שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך נבחר נשיא ארצות הברית ומה שיטת הבחירות הזו?
למי שרגיל לשיטה הרובית-יחסית הנהוגה בישראל, שיטת הבחירות לנשיאות בארצות הברית יכולה להיות די מבלבלת. הסיבה - השיטה האמריקאית אינה של בחירה ישירה, כך שהאזרחים לא בוחרים את הנשיא ישירות. למעשה, הם בוחרים "אלקטורים", שהם נבחרי ציבור שיבחרו את הנשיא.
השיטה המלאה עובדת כך - בכל אחת ממדינות אמריקה בוחרים את הנשיא. מי מהמועמדים שזוכה ביותר ממחצית הקולות, אפילו בקול אחד יותר ממחצית הקולות, זוכה בכל האלקטורים של אותה מדינה.
זו שיטה שזכתה לכינוי "המנצח לוקח הכל", כי אחרי שסופרים את הקולות הכשרים במדינה, מתכנסים האלקטורים שלה וקובעים פה אחד למי להעניק את קולותיהם. כמובן שהם תמיד יבחרו את המועמד ממפלגתם שלהם.
מספר האלקטורים בכל מדינה לא נקבע על פי גודלה, אלא לפי גודל האוכלוסיה. כך זוכה מדינה ענקית עם אוכלוסיה קטנה במספר זעום של אלקטורים, בעוד שלמדינה קטנה וצפופה מאד יהיו הרבה מהם.
אחת לכמה שנים עורכים מפקד אוכלוסין ומעדכנים אותם. חשוב גם לציין שמיין ונברסקה, שתי מדינות מתוך 50, בוחרות בשיטה שונה.
אבל מרגע שהאלקטורים של המדינה בוחרים את המועמד שלהם, העניינים מתחילים להיות מעניינים ושונים משלנו. יש בארצות הברית מדינות "משעממות", שמצביעות תמיד לאותה מפלגה, דמוקרטים או לרפובליקנים.
המעניינות הן דווקא המדינות המכונות "מדינות מתנדנדות", או "מדינות מפתח". אלה מדינות שאינן בכיסה של אף אחת מהמפלגות. מי מהמועמדים שיצליח לגייס את האלקטורים שלהן - הוא שייבחר לנשיאות. לכן עושות המפלגות, בכל מערכת בחירות מחדש, מאמצים עצומים לנצח בהן. שם הם נואמים הכי הרבה, משקיעים בתעמולה ופרסומות בטלוויזיה ועוד.
המשונה הוא שבארצות הברית יכול מועמד לזכות במרבית הקולות בספירה הארצית ועדיין להפסיד את הבחירות. זאת משום שעל פי "המנצח לוקח הכל" שנהוג באמריקה, יש לו פחות אלקטורים מאלה של היריב. כך קרה, למשל, בבחירות בשנת 2000. אז הובס המועמד הדמוקרטי אל גור, על אף שהיו לו חצי מיליון יותר בוחרים. הסיבה הייתה כמה אלפי קולות של בוחרים, שנתנו את האלקטורים של פלורידה למתחרהו ג'ורג' בוש.
כך גם קרה בבחירות ב-2016, כשהילרי קלינטון נוצחה בידי דונלד טראמפ, אף שהיא זכתה במיליוני קולות יותר.
הנה הסבר לדרך שבה תופסת הדמוקרטיה האמריקאית את בחירת הנשיא (מתורגם):
https://youtu.be/k3kcl2HDlww?t=9s
כך נבחר הנשיא האמריקאי (עברית):
https://youtu.be/S1DjkGGp-cY
המורכבות של השיטה נובעת מהיסטוריה מרתקת (מתורגם):
https://youtu.be/W9H3gvnN468
תקציר שיטת הבחירות לנשיאות באמריקה (עברית):
https://youtu.be/8TQHoDkPMVk
והסבר באנגלית לשיטת הבחירות לנשיאות באמריקה:
https://youtu.be/ok_VQ8I7g6I
מהם סקרים ומה הבעיה בהם?
שמעון פרס אמר עליהם פעם ש"סקרים הם כמו בושם. אפשר להריח אותם אבל לא כדאי לשתות...". מי כמוהו חווה את כשלון הסוקרים, שמסתמכים על מדגמי ענק אך לא מצליחים לזהות את המגמות האמיתיות בבחירות.
סקר (Poll) הוא מדידה של משהו במדגם, חלק קטן באוכלוסיה, ושימוש באמצעים סטיטסטיים כדי להכליל על האוכלוסייה כולה. התחזיות של סקרים פוליטיים, למשל, מתבססות על מדגם קטן של קלפיות, שבו מתבקשים אנשים להצביע בקלפי המדגם, כמו שהצביעו בקלפי האמיתית. על המדגם להיות לא "מוטה", כלומר שיהיה בו ייצוג שווה של קבוצות שונות באוכלוסייה.
בשנים האחרונות הולכים הסקרים ומאבדים את היכולת לחזות מגמות פוליטיות. זו מגמה שהולכת ומתבררת בהרבה מאד מקומות. מישראל של בחירות 2015, בהן ניצח ראש הממשלה, בניגוד לכל הסקרים שחזו את נפילתו, דרך סקרים שהכזיבו בגדול בעולם כולו.
דוגמאות לכישלונות של סקרים לא חסרות. המפורסמים שביניהם הם תוצאות המהפך בבחירות בישראל ב-1977, ההפתעה המדהימה של הברקזיט במשאל העם האנגלי שהביא להיפרדות מגוש היורו והניצחון הבלתי צפוי של דונלד טראמפ בקמפיין הראשון שלו לנשיאות ארצות הברית.
אז מה הבעיה בסקרים?
מזה שנים מצביעים מומחים על הדרך שבה מתקבלות ומפוענחות לא נכון תוצאות המדגמים. הן מצביעות על נצחון של מי שלבסוף יתגלה כמובס במערכת הבחירות. שוב ושוב טופחות תוצאות האמת על פניהם של הסוקרים ומצליחה לערער את אמינותם.
מצד שני, לא פעם משפיעות תוצאות הסקרים על תוצאות הבחירות עצמן. זאת מכיוון שהבוחרים מחליטים למי להצביע בהתאם למה שהסקרים מראים. כך לדוגמה, אם הם קוראים בסקר שהליכוד עומד לנחול תבוסה בבחירות ובשל כך הם "חוזרים הביתה", להצביע לו ולהביא לניצחונו.
מצד אחד, הסקר הוא הכלי האובייקטיבי ביותר שעומד לרשות הפוליטיקאים. בעזרתו הם מנסים לנבא את התנהגות הבוחרים והעמדות שלהם.
מצד שני הניסיון כבר הוכיח עד כמה חשוב להתייחס אל הסקרים בזהירות. אם משתמשים בהם בלי להיות מודעים לחולשות ולבעיות שבהם - נוהגים בחוסר אחריות ובטפשות של ממש.
למשל, ההתעלמות מכך שבתנאים של קרבה לתיקו בהצבעה, המשמעות הפוליטית של הסטייה הסטטיסטית, סטייה שתמיד תהיה שם והיא נסבלת בכל סיטואציה אחרת, היא עצומה. במילים פשוטות, אם טראמפ והילרי מתחרים בצמידות, או שמתנגדי הברקזיט מתחלקים כמעט 50-50, הרי שהסקר לא יוכל לומר מי ינצח. כל סטייה קטנה תמליך צד אחר.
יש גם בעיות אחרות, כמו העובדה שתוצאות הסקר, גם אם נקבל אותן כמו שהן, נכונות רק ליום הסקר. בקמפיין פוליטי הופך כל יום לסיפור חדש והשינויים הללו הם כל כך משמעותיים, במיוחד במירוץ צמוד, שהסקר של שלשום שווה לניחוש פשוט.
בעיה נוספת היא אמינות הנסקרים. יותר ויותר אנשים נלחצים מלהודות בעובדות שונות שקשורות בתמיכה במועמד או בנושא שנוי במחלוקת. קשה להם להציב את עצמם בקבוצה הנרדפת על ידי דעת הקהל והתקשורת הדומיננטית והם מספרים לסוקר דבר אחד, בזמן שבקלפי הם עושים דבר הפוך.
