די. בי. קופר היה עוד ברנש אמריקאי שבשנת 1971 חטף מטוס. זו תהיה חטיפת המטוס היחידה בהיסטוריה של ארה"ב שלא תפוענח. החטיפה התרחשה בערב חג ההודיה והוא הנחית את המטוס. בתור כופר דרש קופר וקיבל מצנחים ו-200 אלף דולרים. לדרישתו המריא המטוס שוב וכשהגיע לאזור שבחר, הוא עשה את הבלתי יאומן וקפץ מהמטוס עם שני מצנחים, כשהוא לבוש בחליפת עסקים. החטופים הנדהמים ראו אותו נעלם בין העננים וצולל למטה.

די. בי קופר לא נראה מאז שוב. גורלו לא נודע וכל הנסיונות להתחקות אחרי עקבותיו וגורלו לא צלחו. האזור שבו צנח, יש לומר, קשה לצניחה ולא ברור אם שרד.

הוא הפך לאגדה מאז ואנשים מבוגרים באמריקה אומרים עד היום את שמו בהערצה מסוימת.

הד"ש היחיד ממנו התקבל 9 שנים לאחר מכן, כשנמצאו 5,800 דולרים על גדות נהר קולומביה, על ידי ילד בן 9 ששיחק במקום. על פי מספרי השטרות הוכח שאלה היו השטרות שקיבל די. בי קופר, אך לא נודע כיצד הגיעו לשם.

המסתורין סביב חטיפת המטוס הזו נשאר גדול. גם מעצם העובדה שהחוטף הזדהה בעליה למטוס בשם של גיבור קומיקס בשם דן קופר. זו עובדה מעניינת, שכן אפילו הכינוי די. בי. קופר שבו התפרסם בכל העולם, מקורו בעיתונאי רשלן שרשם את השם לא נכון ופרסם אותו כך במהירות. זה לא שמו האמיתי של החוטף הנעלם שביצע את הפשע המושלם... אבל בעצם גם דן קופר הוא לא שמו האמיתי, אז מה זה בעצם משנה?

אגב, בשנים האחרונות טענה צעירה אמריקאית שהיא אחייניתו של קופר ושהוא חי. האם דיברה אמת?


הנה סיפורו של די בי קופר (עברית):

https://youtu.be/9-Rs7riZErk


ממצאים וחשדות שבינתיים לא העלו דבר (עברית):

https://youtu.be/GRQW0ru2ZEs


סיפור חטיפת המטוס המוצלחת של קופר באנגלית:

https://youtu.be/djzxu5Yv5Tk


כתבת טלוויזיה:

https://youtu.be/ZhAmZ_lnqss


כתבה על החטיפה היחידה שלא פוענחה בתולדות ארה"ב:

https://youtu.be/u1NFjrRiGsU


ואנשים שמקדישים את חייהם לפתור את פרשת די. בי. קופר:

http://youtu.be/UoTsnNGxRUs

סיפורנו מתחיל בדמטר, אלת החקלאות, הצמחים והעצים של המיתולוגיה היוונית.

ביוון העתיקה, בכל שנה, כשזרעו את הזרעים שלהם וטיפלו בעצי הפרי, נהגו החקלאים היוונים להלל ולשבח את דמטר, בתקווה ליבול טוב ולשפע של אוכל. דמטר מצידה, אכן דאגה לתנובה טובה לעצים ולשדות.

היא נהגה להביט בפרספונה (Persephone), בתה האהובה וגם בתו של זאוס, מלך האלים. פרספונה הייתה נערה יפה שכולם אהבו. היא הייתה בחורה צעירה ונבונה, שירשה את תחביבי אמה וביחד עם חברותיה העבירה את הימים כשהיא קוטפת פרחים ונוטעת עצים.

אבל פרספונה, שבניגוד להוריה לא חיה על הר האולימפוס, לא ידעה שהַדֵּס (Hades), אל המתים והשאול, התאהב בה וחומד אותה לעצמו. הוא כבר החליט לחטוף ולהביא את פרספונה אל השאול, ממלכתו השחורה שמתחת לאדמה.

