שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה עושים בלונה פארק?
כבר מעל מאה שלמה שהלונה פארק (Luna Park) הוא פארק שעשועים מהנה ומשעשע לאנשים ולמשפחות, עם מבחר אטרקציות, המספקות לכולם .
החוויות שהמבקרים צוברים בלונה פארק תלויים מן הסתם בהיצע שממנו הם בוחרים ולהעדפות האישיות שלהם. הנה, למשל, כמה מהחוויות האופייניות שנמצאות בלונה פארק ממוצע:
המחפשים ריגושים ואדרנלין, בהתאם לגילם, יוכלו לעלות על רכבת הרים, מגדלי נפילה ועוד אטרקציות מהירות.
משפחות ימצאו בלונה פארק פעילויות לכל המשפחה, כמו גלגל ענק, מכוניות מתנגשות (מכוניות פגוש) וקרוסלות שונות.
חובבי פרסים ימצאו בין מתקני הלונה פארק שלל משחקים מהנים ונושאי פרסים בהתאם ליכולות והכישורים האישיים שלהם. אלה כוללים כדורסל, הטלת טבעת, מטווח ברווזים ואחרים.
עוד יש בלונה פארק, לא פעם, מופעים והופעות חיות, כולל זמרים, קוסמים, אקרובטים ועוד.
בלונה פארק גם אפשרויות אוכל שונות, החל ממאכלי קרנבל קלאסיים כמו תפוח מתוק, נקניקיות או צמר גפן מתוק (שערות סבתא) ועד אוכל מתוחכם יותר כמו סושי או כריכי גורמה.
על מתקני הלונה פארק והבילוי בו ראו בתגית "לונה פארק".
הנה ריגוש ואדרנלין ברכבת ההרים שבלונה פארק:
http://youtu.be/LwF5WiMkBXo
האנקונדה בתל אביב:
https://youtu.be/v-szQSypjbg
ה"בלאק ממבה" המפחידה:
https://youtu.be/l5462ul8Eg8
מתקן קיצוני בסכנה והפחד ממנו:
https://youtu.be/RJ2-tK1EE20
הלונה פארק שעל טיילת קוני איילנד בארצות הברית:
https://youtu.be/mBWvwyv6C3M?long=yes
והאחים הגדולים של הלונה פארק הם פארקי השעשועים - הנה כמה מהטובים בעולם: (עברית):
https://youtu.be/6Ra_h_Y93qE?long=yes
מהו חדר בריחה?
חדר בריחה (Escape room), חדר מילוט, או "אסקייפ רום", הוא משחק חברה שבו אנשים ננעלים בחדר בקבוצה וצריכים להשתמש בחפצים שנמצאים בחדר וברמזים שהם מוצאים, כדי להעלות רעיונות, לפתור חידות ולמצוא פתרונות לצפנים - כל אלה כדי להימלט מהחדר בתוך זמן מוגבל, בדרך כלל בן שעה אחת, או לפחות סביב ה-60 דקות.
למעשה, לוקחים חדרי משחק האלה את הקוואסטים של פעם אל העולם האמיתי. בדרך כלל מאורגן כל חדר בריחה מסביב לנושא מוגדר. יש לנושא סיפור מסגרת שמכיל את העלילה של החדר. משתתפי המשחק, הכלואים בחדר, מקבלים בתחילתו הדרכה שנועדה לספר להם את סיפור המסגרת ועל פיו הם מתנהלים בניסיונות ההיחלצות שלהם ממנו. בחיבור מתעתע בין עולם המשחקים ועולם הריאליטי, של משימות בסגנון "האח הגדול", מחייב הקווסט "האמיתי" הזה לעמוד במשימה אחת בלבד ומאד מדידה - לצאת מחדר ההיחלצות מהר ולעשות זאת בתוך פחות מ-60 דקות.
פתרון חידות ופזאלים, פענוח צפנים, הדלקת פנסים, איתור חפצים נעלמים ופתיחה של מנעולים - אלה רק חלק מהמשימות שבהם תצטרכו לעמוד אם תרצו לנצח את המשחק הזה. גם האווירות והסיפורים של כל חדר הם קולנועיים ומעוגני קווסטים: ממקדשים מצריים שבהם ננעלים, דרך מרתפים של רוצחים סדרתיים, חמיקה מבתי מרגלים, משימות חיפוש ואיתור של מטילי זהב או אוצר שהוטמן ואוטוטו השודדים ישובו לקחתו, עליכם לנצח פושעים אימתניים, לברוח מהכלא או להמלט ממתחם שפצצת זמן עומדת להרוס - מכל האפשרויות האלה ועד למשימה של לנצח מדען מטורף שעומד להשתלט על העולם ורק אתם תוכלו למנוע זאת ממנו. הכל על השולחן, או נכון יותר בחדר...
בשנים האחרונות חדרי הבריחה האלה זכו למיתוג מגוון ולשמות שונים, ביניהם אסקייפ רומז, חדרי מילוט, חדרי קווסט וחדרי היחלצות או חדרים למשחקי היחלצות. כולם עונים על צורך אנושי וקיומי לדור המילניאלס, דור ה-Y הממוחשב והאורבני - להצליח לנצח לפחות במשימה אחת, לפני שיודה בכישלון של המשימה האמיתית שלו, זו שלא תלויה רק בו, שהיא... אהמממ, אולי לקנות דירה?
הנה חדרי הבריחה שהוציאו את משחקי המחשב לחיים האמיתיים (עברית):
https://youtu.be/tj65NH7qIBA?t=1s
פרסומת לחדרי בריחה:
https://youtu.be/n0_2I8qhfBc
ויש מי שלעולם לא ייצאו משם... (עברית)
https://youtu.be/cHQ-DOe0ido
מי המציא את האסקייפ רום?
חדר המילוט או חדר הבריחה (Escape room), אותו מתקן אופנתי וטרנדי בשנים האחרונות, הוא המצאה צעירה, שנולדה מעולם משחקי המחשב בסגנון הקווסט ויצאה אל העולם האמיתי.
משחקי מחשב כמו Planet Mephius שפיתח אייג'י יוקויאמה (Eiji Yokoyama) בשנת 1983 והמשחק Behind Closed Doors של ג'ון וילסון (John Wilson) מ-1988 היו הראשונים שחייבו את השחקן להימלט מחללים סגורים.
היה זה טאקאו קאטו (Takao Kato) מהעיר קיוטו ביפן שהמציא ב-2006 את חדרי הבריחה הפיזיים. מאז היה ילד חלם האיש לייצר הרפתקאות משחקיות על סיפורים נרטיביים ועתירי פרטים, כך שהם יגרו את המשחקים, יציתו את דמיונם ויניעו את מוחם להצליח ולברוח.
לאחר כמה משחקים חד-פעמיים שערכו קאטו וחבריו בפאבים ובאולמות שכורים, הם הבינו שהביקוש הולך ועולה ויש כאן פוטנציאל עסקי של ממש. כמה מהם החלו להקים מתקנים קבועים של חדרי בריחה וההצלחה לא איחרה לבוא.
הרעיון הוא פשוט אבל עובד נהדר - בחדר המילוט שממנו עליהם להיחלץ, מתמודדים המבקרים עם תעלומות. אם וכשימצאו את פתרונן הם יוכלו להמשיך את המסע. בסיום המסע ועם פתרון כל החידות, הם יצליחו להיחלץ מחדר הבריחה.