בישראל למשל, יש טענה קבועה שיש מגזרים באוכלוסיה, שאינם משתפים פעולה. גם שינויים טכנולוגיים, במיוחד כניסת האינטרנט, הרשתות החברתיות, החדשות שכבר לא מתקבלות מכלי התקשורת הגדולים דווקא - כל אלו הפכו את הסקרים ויכולת הניבוי שלהם לבעייתיים מאד.
מצד שני, הסקרים, במיוחד הכמותיים שבהם, מהווים עדיין את כלי העבודה העיקרי של הפוליטיקאים ויועציהם. גורלות נחרצים על פיהם ובאין כלי אחר, מתקבלות על פי הסקרים (לרוב סקרי עומק) החלטות פוליטיות חשובות מאד, לפחות בתקופת מערכת בחירות, על פי תוצאות הסקרים הללו.
בתנאים כאלה, עיבוד הנתונים ופירושם על ידי הסוקרים ובאופן כללי המקצועיות שלהם, הופכים למרכיב הקובע ביכולת להתגבר על מגוון הבעיות שבשיטת הסקר.
מה הבעיה עם הסקרים של הבחירות? (עברית)
https://youtu.be/am0Bz86egv8
הסבר "לילדים" (עברית):
https://youtu.be/Us8pVTrmN6I
עולם הסקרים הפוליטיים (מתורגם):
https://youtu.be/ubR8rEgSZSU
ובארץ יש מי שמנסים לבדוק אותו (עברית):
https://youtu.be/c1odMcMrcpo
איך מתנהלות הבחירות הדמוקרטיות בישראל?
בדמוקרטיה משפיעים האזרחים על אופי השלטון על ידי הצבעה בבחירות. אלה מתקיימות בישראל אחת ל-4 שנים, או פחות, אם הממשלה נופלת בהצבעת אי-אמון.
בישראל משתתפים בבחירות הכלליות, שבהן בוחרים את חברי הכנסת, כל אזרחי המדינה שהם מבוגרים ויש להם זכות הצבעה.
שיטת הבחירות בישראל היא השיטה הרובית-יחסית.
מפלגות שונות מקיימות עוד לפני הבחירות הכלליות גם פְּרַיְמֵרִיז. הפריימריז הן בחירות מַקְדִּימוֹת, שבהן נבחרים המועמדים של המפלגה לכנסת וכן המועמד לראשות הממשלה, אם המפלגה מציבה כזה.
לאחר הבחירות מזמין נשיא המדינה את המפלגות השונות ומברר על מי הן ממליצות בתור מרכיב הממשלה.
לאחר מכן הוא מזמין את מי שהכי הרבה חברי כנסת המליצו עליו ומטיל עליו או עליה להרכיב קואליציה וממשלה. הפעולה הזו נקראת "לתת למועמד את המנדט להקים ממשלה".
על הקואליציה שיציג המועמד ויעמוד בראשה לייצג את מרבית חברי הכנסת ולקבל את אמון הכנסת באמצעות רוב בהצבעות אי האמון שיוגשו נגדה על ידי האופוזציה בכנסת.
אם הוא מצליח לעשות זאת, יהפוך מי שקיבל את המנדט ואסף מספיק תומכים לממשלתו, לראש ממשלה. אם לא, הנשיא יכול להעניק לו ארכה להרכבת הממשלה ואם ייכשל שוב - ייתן הנשיא את המנדט למועמד אחר, שעליו ימליצו מרבית סיעות הכנסת, לאו דווקא ממפלגת הרוב.
על בחירות דמוקרטיות בישראל (עברית):
http://youtu.be/WEDn1vsCF9c?t=7s
אוסף היסטורי באנימציה של נאומי בחירות וכרזות (עברית):
http://youtu.be/ri4yt88OVL8
סיכום מערכת בחירות 2001 (עברית):
http://youtu.be/AQCexMSnlMo
ושיר על שמפלגות ישראל עלו לי עד כאן (עברית):
https://youtu.be/Yk7pPBpDDTo
מי היה זקן המנהיגים שמעון פרס?
כשסיים שמעון פרס את תפקידו כנשיא המדינה, התבדחו רבים ש"פרס יצטרף עתה, ככל הנראה, לפעילות בצעירי מפלגת העבודה"...
ואכן נשיא מדינת ישראל שנפטר לאחרונה, היה עד לא מזמן הנשיא המבוגר ביותר בעולם והמנהיג הבוגר בתבל, אך בעל המחשבה הצעירה והפתוחה מכולם. התפיסה המתקדמת, החדשנית, פורצת הדרך והיצירתית שלו הייתה נדירה בכלל ובלתי נתפסת במונחים של מנהיגים כה מבוגרים. במונחים דילניים, הוא היה "צעיר לנצח" ועם ישראל זכה בו.
בעשרים השנים האחרונות התייחסו אליו רוב מנהיגי תבל בהערצה שלא תאומן. הם ראו בו את השריד האחרון והפעיל של דור הנפילים ממנהיגי העולם. גם בארץ, אחרי שנים של השפלות פוליטיות שעבר, במקביל לתפקידים רבי מעלה שמולאו בהצלחה רבה, הפך פרס לנשיא אהוד ואהוב. על שום אישיותו פורצת הדרך ומלאת החזון ובזכות מעשיו, מאז תקופת קום המדינה ועד ימינו, הוא זכה ליוקרה עצומה בכל פינה בארץ.
החיבור בין חזון ודיבור לבין מעשים וביצוע היה אחד המאפיינים החשובים והייחודיים של פרס כמנהיג. הוותק הרב שצבר בהנהגת המדינה ובחיים הציבוריים היה מהדברים המדהימים שאפיינו אותו, כשר בכל משרד ממשלתי חשוב, ראש ממשלה פעמיים ונשיא המדינה. הדרך שעבר, מעוזר לבן-גוריון ועד לנשיא אהוב ומקובל על כל חלקי העם, הייתה רצופה בתפקידים ובמעשים פורצי-דרך, מיטיבי ראות ומלאי חזון.
גם בעבר, כשהיה פוליטיקאי פעיל ומעורר מחלוקת, כולם, כולל מתנגדיו, הסכימו שמעשיו של שמעון פרס נבעו מאהבת ישראל ורצון כן בשלום. בכלל, אמרו עליו לא פעם שהוא "פוליטיקאי גרוע ומדינאי דגול".
בעולם לא היו ספקות בקשר אליו. המנהיג, פעם נץ פוליטי ומי שאישר את ההתנחלויות בשטחים, שינה בגיל מבוגר מאד את דעותיו והיה יצירתי להפליא בשינוי דרכו ועידכון החזון שלו. פרס הפך באחת יונה פוליטית - מנהיג שכל הכרתו היא חיפוש שלום. כשר חוץ בממשלתו של יצחק רבין, הוא הוביל הסכם שלום מהפכני ולא פשוט וזכה בפרס נובל לשלום, ביחד עם רבין והמנהיג הפלסטיני ערפאת.
פרס נחשב האיש שבזכותו הוקם הכור הגרעיני הראשון של ישראל בדימונה ובהמשך לו אף פותחו טכנולוגיות מיוחדות שמאפשרות לישראל להגן על עצמה כנגד אויבים מסוכנים ולהרתיעם.
הנה חייו:
https://youtu.be/Ot9teFDDODY
פוגשים את הנשיא שמעון פרס:
http://youtu.be/LhF5bJ1S6ho
הימים הקשים שעדות המזרח החזירו לו על חטאי האפליה:
https://youtu.be/Q1u_CLPesxE
ההומור של שמעון פרס:
http://youtu.be/__7b9O8k1tw
הפרידה המרגשת מהנשיא המבוגר ביותר בעולם:
http://youtu.be/w9oQibYcFJ4
וסיפורו המלא של הפוליטיקאי המיומן ששרד שנים רבות באהבה למדינה (מתורגם):
https://youtu.be/Zr8vHdRAm9Q?long=yes
מה קרה בעימות הטלוויזיוני בין קנדי וניקסון?
העימות בין קנדי וניקסון המפורסם שנערך ב-1960 בין המועמדים לנשיאות ארה"ב ג'ון קנדי וריצ'רד ניקסון היה רק הראשון בסדרה של ארבעה עימותים ביניהם. הוא הפך לעימות היסטורי כיוון שהמחיש את כוחה של הטלוויזיה ואת הכללים שהשתנו בגללה.
