שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
למה זייפו הנאצים כסף בריטי במלחמה?
במהלך מלחמת העולם השנייה יזמו הנאצים את "מבצע ברנהרד" (Operation Bernhard), בו זייפו אסירים במחנה ריכוז ליד ברלין כסף בריטי רב. מטרת המבצע הייתה להחדיר את סכומי הכסף הגדולים שזוייפו אל בריטניה ולגרום להפלתה של הכלכלה הבריטית.
סכומי הכסף הענקיים באותם ימים, 135 מיליון פאונד של אז, זוייפו על ידי אסירים בעלי מקצוע בתחום הדפוס במחנה הריכוז זקסנהאוזן, בפיקודו של הזייפן של האס אס הנאצי ברנהרד קריגר. הזייפנים, חלקם יהודים, הצליחו להגיע לזיופים כמעט מושלמים של השטרות האנגליים.
הנאצים שתכננו לפזר את השטרות מעל האי הבריטי השתמשו בסוף בכסף המזוייף למימון פעולות ביון, תשלום למרגלים וייבוא של חומרי גלם חשובים למלחמה. לקראת סוף המלחמה ניסו הנאצים גם להדפיס דולרים אמריקאיים אבל לא הספיקו להפיצם כשהובסו.
בימים האחרונים של המלחמה ניסו הנאצים להסתיר את המזימה והשליכו ארגזים עם כסף מזוייף ותבניות ששימשו לזיוף, אל אגם טופליץ באוסטריה, אבל כמה שנים לאחר מכן הצליחו למשות אותם ולהוכיח את היקף וגודל המבצע.
ברנהרד קריגר עצמו זוכה אחרי המלחמה, בזכות אסירים מצוות הזייפנים, שנותרו בחיים והעידו שהוא הציל את חייהם במהלך המלחמה.
הנה קדימון לסרט על מבצע ברנהרד לזיוף הכספים במלחמת העולם השנייה:
http://youtu.be/ch49HBf_aM8?t=14s
על הצוללים שמוציאים חלק מהכסף המזויף מאגם טופליץ:
https://youtu.be/1en0N-YrUCU?t=28s
והרצאת טד על זייפן אחר בממלחמת העולם השנייה (מתורגם):
https://youtu.be/OF2N6a3t6uY?long=yes
איפה מייצרים את הכסף?
את הכסף מייצרים במטבעה - מקום שבו מייצרים את המטבעות השונים.
את השטרות מדפיסים בבתי דפוס מיוחדים, שבהם מדפיסים את השטרות על ניירות מיוחדים, עמידים יותר מנייר רגיל (כדי שלא ייקרעו במהירות), עם סימנים מיוחדים שקשה לזייף (כדי שנוכלים לא יוכלו להדפיס שטרות בעצמם ולהתעשר מהתרמית).
אגב, אולי יעניין אתכם לדעת שפחות מעשירית מהכסף בעולם קיים כמטבעות ושטרות - השאר מופיע רק במערכות ממוחשבות.
הנה בית הדפוס שמדפיס שטרות יורו:
http://youtu.be/5qvaxUwY3Pw
הדפסת דולרים באמריקה:
https://youtu.be/1tX7HRz8qWg
מטבעה להכנת מטבעות כסף:
http://youtu.be/Hyh9SI5UhnY
עוד ייצור של מטבעות:
http://youtu.be/DkHFNnOK3Bg
וכך מייצרים מטבעות שעשויים משני סוגי מתכת:
http://youtu.be/rFDsSMDeV3w
מי הייתה הזמרת הגרועה בהיסטוריה?
אתם עומדים לחוות את סיפורה הבלתי ייאמן של פלורנס פוסטר ג'נקינס (Florence Foster Jenkins), שלא נתנה לאף אחד לכבות את חלומה. חוץ מהקול היה לה הכל - היא הייתה חיננית, עשירה והיו לה כל הגינונים הנחוצים לדיוות במה אמיתית. אבל היא התעקשה להפוך לזמרת אופרה, על אף שקולה, איך נאמר את זה בעדינות, היה פשוט נורא..
