שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מתי ניתנה זכות הבחירה לנשים?
זכות בחירה לנשים (Women's suffrage) הוא עניין פרדוכסלי בהיסטוריה הדמוקרטית, שכן בשיטת משטר שקידשה את השוויון המשיכו במשך דורות להפלות את הנשים והצבעת נשים בבחירות דמוקרטיות כלל לא הייתה מובנת מאליה.
קשה אולי להאמין, במיוחד בימינו שלנו, אבל עד המאה ה-20 נשים לא הורשו לבחור בבחירות. בחירות דמוקרטיות, כן?
בדמוקרטיות העתיקות, של ימי קדם כמו ביוון העתיקה, זכות זו כלל לא הייתה קיימת ורק גברים הורשו להצביע. גם במאות האחרונות היה צורך במאבקים ממושכים כדי להשיגה. נקודת מפנה הייתה במאה ה-19, עם תחילתן של דרישות להעניק לנשים את הזכות לבחור. אולם, בפועל, מרבית המדינות הדמוקרטיות העניקו זכות זו רק במאה ה-20.
חשוב לציין כי היו מקרים מוקדמים יותר שבהם נשים קיבלו זכות בחירה, גם אם באופן מוגבל. למשל, הרפובליקה הקורסיקנית העניקה זכות בחירה לנשים לא נשואות בין השנים 1755-1769. זכות זו, אגב, בוטלה שם עם כיבוש האי על ידי הצרפתים.
גם חוקת ניו ג'רזי העניקה זכות בחירה לנשים בעלות רכוש בין השנים 1776-1807, אך היא לא כללה נשים נשואות שלא החזיקו רכוש באופן עצמאי. הקהילה הקטנה של האי פיטקרן העניק בשנת 1838 זכות בחירה לנשים, אך מדובר היה בקהילה זעירה ומי בכלל הכיר אותה או בה.
המדינה הריבונית הראשונה שהעניקה זכות בחירה לנשים באופן מלא, והיא עדיין קיימת, היא ניו זילנד, שעשתה זאת בשנת 1893. באותה שנה, אליזבת ייטס נבחרה לראש עיריית אונהונגה, ובכך הייתה לאישה הראשונה בתפקיד כזה.
פינלנד הייתה המדינה הראשונה שהעניקה בשנת 1906 לנשים, גם את הזכות לבחור וגם את הזכות להיבחר. מדינות נוספות שהצטרפו בהמשך היו רוסיה בשנת 1917, ובריטניה וגרמניה בשנת 1918.
ב-3 במרץ 1913, אלפי סופרג'יסטיות, נשים שדרשו בחירה לנשים, התאספו בוושינגטון בירת ארצות הברית למצעד זכות הבחירה לנשים. זו הייתה המחאה ההמונית הראשונה למען זכותן של נשים לבחור. 7 שנים אחר כך אשררה ארצות הברית את התיקון ה-19 לחוקה ובשנת 1920 הוענקה לראשונה זכות בחירה לנשים בכל המדינות.
בהמשך המאבק, ספרד העניקה זכות בחירה לנשים בשנת 1930, ברזיל ב-1931. צרפת העניקה זכות בחירה רק ב-1944 ושווייץ רק ב-1971. סעודיה הייתה המדינה האחרונה שהעניקה זכות הצבעה לנשים. זה היה בשנת 2011 ובכך השלימה הממלכה הסעודית את המהפך העולמי בזכויות הצבעה לנשים וניתן לומר שבכל המדינות בעולם שבהן נערכות בחירות, ניתנת זכות ההצבעה לנשים.
גם בארץ ישראל התנהל מאבק על זכות הבחירה לנשים. החל מהקונגרס הציוני השני, נשים קיבלו זכות בחירה לקונגרס. אך, זכות זו לא הייתה מובנת מאליה ביישוב היהודי, כאשר בשנת 1920 התעוררה מחלוקת הלכתית האם מותר לנשים להצביע.
היו רבנים שאסרו זאת, כמו הרב קוק שהסתמך על התפיסה ש"כל כבודה של בת מלך פנימה", בעוד שהרב עוזיאל ורבנים אחרים סברו שאין מניעה בכך. לבסוף, בשנת 1926, המאבק הסתיים בהצלחה, ואספת הנבחרים הכירה בשוויון הזכויות של הנשים "בכל ענפי החיים האזרחיים, המדיניים והכלכליים".
