שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך כתבו הקדמונים על לוחות חימר בסטיילוס?
המצאת הכתב היא בת 7,000 שנה בלבד. הכתב העתיק שהומצא על ידי התרבויות העתיקות של מסופוטמיה שימש אותם לצרכים יומיומיים.
הסופרים בלבד היו מי שכתבו אז, כי אנשים רגילים לא ידעו קרוא וכתוב, אפילו אם הם היו מלכים ובעלי משרות מכובדות.
סופרי מסופוטמיה נהגו לכתוב אז על חימר באמצעות מקל קטן שנקרא "סטיילוס", שקצת מזכיר מקל אכילה סיני של היום. לחיצה עם המקל על לוחות חימר, עשויים מטיט רטוב, יצרה סימנים שונים בצורות יתדות, בכתב שזכה לשם "כתב היתדות" (Cuneiform).
הכתב הזה סייע לכתוב את המיתולוגיות, הסיפורים, האגדות והרעיונות של התרבויות העתיקות. אבל בתחילה הוא בעיקר שימש בחיי היום יום - לרישום של פרטים חקלאיים, נושאים מסחריים, רישומי חובות וכדומה.
הנה סיפור כתב היתדות:
https://youtu.be/vglAeKfm2XA
הסופרת הראשונה בהיסטוריה, אנהדואנה, כתבה בדיוק כך (מתורגם):
https://youtu.be/XhNw1BhV6sw
כך נהגו הסופרים השומרים לכתוב על החימר:
https://youtu.be/KHOnhYCskd0
כתובים בכתב יתדות:
https://youtu.be/T6HPEUtgoas
והסבר של צורת הכתיבה הזו:
https://youtu.be/r7Wvp37uIvc
מה עושים הקדרים ביצירת כלי חימר?
אחת המלאכות המסורתיות היא הקדרות, אומנות הכנת הכלים מחימר. באמצעות הקדרות יוצרים הקדרים כלי חרס. המילה "קדרות" באה מהמילה "קדרה" ובעלי המקצוע שעוסקים בקדרות נקראים בפשטות "קדר" או "קדרית".
תהליך הכנת הכלים הוא של יצירת הצורה של הכלי ואז הכנסתו לשריפה בתנור, כשהחום הגבוה ממצק אותו והופך אותו לכלי חרס.
אחת הטכניקות הקדומות ליצירה בחומר היא של עיצוב החומר בידיים או עם כלי עבודה כמו סכין, חוט, מסורית, מכחול וכדומה. שיטה זו מזכירה את הפיסול בחומר.
לכלי חרס עגולים משתמשים ב"אובניים", מכשיר שמסובב את החומר וכך יכול האומן לעצב אותו, תוך כדי סיבוב. את אנרגיית הסיבוב סיפקה בעבר דוושה שחוברה לציר סיבוב והקדר השתמש ברגלו כדי לסובב את האובניים. כיום מספק מנוע חשמלי את כוח הסיבוב.
בעבר ציירו ויצרו אמנות על הכלים והכדים ולכן הקדרות נחשבת עד היום לאמנות.
הנה הסבר על האובניים והקדרות (עברית):
https://youtu.be/8LjX-TCMo8w
מגוש חימר לכלי - קדרית מקדרת:
https://youtu.be/bf0-DqzNooM
הקדר יוצר כלים מחימר:
https://youtu.be/dDreqXD4MoI
קדר בעבודה:
https://youtu.be/dqllt3w_nxs
הכנת כלי גבוה:
https://youtu.be/2G3ePl3Dauw
ואמן קדרות מטוסקנה שבאיטליה:
https://youtu.be/RSiNEZ5fKNU
איך שימש הגלגל את הקדרים במסופוטמיה?
קדרות (Pottery), מלשון "קדרה", היא אומנות יצירת כלי חרס. בתחילת עידן הקדרות, חייבה הכנת הכלים את הקדר, האומן שמייצר את הכלים הפשוטים, לחפור בגוש חימר וליצור צורת כד. הכד הוכנס לשריפה בתנור וכך התקשה והפך לחרס חזק ושימושי.