ואכן יום אחד, בשעה שפרספונה בילתה באחו עם סיאני חברתה, נימפת המים המתוקים, פרץ הַאדֵּס מבקע באדמה, כשהוא רכוב על מרכבתו השחורה. הוא חטף במהירות את פרספונה ההמומה, ודהר איתה למעמקי האדמה, לשאול תחתיות. הפתח באדמה נסגר והשניים נעלמו מאחריו.

איש לא הבחין בחטיפה, חוץ מזאוס מלך האלים ומהליוס, אל השמש הרואה את הכול.

עד שדמטר הגיעה למקום בחיפושיה אחרי בתה, בכתה סיאני, חברתה של פרספונה. מרוב בכי, היא התמוססה וזרמה אל הנהר הגדול.

מרוב צער, דמטר לא ידעה את נפשה. השמועות מספרות שהיא קיללה את החברות של בתה, שלא מנעו את החטיפה והפכה אותן לסירנות.

דמטר לא ידעה שזאוס, אביה של פרספונה, הרשה להאדס להינשא לבתם. היא מיהרה להר האולימפוס לעזרה, אבל לא השיגה דבר.

ביאושה ובגעגועים לבתה, הזניחה דמטר את האדמה, שחדלה לתת את תנובתה ולהצמיח את פריה. היבולים נבלו כולם ורעב השתרר בארץ. כשראו שבני האדם החלו למות בהמוניהם מרעב, החלו האלים לחשוש. הם ראו שהסגידה אליהם והזבחים שהציעו בני האדם הלכו ונעלמו גם הם.

בינתיים בעולם השאול, מעבר לנהר הדמעות סטיקס, דחתה פרספונה את ניסיונותיו של האדס להאכיל אותה. חוץ מכמה גרגרי רימון היא לא נגעה בכלום מהשאול.

דמטר המשיכה בחיפושים ומתוך כבוד וסימפטיה לסבלה, סיפר לה הליוס על בגידתו של זאוס, הרשות שנתן להאדס ועל חטיפת פרספונה על ידו. דמטר התעמתה עם זאוס ונשבעה שאם לא תתאחד עם פרספונה, לעולם היא תשאיר את השדות ללא תנובה.

זאוס מיהר לשלוח אל האדס את שליח האלים, הרמס, כדי שישיב את פרספונה אל האולימפוס ולאם המתגעגעת. אך מכיוון שפרספונה אכלה ולו עמה גרגרי רימון בשאול, לא ניתן היה להחזירה לכל השנה ולהשיב את הגלגל לאחור. לדרישת האדס לחלק מהשנה שבה פרספונה אל עולם החיים, אבל למספר חודשים היא תשוב אל עולם המתים.

החודשים הללו, ודאי ניחשתם, הם חודשי החורף. על פי המיתוס, כבר בסתיו יורדת פרספונה אל מתחת לאדמה ואימה העצובה לא מטפלת באדמה וביבולים. בחורף העולם קר וחשוך, האם המתגעגעת בוכה ומזילה דמעות של גשם, האדמה מתקשה ולא נותנת ירק או פרי.

רק כששבה הנערה מן השאול אל האולימפוס, אז מגיעים חודשי האביב והקיץ ודמטר מפרה את האדמה ונותנת בה יבול.


הנה סיפורם של האדס ופרספונה (מתורגם):

https://youtu.be/zLAYGZeVTPQ


סיפורה של פרספונה ועונות השנה באנגלית:

https://youtu.be/khpjQZ693Q4


ועוד מסיפור אהבתו החשוכה של האדס אל השאול לפרספונה היפה:

https://youtu.be/46MFoZmJp3g?long=yes

אחד הפשעים המפורסמים בהיסטוריה הוא חטיפת התינוק של צ'רלס לינדברג (Lindbergh baby Kidnapping).

