שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהי ההיסטוריה של החרבות?
החרב (Sword) נולדה ככל הנראה בתקופת הברונזה, כשלראשונה פיתח המין האנושי טכנולוגיה ליצירה של להבים חדים, שניתן היה ליצור בכל אורך - מפגיונות קצרים ועד חרבות ארוכות.
ואכן, החרבות הראשונות התאפיינו בלהב קשה אך שביר. יצרו אותן מברונזה או נחושת. הן נוצרו ביציקת נחושת נוזלית אל תוך תבנית, לאחר מכן קירור, ליטוש וחידוד באמצעות פתירות ואבני ליטוש.
אבל לכלי נשק חשוב הפכו החרבות רק כשהאדם למד לעבד את מתכת הברזל. הנפחים של התקופה למדו אז שעל ידי הוספה של מעט פחמן, דרך הפחם שכולל אותו, מייצרים את סגסוגת הפלדה, החזקה ויעילה הרבה יותר.
בעת העתיקה הרבו חיילי הליגיון הרומי להשתמש בחרבות קצרות וקלות שנועדו בדרך כלל לדקירה ומעת לעת גם לשיסוף האויב. המפורסמת שבהן הייתה החרב התקנית של החייל הרומי, זו שנקראה גלאדיוס.
כשהצבא הרומי הלך והתדרדר ועימו גם המשמעת של הלוחמים, החליפה חרב אחרת את הגלאדיוס הרומית. זו הייתה הספאתה - החרב הארוכה יותר בה השתמשו אויבי האימפריה הרומית - הברברים של אותם ימים. גם אחרי נפילת האימפריה הרומית המשיכו להשתמש בחרבות, אך פחות טובות ומושקעות.
תקופת השיא של החרבות הייתה בימי הביניים, בעיקר באירופה, יפן והמזרח התיכון. נפחים וחרשי חרבות היו אז בשיאם והם ייצרו חרבות באיכות מעולה, בעיקר בדמשק, ספרד ויפן. הסוד תייצור של פלדת דמשק באותם ימים נשכח מזמן ולא ידוע כיום, אבל ההיסטוריה מראה שחרבות מפלדה בטכניקה זו היו מהטובות ביותר בהיסטוריה.
צריך לזכור שהחרב הייתה אז כלי נשק מאוד יקר. הכנה של חרב איכותית לקחה חודשים ולא פעם גם יותר משנה שלמה. בתנאים כאלו ברור שמעט מאוד אנשים יכולים היו להרשות לעצמם לרכוש חרב משלהם. בניגוד לכלי נשק אחרים, כמו פטיש, גרזן, קשתות וחניתות, בחרב השתמשו באותם ימים רק למלחמה. רק אצילים, אבירים (ביפן סמוראים) ובני המעמד הגבוה יכולים היו אז להרשות לעצמם חרב משלהם.
החרבות אז היו מגוונות, הן בגודלן והן בעיצוב שלהן. היו בהן חרבות רחבות לשימוש צבאי, חרבות כבדות באורך של יותר ממטר וחצי וכלה בחרבות קלות ודקות, דוגמת החרב הקטנה שנועדה בעיקר לסיף ולשימוש אזרחי. באירופה של אותם ימים כבר היו בתי ספר לסיוף והלוחמים התאמנו רבות בסיף עם חרבות.
חרבות הוויקינגים, מי שיהיו לכוח משמעותי בהמשך ימי הביניים, לא היו מאוזנות והיו בדרך כלל כבדות. רבים מהוויקינגים נשאו גם ספק חרב קצרה וספק פגיון ארוך, שנקרא סיקס (seax). היא שימשה לצד החרבות הגדולות, החניתות וגרזני המלחמה.
לא רק באירופה של ימי הביניים והרנסאנס החרב שימשה כסמל מעמד, אלא גם ביפן הפאודלית. מצב זה נמשך עד המאה ה-19, בה נכנס הנשק החם, שהתבסס על אבק שרפה. בבת אחת איבדה החרב את מקומה בשדה הקרב, לטובת הרובים והתותחים.
מכאן הלך השימוש בחרבות ודעך והשימוש העיקרי בחרבות עבר להיות למטרות טקסיות והחרב הפכה די מהר לפריט אספנים.
אך חרבות שימשו גם לספורט הסיף. מאז סוף המאה ה-19, עם חידוש המשחקים האולימפיים המודרניים, הפך הסיף לספורט קבוע באולימפיאדה. זאת על אף שבאולימפיאדה העתיקה ביוון הוא לא היה אחד מהענפים הספורטיביים שבהם התחרו.
מבחינה צבאית, מי שעוד השתמשו בחרבות אל תוך המאה העשרים, היו הקצינים בצבא היפני. עד תום מלחמת העולם השנייה הם המשיכו לשאת את חרב הקטאנה המסורתית, לקרב פנים אל פנים ולמטרות טקסיות.
הנה תולדות החרבות:
https://youtu.be/c94vhjGsC8M
חרבות הוויקינגים:
https://youtu.be/GQY4hOc9LrU
חרבות מימי הביניים:
https://youtu.be/VVt7rW6WWPU
חרב מפלדת דמשק:
https://youtu.be/Ms4qKcImpWY
נפח שמייצר חרבות בסגנון ימי הביניים:
https://youtu.be/myCbp5laxyE
קטעים מאליפות העולם בסיף:
http://youtu.be/ke5NxLqdJjE
ומדוע לקצינים נאצים רבים היו צלקות על הפנים?
https://youtu.be/komTvl6-XtI
מהי החרב ולאיפה היא נעלמה?