מבוכים, חידות, רמזים וסכנות - הכל כאן יצא מהמחשב אל העולם הפיזי והפך את החיים למשחק כזה. אבל מה שהפך אותו להיט הוא שאת חדר הבריחה עושים בקבוצה במקום לבד כבמחשב. מכאן שבחדרי הבריחה הממד החברתי מאוד משמעותי. זה משחק חברתי ומאוד מאתגר, המעודד עבודת צוות, כי מעט מאוד אנשים יוכלו לו לבדם.
הנה תופעת חדרי הבריחה:
https://youtu.be/I19R8y8wEEY
זו החוויה כיום:
https://youtu.be/tj65NH7qIBA
חדר בריחה או חדר מילוט לדוגמה (עברית):
https://youtu.be/bRqF27NM4Mo
ובאנגלית:
https://youtu.be/wXX2J_yDxFw
מהו סלפי ומה הוא מייצג תרבותית?
סֶלפִי (Selfie) היא תמונה עצמית שהמצלם בה מצלם את עצמו. את הסלפי מצלמים בטלפון סלולרי או במצלמה דיגיטלית. צילום הסלפי מתבצע כשהמצלם מרחיק את המצלמה או הסמארטפון כמה שיותר מפניו או באמצעות צילום אל המראה שניצבת למולו.
צילומי סלפי כוללים לרוב את המצלם לבד, או אותו ביחד עם כמה אנשים לידו. צילומים אלו נפוצים בשנים האחרונות מאד, בעיקר בשל כמות המצלמות בסמארטפונים ושיתוף התמונות ברשתות החברתיות, כמו פייסבוק ואינסטגרם.
לא ניתן להבין את התרבות הפופולרית ללא הסלפי. ההצלחה המסחררת של הריאליטי עם הבנות למשפחת קרדשיאן הפכו אותו לטכניקת הצילום הראשונה במעלה אצל נשים, גברים ובני נוער. החותמת התרבותית של הוליווד ניתנה גם היא בטקס פרסי האוסקר של שנת 2014, עת הועלה צילום סלפי של כמה מהכוכבים הגדולים של עולם הקולנוע והטלוויזיה והוא הפך לתמונה הפופולארית ביותר ברשת החברתית טוויטר.
המושג 'סלפי' הפך כה פופולארי, עד שבשנת 2013 הוא הפך ל'מילת השנה'. הקשר האסוציאטיבי בין הסלפי למילה האנגלית 'סלפיש' (Selfish), שמשמעותה אנוכי, מעורר מחשבה על הצורך שלנו להנציח את עצמנו, עד כדי הגזמה, סוג של נרקיסיזם ואפילו התמכרות.
מצד שני הוביל מוט הסלפי, אותו מתקן שנמכר במיליונים ברחבי העולם, את השדרוג של צילומי הסלפי לצילומים קבוצתיים. באופן אירוני הפך מוט הסלפי לכלי של הנצחה חברתית, שגם אם היא משמרת את הנרקיסיזם, היא גם הופכת אותו לקבוצתי.
הנה קליפ שמדגים עד כמה הפך הסלפי לחלק מהתרבות המודרנית:
http://youtu.be/kdemFfbS5H0
לא פעם מה שחסר לסלפי טוב זה איפור מוצלח (עברית):
https://youtu.be/kIBk_XavqqY
סלפי בחופשה? - לא בטוח שכדאי (עברית):
https://youtu.be/yKwnvYbF3Fs
סלפי וידאו של חיפאים:
http://youtu.be/il1P_HQOBnc
סלפים שהסתיימו במוות - היזהרו בבקשה:
https://youtu.be/73c_noIbIy4
וסלפים שלא ממש הצליחו...
https://youtu.be/fPKicCI22nQ
מה הקסם של חוף הים?
לחופי ים יש קסם מיוחד משלהם. הרי החוף הוא אחת מצורות החיבור הפשוטות והלא מחייבות שבין האדם לטבע. הוא קרוב לבית (לרובנו), כמעט תמיד חינמי, נגיש, נעים ושליו - הרי איפה עוד יכול אדם עירוני לגלות את הטבע בצורה כה נגישה וקרובה לחיי העיר הסואנת, שהיא עיר חוף?
מעבר להנאות החוף המודרניות, כמו שיזוף, משחקי חוף, קרטיב קר או שכשוך ושחייה במים, בחוף הים יש חיבור מיידי וטבעי אל החול, לאדוות הגלים המתנפצים, לשמש ולאופק - חיבור טבעי ומיידי בין אדם לטבע.
רק בחוף הים נוכל להתמזג בקלות שכזו בקסם הטבעי הזה, מבלי להתאמץ. רק בחוף נוכל להתבוסס בחול הרך והטובעני או לפסוע על קו המים ולחוש אותו צונן ומוצק. רק בו נוכל להשתכשך בגלים או לשחות במים העמוקים, להשפריץ או לצלול ולספור כמה זמן נוכל לעצור את הנשימה מתחת לפני הים.
על החוף פועלים כול החושים. בחוף אפשר להקשיב לקולות השחפים ולהמיית הגלים, להריח את ריח הים ויצוריו הימיים, לחזות בסרטנים המהלכים, בגלי הים או באנשים יפים ובבגדי ים אופנתיים, לאסוף ולמשש קונכיות וצדפים, לראות מדוזות שנסחפו אל החוף או דיונון ותמנון שנשטפו עם הגלים בסערה של אתמול.
כי החוף הוא המתנה של הים, למי שבא לבקר אותו. ברוכים הבאים!
ראו בתגית "חופים" כמה מהחופים המעניינים והמסקרנים בעולם.
הנה הקסם האולטימטיבי - חופי טורקיז בעולם:
https://youtu.be/pw9of9NULOo
החוף התל אביבי כולל גם את המטקות...
https://youtu.be/fDwOGfmjnxk
ואפילו סצנת היכרויות סביב הקפצת כדורים (עברית):
https://youtu.be/YBii0cbhLEk
כמה מהחופים היפים בעולם (עברית):
https://youtu.be/GDgT0rbVQl4?long=yes
וחופים מפחידים במיוחד:
https://youtu.be/HBL8M2gqK50?long=yes
בואו רגע אל חוף הים:
http://youtu.be/Wry8NEv-4j0?qr=yes
מה זה צִילחוּת?
עולם שיתוף התמונות, שמתפוצץ מאז יצאה אינסטגרם, מביא בשנים האחרונות לכך שעיצוב האוכל המוגש לשולחן הוא חשוב לא פחות מהטעם שלו. כך הולך ונכנס לתרבות הקולינרית והכללית מושג הצִילחוּת (platting) לז'רגון של חובבי הבישול. את המילה, אגב, המציא השף רן שמואלי בתוכנית הטלוויזיה "קרב סכינים".
צילחות היא פעולת סידור המזון על הצלחת. ב"צִילחוּת" מסדר השף או הטבח את הצלחת ומגיש את המנה לא רק עם טעמים מצוינים, אלא גם במראה אסתטי, מעוצב ואלגנטי, שמטרתו לגרום להתרגשות אצל הסועדים, בבחינת "את האוכל אוכלים גם בעיניים".
