שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מיהו אל הברקים היווני ואבי האלים זאוס?
קראו לו זאוס (Zeus) ולפי המיתולוגיה היוונית הוא אל השמים, הרעמים, הברקים, מזג האוויר ומחזיק תיק החוק, הסדר והצדק בין האלים האולימפיים של יוון העתיקה.
במיתולוגיה היוונית נחשב זאוס מלך האלים, שליט הר האולימפוס ואבי האלים. הוא החזק מכל האלים ושולט בהם ללא עוררין והוא גם זכר האלפא של האולימפוס (פרטים בהמשך).
בעולם האמנות יתארו אותו הציירים והיוצרים תמיד כטיפוס מלכותי, בוגר, מזוקן וחסון. לרוב יאחז אצלם שרביט מלכותי ובידו השנייה יחזיק ברק, חשמל מהשמיים.
השור והנשר הם בעלי החיים הקדושים שלו ואגב, במיתולוגיה הרומית יקבל זאוס את השם יופיטר.
#משפחה
זאוס, אבי האלים או מלך האלים, הוא בנם הצעיר של קרונוס וריאה. הוא נשוי לאחותו הרה. בנוסף לכך הוא האח של פוסידון, הדס, הסטיה ודמטר .
בין האלים האולימפיים שהוא הוליד נמצא את אתנה, פרספונה, ארס, אפולו וארטמיס, דיוניסוס וזה רק חלק מרשימת ילדיו. מאת הרה אשתו נולד לזאוס רק ארס. היתר נולדו כולם מחוץ לנישואין (פרטים בהמשך 2).
#הקריירה של זאוס
לפי המיתולוגיה היוונית זאוס החל את דרכו בהפלת קרונוס והבטחה של הריבונות בשמיים לעצמו.
לאחר הדחת קרונוס, ערכו הוא, פוסידון והדס הגרלה וכך הם חילקו ביניהם את הקוסמוס.
בחלוקת השלל קיבל זאוס את השמיים והחל בתור אל מזג האוויר, מוריד הגשם ומשליך הברקים שחישל הפייסטוס עבורו.
כמו בממשלה מודרנית, כך גם בין אלי האולימפוס, הוא זכה עם הזמן גם באחריות על החוק, הסדר והגורל.
אבל, כמה אירוני כשמדובר באל האחראי במיתולוגיה על החוק, לזאוס היה גם צד אפל. במטרה לפתות נשים בנות תמותה, הוא לבש לא פעם צורה של בעלי חיים שונים. ההתחזות הזו סידרה לו המון רומנים עם נשים, החל מאלות נחשקות ועד נשים בנות-תמותה.
כך יצא שנולדו לזאוס ילדים רבים שהיו לאלים אולימפיים בעצמם. מפרספונה, אתנה וארס, דרך ארטמיס ואפולו, דיוניסוס אל היין ואלים נוספים או גיבורי מיתולוגיה - כולם היו בניו...
הנה זאוס, מלך האלים ביוון:
https://youtu.be/eJCm8W5RZes
כך גמל זאוס על הכנסת אורחים (מתורגם):
https://youtu.be/ogE1nzLawJ0
לידתו:
https://youtu.be/VeWJD0mFLok
בחיוך - ילד שיש לו ויודע אפטר אפקטס אז הוא זאוס:
https://youtu.be/XH1LSdRcUyI
הרקולס היה בנו של זאוס:
https://youtu.be/K4fpErUdp3k
בנותיו של זאוס רוקדות - מתוך הסרט "קסנדו":
https://youtu.be/UGWoonk747I
ומקדש זאוס שהוקם באולימפיה:
https://youtu.be/7lDW7jrDfRY
מהו פסלו של זאוס שהיה באולימפיה?
פסל זאוס באולימפיה (Statue of Zeus at Olympia) היה אחד משבעת פלאי תבל העתיקים. הוא היה פסל ענקי, עשוי שנהב ובגדיו עשויים מזהב, בגובה של 12 מטרים, שעמד במקדש זאוס באולימפיה.
לפני הפסל נהגו הספורטאים להישבע ביומם הראשון של המשחקים האולימפיים, שלא יפרו את הכללים בתחרות ולהקריב חזיר בר לזאוס.
בעת העתיקה היווה הפסל דוגמה ואב טיפוס לייצוג של אלים בפיסול ורבים אחרים דמו לו וחיקו את מראהו. גם בעידן המודרני הוא ממשיך להשפיע על עולם הפיסול. דוגמה לכך ניתן לראות בפסל שמנציח את נשיא ארצות הברית אברהם לינקולן ושמוצב באנדרטת לינקולן המפורסמת שבוושינגטון.
את הפסל פיסל פידיאס, בסביבות שנת 435 לפני הספירה. האגדה מספרת שעם תום עבודתו שלח אליו האל זאוס כדור-רעם ממרומי האולימפוס, כדי להפגין את הנאתו מיצירתו של פידיאס.
בפסל נראה האל זאוס החובש כתר מעלי זית, כשהוא יושב על כס המלכות. בידו שרביט עם עיט, סמלו של זאוס. בכף ידו השנייה הוא אוחז פסל של ניקה, אלת הניצחון היוונית.
הפסל הושמד בשריפה בקונסטנטינופול במאה ה-5. אל קונסטנטינופול הועבר הפסל מאולימפיה, לאחר שהמשחקים האולימפיים הופסקו בידי הקיסר תאודוסיוס הראשון.
הנה סיפורו של פסל זאוס שנבנה בעת העתיקה באולימפיה:
https://youtu.be/V0CgaFW1_Rw?t=12s
על הפסל:
https://youtu.be/NDgeCG4k-ZI
האם כך הוא נראה?
https://youtu.be/ekww5YaOcRA
וסרט ארוך על יצירתו של הפסל:
https://youtu.be/xQI58xjcNVg?long=yes
איך גנב פרומתאוס את האש מהאלים והביאה לבני האדם?
לפי המיתולוגיה היוונית פְּרוֹמֶתֵאוּס (Prometheus) הוא הטיטאן שגנב את האש מהאלים והביאה לבני האדם.
הוא היה אחד משני האחים הטיטאנים, שהוטל עליהם לברוא את האדם. לאחר שברא אותם זקופים כמו האלים, ביקש פרומתאוס מהאלה אתֵנה לנפוח בבני האדם רוח חיים.
לאחר שאחיו העניק להם תכונות כמו כוח, זריזות ואומץ לב, החליט פרומתאוס לגנוב את האש מהאלים ולהביאה בסתר לבני האדם.
כך פרומתאוס העניק לבני האדם את היכולת להגן על עצמם ולהתיישב בערב לספר סיפורים, לתקשר, לחנך את הילדים, ליצור, ללמד ולרכוש תרבות.
אבי האלים זאוס כעס על גניבת האש וציווה להעניש אותו. פרומתאוס נקשר באזיקים אל צוק סלע נישא בקצה העולם ומאז מגיע אליו כל יום נשר שמנקר את כבדו מגופו המתייסר.
סיפור פרומתאוס הוא לקח יווני חשוב על החטא הקדמון. כי ממש כמו הנחש ותפוח עץ הדעת שבספר בראשית, גם פרומתאוס נתן את הדעת, את מתנת האש, לאדם.
מהמתנה האסורה הזו התפתחה התרבות האנושית. לא פעם האדם עושה בתרבות ובידע שמייצגת האש שימוש לרעה וזו הסיבה שהוא נענש בידי האלים.
אז ממש כמו שפרומיתאוס נענש על ידי זאוס, משום שגנב את האש מהאולימפוס עבור בני האדם, קורה לא פעם שבני אדם עושים שימוש רע ואלים בידע שרכשו.