החרב (Sword) היא אחד מכלי הנשק העתיקים ביותר. האדם השתמש בה כבר בתקופת הברונזה, התקופה בה היא נולדה.
החרב היא כלי נשק קר, ללא חומר נפץ, שנועד לדקירה ולשיסוף היריב. באופן מפתיע, טכניקת הסיף ושיטות הלחימה הנפוצות בחרב די דומות בין תרבויות שונות בעולם.
גם המבנה שלה דומה למדי בין התרבויות השונות. החלק העיקרי בה הוא הלהב הארוך, העשוי מתכת. לפחות אחד מצדדיו יהיה חד ומשויף ולעיתים קרובות קצהו יהיה מחודד לשם דקירה.
את ידית החרב יוצרים בעולם מסוגי חומרים שונים. הכי נפוצות הן ידיות חרב שעשויות עץ המצופה בעור בעלי חיים. אך יש שהן מצופות בד עבה, עורות דגים, לעתים כרוכים מסביב לעץ שרוכים, חוטים או סבכות עשויות מתכת.
את החרב נושאים בדרך כלל בנרתיק הנקרא "נדן". הוא נועד למנוע מהחרב לפגוע במי שנושא אותה ובו בזמן מגן על הלהב של החרב מפגעי טבע, כמו לחות ואבק.
עד כדי כך החרב הייתה משמעותית במלחמות העבר עד שעל לוחם תמידי, אדם שלא מפסיק להילחם, אמרו עליו שהוא "חי על חרבו".
לחרב היו גם תפקידים טקסיים או סמליים שונים. את האבירים נהג המלך להכתיר בטפיחה בחרבו על כתפיו.
יותר מזה - חרבות של מלכים, אצילים וגיבורים, נהגו לקשט בעיטורים ייחודיים ולייצר ממתכות יקרות מאוד ובהשקעה רבה של עבודה. חרבות גם קיבלו לא פעם שמות, כמו חרבו האגדית של המלך ארתור, שנקראה "אקסקליבר".
הנה התפתחות החרבות מ-2500 לפני הספירה ועד ימינו:
https://youtu.be/c94vhjGsC8M
לוחמי חרבות באוקראינה של ימינו:
https://youtu.be/RO0NZlyLNpg
קרב חרבות בסגנון האבירים באירופה:
https://youtu.be/xIq4rWJE1GU
קרב חרבות - האם כך נולד ספורט הסיף:
https://youtu.be/JOBTFfHJjV8?t=38s
החרב מככבת היום בעיקר בסרטי קולנוע:
https://youtu.be/i8k-bZUD8QA
המלך ארתור ידוע כמי שהצליח לשלוף את החרב מהסלע:
https://youtu.be/jJScLCVlVmU
בשביל גיקים של Star wars יש חרבות אור (עברית):
https://youtu.be/Xl0aWOi6Eu8
כממצאים ארכאולוגיים:
https://youtu.be/3dqTtadnK54
וסרטון הסבר על הבדלים בין חרבות (עברית):
https://youtu.be/KsbHQMohz1w?long=yes
מי היו הסמוראים?
הסמוראים היו אצילים מובילים ביפאן ולוחמים אמיצים, שהפכו למנהיגי האומה היפאנית. הסמוראים הגיעו מילדי אצילים. בימי קדם כל משפחת אצילים מסרה את אחד מבניה לחינוך סמוראי.
הם היו מהקבוצות המשמעותיות והמשפיעות בהיסטוריה היפאנית. בהדרגה הגיעו הסמוראים לכוח ויכולת לוחמה כה מרשימים, עד שהם תפסו את השלטון, החל מהמאה ה-12 ועד לאמצע המאה ה-19.
זה התחיל ביפאן, במקביל לתקופת ימי הביניים באירופה. באותה תקופה הגנו הסמוראים בחירוף נפש על המעמד החברתי שלהם. הם היו לאחת הקבוצות המשפיעות ביותר בהיסטוריה של יפאן. קוד ההתנהגות שלהם היה נוקשה וקפדני והתבסס על נאמנות וכבוד. ה"בושידו", ביפאנית "דרך הלוחם", חייב אותם בשליטה באומנויות הלחימה השונות, בחוסר אנוכיות, בחסכנות, בנאמנות ובשמירה קיצונית על הכבוד.
הכבוד היה כה חשוב, עד שלעתים קרובות הוא חייב את הלוחם הסמוראי למעשים קיצוניים, כמו התאבדות לאחר תבוסה או לאחר כישלון בשדה הקרב ובמילוי המשימה. התאבדות כזו מוכרת ביפאן כחארקירי, או סֶפּוּקוּ (ראו באאוריקה בתגית "חרקירי").
הלבוש המגוון והנשק שלו, הכריחו את הלוחם הסמוראי לשאת עליו שריון ולא פחות משתי חרבות "קטאנה", שחושלו במשך שנים ארוכות. החרב הייתה הסמל והסימן המרכזי למוסר של לוחמי הבושידו, אך בין כלי הנשק הנוספים שהיו ללוחמי הסמוראים היו גם חנית, חץ וקשת ומאוחר יותר גם רובים.
גם היחלשותם של הסמוראים ושקיעת התרבות שלהם לא נבעו מתבוסה או הפיכה שהפילו אותם. הסיבה לנפילתם של הסמוראיים הייתה המודרניזציה שעבר העולם, מאז מהמהפכה התעשייתית.
