוקה האמריקאית, כ"מגילת הזכויות".
בהצהרה נכתב אז ש"מקובלות עלינו אמיתות אלו המוכחות מאליהן, שכל בני האדם נבראו שווים, ושהבורא העניק להם זכויות מסוימות שאין לשלול מהם, בתוכן הזכות לחיים, לחירות ולחיפוש אחר האושר".
כמה שנים אחר כך, ב"הצהרת זכויות האדם והאזרח" שאומצה ב-1789 בידי האספה המהפכנית בפריז, אימצו גם הצרפתים את הרעיון וכתבו ש"מטרתה של כל התאגדות מדינית היא השמירה על הזכויות הטבעיות של האדם, שאינן ניתנות לביטול... החירות, הקניין (רכוש פרטי), הביטחון האישי והזכות להתנגד לשעבוד או דיכוי".
כבר מהסעיף הראשון בהצהרה, "בני האדם נולדו והנם חופשיים ושווי זכויות" הדהדה האספה הלאומית את משנתו של הפילוסוף יליד שווייץ ז'אן ז'אק רוסו.
בתום מלחמת העולם השנייה, הלכו והתבררו ממדי ההרג, שהגיע ל-70 מיליון איש, כמו גם ההרס של ערים רבות ברחבי אירופה ואסיה.
באפריל 1945 נפגשו בסן-פרנסיסקו נציגי 50 מדינות, בכדי להקים את האו"ם, גוף בינלאומי שיקדם את השלום וימנע מלחמות עתידיות. הם ניסחו זאת בפתיח של מגילת ארגון האו"ם החדש, האומות המאוחדות, במילים: "אנו אנשי האו"ם נחושים להציל את הדורות הבאים מפגעי המלחמה שפעמיים בחיינו הביאו לאנושות צער שקשה לתאר".
בשנת 1948 הייתה זו יושבת הראש של הנציבות החדשה לזכויות האדם של האו"ם, אלמנתו של הנשיא פרנקלין רוזוולט ובעצמה לוחמת למען זכויות האדם, אלינור רוזוולט. כנציגת ארצות-הברית באו"ם היא הובילה לניסוח של ההצהרה האוניברסלית של זכויות האדם. הייתה זו מעין מגנה כרטא בינלאומית שיועדה לכל המין האנושי. לצד המושג "זכויות האדם" אימצה בה עצרת האו"ם את העיקרון ההומניסטי, שלכל אדם, באשר הוא אדם, יש 30 זכויות שכל בן תרבות יסכים עליהן.
לראשונה בהיסטוריה, קיבצו אז וארגנו חברי הנציבות מסמך שבו התחייבו המדינות החברות באומות המאוחדות לעבוד יחד ולקדם את 30 סעיפי זכויות האדם. בזכות מסמך זה הפכו רבות מהזכויות הללו לחלק מחוקי היסוד של המדינות הדמוקרטיות בעולם.
הנה קיצור תולדות זכויות האדם:
https://youtu.be/88GlNlyy-l4
הצהרת זכויות האדם אחרי מלחמת העולם השנייה:
https://youtu.be/ew993Wdc0zo
וסרטון מדהים על תולדות ורעיונות זכויות האדם (מתורגם):
https://youtu.be/1enq3SeuTLc?long=yes
ז'אן ז'אק רוסו
ז'אן-ז'אק רוסו (Jean-Jacques Rousseau) היה פילוסוף, סופר, מוסיקאי והוגה דעות צרפתי יליד שוויץ, בן המאה ה-18. הוא אולי הפילוסוף החשוב של עידן הנאורות.
צרפתי או לא, את רוב ימיו רוסו העביר בהחלפת אמונות, במעברים מארץ לארץ, בגיוון העיסוקים שלו ובהחלפת מאהבות ובנות זוג...
משנתו הפילוסופית של רוסו כללה תחומים שונים, כולל מחשבה מדינית, פילוסופיה של החינוך והתייחסות לנפש האדם וליחסים שבין האדם והחברה האנושית.
על כל אלה הוא הטעים כשאמר ש"האדם נולד חופשי, ובכל מקום הוא נתון בכבלים". אולי הפרדוכס הגדול במשנתו קשור באהדתו את החירות ומנגד - בכך שהוא רואה את השלטון כמייצג את העם ושרצונו הוא מעל רצון העם. מוזר...
