שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מי היה פרנק סינטרה?
פרנק סינטרה (Frank Sinatra) נחשב לאחד הזמרים הגדולים והמשפיעים ביותר במאה ה-20. הוא נולד ב-1915 בהובוקן, ניו ג'רזי, למשפחה של מהגרים איטלקים. אביו היה כבאי ואמו נטלי עסקה בפוליטיקה המקומית.
דרכו של סינטרה לתהילה החלה בשנות ה-30 כחבר בלהקת הארי ג'יימס (Harry James), אך פריצתו האמיתית הגיעה כזמר הראשי של תזמורת טומי דורסי (Tommy Dorsey) בשנות ה-40. הקול הייחודי שלו, עם הטון החם והדרך המיוחדת בה הוא פירש את המילים, הפכו אותו במהרה לכוכב לאומי.
מה שהבדיל את סינטרה מזמרים אחרים היה לא רק הקול, אלא הדרך בה הוא התייחס לשיר כאל סיפור. הוא פיתח טכניקה ייחודית של פרשנות מילים שהפכה כל ביצוע לחוויה אישית ואינטימית. השילוב בין הכישרון הטבעי לבין הפרפקציוניזם הקיצוני שלו יצר סגנון ייחודי שהיה רק שלו.
בשנות ה-50 עבר סינטרה למחלקת התקליטים של קפיטול רקורדס (Capitol Records), שם הקליט כמה מהאלבומים החשובים ביותר בקריירה שלו. אלבומים כמו "Songs for Young Lovers" ו-"In the Wee Small Hours" הציגו גישה חדשנית ליצירת אלבום כיצירה מוסיקלית שלמה, לא רק אוסף של שירים בודדים.
הקריירה הקולנועית של סינטרה הייתה לא פחות מרשימה. הוא זכה בפרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר בסרט "From Here to Eternity" ב-1953, וכיכב בסרטים רבים נוספים, לצד כוכבים כמו ג'ין קלי (Gene Kelly) ובינג קרוסבי (Bing Crosby).
אחת האנקדוטות המפורסמות על סינטרה מתארת את הפרפקציוניזם שלו באולפן. הוא היה מתעקש על הקלטות רבות עד שהגיע לתוצאה המושלמת, לפעמים 20-30 טייקים (ניסיונות) של אותו שיר.
מנהל התקליטים נלסון רידל (Nelson Riddle) סיפר שסינטרה היה יכול להבחין בטעות קטנה של נגן בודד בתזמורת של 40 איש.
החיים האישיים של סינטרה היו סוערים לא פחות מהקריירה המקצועית. הוא התחתן 4 פעמים, כולל לאווה גרדנר (Ava Gardner) ומיה פארו (Mia Farrow).
קשריו עם עולם הפשע המאורגן הם עוד נדבך שעורר לא מעט מחלוקות.
אבל באמנות סינטרה היה ידוע גם כמנהיג "הכנופיה" (The Rat Pack), קבוצת אמנים שכללה את דין מרטין (Dean Martin), סמי דייויס ג'וניור (Sammy Davis Jr.), פיטר לופרד (Peter Lawford) וג'ואי בישופ (Joey Bishop). הם הופיעו יחד בלאס וגאס ובסרטים כמו "Ocean's 11".
המורשת של פרנק סינטרה מתמשכת גם היום. הוא מכר למעלה מ-150 מיליון תקליטים ברחבי העולם והשפיע על דורות של זמרים. שירים כמו "My Way", "New York, New York" ו-"Fly Me to the Moon" הפכו לקלסיקות נצחיות. הגישה שלו לפרשנות השיר והשילוב בין הטכניקה לרגש האישי, הגדירו מחדש את המשמעות של להיות זמר פופ.
פרנק סינטרה נפטר ב-1998 בגיל 82, אך השפעתו על המוסיקה והתרבות הפופולרית נמשכת עד היום. הוא לא היה רק זמר או שחקן - הוא היה כוכב-על ותופעה אמריקאית שגילמה את הקסם והסגנון של עידן שלם.
הנה קיצור חייו של פרנק סינטרה והקריירה שלו:
https://youtu.be/Lm8rZdr7wf8
פרנק סינטרה הצעיר בשיר מהמחזמר "סיפור הפרברים" שהלחין לאונרד ברנשטיין:
https://youtu.be/x7CIgWZTdgw
"ניו יורק, ניו יורק" של פרנק סינטרה:
https://youtu.be/xMfz1jlyQrw
שירו הגדול שכתב לו פול אנקה - "דרכי", My way:
https://youtu.be/M90BHwNXn-0
וסיפור חייו המלא עם עליותיו ומורדותיו של סינטרה האגדי:
https://youtu.be/mS3hUbSxhM8?long=yes
מהו הסרט המדבר הראשון בתולדות הקולנוע?
הסרט המציין את נקודת המפנה בעולם הקולנוע, המעבר מהראינוע, מה שנקרא "הקולנוע של הסרט האילם" אל הטוקיז, כלומר "הסרט המדבר", הוא "זמר הג'אז" משנת 1927.
הסרט הזה היה מהסרטים הראשונים שכללו פסקול שהוקלט על הסט, ביחד עם הצילום. בסרט מגלם השחקן אל ג'ולסון את בנו של חזן יהודי שרוצה להיות זמר ג'אז. אביו החזן לא מסכים ודורש ממנו שימשיך את דרכו הדתית, אך הוא בורח מהבית, צובע את פניו בשחור כדי להיראות כזמר שחור וזוכה להצלחה גדולה.
