המצאת הכתב היא בת 7,000 שנה בלבד. הכתב העתיק שהומצא על ידי התרבויות העתיקות של מסופוטמיה שימש אותם לצרכים יומיומיים.

הסופרים בלבד היו מי שכתבו אז, כי אנשים רגילים לא ידעו קרוא וכתוב, אפילו אם הם היו מלכים ובעלי משרות מכובדות.

סופרי מסופוטמיה נהגו לכתוב אז על חימר באמצעות מקל קטן שנקרא "סטיילוס", שקצת מזכיר מקל אכילה סיני של היום. לחיצה עם המקל על לוחות חימר, עשויים מטיט רטוב, יצרה סימנים שונים בצורות יתדות, בכתב שזכה לשם "כתב היתדות" (Cuneiform).

הכתב הזה סייע לכתוב את המיתולוגיות, הסיפורים, האגדות והרעיונות של התרבויות העתיקות. אבל בתחילה הוא בעיקר שימש בחיי היום יום - לרישום של פרטים חקלאיים, נושאים מסחריים, רישומי חובות וכדומה.


הנה סיפור כתב היתדות:

https://youtu.be/vglAeKfm2XA


הסופרת הראשונה בהיסטוריה, אנהדואנה, כתבה בדיוק כך (מתורגם):

https://youtu.be/XhNw1BhV6sw


כך נהגו הסופרים השומרים לכתוב על החימר:

https://youtu.be/KHOnhYCskd0


כתובים בכתב יתדות:

https://youtu.be/T6HPEUtgoas


והסבר של צורת הכתיבה הזו:

https://youtu.be/r7Wvp37uIvc

קדרות (Pottery), מלשון "קדרה", היא אומנות יצירת כלי חרס. בתחילת עידן הקדרות, חייבה הכנת הכלים את הקדר, האומן שמייצר את הכלים הפשוטים, לחפור בגוש חימר וליצור צורת כד. הכד הוכנס לשריפה בתנור וכך התקשה והפך לחרס חזק ושימושי.

אבל הכלים שיצרו כך היו פרימיטיביים, כבדים ומגושמים. המצאת הגלגל, לפני 5,500 שנה, היא ששינתה בהדרגה את המצב וחוללה מהפכה בתחום הקדרות. הגלגל המסתובב היה המצאה מהפכנית, ששימשה אז גם לצרכי הובלה של סחורה, שלפני כן היו צריכים להעבירה על גבם של אדם או בהמה. אבל בתחום הקדרות הוא אפשר את פיתוחם של האובניים, מתקן שמסתובב במהירות רבה ומאפשר לקדר ליצור כדים מעולים וסימטריים, בשלל צורות וגבהים. מעתה ניתן היה ליצור כדים טובים וקלים יותר, סימטריים ויפים להפליא. כך הפכה, בזכות הגלגל, גם יצירת הכלים לתהליך קל ומשוכלל מבעבר - שינוי טכנולוגי שהפך גם את עולם הקדרות למודרני.

כך נבנו לפני 5,000 שנה האובניים הראשונות. מדובר בשתי אבנים עגולות, התחתונה עם שקע והשנייה מסתובבת בתוכו. אדם שסייע לקדר נהג לסובב את האובניים במהירות והקדר היה יוצר את הכלים. בהמשך השנים פותחו האובניים כך שהקדר החל לסובב אותם בעצמו. הקדרות באמצעות האבניים המהירות, כמו גם שריפת הכדים והכלים בתנור, שיטות שריפה כמו שרפת עישון, שריפת רקו ושריפת משרי מלחים, טכניקות כמו הזיגוג, הצביעה והעיטור - כל אלו שכללו את הכלים ואת חוזקם ובמקביל הקטינו את משקלם, לעומת הכדים שיוצרו בעבר ללא אובניים.