ואולי לא מוזר, כי עם כל ההשפעה הענקית של רעיונותיו של רוסו, על המהפכה הצרפתית שכבר בסעיף הראשון ב"הצהרת זכויות האדם והאזרחים" שאומצו בידי האסיפה המהפכנית בצרפת ב-1789, ובהמשך גם על ההיסטוריה האירופית והאמריקאית - הוא לא היה הוגה דעות שיטתי, או בעל תורה סדורה ומלוכדת.
מה שהוא כן היה זה כותב מוכשר ורגשני משהו, שהצטיין בהבזקי גאונות וניתוחים מדהימים, שאותם מעולם לא טרח או הצליח "לתפור" לתיאוריה מסודרת ומוצקה. יתכן גם שזה סוד גדולתו וסוד המגוון הגדול של התחומים שבהם הוא עסק בהגותו.
#שלטון העם
בתחום המדיני למשל, תרומתו הידועה של רוסו היא הטענה שיש להעביר את הכוח מהמלוכה אל שלטון העם. רוסו גרס שהשלטון הנכון לחברה צריך להיות שלטון העם, כלומר הדמוקרטיה. אבל הוא רצה בדמוקרטיה האמיתית, הישירה, ללא מפלגות פוליטיות ונציגים שמצביעים בשם האזרחים וכמובן - בלי לחץ חברתי שמעקר את החשיבה העצמאית של הפרט.
בכך היה ז'אן ז'אק רוסו לאחד ממקורות ההשפעה העיקריים על האידאולוגיה שעתידה להביא בהמשך את המהפכה הצרפתית ואת המהפכה האמריקאית שקיבלה ממנה השראה. יותר מזה - רעיונותיו השפיעו באופן ברור גם על תורות מדיניות משמעותיות ביותר, כמו הסוציאליזם מצד שמאל ותנועת הלאומיות מצד ימין.
מתחילת דרכו, האמין רוסו בטוב הטבעי שטבוע באנושות, מה שיהפוך לעיקרון שעליו תתבסס כל הפילוסופיה שלו בהמשך.
הידועים שבין ספריו הם הספרים "אמיל", שהפך לאבן דרך בעולם החינוך, "וידויים" בה צלל לנבכי נפש האדם וכמובן יצירתו הגדולה ביותר, הספר "האמנה החברתית".
#האמנה החברתית
כמו פילוסופים והוגים מדיניים באותו זמן, גם ז'אן ז'אק רוסו ניסה להציג בתורתו המדינית את המשטר האידאלי בעיניו. ספרו הנודע "על האמנה החברתית" יצא לאור באמסטרדם, בשנת 1762. בו הוא הציג אלטרנטיבה, גישה נגדית למשטר המדיני של תקופתו, ששיעבד לדבריו את הפרט.
קודמיו של רוסו, דוגמת תומאס הובס, ג'ון לוק ושפינוזה, התייחסו לדעתו למצב הטבעי באופן שגוי. זאת כי הם לא הצליחו לבנות תיאוריה שעומדת מעל לזמן ולתקופה שבה הם חיו.
רוסו, לעומתם, תיאר מצב אידאלי שדעתו של כל אזרח תתבסס רק על מחשבותיו שלו, ללא השפעה של החברה ושל אזרחים אחרים בה. הוא ראה באורח שלילי כל השתייכות למפלגות, סיעות או מחנות למיניהם.
הוא פותח בהצגת המצב התאורטי שקדם למשטר המדיני, מה שהוא כינה ה"מצב הטבעי" של בני האדם, זה שלפני היווצרות התרבות האנושית, או הציוויליזציה. כלומר, ז'אן ז'אק רוסו מנסה לתאר כיצד חיו בני האדם בטבע, מעין פראים אצילים, עוד לפני שהם התקבצו לחברה תרבותית, עם חוקים ומנהיגים, מדינות, קניין פרטי וגדרות סביב הרכוש ויחסים חברתיים מחייבים.