כזה הוא למשל הדינמיט שפיתח אלפרד נובל, מבלי לדעת שיהפוך לחומר נפץ שישמש להרג אינסופי של בני אדם, או המחקר האטומי שהביא לפיתוחן של פצצות האטום שהשמידו ערים שלמות בתוך דקות. פרומתאוסים תמיד יהיו, לשמחתנו, אך לעתים ולא פעם גם לצערנו.
כך גנב פרומתיאוס את האש לאלים (מתורגם):
https://youtu.be/U_u91SjrEOE
באנגלית - סיפור גניבת האש לאלים:
https://youtu.be/KPPo8v7A5HQ
וכך מספרת אותו ילדה צעירה באנימציה:
https://youtu.be/tKx7ig5PAiA
מי הייתה הלנה היפה שאהבה אליה פתחה את מלחמת טרויה?
מלחמת טרויה (The Trojan War) היא אחת המלחמות הידועות מהעולם העתיק, אם לא הידועה שבהן. הסיבה ברורה - יש בה צירוף של כל מה שמגרה בני אדם בסיפור טוב. כוח, יופי, אלימות, תשוקה, פקחות והמוני אדם שנלחמים פנים אל פנים.
המלחמה הזו תוארה היטב על ידי הומרוס ב"איליאדה". הסיפור מתחיל מאישה יפה ככל הנראה מאוד. שמה הוא הֵלֵנָה וכמו מרבית הנסיכות, היא בתו של מלך ספרטה. למה נסיכות הן יפות זה ברור - המלך הוא בן של אישה יפה והמלכה נבחרת בעיקר בזכות יופיה ושניהם מייצרים כמעט תמיד נסיכות מקסימות.
אבל הלנה היפה היא מקרה קיצוני. היא אכן הייתה אישה יפה וכנראה יותר מדי.
בתקופתה היא נחשבה לאשה היפה בתבל. בכל מקום דיברו עליה ומכל העולם היו לה מלכים שחיזרו אחריה. כמו רבים אחרים, גם אודיסאוס מלך איתקה חשק בה ורצה לשאת אותה לאישה, אבל כנראה שהבין שסיכוייו מעטים והוא החליט לשאת את הנסיכה פנלופה. בצר לו, הוא ביקש את עזרתו של מלך ספרטה, אביה של הלנה, בלהשיג את פנלופה, בתו של מלך אחר.
על הדרך, נועץ מלך ספרטה באודיסאוס לגבי הלנה. אודיסאוס הציע לו שייתן לה להחליט בין המחזרים כרצונה. אבל הוא הציע שלפני כן הוא ישביע את כל המחזרים שלה שיכבדו את החלטה של הלנה ואף ישבעו להגן על הבעל הנבחר, נגד כל מי שיקום נגדו ויחשוק בהלנה.
ואכן, מלך ספרטה אסף את כל המחזרים באחד מאולמות הארמון וכולם נתנו לו את הבטחתם בשבועה. הו אז הכניס המלך את הלנה היפה והיא בחרה בזה שהיא רצתה והניחה על ראשו זר פרחים. היה זה מנלאוס מלך ספרטה.
מלך ספרטה שמח בהחלטת בתו ולא פחות שמח שיהיה לו יורש, שיום אחד יירש את כס המלכות של ספרטה. ואכן, אחרי מותו של המלך טינדראוס, הפך מנלאוס למלך ספרטה.
עד כאן הכל סבבה. אבל יש למלחמה, לפחות על פי האגדה היוונית, גורם אחר. קוראים לו פאריס.
מי היה פאריס?
פאריס הוא אחד מבני מלך טרויה. הוא מאמין שהלנה היפה הובטחה לו על ידי אפרודיטה, בה בחר לאחר ששפט לבקשתה בוויכוח מי משלוש האלות היא היפה ביותר ולמעשה היפה מכל.
לכן פאריס חוטף את הלנה, בניגוד להסכם ולשבועות המלכים. חטיפתה של היפה בנשים, הלנה אשת מנלאוס מספרטה, היא העילה למלחמה.
התאהבותו וחטיפת הלנה מספרטה והשבועה שנשבעו כל מנהיגי יוון למנצח בתחרות על ליבה הובילו לכך שמנלאוס, בעלה של הלנה, בעזרת אחיו אגממנון, מלך ארגוס ושאר הנסיכים האכאים, יוצאים למלחמה בטרויה.
לא פחות מ-1185 ספינות מובילות 100 אלף לוחמים אכאים למלחמה נגד טרויה. המלחמה הזו עתידה להיות קשה וארוכה. שווה לקרוא עליה ועל תרמית סוס העץ שהכריעה אותה בתגית "מלחמת טרויה".
בתום הקרב על טרויה, זכה מנלאוס בחזרה בהלנה והם שבו לביתם. מנלאוס גם לא סבל מהשלכות המלחמה, בניגוד לאודיסאוס שהאלים זעמו עליו ואגממנון, שלפי המחזאי איסכילוס נרצח.
כך פרצה מלחמת טרויה:
https://youtu.be/v2pCwxCX2as
קדימון מתוך סרט על סיפורם של הלנה ופאריס והמלחמה שפרצה בגלל אהבתם:
https://youtu.be/iZV4EaFlr3w
כך נראיל המלחמה הזו בסרטים:
https://youtu.be/dJY302L3bVM
אריה מתוך האופרה "הלנה ופאריס":
https://youtu.be/Z2uy7a-DpEs
והסיפור המלא והמגובה בממצאים של מלחמת טרויה:
https://youtu.be/eP2P3yA3Uac?long=yes
מהו המיתוס של סיזיפוס ועונשו המיתולוגי?
סיזיפוס (Sisyphus) היה בנו של איאולוס, אל הרוחות במיתולוגיה היוונית. לפי המיתולוגיה, סיזיפוס הוא שייסד את העיר קורינתוס. סיזיפוס איש רע וערמומי, שרצח מטיילים תמימים בדרכם, לאחר שהיטעה אותם.
למזלו הרע של סיזיפוס הרשע, הוא הסתבך עם זאוס, אבי האלים, ונענש. זה קרה לאחר שגילה לאל הנהר שבתו אגינה נחטפה, שראה אותה נחטפת על ידי נשר עצום, שחטף אותה בשליחותו של זאוס.
זאוס הזועם שלח את סיזיפוס אל עולם המתים ושם הטיל עליו אל השאול הדס את העונש הנצחי, לגלגל סלע כבד במעלה ההר עד לפסגה, כשהסלע שוב ושוב מתגלגל למטה, ועליו לגלגלו מחדש אל ראש ההר. כך לעולמי עד...
אגב, שם האי מהסיפור הוא עד היום האי איגינה, לכבוד בתו של אל הנהר, שנחטפה אליו.
הנה סיפורו המתורגם של סיזיפוס מהמיתוס המפורסם (מתורגם):
https://youtu.be/q4pDUxth5fQ
על סיזיפוס והעונש שקיבל:
http://youtu.be/bJUZpWbl924
הייאוש של סיזיפוס ופתרון יצירתי שמצא יוצר הסרטון כדי לסייע לו:
http://youtu.be/k_XK0PtV_Hg
ומעין סרט אילם על סיפורו של סיזיפוס:
http://youtu.be/LRJ-RsxVvuA
איך רכב פאיתון אל מותו במרכבת השמש?
מעניין שהסיפור המפורסם ביותר על הליוס, אל השמש של יוון העתיקה, הוא הסיפור על בנו פאיתון (Phaethon), או פאתון. הוא רכב על מרכבת השמש אל אובדנו.