אבל הכלים שיצרו כך היו פרימיטיביים, כבדים ומגושמים. המצאת הגלגל, לפני 5,500 שנה, היא ששינתה בהדרגה את המצב וחוללה מהפכה בתחום הקדרות. הגלגל המסתובב היה המצאה מהפכנית, ששימשה אז גם לצרכי הובלה של סחורה, שלפני כן היו צריכים להעבירה על גבם של אדם או בהמה. אבל בתחום הקדרות הוא אפשר את פיתוחם של האובניים, מתקן שמסתובב במהירות רבה ומאפשר לקדר ליצור כדים מעולים וסימטריים, בשלל צורות וגבהים. מעתה ניתן היה ליצור כדים טובים וקלים יותר, סימטריים ויפים להפליא. כך הפכה, בזכות הגלגל, גם יצירת הכלים לתהליך קל ומשוכלל מבעבר - שינוי טכנולוגי שהפך גם את עולם הקדרות למודרני.
כך נבנו לפני 5,000 שנה האובניים הראשונות. מדובר בשתי אבנים עגולות, התחתונה עם שקע והשנייה מסתובבת בתוכו. אדם שסייע לקדר נהג לסובב את האובניים במהירות והקדר היה יוצר את הכלים. בהמשך השנים פותחו האובניים כך שהקדר החל לסובב אותם בעצמו. הקדרות באמצעות האבניים המהירות, כמו גם שריפת הכדים והכלים בתנור, שיטות שריפה כמו שרפת עישון, שריפת רקו ושריפת משרי מלחים, טכניקות כמו הזיגוג, הצביעה והעיטור - כל אלו שכללו את הכלים ואת חוזקם ובמקביל הקטינו את משקלם, לעומת הכדים שיוצרו בעבר ללא אובניים.
רק גלגל וזהו - קדרות עתיקה ללא חשמל ומנוע:
http://youtu.be/588Mh7yzqVQ
שכלול האבניים בו מניע הקדר את הגלגל בכוח הרגליים:
http://youtu.be/0GQm3136pzg
אבניים מודרניות שעובדות בדיוק כמו האבניים העתיקות, אך עם מנוע:
http://youtu.be/dqllt3w_nxs
שיטה עתיקה לשריפת הכדים בתנור עצים:
http://youtu.be/O_pS4gifzTQ
וסרט ארוך על אשה איראנית שמייצרת בימינו כדים, בשיטה העתיקה של מסופוטמיה:
http://youtu.be/ueR4iwoj2FE
איפה נוצר כתב היתדות ומהו?
מסופוטמיה, אזור הסהר הפורה, הייתה המקום שבו נולד הכתב הראשון, כתב שקדם לכתב היתדות. אך כתב זה היה מוגבל וככל הידוע השומרים השתמשו בכתב סמלים זה למטרות כספיות וחשבוניות בלבד.
האישה ראשונה שכתבה סיפורים, רעיונות ורגשות בכתב זה הייתה אנהדואנה, הכוהנת הגדולה. היא פרצה את גבולות השימוש בכתב למטרות מסחר ורישום לשימוש אמנותי או דתי ומשום כך נחשבת לסופרת והמשוררת הראשונה בהיסטוריה.
תרומתו הגדולה של כתב הסמלים הקדום הזה לתרבות האנושית היא כתב היתדות השומרי, שצמח ממנו בסביבות 2700 לפני הספירה.
כתב היתדות (Cuneiform) היה "הכתב המלא" הראשון, כלומר כתב שבעזרתו אפשר לייצג את כל מה שניתן לומר בשפה המדוברת (גם כתב ההירוגליפים המצרי שהתפתח במקביל אליו, נחשב לכתב המלא הראשון בהיסטוריה, שכן איננו יודעים איזה מהם קדם לשני). כל אות בכתב היתדות מציינת הברה שונה.
מכתב היתדות השומרי התפתחו כתבי יתדות נוספים בהיסטוריה, כמו האלפבית האוגריתי ששימש לשפה האוגריתית.
סימני כתב יתדות נכתבו באמצעות טביעות של מקל עשוי קנה סוף שנקרא "סטיילוס". את הסטיילוס לחץ הכותב על לוחות חומר עשויים טיט רטוב. הטבעת הסימנים במקל הותירה בטיט שילובים של סימני יתדות, כשכל שילוב הוא סימן שונה ובעל משמעות אחרת, או הברה.