התורמות העיקריות ללידת המונח ולהטמעתו בשפה העברית הן ללא ספק תכניות הבישול בטלוויזיה, המשודרות בשנים האחרונות בהצלחה עצומה. המדיום הטלוויזיוני הוא מדיום של ראייה. טעמים וריחות לא עוברים בשידור כמובן ורק עדויות השופטים או האורחים בתכניות הבישול, הן שמעידות על איכותם של המאכלים. לפיכך, הדרך העיקרית שבה מעבירים את חוויית האוכל ישירות אל הצופה, היא המראה שלו.
מכאן שהמודעות הרבה של השנים האחרונות לפרזנטציה, ההצגה של המנה, הפכה את המושג בעיני רבים, לחשוב לא פחות מהטעם, מהריח ומהאיכות התזונתית של המנות.
על אף שהיצירתיות בצילחות פורחת, בצילחות טוב יש חוקים. גם כאן, כמו בכל יצירת אמנות, יש קומפוזיציה, הדרך שבה מארגנים את מרכיבי המנה על הצלחת. המרכיב העיקרי מקבל את מקומו ולידו מונחים המרכיבים הנלווים. עשבי תיבול, רטבים כמו רוטב סויה או חומץ בלסמי, גרגרי פלפל וכדומה - כל אלו משמשים לא רק לטעם, אלא גם להוספת צבעים למנה ויצירת חוויה צבעונית.
הנה עולם הצילחותים היפים וצלחות מיוחדות שמסייעות לצילומים איכותיים:
https://youtu.be/YOI9JkOnr3M
צילחות למול עיני הסועדים של מנת קינוח במסעדת אלינאה בשיקגו:
https://youtu.be/qofsdSMuGbg
תנו לאמן שבכם לאכול:
https://youtu.be/kn5DT_NvXyw
הנה הדרכה קצרה לצילחות:
https://youtu.be/YjdCyeghUgM
שיעור קצר - כך מצלחתים:
https://youtu.be/7XJw2b5qwAs
והצלחותים של השף הבריטי גורדון רמזי:
https://youtu.be/Cbn2aedc8wE?long=yes
מהו הסרוטונין שאחראי על מצב הרוח שלנו?
כמו מוליכים עצביים אחרים, בעיקר נוראדרנלין, סרוטונין (Serotonin) הוא מוליך עצבי, נוירוטרנסמיטר בעל חשיבות עליונה במניעה של מצבי דיכאון.
כשאנו אוכלים אוכל מתוק, הסרוטונין מופרש בקצב מוגבר. זה אולי סוד הקשר בין גלידה שרבים ורבות נוהגים "לטרוף" ברגעי תסכול או דיכאון.
כך או כך, המוליך העצבי הזה מאוד חשוב לתאי העצב שלנו. נראה שהוא משפיע על תחושת התיאבון, על שיכוך כאבים ועל תחושות ההנאה שלנו באופן כללי.
לסרוטונין תפקיד משמעותי במיוחד במצבי הרוח שלנו. חוץ מההשפעה שלו על דיכאון, היעדרו או ייצורו של הסרוטונין קשורים ואף אחראים גם להתנהגות אימפולסיבית או לתוקפנות אצל בני אדם ולתחושות של התרוממות רוח והתלהבות.
הסרוטונין משתייך לקבוצת המונואמיניים, בה נכללים גם גם הדופמין המפורסם וגם הנוראפינפרין. תאי העצב שמייצרים את הסרטונין נמצאים כולם בגזע המוח, שמעורב גם בעוררות שלנו.
אלכוהול וסמים, במיוחד סמי הזיות דוגמת אקסטזי וLSD, פועלים על קולטני הסרוטונין. כך גם תרופות נוגדות דיכאון ותרופות פסיכיאטריות, שחלקן יכולות לפגוע בספיגה החוזרת שלו.
כך מפריש האוכל המנחם סרוטונין וגורם לנו עונג (עברית):
https://youtu.be/Zwv_kpcYf4k
כמו הדופמין, גם הסרוטונין נוטה להיעלם במצב של דיכאון קליני (מתורגם):
https://youtu.be/z-IR48Mb3W0
למי שחשים דיכאון או דכדוך חורפי, הנה מוסיקה שמייצרת סרוטונין:
https://youtu.be/fOGxiXZqtNM
והנה שיר עם מנגינה משונה, שהקליט מישהו לבחינה על הסרוטונין (עברית):
https://youtu.be/kqAQ7rSNIj0
מה ההיסטוריה של הצילחות?
הצִילחוּת (Platting), ארגון המזון על הצלחת, נולד ככל הנראה בסוף המאה ה-18. השף מארי אנטון קארים, החל אז ליצור צורות של הרים ומפלים במנות שהגיש לבני האצולה בצרפת.
במאה הקודמת החלו להחשיב יותר ויותר את תצוגת המנות, ככל שהתפתחה החוויה הצרכנית והתפתח עולם העיצוב. השף פול בוקאו קידם אז בהתלהבות את הצגת המזון האלגנטית והמסודרת.
היו תקופות שבהגשת המנות חולקה הצלחת לאזורים, שבהם הניחו את המאכלים, זה לצד זה. בגישה זו היו גבולות ברורים בין רכיב לרכיב ואיש לא חיפש פרזנטציה או קומפוזיציה של המנה.
אבל עם הזמן נוצרו מסעדות המישלן היוקרתיות לעשירים. עובדה היא ששפים רבים סיימו בתי ספר גבוהים למטבח ולמדו כיצד לצלחת, לפחות באופן בסיסי. רבים מהם החלו להגיש מנות מפוארות ומעוצבות יותר, תוך שהם נותנים דרור לנפש האמנותית שלהם, או של מי מעוזריהם.
הסיבה לצילחות הזה הייתה גם אסתטית, אבל גם כדי להגביר את התיאבון, שכן למין האנושי יש נטייה "לאכול עם העיניים". אבל הייתה עוד סיבה אז לצילחות. הוא נועד גם כדי לתת הצדקה נוספת למחירים השערורייתיים שגבו אותם שפים במסעדות הגורמה שלהם. העשירים שזכו למזון מובחר, שנראה גם נהדר, החלו לפתח טעם אמנותי באוכל...
לציבור הרחב החל הצילחות להגיע עם הרשתות החברתיות ובמיוחד עם "אינסטגרם", הרשת החברתית שמבוססת על צילומים בסמארטפון. לפתע כל סועד, בכל מסעדה שהיא, משתף תמונות של מנות שאכל. ההשוואה בין המנות הייתה בלתי נמנעת. אבל הטעם לא עובר באינטרנט וכך גם הריח. לכן המנות שזכו למחמאות היו אלה שנראו טוב. כאן הצילחות זכה לזינוק הגדול ביותר שלו.
אחרי זה באו תכניות הבישול שהדגימו איך עושים את זה המקצוענים ואחריהן תכניות הריאליטי שהוקדשו לאוכל בטלוויזיה. אלה לא רק הציגו צלחותים מדהימים, אלא הבחינו בין המתחרים ברמת האסתטיקה וסידור המנות, מה שהבהיר לציבור הרחב שצילחות הפך לגורם המשמעותי ביותר במנות שהם מגישים - אפילו בבית.
