ציורי מערות (Cave paintings) הם הציורים הראשונים בתולדות האנושות. ציורים כאלה נמצאו על קירות ותקרות של מערות ששימשו למגורים בעידן הפרהיסטורי.

באירופה ובאוסטרליה נמצאו הציורים המוקדמים ביותר שנמצאו במערות, ציורים בני יותר מ-40,000 שנים. בצרפת וספרד לבדן קיימות כ-350 מערות עם אמנות מהתקופה הפרהיסטורית. אלה נמצאו במערת אל קסטיו באזור קנטבריה שבספרד. ציורים אחרים ומאוחרים יותר נמצאו במערת אלטאמירה שבספרד ובמערת לאסקו מערת שובה שבצרפת.

החוקרים לא יודעים לציין בדיוק מה הייתה מטרתם של ציורי המערות הקדומים מתקופת האבן. יש המשערים שהם נועדו לטקסים או לשימושים דתיים קדומים, או אפילו לתקשורת בין אנשים שונים. החוקרים משערים שציורי המערות לא נועדו לקישוט סביבת המגורים, כיוון שהציורים נמצאו דווקא במערות שלא חיו בהן זמן רב ומצד שני נמצאו ציורים רבים במערות רחוקות וקשות להגעה.


הנה ציורי המערות הקדומים של מערת לסקו:

http://youtu.be/UnSq0c7jM-A


כך התפתחה האמנות כולה מאותם ציורי מערות:

https://youtu.be/oZOsR0TzbJ8


ציורי מערות קדומים ממערת שובה שבצרפת:

http://youtu.be/wZrZxyRBAlM?t=16s


האם מפה שצוירה על קירות מערה בטורקיה מרמז על מיפוי בן 8,000 שנה?

https://youtu.be/GObz8bgNULQ


הקדומים שבציורי המערות של אירופה הם מתקופת האבן ונמצאו במערת אל קסטיו בספרד:

http://youtu.be/74woCKzVEIc


והמסתורין המרתק של סמלים זהים שחוזרים במערות שונות בכל אירופה (מתורגם):

https://youtu.be/hJnEQCMA5Sg?long=yes

הצייר הפלמי פיטר ברויגל (Pieter Bruegel de Oude) ידוע בתולדות הציור בציורי הנוף וחיי איכרים ונופים שהרבה לצייר. הוא היה הראשון שצייר בני אדם רגילים (עד אז ציירו בעיקר מלכים וקדושים נוצריים).

החומרים שהכי עניינו אותו והוא הרבה להנציח היו חתונות איכרים, עבודה בשדות, נופים מושלגים וסצנות מחיי הכפריים. חלק מהם הונצחו בכמה מיצירות המופת הגדולות ביותר של האמנות המערבית.

בתקופת הציורים האלגנטיים של מכובדי הרנסנס והנצחה של אלוהים וקדושים נישאים, ברויגל היה הראשון שהעז לצייר את העולם האמיתי בחיי היום יום שלו - עולם אמיתי, שוקק חיים ואנושי להכאיב.

בכך הוא ממשיך דרכו של הצייר הירונימוס בוש, מגדולי ציירי תחילת הרנסנס שהשפעתו הברורה ניכרת על ציוריו של ברויגל.

ברויגל הוא אב לשושלת שתהיה למשפחת ציירים מפורסמת. הידוע בין בניו הוא יאן ברויגל. הוא נחשב לצייר הפלמי הכי מקורי ולראשון שצייר נופים. את שמו "ברויגל" הוגים בפלמית בְּרֶחֶל ולעתים הוא גם נכתב כך.

ביצירותיו הוא התמקד בקטנותו של האדם אל מול עוצמת הטבע הגדול. כמי שנחשב לצייר הנוף המערבי הראשון, הוא הירבה להעמיד את האנשים הקטנים והפשוטים אל מול עוצמת וגודל הטבע.

דבר דומה אפשר לראות גם ביצירתו המפורסמת "מגדל בבל", ציור מונומנטלי המבוסס על הסיפור התנ"כי המפורסם ונחשב לאחת מיצירות האמנות האיקוניות ביותר של המאה ה-16.

ברויגל האב, שידוע בעוד מציוריו המפורסמים כמו "ציידים בשלג", "חתונת הכפריים" ו"הקוצרים", השתמש בחיי היומיום כדי לייצר סאטירה הנוקבת, להגיב ולבקר סוגיות חברתיות, פוליטיות ודתיות שהטרידו אותו באותם ימים ועוד.

השפעתו של פיטר ברויגל האב על הציור הפלמי היא אדירה והגאונות שלו הונחלה גם לילדיו שהפכו ציירים ולרבים מאמני התקופה שבאו אחריו.


