הפרד ומשול (Divide and rule ובלטינית "divide et impera") היא שיטה בה השולט משיג ושומר על עוצמתו, על ידי פיצול הכוח המצוי בידי האחרים.

במילים אחרות, שיטת "הפרד ומשול" מסייעת להפרדה ולפיצול כוחות האויב או הציבור המתנגד, במטרה להחליש את כוחם.

מכיוון ש"השלם גדול מסכום חלקיו", יהיו הפלגים של השלם המאוחד, אותן קבוצות מפוצלות של הצד השני, קטנים וחלשים מאשר הקבוצה המאוחדת והחזקה שלפני ההפרדה. לפיכך ישתדל השליט למנוע התנגדות של קבוצה מאוחדת או אוכלוסייה גדולה, שתקשה על שליטתו בה. הוא ישאף להפריד, כדי למשול.

מי לא עושים שימוש בשיטה הזו? - לא חסרות דוגמאות. הנה שתיים: הנהלות ישאפו לשבור שביתות, על ידי כך שישכנעו חלק מהעובדים המפגינים נגדם ואף שובתים "לשבור שביתה" ובכך יפגעו בסולידריות, ה"ביחד" של השובתים. פוליטיקאים ומנהיגים שנויים במחלוקת ישאפו לפלג את העם ולשסות את האזרחים אלו באלו ובכך להחליש את המתנגדים העושים להפלתם.


#הפרד ומשול בהיסטוריה
את השיטה הזו יישמו בהמון הקשרים היסטוריים. האימפריה הרומית נהגה שוב ושוב לפצל ולבודד עמים כבושים שכבשה בעולם, בכדי שלא יתאחדו נגד שלטונה. כך עשתה רומי במקדוניה, כך עשה יוליוס קיסר במלחמות הגאליות ועוד.

סטרבו, היסטוריון רומי, מתייחס בכתביו לשיטה, בשאיפתה של רומי לפצל את הליגה האכאית במוקדון. הפיצול אפשר לרומאים לנהל משא ומתן שונה, עם כל מדינה בליגה. בעוד שעם חלק מהמדינות מטרת המו"מ הייתה לשמור על כוחן, עם אחרות, שהפריעו לרומי, המטרה הייתה להחליש ולהביא להרס שלהן.

אגב, ברומי השיטה יושמה בארצות שכבשה האימפריה, בצורה של "הפרד וכבוש", כדי שלא ליצור בריתות צבאיות נגדה. בכך היא סתרה את השיטה המדינית ההפוכה שהנהיגה האימפריה הרומית לאחר כיבוש הארצות הללו - שיטה בה איחדו את כל ארצות הכיבוש, אל הקיסרות החזקה והמאוחדת של רומי.

מקיאבלי, בספרו "אמנות המלחמה" (Dell'arte della guerra), הציע גם הוא ליישם את האסטרטגיה הזו בשדה הקרב. הוא המליץ למנהיג לעשות הכל בכדי לפצל את כוחות האויב. הטכניקות הן, בין השאר, לעורר חשד אצל המפקד או המצביא לגבי הנאמנות של חלק מכוחותיו, או אף לספק לו מניע לפיזור של הכוחות בשדה הקרב, כך שהאויב ממילא ייחלש.

גם האימפריה הבריטית בהודו הכבושה התסיסה את הפלגים שונים וגרמה להם להילחם זה בזה, כדי שלא יתאחדו. השיסוי הבריטי של בני דתות שונות בהודו יצר שנאה עזה, שנמשכת עד היום ובאה לידי ביטוי גם בפיצול המוסלמים של הודו למדינה משלהם - פקיסטן.

כששלטו המונגולים בסין, גם הם השתמשו בשיטה בצורה חכמה. המונגולים הביאו אנשי ניהול מוסלמים ממערב אסיה, כדי לנהל בסין את השלטון מטעמם, כשמנגד הם העבירו מנהלנים סיניים, בכדי לנהל אזורים מוסלמיים שכבשו. התוצאה הייתה שהמנהיגות הייתה מפוצלת מהשלטים ובכך הסינים יצרו פיצול אינטרסים מולם.

גם באפריקה הפריד הקולוניאליזם בין חברות, שבטים וארצות - כדי למנוע התקוממות משותפת כנגדו. הקולוניאליסטים ידעו בפירוש שאם האפריקאים יתאחדו נגדם, הם ינצחו אותם לבסוף ולכן השיטה הניבה שלטון בן מאות שנים והעברה של מיליונים לעבדות באירופה ובאמריקה.

במזרח התיכון, אחרי מלחמת העולם הראשונה, חילקו ביניהן בריטניה וצרפת, את המזרח התיכון, בהסכם סייקס פיקו. כך החלישו ופיצלו את המזרח התיכון, שקודם נשלט כיחידה אחת על ידי האימפריה העות'מאנית. הפיצול למדינות ערביות שונות, נועד בעיקר כדי שלא יתמרדו כנגד המעצמות הקולוניאליסטיות מאירופה.