הסיפור מתחיל, כמו שקורה לפעמים, בעבודה של אבא. בכל בוקר נהג הליוס את מרכבת השמש שלו, לפי המיתולוגיה היוונית, מהמזרח אל המערב. כך הוא מביא אור וחום אל הארץ.
בדמדומי הערב, כשהוא שוקע באוקינוס אל מאחורי האופק, מובלים הליוס והמרכבה בחזרה לארמונו שבמזרח ומתכוננים ליום הבא.
פאיתון, בנו, שמשמעות שמו ביוונית היא "זורח" או "נוצץ", מספר לאביו שחבריו לא מאמינים לו שהוא הבן של אל השמש הנוהג על פני השמיים, במרכבה הרתומה לסוסים גדולים. על שפת נהר סטיקס, הנהר המבדיל בין הארץ לשאול, משביע פאתון את אביו שיעניק לו כל מה שיבקש בכדי להוכיח לחבריו שהוא אכן בנו.
פאתון מבקש את רשותו של אביו לנהוג במרכבת השמש ליום אחד. הליוס שהבטיח שימלא כל בקשה של בנו נאלץ להסכים, אך מזהיר את הבן מהסוסים הפראיים ומתיר לו לנהוג במרכבה בזהירות.
אך למחרת, כשהוא יוצא עם השמש למסע היומי בשמיים, נלחץ הנער ומאבד את השליטה על סוסי המרכבה השועטים קדימה. המרכבה עולה לגובה רב מדי, עד שהיא מותירה שובל של כוכבים, הוא שביל החלב.
בהיעדר השמש, האדמה על הארץ קופאת.
כשמשך פאיתון המבועת במושכות בכל הכוח, בניסיון להשתלט על סוסי המרכבה העולים ומושכים למעלה, צללה המרכבה במהירות לארץ, כשהיא מבעירה אש ביערות, חורכת את הצמחים, העצים והפרחים בכל מקום, מייבשת נהרות והופכת את האדמה למדבר.
זאוס, אבי ומלך האלים, זועם על הצעיר הנמהר וכדי לעצור אותו הוא שולח ברק אל המרכבה. פאיתון צלל באחת אל תוך נהר ארידנוס ומרכבת השמש מיהרה לבדה ונחפזה מערבה.
אחיותיו ההליאדות של פאיתון ביכו את אחיהן המת, כשהן מזילות דמעות נוצצות של ענבר. הן התאבלו כה הרבה עד שהפכו בסופו של דבר לעצי ערבה בוכיה, הגדלים עד היום על גדות נהרות העולם.
כמובן שאחרי מות בנו, לא הרשה יותר הליוס לאיש לנהוג במרכבת השמש.
הנה סיפור רכיבתו של פאיתון על מרכבת השמש (מתורגם):
https://youtu.be/zAxfrI8zHU4
והגרסה הרומית, בה הוא בנו של אפולו:
https://youtu.be/SzVulNyvhOY
מיהם האלים במיתולוגיה היוונית והרומית?
כשהרומאים הפכו לאימפריה החזקה בעולם הם העתיקו מתרבות יוון ומהמיתולוגיה היוונית את האלים שלהם, אלו שכונו האלים האולימפיים, על שום האמונה שהם שוכנים על הר האולימפוס.
כמובן שהם הכניסו שינויים מסוימים בשמות האלים היווניים והפכו אותם לרומים. הוכנסו גם שינויים בדרכי הפולחן שלהם.
הנה האלים הרומיים ובסוגריים השמות שלהם כאלים היווניים, האלים האולימפיים המקוריים.
יופיטר (זאוס, בשמו היווני) - מלך האלים, אל הברקים והשמיים
פבוס (אפולו) - אל האור והשמש
יונו (הרה) - אלת הנשים, האימהות והנישואין
פלוטו (האדס) - אל השאול והמתים
ומטה (הסטיה) - אלת הבית, המשפחה ואש-האח
מרקוריוס (הרמס) - אל אולימפי שהוא שליח האלים
קרס (דמטר) - אלת האדמה והתבואה
בכחוס (דיוניסוס) - אל היין והגפנים, אל התיאטרון
ונוס (אפרודיטה) - אלת האהבה והיופי
מרס או מארס (ארס) - אל המלחמה
נפטון (פוסידון) - אל הים ורעש האדמה
וולקן (היפסטוס) - אל האש והנפחים
מינרוה (אתנה) - אלת החוכמה, הקרב, האמנות והמדע.
דיאנה (ארטמיס) - אלת הירח והציד
הכירו את אלי יוון בתגית "אלים יווניים".
הנה אלי יוון ותפקידיהם (עברית):
https://youtu.be/4bHY4yn6Wto
על האלים האולימפיים באנגלית:
https://youtu.be/FyT3A4vi6cw
עוד על אלי האולימפוס:
https://youtu.be/WP_NeirFIkM
האלים החזקים והמובילים מבין האלים היווניים:
https://youtu.be/9eOQHLxCv6k
הזמנה לפגישה איתם במוזיאון:
https://youtu.be/uY2Ltc32Kjc
האלים המובילים במיתולוגיה עם תיאורים שלהם מתולדות האמנות והקולנוע:
https://youtu.be/RId6Sv2ZAKA
וסיפורם של כל האלים האולימפיים:
https://youtu.be/Ri-AoKE42rw?long=yes
מיהו הדס אל המוות והשאול היווני?
הדֶס או האדֶס (Hades) הוא אל השאול והמתים במיתולוגיה היוונית, אל המוות והשאול של יוון העתיקה.
הוא היה בנם השני של קרונוס וריאה ואחיהם של זאוס (Zeus), פוסידון (Poseidon), הרה, הסטיה ודמטר (Demeter).
כאחד מ-3 האחים האולימפיים שחילקו את העולם ביניהם לאחר הניצחון על הטיטאנים, הדס מעט הפסיד. בעוד זאוס קיבל את השמיים ופוסידון את הים, הגורל נפל עליו לשלוט על עולם המוות והמתים.
ההתחלה הייתה מצמררת. אביהם קרונוס (Kronos) בלע את כל ילדיו, כולל הדס, מחשש מנבואה שילדו יפיל אותו מהשלטון. אך זאוס הצליח בסופו של דבר לשחרר את אחיו ואחיותיו וביחד הם הביסו את קרונוס והטיטאנים.
שמו של הדס משמעו "הבלתי נראה" ביוונית. היוונים פחדו ממנו עד כדי כך שנמנעו מהזכרת שמו האמיתי והעדיפו לכנותו "פלוטון" (Pluto) שפירושו "העשיר". הפחד לא נבע מכך שהדס היה אל רשע אלא מכך שהוא ייצג את המוות עצמו.
למעשה הדס היה שליט צודק והוגן, הרבה יותר מרוב האלים האולימפיים האחרים שהתאפיינו בפעולות נקמניות וקנאות. ובכל זאת, היוונים כמעט ולא הקימו לו מקדשים או פנו אליו בתפילות.
המיתוס המפורסם ביותר הקשור להדס הוא חטיפת פרספונה (Persephone) בתה של דמטר, אלת החקלאות. הדס התאהב בפרספונה וחטף אותה לעולם התחתון להיות מלכתו.
דמטר נכנסה לאבל עמוק וגרמה לכל הצמחייה על פני האדמה לנבול. זאוס נאלץ להתערב והושגה פשרה לפיה פרספונה תחזור לאמה. אולם בינתיים היא אכלה גרגירי רימון בשאול.