השפיעו על מעמד הסמוראים גם היחסים החדשים בין האומות שבעולם החדש הזה. השלום ששרר במאה ה-19 בין יפאן למעצמות המערב, כמו גם המסחר המתגבר עימן, הפחיתו את הצורך בלוחמים מיושנים מסוגם של הסמוראים. הם חיזקו דווקא את הפקידים, שיילכו ויצברו יותר ויותר כוח ביפאן המודרנית, עד שיחליפו את הסמוראים בתור השכבה המובילה ביפאן.
הנה מעט על הסמוראים והתרבות הסמוראית, דרך מי שננסה לחיות כמוהם היום (עברית):
https://youtu.be/lnjV8VluB-A
מצגת וידאו של תמונות סמוראים אמיתיים מסוף המאה ה-19:
http://youtu.be/hSgAAlE_4oc
מה השריון של הסמוראי אומר עליו:
http://youtu.be/s2DsfR3bNd4
עד היום מלמדים ביפאן את תורת הלחימה הסמוראית:
http://youtu.be/rKdLvYwp398
עם השנים צאצאי הסמוראים יישארו לוחמים מעולים עם כלי נשק אחרים (עברית):
https://youtu.be/qCCLMTy4YM4
האדריכלות הסמוראית:
http://youtu.be/fYbLyOrl8gs
גם משחקי מחשב מנסים לשמר את זיכרון הסמוראים:
http://youtu.be/yXRI5shTUq0
וסרט ארוך על הסמוראים וכלי הנשק שלהם:
https://youtu.be/YbFPlAHW0nU?long=yes
מהו ספורט החרבות והסיף?
סיף או סיוף הם שמות של ענף ספורט שנולד מתוך טכניקות קרב בחרבות. הסיוף הוא קרב חרבות בין שני ספורטאים. משתמשים בו בחרב ספורטיבית, שבו הודפים היריבים אחד את חרבו של השני בחרבם שלהם. מטרת הסייף בקרב היא לצבור מספר רב של פגיעות ביריבו ומי שצובר מספר מסוים הוא המנצח.
סיוף עם מקלות התקיים במזרח אסיה, ביפאן ובאפריקה. באירופה הקדומה היו בתי ספר לסיוף והלוחמים התאמנו רבות בחרבות ובסיף. כבר באימפריה הרומית הפך הסיף למעין ספורט, כשרבים נהגו לצפות בקרבות סיוף ולהכתיר את המנצחים. מאז חידוש המשחקים האולימפיים המודרניים, מאז סוף המאה ה-19, הסיף הוא ספורט קבוע באולימפיאדה. זאת על אף שבאולימפיאדה העתיקה ביוון לא היה הסיף אחד הענפים הספורטיביים שבהם התחרו,
הנה ספורט הסיף (עברית):
https://youtu.be/Uxug7njf03Y
עוד על ספורט הסיף וקצת על חוג סיף לילדים (עברית):
http://youtu.be/BHxdXv44P1w
קטעים מאליפות העולם בסיף:
http://youtu.be/ke5NxLqdJjE
וסרטון שמציג סיף בהילוך איטי ומצליח להראות בצורה יפה את התנועות שלרוב הן מהירות ביותר:
http://youtu.be/Z86tpjRaiK8
למה אנשים נלחמו פעם בדו-קרב חרבות?
כשנולדו האקדחים והרובים שינה דו קרב החרבות פנים. אם עד המצאת הנשק החם הוא היה חלק מהלוחמה בשדה הקרב ובימי הביניים הפך גם בידור להמונים, בתור אחד מענפי הספורט בהם התחרו האבירים בטורנירים הספורטיביים שלהם, העולם של אבק שריפה ונשק חם, כבר לא היה בו הרבה טעם.
דו-קרב החרבות (Sword duel) נולד בשדה הקרב עם המצאת החרב. הוא התפתח בטורנירי ימי הביניים, בתור אחד הענפים בהם הפגינו האבירים את יכולות הלחימה שלהם בדרך ספורטיבית, המשיך כדרך מדממת ליישב סכסוכים והסתיים נכון להיום בספורט הסיף האולימפי.
עם השנים הפך דו קרב החרבות לדרך בה יישבו האצילים באירופה סכסוכים אישיים ביניהם. היו שהחזירו את כבודם בחרב, כנגד מישהו שפגע בהם, השמיץ או העליב בפומבי וכדומה.
כי הדו קרב הציע דרך מכובדת ובאופן מוזר גם חצי חוקי, באמצעותה יכול היה אדם שכבודו נרמס ונפגע להחזיר לעצמו את הכבוד.
היו גם דו-קרבות רומנטיים. שני גברים שהתאהבו באישה באותה תקופה נהגו ליישב ביניהם את המאבק על ליבה בדו קרב חרבות. החרב, בתור הנשק העיקרי בדו-קרב, הייתה למעשה השופט שקבע מי יזכה במאבק על ליבה של הגברת.
זה התנהל כך: כששני בחורים בעלי מעמד גבוה התאהבו וחיזרו אחרי אותה נערה, הם נהגו לקבוע ביניהם את המועד לדו-קרב, בדרך כלל עם עלות השחר.
את הצעירה, מיותר לומר, איש לא מיהר לשאול.
ואכן, כשהשמש עלתה היו נפגשים שני בני האצולה לדו קרב. בסרטים זה מתרחש כמעט תמיד ביער כלשהו, אבל הסיבה היא לא רומנטית אלא במטרה לעשות את העניין הרחק מאוכפי החוק ומהשוטרים ולנהל דו קרב בחרבותיהם, עד מוות.