לאחר הכתיבה נהגו לשרוף את הלוחות וכך להקשות ולהנציח את הכתוב על גבי לוחות חרס, כך שיהיה בלתי מחיק, כמו ספר.
כך התפתח כתב היתדות:
http://youtu.be/VroX-_thMLg
כך כתבו בכתב יתדות:
http://youtu.be/HbZ2asfyHcA
והסופרת הראשונה בתולדות האנושות הייתה שומרית (מתורגם):
https://youtu.be/XhNw1BhV6sw
מהם אריחי דלפט ומוצרי הקרמיקה שלה?
העיר ההולנדית דלפט ידועה באריחי דלפט (Delft tiles), אריחי הקרמיקה המצוירים והמיוחדים שלה. אלו אריחי קרמיקה, מעוטרים להפליא, לרוב בגווני כחול לבן.
ההיסטוריה הארוכה של אריחי דלפט משתרעת על פני מאות שנים. האריחים הללו, כמו סוגי כלים מעוטרים נוספים, היו בשימוש רב בארמונות, כנסיות ובבתי עשירים בכל רחבי אירופה.
את אריחי הדלפט המסורתיים יצרו בעיקר בעיר דלפט שבהולנד, במהלך המאות ה־17 וה־18. מקורות ההשראה שלהם היו כלי קרמיקה שהובאו אז על ידי סוחרים מסין ומעט מיפאן.
ההולנדים התפעלו אז מכלי החרסינה הסיניים. הם בחנו והחלו לחקות את האגרטלים, הכדים, המגשים וצלחות הפורצלן המעוטרים ומצויירים כל כך יפה. אך הכישרון עשה את שלו ודי מהר קיבלו האריחים והכלים המצויירים סגנון מקומי הולנדי. די מהר הם זכו לשם בכל אירופה ולשלל חיקויים משלהם.
גם נושאי הציורים הפכו לדברים שקשורים בחיים ההולנדיים של אז. ביניהם היו מוטיבים הולנדיים טיפוסיים ותיאורי יום יום. בלטו שם במיוחד ציורים של חיות, פרחים, בעלי מקצוע, משחקי ילדים, חיילים, פרשים, סירות, אוניות, נופים, יצורים מיתולוגיים, מלאכים וסצינות תנ"כיות.
אריחי דלפט זכו להערכה בכל רחבי אירופה. הם היו עשירים בדימויים ויפהפיים בעבודת העיטור הקפדנית של אמני דלפט. לצידם התפתחה תעשייה של כלי חימר לבנים ומזוגגים, המעוטרים בכחול. ואכן כיום, האמנים מייצרים פחות אריחים ויותר מכלי החימר המצויירים. האריחים העתיקים הפכו ליקרי ערך ונסחרים בסכומי כסף גבוהים מאד.
הנה אריחי דלפט בתצוגה קצרה של חברת התעופה ההולנדית KLM:
https://youtu.be/YR75c8mtGjk
כך מציירים את אריחי דלפט:
https://youtu.be/1Xh8HbrkBds
תערוכה של מאות "אריחי דלפט" עתיקים מצוירים במוזיאון תל אביב:
https://youtu.be/EqVZgDMMx9Q
ומעט מהקסם הכללי של דלפט:
https://youtu.be/OtJB_sd8H8Q
ואלה לא רק אריחים שנוצרו בדלפט:
https://youtu.be/U-FwHdAB40Q
כך יוצרים אותם:
https://youtu.be/VkuvDRJOa_o
ולסיום, כך מסבירה חברת התעופה לנוסעים את הוראות הבטיחות:
https://youtu.be/RGVlLZujgA4
מהם אריחי אַזוּלֵז’וֹ?
קירותיה של תחנת הרכבת סאו בנטו (Sao Bento) שבפורטוגל, מעוטרים בציורים מרהיבים, המצוירים על אריחי קרמיקה בהירים. את קירות חלל אולם הכניסה לתחנה מקשטים לא פחות מ-20,000 אריחי קרמיקת אַזוּלֵז’וֹ. הציורים שעליהם, המתארים אירועים חשובים בתולדות פורטוגל, הופכים את התחנה הזו, שנבנתה על חורבותיו של מנזר קדום, לאחת היפות ובעיני רבים אף התחנה היפה בעולם.