חשוב לציין שעל אף ש"זמר הג'אז" הוא הסרט הראשון שבו יש דיבור ושירה מוקלטים, הסרט מכיל מעט שירה ודיבור ומרבית הדיאלוגים (השיחות) שבו מוצגים עדיין בכתוביות בנוסח הסרט האילם. הטכנולוגיה הייתה עדיין ראשונית והשימוש בה היה מורכב למדי. לכן היוצרים לקחו אותה בזהירות והחלו בתהליך, אבל לא בכל הכוח. זה המחיר שלעתים משלמים "מאמצים מוקדמים" (Early adopters) על הבחירה להתחיל עם טכנולוגיה חדשנית, כשהיא עדיין לא בשלה לחלוטין.
הנה סיפורו של הסרט "זמר הג'אז":
https://youtu.be/ZlAt2lcg5ZM
הצורה בה התקבל הסרט המדבר בישראל, כמו גם במקומות אחרים בעולם (עברית):
https://youtu.be/q6G1klkKdv4
וקטע בביצועו של אל ג'ולסון, כוכב הסרט "זמר הג'אז":
http://youtu.be/VNqKUpCjD7w
מה כה מופלא בסטילי דן?
בעולם הרוק, סטילי דן (Steely Dan) היא משהו מיוחד במינו, פלא מלא בהשפעות, רב סגנוני, עוף מוזר בהחלט. ג'אז-רוק שבא מעולם הג'אז, אבל לא היו בו אילתורים והוא הביא ניחוח של פולק-רוק ביטניקי אך מעודן, מושקע ומתוחכם עד לגבהים שאין כמותם.
האלבומים המסוגננים, המהוקצעים מאד ובלתי מתפשרים שלהם, שימשו במשך שנים רבות כאלבומי הדגמה למוכרי מערכות קול, כדי להפגין את איכות הציוד שהם מוכרים. לא היה נקי, מדויק ומהוקצע משיר של סטילי דן, כדי להדגים איך יכול אולפן ההקלטות לבקר בביתך...
הכל מתחיל בוולטר בקר ודונלד פייגן, הצמד המרכזי של סטילי דן, שעשו רוק שונה כל כך מרוק הגיטרות המחוספס של תחילת הסוונטיז ומהפופ הצבעוני שהציף את כל השאר. במקומם הציעו סטילי דן פופ-רוק-ג'אזי נקי, מלוטש ומסוגנן, שירים מהודקים ומדויקים שהם יצירות קטנות. בלי הנפיחות שאפיינה את להקות הרוק המתקדם והיומרנות שלהם להפוך את הרוק למיתולוגי כבר מחר, הגישה סטילי דן רוק חכם, מספיק קליל כדי להתחבר ומספיק אירוני וציני כדי לדבר ולקלוע גם למי שלא הספיקו למרד של הביטניקים וילדי הפרחים מהסיקסטיז ובאו מאוחר מדי. ואכן, כמעריצי הספרות הביטניקית, בנוסח ג’ק קרואק וויליאם בורוז, שגם השפיעו על הטקסטים שלהם, אפילו את שם הלהקה הם לקחו מ"ארוחה עירומה", ספרו המפורסם של בורוז.
כך הציעה סטילי דן טקסטים חכמים לאנשים שלא פעם העריצו דווקא את המוסיקה ואז הבינו שיש שם גם המון תוכן חכם ושורט והכי חשוב - הפקות ועיבודים שמצד אחד הכילו מגוון סגנוני מרהיב, של רוק, רוק מתקדם, ג'אז, בלוז, פופ, פולק ואפילו קאנטרי, ומצד שני השתמשו בהמון כלי נשיפה וזמרות ליווי מעולם מוסיקת הנשמה, שבו דווקא לא נגעו.
עם הקול השבור של דונלד פייגן, הלא מדויק, שעמד בניגוד מבריק לדיוק המהודק של המוסיקה שבה הוא הוגש ולזמרות הליווי המהוקצעות ואם יותר לנו, גם היפות כל כך. עם הגיטרות הצנועות והעדינות של סטילי דן, שמעולם לא ניסו להפוך את שירי המופת שלהם רקע לסולואים טרחניים וארוכים, שלא לומר נרקיסיסטיים, שכל כך אפיינו אז כל להקת רוק עם גיטריסט - הלהקה הזו התמקדה בביצועים מדויקים ואלבומי מופת מורכבים ומושקעים, שבאופן מפתיע הצליחו גם במכירות. מאד הצליחו.
בשיא הפעילות שלה, בשנים 1972-80, החלה סטילי דן כלהקה של ממש, אבל בשלב מסוים, אחרי שלושת האלבומים הראשונים, לא רצו השניים להופיע יותר והסתגרו באולפן עם יותר ויותר נגני אולפן מעולים. כך הפכו ללהקה של שניים, שהשאר בה הם נגנים מעולים אבל מתחלפים משיר לשיר. זו הייתה להקה שלא הרבתה להופיע, ששיריה היו קשים לביצוע על הבמה, שהסולן שלה נקלע לשירה לאחר ניסיונות להציב זמרים אחרים בפרונט. זו היה הרכב שהזיקנה עושה לו רק טוב, לעתים נדמה שאפילו יותר מצעירותה המופלאה באמת, כי בשנות האלפיים הם חזרו בגדול ואפילו להופיע ולא מעט. אז שמו לב אפילו המעריצים שסוף סוף הפרפקציוניזם ה"סטילי דני" קצת נרגע. הם הרשו לעצמם ליהנות עד השמיים. טוב, זה לא פלא - הם היו השמיים...