כמועמד כמעט בטוח לנשיאות, הגיע סגן הנשיא ניקסון לעימות, כשהוא לא-מוכן, מבחינת הופעתו החיצונית. לא רק שהוא חש ברע בעימות ונראה מזיע, הוא גם סירב להתאפר ומה שגרם לכך שניתן היה לראות את הזיפים שעל פניו. גם החליפה האפורה שלו נראתה לא טוב על הרקע האפור של האולפן והקטינה אותו. מולו ישב מי שייחשב למר כריזמה, המועמד הצעיר קנדי. על אף שהיה חולה עוד יותר מניקסון, נראה קנדי על המסך היטב, שידר תדמית בריאה וצעירה, ונראה ראוי לנשיאות.
התוצאות הדהימו את הסוקרים. המאזינים המעטים שהאזינו לעימות ברדיו, ראו בניקסון את המנצח. אך למולם, הרוב שלראשונה בהיסטוריה צפה בו דווקא בטלוויזיה, ראה את קנדי כמנצח העימות. הרושם הראשוני של העימות הזה שינה מהקצה אל הקצה את אהדת הציבור האמריקני אל קנדי ושלושת העימותים הנוספים לא שינו אותו. ג'ון קנדי ניצח בבחירות הללו, ברוב דחוק אך ברור. הטלוויזיה שינתה את כללי המשחק ומאז אותו העימות הכירו בכך כל הפוליטיקאים בעולם.
הנה סיפורו של העימות ההיסטורי ששינה את פני הפוליטיקה האמריקנית לעד:
http://youtu.be/zHGs4535W_o
הדרך שבה עברו שני המועמדים את העימות הזה בטלוויזיה:
http://youtu.be/QazmVHAO0os
ובחיוך מעט ציני - מה היה קורה אם גם טראמפ היה משתתף בעימות הזה?
https://youtu.be/doEk7ajI9sY
מהם האלקטורים שבוחרים את נשיא ארצות הברית?
שיטת הבחירות בארה"ב היא מעניינת. במדינה בה יש כרבע מיליארד אמריקאים שהם בעלי זכות הצבעה ובוחרים נשיא או נשיאה, בעצם, הם בוחרים אלקטורים (Electoral College).
מהם האלקטורים?
לכל מדינה ממדינות ארצות הברית יש כמה אלקטורים. אלו בעצם נציגי המדינה והם שבוחרים וקובעים את זהות הנשיא.
האלקטורים מחולקים בין המדינות, לפי גודל האוכלוסייה. לכל מדינה יש כמה אלקטורים וככל שהיא גדולה יותר, כך יש יותר.
הצבעת האלקטורים פועלת בשיטה שזכתה לכינוי "המנצח לוקח הכול". אם בקליפורניה הענקית, המדינה עם האוכלוסייה הגדולה בארה"ב, יש 54 אלקטורים, כולם יצביעו כאיש (ואישה) אחד, לאותו מועמד שזכה לקולותיהם של מרבית תושבי קליפורניה ורק לו (או לה).
בבחירות לנשיאות ארה"ב מצביעים בסך הכול 538 אלקטורים. המועמד שמצליח להגיע ל-270 אלקטורים, מחצית וקצת מהמספר 538, הוא זה שיגיע לבית הלבן כנשיא הנבחר.
השיטה הזו מייצרת מצב בו עשוי להיבחר נשיא, גם אם לא קיבל את מספר הקולות הגדול ביותר, מקרב הבוחרים. זאת כי אם במדינה קטנה בחרו יותר במועמד מסוים והמדינה הזו היא שתרמה את האלקטורים הדרושים לו, הוא ייבחר.
כך קרה, אגב, גם בשתי מערכות הבחירות, של שנת 2000 ושל 2016. בחירת הנשיא בארה"ב בשיטת האלקטורים ניפקה בהם מועמדים שזכו לפחות קולות בסך הכל, אך ביותר אלקטורים והם שהפכו לנשיאים. כך הפך ג'ורג' בוש הבן לנשיא וניצח את אל גור וכך נבחר דונלד טראמפ לנשיא, כשניצח את הילרי קלינטון, אף שהיא זכתה במיליוני קולות יותר ממנו. הם ניצחו באמצעות המדינות המתנדנדות.
#מה העניין עם המדינות המתנדנדות?
במרבית המדינות בארצות הברית יש רוב מוצק לאחת משתי המפלגות הגדולות. קליפורניה היא דוגמה מצוינת ל"מדינה כחולה". כלומר, מנצח בה כבר שנים רבות המועמד הדמוקרטי ובקלות. לכן, המועמד הרפובליקני לא יתאמץ ולא ישקיע בה ממון רב והרבה זמן.
במדינות "אדומות", כלומר הפוכות, מנצח באופן מסורתי המועמד הרפובליקני. לכן משאבים רבים לא ישקיעו בהן המועמדים הדמוקרטיים.
אך מול המדינות ה"משעממות", שמצביעות תמיד לאותה מפלגה, יש 7 מדינות המכונות "מדינות מתנדנדות" (swing states). אלה מדינות אמריקאיות שלא ברור מראש מי ייבחר בהן - מועמד דמוקרטי או רפובליקני.
במדינות הללו לא זו בלבד שדפוסי ההצבעה בהן הם לא קבועים (בכל מערכת בחירות יכול להיבחר מועמד ממפלגה אחרת), יש מהן שחוות שינויים דמוגרפיים, שינויים בהרכב האוכלוסיות בהן, היוצרים מצב שאין להן "צבע" פוליטי ברור.
זה מה שהופך את המתנדנדות למדינות מפתח. אם מועמד או מועמדת לא ינצחו בהן, הם לא יגיעו לבית הלבן, לפחות לא בתור נשיאים...
ההתמקדות של המועמדים במדינות המתנדנדות הללו היא הגיונית. אם יכול מועמד לרכוש את ליבו של הרוב במדינה כזו, הוא יכול להצליח ולהטות את הכף לטובתו.
לכן, גם אם שני המועמדים מקיימים עצרות בחירות במרבית המדינות, ההתמקדות שלהם במדינות המתנדנדות היא הגיונית וחכמה. זאת מפני שהסקרים ותוצאות העבר מראים שוב ושוב שהן אלה שעשויות כמעט בביטחון להכריע את תוצאות הבחירות לנשיאות ארצות הברית.
וזו הסיבה לכך שתשומת לב מיוחדת ותקציבי ענק מושקעים במדינות דוגמת פנסילבניה, על 19 האלקטורים שלה, מישיגן (15 אלקטורים), או ויסקונסין (10 אלקטורים), שלישייה המכונה "מדינות חגורת החלודה".
כך גם קורה ב"מדינות חגורת השמש", דוגמת ג'ורג'יה בעלת 16 האלקטורים, צפון קרוליינה (16), אריזונה (11) ונוואדה עם 6 אלקטורים.
הנה ההסבר של שיטת אלקטורים לבחירת נשיא ארצות הברית (עברית):
https://youtu.be/S1DjkGGp-cY
כך נבחר הנשיא האמריקאי (מתורגם):
https://youtu.be/k3kcl2HDlww?t=9s
למורכבות שיטת האלקטורים יש סיבות היסטוריות (מתורגם):
https://youtu.be/W9H3gvnN468
קיצור שיטת הבחירות לנשיאות באמריקה (עברית):
https://youtu.be/8TQHoDkPMVk
והסבר באנגלית לשיטת הבחירות לנשיאות באמריקה:
https://youtu.be/ok_VQ8I7g6I
מי היה מנחם בגין?
מנחם בגין היה מנהיג חשוב בישראל, גם בשנות המאבק על הקמת המדינה וגם במדינת ישראל. הוא היה מפקד מחתרת האצ"ל ולחם בבריטים לפני קום המדינה. בעיני רבים באותה תקופה הוא נחשב לוחם חופש ואחרים ראו בו מנהיג שאינו מוכן להתפשר עם המציאות.