ממש כמו העיר ההולנדית דלפט, הידועה באריחי הקרמיקה המצוירים והמיוחדים שלה, גם פורטוגל ידועה באַזוּלֵז’וֹש (Azulejos), האריחים המצוירים והאופייניים שלה.
אריחי האַזוּלֵז’וֹש (Azulejos tiles) הם אריחי קרמיקה, מעוטרים להפליא, לרוב בגווני כחול לבן ולא פעם עם ציורי פרחים. שמם של האריחים המצוירים של פורטוגל, נודע בכל העולם כולו. הם נמכרים בכל פינה ודומה שאין מקום בערי פורטוגל, שבו הם לא נוכחים. מכנסיות, מנזרים וארמונות ועד בתים ובנייני ציבור, ישנים וחדשים, מפוארים ופשוטים - כאן תראו תמיד את גווני הכחול שעל הקיר המרוצף בהם.
לפורטוגל הגיעו האריחים הללו במאה ה-15, דרך ספרד והכובשים המוּרִים, שכבשו אותה ואת פורטוגל ובאו היישר מהעולם הערבי של צפון אפריקה, שבו נקראת אבן חלקה אזולאי.
אבל בנוסף למקור הערבי, אריחי האזולז'ו ספגו השפעות תרבותיות וסגנוניות רבות. זאת בזכות היותה של פורטוגל אימפריה, בעלת מושבות וקשרי מסחר ותרבות ברחבי העולם.
ההשפעות הללו גרמו לכך שלאריחי האזולז'ו נוספו אלמנטים רבים. זאת ביחס לסגנון המוסלמי המקורי, שהתבסס על צורות גיאומטריות.
את הצבעוניות הכחולה, למשל, קיבלו אריחי האזולז'ו מהקרמיקה הסינית, ממש כמו שלקחה הקרמיקה המפורסמת של העיר דלפט שבהולנד. מיבשות אמריקה ואסיה נוספו לאזולז'ו הפרחים הרבים ובעלי החיים שמרבים להופיע על האריחים בפורטוגל.
הנה אריחי קרמיקת אזולז'ו
https://youtu.be/ZumdlxujMb0
כך מציירים אותם ביד:
https://youtu.be/47sE4kxXq5s
אריחי קרמיקת אזולז'ו בתחנת סאו בנטו שבעיר פורטו:
https://youtu.be/tUuHGccfdQ0
במוזיאון:
https://youtu.be/YsbBYybf_NY
ציירי הקרמיקה עובדים כך:
https://youtu.be/4877cB_j4ak
וללא מילים:
https://youtu.be/ft30_oVJsuQ
מהו העט הראשון בהיסטוריה?
לא בטוח שהוא ממש עט, כיוון שהוא לא כתב בעזרת דיו, אבל באופן כלשהו לעט הראשון בתולדות האנושות קראו סטיילוס (Stylus). זה היה קנה סוף משוייף בקצהו, שאותו לחץ הכותב השוּמֶרי על לוחות חימר עשויים טיט רטוב, בעת שכתב את כתב היתדות. הטבעת הסימנים באמצעות הסטיילוס הותירה בטיט שילובים של סימני יתדות.
כך נכתב כתב היתדות המפורסם של השומרים, בעזרת סטיילוס עשוי קני סוף. גם בהמשך ההיסטוריה המשיכו להשתמש בסטיילוס, כמו בכתיבה הרומית על לוחות מצופים שעווה (Wax tablet), שהיו מעין מחברת מחיקה. המחיקה התבצעה בהם בחימום קל, כשהשעווה נמסה בחום והלוח חזר להיות ריק (מכאן הביטוי "לוח חלק", שאנו מכירים בביטוי הלטיני "טאבולה ראסה"). הסטיילוס המתקדם יותר היה עשוי כשקצהו הכותב היה מחודד והצד השני שלו היה משוייף, כך שניתן היה למחוק בעזרתו, ממש כמו המחק שבקצה העיפרון.
בשנים הראשונות להמצאת מחשבי הלוח, דוגמת מחשב הלוח "ניוטון" של חברת אפל והסייעים הדיגיטליים כמו ה"פאלם פיילוט", הם נמכרו עם סטיילוס, ששימש כדי לכתוב ולהצביע על מסכי המגע שלהם.