אז המאבק למען זכות הבחירה לנשים היה תהליך ארוך ומורכב, אשר התרחש במדינות רבות ברחבי העולם. הוא התחיל בדרישות במאה ה-19, והגיע לשיאו במאה ה-20, כאשר נשים ברחבי העולם זכו להשתתף בהליך הדמוקרטי. למרות שהדרך הייתה ארוכה ומפותלת, המאבק הזה היה חיוני להשגת שוויון זכויות בין המינים.
קיצור תולדות זכות הבחירה לנשים בעולם:
https://youtu.be/v3D8f57vrN8
כך עשו הנשים בארצות הברית את המחאה ההמונית הראשונה בדרישה להצבעת נשים (מתורגם):
https://youtu.be/_KhYRqozTDE
המאבק לשחרור האישה באמריקה:
https://youtu.be/jNFVHVQ4CtI
תולדות בחירת נשים בדמוקרטיה האמריקאית:
https://youtu.be/a9LmBgY-F5A
וסרט תיעודי על המאבק לזכות בחירה לנשים ובנות פנקהרסט שעמדו במרכזו:
https://youtu.be/Ax2wGWNco0k?long=yes
מי הילדה פורצת הדרך, שדרשה להתגרש בתימן?
נישואי ילדות נהוגים בלא מעט מדינות העולם השלישי. בתימן משיאים ילדות אפילו מגיל 8 לבעלים מבוגרים. בשל העובדה שרבות מהן מתות בגיל צעיר בשל סיבכי הריון ולידה, הן זכו לכינוי "כלות המוות".
גם את נוג'וד עלי (Nojood ali) בת ה-8, בת למשפחה ענייה ומרובת ילדים, חיתן אביה בגיל 8. די מהר הסתבר לה שגילו של הבעל הוא החלק הטוב שבו, שכן הוא נהג להכות ולהשפיל אותה.
בית המשפט בתימן הפתיע ואישר את גירושיה של נֻג'וד. כך פרצה הילדה הקטנה שהוכרחה להינשא לגבר אלים ומבוגר את חומת השמרנות המוסלמית, שבה הגבר הוא השליט הבלעדי של האישה ושל גופה. יתכן שזו תחילתה של מהפכה אמיתית, בארץ שבה נגזר על ילדות בנות, להשתעבד ולהיות אסירות וכלואות על ידי האב, האח הבוגר ולאחר נישואין בגיל לא הגיוני - לבעל שהוכרחו להינשא לו.
ואכן, המקרה שלה זכה להד תקשורתי עצום. התקשורת הצמידה לו את הכינוי "מהפכת הבנות בתימן" והובלט בתקשורת בכל העולם, כולל העולם הערבי, שבו נישואי ילדות נפוצות יחסית. תעוזתה של הילדה הקטנה, שערערה על מרותם של אביה ובעלה, נגעה ללב כולם. אבל האומץ שלה היה כפול ומכופל מכיוון שהיא גם התנגדה ופנתה כנגד שיטה שנהוגה אלפי שנים במדינה מסורתית ופטריארכלית כתימן, שבה מילתו של הגבר היא סוף פסוק.
הנה סיפורה של נוג'וד עלי מפי ילדים:
https://youtu.be/rjPm7rp3uDQ
הילדה האמיצה שקמה אל מול הנוהג של המבוגרים ויכלה לו:
https://youtu.be/FzOVrfFtKcI
ועיתונאית שראיינה וצילמה אותה מספרת עליה:
https://youtu.be/auJeMPoOyQE
מי היה פרדריק דאגלס, העבד שברח והפך מנהיג אמריקאי?
ההיסטוריה האפרו-אמריקאית חבה חוב עצום לפרדריק דאגלס (Frederick Douglass). סיפורו הלא יאומן הוא של עבד שחור, שברח מהעבדות והפך בכוחות עצמו וכישרונו לעיתונאי, לפעיל חברתי נועז נגד העבדות, בהמשך לפוליטיקאי ולמנהיג של ממש.
פרדריק דאגלס (Frederick Douglass) היה אחד המנהיגים המשפיעים ביותר בהיסטוריה האמריקאית. סיפור חייו, מלידתו בעבדות ועד להפיכתו למנהיג בתנועה לזכויות האדם, מהווה עדות מרתקת לכוחם של נחישות, השכלה ואמונה בשוויון.