הנה עולמו של ברויגל האב:

https://youtu.be/c5BOzhwaWeM


חתונת הכפריים של פיטר ברויגל:

https://youtu.be/G1Hs2GZKOhw


על הציור הראשון שהוצגו בו בני אדם רגילים:

https://youtu.be/xC-cyrIq-qI


דוגמה לציור מקפיא דם שלו (עברית):

https://youtu.be/JM63ujcadMw


תכנית חינוכית על ברויגל (עברית):

https://youtu.be/UrskFjnV8lA?long=yes


גדולתו של צייר החיים והמוות:

https://youtu.be/4Vql8jH_XIA?long=yes


וסרט תיעודי מלא על הצייר שצייר ראשון בני אדם:

https://youtu.be/o1fw1rgIRwo?long=yes

זה אולי מפתיע לדעת שהאמן המשפיע ביותר על הציור במאה ה-20 הוא אמן יווני, יליד האי כרתים, שחי בעיר טולדו שבספרד במאה ה-16.

אבל העובדות הן ברורות - אל גרקו (בספרדית "היווני") הוא האמן המשפיע ביותר על הציירים המודרניים.

אל גרקו (1541-1614) נולד בכרתים, אך את מרבית חייו הוא בילה באיטליה וספרד. אף שהיה צייר מפורסם בכרתים, אנשים רבים חשבו שציוריו יותר מדי מעוותים ומוזרים.

במשך 400 שנה לאחר מותו, אל גרקו כמעט נשכח לתמיד. אך בסוף המאה ה-19 הסתבר שהוא משפיע על ציירים כמו פיקאסו וסזאן, מי שנחשבים היום מגדולי הציור, הושפעו ממנו וקיבלו השראה מסגנונו.

האופן המשוחרר בו נהג בצורה והתייחסותו לתאורה ולצבע ביצירתו, השפיעו בהמשך על החשובים שבמודרניסטים של המאה ה-20. ביניהם היו האמנים המהפכניים כמו ג'קסון פולוק, האקספרסיוניסט המופשט שטפטף צבע על הבד וכמובן המהפכן הקוביסט של המאה ה-20, פיקאסו.

יש, אגב, מומחים הרואים באל-גרקו את הממציא האמיתי של סגנון הקוביזם, שפיקאסו הוא הצייר הבכיר בו.

ממש כמו שיעשו האמנים הסוריאליסטים במאה ה-20, אל גרקו שילב ביצירותיו מרכיבים דמיוניים. הוא צייר דמויות מוארכות, עד כדי כך שחשדו מסביבו שהוא סובל מבעיות ראיה. הוא השתמש במראות מעוררי הוד ומסתורין, כמו השמיים המנופצים שצייר מעל העיר טולדו ועוד.




הנה אחדים מציוריו של אל גרקו:

https://youtu.be/oaxpKdl1-54


קדימון מהסרט על חיי אל גרקו:

https://youtu.be/V7gCX8RpaYc


עוד מציוריו:

https://youtu.be/Vr4fY21qxTo


ומדוע אלברט איינשטיין אמר על ציור שלו שהוא הטוב ביותר שהוא ראה בחייו:

https://youtu.be/aLAHDgHrHtg?long=yes

לחובבי האמנות הוא מוכר כצייר של מראות חשוכים, סיוטים מפחידים, ציורי אלימות, קניבליזם, ייאוש, דיכאון ומוראות המלחמה.

אבל הצייר הספרדי הנודע פרנסיסקו גויה (Francisco Goya) היה הרבה יותר מכך. רבים רואים במי שחי לפני מאות שנים את אבי האמנות המודרנית. אבל כיצד יכול צייר מהמאה ה-18 להיחשב לאבי האמנות המודרנית, זו שהתפתחה 200 שנה אחריו?

ידועים במיוחד ציוריו "השחורים". את 14 הציורים הקשים שלו, כמו עוד רישומים רבים כאלה, הוא צייר ושמר לעצמו אך מעולם לא פירסם. מעולם הוא גם לא כתב או הסביר את הנושאים הקשים שבהם עסק בהם.

ציורי הענק הקודרים הללו שהוא צייר בזקנתו, עם תחילת מאה ה-19 ניבאו לדעת רבים את שורשי האקספרסיוניזם של המאה ה-20. משיכות המכחול העזות של גויה הן לגמרי לא אופייניות לתקופתו.