ההתחלה הרוקית - "Reelin in the Years" ב-1973:
https://youtu.be/2WTh_IEyU1w
כך יוצרים שיר של סטילי דן:
https://youtu.be/vSDD8rgUiNc
"אחיות בבל" - דונלד פייגן שר עם קיטרה ביד:
https://youtu.be/JMVKAOyTUe4
ראו כמה שגם במילים הם טובים - "דיקון בלוז":
https://youtu.be/2A0wGO3c2T8
"ג'וזי" בהופעה - מאופקים בגיטרה אבל יודעים את העבודה:
https://youtu.be/VaKhk5RFKRg
כך נעשה Aja, האלבום המפורסם של סטילי דן, עם סולו בלתי נשכח של ענק הסקסופון וויין שורטר:
https://youtu.be/u9MusH-QijY
וסרט תיעודי על האסתטיקה המופלאה של הלהקה הלא רגילה הזו:
https://youtu.be/SjXB894CZnM?long=yes
מיהו הזמר בובי מקפרין שהוא כלי נגינה?
בובי מקפרין הוא מוזיקאי ג'אז שנחשב לזמר וירטואוז. הוא להטוטן של קולות, מוסיקלי להפליא ויכול להפיק מקולו צלילים נמוכים וגבוהים, שנשמעים לא-פעם כאילו הם מושרים בו-זמנית.
הוא מצליח גם להפיק בזמן השירה מגוון של אפקטים קוליים, שמזכירים כלי נגינה. הוא יודע לשחק בקול המיוחד שלו בתווים וסולמות ולעבור בקלילות מקול הפלסטו הגבוה אל קול הבס החם ובחזרה.
את כל אלה מצליח מקפרין לעטוף בקולות הקשה על הגוף, שהוא מפיק בידיו וחזהו ומקצבי פה מדהימים, שהם אולי ההורים של הביטבוקסינג המוכר כיום ופופולארי בעולם כולו.
גם אם הוא הרבה להופיע עם הרכבים ומוסיקאים מעולים, הבולט בהם הוא צ'יק קוריאה, לא פעם נשמע בובי מקפרין ממש כהרכב מוסיקלי שלם גם לבדו. המוסיקליות המדהימה שלו מאפשרת לו לבצע קטעים מורכבים להפליא, לאלתר בשירה ללא הכנה מראש ולדלג מסגנון לסגנון בקלות רבה.
הנה בובי מקפרין שר כלי נגינה בהופעה:
https://youtu.be/_4BhsYbXwf4
כאן הוא מלווה בנגינה בקולו את הקהל המזמר:
https://youtu.be/pO_LV-yInc8
היצירתיות שלו מאפשרת לו להפעיל את הקהל לשיר איתו בדרך מיוחדת במינה:
https://youtu.be/xPYyZofrEBQ
בובי מקפרין בלהיטו הגדול מ-1988 "Don't Worry Be Happy" שבו הוא שר את כל התפקידים:
https://youtu.be/d-diB65scQU
עם צ'יק קוריאה ב"ארמנדו'ז רומבה":
https://youtu.be/FprooG46jMI
ושעה שלמה שבה בובי והתזמורת הפילהרמונית הישראלית עושים פלאים:
https://youtu.be/NjR_brUhYNs
במה נודעה מלכת הבלוז בילי הולידיי?
כינו אותה "ליידי דיי" אבל בילי הולידיי (Billie Holiday) היא בכלל בת עניים שחורה. עוד לפני שהייתה לגברת הראשונה של הג'אז, היא נאלצה לעבוד בכמעט כל עבודה משפילה כדי להתקיים. עם אונס בגיל 11, עבודה בזנות כבת 14 וכליאה בכלא בהמשך נעוריה, לא פלא שהיא הגיעה לשימוש מתמיד בסמים. עובדה זו אולי תרמה ליצירתה, אבל עלתה לה באיכות חייה ובחיים עצמם.
מדהים כיצד מצליחה ילדות קשה במיוחד ליצור אמנית שלא מתפשרת ביצירתה, גם כשחייה הם רכבת הרים של התרחשויות עולות ויורדות בטירוף.
מי שתהיה לגדולת זמרות הג'אז ותהפוך סגנון עממי וכמעט אזוטרי למעמד של אמנות כל אמריקאית מוערכת, הייתה בתה של עוזרת בית ענייה מבולטימור. אימה שעבדה על הרכבות ונסעה למרחקים הותירה את הילדה לטיפולה של קרובת משפחה. זו נהגה בה בגסות ולא פעם ממש באכזריות. בגיל 9 הילדה כבר עמדה בפני שופט ונשלחה למוסד לילדים עבריינים.
בהמשך שבה אימה ובילי עוברת אונס. חייה הקשים ממשיכים גם עם אימה וכשהאם עוברת לניו יורק, בילי עוברת איתה לשכונת הארלם. האם נאלצה לעבוד בזנות ובגיל 14 מצטרפת אליה גם הנערה. היא נשלחת שוב למוסד לעבריינים צעירים וכשהיא שבה לשכונה שלה, מתחילה הצעירה לשיר במועדון. מעמדה במקום הוא נמוך שבנמוכים, אבל העתיד מזמן לה גם טוב. בינתיים הגברים נוהגים בה כמו ברקדניות של המקום ואת הטיפים הם נוהגים לדחוף למקומות הכי צנועים מתחת לבגדיה.