לאחר הכרזת המדינה הוא היה לאיש ציבור ומנהיג חשוב בכנסת, מי שנחשב יריבו הפוליטי העיקרי של ראש הממשלה דוד בן גוריון. בשנת 1977 נבחר בגין לראשות הממשלה. בניגוד לחששות שיהיה מנהיג קיצוני ויוביל למלחמות, הוביל בגין דווקא לחתימת הסכם השלום הראשון בין ישראל למדינה ערבית - הסכם השלום עם מצרים. הוא גם זכה, ביחד עם נשיא מצרים אנואר סאדאת, בפרס נובל לשלום.
כאדם שהקדים להבין את סכנת הגרעין בידי מנהיגים ערביים, הורה בגין על תקיפת הכור הגרעיני בעירק על ידי חיל האוויר. רבים רואים במעשה זה, שנעשה ממש לפני הבחירות בישראל ועורר הרבה ביקורת בשל כך, מעשה חכם של אדם שהציל את המזרח התיכון מאיום גרעיני מסוכן.
אך בגין גם ניהל מלחמה בלבנון שעוררה מחלוקת גדולה בציבור ובשלב מסוים, כשישראל מצאה עצמה שקועה בבוץ הלבנוני, עם אבדות קשות ומחאה ציבורית על כך, הוא התפטר מתפקידו ופרש לביתו. מאז הוא לא נראה בציבור, עד ליום מותו.
הנה בגין זוכה לראשונה בבחירות ב-1977 (עברית):
https://youtu.be/y9JwBz-0CJY
נאומו של בגין על הפצצת הכור האטומי בעיראק (עברית):
http://youtu.be/nDamQ5_Pd58
קווים לדמותו של בגין וגעגועים של ישראלים למנהיגות ולאישיות שלו (עברית):
http://youtu.be/bmTQjSgfnfI
ותכנית היסטורית על דרכו של בגין ללב העם וסופו העצוב כשהוא ספון בביתו (עברית):
https://youtu.be/LOikHxtWt-I?long=yes
מיהו הנשיא המאיים דונלד טראמפ?
לאחר שעשה את הלא יאומן וחזר לנשיאות, הבה ניזכר כיצד בשנת 2016 עשה איש בשם דונלד טראמפ את הבלתי יאומן ונבחר להיות נשיא ארצות הברית.
כנגד כל הסקרים והנבואות, עם כל השערוריות, העלבונות שעלב בכל קהל אפשרי באמריקה, האינטרסים האפשריים והקהלים המתנגדים לו - הוא היה לנשיא. עם ארגון מבולגן, משמעת קמפיין מרושלת, אופי בעייתי ויחס מחפיר לנשים ולמיעוטים - הוא לקח את הנשיאות כמעט מבלי למצמץ.
זהו דונלד טראמפ. מהרגע הראשון בקמפיין לנשיאות הייתה לשונו משתלחת וגסה. הוא הציג שוב ושוב עמדות קיצוניות ובורות מפתיעה בענייני חוץ וצייץ את כל דרכו לחדר הסגול של הבית הלבן, משרדו של הנשיא.
הקמפיין היה מרתק. בתחילה איש לא נתן לו סיכוי. אבל די מהר הסתבר שתרבות ודרך ארץ אינן מתכונותיו הבולטות - ובכל זאת ואולי בזכות זאת הוא פרח בסקרים, קם ונפל ולבסוף נבחר לנשיא ארצות הברית.
טראמפ, איש עסקים לא מוצלח במיוחד, שאחרים רואים כגאון עסקי, הוא אדם עם יכולת שיווק עצמי מרשימה. מי שהחל כיורש אמריקאי, הפך ליזם בנייה שאפתן, בנה מגדלים רבים באמריקה ובעולם ופשט רגל, התרומם שוב מהנפילות, הצליח לבנות עוד מגדלים והיה גם למייסד של חברת ענק שמפעילה בתי מלון והימורים רבים ברחבי העולם כולו.
את יכולותיו העסקיות של טראמפ ראה העולם כבר לפני שנים, אך כושר ההישרדות שלו בלט שוב ושוב, כשלאחר שהתמוטט התאגיד שהקים, הוא התחיל את הכל מהתחלה. במיומנות גדולה הוא גלגל את הפסדי המשקיעים שלו והפך ליזם ואיש עסקים מצליח ועשיר מאד בפעם השנייה.
אגב, בדיקות שנערכו הראו שבדרך להתעשרות החוזרת, פחות בנדל"ן ויותר בעסקי שיווק ופרסום, הוא עשה במשך 20 שנה תרגילי מס שאפשרו לו להמנע מתשלום מיסים לממשל שבראשו נבחר לעמוד.
במיוחד ידועים המגדלים הנושאים את שמו, כשהמפורסמים ביניהם הם "מגדל טראמפ" ו"מגדל טראמפ העולמי" שבמנהטן ניו יורק.
בהמשך חייו הפך טראמפ גם לאיש טלוויזיה מצליח. בתכנית הריאליטי "המתמחה" הוא בחן והעביר את המתמחים מבחנים עיסקיים שונים ופיטר את מי שלא עמד בהם. הוא היה קשוח.
בשנים שלפני הנשיאות החלו גם ילדיו הגדולים של טראמפ, במיוחד בתו איוונקה ובעלה ג'ראד, להצליח בעסקים של האב. זאת בעוד הוא לוטש עיניים למשרה החזקה בעולם. בתקופת הנשיאות הראשונה שלו מילאו חלקם תפקידים רשמיים בבית הלבן.
אם הייתה תקווה שכנשיא טראמפ יתעלה על עצמו וישתפר, נשיאותו התגלתה כמעוררת מחלוקת ומאתגרת למוסדות ולקהלים שלא מסכימים עם דעותיו ומעשיו. מה לא היה שם? - חקיקה גזענית, טרנספובית ומיזוגינית, תמיכה לא מוסתרת בהפרדת ילדי מהגרים מהוריהם ובעליונות לבנה ובשנה האחרונה גם בהכחשת מגפת הקורונה. הוא לא לבש מסכה ועודד בכך את תומכיו ולמעשה את חלק גדול מהאומה האמריקאית לאסון בריאותי של ממש.
לאחר תבוסתו בבחירות 2020 הוא התגלה יותר ויותר כמי שמתקשה להשלים עם ההפסד ועם ההכרח להפרד מהמשרה הרמה שבה זכה. הוא חזר והאשים את יריביו, מבלי להציג הוכחות של ממש, ברמאות ובגניבת הבחירות.
שבועיים לפני הכתרת ג'ו ביידן מחליפו ולאחר חודשים של האשמות חסרות בסיס משפטי, נאם טראמפ והסית את תומכיו לצעוד אל גבעת הקפיטול. הם נענו לו והשתלטו על בניין הקונגרס. נלהבים מעידודו, תומכיו התפרצו בכוח לקונגרס וגרמו להרס, לביזה ולמותם של 5 אנשים, כולל שוטרים שניסו לבלום אותם.
טראמפ מעולם לא שילם על כך מחיר. כך הסתיימה לה נשיאות חתרנית ומאתגרת, בערעור על היסודות הפוליטיים והחברתיים הקדושים ביותר לאומה האמריקאית ובגירוש משפיל מכל הרשתות החברתיות המובילות, בשל מה שהיה שם תמיד - קידום בוטה ומכוער של חדשות כזב, "פייק ניוז".
כך היא הסתיימה, אך לא נגמרה. טראמפ איים מהרגע הראשון לשוב בבחירות הבאות ולהיבחר שוב וגם מתנגדיו הודו שהוא עשה זאת בהצלחה מרשימה. כתבי האישום שלו בוטלו או הסתיימו ללא עונש ומהרגע הראשון הפכה נשיאותו המאיימת למסקרנת, מפחידה, אך גם עשויה להפתיע.