דאגלס נולד לתוך עבדות ב-14 בפברואר 1818 במחוז טלבוט שבמרילנד, ונקרא בשם פרדריק אוגוסטוס וושינגטון ביילי (Frederick Augustus Washington Bailey). אמו, הארייט ביילי (Harriet Bailey), הייתה שפחה שנאנסה בידי אדונה, קפטן אהרון אנטוני (Aaron Anthony), שייתכן כי היה אביו של דאגלס. כתינוק בן שנה, הופרד מאמו וראה אותה לעיתים נדירות בלבד, גורל שהיה נפוץ בקרב משפחות עבדים.
נקודת מפנה משמעותית בחייו התרחשה בגיל שבע, כאשר נשלח לבולטימור לשרת את משפחת אולד. סופיה אולד (Sophia Auld), אשת הבית, לימדה אותו לקרוא ולכתוב - מעשה שהיה אסור על פי חוק. למרות שבעלה, יו אולד (Hugh Auld), אסר על המשך הלימודים בטענה שהשכלה תעורר בעבדים רצון לחופש, פרדריק המשיך ללמוד בסתר בעזרת ילדי הרחוב הלבנים. חוויה זו חיזקה את הבנתו כי השכלה היא המפתח לחירות.
השהות בבולטימור חשפה את דאגלס ליחס אנושי ושוויוני מצד סופיה אולד, והעמיקה את אמונתו בשוויון בין בני אדם. קריאת "הדרשן הקולומביאני" ("The Columbian Orator"), ספר שהציג ויכוח בין אדון לעבד נמלט, פקחה את עיניו להבנת העוול שבמוסד העבדות.
לאחר תקופה קשה בחווה אחרת, שבה סבל מיחס אכזרי, הצליח דאגלס לברוח לחופש בגיל עשרים. הוא הגיע לניו יורק, נישא לאנה מארי (Anna Murray), שינה את שמו לפרדריק דאגלס, והחל את דרכו כפעיל בתנועה האבוליציוניסטית.
כישרונו הרטורי התגלה בשנת 1841, כאשר נאם לראשונה בעצרת נגד העבדות בננטקט. מאז הפך לנואם מבוקש ברחבי ארצות הברית. ספרו האוטוביוגרפי "סיפור חייו של פרדריק דאגלס, עבד אמריקני" ("Narrative of the Life of Frederick Douglass, an American Slave") הפך לנכס צאן ברזל של התנועה האבוליציוניסטית. מסעו לאנגליה בשנת 1845 לא רק הביא לשחרורו הרשמי מעבדות בזכות הנרי ריצ'רדסון (Henry Richardson), אלא גם חשף אותו לחברה שוויונית יותר.
בשובו לאמריקה, הקים את העיתון "כוכב הצפון" ("The North Star") והמשיך במאבקו נגד העבדות. אגב, בשם "כוכב הצפון" בחר דאגלס מתוך הבנה עמוקה של חשיבות הכוכב הצפוני בחיי העבדים וכסמל לחופש. עבורו כשברח ועבור עבדים נמלטים רבים, שימש כוכב הצפון כמורה הדרך במסעם אל החופש במדינות הצפון ובקנדה. בעזרת הכוכב, שנשאר קבוע במקומו בשמי הלילה, יכלו הנמלטים לנווט את דרכם צפונה דרך "הרכבת התת-קרקעית", הרשת החשאית שסייעה לעבדים אז להשיג את חירותם. קראו על כך בתגית "כוכב הצפון".
בבחירת השם לעיתונו, ביקש האיש ליצור מקבילה רעיונית לאותו כוכב מנחה. הרעיון היה שכפי שכוכב הצפון האיר את דרכם הפיזית של העבדים הנמלטים, כך ביקש העיתון להאיר את דרכם הרוחנית והאינטלקטואלית של כל המבקשים חופש ושוויון. או, במילים אחרות, לשמש כמגדלור של תקווה ומקור להפצת רעיונות של חירות ושוויון.
את חזונו הרחב לשוויון אוניברסלי ביטא דאגלס בסיסמת העיתון: "זכות אינה מכירה במין, אמת אינה מכירה בצבע" ("Right is of no Sex – Truth is of no Color"). כך הוא קידם לא רק את המאבק נגד העבדות, אלא גם את הרעיון של שוויון מלא בין כל בני האדם, ללא הבדל גזע או מגדר.