הכל קרה בשנת 1932, חודש מרץ, כשבנו הבכור של הטייס החלוץ לינדברג נחטף מעריסתו. צ'ארלס אוגוסטוס לינדברג הפעוט נלקח מבית משפחת לינדברג, בגיל שנה וחצי, בעת שההורים סועדים למטה את ארוחת הערב.

לינדברג, הבה נזכור, היה הטייס הראשון שהעז לחצות את האוקיינוס האטלנטי במטוס, בטיסת סולו, ללא עצירה וכשהוא לבדו. זה היה 5 שנים לפני החטיפה, בגיל 25 בלבד, כשצ'רלס לינדברג הצעיר מטיס את מטוסו האגדי "הרוח של סנט לואיס" ומדהים את העולם.

אך באותו לילה, חמש שנים אחר כך, אפילו לינדברג לא יכול היה להגן על בנו מפני הפשע שעתיד להסעיר את אמריקה. בתקשורת האמריקאית החטיפה הזו עתידה לקבל את השם "הפשע של המאה".

החטיפה התרחשה כשכמו בכל ערב, השכיבה המטפלת את צ'רלס לינדברג הפעוט לישון. הוא נם בחדרו שבקומה השנייה של אחוזת לינדברג בניו ג'רסי. שעה אחר כך היא נכנסה לבדוק שהכל כשורה והתינוק ישן שינה עמוקה. אבל בשעה 10 בערב, כשהיא שוב בדקה, כבר לא ישן התינוק במיטתו.

המטפלת נחפזה במדרגות וזעקה שהפעוט איננו. ההורים, שבדיוק סעדו בקומה הראשונה של ביתם, עלו במהירות ומצאו את החלון של חדר ילדם פתוח. על הרצפה נראו עקבות של בוץ.

אן, רעייתו של לינדברג, מצאה בחדר הריק פתק ובו דרישת כופר עבור בנה, על סך של 50,000 דולר.

העיתונות צעקה בכותרות ענק על חטיפתו של לינדברג הקטן, תינוק שמנמן, עם שיער זהוב ומתולתל ובעל עיניים כחולות, שזמן קצר לפני כן החל לדבר ולזחול.

אינספור אמריקאים ניסו לסייע לחיפושים. הם הציפו את המשטרה בחלקי מידע והשתתפו בחיפושים במקומות רבים. אך המידע שמסרו התברר ברובו כלא מבוסס ובחיפושים בסביבה נמצא רק סולם, שבו השתמשו ככל הנראה החוטפים כדי להגיע אל חלון חדרו של הפעוט.

ביום שלאחר החטיפה קיבלו ההורים גלויה, בה הובטח להם שהתינוק בריא. כמה ימים אחר כך הם נדרשו לשלם כבר דמי כופר בסך 70 אלף דולר. ההורים לא היססו והניחו מיד את התיק עם הכסף, במקום שבו דרשו החוטפים.

לינדברג ורעייתו קיבלו הודעה שבנם מונח בסירה ששמה "נלי", במיקום מסוים באזור מסצ'וסטס. אבל הסירה לא הייתה על החוף וכמובן שגם לא התינוק.

כמה ימים אחר כך זמן הסתברה הטרגדיה המלאה, כשנמצא צ'ארלס הקטן מת. גופתו אותרה לא הרחק מאחוזת ההורים. החוקרים קבעו שהוא נרצח בלילה שבו נחטף.

"הפשע של המאה" החריד את אמריקה והזוג לינדברג התקשה להמשיך ולחיות בביתו. לינדברג ואן עזבו די מהר ועברו להתגורר באירופה.

מה שרבים לא ידעו זה שלינדברג היה אנטישמי וחבר של אנטישמי ידוע אחר, יצרן כלי הרכב פורד. באירופה היו מי שהמתינו לו. כי בתור טייס נודע ואמיץ לינדברג זכה לכבוד עצום מהמשטר הנאצי. הוא קיבל אות כבוד מהטייס הגרמני המעוטר ומי שהיה מפקד חיל האוויר הגרמני באותם שנים, הרמן גרינג. מכאן הוא גם תמך ואף התחבר לנאציזם.

