שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
כיצד ירדו הפשע והאלימות בניו יורק?
לאחר שפורסם המחקר של החוקרים ג'יימס וילסון וג'ורג' קלינג ב-1982, על מה שנקרא "תאוריית החלונות השבורים" (Broken windows theory), החליטו בניו יורק לאמץ את התאוריה ולנסות ולתקן את המצב הקשה בעיר. שיטת העבודה של רודי ג'וליאני הייתה לתקן את ההזנחה, לנקות את השכונות ובמקביל - לנקוט גישה של אפס-סובלנות באכיפת החוקים בעיר.
ראש העירייה הנבחר של העיר ניו יורק האמין שאם הפשיעה והאלימות היא תוצאה הכרחית של אי-סדר, לכלוך והרס, תיקון של הגורמים הללו ואכיפה של החוקים יביאו לתיקון המצב. התוצאה הייתה מצוינת. הסתבר שאימוץ הרעיון הצליח להקטין באופן דרמטי את הפשיעה בניו יורק. כמות הרציחות ירדה לפחות מ-20% ממה שהייתה לפני הפעלת התכנית, מ-30 רציחות למאה אלף איש, ל-5 בלבד!
הנה סרטון שמסביר כיצד יושמה התאוריה של החלונות השבורים בעיר ניו יורק (עברית):
https://youtu.be/k0KfrAJU3w8
וג'וליאני מסביר כיצד יישם את מסקנות התאוריה כדי לשפר את מצב הפשע בניו-יורק באופן משמעותי מאד (מתורגם):
http://youtu.be/VX7hDYLPf6s
איך ייראו החלונות במטוסי העתיד?
דמיינו מטוסים פתוחים שכמעט כל הקירות שלהם הם חלונות. לא מאמינים שהם יהיו חזקים מספיק? - אז דמיינו שהקירות הללו הם מסכי ענק באיכות וברזולוציה מדהימה.
דמיינו שאתם רואים את כל מה שבחוץ אבל בפנים ומרגישים שאתם מרחפים בשמיים וכמעט, אבל כמעט, נופלים.. עכשיו דמיינו שמישהו מחליף את הנוף ובשנייה אתם מוצאים את עצמכם טסים בחלל החיצון. דמיינו שאתם רואים על המסכים האלה חוויות תלת-ממדיות מהממות, אפשרויות של מוצרים לקנייה בדיוטי פרי (במקום העגלה החבוטה של הדיילים), דמיינו שאתם יכולים לבחור סרט שיוצג על חלק מהקיר שליד המושב שלכם. וזו רק ההתחלה, כי הדמיון והטכנולוגיה עשויים להיפגש מהר משאתם חושבים.
ולכו תדעו אם זו לא ההקדמה לבתים שקופים שבהם תוטמע הטלוויזיה בקירות ותאפשר לצפות בתכניות, אבל גם אם אם "לעבור" למקומות כמו אי בודד, לב יער או פנטהאוז יוקרתי במנהטן.
הנה אפשרות של מטוס הנוסעים מהעתיד ומבפנים:
http://youtu.be/cAGT5A589xE
מסכי ענק שמקרינים את השמיים שבחוץ או את החלל ועוד:
http://youtu.be/HvYsHOzWUY8
פרסומת לרעיון החדשני הזה:
http://youtu.be/afGL5GX6avs
והסבר בעברית:
https://youtu.be/xxFsf7tmUAk?t=4m18s&end=5m32s
מהי תאוריית "החלונות השבורים"?
תאוריית "החלונות השבורים" (Broken windows theory) אומרת שכאשר יש בשכונה מסוימת חלון שבור שלא תוקן, במהרה יצטרפו אליו חלונות שבורים רבים אחרים, שלא יתוקנו גם הם, מה שיגרור להזנחה כללית ובהמשך גם הידרדרות לפשע. טענה חשובה היא שהתרופפות של החוקים והאיסורים החברתיים, תביא במשך הזמן לעלייה בפשיעה ובאלימות.
התאוריה הוצגה על ידי צמד החוקרים ג'יימס וילסון וג'ורג' קלינג ב-1982, בכתב העת "The Atlantic Monthly". היא נכללה במאמר על הפשע והאסטרטגיות האפשריות לסילוק הפשע משכונות עירוניות.