כבר מגיל צעיר רצתה ג'נקינס להיות זמרת. היא הייתה בת למשפחה עשירה וקיבלה חינוך מוסיקלי עשיר, אבל כשסיפרה לאביה שהיא חולמת להיות זמרת, הוא לא התלהב. בבגרותה, משהבין האב שבתו משקיעה מאמצים בחלום השירה אופראית, הוא החליט להפסיק לממן אותה. היא סבלה ללא ספק מהפרעה נפשית, שלא חיברה אותה אל המציאות לחלוטין. הרי היא לא הצליחה, גם אם רצתה, להוציא מגרונה ולו פראזה מוזיקלית אחת מבלי לזייף. אבל היא החליטה והמשיכה בדרכה לבדה. ההזדמנות להצליח נקרתה לה כשמת האב והיא ירשה את כספו והפכה עשירה. סוף סוף התפנתה לה הדרך לקריירה שעליה חלמה.
היא החלה ליזום רסיטלים יוקרתיים, קונצרטים שבהם שרה לפני קהל. המימון והארגון היה שלה. היא אפילו הזמינה בעצמה את זרי הפרחים שיוגשו לה בתום המופע וגם את ערבי הגאלה שארחה קודם לכן במלון הכי מפואר של ניו-יורק היא שילמה מכספה הרב.
עם התוצאות קשה היה להתווכח. ההמונים החלו לנהור להופעות שלה, רק כדי לשמוע אותה מחריבה אריות קלאסיות מהרפטואר האופראי. ג'נקינס הפכה להיט ענק. שוב ושוב הצליחה הזמרת הנלעגת והפופולרית למלא את אולם הקונצרטים היוקרתי בעולם, הקרנגי הול. לרסיטלים שלה הגיעו המוני אנשים, שרכשו כרטיסים בכסף רב וגם תקליטיה נמכרו בכמויות עצומות. בחברה הגבוהה של ניו יורק בשנות ה-30 וה-40 היא הפכה לזמרת פולחן, קאלט של ממש. זמרת הסופרן הזייפנית הפכה לידוענית מפורסמת ואפשר לומר שאפילו לאגדה.
במופעים ג'נקינס לא הצליחה לשיר אפילו משפט מוסיקלי אחד בלי לזייף. קולה הזכיר לרבים צווחות של קרפדה וכדי להצחיק את הקהל עוד יותר, נהג קוסמו מקמון, הפסנתרן הקבוע שלה, לעוות את פרצופו לאורך כל ההופעה. הקהל המנומס מצידו, לא צחק בפראות כמו שאולי היה מצופה ממנו.. להיפך, ניכר המאמץ לשמור על ארשת תרבותית ורבים דחפו ממחטות לפיהם, רק כדי למנוע את שאגות הצחוק המעליבות שהיו פוגעות בדיווה המתאמצת. את העלבונות שמרו העשירים המנומסים לאחרי הקונצרט.
היא לא הבינה שהקהל מגיע להופעותיה כדי ללעוג ולצחוק עליה. בעיניה הייתה הביקורת עליה תוצאה של קנאה מקצועית ובורות. היה הרבתה להשוות את עצמה עם הזמרות המעולות של התקופה ולא פעם טענה שהיא מבצעת טוב מהן. רק בגיל 76, בהופעה האחרונה שלה, כשכרגיל נחטפו לה כל הכרטיסים, היא הבינה שהקהל נוהר כדי ללעוג לה. ההלם היה גדול. חודש אחרי כן, עם או בלי קשר, היא מתה.