ושוב - המצב הטבעי הוא מצב תאורטי שלא התרחש במציאות. הוא נועד להשוואה אל מול האזרח תחת המשטר המדיני המקובל בימיו של רוסו. במצב הטבעי רוסו ראה את החופש האמיתי, ככזה שמשחרר את האדם מלעשות את מה שאינו רוצה לעשות, כלומר משחרר אותו מהשפעות המעוותות את רצונו, כמו למשל לחץ חברתי או נורמות שאנו היינו מכנים בימינו כ"מה יגידו".
האדם הטבעי שלו, אותו פרא אציל, הוא יצור עם טעם פשוט ואינסטינקטים בריאים, כי הם טבעיים. הציביליזציה, מתאר רוסו, במיוחד זו של החיים בעיר, של הבדלי מעמדות ורודנות של השלטון, היא שהשחיתה את האדם הטבעי ושללה ממנו את האושר. מטרתה של החברה האידאלית שלו היא לספק לאדם אושר וחיים עם משמעות.
בחברה האידאלית שלו, המתבססת על האדם הטבעי ועל תכונותיו הטבעיות, רוסו טען שאנשים לא יאבדו את החשיבה העצמאית שלהם. מכאן שהוא גם התנגד לדמוקרטיה הייצוגית, בה מייצגים "נציגים נבחרים", כמו חברי פרלמנט או אצלנו ח"כים בכנסת, את האינטרסים של כלל הבוחרים בבחירות הדמוקרטיות.
כי השיטה הייצוגית הזו היא שיטת ממשל שבה האנשים נותנים את סך הרצונות שלהם להנהגה העליונה, מוותרים על הפלורליזם והעצמאות שלהם. בתמורה הם קיבלו לדעת רוסו קידמה ומודרניזציה, אך אלה הביאו להם בעיקר תפנוקים ומותרות, לצד ניוון, שחצנות וצביעות.
כידוע הדמוקרטיה המודרנית אימצה את הדמוקרטיה הייצוגית כמעט לחלוטין. מעניין מה הוא היה אומר על החוויות שהיא מספקת לנו כיום ועל הכשלים שבה בעשורים הראשונים של תחילת המאה ה-21.
הנה עיקרי תורתו המדינית של ז'אן ז'אק רוסו (עברית):
https://youtu.be/9ziCHT5loQw
באנגלית:
https://youtu.be/81KfDXTTtXE
השוואה בין החוזה החברתי שלו לשל הובס ולוק:
https://youtu.be/qixLQ9k8Gf4
הרצאת וידאו על הרעיונות של רוסו (עברית):
https://youtu.be/nNCAuAgXlxg?long=yes
והאמנה החברתית שלו מפורטת יותר (עברית):
https://youtu.be/_22s41yJnCM?long=yes
טירת שיון (Château de Chillon) שבשווייץ יושבת על האי שיילון, אי סלע גיר קטן, סגלגל ותלול בקצה המזרחי של אגם ז'נבה (Lake Geneva), על החוף הצר בסמוך לעיר מונטרו (Montreux) ובינה לעיר וילנב.
טירת שיון נחשבת לאחת הטירות הימי-ביניימיות השמורות ביותר באירופה ולא לחינם גם האתר ההיסטורי הכי פופולרי בשווייץ ומטירות ימי הביניים המתויירות ביותר באירופה.
הסלע שעליו נבנתה טירת שיון שימש למגורים ולביצור כבר בתקופה הרומית, אבל הגרעין של הטירה כפי שהיא נראית היום נבנה במאה ה-11.
במאה ה-13 הרחיב אותה במידה ניכרת פטרוס השני מבית סבויה (Peter II of Savoy), שזכה בכינוי "שרלמן הקטן" (Petit Charlemagne), בזכות פועלו הצבאי הענף. הוא הפך את שיון למעוז השולט על הדרך העיקרית בין צפון אירופה לאיטליה, דרך "מעבר סן ברנאר הגדול".
מיקומה של הטירה לא היה מקרי. היא ישבה בדיוק בצוואר הבקבוק שבין ההרים לאגם. המיקום איפשר לבית סבויה לגבות מכס מכל סוחר וצליין שעברו בדרך. במקביל שימשה שיון מעון קיץ לדוכסים, מחסן נשק ובית סוהר.
