המוסזאור (Mosasaur), או המוזאזאור, היה לטאת ים אימתנית שנהגה לטרוף מגוון אדיר של יצורים ימיים. ביניהם היו דגים, עופות ימיים, איכתיוזאורים, פלזיוזאורים קטנים, כרישים, צבי-ים ונאוטילוסיים. יותר מכל לטאה אחרת, המוסזאורים היו קרוביהם הרחוקים של הנחשים דווקא. ממש כמוהם, נפתחה הלסת של המוסזאורים לצדדים כדי לעזור להם לבלוע בעלי חיים גדולים.

ביחד עם הפלזיוזאורים והקרונוזאור עצומי הממדים, הם היו טורפי העל של הימים הרדודים בעידן הקרטיקון. בתור הקשקשאים הגדולים בעולם, המוסזאורים היו מיצורי הים הגדולים ביותר אי-פעם. במשקל שלעיתים הגיע ל-20 טון, המוסזאורוס הגיעו לאורך של 18 מטרים.

המוסזאורים חיו בתקופת הקרטיקון לפני 92-66 מיליון שנה. סנפירי החזה שלהם היו ארוכים והיו להם סנפירים אחוריים קטנים עם זנב ארוך, כמו של לטאה.


הנה המוסזאוריים:

https://youtu.be/WRQ-RSNImIM


כך הם היו ודאי:

https://youtu.be/_xDXrYw3ArE


והאם כך מוסזאור היה תוקף אם הוא היה קיים גם בימינו?

https://youtu.be/Yu_dG6e4d-M

יש הרואים באיכטיוזאורים סוג של דינוזאורים ימיים גדולים. אבל אם לדייק הרי שהאיכתיוזאור (Ichthyosaur) לא היה ממש דינוזאור אלא מעין זוחל ימי, שצורת גופו חזרה להיות דומה לשל דג.

הוא מאד דמה לדולפין של ימינו ובמקום להטיל ביצים על היבשה הוא השריץ ולדות חיים. מבנה גופו של האיכתיוזאור היה דקיק וזנבו גדול. רגליו הקדמיות דמו למשוטים והוא הוליד צאצאים מפותחים ולא ביצים.

את שלד האיכתיוזאור הראשון בעולם גילתה בתחילת המאה ה-19 ילדה בת 11 בשם מארי אנינג. בעת שהייתה בטיול על החוף עם כלבה. היא מצאה עצמות ראש של האיכתיוזאור הראשון שהתגלה. בהמשך היא תהפוך לאחת הגאולוגיות המפורסמות בעולם, על אף שמעולם לא רכשה השכלה מדעית ובנוסף גם הופלתה בתור אישה, דבר שהיה מקובל באותם ימים.


הנה האיכתיוזאור מימי הדינוזאורים שמזכיר את הדולפין:

https://youtu.be/OfZnBV_LFZc


על מציאת מאובן של איכתיוזאור:

https://youtu.be/WN0KTiJbskI


לידה של האיכתיוזאור:

https://youtu.be/rezCswEi6cA


הסבר על מאובן שלו:

https://youtu.be/J3aMQfqFRZs


וסיפור מציאת האיכתיוזאור הראשון:

https://youtu.be/EN9kNXlx1eU

פלסיוזאורים (Plesiosaurs), או פלזיוזאורים, היו זוחלים קדומים שחיו בים. חלקם היו ענקיים וחיו בים, בעידן שהחל מתקופת היורה ועד תקופת הקרטיקון. חלק מסוגי הפלסיוזאורים היו ענקיים. ככל הנראה הם ניזונו מדגים, בלמניטים ומאמוניטים.

לכל סוג של פלזיוזאורים היה צוואר ארוך או חרטום ארוך ולחלקם היו שניהם גם יחד. גופם היה קצר, רחב, ושטוח יחסית.

רק לאחרונה הצביעה סימולציית מחשב, הדמייה של תנועתם, שתנועת הפלסיוזאורים במים הייתה דומה לתנועת הפינגווינים שאנו מכירים. מבנה גופם השטוח הביא להתחזקות של גפיהם הקדמיות, כך שהן קיבלו צורה של משוט. בעוד הפלסיוזאורים השתמשו ככל הנראה בגפיהם הקדמיות לחתירה במים, כמו צבי ים, שימשו הגפיים האחוריות שלהם לתמרון במים והקנו לגופם יציבות בתנועה. ניתן לומר שכמן זו של הפינגווינים, התנועה שלהם הייתה סוג של "תעופה במים".

על פני היבשה דידו הפלסיוזאורים בצורה דומה לזו של כלבי ים. המדענים סבורים שמבנה גופם, שהיה דומה לזה של כלבי ים, הוא שאיפשר להם לעלות על החוף ולנוע בו, גם אם באופן מוגבל יחסית.

את הפלסיוזאור הראשון גילתה בתחילת המאה ה-19 ציידת המאובנים האגדית מארי אנינג. הוא התגלה בצוק שליד עיירת מגוריה, דורסט שבאנגליה.

יש המאמינים שנסי, המפלצת האגדית מאגם לוך נס, היא פלסיוזאור ששרד. לא מעט מהם סבורים שפלסיוזאורים חיים עדיין בנהרות ואגמים שונים בעולם ובמיוחד באירופה. הסברה מסעירה ומלהיבה, אבל לא נמצאו לכך הוכחות כלשהן.


הנה הפלסיוזאור:

https://youtu.be/mkw593Qa19U


מציג את עצמו:

https://youtu.be/EZIzTiwgZtw


סימולציה של שחייה באמצעות רובוט שנבנה על פי המודל של שחיית הפלסיוזאור:

https://youtu.be/civWOCULPsY


והרצאה על הפלסיוזאורים ששחו כמו צבי ים:

https://youtu.be/owilkIr6ISE