מאז החלו אפילו שפים או טבחים במסעדות קטנות ושכונתית, לעצב את המנות שלהם ביתר הקפדה. עקרות בית ושפים חובבים החלו לצלחת את המנות שלהם והעולם לא נח מהיופי שנשפך מצילחותים מהממים המצולמים באינספור תמונות במדיה החברתית. האמנות החלה לאכול והיא עושה את זה יפה במיוחד.
הנה תולדות הצלחות בחצי המאה האחרונה:
https://youtu.be/9S46aoapXz8
יסודות בצילחות:
https://youtu.be/tVOjfy5ft34
טכניקות צילחות למתחילים:
https://youtu.be/02Brgs60BiY
טכניקות סיבוביות על מגש מסתובב:
https://youtu.be/G8bQftr7ajQ
כך תצלחתו כמו שפים מנוסים (ללא מילים):
https://youtu.be/kcbRpLX-mqs
מהו דופמין, הורמון ההרגשה הטובה?
הדופמין (dopamine) הוא "הורמון ההרגשה הטובה". זהו הורמון שנמצא במוחנו, תורם להרגשה טובה ולעונג ומסייע לנו להיות נמרצים וממוקדים יותר.
הדופמין הוא כימיקל, החומר בגוף שגורם לנו לקום מלאי מוטיבציה, להשתוקק לדברים ולעשות אותם, להעז בחיים ובעצם - ליהנות מהם.
לעיתים מכנים אותו גם "אינסטינקט החיים", או באנגלית "life instinct substance". יש לו שלל תפקידים במערכת העצבים והשפעה רבה על ההתנהגות, החשיבה ועל הפעילות התנועתית שלנו.
אם לא היינו ציידי דופמין כל כך אדוקים, כנראה שחיינו היו כמעט כמו זומבים. היינו אדישים, איטיים, חסרי מעוף, התרגשות, התלהבות ורצון להתנסות בדברים מסעירים ובחוויות חדשות. אם התיאור הזה מוכר לכם זה לא סתם. הוא מאפיין רבים מאיתנו, שמבלים יותר מדי מול מסכים ופחות מדי בעולם האמיתי, פחות בשמש, מול בני אדם אמיתיים. התנתקו קצת מהמסך, גם של הטלפון, צאו החוצה, טיילו, בלו ופגשו חברים!
הדופמין הוא נוירו טרנסמיטר, מוליך עצבי שאחראי לכך שאנו כל כך זקוקים ומחפשים ריגושים בחיינו. מנסיעות בעולם לטיולים, דרך סרטי אימה, ספורט אתגרי, חקר הסביבה שלנו, יצירת קשרים ונטילת אתגרים ומשימות על עצמנו - החיפוש אחרי התרגשות וריגושים נובע מהצורך שלנו בדופמין.
חולי פרקינסון, למשל, סובלים ממחסור בדופמין, מה שמקשה עליהם מאד. כך גם מי שסובלים מסכיזופרניה.
אגב, כל מה שנאמר למעלה לא אומר כמובן שכולנו זקוקים לכמות זהה של דופמין. יש כאלה שזקוקים ליותר ממנו, "מחפשי ריגושים" נקרא להם, בעוד יש אחרים שצריכים הרבה פחות. אבל כל אחד זקוק לפחות למעט דופמין, כי אחרת הוא אולי זז ומתנועע, אבל בפראפרזה על הפרסומת השנונה ההיא, בלי הדופמין "הוא לא באמת חי..."
מה זה דופמין?
https://youtu.be/NUNorglHg1U
כך נעודד בגופנו יצירה טבעית של דופמין (עברית):
https://youtu.be/-enRfzbZtiE
אם שאלתם את עצמכם מה מנחם באוכל המנחם אז הדופמין הוא חלק משמעותי בנחמה והעונג הללו (עברית):
https://youtu.be/Zwv_kpcYf4k
גם המוסיקה היא פצצת דופמין ולא רק לאדם (עברית):
https://youtu.be/Cobq9IpEsTk
כך ניתן להגדיל את כמות הדופמין במוחנו:
https://youtu.be/lB3hj2-SlB4
ויש גם מאכלים שמגדילים את הדופמין:
https://youtu.be/0bsaf7RW_6M
כבר מעל מאה שלמה שהלונה פארק (Luna Park) הוא פארק שעשועים מהנה ומשעשע לאנשים ולמשפחות, עם מבחר אטרקציות, המספקות לכולם .
החוויות שהמבקרים צוברים בלונה פארק תלויים מן הסתם בהיצע שממנו הם בוחרים ולהעדפות האישיות שלהם. הנה, למשל, כמה מהחוויות האופייניות שנמצאות בלונה פארק ממוצע:
המחפשים ריגושים ואדרנלין, בהתאם לגילם, יוכלו לעלות על רכבת הרים, מגדלי נפילה ועוד אטרקציות מהירות.
משפחות ימצאו בלונה פארק פעילויות לכל המשפחה, כמו גלגל ענק, מכוניות מתנגשות (מכוניות פגוש) וקרוסלות שונות.
חובבי פרסים ימצאו בין מתקני הלונה פארק שלל משחקים מהנים ונושאי פרסים בהתאם ליכולות והכישורים האישיים שלהם. אלה כוללים כדורסל, הטלת טבעת, מטווח ברווזים ואחרים.
עוד יש בלונה פארק, לא פעם, מופעים והופעות חיות, כולל זמרים, קוסמים, אקרובטים ועוד.
בלונה פארק גם אפשרויות אוכל שונות, החל ממאכלי קרנבל קלאסיים כמו תפוח מתוק, נקניקיות או צמר גפן מתוק (שערות סבתא) ועד אוכל מתוחכם יותר כמו סושי או כריכי גורמה.
על מתקני הלונה פארק והבילוי בו ראו בתגית "לונה פארק".
הנה ריגוש ואדרנלין ברכבת ההרים שבלונה פארק:
http://youtu.be/LwF5WiMkBXo
האנקונדה בתל אביב:
https://youtu.be/v-szQSypjbg
ה"בלאק ממבה" המפחידה:
https://youtu.be/l5462ul8Eg8
מתקן קיצוני בסכנה והפחד ממנו:
https://youtu.be/RJ2-tK1EE20
הלונה פארק שעל טיילת קוני איילנד בארצות הברית:
https://youtu.be/mBWvwyv6C3M?long=yes
והאחים הגדולים של הלונה פארק הם פארקי השעשועים - הנה כמה מהטובים בעולם: (עברית):
https://youtu.be/6Ra_h_Y93qE?long=yes
חדר בריחה (Escape room), חדר מילוט, או "אסקייפ רום", הוא משחק חברה שבו אנשים ננעלים בחדר בקבוצה וצריכים להשתמש בחפצים שנמצאים בחדר וברמזים שהם מוצאים, כדי להעלות רעיונות, לפתור חידות ולמצוא פתרונות לצפנים - כל אלה כדי להימלט מהחדר בתוך זמן מוגבל, בדרך כלל בן שעה אחת, או לפחות סביב ה-60 דקות.