בין המראות הסוריאליסטיים שרואים בחלק מציוריו המאוחרים של "הענק האפל", כמו שהוא כונה אפשר לראות גם מאפיינים ש-100 שנה אחריו ינצנצו בתור הסוריאליזם, שתמיד קושרים כמושפע מהפסיכולוגיה של פרויד או מתנועת הדאדא אבל לא רבים רואים שגויה הוא שהקדים את שניהם במבט ההוזה, החולם והמסויט הזה.

צריך גם לומר שפרנסיסקו גויה הוא ממקדמי הציור לכיוון של ויתור על פרטים, עם פחות קווי מתאר. הוא העדיף להדגיש את הצורה והאופי של מושאי אמנותו, כלומר של מה שצייר, תוך שימוש מועט בצבעים ובעזרת אור וצל.

כך שגם זו המורשת שלו לזרמים החדשים באמנות, כולל השפעה ברורה על הצייר אדוארד מאנה ובאופן מסוים על כל התנועה האימפרסיוניסטית, שעליה נמנה מאנה ועל האמנות המודרנית שלאימפרסיוניזם יש תפקיד משמעותי בעיצובה.


הנה גויה האמן:

https://youtu.be/ScVgB5OhNfU


תולדות חייו של גויה:

https://youtu.be/NQesPsaUEzY


חייו וסגנונו של גויה:

https://youtu.be/zLhqd1tXmao


הציורים הכהים של גויה:

https://youtu.be/5mAfHs12N_g


תערוכת וידאו של מאות מציוריו:

https://youtu.be/ZYjVzPp2tok?long=yes


ותכנית חינוכית על גויה (עברית):

https://youtu.be/dQ_IgerrwMY?long=yes

כאמן המרכזי מבין מייסדי התנועה האימפרסיוניסטית, הצייר הצרפתי קלוד מונה (Claude Monet) נחשב היום לאחד מאמני הצבע הגדולים בתולדות האמנות. אבל הצלחתו של מונה הייתה כאמן צעיר של ציורי נוף יפים ולא נחשבים מדי.

בשלב מסוים הוא וחבריו מתחילים לצייר, תוך שימת דגש על ציורים שיביעו את התחושות שלהם אל מול הנוף שבמציאות.

מונה חקר באופן מתמיד את האור והצל והיחסים ביניהם, מה שיביא את המשורר האנגלי ג'ררד מנלי הופקינס להמציא את המושג "נימור", עבור אפקט השילוב בין כתמי אור וצל באמנות.

מציור שצייר מונה בשנת 1872 ונתן לו את השם "התרשמות, זריחה" (Impression, Sunrise), נולד שמה של התנועה האמנותית החשובה "אימפרסיוניזם". זה קרה כשמבקר פריזאי מתנשא בשם לואי לרוי רצה ללעוג לאמנים הצעירים שציירו כמו מונה וקרא להם בהתייחס לציור "איפרסיוניסטים".

זה לא הצליח למבקר, כי הקבוצה אימצה את הכינוי שנועד להעליבם. כך נולדת תנועת ה"אימפרסיוניזם", שאימצה את הפילוסופיה של ביטוי ההשפעות החושיות על האמן, במקןם תיאור מדויק של המציאות בציור. די מהר היו ה"אימפרסיוניסטים", שהחלו כצעירים דחויים ונלעגים בקרב האמנים המוכרים, למוביליו של זרם חשוב שישנה את תולדות האמנות.

מונה נהג לא פעם לתאר את אותו נוף, את אותה סצנה, בשעות שונות של היום ובתנאים שונים של אור וצבע. למשל בציורי הערפילים הלונדוניים סביב גשר אחד, כשמתבוננים בהם ורואים את השינוי בתמונה המגובשת, המתבטא במשיכות הצבע של האמן ובגוונים ויחסי אור וצל שונים מציור לציור.

זה קורה כשבתחילת המאה ה-20 הוא מצייר סדרה גדולה של ציורי גשר בלונדון. בכל אחד מהציורים בסדרה, הוא מבטא באמצעות צבע את ההתרשמות שלו ומתמרן את תפיסת המתבונן. במהלך 3 מסעות שונים ללונדון, מונה מצייר מעל 40 גרסאות של גשר ווטרלו שמעל נהר התמזה. הגשר עצמו לא היה הנושא העיקרי של הציורים הללו, אלא האווירה שמסביבו. מה שהכי ריתק את מונה היה דווקא הנוף והאווירה המשתנה של הסצנה, עם האור הזמני, הגוונים המשתנים והערפל המלווים אותו.