במהלך מלחמת האזרחים פועל דאגלס לגיוס חיילים שחורים לצבא הצפון וכדי לקדם את זכויותיהם הוא נפגש עם הנשיא לינקולן. מאבקו למען שוויון זכויות לא הצטמצם רק לשחורים; הוא היה גם תומך נלהב בזכויות נשים והשתתף בוועידת סנקה פולס ההיסטורית למען זכות הצבעה לנשים.
לאחר מות אשתו אנה בשנת 1882, נישא דאגלס להלן פיטס (Helen Pitts), אישה לבנה הצעירה ממנו בעשרים שנה - נישואים שהיוו הצהרה נועזת על אמונתו בשוויון בין הגזעים. הוא המשיך במאבקו עד יום מותו מהתקף לב ב-20 בפברואר 1895.
מורשתו של פרדריק דאגלס חיה עד היום. הוא הוכיח שבכוח האמונה, ההשכלה והנחישות אפשר להתגבר על המכשולים הקשים ביותר, לחתור מעבדות למנהיגות ולחולל שינוי חברתי משמעותי. ממשיך להוות השראה למאבקים לצדק חברתי בכל רחבי העולם.
במשך השנים שעברו מאז, נתן סיפור חייו של דאגלס השראה לדורות של אקטיביסטים, אם אלו פעילי זכויות אדם באשר הם ועד פעילים חברתיים בכלל, כולל למשל אלו של צפון אירלנד. בעיר האירית בלפסט, אלפי קילומטרים מאמריקה, בולט ציור קיר עוצמתי ומרהיב של העבד שלא ויתר לעבדות.
הנה סיפור חייו של פרדריק דאגלס:
https://youtu.be/FMT4fnw4AT8
ההצלחה, הכישלון והחזון שלו:
https://youtu.be/0OaBKsF7bQo
על חשיבותו וגדולתו של דאגלס:
https://youtu.be/7j0jvj4e4XU
מספר את סיפורו ומקבל הצעה - בסרט על חייו:
https://youtu.be/6tx5DZC3X1M
על פרדריק דאגלס ולינקולן:
https://youtu.be/gOhgrTo257M?long=yes
וסרטון תיעודי על דאגלס:
https://youtu.be/kByK5SnG10Y?long=yes
זכויות נשים
זכות בחירה לנשים (Women's suffrage) הוא עניין פרדוכסלי בהיסטוריה הדמוקרטית, שכן בשיטת משטר שקידשה את השוויון המשיכו במשך דורות להפלות את הנשים והצבעת נשים בבחירות דמוקרטיות כלל לא הייתה מובנת מאליה.
קשה אולי להאמין, במיוחד בימינו שלנו, אבל עד המאה ה-20 נשים לא הורשו לבחור בבחירות. בחירות דמוקרטיות, כן?
בדמוקרטיות העתיקות, של ימי קדם כמו ביוון העתיקה, זכות זו כלל לא הייתה קיימת ורק גברים הורשו להצביע. גם במאות האחרונות היה צורך במאבקים ממושכים כדי להשיגה. נקודת מפנה הייתה במאה ה-19, עם תחילתן של דרישות להעניק לנשים את הזכות לבחור. אולם, בפועל, מרבית המדינות הדמוקרטיות העניקו זכות זו רק במאה ה-20.
חשוב לציין כי היו מקרים מוקדמים יותר שבהם נשים קיבלו זכות בחירה, גם אם באופן מוגבל. למשל, הרפובליקה הקורסיקנית העניקה זכות בחירה לנשים לא נשואות בין השנים 1755-1769. זכות זו, אגב, בוטלה שם עם כיבוש האי על ידי הצרפתים.
גם חוקת ניו ג'רזי העניקה זכות בחירה לנשים בעלות רכוש בין השנים 1776-1807, אך היא לא כללה נשים נשואות שלא החזיקו רכוש באופן עצמאי. הקהילה הקטנה של האי פיטקרן העניק בשנת 1838 זכות בחירה לנשים, אך מדובר היה בקהילה זעירה ומי בכלל הכיר אותה או בה.
המדינה הריבונית הראשונה שהעניקה זכות בחירה לנשים באופן מלא, והיא עדיין קיימת, היא ניו זילנד, שעשתה זאת בשנת 1893. באותה שנה, אליזבת ייטס נבחרה לראש עיריית אונהונגה, ובכך הייתה לאישה הראשונה בתפקיד כזה.