רק גלגל וזהו - קדרות עתיקה ללא חשמל ומנוע:

http://youtu.be/588Mh7yzqVQ


שכלול האבניים בו מניע הקדר את הגלגל בכוח הרגליים:

http://youtu.be/0GQm3136pzg


אבניים מודרניות שעובדות בדיוק כמו האבניים העתיקות, אך עם מנוע:

http://youtu.be/dqllt3w_nxs


שיטה עתיקה לשריפת הכדים בתנור עצים:

http://youtu.be/O_pS4gifzTQ


וסרט ארוך על אשה איראנית שמייצרת בימינו כדים, בשיטה העתיקה של מסופוטמיה:

http://youtu.be/ueR4iwoj2FE

אחת המלאכות המסורתיות היא הקדרות, אומנות הכנת הכלים מחימר. באמצעות הקדרות יוצרים הקדרים כלי חרס. המילה "קדרות" באה מהמילה "קדרה" ובעלי המקצוע שעוסקים בקדרות נקראים בפשטות "קדר" או "קדרית".

תהליך הכנת הכלים הוא של יצירת הצורה של הכלי ואז הכנסתו לשריפה בתנור, כשהחום הגבוה ממצק אותו והופך אותו לכלי חרס.

אחת הטכניקות הקדומות ליצירה בחומר היא של עיצוב החומר בידיים או עם כלי עבודה כמו סכין, חוט, מסורית, מכחול וכדומה. שיטה זו מזכירה את הפיסול בחומר.

לכלי חרס עגולים משתמשים ב"אובניים", מכשיר שמסובב את החומר וכך יכול האומן לעצב אותו, תוך כדי סיבוב. את אנרגיית הסיבוב סיפקה בעבר דוושה שחוברה לציר סיבוב והקדר השתמש ברגלו כדי לסובב את האובניים. כיום מספק מנוע חשמלי את כוח הסיבוב.

בעבר ציירו ויצרו אמנות על הכלים והכדים ולכן הקדרות נחשבת עד היום לאמנות.


הנה הסבר על האובניים והקדרות (עברית):

https://youtu.be/8LjX-TCMo8w


מגוש חימר לכלי - קדרית מקדרת:

https://youtu.be/bf0-DqzNooM


הקדר יוצר כלים מחימר:

https://youtu.be/dDreqXD4MoI


קדר בעבודה:

https://youtu.be/dqllt3w_nxs


הכנת כלי גבוה:

https://youtu.be/2G3ePl3Dauw


ואמן קדרות מטוסקנה שבאיטליה:

https://youtu.be/RSiNEZ5fKNU

לא בטוח שהוא ממש עט, כיוון שהוא לא כתב בעזרת דיו, אבל באופן כלשהו לעט הראשון בתולדות האנושות קראו סטיילוס (Stylus). זה היה קנה סוף משוייף בקצהו, שאותו לחץ הכותב השוּמֶרי על לוחות חימר עשויים טיט רטוב, בעת שכתב את כתב היתדות. הטבעת הסימנים באמצעות הסטיילוס הותירה בטיט שילובים של סימני יתדות.

כך נכתב כתב היתדות המפורסם של השומרים, בעזרת סטיילוס עשוי קני סוף. גם בהמשך ההיסטוריה המשיכו להשתמש בסטיילוס, כמו בכתיבה הרומית על לוחות מצופים שעווה (Wax tablet), שהיו מעין מחברת מחיקה. המחיקה התבצעה בהם בחימום קל, כשהשעווה נמסה בחום והלוח חזר להיות ריק (מכאן הביטוי "לוח חלק", שאנו מכירים בביטוי הלטיני "טאבולה ראסה"). הסטיילוס המתקדם יותר היה עשוי כשקצהו הכותב היה מחודד והצד השני שלו היה משוייף, כך שניתן היה למחוק בעזרתו, ממש כמו המחק שבקצה העיפרון.

בשנים הראשונות להמצאת מחשבי הלוח, דוגמת מחשב הלוח "ניוטון" של חברת אפל והסייעים הדיגיטליים כמו ה"פאלם פיילוט", הם נמכרו עם סטיילוס, ששימש כדי לכתוב ולהצביע על מסכי המגע שלהם.


כך כתבו בסטיילוס את כתב יתדות:

http://youtu.be/HbZ2asfyHcA


שיטת הכתיבה בלוח השעווה:

https://youtu.be/_RwR_nQ6SS4