כמובן שהחלון השבור הוא סמל להזנחה בתחילת הדרך, של דברים בעייתיים ופשעים קטנים, שאם לא יטופלו, יהפכו לפשעים ובעיות גדולות. המסר המועבר באי תיקון החלון הראשון ואלו הבאים אחריו, הוא למעשה היעדר גבולות וחוסר אכפתיות של הסביבה לרכושה ולתושביה. רק תיקון ובצידו אכיפה בלתי מתפשרת של החוקים, יביאו לשיפור המצב.
השיטה יושמה בשנות ה-80 בעיר ניו-יורק, על ידי ראש העיריה רודי ג'וליאני ונחלה הצלחה מרשימה. בכך היא נתנה אישור לרעיון שתיקון ואכיפה יכולים להביא לשינוי גם במקומות ובקהילות שהכל נראה בהם אבוד. מנגד, יש חוקרים שחולקים על ההצלחה הזו, לאחר שמחקר שערכו גילה שבאותן שנים חלה ירידה מקבילה בפשיעה ובאלימות בכל רחבי ארה"ב ולא רק בעיר ניו יורק.
הנה תיאור קצר של תאוריית החלונות השבורים:
https://youtu.be/vj9WsGbaNAY
הסבר מפורט ומתורגם של התאוריה ואף קורא להפעילה ברמה העולמית:
https://youtu.be/Y-cUr2MYbh8
וראש עיריית ניו-יורק לשעבר מסביר כיצד יישם את מסקנות התאוריה כדי לשפר את מצב הפשע בניו-יורק באופן משמעותי מאד (מתורגם):
http://youtu.be/VX7hDYLPf6s
מה זה אוקולוס ואיך הוא האיר מבנים קדומים?
אוקולוס (Oculus), בלטינית "עין", הוא מעין פתח שבראש כיפה בנויה. מטרת האוקולוס הייתה להאיר מבנים באור טבעי מהשמש. האוקולוס נועד למלא את תפקיד התאורה מבלי לפגוע ביציבות המבנה. זהו מבחן חשוב, מכיוון שהכיפה היא קודם כל גג ויתרונה הגדול הוא היציבות הנובעת מהמבנה המיוחד, שבו הלחץ מועבר אל ראש הכיפה.
את היציבות הזו הצליחו האדריכלים הקדומים לשמור, על ידי מיקום האוקולוס הפתוח במרכז הכיפה. כך עובר הלחץ ממשקל הכיפה אל הטבעת של האוקולוס והכיפה לא קורסת למטה.
האור שמכניס האוקולוס לחלל המבנה הוא מיוחד במינו. האווירה שהוא יוצר והתנועה של כתם האור שנכנס ממנו לאורך שעות היממה, מעצם שינוי מיקומה של השמש בשמיים, אלה יוצרים קסם ודרמה בחלל המבנה.
היות ובעולם העתיק לא היו זגוגיות, נשאר האוקולוס פתוח. כך נכנסו משקעים כמו גשם, ברד ושלג אל פנים המבנים. כדי למנוע הצפות, יצרו האדריכלים הקדומים מרזבים שאספו את המים מרצפת המבנה והובילו אותם החוצה.
האוקולוס המפורסם בעולם הוא זה שבתקרת כיפת הפנתאון ברומא שבאיטליה. המקדש בזה, "מקדש כל האלים", הוא המבנה הרומי המרשים ומהיחידים שנותרו על מקומם כמעט 2,000 שנה. בו ניתן לראות בו את האוקולוס במיטבו.
באדריכלות הגותית והרומנסקית שימש "אוקולוס" גם כשם לחלון עגול.
הנה סיפור האוקולוס שבפנתאון ברומא:
https://youtu.be/Yn2XdZfx93w
האוקולוס העתיק מאיר את המקדש שמתחתיו:
https://youtu.be/5-PlrF6ITuQ
כך מתמלא המקום באור שמש טבעי:
https://youtu.be/RtNnvSGkVhQ
השלג יורד בחורף דרך האוקולוס על פנים הפנתאון:
https://youtu.be/lh7VJaNgh-A
ועל שם האוקולוס נקראים משקפי המציאות המדומה של חברת ריפט, "אוקולוס ריפט":
https://youtu.be/9bfBV-x0ftM
איך מייצרים זגוגיות?
את ייצור הזכוכית השקופה גילו כבר בימי קדם. עד ימי הרומאים יצרו זכוכיות כאלה והרבה כלי זכוכית שנתגלו בחפירות ארכיאולוגיות הצביעו על המיומנות הגבוהה שלהם בכך.
אבל עם שקיעת האימפריה הרומית, אבד סוד ייצור הזכוכית השקופה. במהלך ימי הביניים התקשו משום כך לייצר זכוכית שקופה.