בסופו של הקרב, משהתגלה המנצח, הוא זה שזכה בנערה. המחזר המובס, לעתים חי ולצערו גם לא פעם מת, יישאר בזכרונה של הצעירה רק בתור זיכרון של מישהו שחיזר אחריה פעם.
רק עם המצאת האקדחים בעלי בריח צור (Flintlock), הוחלפה החרב סופית באקדח. באקדחים מנהג הדו-קרב נמשך שנים רבות, אבל לרוב היה קצר כזמן של ירייה אחת.
כיום, דו קרב החרבות מתקיים רק בסרטים, כשהגיבור והנבל אוחזים בחרבות ונלחמים עד זוב דם. במציאות, החרב נתלתה כבר מזמן על הקיר והצעירה פשוט בוחרת: "שמעון, אותך אני רוצה!"
דו-קרב חרבות בימי הביניים:
https://youtu.be/8uJM5LXvkMM?t=14s
השורשים הוויקינגיים:
https://youtu.be/xFiIDl_mt2c
דו קרב רומנטי בסרטים - לא לילדים צעירים!!
https://youtu.be/JOBTFfHJjV8
דו קרב קולנועי, עם טוני קרטיס:
https://youtu.be/QY3PpSx31Uw
הדו קרב שהורישו הסמוראים לתרבות היפנית:
https://youtu.be/ICDUWdfcUDg
ודו קרב האקדחים שצולם בשנת 1896 ונצבע לאחרונה:
https://youtu.be/liJ3x6Hovnc
מהו מבחן החרב המלובנת?
מבחן החרב המלובנת הוא מבחן אמת קדום. בעבר השתמשו בו הבדואים לבירור האמת. במבחן חרב מלובנת התייצב האדם החשוד בשקר ולאחר שאמר את האמת כפי שראה אותה, הונחה על לשונו חרב מלובנת שהייתה קודם באש. אם בלשונו נגרמה כוויה קשה, הסיקו ששיקר.
מקור מבחן החרב המלובנת בא מהידע הקדום שלשונו של מי שאומר שקר מתייבשת לאחר אמירת השקר. מבחן החרב המלובנת נועד לגלות האם לשונו של הנבדק יבשה, מה שאומר שהוא שיקר, או לא.
רבים מהנבדקים, אגב, התוודו עוד לפני שהונחה החרב על לשונם. החשש שגם ייתפסו וגם יסבלו לפני כן, גרם להם לוותר על החלק הכואב.
אין כרגע סרטון על מבחן החרב המלובנת.
מי היה אדוארד טיץ', הפיראט שחור-הזקן?
הפיראט הידוע לשמצה ביותר בקרב האומות דוברות האנגלית היה אדוארד טיצ', שכינויו "שחור הזקן", באנגלית בלאקבירד (Blackbeard).
במהלך הקריירה שלו הפך טיץ' דוגמה וסמל לדמות הפיראט. הוא היחיד מהשודדים המפורסמים שהיה שודד ים אמיתי (לצד לונג ג'והן סילבר מהספר "אי המטמון" וקפטן הוק, מהספר "פיטר פן").
תולדות חייו אינם ידועים דיים והחוקרים סבורים שהוא התגורר באנגליה, לפני שהפך לשודד-ים. גם ספינתו המפורסמת ביותר שלו הייתה "נקמת המלכה אן".
כך או כך, "שחור הזקן" היה ידוע לשמצה כרוצח מסוכן, חסר מוסר לחלוטין וחסר רחמים לחלוטין. הוא היה שודד הים הכי נבזי שידע עולם הפיראטים, שגם כך אינו רווי באנשים נעימים.
לכינוי "שחור הזקן" זכה טיצ' בזכות זקנו השחור והעבות שכמעט כל פניו כוסו בו. האגדות מספרות שהוא היה דוחף לזקנו אבק שריפה ומדליק אותו בשעת הקרב, מה שיצר לו מראה ושם של שד שטני ומאיים. אפילו אנשיו פחדו ממי שיצא לו שם של השטן בהתגלמותו. על חגורתו של "שחור הזקן" היו תמיד 2 חרבות וצרור סכינים והוא נשא גם אקדחים בנדנו.
הפחד מ"השטן השחור" גרם לכך שלא פעם הכניע אניות ללא קרב. הוא בתמורה, היה נותן להם לחיות ומסתפק בביזה בלבד. את אלה שהתנגדו לו, לעומת זאת, הוא היה הורג או נוטש על איים מבודדים..
בחייו הספיק טיצ' לתפוס מעל 40 ספינות. מאות מלחים אומללים חוסלו על ידו בלי להניד עפעף.
בקרב האחרון שלו בשנת 1718 הוא נוצח ונורה על ידי אחד מאנשי הצי של קפטן רוברט מיינארד. ראשו נתלה על תורן ספינת המשמר שהכניעה אותו כדי להראות לעולם מה קורה לשודדים כמוהו.
הנה סרטון על הפיראט שחור הזקן:
https://youtu.be/_eyKPDsOyR8
פניו היו הנשק העיקרי שלו:
https://youtu.be/uU7k920I5pc
על האוניה שלו, "נקמת המלכה אן":
https://youtu.be/v7IFTF0pSD4
פרודיה באנימציית סטופ מושן על סיפורו של שחור הזקן:
http://youtu.be/Mclbc8nSww4
וסרט תיעודי על הפיראט "שחור הזקן":
https://youtu.be/T-2O8S48M7s?long=yes
מה היו כלי הנשק של האבירים?