המסורת היוונית קובעת שכל מי שאוכל מאכל בעולם המתים נאלץ להישאר שם. לפי גרסאות שונות של המיתוס פרספונה אכלה 3 עד 6 גרגירים, מה שחייב אותה לחזור לשאול למשך 3-6 חודשים בשנה.
המיתוס הזה של פרספונה הוא שהסביר ליוונים את חילופי העונות, כי כשפרספונה בשאול דמטר אבלה והחורף מגיע. כשהעלמה האהובה שבה לאימה, חוזר גם האביב ופורח.
עולם השאול שתחת פיקודו של הדס היה ממלכה חשוכה שאליה מגיעים כל המתים ללא קשר למעשיהם בחיים. הנהר סטיקס (Styx) מפריד בין עולם החיים ועולם המתים.
הספן חרון (Charon) מעביר את נשמות המתים בתשלום של מטבע אובול (obol) אחד. היוונים, אגב, נהגו לקבור את מתיהם עם מטבע בפה למטרה זו.
בשער השאול שומר הכלב התלת-ראשי קרברוס (Cerberus) שתפקידו למנוע מהמתים לברוח ומהחיים להיכנס.
היו מעטים שניסו לרמות את המוות. אחד מהם היה הרקלס (Heracles) שירד לשאול כאחת מ-12 משימותיו ואף שאל את קרברוס בהסכמת הדס. סיזיפוס (Sisyphus) ניסה לרמות את המוות פעמיים ונענש לגלגל סלע במעלה ההר לנצח.
אורפיאוס (Orpheus) ריגש את הדס במוסיקה שלו והוא הסכים לשחרר את אהובתו אורידיצ'ה (Eurydice) - בתנאי שלא יסתכל לאחור בדרך החוזרת. אבל אורפיאוס נכשל ברגע האחרון ואיבד את אורידיצ'ה לעולמים.
אגדה מעניינת מספרת על אסקלפוס (Ascalaphus) שדיווח שפרספונה אכלה מהרימון. כעונש הפכה אותו דמטר לינשוף.
כמעט תמיד הדס נשאר בשאול. זאת בניגוד לאלים האחרים שחיו על הר האולימפוס. הוא היה אל מבודד ומרוחק, נשוי לפרספונה אך ללא ילדים. אגב, יחי האירוניה היוונית שהוא נחשב לעשיר ביותר מהאלים, כיוון שכל המתכות והאוצרות הטמונים באדמה היו שייכים לו. מכאן שהיה גם אל המתכות ועושר האדמה ואל העושר.
אצל הרומאים הדס נודע בשם פלוטו (Pluto), אם כי לעיתים מזהים את הדס גם עם האלים הרומאיים דיס פטר (Dis Pater) ואורקוס (Orcus).
הנה סיפורו של האדס, אל המוות והשאול במיתולוגיה היוונית (מתורגם):
https://youtu.be/zLAYGZeVTPQ
על הדס מלך המתים:
https://youtu.be/h3d0KR4Ru4U?long=yes
והדס השולט בעולם השאול:
https://youtu.be/t-SueUxP8TI?long=yes
כיצד פרספונה השפיעה על עונות השנה?
סיפורנו מתחיל בדמטר, אלת החקלאות, הצמחים והעצים של המיתולוגיה היוונית.
ביוון העתיקה, בכל שנה, כשזרעו את הזרעים שלהם וטיפלו בעצי הפרי, נהגו החקלאים היוונים להלל ולשבח את דמטר, בתקווה ליבול טוב ולשפע של אוכל. דמטר מצידה, אכן דאגה לתנובה טובה לעצים ולשדות.
היא נהגה להביט בפרספונה (Persephone), בתה האהובה וגם בתו של זאוס, מלך האלים. פרספונה הייתה נערה יפה שכולם אהבו. היא הייתה בחורה צעירה ונבונה, שירשה את תחביבי אמה וביחד עם חברותיה העבירה את הימים כשהיא קוטפת פרחים ונוטעת עצים.
אבל פרספונה, שבניגוד להוריה לא חיה על הר האולימפוס, לא ידעה שהַדֵּס (Hades), אל המתים והשאול, התאהב בה וחומד אותה לעצמו. הוא כבר החליט לחטוף ולהביא את פרספונה אל השאול, ממלכתו השחורה שמתחת לאדמה.
ואכן יום אחד, בשעה שפרספונה בילתה באחו עם סיאני חברתה, נימפת המים המתוקים, פרץ הַאדֵּס מבקע באדמה, כשהוא רכוב על מרכבתו השחורה. הוא חטף במהירות את פרספונה ההמומה, ודהר איתה למעמקי האדמה, לשאול תחתיות. הפתח באדמה נסגר והשניים נעלמו מאחריו.
איש לא הבחין בחטיפה, חוץ מזאוס מלך האלים ומהליוס, אל השמש הרואה את הכול.
עד שדמטר הגיעה למקום בחיפושיה אחרי בתה, בכתה סיאני, חברתה של פרספונה. מרוב בכי, היא התמוססה וזרמה אל הנהר הגדול.
מרוב צער, דמטר לא ידעה את נפשה. השמועות מספרות שהיא קיללה את החברות של בתה, שלא מנעו את החטיפה והפכה אותן לסירנות.
דמטר לא ידעה שזאוס, אביה של פרספונה, הרשה להאדס להינשא לבתם. היא מיהרה להר האולימפוס לעזרה, אבל לא השיגה דבר.
ביאושה ובגעגועים לבתה, הזניחה דמטר את האדמה, שחדלה לתת את תנובתה ולהצמיח את פריה. היבולים נבלו כולם ורעב השתרר בארץ. כשראו שבני האדם החלו למות בהמוניהם מרעב, החלו האלים לחשוש. הם ראו שהסגידה אליהם והזבחים שהציעו בני האדם הלכו ונעלמו גם הם.
בינתיים בעולם השאול, מעבר לנהר הדמעות סטיקס, דחתה פרספונה את ניסיונותיו של האדס להאכיל אותה. חוץ מכמה גרגרי רימון היא לא נגעה בכלום מהשאול.
דמטר המשיכה בחיפושים ומתוך כבוד וסימפטיה לסבלה, סיפר לה הליוס על בגידתו של זאוס, הרשות שנתן להאדס ועל חטיפת פרספונה על ידו. דמטר התעמתה עם זאוס ונשבעה שאם לא תתאחד עם פרספונה, לעולם היא תשאיר את השדות ללא תנובה.
זאוס מיהר לשלוח אל האדס את שליח האלים, הרמס, כדי שישיב את פרספונה אל האולימפוס ולאם המתגעגעת. אך מכיוון שפרספונה אכלה ולו עמה גרגרי רימון בשאול, לא ניתן היה להחזירה לכל השנה ולהשיב את הגלגל לאחור. לדרישת האדס לחלק מהשנה שבה פרספונה אל עולם החיים, אבל למספר חודשים היא תשוב אל עולם המתים.
החודשים הללו, ודאי ניחשתם, הם חודשי החורף. על פי המיתוס, כבר בסתיו יורדת פרספונה אל מתחת לאדמה ואימה העצובה לא מטפלת באדמה וביבולים. בחורף העולם קר וחשוך, האם המתגעגעת בוכה ומזילה דמעות של גשם, האדמה מתקשה ולא נותנת ירק או פרי.
רק כששבה הנערה מן השאול אל האולימפוס, אז מגיעים חודשי האביב והקיץ ודמטר מפרה את האדמה ונותנת בה יבול.
