לא הרבה פעמים קרה שמכשיר חדש מצליח, מיד עם צאתו, לחולל סערה בשוק שלם ולקחת אותו בסערה. זה מה שקרה ביום שבו הוכרז האייפון (iPhone) של חברת Apple. על הבמה עמד המנכ"ל האגדי של החברה, סטיב ג'ובס, והציג את הפלא ששינה את עולם הטלפון לתמיד.

המדהים הוא שהאייפון לא היה הראשון בשום דבר. לא הסמארטפון הראשון, לא הראשון שהיה לו מסך מגע, לא הטלפון הראשון עם מצלמה, או זה שמאפשר למשתמש להוריד ולקנות אפליקציות - אבל המכשיר הזה היה מגובש ומהודק והציע מכלול שסכומו היה גדול, הרבה יותר גדול מסכום כל המרכיבים שהוא הכיל. אה, והוא היה מעוצב להפליא... אבל זה הרגיל של Apple, לא?

בתחילה, המכשיר לא אמור היה להיות אלא אבולוציה של האייפוד, נגן המוסיקה המצליח של חברת אפל. סטיב ג'ובס בכלל לא רצה לייצר טלפון, אבל בכירי החברה לא הפסיקו לנדנד לו והוא נעתר.

המודל הראשון של האייפון לא היה טלפון טוב. רבים התלוננו שפשוט לא שומעים בו טוב. הגלישה באינטרנט הייתה איטית, הוא לא תמך בטכנולוגיות פלאש, היה יקר להחריד וכל האפליקציות בו היו של היצרנית עצמה. אבל זה לא הפריע לו להפוך להצלחה מסחררת ולסמל של כל מה שנחשק ב-2007.

בפרספקטיבה, האייפון הרעיד את עולם הטלפונים הניידים ושינה אותו לחלוטין. הוא הוליד תעשיות חדשות, הזניק את הכלכלה השיתופית ובכך שינה את הכלכלה העולמית ואת העולם כולו. בד בבד, חיסל האייפון את ענקיות המובייל הוותיקות. מי סופר היום את סוני אריקסון, את פאלם, את Windows phone, בלאקברי או נוקיה? - פעם הן היו ענקיות מובייל ומובילות שוק והיום - חברות שמנסות להחזיק מעמד מעל פני המים.

ההברקה הגדולה של האייפון הייתה הגלישה באינטרנט הרגיל. לא זה של ה-WAP, המוגבל והמקובל בכל הטלפונים הניידים עד אז. הגלישה הזו הפכה את הטלפון הנייד למה שהוא היום - מחשב בתנועה. היא גם יצרה מהר מאד את "כלכלת האפליקציות", שבתוך שנים ספורות הפכה לאחת הכלכלות החזקות בעולם. גם כאן התנגד בתחילה ג'ובס לפתוח את שוק האפליקציות למפתחים עצמאיים. אבל מרגע שנעתר, נפתח הסכר. אפליקציות מובייל, בנות שנים אחדות, שוות כיום יותר מתאגידים ותיקים ואדירים מהכלכלה הרגילה. הוליווד כולה לא מתקרבת לשווי של 5 האפליקציות המצליחות של ימינו. מותגים כמו ווטסאפ, Waze, גט טקסי או סנאפצ'ט, הם הקוקה קולה והלוויס החדשים. מעל מיליארד בני אדם פוקדים בכל יום את האפליקציות שנולדו באייפון והפכו ליומיום של כולנו ולמרכיב מרכזי בתרבות המודרנית.

וזה לא שאפל ניצחה בשוק כולו. אנדרואיד, מערכת הפעלה שגוגל קנתה ושחררה לכל היצרניות באופן חופשי, ניצחה אותה מזמן. המכשירים של המתחרים חזקים יותר ומכילים יותר פיצ'רים. גם סמסונג ולא אפל, היא יצרנית הסמארטפונים הגדולה בעולם. אבל האייפון ואפל הם עדיין מובילי השוק, אלו שכולם מביטים לראות מה החידושים שלהם, כדי לדעת מה המכשירים שלהם יכילו בשנה הבאה. הם עדיין המעוצבים ביותר, היקרים ביותר והנחשקים מכולם.