למעשה, לוקחים חדרי משחק האלה את הקוואסטים של פעם אל העולם האמיתי. בדרך כלל מאורגן כל חדר בריחה מסביב לנושא מוגדר. יש לנושא סיפור מסגרת שמכיל את העלילה של החדר. משתתפי המשחק, הכלואים בחדר, מקבלים בתחילתו הדרכה שנועדה לספר להם את סיפור המסגרת ועל פיו הם מתנהלים בניסיונות ההיחלצות שלהם ממנו. בחיבור מתעתע בין עולם המשחקים ועולם הריאליטי, של משימות בסגנון "האח הגדול", מחייב הקווסט "האמיתי" הזה לעמוד במשימה אחת בלבד ומאד מדידה - לצאת מחדר ההיחלצות מהר ולעשות זאת בתוך פחות מ-60 דקות.
פתרון חידות ופזאלים, פענוח צפנים, הדלקת פנסים, איתור חפצים נעלמים ופתיחה של מנעולים - אלה רק חלק מהמשימות שבהם תצטרכו לעמוד אם תרצו לנצח את המשחק הזה. גם האווירות והסיפורים של כל חדר הם קולנועיים ומעוגני קווסטים: ממקדשים מצריים שבהם ננעלים, דרך מרתפים של רוצחים סדרתיים, חמיקה מבתי מרגלים, משימות חיפוש ואיתור של מטילי זהב או אוצר שהוטמן ואוטוטו השודדים ישובו לקחתו, עליכם לנצח פושעים אימתניים, לברוח מהכלא או להמלט ממתחם שפצצת זמן עומדת להרוס - מכל האפשרויות האלה ועד למשימה של לנצח מדען מטורף שעומד להשתלט על העולם ורק אתם תוכלו למנוע זאת ממנו. הכל על השולחן, או נכון יותר בחדר...
בשנים האחרונות חדרי הבריחה האלה זכו למיתוג מגוון ולשמות שונים, ביניהם אסקייפ רומז, חדרי מילוט, חדרי קווסט וחדרי היחלצות או חדרים למשחקי היחלצות. כולם עונים על צורך אנושי וקיומי לדור המילניאלס, דור ה-Y הממוחשב והאורבני - להצליח לנצח לפחות במשימה אחת, לפני שיודה בכישלון של המשימה האמיתית שלו, זו שלא תלויה רק בו, שהיא... אהמממ, אולי לקנות דירה?
הנה חדרי הבריחה שהוציאו את משחקי המחשב לחיים האמיתיים (עברית):
https://youtu.be/tj65NH7qIBA?t=1s
פרסומת לחדרי בריחה:
https://youtu.be/n0_2I8qhfBc
ויש מי שלעולם לא ייצאו משם... (עברית)
https://youtu.be/cHQ-DOe0ido
חדר המילוט או חדר הבריחה (Escape room), אותו מתקן אופנתי וטרנדי בשנים האחרונות, הוא המצאה צעירה, שנולדה מעולם משחקי המחשב בסגנון הקווסט ויצאה אל העולם האמיתי.
משחקי מחשב כמו Planet Mephius שפיתח אייג'י יוקויאמה (Eiji Yokoyama) בשנת 1983 והמשחק Behind Closed Doors של ג'ון וילסון (John Wilson) מ-1988 היו הראשונים שחייבו את השחקן להימלט מחללים סגורים.
היה זה טאקאו קאטו (Takao Kato) מהעיר קיוטו ביפן שהמציא ב-2006 את חדרי הבריחה הפיזיים. מאז היה ילד חלם האיש לייצר הרפתקאות משחקיות על סיפורים נרטיביים ועתירי פרטים, כך שהם יגרו את המשחקים, יציתו את דמיונם ויניעו את מוחם להצליח ולברוח.
לאחר כמה משחקים חד-פעמיים שערכו קאטו וחבריו בפאבים ובאולמות שכורים, הם הבינו שהביקוש הולך ועולה ויש כאן פוטנציאל עסקי של ממש. כמה מהם החלו להקים מתקנים קבועים של חדרי בריחה וההצלחה לא איחרה לבוא.
הרעיון הוא פשוט אבל עובד נהדר - בחדר המילוט שממנו עליהם להיחלץ, מתמודדים המבקרים עם תעלומות. אם וכשימצאו את פתרונן הם יוכלו להמשיך את המסע. בסיום המסע ועם פתרון כל החידות, הם יצליחו להיחלץ מחדר הבריחה.
מבוכים, חידות, רמזים וסכנות - הכל כאן יצא מהמחשב אל העולם הפיזי והפך את החיים למשחק כזה. אבל מה שהפך אותו להיט הוא שאת חדר הבריחה עושים בקבוצה במקום לבד כבמחשב. מכאן שבחדרי הבריחה הממד החברתי מאוד משמעותי. זה משחק חברתי ומאוד מאתגר, המעודד עבודת צוות, כי מעט מאוד אנשים יוכלו לו לבדם.
הנה תופעת חדרי הבריחה:
https://youtu.be/I19R8y8wEEY
זו החוויה כיום:
https://youtu.be/tj65NH7qIBA
חדר בריחה או חדר מילוט לדוגמה (עברית):
https://youtu.be/bRqF27NM4Mo
ובאנגלית:
https://youtu.be/wXX2J_yDxFw
סֶלפִי (Selfie) היא תמונה עצמית שהמצלם בה מצלם את עצמו. את הסלפי מצלמים בטלפון סלולרי או במצלמה דיגיטלית. צילום הסלפי מתבצע כשהמצלם מרחיק את המצלמה או הסמארטפון כמה שיותר מפניו או באמצעות צילום אל המראה שניצבת למולו.
צילומי סלפי כוללים לרוב את המצלם לבד, או אותו ביחד עם כמה אנשים לידו. צילומים אלו נפוצים בשנים האחרונות מאד, בעיקר בשל כמות המצלמות בסמארטפונים ושיתוף התמונות ברשתות החברתיות, כמו פייסבוק ואינסטגרם.
לא ניתן להבין את התרבות הפופולרית ללא הסלפי. ההצלחה המסחררת של הריאליטי עם הבנות למשפחת קרדשיאן הפכו אותו לטכניקת הצילום הראשונה במעלה אצל נשים, גברים ובני נוער. החותמת התרבותית של הוליווד ניתנה גם היא בטקס פרסי האוסקר של שנת 2014, עת הועלה צילום סלפי של כמה מהכוכבים הגדולים של עולם הקולנוע והטלוויזיה והוא הפך לתמונה הפופולארית ביותר ברשת החברתית טוויטר.
המושג 'סלפי' הפך כה פופולארי, עד שבשנת 2013 הוא הפך ל'מילת השנה'. הקשר האסוציאטיבי בין הסלפי למילה האנגלית 'סלפיש' (Selfish), שמשמעותה אנוכי, מעורר מחשבה על הצורך שלנו להנציח את עצמנו, עד כדי הגזמה, סוג של נרקיסיזם ואפילו התמכרות.
מצד שני הוביל מוט הסלפי, אותו מתקן שנמכר במיליונים ברחבי העולם, את השדרוג של צילומי הסלפי לצילומים קבוצתיים. באופן אירוני הפך מוט הסלפי לכלי של הנצחה חברתית, שגם אם היא משמרת את הנרקיסיזם, היא גם הופכת אותו לקבוצתי.