הנה סיפורם של האדס ופרספונה (מתורגם):
https://youtu.be/zLAYGZeVTPQ
סיפורה של פרספונה ועונות השנה באנגלית:
https://youtu.be/khpjQZ693Q4
ועוד מסיפור אהבתו החשוכה של האדס אל השאול לפרספונה היפה:
https://youtu.be/46MFoZmJp3g?long=yes
קראו לו זאוס (Zeus) ולפי המיתולוגיה היוונית הוא אל השמים, הרעמים, הברקים, מזג האוויר ומחזיק תיק החוק, הסדר והצדק בין האלים האולימפיים של יוון העתיקה.
במיתולוגיה היוונית נחשב זאוס מלך האלים, שליט הר האולימפוס ואבי האלים. הוא החזק מכל האלים ושולט בהם ללא עוררין והוא גם זכר האלפא של האולימפוס (פרטים בהמשך).
בעולם האמנות יתארו אותו הציירים והיוצרים תמיד כטיפוס מלכותי, בוגר, מזוקן וחסון. לרוב יאחז אצלם שרביט מלכותי ובידו השנייה יחזיק ברק, חשמל מהשמיים.
השור והנשר הם בעלי החיים הקדושים שלו ואגב, במיתולוגיה הרומית יקבל זאוס את השם יופיטר.
#משפחה
זאוס, אבי האלים או מלך האלים, הוא בנם הצעיר של קרונוס וריאה. הוא נשוי לאחותו הרה. בנוסף לכך הוא האח של פוסידון, הדס, הסטיה ודמטר .
בין האלים האולימפיים שהוא הוליד נמצא את אתנה, פרספונה, ארס, אפולו וארטמיס, דיוניסוס וזה רק חלק מרשימת ילדיו. מאת הרה אשתו נולד לזאוס רק ארס. היתר נולדו כולם מחוץ לנישואין (פרטים בהמשך 2).
#הקריירה של זאוס
לפי המיתולוגיה היוונית זאוס החל את דרכו בהפלת קרונוס והבטחה של הריבונות בשמיים לעצמו.
לאחר הדחת קרונוס, ערכו הוא, פוסידון והדס הגרלה וכך הם חילקו ביניהם את הקוסמוס.
בחלוקת השלל קיבל זאוס את השמיים והחל בתור אל מזג האוויר, מוריד הגשם ומשליך הברקים שחישל הפייסטוס עבורו.
כמו בממשלה מודרנית, כך גם בין אלי האולימפוס, הוא זכה עם הזמן גם באחריות על החוק, הסדר והגורל.
אבל, כמה אירוני כשמדובר באל האחראי במיתולוגיה על החוק, לזאוס היה גם צד אפל. במטרה לפתות נשים בנות תמותה, הוא לבש לא פעם צורה של בעלי חיים שונים. ההתחזות הזו סידרה לו המון רומנים עם נשים, החל מאלות נחשקות ועד נשים בנות-תמותה.
כך יצא שנולדו לזאוס ילדים רבים שהיו לאלים אולימפיים בעצמם. מפרספונה, אתנה וארס, דרך ארטמיס ואפולו, דיוניסוס אל היין ואלים נוספים או גיבורי מיתולוגיה - כולם היו בניו...
הנה זאוס, מלך האלים ביוון:
https://youtu.be/eJCm8W5RZes
כך גמל זאוס על הכנסת אורחים (מתורגם):
https://youtu.be/ogE1nzLawJ0
לידתו:
https://youtu.be/VeWJD0mFLok
בחיוך - ילד שיש לו ויודע אפטר אפקטס אז הוא זאוס:
https://youtu.be/XH1LSdRcUyI
הרקולס היה בנו של זאוס:
https://youtu.be/K4fpErUdp3k
בנותיו של זאוס רוקדות - מתוך הסרט "קסנדו":
https://youtu.be/UGWoonk747I
ומקדש זאוס שהוקם באולימפיה:
https://youtu.be/7lDW7jrDfRY
פסל זאוס באולימפיה (Statue of Zeus at Olympia) היה אחד משבעת פלאי תבל העתיקים. הוא היה פסל ענקי, עשוי שנהב ובגדיו עשויים מזהב, בגובה של 12 מטרים, שעמד במקדש זאוס באולימפיה.
לפני הפסל נהגו הספורטאים להישבע ביומם הראשון של המשחקים האולימפיים, שלא יפרו את הכללים בתחרות ולהקריב חזיר בר לזאוס.
בעת העתיקה היווה הפסל דוגמה ואב טיפוס לייצוג של אלים בפיסול ורבים אחרים דמו לו וחיקו את מראהו. גם בעידן המודרני הוא ממשיך להשפיע על עולם הפיסול. דוגמה לכך ניתן לראות בפסל שמנציח את נשיא ארצות הברית אברהם לינקולן ושמוצב באנדרטת לינקולן המפורסמת שבוושינגטון.
את הפסל פיסל פידיאס, בסביבות שנת 435 לפני הספירה. האגדה מספרת שעם תום עבודתו שלח אליו האל זאוס כדור-רעם ממרומי האולימפוס, כדי להפגין את הנאתו מיצירתו של פידיאס.
בפסל נראה האל זאוס החובש כתר מעלי זית, כשהוא יושב על כס המלכות. בידו שרביט עם עיט, סמלו של זאוס. בכף ידו השנייה הוא אוחז פסל של ניקה, אלת הניצחון היוונית.
הפסל הושמד בשריפה בקונסטנטינופול במאה ה-5. אל קונסטנטינופול הועבר הפסל מאולימפיה, לאחר שהמשחקים האולימפיים הופסקו בידי הקיסר תאודוסיוס הראשון.
הנה סיפורו של פסל זאוס שנבנה בעת העתיקה באולימפיה:
https://youtu.be/V0CgaFW1_Rw?t=12s
על הפסל:
https://youtu.be/NDgeCG4k-ZI
האם כך הוא נראה?
https://youtu.be/ekww5YaOcRA
וסרט ארוך על יצירתו של הפסל:
https://youtu.be/xQI58xjcNVg?long=yes
לפי המיתולוגיה היוונית פְּרוֹמֶתֵאוּס (Prometheus) הוא הטיטאן שגנב את האש מהאלים והביאה לבני האדם.
הוא היה אחד משני האחים הטיטאנים, שהוטל עליהם לברוא את האדם. לאחר שברא אותם זקופים כמו האלים, ביקש פרומתאוס מהאלה אתֵנה לנפוח בבני האדם רוח חיים.
לאחר שאחיו העניק להם תכונות כמו כוח, זריזות ואומץ לב, החליט פרומתאוס לגנוב את האש מהאלים ולהביאה בסתר לבני האדם.
כך פרומתאוס העניק לבני האדם את היכולת להגן על עצמם ולהתיישב בערב לספר סיפורים, לתקשר, לחנך את הילדים, ליצור, ללמד ולרכוש תרבות.
אבי האלים זאוס כעס על גניבת האש וציווה להעניש אותו. פרומתאוס נקשר באזיקים אל צוק סלע נישא בקצה העולם ומאז מגיע אליו כל יום נשר שמנקר את כבדו מגופו המתייסר.
סיפור פרומתאוס הוא לקח יווני חשוב על החטא הקדמון. כי ממש כמו הנחש ותפוח עץ הדעת שבספר בראשית, גם פרומתאוס נתן את הדעת, את מתנת האש, לאדם.
מהמתנה האסורה הזו התפתחה התרבות האנושית. לא פעם האדם עושה בתרבות ובידע שמייצגת האש שימוש לרעה וזו הסיבה שהוא נענש בידי האלים.