אחרי הכל היא את שלה השיגה. קולה נדם, אבל היא עצמה הצליחה להיכנס להיסטוריה כזמרת. אולי גרועה אבל אגדית. משפט שאמרה פעם מסביר היטב את מה שהרגישה "אנשים יכולים לומר שאיני יודעת לשיר, אבל לעולם לא יוכלו לומר שלא שרתי".
הנה קדימון הסרט שנעשה על דמותה (מתורגם):
https://youtu.be/z397cJ2PVxg
סיפורה בעברית של פלורנס פוסטר ג'נקינס, כחלק מהסרט (עברית):
https://youtu.be/kuebNtakIa4?t=23s
כך נשמעה הזמרת הנוראית בהיסטוריה המודרנית:
http://youtu.be/-quQHNriV-Q
חלק מסיפורה של פלורנס פוסטר ג'נקינס:
http://youtu.be/Zi_jr3jlgmg
סיפורה של הזמרת ללא חוש קצב וללא יכולת של שמירת גובה הצליל:
http://youtu.be/Q_ZAthb-Hbs
פלורנס הזייפנית זכתה לליפ סינק, ממעריצים ש"מופיעים איתה" בקרנגי הול:
http://youtu.be/wfKz-sF8KUY
וקטעים מהצגה על פלורנס פוסטר ג'נקינס שהועלתה בעברית:
http://youtu.be/OV_kCXZvheE
מהו הקריוקי ואיפה הוא נוצר?
הקריוקי, או קראוקה, הומצא ביפן של שנות ה-60 על ידי דאיסוקה אינואואה, ממציא מכונת הקריוקי.
הרעיון של דאיסוקה היה ליצור מכונה שתאפשר רקע מוסיקלי לשירה לפני חברים ובהשתתפותם. הנוכחים בבר או במועדון קריוקי עלו, כל אחד בתורו ושרו עם הפלייבק, המוסיקה של השיר ללא הזמר, ברקע.
היופי הוא שאנשים מהשורה, ביחידים או בקבוצות, שרים וממלאים את מקום הזמר, הלהקה או הזמרת המקוריים.
הקריוקי הפך תוך שנים אחדות לאחד מבילויי הפנאי הפופולאריים בעולם. בטוקיו בירת יפן היו אז מאות, יש אומרים אלפי אולמות קריוקי.
ותרבות הקריוקי רק הלכה ונעשתה משעשעת כשנוסף לה הווידאו. שם נולדה השפה הקולנועית המוזרה שלו, שכללה ברוב המקרים קטעי וידאו אקראיים ולא קשורים לשיר או לתוכן שלו, אבל מוצגים בזמן שהוא רץ, כרקע למילים וכאילו היו קליפ של ממש. איך הם הגיעו לשם? - חברות הקריוקי קנו קטעי וידאו בזול מ"בנקים של וידאו", חברות שמכרו קטעים כאלו לעורכי סרטים בכמויות ובזול.
כך או כך, הקריוקי המושר בזיופים ושגיאות הפך עם השנים מבילוי יפני כמעט אנתרופולוגי, לחלק מתרבות הבילוי העולמית. די מהר השתלט על העולם הקסם העממי שלו, כצורת בילוי שכוללת הרבה הומור וצחוק, אווירה כיפית וחוויה חברתית, שמחברת גם בין אנשים זרים.
והיה בו עוד דבר - בתקופה שבה כולם רוצים את 15 דקות התהילה שלהם, גם 3 דקות של זיופים ומחיאות כפיים שאדם מקבל - גם זו התחלה.
אגב, פירוש המילה קריוקי (או בהגייה הנכונה שלה "קראוקה") הוא ביפאנית "תזמורת ריקה".