במועדון נטלה הנערה שם במה. את שמה הפרטי היא שאלה משחקנית שאהבה, בילי. שם המשפחה שבחרה "הולידיי" הוא שם המשפחה של אביה, שזו הייתה אולי תרומתו היחידה לחייה.
אבל במועדון היה לה מזל אדיר. ערב אחד הגיע מפיק כדי לשמוע זמרת שסיפרו לו עליה שהיא שרה יפה. הזמרת הזו לא הייתה בילי. באותו ערב הזמרת ההיא לא הייתה במועדון והחליפה אותה בילי. הוא שמע. הוא נדלק. הוא החתים אותה.
בילי התפרסמה, הקליטה ודי מהר הפכה פופולרית ביותר. טובי הכותבים של הג'אז השחור כתבו לה שירים. רבים אמרו אז שהיא שינתה את טעמם המוסיקלי. היא שרה כמו כלי נגינה בתזמורת ג'אז. זה, אגב, לא היה במקרה. בשנים שלפני כן נהגה הנערה הענייה לשמוע דרך החלון את הפטיפון של השכנה שלה. היא האזינה לתקליטי הג'אז של השכנה ואהבה לחקות בשירתה את כלי הנגינה. אם תעצמו את העיניים תגלו למה היו שאמרו אז שהיא "גנבה" בשירתה את הסגנון של הסקסופונים.
אז בילי מתגלה והופכת לזמרת המועדפת על רבים מגדולי הג'אז של שנות ה-30. אחריהם מגיעות גם חברות התקליטים, שמבינות שיש כאן משהו שעוד לא היה בג'אז הווקאלי, חוץ כמובן מלואי ארמסטרונג.
די מהר מתחברת הולידיי לתזמורת הסווינג של קאונט בייסי, להופעות בכל רחבי המדינה. לא פעם היא נאלצת לפני ההופעות לצבוע את פניה, כדי להיות יותר שחורה ממה שהיא. המעמד, לפחות במדינות הדרום, כנראה מחייב. בהמשך היא אף ערכה, כחלק מהתזמורת, דו-קרב תזמורות עם התזמורת שליוותה את ידידתה ויריבתה הגדולה אלה פיצג'רלד. המסקנות לגבי המנצחת שנויות עד היום במחלוקת. היו עיתונים שהכתירו את האחת ואחרים את השנייה.
אבל בילי פוטרה מהתזמורת של קאונט בייסי לא הרבה אחרי כן. הסיבה לא ברורה. היו שטענו שלא הייתה מקצועית ואחרים אמרו שסרבה לשיר שירים שלא אהבה. מכאן היא מתחברת לתזמורת לבנה והייתה בכך לזמרת השחורה הראשונה בתולדות ארה"ב הגזענית של אותם ימים, שמופיעה עם תזמורת של לבנים. במקומות רבים בסיבובי ההופעות, כשנגני התזמורת לנו במלונות ללבנים בלבד, נאלצה הזמרת השחורה ללון באוטובוס.
גם הסיפור הזה מסתיים ובילי הולכת ושוקעת בסמים. היא מתחתנת עם טרומבוניסט שמנצל אותה ורודה בה והיה הראשון בסדרה של גברים שנוהגים בה בגסות. במקביל הולך כספה לסמים ולאימה, שמהמרת בסכומי כסף גדולים מההכנסות של בתה הזמרת.
בילי גם מבצעת לראשונה את שיר המחאה "פרי מוזר", שגורם בכל הופעה שלה ליציאה של חלק מהקהל כי הוא הופך אותה בעיני אותם אנשים ל"פסימית ולא מבדרת ". מצד שני, היא הופכת לדמות מופת במאבק לשוויון השחורים באמריקה.
במשפט שנערך לה על אחזקת ושימוש בסמים היא מודה ונכלאת לשנה שלמה. אבל בילי לא מצליחה להיגמל וכשהיא משתחררת, קולה הולך ונסדק. בכל זאת היא ממשיכה להופיע, עד מותה הפתאומי, כנראה מהתאבדות, ב-1957.
הולידיי, שבחרה בדרך הבלוז ולא התפתתה לביבופ כמו פיצג'רלד למשל, נחשבת למלכת הבלוז. ללא הכשרה מוסיקלית כלשהי, אך עם אהבה אדירה לשיר, צמחה בילי מהמועדונים הצפופים והאפלים של ניו יורק והפכה מלכה.
על מי שממש לא חיה כמו "ליידי", אמר הסקסופוניסט האגדי לסטר יאנג, שה"ליידי שרה בלוז". יפי קולה וסגנונה נערץ עד היום. גם אם חייה היו קשים ועצובים, היא הרחיבה את אפשרויות הקול הנשי ושברה את המגבלות לטובת קריירה מדהימה ומורשת קולית אדירה.
הנה סיפורה של בילי הולידיי:
https://youtu.be/Nfl4fFKrLtw
שרה עם לואי ארמסטרונג:
https://youtu.be/x6RwSsHSIfs
השיר "הגבר שלי" (My Man):
https://youtu.be/IQlehVpcAes
לבדה:
https://youtu.be/N0aaZnxnkEo
עם קאונט בייסי:
https://youtu.be/VtKQynXZCZQ
"הגבר שלי לא אוהב אותי" (My man don't love Me):
https://youtu.be/Jf0ldEBBJhY
ותפקידה המרגש של בילי הולידיי בסיפור המצמרר של השיר "פרי מוזר":
https://youtu.be/7b4Z4O1m63M?long=yes

פרנק סינטרה (Frank Sinatra) נחשב לאחד הזמרים הגדולים והמשפיעים ביותר במאה ה-20. הוא נולד ב-1915 בהובוקן, ניו ג'רזי, למשפחה של מהגרים איטלקים. אביו היה כבאי ואמו נטלי עסקה בפוליטיקה המקומית.