כך כתבו בסטיילוס את כתב יתדות:
http://youtu.be/HbZ2asfyHcA
שיטת הכתיבה בלוח השעווה:
https://youtu.be/_RwR_nQ6SS4
המצאת הכתב היא בת 7,000 שנה בלבד. הכתב העתיק שהומצא על ידי התרבויות העתיקות של מסופוטמיה שימש אותם לצרכים יומיומיים.
הסופרים בלבד היו מי שכתבו אז, כי אנשים רגילים לא ידעו קרוא וכתוב, אפילו אם הם היו מלכים ובעלי משרות מכובדות.
סופרי מסופוטמיה נהגו לכתוב אז על חימר באמצעות מקל קטן שנקרא "סטיילוס", שקצת מזכיר מקל אכילה סיני של היום. לחיצה עם המקל על לוחות חימר, עשויים מטיט רטוב, יצרה סימנים שונים בצורות יתדות, בכתב שזכה לשם "כתב היתדות" (Cuneiform).
הכתב הזה סייע לכתוב את המיתולוגיות, הסיפורים, האגדות והרעיונות של התרבויות העתיקות. אבל בתחילה הוא בעיקר שימש בחיי היום יום - לרישום של פרטים חקלאיים, נושאים מסחריים, רישומי חובות וכדומה.
הנה סיפור כתב היתדות:
https://youtu.be/vglAeKfm2XA
הסופרת הראשונה בהיסטוריה, אנהדואנה, כתבה בדיוק כך (מתורגם):
https://youtu.be/XhNw1BhV6sw
כך נהגו הסופרים השומרים לכתוב על החימר:
https://youtu.be/KHOnhYCskd0
כתובים בכתב יתדות:
https://youtu.be/T6HPEUtgoas
והסבר של צורת הכתיבה הזו:
https://youtu.be/r7Wvp37uIvc
אחת המלאכות המסורתיות היא הקדרות, אומנות הכנת הכלים מחימר. באמצעות הקדרות יוצרים הקדרים כלי חרס. המילה "קדרות" באה מהמילה "קדרה" ובעלי המקצוע שעוסקים בקדרות נקראים בפשטות "קדר" או "קדרית".
תהליך הכנת הכלים הוא של יצירת הצורה של הכלי ואז הכנסתו לשריפה בתנור, כשהחום הגבוה ממצק אותו והופך אותו לכלי חרס.
אחת הטכניקות הקדומות ליצירה בחומר היא של עיצוב החומר בידיים או עם כלי עבודה כמו סכין, חוט, מסורית, מכחול וכדומה. שיטה זו מזכירה את הפיסול בחומר.
לכלי חרס עגולים משתמשים ב"אובניים", מכשיר שמסובב את החומר וכך יכול האומן לעצב אותו, תוך כדי סיבוב. את אנרגיית הסיבוב סיפקה בעבר דוושה שחוברה לציר סיבוב והקדר השתמש ברגלו כדי לסובב את האובניים. כיום מספק מנוע חשמלי את כוח הסיבוב.
בעבר ציירו ויצרו אמנות על הכלים והכדים ולכן הקדרות נחשבת עד היום לאמנות.
הנה הסבר על האובניים והקדרות (עברית):
https://youtu.be/8LjX-TCMo8w
מגוש חימר לכלי - קדרית מקדרת:
https://youtu.be/bf0-DqzNooM
הקדר יוצר כלים מחימר:
https://youtu.be/dDreqXD4MoI
קדר בעבודה:
https://youtu.be/dqllt3w_nxs
הכנת כלי גבוה:
https://youtu.be/2G3ePl3Dauw
ואמן קדרות מטוסקנה שבאיטליה:
https://youtu.be/RSiNEZ5fKNU
קדרות (Pottery), מלשון "קדרה", היא אומנות יצירת כלי חרס. בתחילת עידן הקדרות, חייבה הכנת הכלים את הקדר, האומן שמייצר את הכלים הפשוטים, לחפור בגוש חימר וליצור צורת כד. הכד הוכנס לשריפה בתנור וכך התקשה והפך לחרס חזק ושימושי.