פרשת החטיפה המפורסמת נפתרה שנתיים אחר כך, ב-1935. כדאי לדעת שהשטרות שהועברו על ידי ההורים לחוטפים היו מסומנים. אחד מהם, שטר מסומן מדמי הכופר, הוביל את החוקרים אל ברנש בשם ברונו האופטמן. חקירה קצרה העלתה שהאיש היגר לארצות הברית מגרמניה ונזקק לכסף. אך הוא עצמו טען בעקביות שהוא חף מפשע.

על אף שלא נמצאו מספיק ראיות כדי שניתן יהיה להרשיעו, התביעה דרשה עונש מוות. יתכן שהדרישה הייתה גם בעקבות הלחץ הציבורי הרב, שניזון בין השאר מכך שהכופר שולם, אך לחוטפים לא הייתה כוונה מעולם, להשיב את התינוק בריא להוריו.

כך נידון האופטמן למוות ובשנת 1935 הוא הוצא להורג בכסא החשמלי. עד היום לא ידוע במפורש האם היה אכן החוטף או אחד מהחוטפים או שהיה חף מפשע כמו שטען.

ב-1939 נפתחה מלחמת העולם השנייה ולינדברג עצמו שב עם זוגתו לארצות הברית. הוא נתקל בהתנגדות ציבורית עצומה לקשריו עם הנאצים ורבים תבעו ממנו להחזיר את אות הכבוד שקיבל מגרינג.

אבל הטייס הנודע והאנטישמי התנגד לכך ואף הטיף ודרש שארה"ב לא תתערב במלחמה כנגד היטלר, תוך שהוא מאשים את היהודים באמריקה על כך שהם מעודדים מעורבות כזו.

שנים אחר כך, לאחר מותו של לינדברג, טענה אשתו שהוא מעולם לא שנא יהודים וכאב את הדימוי האנטישמי לו הוא זכה בציבוריות האמריקאית, אבל הכתם על דמותו ואהדתו למשטר החושך הנאצי נותר ומעולם לא הוסר באמת.


הנה הסיפור של חטיפת לינדברג:

https://youtu.be/Tg6-_miGVe8


יומן קולנוע מהתקופה:

https://youtu.be/3XX44bVs5H4


כך נתפס החוטף האופטמן:

https://youtu.be/FpwduHFPqHk


וסרטון תיעודי על פרשת "חטיפת התינוק של לינדברג":

https://youtu.be/DZMN8e1Vy8s?long=yes

זו אחת התופעות הפסיכולוגיות המוזרות והמפתיעות ביותר, אך היא רווחת בכל כך הרבה מקרים שהיא הפכה לתמרור אזהרה אצל פסיכולוגים. קוראים לה תסמונת סטוקהולם (Stockholm Syndrome) או שטוקהולם.

הציבור הרחב למד על תסמונת סטוקהולם לראשונה מסיפור מדהים שקרה באמת. הוא מתחיל כשנכדתו של איל העיתונות ויליאם רנדולף הרסט ומי שנחשבה היורשת של אימפריית העיתונות בשווי מיליארדי דולרים שלו, הצעירה פטרישיה הרסט, נחטפה בשנת 1974 מדירתה בברקלי. החוטפים, שכינו את עצמם "צבא השחרור הסימביונזי", החזיקו בה זמן רב בשבי. לאחר חודשיים צולמה פטי הרסט כשהיא משתתפת ביחד עם חברי האירגון בשוד בנק. כששוחררה מידי האירגון הסתבר שההזדהות שלה עם שוביה הייתה כל כך עמוקה שהיא הצטרפה לשורות הארגון וכונתה "טניה". פטי סבלה מ"סינדרום שטוקהולם".

תסמונת סטוקהולם היא תופעה שבה אנשים המוחזקים בכפייה בידי זרים, מפתחים כלפיהם וכלפי האידאולוגיה שבשמה הם פועלים, הזדהות נפשית, אהדה ואמפתיה.