הנה קליפ שמדגים עד כמה הפך הסלפי לחלק מהתרבות המודרנית:
http://youtu.be/kdemFfbS5H0
לא פעם מה שחסר לסלפי טוב זה איפור מוצלח (עברית):
https://youtu.be/kIBk_XavqqY
סלפי בחופשה? - לא בטוח שכדאי (עברית):
https://youtu.be/yKwnvYbF3Fs
סלפי וידאו של חיפאים:
http://youtu.be/il1P_HQOBnc
סלפים שהסתיימו במוות - היזהרו בבקשה:
https://youtu.be/73c_noIbIy4
וסלפים שלא ממש הצליחו...
https://youtu.be/fPKicCI22nQ
חוויות
לחופי ים יש קסם מיוחד משלהם. הרי החוף הוא אחת מצורות החיבור הפשוטות והלא מחייבות שבין האדם לטבע. הוא קרוב לבית (לרובנו), כמעט תמיד חינמי, נגיש, נעים ושליו - הרי איפה עוד יכול אדם עירוני לגלות את הטבע בצורה כה נגישה וקרובה לחיי העיר הסואנת, שהיא עיר חוף?
מעבר להנאות החוף המודרניות, כמו שיזוף, משחקי חוף, קרטיב קר או שכשוך ושחייה במים, בחוף הים יש חיבור מיידי וטבעי אל החול, לאדוות הגלים המתנפצים, לשמש ולאופק - חיבור טבעי ומיידי בין אדם לטבע.
רק בחוף הים נוכל להתמזג בקלות שכזו בקסם הטבעי הזה, מבלי להתאמץ. רק בחוף נוכל להתבוסס בחול הרך והטובעני או לפסוע על קו המים ולחוש אותו צונן ומוצק. רק בו נוכל להשתכשך בגלים או לשחות במים העמוקים, להשפריץ או לצלול ולספור כמה זמן נוכל לעצור את הנשימה מתחת לפני הים.
על החוף פועלים כול החושים. בחוף אפשר להקשיב לקולות השחפים ולהמיית הגלים, להריח את ריח הים ויצוריו הימיים, לחזות בסרטנים המהלכים, בגלי הים או באנשים יפים ובבגדי ים אופנתיים, לאסוף ולמשש קונכיות וצדפים, לראות מדוזות שנסחפו אל החוף או דיונון ותמנון שנשטפו עם הגלים בסערה של אתמול.
כי החוף הוא המתנה של הים, למי שבא לבקר אותו. ברוכים הבאים!
ראו בתגית "חופים" כמה מהחופים המעניינים והמסקרנים בעולם.
הנה הקסם האולטימטיבי - חופי טורקיז בעולם:
https://youtu.be/pw9of9NULOo
החוף התל אביבי כולל גם את המטקות...
https://youtu.be/fDwOGfmjnxk
ואפילו סצנת היכרויות סביב הקפצת כדורים (עברית):
https://youtu.be/YBii0cbhLEk
כמה מהחופים היפים בעולם (עברית):
https://youtu.be/GDgT0rbVQl4?long=yes
וחופים מפחידים במיוחד:
https://youtu.be/HBL8M2gqK50?long=yes
בואו רגע אל חוף הים:
http://youtu.be/Wry8NEv-4j0?qr=yes
עולם שיתוף התמונות, שמתפוצץ מאז יצאה אינסטגרם, מביא בשנים האחרונות לכך שעיצוב האוכל המוגש לשולחן הוא חשוב לא פחות מהטעם שלו. כך הולך ונכנס לתרבות הקולינרית והכללית מושג הצִילחוּת (platting) לז'רגון של חובבי הבישול. את המילה, אגב, המציא השף רן שמואלי בתוכנית הטלוויזיה "קרב סכינים".
צילחות היא פעולת סידור המזון על הצלחת. ב"צִילחוּת" מסדר השף או הטבח את הצלחת ומגיש את המנה לא רק עם טעמים מצוינים, אלא גם במראה אסתטי, מעוצב ואלגנטי, שמטרתו לגרום להתרגשות אצל הסועדים, בבחינת "את האוכל אוכלים גם בעיניים".
התורמות העיקריות ללידת המונח ולהטמעתו בשפה העברית הן ללא ספק תכניות הבישול בטלוויזיה, המשודרות בשנים האחרונות בהצלחה עצומה. המדיום הטלוויזיוני הוא מדיום של ראייה. טעמים וריחות לא עוברים בשידור כמובן ורק עדויות השופטים או האורחים בתכניות הבישול, הן שמעידות על איכותם של המאכלים. לפיכך, הדרך העיקרית שבה מעבירים את חוויית האוכל ישירות אל הצופה, היא המראה שלו.
מכאן שהמודעות הרבה של השנים האחרונות לפרזנטציה, ההצגה של המנה, הפכה את המושג בעיני רבים, לחשוב לא פחות מהטעם, מהריח ומהאיכות התזונתית של המנות.
על אף שהיצירתיות בצילחות פורחת, בצילחות טוב יש חוקים. גם כאן, כמו בכל יצירת אמנות, יש קומפוזיציה, הדרך שבה מארגנים את מרכיבי המנה על הצלחת. המרכיב העיקרי מקבל את מקומו ולידו מונחים המרכיבים הנלווים. עשבי תיבול, רטבים כמו רוטב סויה או חומץ בלסמי, גרגרי פלפל וכדומה - כל אלו משמשים לא רק לטעם, אלא גם להוספת צבעים למנה ויצירת חוויה צבעונית.
הנה עולם הצילחותים היפים וצלחות מיוחדות שמסייעות לצילומים איכותיים:
https://youtu.be/YOI9JkOnr3M
צילחות למול עיני הסועדים של מנת קינוח במסעדת אלינאה בשיקגו:
https://youtu.be/qofsdSMuGbg
תנו לאמן שבכם לאכול:
https://youtu.be/kn5DT_NvXyw
הנה הדרכה קצרה לצילחות:
https://youtu.be/YjdCyeghUgM
שיעור קצר - כך מצלחתים:
https://youtu.be/7XJw2b5qwAs
והצלחותים של השף הבריטי גורדון רמזי:
https://youtu.be/Cbn2aedc8wE?long=yes
כמו מוליכים עצביים אחרים, בעיקר נוראדרנלין, סרוטונין (Serotonin) הוא מוליך עצבי, נוירוטרנסמיטר בעל חשיבות עליונה במניעה של מצבי דיכאון.
כשאנו אוכלים אוכל מתוק, הסרוטונין מופרש בקצב מוגבר. זה אולי סוד הקשר בין גלידה שרבים ורבות נוהגים "לטרוף" ברגעי תסכול או דיכאון.
כך או כך, המוליך העצבי הזה מאוד חשוב לתאי העצב שלנו. נראה שהוא משפיע על תחושת התיאבון, על שיכוך כאבים ועל תחושות ההנאה שלנו באופן כללי.
לסרוטונין תפקיד משמעותי במיוחד במצבי הרוח שלנו. חוץ מההשפעה שלו על דיכאון, היעדרו או ייצורו של הסרוטונין קשורים ואף אחראים גם להתנהגות אימפולסיבית או לתוקפנות אצל בני אדם ולתחושות של התרוממות רוח והתלהבות.
הסרוטונין משתייך לקבוצת המונואמיניים, בה נכללים גם גם הדופמין המפורסם וגם הנוראפינפרין. תאי העצב שמייצרים את הסרטונין נמצאים כולם בגזע המוח, שמעורב גם בעוררות שלנו.