אבל הכלים שיצרו כך היו פרימיטיביים, כבדים ומגושמים. המצאת הגלגל, לפני 5,500 שנה, היא ששינתה בהדרגה את המצב וחוללה מהפכה בתחום הקדרות. הגלגל המסתובב היה המצאה מהפכנית, ששימשה אז גם לצרכי הובלה של סחורה, שלפני כן היו צריכים להעבירה על גבם של אדם או בהמה. אבל בתחום הקדרות הוא אפשר את פיתוחם של האובניים, מתקן שמסתובב במהירות רבה ומאפשר לקדר ליצור כדים מעולים וסימטריים, בשלל צורות וגבהים. מעתה ניתן היה ליצור כדים טובים וקלים יותר, סימטריים ויפים להפליא. כך הפכה, בזכות הגלגל, גם יצירת הכלים לתהליך קל ומשוכלל מבעבר - שינוי טכנולוגי שהפך גם את עולם הקדרות למודרני.
כך נבנו לפני 5,000 שנה האובניים הראשונות. מדובר בשתי אבנים עגולות, התחתונה עם שקע והשנייה מסתובבת בתוכו. אדם שסייע לקדר נהג לסובב את האובניים במהירות והקדר היה יוצר את הכלים. בהמשך השנים פותחו האובניים כך שהקדר החל לסובב אותם בעצמו. הקדרות באמצעות האבניים המהירות, כמו גם שריפת הכדים והכלים בתנור, שיטות שריפה כמו שרפת עישון, שריפת רקו ושריפת משרי מלחים, טכניקות כמו הזיגוג, הצביעה והעיטור - כל אלו שכללו את הכלים ואת חוזקם ובמקביל הקטינו את משקלם, לעומת הכדים שיוצרו בעבר ללא אובניים.
רק גלגל וזהו - קדרות עתיקה ללא חשמל ומנוע:
http://youtu.be/588Mh7yzqVQ
שכלול האבניים בו מניע הקדר את הגלגל בכוח הרגליים:
http://youtu.be/0GQm3136pzg
אבניים מודרניות שעובדות בדיוק כמו האבניים העתיקות, אך עם מנוע:
http://youtu.be/dqllt3w_nxs
שיטה עתיקה לשריפת הכדים בתנור עצים:
http://youtu.be/O_pS4gifzTQ
וסרט ארוך על אשה איראנית שמייצרת בימינו כדים, בשיטה העתיקה של מסופוטמיה:
http://youtu.be/ueR4iwoj2FE
מסופוטמיה, אזור הסהר הפורה, הייתה המקום שבו נולד הכתב הראשון, כתב שקדם לכתב היתדות. אך כתב זה היה מוגבל וככל הידוע השומרים השתמשו בכתב סמלים זה למטרות כספיות וחשבוניות בלבד.
האישה ראשונה שכתבה סיפורים, רעיונות ורגשות בכתב זה הייתה אנהדואנה, הכוהנת הגדולה. היא פרצה את גבולות השימוש בכתב למטרות מסחר ורישום לשימוש אמנותי או דתי ומשום כך נחשבת לסופרת והמשוררת הראשונה בהיסטוריה.
תרומתו הגדולה של כתב הסמלים הקדום הזה לתרבות האנושית היא כתב היתדות השומרי, שצמח ממנו בסביבות 2700 לפני הספירה.
כתב היתדות (Cuneiform) היה "הכתב המלא" הראשון, כלומר כתב שבעזרתו אפשר לייצג את כל מה שניתן לומר בשפה המדוברת (גם כתב ההירוגליפים המצרי שהתפתח במקביל אליו, נחשב לכתב המלא הראשון בהיסטוריה, שכן איננו יודעים איזה מהם קדם לשני). כל אות בכתב היתדות מציינת הברה שונה.
מכתב היתדות השומרי התפתחו כתבי יתדות נוספים בהיסטוריה, כמו האלפבית האוגריתי ששימש לשפה האוגריתית.
סימני כתב יתדות נכתבו באמצעות טביעות של מקל עשוי קנה סוף שנקרא "סטיילוס". את הסטיילוס לחץ הכותב על לוחות חומר עשויים טיט רטוב. הטבעת הסימנים במקל הותירה בטיט שילובים של סימני יתדות, כשכל שילוב הוא סימן שונה ובעל משמעות אחרת, או הברה.