אז ממש כמו שפרומיתאוס נענש על ידי זאוס, משום שגנב את האש מהאולימפוס עבור בני האדם, קורה לא פעם שבני אדם עושים שימוש רע ואלים בידע שרכשו.
כזה הוא למשל הדינמיט שפיתח אלפרד נובל, מבלי לדעת שיהפוך לחומר נפץ שישמש להרג אינסופי של בני אדם, או המחקר האטומי שהביא לפיתוחן של פצצות האטום שהשמידו ערים שלמות בתוך דקות. פרומתאוסים תמיד יהיו, לשמחתנו, אך לעתים ולא פעם גם לצערנו.
כך גנב פרומתיאוס את האש לאלים (מתורגם):
https://youtu.be/U_u91SjrEOE
באנגלית - סיפור גניבת האש לאלים:
https://youtu.be/KPPo8v7A5HQ
וכך מספרת אותו ילדה צעירה באנימציה:
https://youtu.be/tKx7ig5PAiA
מלחמת טרויה (The Trojan War) היא אחת המלחמות הידועות מהעולם העתיק, אם לא הידועה שבהן. הסיבה ברורה - יש בה צירוף של כל מה שמגרה בני אדם בסיפור טוב. כוח, יופי, אלימות, תשוקה, פקחות והמוני אדם שנלחמים פנים אל פנים.
המלחמה הזו תוארה היטב על ידי הומרוס ב"איליאדה". הסיפור מתחיל מאישה יפה ככל הנראה מאוד. שמה הוא הֵלֵנָה וכמו מרבית הנסיכות, היא בתו של מלך ספרטה. למה נסיכות הן יפות זה ברור - המלך הוא בן של אישה יפה והמלכה נבחרת בעיקר בזכות יופיה ושניהם מייצרים כמעט תמיד נסיכות מקסימות.
אבל הלנה היפה היא מקרה קיצוני. היא אכן הייתה אישה יפה וכנראה יותר מדי.
בתקופתה היא נחשבה לאשה היפה בתבל. בכל מקום דיברו עליה ומכל העולם היו לה מלכים שחיזרו אחריה. כמו רבים אחרים, גם אודיסאוס מלך איתקה חשק בה ורצה לשאת אותה לאישה, אבל כנראה שהבין שסיכוייו מעטים והוא החליט לשאת את הנסיכה פנלופה. בצר לו, הוא ביקש את עזרתו של מלך ספרטה, אביה של הלנה, בלהשיג את פנלופה, בתו של מלך אחר.
על הדרך, נועץ מלך ספרטה באודיסאוס לגבי הלנה. אודיסאוס הציע לו שייתן לה להחליט בין המחזרים כרצונה. אבל הוא הציע שלפני כן הוא ישביע את כל המחזרים שלה שיכבדו את החלטה של הלנה ואף ישבעו להגן על הבעל הנבחר, נגד כל מי שיקום נגדו ויחשוק בהלנה.
ואכן, מלך ספרטה אסף את כל המחזרים באחד מאולמות הארמון וכולם נתנו לו את הבטחתם בשבועה. הו אז הכניס המלך את הלנה היפה והיא בחרה בזה שהיא רצתה והניחה על ראשו זר פרחים. היה זה מנלאוס מלך ספרטה.
מלך ספרטה שמח בהחלטת בתו ולא פחות שמח שיהיה לו יורש, שיום אחד יירש את כס המלכות של ספרטה. ואכן, אחרי מותו של המלך טינדראוס, הפך מנלאוס למלך ספרטה.
עד כאן הכל סבבה. אבל יש למלחמה, לפחות על פי האגדה היוונית, גורם אחר. קוראים לו פאריס.
מי היה פאריס?
פאריס הוא אחד מבני מלך טרויה. הוא מאמין שהלנה היפה הובטחה לו על ידי אפרודיטה, בה בחר לאחר ששפט לבקשתה בוויכוח מי משלוש האלות היא היפה ביותר ולמעשה היפה מכל.
לכן פאריס חוטף את הלנה, בניגוד להסכם ולשבועות המלכים. חטיפתה של היפה בנשים, הלנה אשת מנלאוס מספרטה, היא העילה למלחמה.
התאהבותו וחטיפת הלנה מספרטה והשבועה שנשבעו כל מנהיגי יוון למנצח בתחרות על ליבה הובילו לכך שמנלאוס, בעלה של הלנה, בעזרת אחיו אגממנון, מלך ארגוס ושאר הנסיכים האכאים, יוצאים למלחמה בטרויה.
לא פחות מ-1185 ספינות מובילות 100 אלף לוחמים אכאים למלחמה נגד טרויה. המלחמה הזו עתידה להיות קשה וארוכה. שווה לקרוא עליה ועל תרמית סוס העץ שהכריעה אותה בתגית "מלחמת טרויה".
בתום הקרב על טרויה, זכה מנלאוס בחזרה בהלנה והם שבו לביתם. מנלאוס גם לא סבל מהשלכות המלחמה, בניגוד לאודיסאוס שהאלים זעמו עליו ואגממנון, שלפי המחזאי איסכילוס נרצח.
כך פרצה מלחמת טרויה:
https://youtu.be/v2pCwxCX2as
קדימון מתוך סרט על סיפורם של הלנה ופאריס והמלחמה שפרצה בגלל אהבתם:
https://youtu.be/iZV4EaFlr3w
כך נראיל המלחמה הזו בסרטים:
https://youtu.be/dJY302L3bVM
אריה מתוך האופרה "הלנה ופאריס":
https://youtu.be/Z2uy7a-DpEs
והסיפור המלא והמגובה בממצאים של מלחמת טרויה:
https://youtu.be/eP2P3yA3Uac?long=yes
זאוס
סיזיפוס (Sisyphus) היה בנו של איאולוס, אל הרוחות במיתולוגיה היוונית. לפי המיתולוגיה, סיזיפוס הוא שייסד את העיר קורינתוס. סיזיפוס איש רע וערמומי, שרצח מטיילים תמימים בדרכם, לאחר שהיטעה אותם.
למזלו הרע של סיזיפוס הרשע, הוא הסתבך עם זאוס, אבי האלים, ונענש. זה קרה לאחר שגילה לאל הנהר שבתו אגינה נחטפה, שראה אותה נחטפת על ידי נשר עצום, שחטף אותה בשליחותו של זאוס.
זאוס הזועם שלח את סיזיפוס אל עולם המתים ושם הטיל עליו אל השאול הדס את העונש הנצחי, לגלגל סלע כבד במעלה ההר עד לפסגה, כשהסלע שוב ושוב מתגלגל למטה, ועליו לגלגלו מחדש אל ראש ההר. כך לעולמי עד...
אגב, שם האי מהסיפור הוא עד היום האי איגינה, לכבוד בתו של אל הנהר, שנחטפה אליו.
הנה סיפורו המתורגם של סיזיפוס מהמיתוס המפורסם (מתורגם):
https://youtu.be/q4pDUxth5fQ
על סיזיפוס והעונש שקיבל:
http://youtu.be/bJUZpWbl924
הייאוש של סיזיפוס ופתרון יצירתי שמצא יוצר הסרטון כדי לסייע לו:
http://youtu.be/k_XK0PtV_Hg
ומעין סרט אילם על סיפורו של סיזיפוס:
http://youtu.be/LRJ-RsxVvuA
מעניין שהסיפור המפורסם ביותר על הליוס, אל השמש של יוון העתיקה, הוא הסיפור על בנו פאיתון (Phaethon), או פאתון. הוא רכב על מרכבת השמש אל אובדנו.