כך שרים קריוקי בבר ביפאן, מולדת הקריוקי:
https://youtu.be/LJ2PiMkAdM4
ממציא הקריוקי, היפאני דאיסוקה אינואואה:
https://youtu.be/qrmBCirGN2I
קריוקי מהסרט "אבודים בטוקיו":
https://youtu.be/Fks66sPZkoQ
וברנש מוזר שהמציא קריוקי מקלחת:
https://youtu.be/Y6wOcXQ1ALQ
זייפנים
במהלך מלחמת העולם השנייה יזמו הנאצים את "מבצע ברנהרד" (Operation Bernhard), בו זייפו אסירים במחנה ריכוז ליד ברלין כסף בריטי רב. מטרת המבצע הייתה להחדיר את סכומי הכסף הגדולים שזוייפו אל בריטניה ולגרום להפלתה של הכלכלה הבריטית.
סכומי הכסף הענקיים באותם ימים, 135 מיליון פאונד של אז, זוייפו על ידי אסירים בעלי מקצוע בתחום הדפוס במחנה הריכוז זקסנהאוזן, בפיקודו של הזייפן של האס אס הנאצי ברנהרד קריגר. הזייפנים, חלקם יהודים, הצליחו להגיע לזיופים כמעט מושלמים של השטרות האנגליים.
הנאצים שתכננו לפזר את השטרות מעל האי הבריטי השתמשו בסוף בכסף המזוייף למימון פעולות ביון, תשלום למרגלים וייבוא של חומרי גלם חשובים למלחמה. לקראת סוף המלחמה ניסו הנאצים גם להדפיס דולרים אמריקאיים אבל לא הספיקו להפיצם כשהובסו.
בימים האחרונים של המלחמה ניסו הנאצים להסתיר את המזימה והשליכו ארגזים עם כסף מזוייף ותבניות ששימשו לזיוף, אל אגם טופליץ באוסטריה, אבל כמה שנים לאחר מכן הצליחו למשות אותם ולהוכיח את היקף וגודל המבצע.
ברנהרד קריגר עצמו זוכה אחרי המלחמה, בזכות אסירים מצוות הזייפנים, שנותרו בחיים והעידו שהוא הציל את חייהם במהלך המלחמה.
הנה קדימון לסרט על מבצע ברנהרד לזיוף הכספים במלחמת העולם השנייה:
http://youtu.be/ch49HBf_aM8?t=14s
על הצוללים שמוציאים חלק מהכסף המזויף מאגם טופליץ:
https://youtu.be/1en0N-YrUCU?t=28s
והרצאת טד על זייפן אחר בממלחמת העולם השנייה (מתורגם):
https://youtu.be/OF2N6a3t6uY?long=yes
את הכסף מייצרים במטבעה - מקום שבו מייצרים את המטבעות השונים.
את השטרות מדפיסים בבתי דפוס מיוחדים, שבהם מדפיסים את השטרות על ניירות מיוחדים, עמידים יותר מנייר רגיל (כדי שלא ייקרעו במהירות), עם סימנים מיוחדים שקשה לזייף (כדי שנוכלים לא יוכלו להדפיס שטרות בעצמם ולהתעשר מהתרמית).
אגב, אולי יעניין אתכם לדעת שפחות מעשירית מהכסף בעולם קיים כמטבעות ושטרות - השאר מופיע רק במערכות ממוחשבות.
הנה בית הדפוס שמדפיס שטרות יורו:
http://youtu.be/5qvaxUwY3Pw
הדפסת דולרים באמריקה:
https://youtu.be/1tX7HRz8qWg
מטבעה להכנת מטבעות כסף:
http://youtu.be/Hyh9SI5UhnY
עוד ייצור של מטבעות:
http://youtu.be/DkHFNnOK3Bg
וכך מייצרים מטבעות שעשויים משני סוגי מתכת:
http://youtu.be/rFDsSMDeV3w
אתם עומדים לחוות את סיפורה הבלתי ייאמן של פלורנס פוסטר ג'נקינס (Florence Foster Jenkins), שלא נתנה לאף אחד לכבות את חלומה. חוץ מהקול היה לה הכל - היא הייתה חיננית, עשירה והיו לה כל הגינונים הנחוצים לדיוות במה אמיתית. אבל היא התעקשה להפוך לזמרת אופרה, על אף שקולה, איך נאמר את זה בעדינות, היה פשוט נורא..