האבירים היו לוחמים שלחמו באירופה של ימי הביניים ואף יצאו למלחמות על ירושלים וארץ הקודש, מלחמות הרחק מהבית שזכו לשם "מסעי הצלב".
האבירים רכבו על סוסים והיו לבושים בשריון אבירים ששמר עליהם בקרב. היו להם כמובן גם מגינים, בכדי להגן על גופם מכלי הנשק של לוחמי האויב, או אבירים שבהם מצא עצמו האביר נלחם.
אבל לא רק ציוד מגן היה לאבירים, אלא גם כלי לוחמה אכזריים ויעילים לאותם זמנים.
ללוחמה שימשו את האבירים כלי נשק מגוונים ואישיים. כל אביר נשא עימו חרבות, חץ וקשת, אלה לחבטות באויב, מחבט עם כדור מסמרים, פגיונות, לעתים פטיש מלחמה ולא פעם גם חנית ארוכה או גרזן מלחמה.
כל אלה היו כלי הנשק הטיפוסיים של האבירים באירופה. כלי נשק כאלו ודומים להם שימשו אותם ואת מקביליהם באסיה ובמזרח הרחוק, במהלך הקרבות שניהלו - בתנאי לוחמה שונים ולמגוון צרכים ושימושים בשדה הקרב.
הנה קרב חרבות האבירים:
http://youtu.be/C4UQcN_vJbs
קרב אבירים בחניתות:
https://youtu.be/2fSjfNczqlM
פטיש מלחמה, ששימש לפיצוח ראש היריב גם מבעד לקסדה:
https://youtu.be/dsEzB4jxXt8
חץ וקשת:
https://youtu.be/UGg3dqrzaY4
פירוט כלי הנשק האישיים של האבירים:
http://youtu.be/XnrNq7vR46k
האביר לובש את כל חלקי השריון שלו:
https://youtu.be/zGl_UXc9HIE
קרב אבירים עם חניתות על גבי סוסים:
https://youtu.be/jamZyBva_LE
ומופע לתיירים שמדגים את האבירים לוחמים עם כלי הנשק שלהם:
http://youtu.be/1BxAEbf_eBM
מהי נינג'וטסו אמנות הלחימה של הנינג'ות?
אמנות הלחימה נִין ג'וּטְסוּ, או נינג'וטסו (Ninjutsu), היא אסטרטגיית לחימה, שזה יותר מסתם שיטת לחימה.
הנינג'וטסו התפתחה אצל הנינג'ות, לוחמי הקומנדו ומומחי הלחימה האגדיים של תקופת הסמוראים, הלוחמים היפאניים ששלטו ביפאן במשך שנים רבות. באותה תקופה קראו לנינג'ות לוחמי נינג'וטסו.
בעזרת הנין ג'וטסו הפך הנינג'ה מסוכן במיוחד ויעיל מאד. אותם נינג'ות היו לוחמים שיכולתם הגופנית הייתה גבוהה במיוחד והם היו בעלי יצירתיות, שאפשרה להם לנהל לחימה ערמומית ומלאת תחבולות שהפתיעו את האוייב. הם נהגו להגיח בלילה, להשתלשל מהגג, ולאחר ביצוע מהיר ואכזרי של המשימה, להיעלם במהירות ובלי להותיר סימנים.
בלוחמת הנינג'וטסו מאמינים שכל דבר הוא כלי נשק. מעבר לשיטות הלוחמה הגופנית האגדית שהוא רוכש, לוחם הנינג'וטסו לומד מגוון של תחומים והרבה ידע שמסייע לו להבין כיצד לא להילחם, אלא להשתמש בשכלו והבנתו את העולם ולהשיג את מטרותיו.
היתרונות המנטליים, השכליים שלהם, הם אולי הנשק האמיתי של לוחמי הנינג'וטסו.
בין השאר עוסקים מתלמדי הנינג'ה גם בפיתוח הרוגע והשליטה העצמית. יכולות טיפוס, חיזוק הגוף, כוח ועמידות. כל אלה ועוד סוגי ידע שימושי בקרב תופסים מקום חשוב בלימוד הנינג'וטסו.
מקום נוסף תופס גם פיתוח החוש השישי של הלוחם, כך שיהיה מסוגל לחזות את המהלכים הבאים בקרב, עוד לפני שהם מתרחשים. שלא יופתע ולהיפך - יצליח להפתיע את הצד השני.
הנה הנינג'ות והנין ג'יטסו:
http://youtu.be/1-2jfhoyUkg?t=34s
ומבחן החרב משמש בנינג'וטסו לפיתוח החוש השישי, כלומר היכולת לחזות את הדברים לפני שהם קורים:
http://youtu.be/wfpIwjtJL0I
החרב (Sword) נולדה ככל הנראה בתקופת הברונזה, כשלראשונה פיתח המין האנושי טכנולוגיה ליצירה של להבים חדים, שניתן היה ליצור בכל אורך - מפגיונות קצרים ועד חרבות ארוכות.
ואכן, החרבות הראשונות התאפיינו בלהב קשה אך שביר. יצרו אותן מברונזה או נחושת. הן נוצרו ביציקת נחושת נוזלית אל תוך תבנית, לאחר מכן קירור, ליטוש וחידוד באמצעות פתירות ואבני ליטוש.