הנה הנבחר לנשיאות דונלד טראמפ (עברית):
https://youtu.be/JwDgIGEjFho
על חייו של דונלד טראמפ:
http://youtu.be/zSXSquzdx7E
על אופיו (עברית):
https://youtu.be/X43gndlPj24
צורת השכנוע של טראמפ והאופן שבו הוא מדבר לאמריקאי הממוצע:
https://youtu.be/_aFo_BV-UzI
כך הוא הפסיד בבחירות (עברית):
https://youtu.be/g_cdssFYHXg
שמחה לאיד עם המון כישרון:
https://youtu.be/DZqu8ojifhU
ובתו של דונלד טראמפ איוונקה - שהיא דמות עסקית מרתקת בפני עצמה:
http://youtu.be/oyyqEkdLVSU
למי שרגיל לשיטה הרובית-יחסית הנהוגה בישראל, שיטת הבחירות לנשיאות בארצות הברית יכולה להיות די מבלבלת. הסיבה - השיטה האמריקאית אינה של בחירה ישירה, כך שהאזרחים לא בוחרים את הנשיא ישירות. למעשה, הם בוחרים "אלקטורים", שהם נבחרי ציבור שיבחרו את הנשיא.
השיטה המלאה עובדת כך - בכל אחת ממדינות אמריקה בוחרים את הנשיא. מי מהמועמדים שזוכה ביותר ממחצית הקולות, אפילו בקול אחד יותר ממחצית הקולות, זוכה בכל האלקטורים של אותה מדינה.
זו שיטה שזכתה לכינוי "המנצח לוקח הכל", כי אחרי שסופרים את הקולות הכשרים במדינה, מתכנסים האלקטורים שלה וקובעים פה אחד למי להעניק את קולותיהם. כמובן שהם תמיד יבחרו את המועמד ממפלגתם שלהם.
מספר האלקטורים בכל מדינה לא נקבע על פי גודלה, אלא לפי גודל האוכלוסיה. כך זוכה מדינה ענקית עם אוכלוסיה קטנה במספר זעום של אלקטורים, בעוד שלמדינה קטנה וצפופה מאד יהיו הרבה מהם.
אחת לכמה שנים עורכים מפקד אוכלוסין ומעדכנים אותם. חשוב גם לציין שמיין ונברסקה, שתי מדינות מתוך 50, בוחרות בשיטה שונה.
אבל מרגע שהאלקטורים של המדינה בוחרים את המועמד שלהם, העניינים מתחילים להיות מעניינים ושונים משלנו. יש בארצות הברית מדינות "משעממות", שמצביעות תמיד לאותה מפלגה, דמוקרטים או לרפובליקנים.
המעניינות הן דווקא המדינות המכונות "מדינות מתנדנדות", או "מדינות מפתח". אלה מדינות שאינן בכיסה של אף אחת מהמפלגות. מי מהמועמדים שיצליח לגייס את האלקטורים שלהן - הוא שייבחר לנשיאות. לכן עושות המפלגות, בכל מערכת בחירות מחדש, מאמצים עצומים לנצח בהן. שם הם נואמים הכי הרבה, משקיעים בתעמולה ופרסומות בטלוויזיה ועוד.
המשונה הוא שבארצות הברית יכול מועמד לזכות במרבית הקולות בספירה הארצית ועדיין להפסיד את הבחירות. זאת משום שעל פי "המנצח לוקח הכל" שנהוג באמריקה, יש לו פחות אלקטורים מאלה של היריב. כך קרה, למשל, בבחירות בשנת 2000. אז הובס המועמד הדמוקרטי אל גור, על אף שהיו לו חצי מיליון יותר בוחרים. הסיבה הייתה כמה אלפי קולות של בוחרים, שנתנו את האלקטורים של פלורידה למתחרהו ג'ורג' בוש.
כך גם קרה בבחירות ב-2016, כשהילרי קלינטון נוצחה בידי דונלד טראמפ, אף שהיא זכתה במיליוני קולות יותר.
הנה הסבר לדרך שבה תופסת הדמוקרטיה האמריקאית את בחירת הנשיא (מתורגם):
https://youtu.be/k3kcl2HDlww?t=9s
כך נבחר הנשיא האמריקאי (עברית):
https://youtu.be/S1DjkGGp-cY
המורכבות של השיטה נובעת מהיסטוריה מרתקת (מתורגם):
https://youtu.be/W9H3gvnN468
תקציר שיטת הבחירות לנשיאות באמריקה (עברית):
https://youtu.be/8TQHoDkPMVk
והסבר באנגלית לשיטת הבחירות לנשיאות באמריקה:
https://youtu.be/ok_VQ8I7g6I
שמעון פרס אמר עליהם פעם ש"סקרים הם כמו בושם. אפשר להריח אותם אבל לא כדאי לשתות...". מי כמוהו חווה את כשלון הסוקרים, שמסתמכים על מדגמי ענק אך לא מצליחים לזהות את המגמות האמיתיות בבחירות.
סקר (Poll) הוא מדידה של משהו במדגם, חלק קטן באוכלוסיה, ושימוש באמצעים סטיטסטיים כדי להכליל על האוכלוסייה כולה. התחזיות של סקרים פוליטיים, למשל, מתבססות על מדגם קטן של קלפיות, שבו מתבקשים אנשים להצביע בקלפי המדגם, כמו שהצביעו בקלפי האמיתית. על המדגם להיות לא "מוטה", כלומר שיהיה בו ייצוג שווה של קבוצות שונות באוכלוסייה.
בשנים האחרונות הולכים הסקרים ומאבדים את היכולת לחזות מגמות פוליטיות. זו מגמה שהולכת ומתבררת בהרבה מאד מקומות. מישראל של בחירות 2015, בהן ניצח ראש הממשלה, בניגוד לכל הסקרים שחזו את נפילתו, דרך סקרים שהכזיבו בגדול בעולם כולו.
דוגמאות לכישלונות של סקרים לא חסרות. המפורסמים שביניהם הם תוצאות המהפך בבחירות בישראל ב-1977, ההפתעה המדהימה של הברקזיט במשאל העם האנגלי שהביא להיפרדות מגוש היורו והניצחון הבלתי צפוי של דונלד טראמפ בקמפיין הראשון שלו לנשיאות ארצות הברית.
אז מה הבעיה בסקרים?
מזה שנים מצביעים מומחים על הדרך שבה מתקבלות ומפוענחות לא נכון תוצאות המדגמים. הן מצביעות על נצחון של מי שלבסוף יתגלה כמובס במערכת הבחירות. שוב ושוב טופחות תוצאות האמת על פניהם של הסוקרים ומצליחה לערער את אמינותם.
מצד שני, לא פעם משפיעות תוצאות הסקרים על תוצאות הבחירות עצמן. זאת מכיוון שהבוחרים מחליטים למי להצביע בהתאם למה שהסקרים מראים. כך לדוגמה, אם הם קוראים בסקר שהליכוד עומד לנחול תבוסה בבחירות ובשל כך הם "חוזרים הביתה", להצביע לו ולהביא לניצחונו.
מצד אחד, הסקר הוא הכלי האובייקטיבי ביותר שעומד לרשות הפוליטיקאים. בעזרתו הם מנסים לנבא את התנהגות הבוחרים והעמדות שלהם.
מצד שני הניסיון כבר הוכיח עד כמה חשוב להתייחס אל הסקרים בזהירות. אם משתמשים בהם בלי להיות מודעים לחולשות ולבעיות שבהם - נוהגים בחוסר אחריות ובטפשות של ממש.
למשל, ההתעלמות מכך שבתנאים של קרבה לתיקו בהצבעה, המשמעות הפוליטית של הסטייה הסטטיסטית, סטייה שתמיד תהיה שם והיא נסבלת בכל סיטואציה אחרת, היא עצומה. במילים פשוטות, אם טראמפ והילרי מתחרים בצמידות, או שמתנגדי הברקזיט מתחלקים כמעט 50-50, הרי שהסקר לא יוכל לומר מי ינצח. כל סטייה קטנה תמליך צד אחר.
יש גם בעיות אחרות, כמו העובדה שתוצאות הסקר, גם אם נקבל אותן כמו שהן, נכונות רק ליום הסקר. בקמפיין פוליטי הופך כל יום לסיפור חדש והשינויים הללו הם כל כך משמעותיים, במיוחד במירוץ צמוד, שהסקר של שלשום שווה לניחוש פשוט.
בעיה נוספת היא אמינות הנסקרים. יותר ויותר אנשים נלחצים מלהודות בעובדות שונות שקשורות בתמיכה במועמד או בנושא שנוי במחלוקת. קשה להם להציב את עצמם בקבוצה הנרדפת על ידי דעת הקהל והתקשורת הדומיננטית והם מספרים לסוקר דבר אחד, בזמן שבקלפי הם עושים דבר הפוך.
