יש כמובן דרכים ונתונים שונים שמודדים את אי השוויון. אחת הפופולריות למדידת אי שוויון היא בדיקה של כמה מהכסף במדינה נמצא בידיו של המאיון העליון, כלומר של האחוז או המאית הכי עשירה של האנשים בחברה.

בישראל אי-השוויון הוא 15%. כלומר המיון העליון מחזיק ב-15 אחוזים מהעושר במדינה. בצרפת זה רק 10% ובארצות הברית 25%. מצבנו בתחום אי השוויון, לפיכך, טוב משל ארה"ב וגרוע מאי השוויון בצרפת.

עוד נתון? - בתחום השכר, למשל, ינסו לא פעם בעלי האמצעים, או עושי דברם מהפוליטיקאים, לבלבל אותנו. הם יציינו שעל פי השכר הממוצע במשק מצבנו מצוין. אל תאמינו לנתון הזה! - ממוצע הוא מדד שמושפע מהקצוות. אם יש מיליארדרים שמקבלים שכר עצום מהחברות שבבעלותם, הם מושכים את השכר הממוצע במשק כלפי מעלה וכך נראה לנו שהכל טוב. אבל זה שקר, שלא פעם נועד כדי להסתיר את רמת אי השוויון, אחרת תתרחש כאן מהפכה, כמו בצרפת של סוף המאה ה-18.

אז מה מודדים? - הנתון האמיתי הוא החציון. בודקים מה שכרו של האדם האמצעי מתוך האוכלוסיה כולה. אם יש 6 מיליון אזרחים והם מסודרים לפי הכנסתם, נבדוק את שכרו של האזרח (או האזרחית) ה-3 מיליון. שכרו הוא השכר החציוני במשק והוא יספר לנו את הסיפור האמיתי על מצבנו הכלכלי בתחום השכר. הוא לא מושפע מהקצוות וגם לבדוק את החציון זו לא בעיה. זה לא שעושים טור ארוך של כל תושבי המדינה, לפי שכרם. מחשב יכול להנפיק את השכר החציוני במשק על פי הסטטיסטיקה.


כך אי-השוויון בעולם הולך וגדל (עברית):

https://youtu.be/_wfcxeYdeno


וסיפורו של אי השוויון בעולם:

https://youtu.be/FXmsj4dh-RI