הפסיכולוגיה מסבירה את התחושות הללו, שלכאורה אין בהן כל הגיון, בצל הסכנה, בכך שטראומה כזו יכולה ליצור אצל החטוף או השבוי רגשות חיוביים דווקא כלפי מי ששולט או אפילו פוגע בו.

תסמונת סטוקהולם יכולה להסביר את בחירתן של נשים שנחטפו להישאר עם חוטפיהן ולא לברוח גם כשהן יכולות, אם במנהג "חטיפת כלות", הנהוג בתרבויות שונות, ואם בחטיפה של ילדות בעולם המערבי, על ידי גברים שהופכים אותן בעל כורחן לבנות הזוג שלהם.

מקור השם "תסמונת שטוקהולם" הוא בשוד בנק שהתרחש בעיר שטוקהולם שבשוודיה בשנת 1973. במשך 5 ימים ננעל השודד עם כמה מעובדי הבנק בכספת הבנק ולאחר ששוחררו הסתבר בראיונות ושיחות עם פסיכולוגים, שהם הזדהו עם השודד החוטף ופחדו דווקא מהשוטרים שחילצו אותם.

אגב, סיפורה של פטי הרסט, יורשת המיליארדים, הסתיים במשפט שבו נגזר דינה ל־35 שנות מאסר. למושבעים לא הפריעה העובדה שהיא עברה עינויים ברוטליים ומעשי אונס בידי חוטפיה, עד שהגיעה למצבה המשונה. הנשיא ג'ימי קרטר המתיק את עונשה ל־22 חודשי מאסר בלבד. שנים אחריו היא זכתה לחנינה מלאה בידי הנשיא ביל קלינטון, ממש ביום עזיבתו את הבית הלבן.


הנה תסמונת סטוקהולם:

https://youtu.be/MOpqdlwdbyI


הסבר לתסמונת סטוקהולם:

https://youtu.be/riwHaBHnTi0


ובחיוך - אחת שסינדרום השטוקהולם שלה הוא מהיר במיוחד:

https://youtu.be/7_IBHU-17ao

מבצע אנטבה (או "מבצע יונתן") הוא מגדולי המבצעים הצבאיים של צה"ל בכל הזמנים. במסגרת המבצע המורכב והמדהים הזה הציל צבא ההגנה לישראל באוגנדה ב-4 ביולי 1976, 105 נוסעים ישראלים, יהודים וצוות מטוס אייר פרנס, שנחטפו על ידי טרוריסטים במהלך טיסתם מישראל לצרפת.

במהלך החטיפה הובא המטוס החטוף לשדה התעופה "אנטבה" שבאוגנדה. החוטפים ניהלו משא ומתן לשחרור חבריהם שבכלא. במהלך הימים הראשונים שיחררו החוטפים את כל הלא-יהודים שבין החטופים והשאירו את היהודים ואת צוות המטוס, שבחר להישאר מרצונו עם החטופים.

צה"ל הכין את המבצע המבריק והמסובך, במרחק של אלפי קילומטרים מישראל, וביצע אותו בהצלחה גדולה. חיילי צה"ל נחתו בשדה התעופה אנטבה עם מכונית מרצדס שחורה והחוטפים הוטעו לחשוב שמדובר ברכבו של אידי אמין, מנהיג אוגנדה שתמך בהם. ההטעייה הצליחה מעל למשוער והחיילים פרצו לבית הנתיבות שבו הוחזקו החטופים. במתקפה אמיצה ומהירה, כמעט כל החטופים חולצו בשלום וגם מרבית הלוחמים חזרו בשלום.

במבצע נהרגו כמה נוסעים ונהרג גם מפקד סיירת מטכ"ל, שהיה גם מפקד כוח הפריצה והמבצע נקרא על שמו, יוני נתניהו.