רק במאה ה-15 התגלתה שוב הטכניקה הנשכחת הזו, על ידי אמני הזכוכית של העיר ונציה. חרשי הזכוכית של ונציה יצרו אז את הזכוכית שזכתה לכינוי בדולח, או קריסטל.
סוג עדין ושקוף זה של זכוכית מעולה, הפך אז למלאכת אומנות של ממש והכלים המיוצרים ממנו נחשבים עד היום למעולים ויקרים מאד.
אז גם החלו לייצר זגוגיות, שמשות שהן לוחות זכוכית שטוחים המיועדים למשל לחלונות. את הזְגוּגִית (Glass), לוח הזכוכית השקוף, שישמש עם השנים את החלונות, נהגו אז לייצר בדומה לבקבוקים - בגליל זכוכית שמנפחים.
בימים ההם עשו את זה בצורה פשוטה יחסית. השיטה הייתה להסיר מגליל הזכוכית המנופח את קצותיו, העליון והתחתון. לאחר מכן, נהגו לחתוך את הגליל לאורך, בעזרת ברזל חם. זה נועד לשטח אותו ללוח שקוף, להכניסו לתוך התנור וליצור ממנו זגוגית.
החום גרם לזכוכית להתרכך ובזכות המשקל שלה היא השתטחה. כך היא קיבלה אז את הצורה של לוח הזכוכית השטוח, שאנו מכירים בתור זגוגית.
בימינו מייצרים את לוחות הזכוכית הגדולים במכונות משוכללות וכמעט אוטומטיות לחלוטין. הזכוכית המותכת יוצאת כעיסה סמיכה מהכבשן. היא מועברת בין גלילי ענק המסתובבים, משטחים אותה ומקנים לה צורה של פס זכוכית שטוח.
את הברק מקבלת הזכוכית בזכות גלילים נוספים, הממרקים ומלטשים אותה משני צידיה. בתוך כך מתקרר פס הזכוכית הרציף ובסופו הוא נחתך לזגוגיות נפרדות ומושלמות.
הנה תהליך ייצור הזגוגיות הדקות:
https://youtu.be/kzEcoH0O920
כך ייצרו את הזכוכית בימי קדם:
https://youtu.be/1VrdUYbHvyo
וכך מייצרים את הזגוגיות לחלונות כיום:
https://youtu.be/IjNusHQOhTM
מהי האדריכלות הגותית?
נכנסתם פעם לכנסיה עתיקה וגבוהה מאד, עם חלונות גדולים והרבה אור? - סביר להניח שזו הייתה כנסייה גותית. הבנייה הגותית, או האדריכלות הגותית הייתה סגנון בנייה פופולארי בימי הביניים, מהמאה ה-12 ועד המאה ה-16. השינוי מהאדריכלות הרומנסקית שקדמה לה, אדריכלות ששלטה באירופה מאז ימי הרומאים, היה קודם כל בשבירת הקשת, הצורה השלטת באדריכלות הרומית. מעתה תהיה הקשת הגותית, קשת מצביעה, עם אלמנט של נטייה כלפי מעלה, לאלוהים.
השינוי הקל בצורת הקשת פתח אפשרויות חדשות. בעבר דרשה הקשת הרומנסקית העגולה תמיכה מהצד, של קירות עבים וחזקים במיוחד. חוזקם של הקירות היה כה חשוב שהיו בהם חלונות מעטים וקטנים. הקשת המצביעה העבירה את התמיכה כלפי מטה, איפשרה בנייה לגובה ולא חייבה קירות כל כך עבים וחלונות קטנים. להיפך - המבנה הגותי התאפיין במבנים גבוהים ומפוארים, מורכבים מאד, בעלי קירות דקים מבעבר, יפים וקלים למראה והכי חשוב - עתירי חלונות גדולים ומלאי אור.
האור משמעו בימי הביניים התגלות של הרוח. בבנייה גבוהה ומלאת אור האמינו מתכנני הכנסיות אז שהם מפארים את אלוהים וממלאים את המאמינים ביראת שמיים - המבנים האלה מילאו את המאמין בתחושת הוד וקדושה והוא חש ממש כאילו עמד לפני האלוהים.