פינלנד הייתה המדינה הראשונה שהעניקה בשנת 1906 לנשים, גם את הזכות לבחור וגם את הזכות להיבחר. מדינות נוספות שהצטרפו בהמשך היו רוסיה בשנת 1917, ובריטניה וגרמניה בשנת 1918.
ב-3 במרץ 1913, אלפי סופרג'יסטיות, נשים שדרשו בחירה לנשים, התאספו בוושינגטון בירת ארצות הברית למצעד זכות הבחירה לנשים. זו הייתה המחאה ההמונית הראשונה למען זכותן של נשים לבחור. 7 שנים אחר כך אשררה ארצות הברית את התיקון ה-19 לחוקה ובשנת 1920 הוענקה לראשונה זכות בחירה לנשים בכל המדינות.
בהמשך המאבק, ספרד העניקה זכות בחירה לנשים בשנת 1930, ברזיל ב-1931. צרפת העניקה זכות בחירה רק ב-1944 ושווייץ רק ב-1971. סעודיה הייתה המדינה האחרונה שהעניקה זכות הצבעה לנשים. זה היה בשנת 2011 ובכך השלימה הממלכה הסעודית את המהפך העולמי בזכויות הצבעה לנשים וניתן לומר שבכל המדינות בעולם שבהן נערכות בחירות, ניתנת זכות ההצבעה לנשים.
גם בארץ ישראל התנהל מאבק על זכות הבחירה לנשים. החל מהקונגרס הציוני השני, נשים קיבלו זכות בחירה לקונגרס. אך, זכות זו לא הייתה מובנת מאליה ביישוב היהודי, כאשר בשנת 1920 התעוררה מחלוקת הלכתית האם מותר לנשים להצביע.
היו רבנים שאסרו זאת, כמו הרב קוק שהסתמך על התפיסה ש"כל כבודה של בת מלך פנימה", בעוד שהרב עוזיאל ורבנים אחרים סברו שאין מניעה בכך. לבסוף, בשנת 1926, המאבק הסתיים בהצלחה, ואספת הנבחרים הכירה בשוויון הזכויות של הנשים "בכל ענפי החיים האזרחיים, המדיניים והכלכליים".
אז המאבק למען זכות הבחירה לנשים היה תהליך ארוך ומורכב, אשר התרחש במדינות רבות ברחבי העולם. הוא התחיל בדרישות במאה ה-19, והגיע לשיאו במאה ה-20, כאשר נשים ברחבי העולם זכו להשתתף בהליך הדמוקרטי. למרות שהדרך הייתה ארוכה ומפותלת, המאבק הזה היה חיוני להשגת שוויון זכויות בין המינים.
קיצור תולדות זכות הבחירה לנשים בעולם:
https://youtu.be/v3D8f57vrN8
כך עשו הנשים בארצות הברית את המחאה ההמונית הראשונה בדרישה להצבעת נשים (מתורגם):
https://youtu.be/_KhYRqozTDE
המאבק לשחרור האישה באמריקה:
https://youtu.be/jNFVHVQ4CtI
תולדות בחירת נשים בדמוקרטיה האמריקאית:
https://youtu.be/a9LmBgY-F5A
וסרט תיעודי על המאבק לזכות בחירה לנשים ובנות פנקהרסט שעמדו במרכזו:
https://youtu.be/Ax2wGWNco0k?long=yes
נישואי ילדות נהוגים בלא מעט מדינות העולם השלישי. בתימן משיאים ילדות אפילו מגיל 8 לבעלים מבוגרים. בשל העובדה שרבות מהן מתות בגיל צעיר בשל סיבכי הריון ולידה, הן זכו לכינוי "כלות המוות".
גם את נוג'וד עלי (Nojood ali) בת ה-8, בת למשפחה ענייה ומרובת ילדים, חיתן אביה בגיל 8. די מהר הסתבר לה שגילו של הבעל הוא החלק הטוב שבו, שכן הוא נהג להכות ולהשפיל אותה.