הנה האייפון והשינוי הבלתי נתפס שחולל (עברית):

https://youtu.be/7aT6Lbvm7Io


כך הוא הוצג האייפון הראשון:

https://youtu.be/vZYlhShD2oQ


מבט על המכשיר המהפכני, 10 שנים אחרי:

https://youtu.be/386sZZbzEc4


עוד מבט:

https://youtu.be/TtFQgqe3ZFA


מה שהוא חולל מאז:

https://youtu.be/pzlePBVu_Bs


הפרסומת הראשונה שלו:

https://youtu.be/6Bvfs4ai5XU


אחת הפרודיות שהמתחרים עושים על משתמשי האייפון:

https://youtu.be/SbmgV7Oyp0w


וכתבה נהדרת על השינויים שיוצרת ההתמכרות הזו באנושות:

https://youtu.be/RmVJ1acLGic?long=yes

עיצוב הפרלקס (Parallax) הוא סגנון חדשני של עיצוב אתרי אינטרנט, המעניק חווית משתמש חדשה וזוכה להצלחה גדולה בשנים האחרונות. אחרי פרלקס מתבססים על עיצוב ויזואלי, חווייתי, דינמי ומלא חיים, שבו המרכיבים נעים תוך כדי גלילת דף האינטרנט והרקע הוא שמשתנה.

בגלילת הפרלקס (Parallax scrolling), שנולדה במשחקי מחשב, תנועת הרקע היא איטית מזו של התמונות והמרכיבים העיקריים, מה שיוצר תחושה של עומק בדו-ממד. כלומר הצופה מרגיש שהוא צופה במשחק תלת-ממדי, מבלי שיש באמת ממד נוסף לשני הממדים שעל מסך המחשב.

אתרי פרלקס בנויים לרוב מדף אחד בלבד. את הדף ניתן לגלול לכל אורכו, כשנוצרת תחושה של מרחק בין מרכיבים קדמיים לבין הרקע. מחוץ לגלילה ניתן לנווט בדף של אתר כזה על ידי לחיצה על אחד מכפתורי התפריט הראשי, מה שמפעיל גלילה אוטומטית של הדף, עד לאזור הרלוונטי בו, במקום שבו נמצא התוכן המבוקש.

באפקט הפרלקס, בעברית "היסט", השתמשו בעבר בעיקר במשחקי מחשב. במשחקים אלו נהגו המפתחים ליצור אשליית עומק על ידי שינוי מהירות התנועה של תמונות הרקע לעומת העצמים הקרובים יותר, כמו הדמויות או עצמים שלידן. היכולת ליצור אשליה של עומק במהלך משחק הגדילה את הריאליזם, "ההרגשה האמתית" של השחקנים.

בעיצוב אתר עם פרלקס באינטרנט משתמשים באותו עיקרון. הרקע של האתר נע לאט יותר מאשר התוכן שלו והדבר מחדד את האפקט הויזואלי ומלהיב יותר. עיצוב כזה הוא מרשים, מסקרן, מספר סיפור ומניע לפעולה. אך על השיטה הזו יש גם לא מעט ביקורת, כשרבים ממומחי חוויית המשתמש טוענים שהיא אינה מתאימה לכל אתר, שהיא עלולה להסיט את תשומת ליבם של בעלי אתרים מהצורך בתוכן איכותי ומתחדש ומשימושיות גבוהה לפני הכל. גם הכמות הגדולה של האתרים בסגנון הפרלקס הופכת את מה שנראה מיוחד ומרגש לשגרתי ובמידה מסוימת אפילו מאוס.


הסבר של עיצוב הפרלקס באתרי אינטרנט:

http://youtu.be/BL3u6d_DcK8


כך יוצרים פרלקס באנימציה - שימו לב למהירות התנועה האיטית של הרקע הרחוק לעומת הקרוב והנע מהר:

https://youtu.be/0ITA_pwfzDE


דוגמאות להיסט טכנולוגי:

https://youtu.be/-8u43gle_wE


אשליית ההיסט שהעיצוב הזה מנצל כדי לתת תחושה של עומק:

https://youtu.be/ycQnsu_Cmko


והסבר טכני ליצירת אפקט פרלקס באתר אינטרנט:

http://youtu.be/D75WTf_Y738

השעונים החכמים הופכים בשנים האחרונות למוצרים המדוברים ביותר, שעוד לא תפסו. חברת "אפל", שיצאה עם השעון החדש שלה, משנה את התמונה.

מצד אחד, התעשייה מנסה לדחוף מוצר מיותר לחלוטין, בהתחשב בכך שרובנו נעים לאורך כל היום עם סמארטפונים חדשניים וחזקים במיוחד. מצד שני, עוד מכשיר מגניב לא יזיק אף פעם, לפחות לא ליצרנים.