דרכו של סינטרה לתהילה החלה בשנות ה-30 כחבר בלהקת הארי ג'יימס (Harry James), אך פריצתו האמיתית הגיעה כזמר הראשי של תזמורת טומי דורסי (Tommy Dorsey) בשנות ה-40. הקול הייחודי שלו, עם הטון החם והדרך המיוחדת בה הוא פירש את המילים, הפכו אותו במהרה לכוכב לאומי.
מה שהבדיל את סינטרה מזמרים אחרים היה לא רק הקול, אלא הדרך בה הוא התייחס לשיר כאל סיפור. הוא פיתח טכניקה ייחודית של פרשנות מילים שהפכה כל ביצוע לחוויה אישית ואינטימית. השילוב בין הכישרון הטבעי לבין הפרפקציוניזם הקיצוני שלו יצר סגנון ייחודי שהיה רק שלו.
בשנות ה-50 עבר סינטרה למחלקת התקליטים של קפיטול רקורדס (Capitol Records), שם הקליט כמה מהאלבומים החשובים ביותר בקריירה שלו. אלבומים כמו "Songs for Young Lovers" ו-"In the Wee Small Hours" הציגו גישה חדשנית ליצירת אלבום כיצירה מוסיקלית שלמה, לא רק אוסף של שירים בודדים.
הקריירה הקולנועית של סינטרה הייתה לא פחות מרשימה. הוא זכה בפרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר בסרט "From Here to Eternity" ב-1953, וכיכב בסרטים רבים נוספים, לצד כוכבים כמו ג'ין קלי (Gene Kelly) ובינג קרוסבי (Bing Crosby).
אחת האנקדוטות המפורסמות על סינטרה מתארת את הפרפקציוניזם שלו באולפן. הוא היה מתעקש על הקלטות רבות עד שהגיע לתוצאה המושלמת, לפעמים 20-30 טייקים (ניסיונות) של אותו שיר.
מנהל התקליטים נלסון רידל (Nelson Riddle) סיפר שסינטרה היה יכול להבחין בטעות קטנה של נגן בודד בתזמורת של 40 איש.
החיים האישיים של סינטרה היו סוערים לא פחות מהקריירה המקצועית. הוא התחתן 4 פעמים, כולל לאווה גרדנר (Ava Gardner) ומיה פארו (Mia Farrow).
קשריו עם עולם הפשע המאורגן הם עוד נדבך שעורר לא מעט מחלוקות.
אבל באמנות סינטרה היה ידוע גם כמנהיג "הכנופיה" (The Rat Pack), קבוצת אמנים שכללה את דין מרטין (Dean Martin), סמי דייויס ג'וניור (Sammy Davis Jr.), פיטר לופרד (Peter Lawford) וג'ואי בישופ (Joey Bishop). הם הופיעו יחד בלאס וגאס ובסרטים כמו "Ocean's 11".
המורשת של פרנק סינטרה מתמשכת גם היום. הוא מכר למעלה מ-150 מיליון תקליטים ברחבי העולם והשפיע על דורות של זמרים. שירים כמו "My Way", "New York, New York" ו-"Fly Me to the Moon" הפכו לקלסיקות נצחיות. הגישה שלו לפרשנות השיר והשילוב בין הטכניקה לרגש האישי, הגדירו מחדש את המשמעות של להיות זמר פופ.
פרנק סינטרה נפטר ב-1998 בגיל 82, אך השפעתו על המוסיקה והתרבות הפופולרית נמשכת עד היום. הוא לא היה רק זמר או שחקן - הוא היה כוכב-על ותופעה אמריקאית שגילמה את הקסם והסגנון של עידן שלם.
הנה קיצור חייו של פרנק סינטרה והקריירה שלו:
https://youtu.be/Lm8rZdr7wf8
פרנק סינטרה הצעיר בשיר מהמחזמר "סיפור הפרברים" שהלחין לאונרד ברנשטיין:
https://youtu.be/x7CIgWZTdgw
"ניו יורק, ניו יורק" של פרנק סינטרה:
https://youtu.be/xMfz1jlyQrw
שירו הגדול שכתב לו פול אנקה - "דרכי", My way:
https://youtu.be/M90BHwNXn-0
וסיפור חייו המלא עם עליותיו ומורדותיו של סינטרה האגדי:
https://youtu.be/mS3hUbSxhM8?long=yes

הסרט המציין את נקודת המפנה בעולם הקולנוע, המעבר מהראינוע, מה שנקרא "הקולנוע של הסרט האילם" אל הטוקיז, כלומר "הסרט המדבר", הוא "זמר הג'אז" משנת 1927.
הסרט הזה היה מהסרטים הראשונים שכללו פסקול שהוקלט על הסט, ביחד עם הצילום. בסרט מגלם השחקן אל ג'ולסון את בנו של חזן יהודי שרוצה להיות זמר ג'אז. אביו החזן לא מסכים ודורש ממנו שימשיך את דרכו הדתית, אך הוא בורח מהבית, צובע את פניו בשחור כדי להיראות כזמר שחור וזוכה להצלחה גדולה.