בישראל למשל, יש טענה קבועה שיש מגזרים באוכלוסיה, שאינם משתפים פעולה. גם שינויים טכנולוגיים, במיוחד כניסת האינטרנט, הרשתות החברתיות, החדשות שכבר לא מתקבלות מכלי התקשורת הגדולים דווקא - כל אלו הפכו את הסקרים ויכולת הניבוי שלהם לבעייתיים מאד.
מצד שני, הסקרים, במיוחד הכמותיים שבהם, מהווים עדיין את כלי העבודה העיקרי של הפוליטיקאים ויועציהם. גורלות נחרצים על פיהם ובאין כלי אחר, מתקבלות על פי הסקרים (לרוב סקרי עומק) החלטות פוליטיות חשובות מאד, לפחות בתקופת מערכת בחירות, על פי תוצאות הסקרים הללו.
בתנאים כאלה, עיבוד הנתונים ופירושם על ידי הסוקרים ובאופן כללי המקצועיות שלהם, הופכים למרכיב הקובע ביכולת להתגבר על מגוון הבעיות שבשיטת הסקר.
מה הבעיה עם הסקרים של הבחירות? (עברית)
https://youtu.be/am0Bz86egv8
הסבר "לילדים" (עברית):
https://youtu.be/Us8pVTrmN6I
עולם הסקרים הפוליטיים (מתורגם):
https://youtu.be/ubR8rEgSZSU
ובארץ יש מי שמנסים לבדוק אותו (עברית):
https://youtu.be/c1odMcMrcpo
בדמוקרטיה משפיעים האזרחים על אופי השלטון על ידי הצבעה בבחירות. אלה מתקיימות בישראל אחת ל-4 שנים, או פחות, אם הממשלה נופלת בהצבעת אי-אמון.
בישראל משתתפים בבחירות הכלליות, שבהן בוחרים את חברי הכנסת, כל אזרחי המדינה שהם מבוגרים ויש להם זכות הצבעה.
שיטת הבחירות בישראל היא השיטה הרובית-יחסית.
מפלגות שונות מקיימות עוד לפני הבחירות הכלליות גם פְּרַיְמֵרִיז. הפריימריז הן בחירות מַקְדִּימוֹת, שבהן נבחרים המועמדים של המפלגה לכנסת וכן המועמד לראשות הממשלה, אם המפלגה מציבה כזה.
לאחר הבחירות מזמין נשיא המדינה את המפלגות השונות ומברר על מי הן ממליצות בתור מרכיב הממשלה.
לאחר מכן הוא מזמין את מי שהכי הרבה חברי כנסת המליצו עליו ומטיל עליו או עליה להרכיב קואליציה וממשלה. הפעולה הזו נקראת "לתת למועמד את המנדט להקים ממשלה".
על הקואליציה שיציג המועמד ויעמוד בראשה לייצג את מרבית חברי הכנסת ולקבל את אמון הכנסת באמצעות רוב בהצבעות אי האמון שיוגשו נגדה על ידי האופוזציה בכנסת.
אם הוא מצליח לעשות זאת, יהפוך מי שקיבל את המנדט ואסף מספיק תומכים לממשלתו, לראש ממשלה. אם לא, הנשיא יכול להעניק לו ארכה להרכבת הממשלה ואם ייכשל שוב - ייתן הנשיא את המנדט למועמד אחר, שעליו ימליצו מרבית סיעות הכנסת, לאו דווקא ממפלגת הרוב.
על בחירות דמוקרטיות בישראל (עברית):
http://youtu.be/WEDn1vsCF9c?t=7s
אוסף היסטורי באנימציה של נאומי בחירות וכרזות (עברית):
http://youtu.be/ri4yt88OVL8
סיכום מערכת בחירות 2001 (עברית):
http://youtu.be/AQCexMSnlMo
ושיר על שמפלגות ישראל עלו לי עד כאן (עברית):
https://youtu.be/Yk7pPBpDDTo
כשסיים שמעון פרס את תפקידו כנשיא המדינה, התבדחו רבים ש"פרס יצטרף עתה, ככל הנראה, לפעילות בצעירי מפלגת העבודה"...
ואכן נשיא מדינת ישראל שנפטר לאחרונה, היה עד לא מזמן הנשיא המבוגר ביותר בעולם והמנהיג הבוגר בתבל, אך בעל המחשבה הצעירה והפתוחה מכולם. התפיסה המתקדמת, החדשנית, פורצת הדרך והיצירתית שלו הייתה נדירה בכלל ובלתי נתפסת במונחים של מנהיגים כה מבוגרים. במונחים דילניים, הוא היה "צעיר לנצח" ועם ישראל זכה בו.
בעשרים השנים האחרונות התייחסו אליו רוב מנהיגי תבל בהערצה שלא תאומן. הם ראו בו את השריד האחרון והפעיל של דור הנפילים ממנהיגי העולם. גם בארץ, אחרי שנים של השפלות פוליטיות שעבר, במקביל לתפקידים רבי מעלה שמולאו בהצלחה רבה, הפך פרס לנשיא אהוד ואהוב. על שום אישיותו פורצת הדרך ומלאת החזון ובזכות מעשיו, מאז תקופת קום המדינה ועד ימינו, הוא זכה ליוקרה עצומה בכל פינה בארץ.
החיבור בין חזון ודיבור לבין מעשים וביצוע היה אחד המאפיינים החשובים והייחודיים של פרס כמנהיג. הוותק הרב שצבר בהנהגת המדינה ובחיים הציבוריים היה מהדברים המדהימים שאפיינו אותו, כשר בכל משרד ממשלתי חשוב, ראש ממשלה פעמיים ונשיא המדינה. הדרך שעבר, מעוזר לבן-גוריון ועד לנשיא אהוב ומקובל על כל חלקי העם, הייתה רצופה בתפקידים ובמעשים פורצי-דרך, מיטיבי ראות ומלאי חזון.
גם בעבר, כשהיה פוליטיקאי פעיל ומעורר מחלוקת, כולם, כולל מתנגדיו, הסכימו שמעשיו של שמעון פרס נבעו מאהבת ישראל ורצון כן בשלום. בכלל, אמרו עליו לא פעם שהוא "פוליטיקאי גרוע ומדינאי דגול".
בעולם לא היו ספקות בקשר אליו. המנהיג, פעם נץ פוליטי ומי שאישר את ההתנחלויות בשטחים, שינה בגיל מבוגר מאד את דעותיו והיה יצירתי להפליא בשינוי דרכו ועידכון החזון שלו. פרס הפך באחת יונה פוליטית - מנהיג שכל הכרתו היא חיפוש שלום. כשר חוץ בממשלתו של יצחק רבין, הוא הוביל הסכם שלום מהפכני ולא פשוט וזכה בפרס נובל לשלום, ביחד עם רבין והמנהיג הפלסטיני ערפאת.
פרס נחשב האיש שבזכותו הוקם הכור הגרעיני הראשון של ישראל בדימונה ובהמשך לו אף פותחו טכנולוגיות מיוחדות שמאפשרות לישראל להגן על עצמה כנגד אויבים מסוכנים ולהרתיעם.
הנה חייו:
https://youtu.be/Ot9teFDDODY
פוגשים את הנשיא שמעון פרס:
http://youtu.be/LhF5bJ1S6ho
הימים הקשים שעדות המזרח החזירו לו על חטאי האפליה:
https://youtu.be/Q1u_CLPesxE
ההומור של שמעון פרס:
http://youtu.be/__7b9O8k1tw
הפרידה המרגשת מהנשיא המבוגר ביותר בעולם:
http://youtu.be/w9oQibYcFJ4
וסיפורו המלא של הפוליטיקאי המיומן ששרד שנים רבות באהבה למדינה (מתורגם):
https://youtu.be/Zr8vHdRAm9Q?long=yes
חיזוי בחירות
העימות בין קנדי וניקסון המפורסם שנערך ב-1960 בין המועמדים לנשיאות ארה"ב ג'ון קנדי וריצ'רד ניקסון היה רק הראשון בסדרה של ארבעה עימותים ביניהם. הוא הפך לעימות היסטורי כיוון שהמחיש את כוחה של הטלוויזיה ואת הכללים שהשתנו בגללה.