אז בבסיסו, השעון החכם הוא אותו שעון אצל כולם. אבל ההבדלים העצומים הם במערכת ההפעלה, בחוויית השימוש שהיא מציעה, בתצוגה, בעיצוב ובאפליקציות שהן יציעו - כל אלה ישנו את החוויה (והמחיר) מקצה אל קצה.

אבל לפני שמבקשים מההורים או רצים לקנות, שווה לשאול אם זה לא עוד גאדג'ט מיותר שעם שוך ההתלהבות יישאר כחפץ ללא שימוש של ממש.

ואולי ממחישה את זה העובדה שמרבית הצעירים שמסביבנו כלל לא עונדים שעון. יתכן שזה אומר משהו על הנחיצות האמיתית של השעון, חכם או לא חכם, במיוחד בעידן בו כולנו נושאים איתנו לכל מקום את הטלפון המאוד מאוד חכם שלנו.


הנה השוואה של שעונים חכמים חדשניים:

http://youtu.be/nhm_lt6XTno


השעון החכם של אפל:

https://youtu.be/EtojcP22q18


והדגמת שעון חכם של LG עם מערכת הפעלה WebOS:

http://youtu.be/hTjVpCt-V70

לא כולם מצליחים להבין את ההבדלים שבין חווית משתמש, המכונה באנגלית הייטקית UX, לבין עיצוב ממשק משתמש שנקרא UI.

UX הוא התכנון של חווית המשתמש במוצר (קיצור של User Experience), בעוד UI הוא העיצוב הגרפי-ויזואלי שאותו חווה המשתמש, ממשק המשתמש (User Interface), על כל מרכיביו, כולל צבעים, פונטים, כפתורים, תפריטים וכדומה.

נציג את ההבדלים בצורה פשוטה. אם הפעלתם פעם אפליקציה חדשה והיא לא הייתה נוחה לשימוש, או אפילו מבלבלת ומסובכת - ה-UX כשל. אם העיצוב שלה היה מזעזע, מכוער, בצבעים של בית חולים, פונט משונה או עיצוב שלא תואם את העניין שלה - מישהו ב-UI צריך לתת את הדין...

אז כן - ההבדלים בין חווית משתמש UX וממשק משתמש UI הם ההבדלים שבין המתכננים, אנשי ונשות ה-UX לבין המסגננים, נשות ואנשי ה-UI.


#UX
בשלבי אפיון חוויית משתמש מתבצעים המחקר של צרכי והתנהגות המשתמשים ובהמשך התכנון והאפיון של המוצר.

התכנון של חווית ממשתמש כולל את התכנון העיצובי שיעניק חוויית שימוש טובה במוצר. בנוסף הוא כולל שיקולים של נגישות, מסע המשתמש, ארגון המסכים ועוד.

מהי חווית שימוש טובה? - כשמחצר מעוצב בצורה שבה נוח למשתמש וחיית השימוש שלו היא חיובית ואף מהנה עבורו, אז חוויית המשתמש היא מוצלחת.

מאפייני UX טובים יודעים לתכנן מערכות מורכבות שעדיין יהיו מוחות, נעימות ואפילו מהנות למשתמשים.


#UI
עיצוב ממשק משתמש UI אחראי על הממשקים מול המשתמש (UI פירושו User Interface, בעברית ממשק משתמש).

כלומר מעצב UI מעצב את הנראות של המוצר, ה"לוק אנד פיל" שלו. הוא קובע את הסגנון, הסטיילינג אם תרצו, האסתטיקה, על הצבעוניות שלה, הפונטים בהם משתמשים וכו'.


הנה עולם ה-UI/UX (עברית):

https://youtu.be/oc_rWRwtwn8


מה זה UX?

https://youtu.be/-L4gEk7cOfk


מטרת מעצבי ה-UX:

https://youtu.be/j4VflEcvlxo


שלבי הפיתוח של חווית המשתמש וממשק המשתמש (עברית):

https://youtu.be/Q5763pPchvw


והרצאת וידאו קצרה על ההבדלים (עברית):

https://youtu.be/kYtXXGzWENg

האייפוד (iPod) לא היה נגן ה-mp3 הראשון בעולם. הוא אפילו לא היה הטוב שבהם, או הזול, או המתוחכם, הקטן או המלהיב. הוא פשוט היה נגן mp3 של חברת אפל ובשנת 2001 הוא החל לא פחות ממהפכה.