לאחר הכתיבה נהגו לשרוף את הלוחות וכך להקשות ולהנציח את הכתוב על גבי לוחות חרס, כך שיהיה בלתי מחיק, כמו ספר.
כך התפתח כתב היתדות:
http://youtu.be/VroX-_thMLg
כך כתבו בכתב יתדות:
http://youtu.be/HbZ2asfyHcA
והסופרת הראשונה בתולדות האנושות הייתה שומרית (מתורגם):
https://youtu.be/XhNw1BhV6sw
חימר
העיר ההולנדית דלפט ידועה באריחי דלפט (Delft tiles), אריחי הקרמיקה המצוירים והמיוחדים שלה. אלו אריחי קרמיקה, מעוטרים להפליא, לרוב בגווני כחול לבן.
ההיסטוריה הארוכה של אריחי דלפט משתרעת על פני מאות שנים. האריחים הללו, כמו סוגי כלים מעוטרים נוספים, היו בשימוש רב בארמונות, כנסיות ובבתי עשירים בכל רחבי אירופה.
את אריחי הדלפט המסורתיים יצרו בעיקר בעיר דלפט שבהולנד, במהלך המאות ה־17 וה־18. מקורות ההשראה שלהם היו כלי קרמיקה שהובאו אז על ידי סוחרים מסין ומעט מיפאן.
ההולנדים התפעלו אז מכלי החרסינה הסיניים. הם בחנו והחלו לחקות את האגרטלים, הכדים, המגשים וצלחות הפורצלן המעוטרים ומצויירים כל כך יפה. אך הכישרון עשה את שלו ודי מהר קיבלו האריחים והכלים המצויירים סגנון מקומי הולנדי. די מהר הם זכו לשם בכל אירופה ולשלל חיקויים משלהם.
גם נושאי הציורים הפכו לדברים שקשורים בחיים ההולנדיים של אז. ביניהם היו מוטיבים הולנדיים טיפוסיים ותיאורי יום יום. בלטו שם במיוחד ציורים של חיות, פרחים, בעלי מקצוע, משחקי ילדים, חיילים, פרשים, סירות, אוניות, נופים, יצורים מיתולוגיים, מלאכים וסצינות תנ"כיות.
אריחי דלפט זכו להערכה בכל רחבי אירופה. הם היו עשירים בדימויים ויפהפיים בעבודת העיטור הקפדנית של אמני דלפט. לצידם התפתחה תעשייה של כלי חימר לבנים ומזוגגים, המעוטרים בכחול. ואכן כיום, האמנים מייצרים פחות אריחים ויותר מכלי החימר המצויירים. האריחים העתיקים הפכו ליקרי ערך ונסחרים בסכומי כסף גבוהים מאד.
הנה אריחי דלפט בתצוגה קצרה של חברת התעופה ההולנדית KLM:
https://youtu.be/YR75c8mtGjk
כך מציירים את אריחי דלפט:
https://youtu.be/1Xh8HbrkBds
תערוכה של מאות "אריחי דלפט" עתיקים מצוירים במוזיאון תל אביב:
https://youtu.be/EqVZgDMMx9Q
ומעט מהקסם הכללי של דלפט:
https://youtu.be/OtJB_sd8H8Q
ואלה לא רק אריחים שנוצרו בדלפט:
https://youtu.be/U-FwHdAB40Q
כך יוצרים אותם:
https://youtu.be/VkuvDRJOa_o
ולסיום, כך מסבירה חברת התעופה לנוסעים את הוראות הבטיחות:
https://youtu.be/RGVlLZujgA4
קירותיה של תחנת הרכבת סאו בנטו (Sao Bento) שבפורטוגל, מעוטרים בציורים מרהיבים, המצוירים על אריחי קרמיקה בהירים. את קירות חלל אולם הכניסה לתחנה מקשטים לא פחות מ-20,000 אריחי קרמיקת אַזוּלֵז’וֹ. הציורים שעליהם, המתארים אירועים חשובים בתולדות פורטוגל, הופכים את התחנה הזו, שנבנתה על חורבותיו של מנזר קדום, לאחת היפות ובעיני רבים אף התחנה היפה בעולם.
ממש כמו העיר ההולנדית דלפט, הידועה באריחי הקרמיקה המצוירים והמיוחדים שלה, גם פורטוגל ידועה באַזוּלֵז’וֹש (Azulejos), האריחים המצוירים והאופייניים שלה.