הנה סיפורו של מבצע אנטבה (עברית):

http://youtu.be/81X0vHxxOCg


סרטון תיעודי על המבצע המדהים:

https://youtu.be/8w23ZxhIqCg


כתבת טלוויזיה על מבצע יונתן (עברית):

http://youtu.be/5BFe9weVqBA


וסיפורו המלא של אחד המבצעים הצבאיים המורכבים והאיכותיים שעשה צבא כלשהו לשחרור חטופים (מתורגם):

https://youtu.be/hznOD4SLTPg?long=yes

למידה אצל בעלי חיים היא לא כל כך נדירה כמו שחלק מאיתנו אולי חושב. למעשה, רבים מהמינים לומדים בצורה זו או אחרת, כשהלימוד הזה מסייע להם להשיג מזון, להגן על עצמם וכדומה. ברור שחיקוי הוא צורה טובה של בעלי חיים ללמוד, אבל גם התנסות וחוויות מלמדות ואצל קופים רואים את זה היטב.

השימפנזים, למשל, אוהבים לאכול טרמיטים, סוג של חרקים. הם משתמשים בענף קטן, תוחבים אותו לתוך קן של טרמיטים, ממתינים רגע שהטרמיטים יתקפו את הענף "הפולש" וייצמדו אליו בעזרת לסתותיהם. אז השימפנזה מושך את הענף החוצה וזולל את הטרמיטים שמכסים אותו. בתיאבון!

קופים אחרים למדו ליהנות ממשקאות מתוקים שבני אדם נוהגים לשתות. סוכר עבורם, בדיוק כמו אצלנו, הוא טעים וממכר. אז במקומות רבים בעולם הם מתגנבים אל מי שמשתזפים על החוף וממהרים "לפלח" להם את המשקה שלידם. מה שמעניין הוא שהם אפילו התחברו למשקאות אלכוהוליים וזורמים גם עם קוקטיילים וטקילות חריפות בברים חיצוניים בבריכות שחייה פתוחות ובבתי מלון.

ואם כבר גניבה אז למה לא חטיפה. הקופים למדו שבני אדם קשורים לדברים שלהם ומוכנים לתת כופר עבורם. אז קופים רעבים למדו לחטוף חפצי ערך מתיירים ולהחזירם רק אם קיבלו בתמורה את דברי המאכל שהם אוהבים לאכול.

המדהים הוא שהם לא יחזירו את החטיפה עבור סתם דברים שנותנים להם. הם למדו שעם בני אדם יש לנהלים משא ומתן. מכיוון שהם לא יודעים לדבר, הם מנהלים עם הקורבן "משא ומתן ללא מילים". רק אם יקבלו את מה שהם רוצים בו וטעים להם - רק אז ישיבו את הגניבה או ליתר דיוק את מה שחטפו לתייר או לתיירת המשועשעים בדרך כלל פחות.


כך לומדים הקופים להשתמש בחפצים כדי לבצע פעולות:

http://youtu.be/icd_ob8UWgQ


קופים שאולפו או למדו לקטוף קוקוס (עברית):

https://youtu.be/PzHov5PEnyU


אפילו לגנוב הקופים לומדים ואפילו אלכוהול:

https://youtu.be/pmnzIhbX2bg


והקופים החוטפים ש"מנהלים משא ומתן" ללא מילים על התנאים להחזרת המשקפיים או הכפכף החטוף:

https://youtu.be/ovpsuyRanw8

מלחמת טרויה (The Trojan War) היא אחת המלחמות הידועות מהעולם העתיק, אם לא הידועה שבהן. הסיבה ברורה - יש בה צירוף של כל מה שמגרה בני אדם בסיפור טוב. כוח, יופי, אלימות, תשוקה, פקחות והמוני אדם שנלחמים פנים אל פנים.

המלחמה הזו תוארה היטב על ידי הומרוס ב"איליאדה". הסיפור מתחיל מאישה יפה ככל הנראה מאוד. שמה הוא הֵלֵנָה וכמו מרבית הנסיכות, היא בתו של מלך ספרטה. למה נסיכות הן יפות זה ברור - המלך הוא בן של אישה יפה והמלכה נבחרת בעיקר בזכות יופיה ושניהם מייצרים כמעט תמיד נסיכות מקסימות.