הנה סיפורו של קלוד מונה:

https://youtu.be/XGmjJRR04sY


סיפור חייו לילדים:

https://youtu.be/_fsH2wf1y54


על גאונותו של מונה בעבודת הצבע של ציורי גשר ווטרלו:

https://youtu.be/kVv102g7RZY


חשיבותו של קלוד מונה:

https://youtu.be/n1SRJhTa3Lk


עבודותיו במוזיאון שנקרא על שמו:

https://youtu.be/kWfjxgER7Uk


הציור "התרשמות, זריחה" של קלוד מונה:

https://youtu.be/6mRXDvPEeHU


מונה מצייר בגנו המפורסם שבכפר ג'יברני:

https://youtu.be/BJE4QUNgaeg


ותכנית חינוכית על קלוד מונה (עברית):

https://youtu.be/nqqP9W3wfGE?long=yes

כיום ידוע וינסנט ואן גוך כאחד מגדולי הציירים בכל הזמנים. אבל בחייו סבל ואן גוך מעוני ומקשיים רבים בנפשו וביחסיו עם אחרים. עני, מסוכסך, כושל, בודד ובעל אופי קשה - הוא ראה את עצמו כמו שאחרים נטו לתפוס אותו - הלוזר המושלם והאמן הכושל.

בלתי נתפס לחשוב שאלה היו חייו וזה היה הדימוי של מי שנחשב אולי לאמן החשוב והמפורסם בתולדות האמנות - וינסנט ואן גוך.

כצייר הוא היה ידוע בשימוש עז ומלא הבעה שעשה בצבעים. כיום הוא נחשב לאחד ממבשרי סגנון האקספרסיוניזם ונגע אפילו בציור מופשט, הרבה לפני אחרים. אבל הוא כתב במכתב פעם, שסגנונו החדשני לא נבע מרצון להפשטה, אלא כי כך הוא יכול היה להכניס יותר רגשות לציוריו, או בלשונו שלו "יותר דרמה, כעס, כאב, אהבה ודמות".

בצעירותו החליף ואן גוך סגנונות ציור לא פעם והושפע מאד מהציור היפאני. את ציוריו הגדולים ומלאי האור והגוונים הבהירים הוא יצר בשנים האחרונות לחייו. את השנים הללו הוא עשה בדרום צרפת. במקביל החל ואן גוך לאבד את שפיותו ועשה מעשים מוזרים, שהעידו על מצוקה נפשית לא פשוטה.

המפורסם בין המעשים הללו הוא השמועה על חיתוך אוזנו, לפי השמועה כדי לתת אותה במתנה לאישה שאהב, אבל במציאות זה קרה אחרי ריב קשה עם חברו, הצייר פול גוגן, שבא לבקרו בדרום צרפת, מהבירה פאריס.

בחייו מכר וינסנט ואן גוך רק ציור אחד, בשם "הכרם האדום". את עצמו הוא הרבה מאד לצייר והותיר אחריו המון פורטרטים עצמיים, דיוקנאות של עצמו שצייר.

חסרון הכיס שלו הובילו בלית ברירה לצייר על מפות שולחן ומגבות שלקח מהמוסד לחולי נפש שבו אושפז. מוכשר כמו שד, אבל ללא שמץ של הערכה מסביבתו, מבולבל ובודד, הוא סבל מדיכאון קשה.

היום אפשר לטפל בדיכאון בקלות, אבל ואן גוך לא חי היום. בגיל 37 הוא ירה בעצמו ומת. כיום ציוריו שווים מיליוני דולרים כל אחד ונחשבים לנכס הגדול ביותר שאדם יכול להחזיק בביתו, אבל הוא עצמו סבל בחייו ממחסור קשה וצייר על מפיות נייר.

ההכרה בגאונתו הגיעה כמה שנים לאחר מותו. אז הוצגו ציוריו בפאריז וזכו להערכה גורפת. צבעיו העזים והשימוש שלו בצבע, תנועות המברשת הדינמיות והמנעד הרגשי שלו השפיעו על אמנים רבים ומיצבו אותו כאחד מהחלוצים הבולטים של האמנות המודרנית.

מאז הפכו גם ציוריו לחשובים ביותר בתולדות האמנות והם נמכרים כיום במחירי שיא.


על גדולתו של וינסנט ואן גוך:

https://youtu.be/vxz8NA9gMYc


קדימון לסרט על ואן גוך (מתורגם):

https://youtu.be/fv1yg3IU-Jc


כמה עובדות על האמן המשפיע בתולדות הציור:

https://youtu.be/H4_pk6fOUVA


חלקים מסרט שנעשה על חייו של ון גוך:

https://youtu.be/09ZYlutmaPI


סיפור חייו של גאון הציור:

http://youtu.be/qv8TANh8djI?t=28s


יצירותיו הגדולות כשברקע שיר שנכתב עליו:

http://youtu.be/nkvLq0TYiwI


דיוקנאות עצמיים שצייר:

http://youtu.be/O5tKG39G6Qk


סרטון שיצר אמן וידאו שהחליט להעיר רבים מציוריו המוכרים של ון גוך לחיים:

http://youtu.be/MPQSN3fNLF4


ותכנית חינוכית על וינסנט ואן גוך (עברית):

https://youtu.be/VN-Nyji8nNI?long=yes

אחת הטרגדיות האמנותיות בתולדות האמנות היא זו של קזימר מלביץ' הרוסי. מלביץ' הוא הממציא את האמנות המופשטת וחשיבותו באמנות המודרנית לא קטנה משל פיקאסו, אך הוא מת בעוני וללא הערכה, לאחר שלא עמד בדרישות המשטר הקומוניסטי ולצייר אמנות מגוייסת, ריאליסטית, מגוחכת בעיניו וההיפך מאמנות מופשטת, בה הוא כה האמין.

למעשה, סיפורו הטרגי של מלביץ' הוא טרגדיה של רדיפה ורמיסה של אמן דגול ופורץ דרך, בידי השלטון הקומוניסטי הרודני של ברית המועצות, עד לחיסולו הפיזי והאמנותי.

מלביץ' היה צייר מודרניסטי "רגיל" שצייר בסגנון קוביסטי ובהמשך "מופשט גאומטרי", סגנון בו הצורות הגאומטריות עומדות במרכז. המהפך בחייו של מי שיהיה גאון ההפשטה התחיל בשנת 1915. בתערוכה בעיר פטרוגרד (סנט פטרסבורג של ימינו) בשם "0.10" הציג מלביץ' את הציור המהפכני "ריבוע שחור על רקע לבן".

בציור, שמלביץ' קרא לו "האפס של הצורה", הופיע רק ריבוע שחור על רקע לבן. לאחר שניטרלו את ההערות הציניות, הגיעו המבקרים למסקנה שמלביץ' הצליח להגיע בו להפשטה מוחלטת שמעולם לא נראתה באמנות עד אז.

הציור הזה היה רעידת אדמה. כמו האסלה של מרסל דושאן או המוסיקה הדודקפונית של שנברג, גם הוא שבר מסורות אמנותיות בנות אלפי שנים. מלביץ' הפך לרגע לכוכב עולמי בשמי האמנות ויצא לעבוד בחו"ל. שלוש שנים אחר כך, הוא הרחיק עוד יותר, בסדרת עבודות שנקראה "לבן על לבן", שבה הוא טען שהגיע לקצה יכולת הצבע. הוא ויתר לחלוטין על התיאור של האובייקט המצויר, כדי להשיג את התמצית שלו.

לסגנונו החדש קרא "סופרמטיזם", או "אמנות המבוססת על רגש אמנותי טהור". הוא הבהיר שמטרתו לבחון את החיים על ידי העברת התחושה האמנותית הטהורה. הוא יצר את מה שכינה במילותיו "צורות שנבנות משום דבר"...

העתיד היה שלו. בשלב הזה בקריירה שלו נראה היה שמלביץ' יזכה בחייו לחשיבות עצומה באמנות של המאה ה-20. אך מזלו עתיד היה להתהפך. בשנת 1927, לאחר הישגים ניכרים בעולם, נקרא מלביץ לחזור לברית המועצות. זה היה עידן שבו פוליטיקאים סובייטים התנגדו לאמנות מודרנית. הם קראו לו לסדר ולשוב הביתה. תרתי משמע.

משחזר מלביץ' למולדתו, הוא נדרש לשנות את סגנונו. במקום לפתח את האמנות המופשטת ולהוביל בגאוניותו את הזרם המהפכני שלו, נאלץ מלביץ' לציית לדרישות השלטון ולצייר איכרים ועובדי משק בסגנון הריאליזם הסוציאליסטי.

כמה נורא.

כי לטווח ארוך לא הצליח מלביץ' הגאה להתאים את עצמו לרוח הזו. הוא הלך ונדחק לעוני ובדידות קשים. בשנת 1935 הוא מת חסר-כל וללא שמץ מהכבוד המגיע לו כאחד האמנים הדגולים של העידן המודרני.

הריבוע השחור שלו שינה את מהלך האמנות והשפיע על זרמים כמו הדאדא, הסוריאליזם והמינימליזם, אבל הוא, הגאון שהקדים את כולם, לא זכה לראות את שמו מתנוסס בגאון כאחד מגדולי המודרניזם בציור ואמנות המאה ה-20 בכלל.