כבר מגיל צעיר רצתה ג'נקינס להיות זמרת. היא הייתה בת למשפחה עשירה וקיבלה חינוך מוסיקלי עשיר, אבל כשסיפרה לאביה שהיא חולמת להיות זמרת, הוא לא התלהב. בבגרותה, משהבין האב שבתו משקיעה מאמצים בחלום השירה אופראית, הוא החליט להפסיק לממן אותה. היא סבלה ללא ספק מהפרעה נפשית, שלא חיברה אותה אל המציאות לחלוטין. הרי היא לא הצליחה, גם אם רצתה, להוציא מגרונה ולו פראזה מוזיקלית אחת מבלי לזייף. אבל היא החליטה והמשיכה בדרכה לבדה. ההזדמנות להצליח נקרתה לה כשמת האב והיא ירשה את כספו והפכה עשירה. סוף סוף התפנתה לה הדרך לקריירה שעליה חלמה.
היא החלה ליזום רסיטלים יוקרתיים, קונצרטים שבהם שרה לפני קהל. המימון והארגון היה שלה. היא אפילו הזמינה בעצמה את זרי הפרחים שיוגשו לה בתום המופע וגם את ערבי הגאלה שארחה קודם לכן במלון הכי מפואר של ניו-יורק היא שילמה מכספה הרב.
עם התוצאות קשה היה להתווכח. ההמונים החלו לנהור להופעות שלה, רק כדי לשמוע אותה מחריבה אריות קלאסיות מהרפטואר האופראי. ג'נקינס הפכה להיט ענק. שוב ושוב הצליחה הזמרת הנלעגת והפופולרית למלא את אולם הקונצרטים היוקרתי בעולם, הקרנגי הול. לרסיטלים שלה הגיעו המוני אנשים, שרכשו כרטיסים בכסף רב וגם תקליטיה נמכרו בכמויות עצומות. בחברה הגבוהה של ניו יורק בשנות ה-30 וה-40 היא הפכה לזמרת פולחן, קאלט של ממש. זמרת הסופרן הזייפנית הפכה לידוענית מפורסמת ואפשר לומר שאפילו לאגדה.
במופעים ג'נקינס לא הצליחה לשיר אפילו משפט מוסיקלי אחד בלי לזייף. קולה הזכיר לרבים צווחות של קרפדה וכדי להצחיק את הקהל עוד יותר, נהג קוסמו מקמון, הפסנתרן הקבוע שלה, לעוות את פרצופו לאורך כל ההופעה. הקהל המנומס מצידו, לא צחק בפראות כמו שאולי היה מצופה ממנו.. להיפך, ניכר המאמץ לשמור על ארשת תרבותית ורבים דחפו ממחטות לפיהם, רק כדי למנוע את שאגות הצחוק המעליבות שהיו פוגעות בדיווה המתאמצת. את העלבונות שמרו העשירים המנומסים לאחרי הקונצרט.
היא לא הבינה שהקהל מגיע להופעותיה כדי ללעוג ולצחוק עליה. בעיניה הייתה הביקורת עליה תוצאה של קנאה מקצועית ובורות. היה הרבתה להשוות את עצמה עם הזמרות המעולות של התקופה ולא פעם טענה שהיא מבצעת טוב מהן. רק בגיל 76, בהופעה האחרונה שלה, כשכרגיל נחטפו לה כל הכרטיסים, היא הבינה שהקהל נוהר כדי ללעוג לה. ההלם היה גדול. חודש אחרי כן, עם או בלי קשר, היא מתה.
אחרי הכל היא את שלה השיגה. קולה נדם, אבל היא עצמה הצליחה להיכנס להיסטוריה כזמרת. אולי גרועה אבל אגדית. משפט שאמרה פעם מסביר היטב את מה שהרגישה "אנשים יכולים לומר שאיני יודעת לשיר, אבל לעולם לא יוכלו לומר שלא שרתי".