הנה הסבר של האדריכלות הגותית:
https://youtu.be/vrdkL7Y8Who
ההבדלים בין האדריכלות הרומנסקית לאדריכלות הגותית:
http://youtu.be/IwKg4ESvYG4
והאדריכלות הגותית של ימי הביניים והקאמבק שעשתה בניאו גותיקה:
https://youtu.be/Q1uDk3Khkbs
לאחר שפורסם המחקר של החוקרים ג'יימס וילסון וג'ורג' קלינג ב-1982, על מה שנקרא "תאוריית החלונות השבורים" (Broken windows theory), החליטו בניו יורק לאמץ את התאוריה ולנסות ולתקן את המצב הקשה בעיר. שיטת העבודה של רודי ג'וליאני הייתה לתקן את ההזנחה, לנקות את השכונות ובמקביל - לנקוט גישה של אפס-סובלנות באכיפת החוקים בעיר.
ראש העירייה הנבחר של העיר ניו יורק האמין שאם הפשיעה והאלימות היא תוצאה הכרחית של אי-סדר, לכלוך והרס, תיקון של הגורמים הללו ואכיפה של החוקים יביאו לתיקון המצב. התוצאה הייתה מצוינת. הסתבר שאימוץ הרעיון הצליח להקטין באופן דרמטי את הפשיעה בניו יורק. כמות הרציחות ירדה לפחות מ-20% ממה שהייתה לפני הפעלת התכנית, מ-30 רציחות למאה אלף איש, ל-5 בלבד!
הנה סרטון שמסביר כיצד יושמה התאוריה של החלונות השבורים בעיר ניו יורק (עברית):
https://youtu.be/k0KfrAJU3w8
וג'וליאני מסביר כיצד יישם את מסקנות התאוריה כדי לשפר את מצב הפשע בניו-יורק באופן משמעותי מאד (מתורגם):
http://youtu.be/VX7hDYLPf6s
דמיינו מטוסים פתוחים שכמעט כל הקירות שלהם הם חלונות. לא מאמינים שהם יהיו חזקים מספיק? - אז דמיינו שהקירות הללו הם מסכי ענק באיכות וברזולוציה מדהימה.
דמיינו שאתם רואים את כל מה שבחוץ אבל בפנים ומרגישים שאתם מרחפים בשמיים וכמעט, אבל כמעט, נופלים.. עכשיו דמיינו שמישהו מחליף את הנוף ובשנייה אתם מוצאים את עצמכם טסים בחלל החיצון. דמיינו שאתם רואים על המסכים האלה חוויות תלת-ממדיות מהממות, אפשרויות של מוצרים לקנייה בדיוטי פרי (במקום העגלה החבוטה של הדיילים), דמיינו שאתם יכולים לבחור סרט שיוצג על חלק מהקיר שליד המושב שלכם. וזו רק ההתחלה, כי הדמיון והטכנולוגיה עשויים להיפגש מהר משאתם חושבים.
ולכו תדעו אם זו לא ההקדמה לבתים שקופים שבהם תוטמע הטלוויזיה בקירות ותאפשר לצפות בתכניות, אבל גם אם אם "לעבור" למקומות כמו אי בודד, לב יער או פנטהאוז יוקרתי במנהטן.
הנה אפשרות של מטוס הנוסעים מהעתיד ומבפנים:
http://youtu.be/cAGT5A589xE
מסכי ענק שמקרינים את השמיים שבחוץ או את החלל ועוד:
http://youtu.be/HvYsHOzWUY8
פרסומת לרעיון החדשני הזה:
http://youtu.be/afGL5GX6avs
והסבר בעברית:
https://youtu.be/xxFsf7tmUAk?t=4m18s&end=5m32s
תאוריית "החלונות השבורים" (Broken windows theory) אומרת שכאשר יש בשכונה מסוימת חלון שבור שלא תוקן, במהרה יצטרפו אליו חלונות שבורים רבים אחרים, שלא יתוקנו גם הם, מה שיגרור להזנחה כללית ובהמשך גם הידרדרות לפשע. טענה חשובה היא שהתרופפות של החוקים והאיסורים החברתיים, תביא במשך הזמן לעלייה בפשיעה ובאלימות.
התאוריה הוצגה על ידי צמד החוקרים ג'יימס וילסון וג'ורג' קלינג ב-1982, בכתב העת "The Atlantic Monthly". היא נכללה במאמר על הפשע והאסטרטגיות האפשריות לסילוק הפשע משכונות עירוניות.