הנה היצירה המהפכנית של קזימיר מלביץ' - "ריבוע שחור על רקע לבן":

http://youtu.be/cBBJYKhZvw0


סיפורו של הריבוע השחור על רקע לבן:

https://youtu.be/ZY5PtopO-LI


דיון על הציור המפורסם:

http://youtu.be/lYy1z0DFxeU


ממשיכי דרכו באמנות עושים גם היום חיל:

https://youtu.be/9aGRHOpMRUg


ופרויקט של עירית פתח תקווה שמפרגן למורשת מלביץ' ובמיוחד למשולש, הריבוע והעיגול שבהם ראה את המרכיבים החשובים ביצירה:

http://youtu.be/qQEoXMJuBhA

ואסילי קנדינסקי הוא אחד מהציירים המפורסמים במאה ה-20 ומפורצי הדרך בציור המופשט. קנדינסקי העמיד כערך העליון באמנות את יכולתו של האמן לבטא באמצעות אמנותו את הרגש. תחושות, אווירה והרמוניה חזותית החליפו אצלו את המראה הברור של הדברים, הממשי, ריאליסטי.

בציוריו הוא יצר הפשטה של הנוף לצורות נטולות משמעות וחופשיות. כלומר, הציורים שלו שאבו השראה מהצורות שבטבע, אך הוא העלים מהם את היכולת לזהותם כדברים ראליסטיים, ממשיים, מהעולם האמיתי (או בשפת האמנות, הוא הוריד את הפיגורטיביות שלהם).

ציוריו השתנו לאורך השנים, מציורים מלאי הבעה, ציורי עצים ונוף מלאי צבע לכיוון של ציורים מופשטים בנושאים לא ברורים, שהצופה בהן יכול וצריך לדמיין את מה שנראה על הבד. בעבודותיו של קנדינסקי ישנן צורות גאומטריות ברורות כמו ריבועים, משולשים, עיגולים וכדומה (כמיטב סגנון "המופשט הגאומטרי" שעליו הוא נמנה), ולצידן גופים מופשטים ולא ברורים, שקצת מזכירים יצורים מיקרוסקופיים.

קנדינסקי לא נתן שמות לציוריו. להיפך, בכדי לנתק את הציורים ממקור ההשפעה הוויזואלי שלהן ולהשאיר אותם כחיבור ויזואלי של מרכיבים שונים, הוא כינה את ציוריו בשם הטכני 'קומפוזיציות' (חיבורים).

הוא החל כאמן רוסי, אך עבר לגרמניה ולימד בבית הספר באוהאוס לאמנות ולארכיטקטורה, עד לסגירתו בידי הנאצים ב-1933, ממש כשעלו לשלטון. אז עבר קנדינסקי לצרפת ועל אף שסגנונו המופשט לא היה מקובל בפאריס של אותם הימים, הוא המשיך ליצור בה עד יום מותו ב-1944.


הנה תולדות חייו של קנדינסקי:

http://youtu.be/_-H42hoR0-s


קנדינסקי מצייר בסטודיו שלו:

https://youtu.be/Bc83deRcKMo


מציוריו הגדולים, החל מציורי הנוף ועד לציורים המופשטים בסגנון המוכר של קנדינסקי:

http://youtu.be/z3E2tZzDxCo


סרטון אנימציה ברוחו של האמן:

http://youtu.be/aMiiKLyIR88


עבודותיו:

http://youtu.be/H62BRsqEruE


רגע, יצירה! - כך תציירו כמו קנדינסקי:

https://youtu.be/Jsr2SsNSUfI


סרט ארוך של עבודות ואסילי קנדינסקי:

http://youtu.be/aqD7JhB3Sj4?long=yes


ותכנית חינוכית על וסילי קנדינסקי (עברית):

https://youtu.be/ZsOnZmajOGc?long=yes

כמי ששמו המלא היה "פבלו דיאגו ג'וזה פרנסיסקו דה פאולה חואן נפומוסנו מריה דל לוס רמדיוס סיפריאנו דה לה סנטיסימה טרינידד רואיס יא פיקאסו", היה הצייר והפסל הספרדי פבלו פיקאסו, אחד מהאמנים המהפכניים בתולדות האמנות וללא ספק אחד מנותני הטון המרכזיים של האמנית במאה ה-20.

פיקאסו היה ילד פלא שהפך לאמן מרתק ונערץ. הוא לא הפסיק לחקור את האפשרויות האמנותיות שלו, ניסה וניסח חוקים חדשים ובעיקר עשה מהפכות באופן יצירתו.

היו לו תקופות שונות ביצירתו ובכל תקופה הוא צייר בסגנון שונה מהאחרות. בין התקופות ביצירתו: התקופה הכחולה, הוורודה, הקוביזם הפיסולי, הקוביזם האנליטי ועוד.