זה החל כשחברת המחשבים הצומחת מחדש, חברת אפל, הוציאה באיחור את נגן המוסיקה שלה. בשוק כבר היו רבים כאלה, חלקם מצוינים. ועדיין אפל עשתה את מה שהיא תמיד ידעה לעשות.

האייפוד היה נגן מוסיקה מעוצב למשעי, עם איכות צליל מעולה ומסך טקסט שגלגל ניווט מכני שימש לגלול בו את רשימת השירים והתיקיות. בצידי הגלגל היו כפתורי ההפעלה, לנגינת השירים.

האייפוד היה נוח להפעלה והיה בו מקום ליותר מ-1,000 שירים. זה לא קרה סתם, אלא בשילוב המצוין של כונן קשיח קטנטן וחדשני, עם "עיצוב אפלי" ואיכות צליל נהדרת.

אבל אפל עשתה עוד מעשה גאוני. סטיב ג'ובס והמעצב הראשי שלו, ג'ונתן אייבס, שני אלופים בהבנת השיווק והמיתוג, החליטו על צבעו הלבן של האייפוד, צבע של טוהר וניקיון. סטיב ג'ובס, המינימליסט וחובב הזן, ביחד עם ג'ונתן אייבס, המעצב שהוכיח את גאוניותו בעיצוב מחשב ה-iMac, הפליאו להצמיד לאייפוד גם אוזניות בצבע לבן.

מה העניין, אתם ודאי שואלים. ובכן, בתקופה שבה כל יצרן קוריאני או יפאני שיווק נגני mp3, לא בלט אף נגן לטובה. כולם היו טובים פחות או יותר, אבל היו טמונים בכיס והאוזניות שלהם היו לרוב שחורות.

כמו האיימק, המחשב המעוצב שהוציאו שנים ספורות לפני כן ושבלט מול כל המחשבים צבועי הקרם והמשעממים, בלטו לפתע לעיני כולם האוזניות המעוצבות, עם החוט הלבן של האייפוד. הלבן של האוזניות הבליט את המשתמש בהם כבעלים גאה של אייפוד וכמי ששוחר איכות ויוקרה.

למה יוקרה, מיינד יו? - כי האייפוד היה יקר.

אבל כולם רצו אותו ולרבים מהם היה מספיק כסף כדי לקנות את המכשיר הנחשק, הטכנולוגי והמתומחר בהתאם.

האייפוד, מיותר לציין, הפך להיט היסטרי. בארצות הברית השתמשו בו מעל 60% מבעלי הנגנים וגם בשאר העולם רכשו אותו כמו לחמניות חמות. בדור השני שלו הגיע גלגל המגע. אחר כך למדה אפל לשלב בגלגל המגע גם לחיצה ובדור הרביעי נכנסו הכפתורים לתוך הגלגל עצמו. המינימליזם האהוב כל כך על ג'ובס הושלם.

כשהוצג ה"אייפוד פוטו" הסתבר שהאייפוד הפך גם לאלבום תמונות אישי וה"אייפוד וידאו" שאחריו, אייפוד מהדור החמישי, החל לנגן גם סרטוני וידאו.

שלמות. לא פחות.

על הדרך הצליחה אפל לעשות מהפכה גם בהרגלי ההורדה. אם כל הנגנים אפשרו לנגן קבצי מוסיקה שרובם היו לא חוקיים, מהורדות באיכות נמוכה מהרשת או המרות של דיסקים שנעשו בבית, אפל פתחה את חנות המוסיקה המקוונת שלה, iTunes, שבניגוד לכל התחזיות הפכה ללהיט היסטרי.

הנוחות בה ניתן היה לקנות שיר במחיר של דולר ולקבלו מיידית, באיכות שמע מעולה ובלי חיפושים או המתנה, "פיתתה" רבים מבעלי האייפוד לרכוש מוסיקה באופן חוקי.