חשוב לציין שעל אף ש"זמר הג'אז" הוא הסרט הראשון שבו יש דיבור ושירה מוקלטים, הסרט מכיל מעט שירה ודיבור ומרבית הדיאלוגים (השיחות) שבו מוצגים עדיין בכתוביות בנוסח הסרט האילם. הטכנולוגיה הייתה עדיין ראשונית והשימוש בה היה מורכב למדי. לכן היוצרים לקחו אותה בזהירות והחלו בתהליך, אבל לא בכל הכוח. זה המחיר שלעתים משלמים "מאמצים מוקדמים" (Early adopters) על הבחירה להתחיל עם טכנולוגיה חדשנית, כשהיא עדיין לא בשלה לחלוטין.
הנה סיפורו של הסרט "זמר הג'אז":
https://youtu.be/ZlAt2lcg5ZM
הצורה בה התקבל הסרט המדבר בישראל, כמו גם במקומות אחרים בעולם (עברית):
https://youtu.be/q6G1klkKdv4
וקטע בביצועו של אל ג'ולסון, כוכב הסרט "זמר הג'אז":
http://youtu.be/VNqKUpCjD7w

בעולם הרוק, סטילי דן (Steely Dan) היא משהו מיוחד במינו, פלא מלא בהשפעות, רב סגנוני, עוף מוזר בהחלט. ג'אז-רוק שבא מעולם הג'אז, אבל לא היו בו אילתורים והוא הביא ניחוח של פולק-רוק ביטניקי אך מעודן, מושקע ומתוחכם עד לגבהים שאין כמותם.
האלבומים המסוגננים, המהוקצעים מאד ובלתי מתפשרים שלהם, שימשו במשך שנים רבות כאלבומי הדגמה למוכרי מערכות קול, כדי להפגין את איכות הציוד שהם מוכרים. לא היה נקי, מדויק ומהוקצע משיר של סטילי דן, כדי להדגים איך יכול אולפן ההקלטות לבקר בביתך...
הכל מתחיל בוולטר בקר ודונלד פייגן, הצמד המרכזי של סטילי דן, שעשו רוק שונה כל כך מרוק הגיטרות המחוספס של תחילת הסוונטיז ומהפופ הצבעוני שהציף את כל השאר. במקומם הציעו סטילי דן פופ-רוק-ג'אזי נקי, מלוטש ומסוגנן, שירים מהודקים ומדויקים שהם יצירות קטנות. בלי הנפיחות שאפיינה את להקות הרוק המתקדם והיומרנות שלהם להפוך את הרוק למיתולוגי כבר מחר, הגישה סטילי דן רוק חכם, מספיק קליל כדי להתחבר ומספיק אירוני וציני כדי לדבר ולקלוע גם למי שלא הספיקו למרד של הביטניקים וילדי הפרחים מהסיקסטיז ובאו מאוחר מדי. ואכן, כמעריצי הספרות הביטניקית, בנוסח ג’ק קרואק וויליאם בורוז, שגם השפיעו על הטקסטים שלהם, אפילו את שם הלהקה הם לקחו מ"ארוחה עירומה", ספרו המפורסם של בורוז.
כך הציעה סטילי דן טקסטים חכמים לאנשים שלא פעם העריצו דווקא את המוסיקה ואז הבינו שיש שם גם המון תוכן חכם ושורט והכי חשוב - הפקות ועיבודים שמצד אחד הכילו מגוון סגנוני מרהיב, של רוק, רוק מתקדם, ג'אז, בלוז, פופ, פולק ואפילו קאנטרי, ומצד שני השתמשו בהמון כלי נשיפה וזמרות ליווי מעולם מוסיקת הנשמה, שבו דווקא לא נגעו.
עם הקול השבור של דונלד פייגן, הלא מדויק, שעמד בניגוד מבריק לדיוק המהודק של המוסיקה שבה הוא הוגש ולזמרות הליווי המהוקצעות ואם יותר לנו, גם היפות כל כך. עם הגיטרות הצנועות והעדינות של סטילי דן, שמעולם לא ניסו להפוך את שירי המופת שלהם רקע לסולואים טרחניים וארוכים, שלא לומר נרקיסיסטיים, שכל כך אפיינו אז כל להקת רוק עם גיטריסט - הלהקה הזו התמקדה בביצועים מדויקים ואלבומי מופת מורכבים ומושקעים, שבאופן מפתיע הצליחו גם במכירות. מאד הצליחו.
בשיא הפעילות שלה, בשנים 1972-80, החלה סטילי דן כלהקה של ממש, אבל בשלב מסוים, אחרי שלושת האלבומים הראשונים, לא רצו השניים להופיע יותר והסתגרו באולפן עם יותר ויותר נגני אולפן מעולים. כך הפכו ללהקה של שניים, שהשאר בה הם נגנים מעולים אבל מתחלפים משיר לשיר. זו הייתה להקה שלא הרבתה להופיע, ששיריה היו קשים לביצוע על הבמה, שהסולן שלה נקלע לשירה לאחר ניסיונות להציב זמרים אחרים בפרונט. זו היה הרכב שהזיקנה עושה לו רק טוב, לעתים נדמה שאפילו יותר מצעירותה המופלאה באמת, כי בשנות האלפיים הם חזרו בגדול ואפילו להופיע ולא מעט. אז שמו לב אפילו המעריצים שסוף סוף הפרפקציוניזם ה"סטילי דני" קצת נרגע. הם הרשו לעצמם ליהנות עד השמיים. טוב, זה לא פלא - הם היו השמיים...