בין לבין הוא כנראה האמן הפורה בהיסטוריה, עם הערכות של מומחים שבחייו הוא יצר כ-50 אלף עבודות אמנות. חלק מהעבודות הללו, אגב, נוצרו ושורבטו על מפיות בבתי קפה, שכיום שוות הון.

פבלו פיקאסו היה אמן מהפכן, פורץ דרך ומייסד זרם הקוביזם באמנות המודרנית ומי שרבים מחשיבים כאמן החשוב ביותר באמנות המודרנית של המאה ה-20. המדהים הוא שבניגוד לאמנים שעשו מהפכות, איכויותיו והמהפכנות של פיקאסו לא פגעו בו אלא הפכו אותו לאהוב ההמונים.

כמו מידאס האגדי, שכל מה שנגע בו הפך לזהב, כך פיקאסו. ציוריו ופסליו נחשבים כיום מהיקרים ביותר בעולם. עובדה מעניינת היא שהאיש שכל עבודה שלו יכולה לפרנס בעושר משפחה לכל חייה, היה קומוניסט פעיל ומעורב פוליטית, שבחייו נאסרה בשל כך כניסתו לארצות הברית.


כך ניתן להבין את הציורים של פיקאסו:

https://youtu.be/_HGW1DQO1xQ


פיקאסו מצייר:

http://youtu.be/ExCQZ940Rbw


כמה מיצירותיו הגדולות של פיקאסו:

https://youtu.be/ziJOYOeG1yc


פיקאסו בעבודה:

http://youtu.be/CkRS3wDg1xU


רגע, יצירה! - כך תציירו כמו פיקסו:

https://youtu.be/9Jcs0VB5ZUk


סרט תיעודי על פיקאסו - המהפכן של האמנות המודרנית:

https://youtu.be/ANqi-LuH5j8?long=yes


כיצד ציוריו ה"פשוטים" הם בעצם יצירות מופת:

https://youtu.be/FjqQgEyokjs?long=yes


ותכנית טלוויזיה חינוכית על פיקאסו (עברית):

https://youtu.be/Nwq8iDTAZVo?long=yes

האמן רוי ליכטנשטיין היה מראשי זרם הפופ בארה"ב (קראו לזה פופ-ארט). הוא היה בעיקר צייר אמריקאי, אם כי הוא גם פיסל ופסלים שלו נמצאים היום בחוצות ירושלים, ברצלונה וערים גדולות נוספות.

ליכטנשטיין זכה לשם עולמי בשילוב וההשפעה שספג מתרבות הקומיקס והדרך שבה שילב את הקומיקס באמנות שלו.

שיטות כמו שימוש בנקודות בנדיי (נקודות ששימשו למילוי משטחים בדפוס וקומיקס), צבעים בסיסיים כמו אדום וכחול, קווים שחורים עבים, דמויות קומיקס ובועות עם משפטים - כל אלה שולבו ביצירותיו ושימשו בהם בצורה מוגדלת, שריתקה את הקהל האמריקאי והפכה את ליכטנשטיין לאמן ידוע ונערץ. הוא לא ניסה לצייר את המציאות אלא להעבירה "באופן מלאכותי ככל האפשר".

כמו חברו להובלת תנועת ה"פופ ארט", אנדי וורהול, גם ליכטנשטיין לא עסק רק באמנות. בעברו הוא שימש גם כשרטט וכמעצב חלונות ראווה ורכש כלים והיכרות עם חומרים ושיטות עיצוב שהשפיעו מאד על האמנות שייצר מאוחר יותר.

כמו וורהול ויוצרים אחרים בזרם הפופ, גם ליכטנשטיין נהג לתת יחס מרומם לדברים שגרתיים ולזוטות ולהציבם בתערוכה, בתור אמנות. אבל בהבדל מוורהול, שעסק בעיקר בשכפול (רפרודוקציה), לצד ריבוי ועיסוק בצרכנות, הוא היה ונשאר צייר.

לפרסום זכה ליכטנשטיין מאותם ציורים מבוססי קומיקס. יצירתו הראשונה בסגנון זה הייתה "הבט מיקי" (Look Mickey), מ-1961, בה הוא שילב את דמותו של מיקי מאוס, הגיבור הגדול של סרטי האנימציה של וולט דיסני.

כמעט תמיד נלווה לציוריו רעיון סמוי כלשהו (סאב טקסט). בציור "יצירת מופת" (1962) למשל, הוא הציב בפי הגיבורים את שאיפותיו שלו כצייר, כשבלונדינית מצודדת אומרת לצייר החתיך על ציורו המופשט וחסר משמעות "הו בראד יקירי, הציור הזה הוא יצירת מופת! עוד מעט כולם יעמדו בתור לקנות את העבודות שלך!"