אלכוהול וסמים, במיוחד סמי הזיות דוגמת אקסטזי וLSD, פועלים על קולטני הסרוטונין. כך גם תרופות נוגדות דיכאון ותרופות פסיכיאטריות, שחלקן יכולות לפגוע בספיגה החוזרת שלו.
כך מפריש האוכל המנחם סרוטונין וגורם לנו עונג (עברית):
https://youtu.be/Zwv_kpcYf4k
כמו הדופמין, גם הסרוטונין נוטה להיעלם במצב של דיכאון קליני (מתורגם):
https://youtu.be/z-IR48Mb3W0
למי שחשים דיכאון או דכדוך חורפי, הנה מוסיקה שמייצרת סרוטונין:
https://youtu.be/fOGxiXZqtNM
והנה שיר עם מנגינה משונה, שהקליט מישהו לבחינה על הסרוטונין (עברית):
https://youtu.be/kqAQ7rSNIj0
הצִילחוּת (Platting), ארגון המזון על הצלחת, נולד ככל הנראה בסוף המאה ה-18. השף מארי אנטון קארים, החל אז ליצור צורות של הרים ומפלים במנות שהגיש לבני האצולה בצרפת.
במאה הקודמת החלו להחשיב יותר ויותר את תצוגת המנות, ככל שהתפתחה החוויה הצרכנית והתפתח עולם העיצוב. השף פול בוקאו קידם אז בהתלהבות את הצגת המזון האלגנטית והמסודרת.
היו תקופות שבהגשת המנות חולקה הצלחת לאזורים, שבהם הניחו את המאכלים, זה לצד זה. בגישה זו היו גבולות ברורים בין רכיב לרכיב ואיש לא חיפש פרזנטציה או קומפוזיציה של המנה.
אבל עם הזמן נוצרו מסעדות המישלן היוקרתיות לעשירים. עובדה היא ששפים רבים סיימו בתי ספר גבוהים למטבח ולמדו כיצד לצלחת, לפחות באופן בסיסי. רבים מהם החלו להגיש מנות מפוארות ומעוצבות יותר, תוך שהם נותנים דרור לנפש האמנותית שלהם, או של מי מעוזריהם.
הסיבה לצילחות הזה הייתה גם אסתטית, אבל גם כדי להגביר את התיאבון, שכן למין האנושי יש נטייה "לאכול עם העיניים". אבל הייתה עוד סיבה אז לצילחות. הוא נועד גם כדי לתת הצדקה נוספת למחירים השערורייתיים שגבו אותם שפים במסעדות הגורמה שלהם. העשירים שזכו למזון מובחר, שנראה גם נהדר, החלו לפתח טעם אמנותי באוכל...
לציבור הרחב החל הצילחות להגיע עם הרשתות החברתיות ובמיוחד עם "אינסטגרם", הרשת החברתית שמבוססת על צילומים בסמארטפון. לפתע כל סועד, בכל מסעדה שהיא, משתף תמונות של מנות שאכל. ההשוואה בין המנות הייתה בלתי נמנעת. אבל הטעם לא עובר באינטרנט וכך גם הריח. לכן המנות שזכו למחמאות היו אלה שנראו טוב. כאן הצילחות זכה לזינוק הגדול ביותר שלו.
אחרי זה באו תכניות הבישול שהדגימו איך עושים את זה המקצוענים ואחריהן תכניות הריאליטי שהוקדשו לאוכל בטלוויזיה. אלה לא רק הציגו צלחותים מדהימים, אלא הבחינו בין המתחרים ברמת האסתטיקה וסידור המנות, מה שהבהיר לציבור הרחב שצילחות הפך לגורם המשמעותי ביותר במנות שהם מגישים - אפילו בבית.
מאז החלו אפילו שפים או טבחים במסעדות קטנות ושכונתית, לעצב את המנות שלהם ביתר הקפדה. עקרות בית ושפים חובבים החלו לצלחת את המנות שלהם והעולם לא נח מהיופי שנשפך מצילחותים מהממים המצולמים באינספור תמונות במדיה החברתית. האמנות החלה לאכול והיא עושה את זה יפה במיוחד.
הנה תולדות הצלחות בחצי המאה האחרונה:
https://youtu.be/9S46aoapXz8
יסודות בצילחות:
https://youtu.be/tVOjfy5ft34
טכניקות צילחות למתחילים:
https://youtu.be/02Brgs60BiY
טכניקות סיבוביות על מגש מסתובב:
https://youtu.be/G8bQftr7ajQ
כך תצלחתו כמו שפים מנוסים (ללא מילים):
https://youtu.be/kcbRpLX-mqs
הדופמין (dopamine) הוא "הורמון ההרגשה הטובה". זהו הורמון שנמצא במוחנו, תורם להרגשה טובה ולעונג ומסייע לנו להיות נמרצים וממוקדים יותר.
הדופמין הוא כימיקל, החומר בגוף שגורם לנו לקום מלאי מוטיבציה, להשתוקק לדברים ולעשות אותם, להעז בחיים ובעצם - ליהנות מהם.
לעיתים מכנים אותו גם "אינסטינקט החיים", או באנגלית "life instinct substance". יש לו שלל תפקידים במערכת העצבים והשפעה רבה על ההתנהגות, החשיבה ועל הפעילות התנועתית שלנו.
אם לא היינו ציידי דופמין כל כך אדוקים, כנראה שחיינו היו כמעט כמו זומבים. היינו אדישים, איטיים, חסרי מעוף, התרגשות, התלהבות ורצון להתנסות בדברים מסעירים ובחוויות חדשות. אם התיאור הזה מוכר לכם זה לא סתם. הוא מאפיין רבים מאיתנו, שמבלים יותר מדי מול מסכים ופחות מדי בעולם האמיתי, פחות בשמש, מול בני אדם אמיתיים. התנתקו קצת מהמסך, גם של הטלפון, צאו החוצה, טיילו, בלו ופגשו חברים!
הדופמין הוא נוירו טרנסמיטר, מוליך עצבי שאחראי לכך שאנו כל כך זקוקים ומחפשים ריגושים בחיינו. מנסיעות בעולם לטיולים, דרך סרטי אימה, ספורט אתגרי, חקר הסביבה שלנו, יצירת קשרים ונטילת אתגרים ומשימות על עצמנו - החיפוש אחרי התרגשות וריגושים נובע מהצורך שלנו בדופמין.
חולי פרקינסון, למשל, סובלים ממחסור בדופמין, מה שמקשה עליהם מאד. כך גם מי שסובלים מסכיזופרניה.
אגב, כל מה שנאמר למעלה לא אומר כמובן שכולנו זקוקים לכמות זהה של דופמין. יש כאלה שזקוקים ליותר ממנו, "מחפשי ריגושים" נקרא להם, בעוד יש אחרים שצריכים הרבה פחות. אבל כל אחד זקוק לפחות למעט דופמין, כי אחרת הוא אולי זז ומתנועע, אבל בפראפרזה על הפרסומת השנונה ההיא, בלי הדופמין "הוא לא באמת חי..."