הסיפור מתחיל, כמו שקורה לפעמים, בעבודה של אבא. בכל בוקר נהג הליוס את מרכבת השמש שלו, לפי המיתולוגיה היוונית, מהמזרח אל המערב. כך הוא מביא אור וחום אל הארץ.
בדמדומי הערב, כשהוא שוקע באוקינוס אל מאחורי האופק, מובלים הליוס והמרכבה בחזרה לארמונו שבמזרח ומתכוננים ליום הבא.
פאיתון, בנו, שמשמעות שמו ביוונית היא "זורח" או "נוצץ", מספר לאביו שחבריו לא מאמינים לו שהוא הבן של אל השמש הנוהג על פני השמיים, במרכבה הרתומה לסוסים גדולים. על שפת נהר סטיקס, הנהר המבדיל בין הארץ לשאול, משביע פאתון את אביו שיעניק לו כל מה שיבקש בכדי להוכיח לחבריו שהוא אכן בנו.
פאתון מבקש את רשותו של אביו לנהוג במרכבת השמש ליום אחד. הליוס שהבטיח שימלא כל בקשה של בנו נאלץ להסכים, אך מזהיר את הבן מהסוסים הפראיים ומתיר לו לנהוג במרכבה בזהירות.
אך למחרת, כשהוא יוצא עם השמש למסע היומי בשמיים, נלחץ הנער ומאבד את השליטה על סוסי המרכבה השועטים קדימה. המרכבה עולה לגובה רב מדי, עד שהיא מותירה שובל של כוכבים, הוא שביל החלב.
בהיעדר השמש, האדמה על הארץ קופאת.
כשמשך פאיתון המבועת במושכות בכל הכוח, בניסיון להשתלט על סוסי המרכבה העולים ומושכים למעלה, צללה המרכבה במהירות לארץ, כשהיא מבעירה אש ביערות, חורכת את הצמחים, העצים והפרחים בכל מקום, מייבשת נהרות והופכת את האדמה למדבר.
זאוס, אבי ומלך האלים, זועם על הצעיר הנמהר וכדי לעצור אותו הוא שולח ברק אל המרכבה. פאיתון צלל באחת אל תוך נהר ארידנוס ומרכבת השמש מיהרה לבדה ונחפזה מערבה.
אחיותיו ההליאדות של פאיתון ביכו את אחיהן המת, כשהן מזילות דמעות נוצצות של ענבר. הן התאבלו כה הרבה עד שהפכו בסופו של דבר לעצי ערבה בוכיה, הגדלים עד היום על גדות נהרות העולם.
כמובן שאחרי מות בנו, לא הרשה יותר הליוס לאיש לנהוג במרכבת השמש.
הנה סיפור רכיבתו של פאיתון על מרכבת השמש (מתורגם):
https://youtu.be/zAxfrI8zHU4
והגרסה הרומית, בה הוא בנו של אפולו:
https://youtu.be/SzVulNyvhOY
כשהרומאים הפכו לאימפריה החזקה בעולם הם העתיקו מתרבות יוון ומהמיתולוגיה היוונית את האלים שלהם, אלו שכונו האלים האולימפיים, על שום האמונה שהם שוכנים על הר האולימפוס.
כמובן שהם הכניסו שינויים מסוימים בשמות האלים היווניים והפכו אותם לרומים. הוכנסו גם שינויים בדרכי הפולחן שלהם.
הנה האלים הרומיים ובסוגריים השמות שלהם כאלים היווניים, האלים האולימפיים המקוריים.
יופיטר (זאוס, בשמו היווני) - מלך האלים, אל הברקים והשמיים
פבוס (אפולו) - אל האור והשמש
יונו (הרה) - אלת הנשים, האימהות והנישואין
פלוטו (האדס) - אל השאול והמתים
ומטה (הסטיה) - אלת הבית, המשפחה ואש-האח
מרקוריוס (הרמס) - אל אולימפי שהוא שליח האלים
קרס (דמטר) - אלת האדמה והתבואה
בכחוס (דיוניסוס) - אל היין והגפנים, אל התיאטרון
ונוס (אפרודיטה) - אלת האהבה והיופי
מרס או מארס (ארס) - אל המלחמה
נפטון (פוסידון) - אל הים ורעש האדמה
וולקן (היפסטוס) - אל האש והנפחים
מינרוה (אתנה) - אלת החוכמה, הקרב, האמנות והמדע.
דיאנה (ארטמיס) - אלת הירח והציד
הכירו את אלי יוון בתגית "אלים יווניים".
הנה אלי יוון ותפקידיהם (עברית):
https://youtu.be/4bHY4yn6Wto
על האלים האולימפיים באנגלית:
https://youtu.be/FyT3A4vi6cw
עוד על אלי האולימפוס:
https://youtu.be/WP_NeirFIkM
האלים החזקים והמובילים מבין האלים היווניים:
https://youtu.be/9eOQHLxCv6k
הזמנה לפגישה איתם במוזיאון:
https://youtu.be/uY2Ltc32Kjc
האלים המובילים במיתולוגיה עם תיאורים שלהם מתולדות האמנות והקולנוע:
https://youtu.be/RId6Sv2ZAKA
וסיפורם של כל האלים האולימפיים:
https://youtu.be/Ri-AoKE42rw?long=yes
הדֶס או האדֶס (Hades) הוא אל השאול והמתים במיתולוגיה היוונית, אל המוות והשאול של יוון העתיקה.
הוא היה בנם השני של קרונוס וריאה ואחיהם של זאוס (Zeus), פוסידון (Poseidon), הרה, הסטיה ודמטר (Demeter).
כאחד מ-3 האחים האולימפיים שחילקו את העולם ביניהם לאחר הניצחון על הטיטאנים, הדס מעט הפסיד. בעוד זאוס קיבל את השמיים ופוסידון את הים, הגורל נפל עליו לשלוט על עולם המוות והמתים.
ההתחלה הייתה מצמררת. אביהם קרונוס (Kronos) בלע את כל ילדיו, כולל הדס, מחשש מנבואה שילדו יפיל אותו מהשלטון. אך זאוס הצליח בסופו של דבר לשחרר את אחיו ואחיותיו וביחד הם הביסו את קרונוס והטיטאנים.
שמו של הדס משמעו "הבלתי נראה" ביוונית. היוונים פחדו ממנו עד כדי כך שנמנעו מהזכרת שמו האמיתי והעדיפו לכנותו "פלוטון" (Pluto) שפירושו "העשיר". הפחד לא נבע מכך שהדס היה אל רשע אלא מכך שהוא ייצג את המוות עצמו.
למעשה הדס היה שליט צודק והוגן, הרבה יותר מרוב האלים האולימפיים האחרים שהתאפיינו בפעולות נקמניות וקנאות. ובכל זאת, היוונים כמעט ולא הקימו לו מקדשים או פנו אליו בתפילות.
המיתוס המפורסם ביותר הקשור להדס הוא חטיפת פרספונה (Persephone) בתה של דמטר, אלת החקלאות. הדס התאהב בפרספונה וחטף אותה לעולם התחתון להיות מלכתו.
דמטר נכנסה לאבל עמוק וגרמה לכל הצמחייה על פני האדמה לנבול. זאוס נאלץ להתערב והושגה פשרה לפיה פרספונה תחזור לאמה. אולם בינתיים היא אכלה גרגירי רימון בשאול.
המסורת היוונית קובעת שכל מי שאוכל מאכל בעולם המתים נאלץ להישאר שם. לפי גרסאות שונות של המיתוס פרספונה אכלה 3 עד 6 גרגירים, מה שחייב אותה לחזור לשאול למשך 3-6 חודשים בשנה.