כמובן שהחלון השבור הוא סמל להזנחה בתחילת הדרך, של דברים בעייתיים ופשעים קטנים, שאם לא יטופלו, יהפכו לפשעים ובעיות גדולות. המסר המועבר באי תיקון החלון הראשון ואלו הבאים אחריו, הוא למעשה היעדר גבולות וחוסר אכפתיות של הסביבה לרכושה ולתושביה. רק תיקון ובצידו אכיפה בלתי מתפשרת של החוקים, יביאו לשיפור המצב.
השיטה יושמה בשנות ה-80 בעיר ניו-יורק, על ידי ראש העיריה רודי ג'וליאני ונחלה הצלחה מרשימה. בכך היא נתנה אישור לרעיון שתיקון ואכיפה יכולים להביא לשינוי גם במקומות ובקהילות שהכל נראה בהם אבוד. מנגד, יש חוקרים שחולקים על ההצלחה הזו, לאחר שמחקר שערכו גילה שבאותן שנים חלה ירידה מקבילה בפשיעה ובאלימות בכל רחבי ארה"ב ולא רק בעיר ניו יורק.
הנה תיאור קצר של תאוריית החלונות השבורים:
https://youtu.be/vj9WsGbaNAY
הסבר מפורט ומתורגם של התאוריה ואף קורא להפעילה ברמה העולמית:
https://youtu.be/Y-cUr2MYbh8
וראש עיריית ניו-יורק לשעבר מסביר כיצד יישם את מסקנות התאוריה כדי לשפר את מצב הפשע בניו-יורק באופן משמעותי מאד (מתורגם):
http://youtu.be/VX7hDYLPf6s
אוקולוס (Oculus), בלטינית "עין", הוא מעין פתח שבראש כיפה בנויה. מטרת האוקולוס הייתה להאיר מבנים באור טבעי מהשמש. האוקולוס נועד למלא את תפקיד התאורה מבלי לפגוע ביציבות המבנה. זהו מבחן חשוב, מכיוון שהכיפה היא קודם כל גג ויתרונה הגדול הוא היציבות הנובעת מהמבנה המיוחד, שבו הלחץ מועבר אל ראש הכיפה.
את היציבות הזו הצליחו האדריכלים הקדומים לשמור, על ידי מיקום האוקולוס הפתוח במרכז הכיפה. כך עובר הלחץ ממשקל הכיפה אל הטבעת של האוקולוס והכיפה לא קורסת למטה.
האור שמכניס האוקולוס לחלל המבנה הוא מיוחד במינו. האווירה שהוא יוצר והתנועה של כתם האור שנכנס ממנו לאורך שעות היממה, מעצם שינוי מיקומה של השמש בשמיים, אלה יוצרים קסם ודרמה בחלל המבנה.
היות ובעולם העתיק לא היו זגוגיות, נשאר האוקולוס פתוח. כך נכנסו משקעים כמו גשם, ברד ושלג אל פנים המבנים. כדי למנוע הצפות, יצרו האדריכלים הקדומים מרזבים שאספו את המים מרצפת המבנה והובילו אותם החוצה.
האוקולוס המפורסם בעולם הוא זה שבתקרת כיפת הפנתאון ברומא שבאיטליה. המקדש בזה, "מקדש כל האלים", הוא המבנה הרומי המרשים ומהיחידים שנותרו על מקומם כמעט 2,000 שנה. בו ניתן לראות בו את האוקולוס במיטבו.
באדריכלות הגותית והרומנסקית שימש "אוקולוס" גם כשם לחלון עגול.
הנה סיפור האוקולוס שבפנתאון ברומא:
https://youtu.be/Yn2XdZfx93w
האוקולוס העתיק מאיר את המקדש שמתחתיו:
https://youtu.be/5-PlrF6ITuQ
כך מתמלא המקום באור שמש טבעי:
https://youtu.be/RtNnvSGkVhQ
השלג יורד בחורף דרך האוקולוס על פנים הפנתאון:
https://youtu.be/lh7VJaNgh-A
ועל שם האוקולוס נקראים משקפי המציאות המדומה של חברת ריפט, "אוקולוס ריפט":
https://youtu.be/9bfBV-x0ftM
חלונות
את ייצור הזכוכית השקופה גילו כבר בימי קדם. עד ימי הרומאים יצרו זכוכיות כאלה והרבה כלי זכוכית שנתגלו בחפירות ארכיאולוגיות הצביעו על המיומנות הגבוהה שלהם בכך.
אבל עם שקיעת האימפריה הרומית, אבד סוד ייצור הזכוכית השקופה. במהלך ימי הביניים התקשו משום כך לייצר זכוכית שקופה.