בית המשפט בתימן הפתיע ואישר את גירושיה של נֻג'וד. כך פרצה הילדה הקטנה שהוכרחה להינשא לגבר אלים ומבוגר את חומת השמרנות המוסלמית, שבה הגבר הוא השליט הבלעדי של האישה ושל גופה. יתכן שזו תחילתה של מהפכה אמיתית, בארץ שבה נגזר על ילדות בנות, להשתעבד ולהיות אסירות וכלואות על ידי האב, האח הבוגר ולאחר נישואין בגיל לא הגיוני - לבעל שהוכרחו להינשא לו.
ואכן, המקרה שלה זכה להד תקשורתי עצום. התקשורת הצמידה לו את הכינוי "מהפכת הבנות בתימן" והובלט בתקשורת בכל העולם, כולל העולם הערבי, שבו נישואי ילדות נפוצות יחסית. תעוזתה של הילדה הקטנה, שערערה על מרותם של אביה ובעלה, נגעה ללב כולם. אבל האומץ שלה היה כפול ומכופל מכיוון שהיא גם התנגדה ופנתה כנגד שיטה שנהוגה אלפי שנים במדינה מסורתית ופטריארכלית כתימן, שבה מילתו של הגבר היא סוף פסוק.
הנה סיפורה של נוג'וד עלי מפי ילדים:
https://youtu.be/rjPm7rp3uDQ
הילדה האמיצה שקמה אל מול הנוהג של המבוגרים ויכלה לו:
https://youtu.be/FzOVrfFtKcI
ועיתונאית שראיינה וצילמה אותה מספרת עליה:
https://youtu.be/auJeMPoOyQE
ההיסטוריה האפרו-אמריקאית חבה חוב עצום לפרדריק דאגלס (Frederick Douglass). סיפורו הלא יאומן הוא של עבד שחור, שברח מהעבדות והפך בכוחות עצמו וכישרונו לעיתונאי, לפעיל חברתי נועז נגד העבדות, בהמשך לפוליטיקאי ולמנהיג של ממש.
פרדריק דאגלס (Frederick Douglass) היה אחד המנהיגים המשפיעים ביותר בהיסטוריה האמריקאית. סיפור חייו, מלידתו בעבדות ועד להפיכתו למנהיג בתנועה לזכויות האדם, מהווה עדות מרתקת לכוחם של נחישות, השכלה ואמונה בשוויון.
דאגלס נולד לתוך עבדות ב-14 בפברואר 1818 במחוז טלבוט שבמרילנד, ונקרא בשם פרדריק אוגוסטוס וושינגטון ביילי (Frederick Augustus Washington Bailey). אמו, הארייט ביילי (Harriet Bailey), הייתה שפחה שנאנסה בידי אדונה, קפטן אהרון אנטוני (Aaron Anthony), שייתכן כי היה אביו של דאגלס. כתינוק בן שנה, הופרד מאמו וראה אותה לעיתים נדירות בלבד, גורל שהיה נפוץ בקרב משפחות עבדים.
נקודת מפנה משמעותית בחייו התרחשה בגיל שבע, כאשר נשלח לבולטימור לשרת את משפחת אולד. סופיה אולד (Sophia Auld), אשת הבית, לימדה אותו לקרוא ולכתוב - מעשה שהיה אסור על פי חוק. למרות שבעלה, יו אולד (Hugh Auld), אסר על המשך הלימודים בטענה שהשכלה תעורר בעבדים רצון לחופש, פרדריק המשיך ללמוד בסתר בעזרת ילדי הרחוב הלבנים. חוויה זו חיזקה את הבנתו כי השכלה היא המפתח לחירות.
השהות בבולטימור חשפה את דאגלס ליחס אנושי ושוויוני מצד סופיה אולד, והעמיקה את אמונתו בשוויון בין בני אדם. קריאת "הדרשן הקולומביאני" ("The Columbian Orator"), ספר שהציג ויכוח בין אדון לעבד נמלט, פקחה את עיניו להבנת העוול שבמוסד העבדות.
לאחר תקופה קשה בחווה אחרת, שבה סבל מיחס אכזרי, הצליח דאגלס לברוח לחופש בגיל עשרים. הוא הגיע לניו יורק, נישא לאנה מארי (Anna Murray), שינה את שמו לפרדריק דאגלס, והחל את דרכו כפעיל בתנועה האבוליציוניסטית.