המיתוס הזה של פרספונה הוא שהסביר ליוונים את חילופי העונות, כי כשפרספונה בשאול דמטר אבלה והחורף מגיע. כשהעלמה האהובה שבה לאימה, חוזר גם האביב ופורח.
עולם השאול שתחת פיקודו של הדס היה ממלכה חשוכה שאליה מגיעים כל המתים ללא קשר למעשיהם בחיים. הנהר סטיקס (Styx) מפריד בין עולם החיים ועולם המתים.
הספן חרון (Charon) מעביר את נשמות המתים בתשלום של מטבע אובול (obol) אחד. היוונים, אגב, נהגו לקבור את מתיהם עם מטבע בפה למטרה זו.
בשער השאול שומר הכלב התלת-ראשי קרברוס (Cerberus) שתפקידו למנוע מהמתים לברוח ומהחיים להיכנס.
היו מעטים שניסו לרמות את המוות. אחד מהם היה הרקלס (Heracles) שירד לשאול כאחת מ-12 משימותיו ואף שאל את קרברוס בהסכמת הדס. סיזיפוס (Sisyphus) ניסה לרמות את המוות פעמיים ונענש לגלגל סלע במעלה ההר לנצח.
אורפיאוס (Orpheus) ריגש את הדס במוסיקה שלו והוא הסכים לשחרר את אהובתו אורידיצ'ה (Eurydice) - בתנאי שלא יסתכל לאחור בדרך החוזרת. אבל אורפיאוס נכשל ברגע האחרון ואיבד את אורידיצ'ה לעולמים.
אגדה מעניינת מספרת על אסקלפוס (Ascalaphus) שדיווח שפרספונה אכלה מהרימון. כעונש הפכה אותו דמטר לינשוף.
כמעט תמיד הדס נשאר בשאול. זאת בניגוד לאלים האחרים שחיו על הר האולימפוס. הוא היה אל מבודד ומרוחק, נשוי לפרספונה אך ללא ילדים. אגב, יחי האירוניה היוונית שהוא נחשב לעשיר ביותר מהאלים, כיוון שכל המתכות והאוצרות הטמונים באדמה היו שייכים לו. מכאן שהיה גם אל המתכות ועושר האדמה ואל העושר.
אצל הרומאים הדס נודע בשם פלוטו (Pluto), אם כי לעיתים מזהים את הדס גם עם האלים הרומאיים דיס פטר (Dis Pater) ואורקוס (Orcus).
הנה סיפורו של האדס, אל המוות והשאול במיתולוגיה היוונית (מתורגם):
https://youtu.be/zLAYGZeVTPQ
על הדס מלך המתים:
https://youtu.be/h3d0KR4Ru4U?long=yes
והדס השולט בעולם השאול:
https://youtu.be/t-SueUxP8TI?long=yes
סיפורנו מתחיל בדמטר, אלת החקלאות, הצמחים והעצים של המיתולוגיה היוונית.
ביוון העתיקה, בכל שנה, כשזרעו את הזרעים שלהם וטיפלו בעצי הפרי, נהגו החקלאים היוונים להלל ולשבח את דמטר, בתקווה ליבול טוב ולשפע של אוכל. דמטר מצידה, אכן דאגה לתנובה טובה לעצים ולשדות.
היא נהגה להביט בפרספונה (Persephone), בתה האהובה וגם בתו של זאוס, מלך האלים. פרספונה הייתה נערה יפה שכולם אהבו. היא הייתה בחורה צעירה ונבונה, שירשה את תחביבי אמה וביחד עם חברותיה העבירה את הימים כשהיא קוטפת פרחים ונוטעת עצים.
אבל פרספונה, שבניגוד להוריה לא חיה על הר האולימפוס, לא ידעה שהַדֵּס (Hades), אל המתים והשאול, התאהב בה וחומד אותה לעצמו. הוא כבר החליט לחטוף ולהביא את פרספונה אל השאול, ממלכתו השחורה שמתחת לאדמה.
ואכן יום אחד, בשעה שפרספונה בילתה באחו עם סיאני חברתה, נימפת המים המתוקים, פרץ הַאדֵּס מבקע באדמה, כשהוא רכוב על מרכבתו השחורה. הוא חטף במהירות את פרספונה ההמומה, ודהר איתה למעמקי האדמה, לשאול תחתיות. הפתח באדמה נסגר והשניים נעלמו מאחריו.
איש לא הבחין בחטיפה, חוץ מזאוס מלך האלים ומהליוס, אל השמש הרואה את הכול.
עד שדמטר הגיעה למקום בחיפושיה אחרי בתה, בכתה סיאני, חברתה של פרספונה. מרוב בכי, היא התמוססה וזרמה אל הנהר הגדול.
מרוב צער, דמטר לא ידעה את נפשה. השמועות מספרות שהיא קיללה את החברות של בתה, שלא מנעו את החטיפה והפכה אותן לסירנות.
דמטר לא ידעה שזאוס, אביה של פרספונה, הרשה להאדס להינשא לבתם. היא מיהרה להר האולימפוס לעזרה, אבל לא השיגה דבר.
ביאושה ובגעגועים לבתה, הזניחה דמטר את האדמה, שחדלה לתת את תנובתה ולהצמיח את פריה. היבולים נבלו כולם ורעב השתרר בארץ. כשראו שבני האדם החלו למות בהמוניהם מרעב, החלו האלים לחשוש. הם ראו שהסגידה אליהם והזבחים שהציעו בני האדם הלכו ונעלמו גם הם.
בינתיים בעולם השאול, מעבר לנהר הדמעות סטיקס, דחתה פרספונה את ניסיונותיו של האדס להאכיל אותה. חוץ מכמה גרגרי רימון היא לא נגעה בכלום מהשאול.
דמטר המשיכה בחיפושים ומתוך כבוד וסימפטיה לסבלה, סיפר לה הליוס על בגידתו של זאוס, הרשות שנתן להאדס ועל חטיפת פרספונה על ידו. דמטר התעמתה עם זאוס ונשבעה שאם לא תתאחד עם פרספונה, לעולם היא תשאיר את השדות ללא תנובה.
זאוס מיהר לשלוח אל האדס את שליח האלים, הרמס, כדי שישיב את פרספונה אל האולימפוס ולאם המתגעגעת. אך מכיוון שפרספונה אכלה ולו עמה גרגרי רימון בשאול, לא ניתן היה להחזירה לכל השנה ולהשיב את הגלגל לאחור. לדרישת האדס לחלק מהשנה שבה פרספונה אל עולם החיים, אבל למספר חודשים היא תשוב אל עולם המתים.
החודשים הללו, ודאי ניחשתם, הם חודשי החורף. על פי המיתוס, כבר בסתיו יורדת פרספונה אל מתחת לאדמה ואימה העצובה לא מטפלת באדמה וביבולים. בחורף העולם קר וחשוך, האם המתגעגעת בוכה ומזילה דמעות של גשם, האדמה מתקשה ולא נותנת ירק או פרי.
רק כששבה הנערה מן השאול אל האולימפוס, אז מגיעים חודשי האביב והקיץ ודמטר מפרה את האדמה ונותנת בה יבול.
הנה סיפורם של האדס ופרספונה (מתורגם):
https://youtu.be/zLAYGZeVTPQ
סיפורה של פרספונה ועונות השנה באנגלית:
https://youtu.be/khpjQZ693Q4
ועוד מסיפור אהבתו החשוכה של האדס אל השאול לפרספונה היפה:
https://youtu.be/46MFoZmJp3g?long=yes