אבל הלנה היפה היא מקרה קיצוני. היא אכן הייתה אישה יפה. כנראה יותר מדי.

בתקופתה היא נחשבה לאשה היפה בתבל. בכל מקום דיברו עליה ומכל העולם היו לה מלכים שחיזרו אחריה. כמו רבים אחרים, גם אודיסאוס מלך איתקה חשק בה ורצה לשאת אותה לאישה, אבל כנראה שהבין שסיכוייו מעטים והוא החליט לשאת את הנסיכה פנלופה. בצר לו, הוא ביקש את עזרתו של מלך ספרטה, אביה של הלנה, בלהשיג את פנלופה, בתו של מלך אחר.

על הדרך, נועץ מלך ספרטה באודיסאוס לגבי הלנה. אודיסאוס הציע לו שייתן לה להחליט בין המחזרים כרצונה. אבל הוא הציע שלפני כן הוא ישביע את כל המחזרים שלה שיכבדו את החלטה של הלנה ואף ישבעו להגן על הבעל הנבחר, נגד כל מי שיקום נגדו ויחשוק בהלנה.

ואכן, מלך ספרטה אסף את כל המחזרים באחד מאולמות הארמון וכולם נתנו לו את הבטחתם בשבועה. הו אז הכניס המלך את הלנה היפה והיא בחרה בזה שהיא רצתה והניחה על ראשו זר פרחים. היה זה מנלאוס מלך ספרטה.

מלך ספרטה שמח בהחלטת בתו ולא פחות שמח שיהיה לו יורש, שיום אחד יירש את כס המלכות של ספרטה. ואכן, אחרי מותו של המלך טינדראוס, הפך מנלאוס למלך ספרטה.

עד כאן הכל סבבה. אבל יש למלחמה, לפחות על פי האגדה היוונית, גורם אחר. קוראים לו פאריס.

מי היה פאריס?

פאריס הוא אחד מבני מלך טרויה. הוא מאמין שהלנה היפה הובטחה לו על ידי אפרודיטה, בה בחר לאחר ששפט לבקשתה בוויכוח מי משלוש האלות היא היפה ביותר ולמעשה היפה מכל.

לכן פאריס חוטף את הלנה, בניגוד להסכם ולשבועות המלכים. חטיפתה של היפה בנשים, הלנה אשת מנלאוס מספרטה, היא העילה למלחמה.

התאהבותו וחטיפת הלנה מספרטה והשבועה שנשבעו כל מנהיגי יוון למנצח בתחרות על ליבה הובילו לכך שמנלאוס, בעלה של הלנה, בעזרת אחיו אגממנון, מלך ארגוס ושאר הנסיכים האכאים, יוצאים למלחמה בטרויה.

לא פחות מ-1185 ספינות מובילות 100 אלף לוחמים אכאים למלחמה נגד טרויה. המלחמה הזו עתידה להיות קשה וארוכה. שווה לקרוא עליה ועל תרמית סוס העץ שהכריעה אותה בתגית "מלחמת טרויה".

בתום הקרב על טרויה, זכה מנלאוס בחזרה בהלנה והם שבו לביתם. מנלאוס גם לא סבל מהשלכות המלחמה, בניגוד לאודיסאוס שהאלים זעמו עליו ואגממנון, שלפי המחזאי איסכילוס נרצח.


כך פרצה מלחמת טרויה:

https://youtu.be/v2pCwxCX2as


קדימון מתוך סרט על סיפורם של הלנה ופאריס והמלחמה שפרצה בגלל אהבתם:

https://youtu.be/iZV4EaFlr3w


כך נראיל המלחמה הזו בסרטים:

https://youtu.be/dJY302L3bVM


אריה מתוך האופרה "הלנה ופאריס":

https://youtu.be/Z2uy7a-DpEs


והסיפור המלא והמגובה בממצאים של מלחמת טרויה:

https://youtu.be/eP2P3yA3Uac?long=yes