העולם, מיותר לציין, הופתע. הסתבר שאנשים כן מוכנים לשלם על מוסיקה להורדה, אם רק נותנים להם לעשות את זה בנוחות, במהירות, בסטייל ובמחיר הוגן. אחת ההברקות של אפל הייתה שהם אפשרו לרכוש שירים בודדים ולא דרשו שהמשתמש יקנה אלבום שלם בשביל לשמוע שיר אהוב אחד. שינוי קטן זה, אגב, עתיד לשנות את הרגלי ההאזנה של הדורות הבאים וליצור מודל עסקי מטורף לתעשיית הסטרימינג שתצמח ממנו. שירים בודדים, פלייליסטים שיוצרים משתמשים או ידוענים - כל אלה יחליפו את האלבומים, שהפכו לזיכרון מתקופות אחרות.

והייתה גם סדרת האייפוד נאנו, של מכשירים זעירים וזולים יחסית למוצרי אפל. אלה אפשרו לכולם ליהנות מהתפוח האיכותי של ג'ובס.

ועדיין, דומה שההפתעה הגדולה הגיעה דווקא מהאייפון, הטלפון הסלולארי של אפל שיצא מעט אחר כך ושינה גם את האייפוד. כי כשאפל ראתה את ההצלחה האדירה של מסך המגע באייפון וההתנפלות על האפליקציות שלו, היא החליטה שמה שטוב לטלפון החכם יהיה טוב גם לנגני המוסיקה שלה.

התוצאה המשעשעת הייתה שהאייפון, שהוצג בהכרזה עליו כ"טלפון סלולארי משולב אייפוד", הפך להשראה לאייפוד טאץ', נגן משוכלל עם ממשק מולטי-טאץ' כמו של האייפון, שאפשר היה להתקין בו אפליקציות, לשלוח מיילים, לשמוע מוסיקה, לצפות בסרטונים ואפילו לגלוש באינטרנט.

הכל היה בו, מלבד שיחות טלפון. כי הלכו גלגל הניווט והתפריטים עם הספריות, נעלמו רשימת האמנים והשירים ברשימה - הטאץ' הציע פשוט אייפון, ללא הטלפון.


הנה סיפורו של האייפוד:

http://youtu.be/z3G45_GnNco


האבולוציה של האייפוד:

http://youtu.be/kVX-Ko1NLAc


וכל דגמי האייפוד לדורותיהם:

http://youtu.be/YtD3pLDBcuQ

ממציאי המחשב האישי, חברת Apple ומנהלה סטיב ג'ובס, הוציאו בשנת 1984 את המקינטוש (Macintosh), המחשב האישי הראשון שכלל מימשק משתמש גרפי. זה היה מחשב קומפקטי, מעוצב, כל כולו בגוף אחד עם המסך שלו ונראה אז כמו העתיד. הוא היה העתיד. בהווה.

"הגאונות של מקינטוש היא שאינך צריך להיות גאון כדי להשתמש בו". זו הייתה הסיסמה של Apple. ואכן, הממשק שלו כלל לראשונה את העכבר, את החלונות, התפריטים, הצליל והקול המובנה ועוד דברים שאחר-כך יהפכו לחלק בלתי נפרד מהמחשבים האישיים, אבל עד אז לא נכללו בהם. הכל היה קל הרבה יותר ומאפשר המון יותר.

המהפכה שיצר מחשב המקינטוש היתה עצומה - הוא פתח את הדלת למחשב כמו שאנו מכירים אותו היום, למולטימדיה במחשב, שכללה קול, תמונה, וידאו ועוד ואפילו לאינטרנט שייכנס לחיינו שנה אחר-כך.

סטיב ג'ובס אמר פעם ש"את המקינטוש יצרו מוסיקאים, משוררים, אמנים, זואולוגים והיסטוריונים, שבמקרה היו גם אנשי המחשבים הטובים בעולם.." - המחשב הזה אכן הפך לכלי פנטסטי לאמנים, גרפיקאים, מוסיקאים וכותבים - הוא נתן להם השראה לעשות דברים גדולים, יצירתיים. ליצור ולעבוד בו בזמן.

האמת היא שלא רק אמנים ומעצבים אהבו אותו. על אף מחירו הגבוה ממתחריו, המקינטוש הפך למחשב הפופולארי ביותר בשוק החינוך בארצות הברית. הוא השפיע על דורות של מורים ותלמידים, שבבגרותם הפכו למשתמשי אפל כבדים ולמעריצי סטיב ג'ובס, מאלה שיהפכו אותו לאלוהים של הטכנולוגיה האישית בשנות ה-2000. חלק מהם הפכו בעצמם לאגדות, לאמנים מפורסמים, מעצבים ויזמים.