אבל לכלי נשק חשוב הפכו החרבות רק כשהאדם למד לעבד את מתכת הברזל. הנפחים של התקופה למדו אז שעל ידי הוספה של מעט פחמן, דרך הפחם שכולל אותו, מייצרים את סגסוגת הפלדה, החזקה ויעילה הרבה יותר.
בעת העתיקה הרבו חיילי הליגיון הרומי להשתמש בחרבות קצרות וקלות שנועדו בדרך כלל לדקירה ומעת לעת גם לשיסוף האויב. המפורסמת שבהן הייתה החרב התקנית של החייל הרומי, זו שנקראה גלאדיוס.
כשהצבא הרומי הלך והתדרדר ועימו גם המשמעת של הלוחמים, החליפה חרב אחרת את הגלאדיוס הרומית. זו הייתה הספאתה - החרב הארוכה יותר בה השתמשו אויבי האימפריה הרומית - הברברים של אותם ימים. גם אחרי נפילת האימפריה הרומית המשיכו להשתמש בחרבות, אך פחות טובות ומושקעות.
תקופת השיא של החרבות הייתה בימי הביניים, בעיקר באירופה, יפן והמזרח התיכון. נפחים וחרשי חרבות היו אז בשיאם והם ייצרו חרבות באיכות מעולה, בעיקר בדמשק, ספרד ויפן. הסוד תייצור של פלדת דמשק באותם ימים נשכח מזמן ולא ידוע כיום, אבל ההיסטוריה מראה שחרבות מפלדה בטכניקה זו היו מהטובות ביותר בהיסטוריה.
צריך לזכור שהחרב הייתה אז כלי נשק מאוד יקר. הכנה של חרב איכותית לקחה חודשים ולא פעם גם יותר משנה שלמה. בתנאים כאלו ברור שמעט מאוד אנשים יכולים היו להרשות לעצמם לרכוש חרב משלהם. בניגוד לכלי נשק אחרים, כמו פטיש, גרזן, קשתות וחניתות, בחרב השתמשו באותם ימים רק למלחמה. רק אצילים, אבירים (ביפן סמוראים) ובני המעמד הגבוה יכולים היו אז להרשות לעצמם חרב משלהם.
החרבות אז היו מגוונות, הן בגודלן והן בעיצוב שלהן. היו בהן חרבות רחבות לשימוש צבאי, חרבות כבדות באורך של יותר ממטר וחצי וכלה בחרבות קלות ודקות, דוגמת החרב הקטנה שנועדה בעיקר לסיף ולשימוש אזרחי. באירופה של אותם ימים כבר היו בתי ספר לסיוף והלוחמים התאמנו רבות בסיף עם חרבות.
חרבות הוויקינגים, מי שיהיו לכוח משמעותי בהמשך ימי הביניים, לא היו מאוזנות והיו בדרך כלל כבדות. רבים מהוויקינגים נשאו גם ספק חרב קצרה וספק פגיון ארוך, שנקרא סיקס (seax). היא שימשה לצד החרבות הגדולות, החניתות וגרזני המלחמה.
לא רק באירופה של ימי הביניים והרנסאנס החרב שימשה כסמל מעמד, אלא גם ביפן הפאודלית. מצב זה נמשך עד המאה ה-19, בה נכנס הנשק החם, שהתבסס על אבק שרפה. בבת אחת איבדה החרב את מקומה בשדה הקרב, לטובת הרובים והתותחים.
מכאן הלך השימוש בחרבות ודעך והשימוש העיקרי בחרבות עבר להיות למטרות טקסיות והחרב הפכה די מהר לפריט אספנים.
אך חרבות שימשו גם לספורט הסיף. מאז סוף המאה ה-19, עם חידוש המשחקים האולימפיים המודרניים, הפך הסיף לספורט קבוע באולימפיאדה. זאת על אף שבאולימפיאדה העתיקה ביוון הוא לא היה אחד מהענפים הספורטיביים שבהם התחרו.
מבחינה צבאית, מי שעוד השתמשו בחרבות אל תוך המאה העשרים, היו הקצינים בצבא היפני. עד תום מלחמת העולם השנייה הם המשיכו לשאת את חרב הקטאנה המסורתית, לקרב פנים אל פנים ולמטרות טקסיות.
הנה תולדות החרבות:
https://youtu.be/c94vhjGsC8M
חרבות הוויקינגים:
https://youtu.be/GQY4hOc9LrU
חרבות מימי הביניים:
https://youtu.be/VVt7rW6WWPU
חרב מפלדת דמשק:
https://youtu.be/Ms4qKcImpWY
נפח שמייצר חרבות בסגנון ימי הביניים:
https://youtu.be/myCbp5laxyE
קטעים מאליפות העולם בסיף:
http://youtu.be/ke5NxLqdJjE
ומדוע לקצינים נאצים רבים היו צלקות על הפנים?
https://youtu.be/komTvl6-XtI
החרב (Sword) היא אחד מכלי הנשק העתיקים ביותר. האדם השתמש בה כבר בתקופת הברונזה, התקופה בה היא נולדה.
החרב היא כלי נשק קר, ללא חומר נפץ, שנועד לדקירה ולשיסוף היריב. באופן מפתיע, טכניקת הסיף ושיטות הלחימה הנפוצות בחרב די דומות בין תרבויות שונות בעולם.
גם המבנה שלה דומה למדי בין התרבויות השונות. החלק העיקרי בה הוא הלהב הארוך, העשוי מתכת. לפחות אחד מצדדיו יהיה חד ומשויף ולעיתים קרובות קצהו יהיה מחודד לשם דקירה.