לליכטנשטיין שמורה תהילת עולם באמנות המודרנית. בזכותו החלו תמונות קומיקס, שעד אז נחשבו בידור לילדים, לקבל מקום של כבוד על קירות המוזיאונים, באוספים של אספני אמנות מכובדים ובתולדות האמנות בכלל.


הנה סרטון על רוי ליכטנשטיין:

https://youtu.be/6jowA-pH-Y8


עליו ועל עבודתו בסטודיו אל מול רבות מיצירותיו:

http://youtu.be/f1s-nAijk_g?t=26s


סרטון עם המחשה קולית ליצירות של האמן רוי ליכטנשטיין:

http://youtu.be/aPQKI1ejcWA?t=20s


ואנימציה יפה שנעשתה בסגנון של רוי ליכטנשטיין:

http://youtu.be/8jdTNGGj5e4

הצייר ג'קסון פולוק (Jackson Pollock), מי שמכונה בתולדות האמנות המודרנית "אמן הטפטופים", קנה את עולמו בשנות ה-40. זה קרה כשהוא החל להתיז צבע על בד הציור והיה לחלוץ שיטת הציור בזריקת צבע, טכניקה שבה האמן מתיז טיפות של צבע על גבי הקנווס.

זה החל בשנת 1946 לטפטף צבע, לשפוך צבעים ולהשליך צבעים על הבד. גם אם בהתחלה משך תשומת לב כאמן מוזר, עם תפיסות קיצוניות וטכניקות משונות לציור, בהמשך זה תפס.

תפס ???

כן ומאוד. שפיכת הצבעים על קנבסים ענקיים שפרש על הרצפה ושימוש בעוד אמצעים "מוזרים" בעולם האמנות, כמו חול, זכוכיות שבורות, סכינים ומקלות, הפכו אותו לאמן מפורסם ומעניין.

בדיעבד הוא היה להצלחה מסחררת, אפילו בעידן של המאה ה-20 - המאה של האמנות המודרנית, המוקצנת, המטורפת, זו שחיפשה כל הזמן את הגבולות של ההגיוני ביצירה האמנותית, זו שמרסל דושאן כבר הותיר בה בתחילת המאה את חותמו החוצפני, כשהכניס משתנה למוזיאון והודיע שהיא יצירת אמנות.

אך באוגוסט 1956, כשהוא בן 44 בלבד, נהרג פולוק בתאונת דרכים בניו-יורק, שארעה בעת שנהג תחת השפעת אלכוהול. זה לא הפריע לציורים שלו להמשיך אחריו ולהפוך לנחשקים במיוחד, הן בקרב חובבי אמנות מודרנית והן בקרב אספנים שהלכו והעלו את מחיריהם.

ציור של ג'קסון פולוק, שנקרא "ציור מספר 5, 1948" השיג את אחד המחירים הגבוהים בכל הזמנים במכירה פומבית - סכום של 140 מיליון דולר שולם בעדו!


הנה סגנונו היחודי של ג'קסון פולוק:

https://youtu.be/WE_76kYvJQg


המחשה של טכניקת טפטוף הצבע הייחודית של פולוק, מתוך הסרט "פולוק" בכיכובו של אד האריס:

http://youtu.be/JZ3glUYHa3Q


אמן מדגים את טכניקת הציור של פולוק במוזיאון לאמנות מודרנית, ניו יורק:

https://www.youtube.com/watch?v=EncR_T0faKM


תולדות חייו של ג'קסון פולוק:

https://youtu.be/TCEgtPAhtuo


ציור מספר 19 שלו הוא מיצירותיו החשובות והוא בא בתקופה הכי יצירתית שלו, שנמשכה 3 שנים:

https://youtu.be/EL_CwXXIoRw


סימולטור הציור האלקטרוני בסגנון פולוק מאפשר לצייר בסגנון ההתזה שלו, מבלי להתלכלך:

https://youtu.be/CKVqlmZTL34


גם היצירה מספר 11 "Blue poles" היא ענקית ומרשימה מאד:

https://youtu.be/fnORitT5h4U


בסרט הבידיוני הנפלא "אקס מאכינה" תופס ציור של פולוק מקום של ממש:

https://youtu.be/EoQuVnKhxaM


כך תציירו כמו פולוק:

https://youtu.be/EncR_T0faKM


סרט תיעודי קצר על יצירתו וביקור בסטודיו שלו:

https://youtu.be/vKL7ThG67ac?long=yes


והשאלות שמעלים ג'קסון פולוק והתהילה לה זכה:

https://youtu.be/gOGDDh1thaQ?long=yes