אריחי האַזוּלֵז’וֹש (Azulejos tiles) הם אריחי קרמיקה, מעוטרים להפליא, לרוב בגווני כחול לבן ולא פעם עם ציורי פרחים. שמם של האריחים המצוירים של פורטוגל, נודע בכל העולם כולו. הם נמכרים בכל פינה ודומה שאין מקום בערי פורטוגל, שבו הם לא נוכחים. מכנסיות, מנזרים וארמונות ועד בתים ובנייני ציבור, ישנים וחדשים, מפוארים ופשוטים - כאן תראו תמיד את גווני הכחול שעל הקיר המרוצף בהם.
לפורטוגל הגיעו האריחים הללו במאה ה-15, דרך ספרד והכובשים המוּרִים, שכבשו אותה ואת פורטוגל ובאו היישר מהעולם הערבי של צפון אפריקה, שבו נקראת אבן חלקה אזולאי.
אבל בנוסף למקור הערבי, אריחי האזולז'ו ספגו השפעות תרבותיות וסגנוניות רבות. זאת בזכות היותה של פורטוגל אימפריה, בעלת מושבות וקשרי מסחר ותרבות ברחבי העולם.
ההשפעות הללו גרמו לכך שלאריחי האזולז'ו נוספו אלמנטים רבים. זאת ביחס לסגנון המוסלמי המקורי, שהתבסס על צורות גיאומטריות.
את הצבעוניות הכחולה, למשל, קיבלו אריחי האזולז'ו מהקרמיקה הסינית, ממש כמו שלקחה הקרמיקה המפורסמת של העיר דלפט שבהולנד. מיבשות אמריקה ואסיה נוספו לאזולז'ו הפרחים הרבים ובעלי החיים שמרבים להופיע על האריחים בפורטוגל.
הנה אריחי קרמיקת אזולז'ו
https://youtu.be/ZumdlxujMb0
כך מציירים אותם ביד:
https://youtu.be/47sE4kxXq5s
אריחי קרמיקת אזולז'ו בתחנת סאו בנטו שבעיר פורטו:
https://youtu.be/tUuHGccfdQ0
במוזיאון:
https://youtu.be/YsbBYybf_NY
ציירי הקרמיקה עובדים כך:
https://youtu.be/4877cB_j4ak
וללא מילים:
https://youtu.be/ft30_oVJsuQ
לא בטוח שהוא ממש עט, כיוון שהוא לא כתב בעזרת דיו, אבל באופן כלשהו לעט הראשון בתולדות האנושות קראו סטיילוס (Stylus). זה היה קנה סוף משוייף בקצהו, שאותו לחץ הכותב השוּמֶרי על לוחות חימר עשויים טיט רטוב, בעת שכתב את כתב היתדות. הטבעת הסימנים באמצעות הסטיילוס הותירה בטיט שילובים של סימני יתדות.
כך נכתב כתב היתדות המפורסם של השומרים, בעזרת סטיילוס עשוי קני סוף. גם בהמשך ההיסטוריה המשיכו להשתמש בסטיילוס, כמו בכתיבה הרומית על לוחות מצופים שעווה (Wax tablet), שהיו מעין מחברת מחיקה. המחיקה התבצעה בהם בחימום קל, כשהשעווה נמסה בחום והלוח חזר להיות ריק (מכאן הביטוי "לוח חלק", שאנו מכירים בביטוי הלטיני "טאבולה ראסה"). הסטיילוס המתקדם יותר היה עשוי כשקצהו הכותב היה מחודד והצד השני שלו היה משוייף, כך שניתן היה למחוק בעזרתו, ממש כמו המחק שבקצה העיפרון.
בשנים הראשונות להמצאת מחשבי הלוח, דוגמת מחשב הלוח "ניוטון" של חברת אפל והסייעים הדיגיטליים כמו ה"פאלם פיילוט", הם נמכרו עם סטיילוס, ששימש כדי לכתוב ולהצביע על מסכי המגע שלהם.
כך כתבו בסטיילוס את כתב יתדות:
http://youtu.be/HbZ2asfyHcA
שיטת הכתיבה בלוח השעווה:
https://youtu.be/_RwR_nQ6SS4