את ידית החרב יוצרים בעולם מסוגי חומרים שונים. הכי נפוצות הן ידיות חרב שעשויות עץ המצופה בעור בעלי חיים. אך יש שהן מצופות בד עבה, עורות דגים, לעתים כרוכים מסביב לעץ שרוכים, חוטים או סבכות עשויות מתכת.
את החרב נושאים בדרך כלל בנרתיק הנקרא "נדן". הוא נועד למנוע מהחרב לפגוע במי שנושא אותה ובו בזמן מגן על הלהב של החרב מפגעי טבע, כמו לחות ואבק.
עד כדי כך החרב הייתה משמעותית במלחמות העבר עד שעל לוחם תמידי, אדם שלא מפסיק להילחם, אמרו עליו שהוא "חי על חרבו".
לחרב היו גם תפקידים טקסיים או סמליים שונים. את האבירים נהג המלך להכתיר בטפיחה בחרבו על כתפיו.
יותר מזה - חרבות של מלכים, אצילים וגיבורים, נהגו לקשט בעיטורים ייחודיים ולייצר ממתכות יקרות מאוד ובהשקעה רבה של עבודה. חרבות גם קיבלו לא פעם שמות, כמו חרבו האגדית של המלך ארתור, שנקראה "אקסקליבר".
הנה התפתחות החרבות מ-2500 לפני הספירה ועד ימינו:
https://youtu.be/c94vhjGsC8M
לוחמי חרבות באוקראינה של ימינו:
https://youtu.be/RO0NZlyLNpg
קרב חרבות בסגנון האבירים באירופה:
https://youtu.be/xIq4rWJE1GU
קרב חרבות - האם כך נולד ספורט הסיף:
https://youtu.be/JOBTFfHJjV8?t=38s
החרב מככבת היום בעיקר בסרטי קולנוע:
https://youtu.be/i8k-bZUD8QA
המלך ארתור ידוע כמי שהצליח לשלוף את החרב מהסלע:
https://youtu.be/jJScLCVlVmU
בשביל גיקים של Star wars יש חרבות אור (עברית):
https://youtu.be/Xl0aWOi6Eu8
כממצאים ארכאולוגיים:
https://youtu.be/3dqTtadnK54
וסרטון הסבר על הבדלים בין חרבות (עברית):
https://youtu.be/KsbHQMohz1w?long=yes
הסמוראים היו אצילים מובילים ביפאן ולוחמים אמיצים, שהפכו למנהיגי האומה היפאנית. הסמוראים הגיעו מילדי אצילים. בימי קדם כל משפחת אצילים מסרה את אחד מבניה לחינוך סמוראי.
הם היו מהקבוצות המשמעותיות והמשפיעות בהיסטוריה היפאנית. בהדרגה הגיעו הסמוראים לכוח ויכולת לוחמה כה מרשימים, עד שהם תפסו את השלטון, החל מהמאה ה-12 ועד לאמצע המאה ה-19.
זה התחיל ביפאן, במקביל לתקופת ימי הביניים באירופה. באותה תקופה הגנו הסמוראים בחירוף נפש על המעמד החברתי שלהם. הם היו לאחת הקבוצות המשפיעות ביותר בהיסטוריה של יפאן. קוד ההתנהגות שלהם היה נוקשה וקפדני והתבסס על נאמנות וכבוד. ה"בושידו", ביפאנית "דרך הלוחם", חייב אותם בשליטה באומנויות הלחימה השונות, בחוסר אנוכיות, בחסכנות, בנאמנות ובשמירה קיצונית על הכבוד.
הכבוד היה כה חשוב, עד שלעתים קרובות הוא חייב את הלוחם הסמוראי למעשים קיצוניים, כמו התאבדות לאחר תבוסה או לאחר כישלון בשדה הקרב ובמילוי המשימה. התאבדות כזו מוכרת ביפאן כחארקירי, או סֶפּוּקוּ (ראו באאוריקה בתגית "חרקירי").
הלבוש המגוון והנשק שלו, הכריחו את הלוחם הסמוראי לשאת עליו שריון ולא פחות משתי חרבות "קטאנה", שחושלו במשך שנים ארוכות. החרב הייתה הסמל והסימן המרכזי למוסר של לוחמי הבושידו, אך בין כלי הנשק הנוספים שהיו ללוחמי הסמוראים היו גם חנית, חץ וקשת ומאוחר יותר גם רובים.
גם היחלשותם של הסמוראים ושקיעת התרבות שלהם לא נבעו מתבוסה או הפיכה שהפילו אותם. הסיבה לנפילתם של הסמוראיים הייתה המודרניזציה שעבר העולם, מאז מהמהפכה התעשייתית.
השפיעו על מעמד הסמוראים גם היחסים החדשים בין האומות שבעולם החדש הזה. השלום ששרר במאה ה-19 בין יפאן למעצמות המערב, כמו גם המסחר המתגבר עימן, הפחיתו את הצורך בלוחמים מיושנים מסוגם של הסמוראים. הם חיזקו דווקא את הפקידים, שיילכו ויצברו יותר ויותר כוח ביפאן המודרנית, עד שיחליפו את הסמוראים בתור השכבה המובילה ביפאן.