הנה קדימון הסרט שנעשה על דמותה (מתורגם):
https://youtu.be/z397cJ2PVxg
סיפורה בעברית של פלורנס פוסטר ג'נקינס, כחלק מהסרט (עברית):
https://youtu.be/kuebNtakIa4?t=23s
כך נשמעה הזמרת הנוראית בהיסטוריה המודרנית:
http://youtu.be/-quQHNriV-Q
חלק מסיפורה של פלורנס פוסטר ג'נקינס:
http://youtu.be/Zi_jr3jlgmg
סיפורה של הזמרת ללא חוש קצב וללא יכולת של שמירת גובה הצליל:
http://youtu.be/Q_ZAthb-Hbs
פלורנס הזייפנית זכתה לליפ סינק, ממעריצים ש"מופיעים איתה" בקרנגי הול:
http://youtu.be/wfKz-sF8KUY
וקטעים מהצגה על פלורנס פוסטר ג'נקינס שהועלתה בעברית:
http://youtu.be/OV_kCXZvheE
הקריוקי, או קראוקה, הומצא ביפן של שנות ה-60 על ידי דאיסוקה אינואואה, ממציא מכונת הקריוקי.
הרעיון של דאיסוקה היה ליצור מכונה שתאפשר רקע מוסיקלי לשירה לפני חברים ובהשתתפותם. הנוכחים בבר או במועדון קריוקי עלו, כל אחד בתורו ושרו עם הפלייבק, המוסיקה של השיר ללא הזמר, ברקע.
היופי הוא שאנשים מהשורה, ביחידים או בקבוצות, שרים וממלאים את מקום הזמר, הלהקה או הזמרת המקוריים.
הקריוקי הפך תוך שנים אחדות לאחד מבילויי הפנאי הפופולאריים בעולם. בטוקיו בירת יפן היו אז מאות, יש אומרים אלפי אולמות קריוקי.
ותרבות הקריוקי רק הלכה ונעשתה משעשעת כשנוסף לה הווידאו. שם נולדה השפה הקולנועית המוזרה שלו, שכללה ברוב המקרים קטעי וידאו אקראיים ולא קשורים לשיר או לתוכן שלו, אבל מוצגים בזמן שהוא רץ, כרקע למילים וכאילו היו קליפ של ממש. איך הם הגיעו לשם? - חברות הקריוקי קנו קטעי וידאו בזול מ"בנקים של וידאו", חברות שמכרו קטעים כאלו לעורכי סרטים בכמויות ובזול.
כך או כך, הקריוקי המושר בזיופים ושגיאות הפך עם השנים מבילוי יפני כמעט אנתרופולוגי, לחלק מתרבות הבילוי העולמית. די מהר השתלט על העולם הקסם העממי שלו, כצורת בילוי שכוללת הרבה הומור וצחוק, אווירה כיפית וחוויה חברתית, שמחברת גם בין אנשים זרים.
והיה בו עוד דבר - בתקופה שבה כולם רוצים את 15 דקות התהילה שלהם, גם 3 דקות של זיופים ומחיאות כפיים שאדם מקבל - גם זו התחלה.
אגב, פירוש המילה קריוקי (או בהגייה הנכונה שלה "קראוקה") הוא ביפאנית "תזמורת ריקה".
כך שרים קריוקי בבר ביפאן, מולדת הקריוקי:
https://youtu.be/LJ2PiMkAdM4
ממציא הקריוקי, היפאני דאיסוקה אינואואה:
https://youtu.be/qrmBCirGN2I
קריוקי מהסרט "אבודים בטוקיו":
https://youtu.be/Fks66sPZkoQ
וברנש מוזר שהמציא קריוקי מקלחת:
https://youtu.be/Y6wOcXQ1ALQ