ההתחלה הרוקית - "Reelin in the Years" ב-1973:
https://youtu.be/2WTh_IEyU1w
כך יוצרים שיר של סטילי דן:
https://youtu.be/vSDD8rgUiNc
"אחיות בבל" - דונלד פייגן שר עם קיטרה ביד:
https://youtu.be/JMVKAOyTUe4
ראו כמה שגם במילים הם טובים - "דיקון בלוז":
https://youtu.be/2A0wGO3c2T8
"ג'וזי" בהופעה - מאופקים בגיטרה אבל יודעים את העבודה:
https://youtu.be/VaKhk5RFKRg
כך נעשה Aja, האלבום המפורסם של סטילי דן, עם סולו בלתי נשכח של ענק הסקסופון וויין שורטר:
https://youtu.be/u9MusH-QijY
וסרט תיעודי על האסתטיקה המופלאה של הלהקה הלא רגילה הזו:
https://youtu.be/SjXB894CZnM?long=yes

בובי מקפרין הוא מוזיקאי ג'אז שנחשב לזמר וירטואוז. הוא להטוטן של קולות, מוסיקלי להפליא ויכול להפיק מקולו צלילים נמוכים וגבוהים, שנשמעים לא-פעם כאילו הם מושרים בו-זמנית.
הוא מצליח גם להפיק בזמן השירה מגוון של אפקטים קוליים, שמזכירים כלי נגינה. הוא יודע לשחק בקול המיוחד שלו בתווים וסולמות ולעבור בקלילות מקול הפלסטו הגבוה אל קול הבס החם ובחזרה.
את כל אלה מצליח מקפרין לעטוף בקולות הקשה על הגוף, שהוא מפיק בידיו וחזהו ומקצבי פה מדהימים, שהם אולי ההורים של הביטבוקסינג המוכר כיום ופופולארי בעולם כולו.
גם אם הוא הרבה להופיע עם הרכבים ומוסיקאים מעולים, הבולט בהם הוא צ'יק קוריאה, לא פעם נשמע בובי מקפרין ממש כהרכב מוסיקלי שלם גם לבדו. המוסיקליות המדהימה שלו מאפשרת לו לבצע קטעים מורכבים להפליא, לאלתר בשירה ללא הכנה מראש ולדלג מסגנון לסגנון בקלות רבה.
הנה בובי מקפרין שר כלי נגינה בהופעה:
https://youtu.be/_4BhsYbXwf4
כאן הוא מלווה בנגינה בקולו את הקהל המזמר:
https://youtu.be/pO_LV-yInc8
היצירתיות שלו מאפשרת לו להפעיל את הקהל לשיר איתו בדרך מיוחדת במינה:
https://youtu.be/xPYyZofrEBQ
בובי מקפרין בלהיטו הגדול מ-1988 "Don't Worry Be Happy" שבו הוא שר את כל התפקידים:
https://youtu.be/d-diB65scQU
עם צ'יק קוריאה ב"ארמנדו'ז רומבה":
https://youtu.be/FprooG46jMI
ושעה שלמה שבה בובי והתזמורת הפילהרמונית הישראלית עושים פלאים:
https://youtu.be/NjR_brUhYNs
זמרי ג'אז

כינו אותה "ליידי דיי" אבל בילי הולידיי (Billie Holiday) היא בכלל בת עניים שחורה. עוד לפני שהייתה לגברת הראשונה של הג'אז, היא נאלצה לעבוד בכמעט כל עבודה משפילה כדי להתקיים. עם אונס בגיל 11, עבודה בזנות כבת 14 וכליאה בכלא בהמשך נעוריה, לא פלא שהיא הגיעה לשימוש מתמיד בסמים. עובדה זו אולי תרמה ליצירתה, אבל עלתה לה באיכות חייה ובחיים עצמם.
מדהים כיצד מצליחה ילדות קשה במיוחד ליצור אמנית שלא מתפשרת ביצירתה, גם כשחייה הם רכבת הרים של התרחשויות עולות ויורדות בטירוף.
מי שתהיה לגדולת זמרות הג'אז ותהפוך סגנון עממי וכמעט אזוטרי למעמד של אמנות כל אמריקאית מוערכת, הייתה בתה של עוזרת בית ענייה מבולטימור. אימה שעבדה על הרכבות ונסעה למרחקים הותירה את הילדה לטיפולה של קרובת משפחה. זו נהגה בה בגסות ולא פעם ממש באכזריות. בגיל 9 הילדה כבר עמדה בפני שופט ונשלחה למוסד לילדים עבריינים.
בהמשך שבה אימה ובילי עוברת אונס. חייה הקשים ממשיכים גם עם אימה וכשהאם עוברת לניו יורק, בילי עוברת איתה לשכונת הארלם. האם נאלצה לעבוד בזנות ובגיל 14 מצטרפת אליה גם הנערה. היא נשלחת שוב למוסד לעבריינים צעירים וכשהיא שבה לשכונה שלה, מתחילה הצעירה לשיר במועדון. מעמדה במקום הוא נמוך שבנמוכים, אבל העתיד מזמן לה גם טוב. בינתיים הגברים נוהגים בה כמו ברקדניות של המקום ואת הטיפים הם נוהגים לדחוף למקומות הכי צנועים מתחת לבגדיה.