כישרונו הרטורי התגלה בשנת 1841, כאשר נאם לראשונה בעצרת נגד העבדות בננטקט. מאז הפך לנואם מבוקש ברחבי ארצות הברית. ספרו האוטוביוגרפי "סיפור חייו של פרדריק דאגלס, עבד אמריקני" ("Narrative of the Life of Frederick Douglass, an American Slave") הפך לנכס צאן ברזל של התנועה האבוליציוניסטית. מסעו לאנגליה בשנת 1845 לא רק הביא לשחרורו הרשמי מעבדות בזכות הנרי ריצ'רדסון (Henry Richardson), אלא גם חשף אותו לחברה שוויונית יותר.
בשובו לאמריקה, הקים את העיתון "כוכב הצפון" ("The North Star") והמשיך במאבקו נגד העבדות. אגב, בשם "כוכב הצפון" בחר דאגלס מתוך הבנה עמוקה של חשיבות הכוכב הצפוני בחיי העבדים וכסמל לחופש. עבורו כשברח ועבור עבדים נמלטים רבים, שימש כוכב הצפון כמורה הדרך במסעם אל החופש במדינות הצפון ובקנדה. בעזרת הכוכב, שנשאר קבוע במקומו בשמי הלילה, יכלו הנמלטים לנווט את דרכם צפונה דרך "הרכבת התת-קרקעית", הרשת החשאית שסייעה לעבדים אז להשיג את חירותם. קראו על כך בתגית "כוכב הצפון".
בבחירת השם לעיתונו, ביקש האיש ליצור מקבילה רעיונית לאותו כוכב מנחה. הרעיון היה שכפי שכוכב הצפון האיר את דרכם הפיזית של העבדים הנמלטים, כך ביקש העיתון להאיר את דרכם הרוחנית והאינטלקטואלית של כל המבקשים חופש ושוויון. או, במילים אחרות, לשמש כמגדלור של תקווה ומקור להפצת רעיונות של חירות ושוויון.
את חזונו הרחב לשוויון אוניברסלי ביטא דאגלס בסיסמת העיתון: "זכות אינה מכירה במין, אמת אינה מכירה בצבע" ("Right is of no Sex – Truth is of no Color"). כך הוא קידם לא רק את המאבק נגד העבדות, אלא גם את הרעיון של שוויון מלא בין כל בני האדם, ללא הבדל גזע או מגדר.
במהלך מלחמת האזרחים פועל דאגלס לגיוס חיילים שחורים לצבא הצפון וכדי לקדם את זכויותיהם הוא נפגש עם הנשיא לינקולן. מאבקו למען שוויון זכויות לא הצטמצם רק לשחורים; הוא היה גם תומך נלהב בזכויות נשים והשתתף בוועידת סנקה פולס ההיסטורית למען זכות הצבעה לנשים.
לאחר מות אשתו אנה בשנת 1882, נישא דאגלס להלן פיטס (Helen Pitts), אישה לבנה הצעירה ממנו בעשרים שנה - נישואים שהיוו הצהרה נועזת על אמונתו בשוויון בין הגזעים. הוא המשיך במאבקו עד יום מותו מהתקף לב ב-20 בפברואר 1895.
מורשתו של פרדריק דאגלס חיה עד היום. הוא הוכיח שבכוח האמונה, ההשכלה והנחישות אפשר להתגבר על המכשולים הקשים ביותר, לחתור מעבדות למנהיגות ולחולל שינוי חברתי משמעותי. ממשיך להוות השראה למאבקים לצדק חברתי בכל רחבי העולם.
במשך השנים שעברו מאז, נתן סיפור חייו של דאגלס השראה לדורות של אקטיביסטים, אם אלו פעילי זכויות אדם באשר הם ועד פעילים חברתיים בכלל, כולל למשל אלו של צפון אירלנד. בעיר האירית בלפסט, אלפי קילומטרים מאמריקה, בולט ציור קיר עוצמתי ומרהיב של העבד שלא ויתר לעבדות.
הנה סיפור חייו של פרדריק דאגלס:
https://youtu.be/FMT4fnw4AT8
ההצלחה, הכישלון והחזון שלו:
https://youtu.be/0OaBKsF7bQo
על חשיבותו וגדולתו של דאגלס:
https://youtu.be/7j0jvj4e4XU
מספר את סיפורו ומקבל הצעה - בסרט על חייו:
https://youtu.be/6tx5DZC3X1M
על פרדריק דאגלס ולינקולן:
https://youtu.be/gOhgrTo257M?long=yes
וסרטון תיעודי על דאגלס:
https://youtu.be/kByK5SnG10Y?long=yes