רק במאה ה-15 התגלתה שוב הטכניקה הנשכחת הזו, על ידי אמני הזכוכית של העיר ונציה. חרשי הזכוכית של ונציה יצרו אז את הזכוכית שזכתה לכינוי בדולח, או קריסטל.
סוג עדין ושקוף זה של זכוכית מעולה, הפך אז למלאכת אומנות של ממש והכלים המיוצרים ממנו נחשבים עד היום למעולים ויקרים מאד.
אז גם החלו לייצר זגוגיות, שמשות שהן לוחות זכוכית שטוחים המיועדים למשל לחלונות. את הזְגוּגִית (Glass), לוח הזכוכית השקוף, שישמש עם השנים את החלונות, נהגו אז לייצר בדומה לבקבוקים - בגליל זכוכית שמנפחים.
בימים ההם עשו את זה בצורה פשוטה יחסית. השיטה הייתה להסיר מגליל הזכוכית המנופח את קצותיו, העליון והתחתון. לאחר מכן, נהגו לחתוך את הגליל לאורך, בעזרת ברזל חם. זה נועד לשטח אותו ללוח שקוף, להכניסו לתוך התנור וליצור ממנו זגוגית.
החום גרם לזכוכית להתרכך ובזכות המשקל שלה היא השתטחה. כך היא קיבלה אז את הצורה של לוח הזכוכית השטוח, שאנו מכירים בתור זגוגית.
בימינו מייצרים את לוחות הזכוכית הגדולים במכונות משוכללות וכמעט אוטומטיות לחלוטין. הזכוכית המותכת יוצאת כעיסה סמיכה מהכבשן. היא מועברת בין גלילי ענק המסתובבים, משטחים אותה ומקנים לה צורה של פס זכוכית שטוח.
את הברק מקבלת הזכוכית בזכות גלילים נוספים, הממרקים ומלטשים אותה משני צידיה. בתוך כך מתקרר פס הזכוכית הרציף ובסופו הוא נחתך לזגוגיות נפרדות ומושלמות.
הנה תהליך ייצור הזגוגיות הדקות:
https://youtu.be/kzEcoH0O920
כך ייצרו את הזכוכית בימי קדם:
https://youtu.be/1VrdUYbHvyo
וכך מייצרים את הזגוגיות לחלונות כיום:
https://youtu.be/IjNusHQOhTM
נכנסתם פעם לכנסיה עתיקה וגבוהה מאד, עם חלונות גדולים והרבה אור? - סביר להניח שזו הייתה כנסייה גותית. הבנייה הגותית, או האדריכלות הגותית הייתה סגנון בנייה פופולארי בימי הביניים, מהמאה ה-12 ועד המאה ה-16. השינוי מהאדריכלות הרומנסקית שקדמה לה, אדריכלות ששלטה באירופה מאז ימי הרומאים, היה קודם כל בשבירת הקשת, הצורה השלטת באדריכלות הרומית. מעתה תהיה הקשת הגותית, קשת מצביעה, עם אלמנט של נטייה כלפי מעלה, לאלוהים.
השינוי הקל בצורת הקשת פתח אפשרויות חדשות. בעבר דרשה הקשת הרומנסקית העגולה תמיכה מהצד, של קירות עבים וחזקים במיוחד. חוזקם של הקירות היה כה חשוב שהיו בהם חלונות מעטים וקטנים. הקשת המצביעה העבירה את התמיכה כלפי מטה, איפשרה בנייה לגובה ולא חייבה קירות כל כך עבים וחלונות קטנים. להיפך - המבנה הגותי התאפיין במבנים גבוהים ומפוארים, מורכבים מאד, בעלי קירות דקים מבעבר, יפים וקלים למראה והכי חשוב - עתירי חלונות גדולים ומלאי אור.
האור משמעו בימי הביניים התגלות של הרוח. בבנייה גבוהה ומלאת אור האמינו מתכנני הכנסיות אז שהם מפארים את אלוהים וממלאים את המאמינים ביראת שמיים - המבנים האלה מילאו את המאמין בתחושת הוד וקדושה והוא חש ממש כאילו עמד לפני האלוהים.
הנה הסבר של האדריכלות הגותית:
https://youtu.be/vrdkL7Y8Who
ההבדלים בין האדריכלות הרומנסקית לאדריכלות הגותית:
http://youtu.be/IwKg4ESvYG4
והאדריכלות הגותית של ימי הביניים והקאמבק שעשתה בניאו גותיקה:
https://youtu.be/Q1uDk3Khkbs