הנה המקינטוש כמו שהכירו אותו אנשי המחשבים בשנות ה-80:

https://youtu.be/-5zeJyQ31rM


תופעת המקינטוש שנמשכת מאז 1984:

http://youtu.be/8oV7__svn7w


ההיכרות הראשונה עם המקינטוש שעשה סטיב ג'ובס לעיתונאים ולקהל הרחב:

http://youtu.be/2B-XwPjn9YY


היום לא נותר לנו אלא להרכיב אותו מלבני לגו ולהכניס אליו טאבלט:

https://youtu.be/lgYq3CJTlD4


או לצפות בתערוכת מוצרי מקינטוש כמו זו שנערכה בישראל פעם (עברית):

https://youtu.be/pO5V1Lc7SbA

מעצבים ואנשי מוצר בתחום התוכנה והאונליין, כמו גם אנשי פרסום ודפוס, יודעים כבר מזמן שכדי להמחיש בשלבי העיצוב השונים כיצד ייראה הטקסט במוצר חדש, מבלי שיסיח את הדעת מהעיצוב, יש להשתמש בטקסט שימלא מקום (Filler text) שמתחיל בצירוף Lorem Ipsum.

הטקסט עצמו מתחיל במילים הבאות:
Lorem ipsum dolor sit amet, consectetur..

טקסט ה-lorem ipsum משמש כבר יותר מ-500 שנה בתור טקסט דמה, טקסט טיפש, ללא משמעות, המציין או שומר מקום בעיצוב של מודעות, תוכנות, דפי אינטרנט וכדומה.

אז המילים שמתחילות ב"לורם איפסום" מאוד מזכירות מילים בלטינית קלאסית. על אף שלא נועדו להיות בעלי משמעות ומטרת הטקסט היא לכאורה רק "לתפוס מקום", רבים קלטו במהלך השנים שבטקסט הזה אולי יש משהו.

כי הלורם איפסום הוא לא כל כך סתמי. מקורו הוא ככל הנראה בערבוב המילים של טקסט בן 2,000 שנה לפחות.

הוא נקרא "על תכליות הטוב והרע" (De finibus bonorum et malorum) וכתב אותו חכם יווני בשם מרקוס טוליוס קיקרו. פירושו הוא "אין אדם רוצה בכאב ככאב בלבד, או רוצה בו ומחפש אותו על מנת להרגישו רק כי הוא כאב".

המקור של הטקסט הלטיני, לפני הערבוב שיצר את ה-lorem ipsum, הוא "Neque porro quisquam est qui dolorem ipsum quia dolor sit amet, consectetur, adipisci velit".

לפי האגדה, הלורם איפסום נולד בתעשיית הדפוס והסדר-דפוס, בסביבות המאה ה-16. מי שיצר אותו היה כנראה איש דפוס אלמוני שערבב על שולחן הכתיבה מבחר של מילים מהטקסט של קיקרו, שיועדו להדפסה. כך הוא יצר טקסט חסר משמעות שעתיד לשרוד מאות שנים ולהפוך לאחד המוכרים בתבל.

מאז ועד היום תפקידו של ה-Lorem Ipsum הוא בעיקר למלא מקום בעריכה ובעיצוב, בעולמות הדפוס והפרסום.

בשנות ה-60, בימים שלפני המחשב האישי, הוא זכה לפופולריות, כששוחררו לשוק כמוצר, גיליונות ה-Letraset, עם קטעי Lorem Ipsum מוכנים להדבקה בעיצובים ידניים.

בתעשיית התוכנה והאינטרנט הוא נקלט משנות השמונים והפך די מהר לטקסט הדמה הסטנדרטי והפופולרי ביותר. על ההצלחה שלו הוא שומר גם היום, אף שיש כבר אתרים וכלים רבים המציעים מלל דמה משתנה ומותאם, לשימוש במקומות בהם נדרש טקסט ממלא שכזה, שיש לו אפילו גרסאות בעברית - ראו בקישור למטה.


הנה תולדות הלורם איפסום:

https://youtu.be/CmzKQ3PSrow


מצגת וידאו עם סיפורו של טקסט ה-lorem ipsum המפורסם:

https://youtu.be/XysRGYNtpgI


ועוד על השימוש וההיסטוריה של lorem ipsum:

https://youtu.be/Y0chZNYr--w

השעונים החכמים של חברת אפל הם לא בהכרח השעונים החכמים הטובים ביותר. אבל אפל אינה בהכרח חברה שמייצרת את המוצר הטוב ביותר ומעולם לא הייתה כזו. חברת Apple ניסתה תמיד לייצר את המוצרים הנוחים והמהנים ביותר לשימוש וגם בשעונים החכמים שלה היא מתיימרת להציג את הדרך הנכונה להשתמש בשעון חכם.