לטירת שיון עבר אפל למדי. אחרי שהייתה שנים רבות תחת שלטון בית סבויה, היא נכבשה בשנת 1536 בידי הברניים, בני שבט ברן (Bernese), כחלק מחבל וו (Vaud). אנשי ברן השתלטו על הטירה והחזיקו בה יותר מ-250 שנה. הם המשיכו להשתמש בה כמפקדה צבאית וכבית כלא, אך גם שחררו את אסירה המפורסם ביותר: פרנסואה דה בוניבאר (François Bonivard), אב מנזר, כהן דת ופוליטיקאי שהוחזק בשבי בטירה בשל התנגדותו לשליטי בית סבויה ובעוון ההתנגדות והתמיכה שלו בעצמאות ז'נבה. הוא היה כלוא במרתפי הטירה ל-6 שנים, כשהוא כבול לעמוד תת-קרקעי.
סיפורו של בוניבאר היה נשכח אלמלא הגיע לאגם ז'נבה ב-1816 המשורר האנגלי לורד ביירון (Lord Byron). כשהוא מלווה בידידו פרסי שלי (Percy Bysshe Shelley), ביקרו השניים במרתפי הטירה במהלך שיט באגם.
כשגשם עצר את השניים בפונדק בעיר לוזאן, כתב ביירון תוך יומיים בלבד את הפואמה המפורסמת "האסיר משיון" (The Prisoner of Chillon). היצירה הפכה את סבלו של האסיר לסמל מיתי של מאבק לחירות ולשחרור מכובשים מדכאים. את הטירה הפך הספר לאייקון רומנטי באירופה.
ביירון לא היה לבדו. עוד לפניו הפך ז'אן-ז'אק רוסו (Jean-Jacques Rousseau) את שיון לרקע ברומן שלו "אלואיז החדשה" (Julie ou La Nouvelle Héloïse).
מאוחר יותר הנציחו את הטירה הציירים ויליאם טרנר (William Turner) וגוסטב קורבה (Gustave Courbet). על אחד העמודים במרתף חרוטה עד היום חתימה המיוחסת לביירון עצמו. לפי המסורת המקומית, הוא חרט אותה במו ידיו בעת ביקורו.
במשך מאות שנים, הציתה טירת שיון את דמיונם של משוררים, ציירים ואמנים רבים אחרים. כמוקד משיכה לרומנטיקנים, כמו גוסטב קורבה, לורד ביירון וז'אן-ז'אק רוסו.
גם היום ניתן לראות בחוץ מגדלים וחומות ובפנים הטירה את אולם המשתאות המפואר (Aula Magna), חדרי דוכסים מעוטרי ציורי קיר, מרתפים גותיים, מטבח ימי-ביניימי עם ארובה עצומה, מוזיאון, מערת יין, שריוני אבירים וחרבות.
כמה מהחדרים העיקריים כולל חדר השינה הגדול, האולם ומחסני המערה, ארבעה אולמות גדולים, שלוש חצרות, סדרה של חדרי שינה כולל הקאמרה דומיני, אשר הייתה מאוכלסת על ידי דוכס סבויה ומעוטרת בציורי קיר מהמאה ה-14.
הנה טירת שיון המיוחדת (ללא מילים):
https://youtu.be/cKIxv-oPENc
קיצור סיפורה של הטירה על שפת אגם ג'נבה:
https://youtu.be/UAiwn1S15UI
על הדברים הנוראים שקרו בה:
https://youtu.be/BEG_iqnvYvA
והאדריכלות ההיסטורית רבת השכבות שלה:
https://youtu.be/bm39_QEELfY
תולדות זכויות האדם מתחילים ברעיון "זכויות האדם", שנולד בהגות הליברלית וההומניסטית.
אבל שורשיו הרבה יותר קדומים. זה מתחיל לפני 2,500 שנה, כשכורש מלך פרס הראשון מצהיר בשנת 539 לפנה"ס ומבטיח לאזרחיו חופש ושיוויון. זו הצהרת זכויות האדם הראשונה בהיסטוריה והיא מופיעה על הצהרת כורש, גליל חימר ששרד עד ימינו.
בשנת 1215 כפו על המלך האנגלי את ה"מגנא קרטא", הצהרת זכויות אדם שלראשונה הפכה את המלך לכפוף לחוק.