מה זה דופמין?
https://youtu.be/NUNorglHg1U
כך נעודד בגופנו יצירה טבעית של דופמין (עברית):
https://youtu.be/-enRfzbZtiE
אם שאלתם את עצמכם מה מנחם באוכל המנחם אז הדופמין הוא חלק משמעותי בנחמה והעונג הללו (עברית):
https://youtu.be/Zwv_kpcYf4k
גם המוסיקה היא פצצת דופמין ולא רק לאדם (עברית):
https://youtu.be/Cobq9IpEsTk
כך ניתן להגדיל את כמות הדופמין במוחנו:
https://youtu.be/lB3hj2-SlB4
ויש גם מאכלים שמגדילים את הדופמין:
https://youtu.be/0bsaf7RW_6M
מהו פלנטריום?
פְּלָנֵטָרִיוּם (Planetarium) הוא מתקן בו הצופים רואים הקרנה המדמה את שמי הלילה, לצד למידה על גרמי השמיים, תנועת כוכבי הלכת ומופעי כוכבים, לצד היכרות עם קבוצות הכוכבים, הגלקסיות ועצמים אסטרונומיים נוספים.
הפלנטריום הוא קונספט בידורי וחינוכי ותיק. לידתו סביב הפלנטריום הראשון, מתחילת המאה ה-20. תקופת הזוהר של הפלנטריום היא בסוף שנות ה-60, תקופה שזכתה לכינוי "עידן החלל" ובמהלכה התקיימה גם הנחיתה הראשונה על הירח.
המבקרים בפלנטריום יכולים ללמוד על נפלאות היקום ועל חקר החלל. ההקרנה היא על התקרה שצורתה לרוב היא של כיפה ועליה מוקרנות תמונות ברזולוציה גבוהה מאוד של הכוכבים והעצמים השמיימיים.
תוך הצפייה בפלנטריום זוכים לתחושה ויזואלית תלת-ממדית של מרחבי היקום. הקרנה אופטית של הכוכבים מאפשרת הדמייה מרהיבה של תנועת כיפת השמים.
יש הבדל בין הפלנטריום הקלאסי, שמתבסס על כדור מתכת מחורר ובו נורה המקרינה את צורות הכוכבים מבעד לנקבים זעירים, לפלנטריום הדיגיטלי שבו תוכנות מחשב המשמשות להקרנת כיפת השמיים ועל מה שנראה בה, לצד סרטים ואפקטים ויזואליים וקוליים שונים שיוצרים חווית צפייה מתקדמת עוד יותר.
אגב, אין לבלבל בין פלנטריום למצפה כוכבים. כי במצפה הכוכבים יהיה תמיד סוג של טלסקופ המאפשר צפייה אמיתית בכוכבים. בפלנטריום, לעומת זאת, לא מציעים צפייה כזו בגרמי שמיים.
קיימים אמנם מצפי כוכבים עם פלנטריום לצידם, אבל זה רחוק מלהיות תמיד כך.
#מה רואים בו?
לצד מופעי הכוכבים ותנועותיהם, מתארת ההדרכה בפלנטריום גם תופעות שמימיות שונות.
במקום מועברות לא פעם גם הרצאות אסטרונומיות, בהן אסטרונומים ומומחים הרצאות בנושאים שונים הקשורים לאסטרונומיה, אסטרופיזיקה, קוסמולוגיה וחקר החלל.
יש ומוצגות שם חוויות של מציאות מדומה (Virtual Reality), המאפשרת למבקרים לחקור את החלל ועצמים שמימיים בו, באופן אינטראקטיבי וסוחף.
עוד מוקרנים לא פעם בפלנטריומים סרטים מדהימים, החל ממסעות בדיוניים בחלל ועד סרטי מדע תיעודיים.
הנה הפלנטריום:
https://youtu.be/nxDlkegwabM
הפלנטריום של בריסל בירת בלגיה:
https://youtu.be/vGayhMutwxw
מה רואים בפלנטריום?
https://youtu.be/zDD_Pv8Adqg
החוויה של ביקור בפלנטריום היא חינוכית, מדעית ומהנה:
https://youtu.be/zKYylgiTe3E
והפלנטריום הגדול ביותר בעולם שנבנה בסין:
https://youtu.be/tuffi6ZqKZs
פְּלָנֵטָרִיוּם (Planetarium) הוא מתקן בו הצופים רואים הקרנה המדמה את שמי הלילה, לצד למידה על גרמי השמיים, תנועת כוכבי הלכת ומופעי כוכבים, לצד היכרות עם קבוצות הכוכבים, הגלקסיות ועצמים אסטרונומיים נוספים.
הפלנטריום הוא קונספט בידורי וחינוכי ותיק. לידתו סביב הפלנטריום הראשון, מתחילת המאה ה-20. תקופת הזוהר של הפלנטריום היא בסוף שנות ה-60, תקופה שזכתה לכינוי "עידן החלל" ובמהלכה התקיימה גם הנחיתה הראשונה על הירח.
המבקרים בפלנטריום יכולים ללמוד על נפלאות היקום ועל חקר החלל. ההקרנה היא על התקרה שצורתה לרוב היא של כיפה ועליה מוקרנות תמונות ברזולוציה גבוהה מאוד של הכוכבים והעצמים השמיימיים.
תוך הצפייה בפלנטריום זוכים לתחושה ויזואלית תלת-ממדית של מרחבי היקום. הקרנה אופטית של הכוכבים מאפשרת הדמייה מרהיבה של תנועת כיפת השמים.
יש הבדל בין הפלנטריום הקלאסי, שמתבסס על כדור מתכת מחורר ובו נורה המקרינה את צורות הכוכבים מבעד לנקבים זעירים, לפלנטריום הדיגיטלי שבו תוכנות מחשב המשמשות להקרנת כיפת השמיים ועל מה שנראה בה, לצד סרטים ואפקטים ויזואליים וקוליים שונים שיוצרים חווית צפייה מתקדמת עוד יותר.
אגב, אין לבלבל בין פלנטריום למצפה כוכבים. כי במצפה הכוכבים יהיה תמיד סוג של טלסקופ המאפשר צפייה אמיתית בכוכבים. בפלנטריום, לעומת זאת, לא מציעים צפייה כזו בגרמי שמיים.
קיימים אמנם מצפי כוכבים עם פלנטריום לצידם, אבל זה רחוק מלהיות תמיד כך.
#מה רואים בו?
לצד מופעי הכוכבים ותנועותיהם, מתארת ההדרכה בפלנטריום גם תופעות שמימיות שונות.
במקום מועברות לא פעם גם הרצאות אסטרונומיות, בהן אסטרונומים ומומחים הרצאות בנושאים שונים הקשורים לאסטרונומיה, אסטרופיזיקה, קוסמולוגיה וחקר החלל.
יש ומוצגות שם חוויות של מציאות מדומה (Virtual Reality), המאפשרת למבקרים לחקור את החלל ועצמים שמימיים בו, באופן אינטראקטיבי וסוחף.
עוד מוקרנים לא פעם בפלנטריומים סרטים מדהימים, החל ממסעות בדיוניים בחלל ועד סרטי מדע תיעודיים.
הנה הפלנטריום:
https://youtu.be/nxDlkegwabM
הפלנטריום של בריסל בירת בלגיה:
https://youtu.be/vGayhMutwxw
מה רואים בפלנטריום?
https://youtu.be/zDD_Pv8Adqg
החוויה של ביקור בפלנטריום היא חינוכית, מדעית ומהנה:
https://youtu.be/zKYylgiTe3E
והפלנטריום הגדול ביותר בעולם שנבנה בסין:
https://youtu.be/tuffi6ZqKZs