ואפל מובילה גם בעוד היבט של המוצר - היא החברה שיודעת לדחוף ולשווק את מוצריה בצורה מופלאה. אין כמו החברה הזו מי שיודעים לקחת מוצר ולהפוך אותו לנחשק ומבוקש בקרב הצרכנים.

כך הצליחה אפל בעבר לרכוש את ליבם של מיליונים רבים ולהפוך את מוצריה למוצרים נחשבים, שמי שמשתמש בהם רואה את עצמו כשייך לקהל שונה של צרכנים, כאדם שמעריך עיצוב ופשטות ומתמקד בעיקר. זו תדמית שהחברה הזו יודעת לטפח ולבנות מוצרים לפיה ואז לשווקם כך. היא עובדת ועבדה לה גם בתחום השעונים החכמים.


הנה השעון החכם של אפל:

http://youtu.be/GvXmfj2lzAo


סקירה של השעון על הזרוע:

http://youtu.be/Hn8jj9KuKDc


עיתונאים בוחנים את שעון אפל:

http://youtu.be/zQ_zlDEyaX4


וכך זה לחיות איתו:

http://youtu.be/SAXRJPbT-5M

המחשב היפה בעולם היה כנראה מחשב ה-iMac של חברת אפל משנת 1998, ה-iMac G3. מדובר ביצירת אמנות מודרניסטית של ממש - מחשב צבעוני ושקוף, ששבר את כל המוסכמות של איך שצריך או יכול להיראות מחשב בסוף המילניום. בפשטות רבה ניתן לומר שמחשבי האיימק היו "ממתקי מחשוב".

אחת הסיבות לכך הייתה שלראשונה מדובר היה במחשב שנבנה בשביל האינטרנט ובשביל דור חדש של משתמשי מחשב. ככזה הוא היה צריך להיראות אחרת ולהתנהג אחרת. לכן גם הוא היה המחשב הראשון שלא כלל כונן דיסקטים. הוא גם התבסס על מראה מינימליסטי, שבו המחשב כולו נדחס לתוך המסך של עצמו, כמעט ללא כבלים שיוצאים ממנו.

את האיימק עיצב ג'ונתן אייבס, מעצב צעיר שהציע אבטיפוס של מחשב שקוף, בצבע טורקיז והדהים את המנכ"ל שחזר לחברה ומי שייסד אותה, סטיב ג'ובס.

מאז ומתמיד ג'ובס החשיב עיצוב כמרכיב חשוב מאד בחוויית השימוש במחשב. היות והוא קיבל את החברה שהקים שוב לידיו, כשהיא על סף קריסה, הוא החליט לעשות את מה שהוא ידע מאז ומתמיד לעשות - להדהים את העולם.

מחשב האיימק לא זו בלבד שנמכר מצוין לא היה האחרון בשורת המכשירים המעוצבים והמיוחדים של אפל, הוא היה זה שהתחיל לבנות מחדש את קהל המעריצים הנאמן של החברה ואיפשר לה בתוך פחות מעשור להפוך לחברת הטכנולוגיה הגדולה בעולם!


הנה סרטון שמספר כיצד נולד מחשב ה-iMac המהפכני:

https://youtu.be/Ov8H31ZhuKg


הפרסומת של הדור הבא של האיימק, ה-iMac rainbow מרובה הצבעים:

https://youtu.be/awZv4Ok4rlc


לא רבים זוכרים שהיו גם ניידים כאלה:

https://youtu.be/ZWA4-CAUUBw


ואז באו גם הפרודיות, כמו ארונות המתים של אפל:

https://youtu.be/IRoGhu5I5Cg


ילדים של היום מגיבים למראה המחשבים המשעממים שלפני מהפכת ה-iMac:

http://youtu.be/PF7EpEnglgk


ההצגה של האיימק לראשונה על ידי סטיב ג'ובס:

https://youtu.be/Ouqg4XzvkUo


האבולוציה של ה-iMac - מהראשון ועד המתקדם:

https://youtu.be/Rl3VbqGIdDs


ותולדות האיימק:

https://youtu.be/obhHMbnDpNk?long=yes