במועדון נטלה הנערה שם במה. את שמה הפרטי היא שאלה משחקנית שאהבה, בילי. שם המשפחה שבחרה "הולידיי" הוא שם המשפחה של אביה, שזו הייתה אולי תרומתו היחידה לחייה.
אבל במועדון היה לה מזל אדיר. ערב אחד הגיע מפיק כדי לשמוע זמרת שסיפרו לו עליה שהיא שרה יפה. הזמרת הזו לא הייתה בילי. באותו ערב הזמרת ההיא לא הייתה במועדון והחליפה אותה בילי. הוא שמע. הוא נדלק. הוא החתים אותה.
בילי התפרסמה, הקליטה ודי מהר הפכה פופולרית ביותר. טובי הכותבים של הג'אז השחור כתבו לה שירים. רבים אמרו אז שהיא שינתה את טעמם המוסיקלי. היא שרה כמו כלי נגינה בתזמורת ג'אז. זה, אגב, לא היה במקרה. בשנים שלפני כן נהגה הנערה הענייה לשמוע דרך החלון את הפטיפון של השכנה שלה. היא האזינה לתקליטי הג'אז של השכנה ואהבה לחקות בשירתה את כלי הנגינה. אם תעצמו את העיניים תגלו למה היו שאמרו אז שהיא "גנבה" בשירתה את הסגנון של הסקסופונים.
אז בילי מתגלה והופכת לזמרת המועדפת על רבים מגדולי הג'אז של שנות ה-30. אחריהם מגיעות גם חברות התקליטים, שמבינות שיש כאן משהו שעוד לא היה בג'אז הווקאלי, חוץ כמובן מלואי ארמסטרונג.
די מהר מתחברת הולידיי לתזמורת הסווינג של קאונט בייסי, להופעות בכל רחבי המדינה. לא פעם היא נאלצת לפני ההופעות לצבוע את פניה, כדי להיות יותר שחורה ממה שהיא. המעמד, לפחות במדינות הדרום, כנראה מחייב. בהמשך היא אף ערכה, כחלק מהתזמורת, דו-קרב תזמורות עם התזמורת שליוותה את ידידתה ויריבתה הגדולה אלה פיצג'רלד. המסקנות לגבי המנצחת שנויות עד היום במחלוקת. היו עיתונים שהכתירו את האחת ואחרים את השנייה.
אבל בילי פוטרה מהתזמורת של קאונט בייסי לא הרבה אחרי כן. הסיבה לא ברורה. היו שטענו שלא הייתה מקצועית ואחרים אמרו שסרבה לשיר שירים שלא אהבה. מכאן היא מתחברת לתזמורת לבנה והייתה בכך לזמרת השחורה הראשונה בתולדות ארה"ב הגזענית של אותם ימים, שמופיעה עם תזמורת של לבנים. במקומות רבים בסיבובי ההופעות, כשנגני התזמורת לנו במלונות ללבנים בלבד, נאלצה הזמרת השחורה ללון באוטובוס.
גם הסיפור הזה מסתיים ובילי הולכת ושוקעת בסמים. היא מתחתנת עם טרומבוניסט שמנצל אותה ורודה בה והיה הראשון בסדרה של גברים שנוהגים בה בגסות. במקביל הולך כספה לסמים ולאימה, שמהמרת בסכומי כסף גדולים מההכנסות של בתה הזמרת.
בילי גם מבצעת לראשונה את שיר המחאה "פרי מוזר", שגורם בכל הופעה שלה ליציאה של חלק מהקהל כי הוא הופך אותה בעיני אותם אנשים ל"פסימית ולא מבדרת ". מצד שני, היא הופכת לדמות מופת במאבק לשוויון השחורים באמריקה.
במשפט שנערך לה על אחזקת ושימוש בסמים היא מודה ונכלאת לשנה שלמה. אבל בילי לא מצליחה להיגמל וכשהיא משתחררת, קולה הולך ונסדק. בכל זאת היא ממשיכה להופיע, עד מותה הפתאומי, כנראה מהתאבדות, ב-1957.
הולידיי, שבחרה בדרך הבלוז ולא התפתתה לביבופ כמו פיצג'רלד למשל, נחשבת למלכת הבלוז. ללא הכשרה מוסיקלית כלשהי, אך עם אהבה אדירה לשיר, צמחה בילי מהמועדונים הצפופים והאפלים של ניו יורק והפכה מלכה.
על מי שממש לא חיה כמו "ליידי", אמר הסקסופוניסט האגדי לסטר יאנג, שה"ליידי שרה בלוז". יפי קולה וסגנונה נערץ עד היום. גם אם חייה היו קשים ועצובים, היא הרחיבה את אפשרויות הקול הנשי ושברה את המגבלות לטובת קריירה מדהימה ומורשת קולית אדירה.
הנה סיפורה של בילי הולידיי:
https://youtu.be/Nfl4fFKrLtw
שרה עם לואי ארמסטרונג:
https://youtu.be/x6RwSsHSIfs
השיר "הגבר שלי" (My Man):
https://youtu.be/IQlehVpcAes
לבדה:
https://youtu.be/N0aaZnxnkEo
עם קאונט בייסי:
https://youtu.be/VtKQynXZCZQ
"הגבר שלי לא אוהב אותי" (My man don't love Me):
https://youtu.be/Jf0ldEBBJhY
ותפקידה המרגש של בילי הולידיי בסיפור המצמרר של השיר "פרי מוזר":
https://youtu.be/7b4Z4O1m63M?long=yes