כמועמד כמעט בטוח לנשיאות, הגיע סגן הנשיא ניקסון לעימות, כשהוא לא-מוכן, מבחינת הופעתו החיצונית. לא רק שהוא חש ברע בעימות ונראה מזיע, הוא גם סירב להתאפר ומה שגרם לכך שניתן היה לראות את הזיפים שעל פניו. גם החליפה האפורה שלו נראתה לא טוב על הרקע האפור של האולפן והקטינה אותו. מולו ישב מי שייחשב למר כריזמה, המועמד הצעיר קנדי. על אף שהיה חולה עוד יותר מניקסון, נראה קנדי על המסך היטב, שידר תדמית בריאה וצעירה, ונראה ראוי לנשיאות.
התוצאות הדהימו את הסוקרים. המאזינים המעטים שהאזינו לעימות ברדיו, ראו בניקסון את המנצח. אך למולם, הרוב שלראשונה בהיסטוריה צפה בו דווקא בטלוויזיה, ראה את קנדי כמנצח העימות. הרושם הראשוני של העימות הזה שינה מהקצה אל הקצה את אהדת הציבור האמריקני אל קנדי ושלושת העימותים הנוספים לא שינו אותו. ג'ון קנדי ניצח בבחירות הללו, ברוב דחוק אך ברור. הטלוויזיה שינתה את כללי המשחק ומאז אותו העימות הכירו בכך כל הפוליטיקאים בעולם.
הנה סיפורו של העימות ההיסטורי ששינה את פני הפוליטיקה האמריקנית לעד:
http://youtu.be/zHGs4535W_o
הדרך שבה עברו שני המועמדים את העימות הזה בטלוויזיה:
http://youtu.be/QazmVHAO0os
ובחיוך מעט ציני - מה היה קורה אם גם טראמפ היה משתתף בעימות הזה?
https://youtu.be/doEk7ajI9sY
שיטת הבחירות בארה"ב היא מעניינת. במדינה בה יש כרבע מיליארד אמריקאים שהם בעלי זכות הצבעה ובוחרים נשיא או נשיאה, בעצם, הם בוחרים אלקטורים (Electoral College).
מהם האלקטורים?
לכל מדינה ממדינות ארצות הברית יש כמה אלקטורים. אלו בעצם נציגי המדינה והם שבוחרים וקובעים את זהות הנשיא.
האלקטורים מחולקים בין המדינות, לפי גודל האוכלוסייה. לכל מדינה יש כמה אלקטורים וככל שהיא גדולה יותר, כך יש יותר.
הצבעת האלקטורים פועלת בשיטה שזכתה לכינוי "המנצח לוקח הכול". אם בקליפורניה הענקית, המדינה עם האוכלוסייה הגדולה בארה"ב, יש 54 אלקטורים, כולם יצביעו כאיש (ואישה) אחד, לאותו מועמד שזכה לקולותיהם של מרבית תושבי קליפורניה ורק לו (או לה).
בבחירות לנשיאות ארה"ב מצביעים בסך הכול 538 אלקטורים. המועמד שמצליח להגיע ל-270 אלקטורים, מחצית וקצת מהמספר 538, הוא זה שיגיע לבית הלבן כנשיא הנבחר.
השיטה הזו מייצרת מצב בו עשוי להיבחר נשיא, גם אם לא קיבל את מספר הקולות הגדול ביותר, מקרב הבוחרים. זאת כי אם במדינה קטנה בחרו יותר במועמד מסוים והמדינה הזו היא שתרמה את האלקטורים הדרושים לו, הוא ייבחר.
כך קרה, אגב, גם בשתי מערכות הבחירות, של שנת 2000 ושל 2016. בחירת הנשיא בארה"ב בשיטת האלקטורים ניפקה בהם מועמדים שזכו לפחות קולות בסך הכל, אך ביותר אלקטורים והם שהפכו לנשיאים. כך הפך ג'ורג' בוש הבן לנשיא וניצח את אל גור וכך נבחר דונלד טראמפ לנשיא, כשניצח את הילרי קלינטון, אף שהיא זכתה במיליוני קולות יותר ממנו. הם ניצחו באמצעות המדינות המתנדנדות.
#מה העניין עם המדינות המתנדנדות?
במרבית המדינות בארצות הברית יש רוב מוצק לאחת משתי המפלגות הגדולות. קליפורניה היא דוגמה מצוינת ל"מדינה כחולה". כלומר, מנצח בה כבר שנים רבות המועמד הדמוקרטי ובקלות. לכן, המועמד הרפובליקני לא יתאמץ ולא ישקיע בה ממון רב והרבה זמן.
במדינות "אדומות", כלומר הפוכות, מנצח באופן מסורתי המועמד הרפובליקני. לכן משאבים רבים לא ישקיעו בהן המועמדים הדמוקרטיים.
אך מול המדינות ה"משעממות", שמצביעות תמיד לאותה מפלגה, יש 7 מדינות המכונות "מדינות מתנדנדות" (swing states). אלה מדינות אמריקאיות שלא ברור מראש מי ייבחר בהן - מועמד דמוקרטי או רפובליקני.
במדינות הללו לא זו בלבד שדפוסי ההצבעה בהן הם לא קבועים (בכל מערכת בחירות יכול להיבחר מועמד ממפלגה אחרת), יש מהן שחוות שינויים דמוגרפיים, שינויים בהרכב האוכלוסיות בהן, היוצרים מצב שאין להן "צבע" פוליטי ברור.
זה מה שהופך את המתנדנדות למדינות מפתח. אם מועמד או מועמדת לא ינצחו בהן, הם לא יגיעו לבית הלבן, לפחות לא בתור נשיאים...
ההתמקדות של המועמדים במדינות המתנדנדות הללו היא הגיונית. אם יכול מועמד לרכוש את ליבו של הרוב במדינה כזו, הוא יכול להצליח ולהטות את הכף לטובתו.
לכן, גם אם שני המועמדים מקיימים עצרות בחירות במרבית המדינות, ההתמקדות שלהם במדינות המתנדנדות היא הגיונית וחכמה. זאת מפני שהסקרים ותוצאות העבר מראים שוב ושוב שהן אלה שעשויות כמעט בביטחון להכריע את תוצאות הבחירות לנשיאות ארצות הברית.
וזו הסיבה לכך שתשומת לב מיוחדת ותקציבי ענק מושקעים במדינות דוגמת פנסילבניה, על 19 האלקטורים שלה, מישיגן (15 אלקטורים), או ויסקונסין (10 אלקטורים), שלישייה המכונה "מדינות חגורת החלודה".
כך גם קורה ב"מדינות חגורת השמש", דוגמת ג'ורג'יה בעלת 16 האלקטורים, צפון קרוליינה (16), אריזונה (11) ונוואדה עם 6 אלקטורים.
הנה ההסבר של שיטת אלקטורים לבחירת נשיא ארצות הברית (עברית):
https://youtu.be/S1DjkGGp-cY
כך נבחר הנשיא האמריקאי (מתורגם):
https://youtu.be/k3kcl2HDlww?t=9s
למורכבות שיטת האלקטורים יש סיבות היסטוריות (מתורגם):
https://youtu.be/W9H3gvnN468
קיצור שיטת הבחירות לנשיאות באמריקה (עברית):
https://youtu.be/8TQHoDkPMVk
והסבר באנגלית לשיטת הבחירות לנשיאות באמריקה:
https://youtu.be/ok_VQ8I7g6I
מנחם בגין היה מנהיג חשוב בישראל, גם בשנות המאבק על הקמת המדינה וגם במדינת ישראל. הוא היה מפקד מחתרת האצ"ל ולחם בבריטים לפני קום המדינה. בעיני רבים באותה תקופה הוא נחשב לוחם חופש ואחרים ראו בו מנהיג שאינו מוכן להתפשר עם המציאות.
לאחר הכרזת המדינה הוא היה לאיש ציבור ומנהיג חשוב בכנסת, מי שנחשב יריבו הפוליטי העיקרי של ראש הממשלה דוד בן גוריון. בשנת 1977 נבחר בגין לראשות הממשלה. בניגוד לחששות שיהיה מנהיג קיצוני ויוביל למלחמות, הוביל בגין דווקא לחתימת הסכם השלום הראשון בין ישראל למדינה ערבית - הסכם השלום עם מצרים. הוא גם זכה, ביחד עם נשיא מצרים אנואר סאדאת, בפרס נובל לשלום.