גם כיום משמשת שיטת "הפרד ומשול" לצרכים מגוונים בפוליטיקה ובחברה המודרנית. באמצעות שיטה זו ניתן לפצל עובדים של ארגון גדול ובכך למנוע מהם להתאגד למחאה או שביתה, כנגד ההנהלה או המעסיק. "הפרד ומשול" שימשה גם את הממשלה כדי לסכסך ולפלג את המחאה החברתית בישראל של 2011.


הנה יישום של הפרד ומשול בפוליטיקה - עיתונאית חכמה מסבירה כיצד עושים הפרד ומשול למחאה החברתית ב-2012 (עברית):

https://youtu.be/YEo1X9BbDXE


גלות בבל הייתה חלק משיטה של ממלכת אשור ל"הפרד ומשול" בארצות שכבשה:

https://youtu.be/Wyu-weq5FjY


ושיר על הפרד ומשול (עברית):

https://youtu.be/tRMVAv_XOp0

רבים תוהים מה ההבדל בין שני בתי המחוקקים בארצות הברית ולמה צריך שניים כאלה במקום בית מחוקקים אחד, פרלמנט כמו בכל מדינה "נורמלית". אז מהו באמת ההבדל?

ראשית, הקונגרס הוא הפרלמנט האמריקאי. הוא שוכן בגבעת הקפיטול שבעיר בוושינגטון והוא מורכב משני בתים, שלכל אחד תפקיד משלו.

בתי הקונגרס הם הסנאט ובית הנבחרים.

באמריקה הפוליטית הכל מתחיל מהאבות המייסדים. מייסדי האומה (ארצות הברית של אמריקה) הקימו שני בתי מחוקקים שמהווים ביחד את הקונגרס. הבדלים ביניהם הם שמשקפים את מערכת האיזונים והבלמים המורכבת של הממשל האמריקאי, שנועדה מצד אחד להבטיח ייצוג הוגן של האזרחים ומצד שני למנוע ריכוז יתר של כוח בידי גוף אחד.


#בית הנבחרים
הוא האזורי והעממי מהשניים, לטוב ולרע. כל 435 הצירים שמכהנים בו מייצגים את אזור הבחירה שלהם, על פי גודל האוכלוסייה, כך שלמדינות גדולות יותר יש בו נציגים רבים יותר.

תפקידם של צירי בית הנבחרים לייצג את הצרכים והרצונות המיידים של מי שמתגוררים במחוז שלהם ובחרו בהם לכהן בו. מדי שנתיים הם עומדים לבחירה מחדש, מה שאומר שהם רגישים יותר לשינויים בדעת הקהל ובעצם נתונים במערכת בחירות תמידית. חברי בית הנבחרים חייבים להיות בני 25 לפחות.

מבינת תפקיד, לבית הנבחרים יש את הסמכות הבלעדית להגיש חוקי מס, מה שמעניק לו השפעה רבה על המדיניות הכלכלית של ארצות הברית.


#הסנאט
הוא המורם מעם ויותר מרוחק. יש בו רק 100 סנאטורים, שניים לכל אחת מ-50 המדינות שמרכיבות את אמריקה וללא קשר לגודל האוכלוסייה בהן.

את הסנאטורים בוחרים אחת ל-6 שנים, מה שמאפשר להם לפעול בראייה ארוכת טווח יותר ולקבל החלטות כבדות משקל מבלי להתחשב כל הזמן בהלכי הרוח של הציבור ובפופולריות שלהם. תקופת הכהונה הממושכת יותר הפכה את הישיבה בסנאט ליוקרתית יותר, מה עוד שרק מגיל 30 אפשר להיות סנאטור.

הסנאט הוא שמחזיק בסמכות לאשר מינויים נשיאותיים (שרים, שופטים, ראשי הסוכנויות הפדרליות ושגרירים). הוא גם מאשר חוזים ואמנות בינלאומיות עליהן חותמת ארצות הברית, מה שמעניק לו תפקיד מכריע בעיצוב מדיניות החוץ והרכב הממשל.


#דוגמאות לשילוב בין בתי הקונגרס
כל חקיקה חדשה בארצות הברית. צריכה לעבור את האישור של שני בתי הקונגרס. בענייני התקציב, למשל, על שני הבתים להגיע להסכמות - גם על הנוסח וגם על הסכומים.

לעתים יש ביניהם חלוקת עבודה. בהליכי הדחה (אימפיצ'מנט) של נושאי משרה בכירים, כולל הנשיא, בית הנבחרים הוא למעשה התובע, כלומר, האחראי על הגשת כתבי האישום.

לעומתו, הסנאט בהליכים כאלו הוא השופט שמשמש כבית המשפט שדן בתיק ומייצג את משפט העם. ואכן, בראש הסנאט יושב נשיא בית המשפט העליון.


כך מתחלק הכוח בפוליטיקה האמריקאית (מתורגם):

https://youtu.be/HuFR5XBYLfU


הנה הסבר על בית הנבחרים בארצות הברית:

http://youtu.be/1goLynHyFaY


ותפקיד הסנאט האמריקני:

http://youtu.be/zNzeJXbBbNs