אחרי המהפכה הצרפתית מצהירה צרפת ב-1789 על זכויות האדם והאזרחים בצרפת וקבעה שכל האזרחים בצרפת שווים בפני החוק.
את המושג עצמו טבע הפילוסוף ג'ון לוק, שעסק ב"אדם הטבעי", מי שקדם ל"אדם החברתי". לוק גרס שלכל אדם "זכויות טבעיות" שבטבע, עוד בטרם הוא השתלב בחברה, הוא יכול להגן עליהן. כשהוא חלק מהחברה האנושית, אין לחברה זכות, לפי לוק, לפגוע בזכויות הללו.
את הביסוס הראשוני והעיקרי לזכויות האדם יצרו המהפכנים במהפכה האמריקאית. שם אימץ ב-1776 המדינאי האמריקאי ולימים הנשיא תומאס ג'פרסון, את מושג הזכויות, כמו עוד רעיונות של ג'ון לוק, שהכניס להצהרת העצמאות של ארצות הברית ולעשרת התיקונים הראשונים לחוקה האמריקאית, כ"מגילת הזכויות".
בהצהרה נכתב אז ש"מקובלות עלינו אמיתות אלו המוכחות מאליהן, שכל בני האדם נבראו שווים, ושהבורא העניק להם זכויות מסוימות שאין לשלול מהם, בתוכן הזכות לחיים, לחירות ולחיפוש אחר האושר".
כמה שנים אחר כך, ב"הצהרת זכויות האדם והאזרח" שאומצה ב-1789 בידי האספה המהפכנית בפריז, אימצו גם הצרפתים את הרעיון וכתבו ש"מטרתה של כל התאגדות מדינית היא השמירה על הזכויות הטבעיות של האדם, שאינן ניתנות לביטול... החירות, הקניין (רכוש פרטי), הביטחון האישי והזכות להתנגד לשעבוד או דיכוי".
כבר מהסעיף הראשון בהצהרה, "בני האדם נולדו והנם חופשיים ושווי זכויות" הדהדה האספה הלאומית את משנתו של הפילוסוף יליד שווייץ ז'אן ז'אק רוסו.
בתום מלחמת העולם השנייה, הלכו והתבררו ממדי ההרג, שהגיע ל-70 מיליון איש, כמו גם ההרס של ערים רבות ברחבי אירופה ואסיה.
באפריל 1945 נפגשו בסן-פרנסיסקו נציגי 50 מדינות, בכדי להקים את האו"ם, גוף בינלאומי שיקדם את השלום וימנע מלחמות עתידיות. הם ניסחו זאת בפתיח של מגילת ארגון האו"ם החדש, האומות המאוחדות, במילים: "אנו אנשי האו"ם נחושים להציל את הדורות הבאים מפגעי המלחמה שפעמיים בחיינו הביאו לאנושות צער שקשה לתאר".
בשנת 1948 הייתה זו יושבת הראש של הנציבות החדשה לזכויות האדם של האו"ם, אלמנתו של הנשיא פרנקלין רוזוולט ובעצמה לוחמת למען זכויות האדם, אלינור רוזוולט. כנציגת ארצות-הברית באו"ם היא הובילה לניסוח של ההצהרה האוניברסלית של זכויות האדם. הייתה זו מעין מגנה כרטא בינלאומית שיועדה לכל המין האנושי. לצד המושג "זכויות האדם" אימצה בה עצרת האו"ם את העיקרון ההומניסטי, שלכל אדם, באשר הוא אדם, יש 30 זכויות שכל בן תרבות יסכים עליהן.
לראשונה בהיסטוריה, קיבצו אז וארגנו חברי הנציבות מסמך שבו התחייבו המדינות החברות באומות המאוחדות לעבוד יחד ולקדם את 30 סעיפי זכויות האדם. בזכות מסמך זה הפכו רבות מהזכויות הללו לחלק מחוקי היסוד של המדינות הדמוקרטיות בעולם.
הנה קיצור תולדות זכויות האדם:
https://youtu.be/88GlNlyy-l4
הצהרת זכויות האדם אחרי מלחמת העולם השנייה:
https://youtu.be/ew993Wdc0zo
וסרטון מדהים על תולדות ורעיונות זכויות האדם (מתורגם):
https://youtu.be/1enq3SeuTLc?long=yes