כאדם שהקדים להבין את סכנת הגרעין בידי מנהיגים ערביים, הורה בגין על תקיפת הכור הגרעיני בעירק על ידי חיל האוויר. רבים רואים במעשה זה, שנעשה ממש לפני הבחירות בישראל ועורר הרבה ביקורת בשל כך, מעשה חכם של אדם שהציל את המזרח התיכון מאיום גרעיני מסוכן.
אך בגין גם ניהל מלחמה בלבנון שעוררה מחלוקת גדולה בציבור ובשלב מסוים, כשישראל מצאה עצמה שקועה בבוץ הלבנוני, עם אבדות קשות ומחאה ציבורית על כך, הוא התפטר מתפקידו ופרש לביתו. מאז הוא לא נראה בציבור, עד ליום מותו.
הנה בגין זוכה לראשונה בבחירות ב-1977 (עברית):
https://youtu.be/y9JwBz-0CJY
נאומו של בגין על הפצצת הכור האטומי בעיראק (עברית):
http://youtu.be/nDamQ5_Pd58
קווים לדמותו של בגין וגעגועים של ישראלים למנהיגות ולאישיות שלו (עברית):
http://youtu.be/bmTQjSgfnfI
ותכנית היסטורית על דרכו של בגין ללב העם וסופו העצוב כשהוא ספון בביתו (עברית):
https://youtu.be/LOikHxtWt-I?long=yes
לאחר שעשה את הלא יאומן וחזר לנשיאות, הבה ניזכר כיצד בשנת 2016 עשה איש בשם דונלד טראמפ את הבלתי יאומן ונבחר להיות נשיא ארצות הברית.
כנגד כל הסקרים והנבואות, עם כל השערוריות, העלבונות שעלב בכל קהל אפשרי באמריקה, האינטרסים האפשריים והקהלים המתנגדים לו - הוא היה לנשיא. עם ארגון מבולגן, משמעת קמפיין מרושלת, אופי בעייתי ויחס מחפיר לנשים ולמיעוטים - הוא לקח את הנשיאות כמעט מבלי למצמץ.
זהו דונלד טראמפ. מהרגע הראשון בקמפיין לנשיאות הייתה לשונו משתלחת וגסה. הוא הציג שוב ושוב עמדות קיצוניות ובורות מפתיעה בענייני חוץ וצייץ את כל דרכו לחדר הסגול של הבית הלבן, משרדו של הנשיא.
הקמפיין היה מרתק. בתחילה איש לא נתן לו סיכוי. אבל די מהר הסתבר שתרבות ודרך ארץ אינן מתכונותיו הבולטות - ובכל זאת ואולי בזכות זאת הוא פרח בסקרים, קם ונפל ולבסוף נבחר לנשיא ארצות הברית.
טראמפ, איש עסקים לא מוצלח במיוחד, שאחרים רואים כגאון עסקי, הוא אדם עם יכולת שיווק עצמי מרשימה. מי שהחל כיורש אמריקאי, הפך ליזם בנייה שאפתן, בנה מגדלים רבים באמריקה ובעולם ופשט רגל, התרומם שוב מהנפילות, הצליח לבנות עוד מגדלים והיה גם למייסד של חברת ענק שמפעילה בתי מלון והימורים רבים ברחבי העולם כולו.
את יכולותיו העסקיות של טראמפ ראה העולם כבר לפני שנים, אך כושר ההישרדות שלו בלט שוב ושוב, כשלאחר שהתמוטט התאגיד שהקים, הוא התחיל את הכל מהתחלה. במיומנות גדולה הוא גלגל את הפסדי המשקיעים שלו והפך ליזם ואיש עסקים מצליח ועשיר מאד בפעם השנייה.
אגב, בדיקות שנערכו הראו שבדרך להתעשרות החוזרת, פחות בנדל"ן ויותר בעסקי שיווק ופרסום, הוא עשה במשך 20 שנה תרגילי מס שאפשרו לו להמנע מתשלום מיסים לממשל שבראשו נבחר לעמוד.
במיוחד ידועים המגדלים הנושאים את שמו, כשהמפורסמים ביניהם הם "מגדל טראמפ" ו"מגדל טראמפ העולמי" שבמנהטן ניו יורק.
בהמשך חייו הפך טראמפ גם לאיש טלוויזיה מצליח. בתכנית הריאליטי "המתמחה" הוא בחן והעביר את המתמחים מבחנים עיסקיים שונים ופיטר את מי שלא עמד בהם. הוא היה קשוח.
בשנים שלפני הנשיאות החלו גם ילדיו הגדולים של טראמפ, במיוחד בתו איוונקה ובעלה ג'ראד, להצליח בעסקים של האב. זאת בעוד הוא לוטש עיניים למשרה החזקה בעולם. בתקופת הנשיאות הראשונה שלו מילאו חלקם תפקידים רשמיים בבית הלבן.
אם הייתה תקווה שכנשיא טראמפ יתעלה על עצמו וישתפר, נשיאותו התגלתה כמעוררת מחלוקת ומאתגרת למוסדות ולקהלים שלא מסכימים עם דעותיו ומעשיו. מה לא היה שם? - חקיקה גזענית, טרנספובית ומיזוגינית, תמיכה לא מוסתרת בהפרדת ילדי מהגרים מהוריהם ובעליונות לבנה ובשנה האחרונה גם בהכחשת מגפת הקורונה. הוא לא לבש מסכה ועודד בכך את תומכיו ולמעשה את חלק גדול מהאומה האמריקאית לאסון בריאותי של ממש.
לאחר תבוסתו בבחירות 2020 הוא התגלה יותר ויותר כמי שמתקשה להשלים עם ההפסד ועם ההכרח להפרד מהמשרה הרמה שבה זכה. הוא חזר והאשים את יריביו, מבלי להציג הוכחות של ממש, ברמאות ובגניבת הבחירות.
שבועיים לפני הכתרת ג'ו ביידן מחליפו ולאחר חודשים של האשמות חסרות בסיס משפטי, נאם טראמפ והסית את תומכיו לצעוד אל גבעת הקפיטול. הם נענו לו והשתלטו על בניין הקונגרס. נלהבים מעידודו, תומכיו התפרצו בכוח לקונגרס וגרמו להרס, לביזה ולמותם של 5 אנשים, כולל שוטרים שניסו לבלום אותם.
טראמפ מעולם לא שילם על כך מחיר. כך הסתיימה לה נשיאות חתרנית ומאתגרת, בערעור על היסודות הפוליטיים והחברתיים הקדושים ביותר לאומה האמריקאית ובגירוש משפיל מכל הרשתות החברתיות המובילות, בשל מה שהיה שם תמיד - קידום בוטה ומכוער של חדשות כזב, "פייק ניוז".
כך היא הסתיימה, אך לא נגמרה. טראמפ איים מהרגע הראשון לשוב בבחירות הבאות ולהיבחר שוב וגם מתנגדיו הודו שהוא עשה זאת בהצלחה מרשימה. כתבי האישום שלו בוטלו או הסתיימו ללא עונש ומהרגע הראשון הפכה נשיאותו המאיימת למסקרנת, מפחידה, אך גם עשויה להפתיע.
הנה הנבחר לנשיאות דונלד טראמפ (עברית):
https://youtu.be/JwDgIGEjFho
על חייו של דונלד טראמפ:
http://youtu.be/zSXSquzdx7E
על אופיו (עברית):
https://youtu.be/X43gndlPj24
צורת השכנוע של טראמפ והאופן שבו הוא מדבר לאמריקאי הממוצע:
https://youtu.be/_aFo_BV-UzI
כך הוא הפסיד בבחירות (עברית):
https://youtu.be/g_cdssFYHXg
שמחה לאיד עם המון כישרון:
https://youtu.be/DZqu8ojifhU
ובתו של דונלד טראמפ איוונקה - שהיא דמות עסקית מרתקת בפני עצמה:
http://youtu.be/oyyqEkdLVSU