הנה מעט על הסמוראים והתרבות הסמוראית, דרך מי שננסה לחיות כמוהם היום (עברית):
https://youtu.be/lnjV8VluB-A
מצגת וידאו של תמונות סמוראים אמיתיים מסוף המאה ה-19:
http://youtu.be/hSgAAlE_4oc
מה השריון של הסמוראי אומר עליו:
http://youtu.be/s2DsfR3bNd4
עד היום מלמדים ביפאן את תורת הלחימה הסמוראית:
http://youtu.be/rKdLvYwp398
עם השנים צאצאי הסמוראים יישארו לוחמים מעולים עם כלי נשק אחרים (עברית):
https://youtu.be/qCCLMTy4YM4
האדריכלות הסמוראית:
http://youtu.be/fYbLyOrl8gs
גם משחקי מחשב מנסים לשמר את זיכרון הסמוראים:
http://youtu.be/yXRI5shTUq0
וסרט ארוך על הסמוראים וכלי הנשק שלהם:
https://youtu.be/YbFPlAHW0nU?long=yes
סיף או סיוף הם שמות של ענף ספורט שנולד מתוך טכניקות קרב בחרבות. הסיוף הוא קרב חרבות בין שני ספורטאים. משתמשים בו בחרב ספורטיבית, שבו הודפים היריבים אחד את חרבו של השני בחרבם שלהם. מטרת הסייף בקרב היא לצבור מספר רב של פגיעות ביריבו ומי שצובר מספר מסוים הוא המנצח.
סיוף עם מקלות התקיים במזרח אסיה, ביפאן ובאפריקה. באירופה הקדומה היו בתי ספר לסיוף והלוחמים התאמנו רבות בחרבות ובסיף. כבר באימפריה הרומית הפך הסיף למעין ספורט, כשרבים נהגו לצפות בקרבות סיוף ולהכתיר את המנצחים. מאז חידוש המשחקים האולימפיים המודרניים, מאז סוף המאה ה-19, הסיף הוא ספורט קבוע באולימפיאדה. זאת על אף שבאולימפיאדה העתיקה ביוון לא היה הסיף אחד הענפים הספורטיביים שבהם התחרו,
הנה ספורט הסיף (עברית):
https://youtu.be/Uxug7njf03Y
עוד על ספורט הסיף וקצת על חוג סיף לילדים (עברית):
http://youtu.be/BHxdXv44P1w
קטעים מאליפות העולם בסיף:
http://youtu.be/ke5NxLqdJjE
וסרטון שמציג סיף בהילוך איטי ומצליח להראות בצורה יפה את התנועות שלרוב הן מהירות ביותר:
http://youtu.be/Z86tpjRaiK8
חרבות
כשנולדו האקדחים והרובים שינה דו קרב החרבות פנים. אם עד המצאת הנשק החם הוא היה חלק מהלוחמה בשדה הקרב ובימי הביניים הפך גם בידור להמונים, בתור אחד מענפי הספורט בהם התחרו האבירים בטורנירים הספורטיביים שלהם, העולם של אבק שריפה ונשק חם, כבר לא היה בו הרבה טעם.
דו-קרב החרבות (Sword duel) נולד בשדה הקרב עם המצאת החרב. הוא התפתח בטורנירי ימי הביניים, בתור אחד הענפים בהם הפגינו האבירים את יכולות הלחימה שלהם בדרך ספורטיבית, המשיך כדרך מדממת ליישב סכסוכים והסתיים נכון להיום בספורט הסיף האולימפי.
עם השנים הפך דו קרב החרבות לדרך בה יישבו האצילים באירופה סכסוכים אישיים ביניהם. היו שהחזירו את כבודם בחרב, כנגד מישהו שפגע בהם, השמיץ או העליב בפומבי וכדומה.
כי הדו קרב הציע דרך מכובדת ובאופן מוזר גם חצי חוקי, באמצעותה יכול היה אדם שכבודו נרמס ונפגע להחזיר לעצמו את הכבוד.
היו גם דו-קרבות רומנטיים. שני גברים שהתאהבו באישה באותה תקופה נהגו ליישב ביניהם את המאבק על ליבה בדו קרב חרבות. החרב, בתור הנשק העיקרי בדו-קרב, הייתה למעשה השופט שקבע מי יזכה במאבק על ליבה של הגברת.
זה התנהל כך: כששני בחורים בעלי מעמד גבוה התאהבו וחיזרו אחרי אותה נערה, הם נהגו לקבוע ביניהם את המועד לדו-קרב, בדרך כלל עם עלות השחר.
את הצעירה, מיותר לומר, איש לא מיהר לשאול.
ואכן, כשהשמש עלתה היו נפגשים שני בני האצולה לדו קרב. בסרטים זה מתרחש כמעט תמיד ביער כלשהו, אבל הסיבה היא לא רומנטית אלא במטרה לעשות את העניין הרחק מאוכפי החוק ומהשוטרים ולנהל דו קרב בחרבותיהם, עד מוות.
בסופו של הקרב, משהתגלה המנצח, הוא זה שזכה בנערה. המחזר המובס, לעתים חי ולצערו גם לא פעם מת, יישאר בזכרונה של הצעירה רק בתור זיכרון של מישהו שחיזר אחריה פעם.
רק עם המצאת האקדחים בעלי בריח צור (Flintlock), הוחלפה החרב סופית באקדח. באקדחים מנהג הדו-קרב נמשך שנים רבות, אבל לרוב היה קצר כזמן של ירייה אחת.
כיום, דו קרב החרבות מתקיים רק בסרטים, כשהגיבור והנבל אוחזים בחרבות ונלחמים עד זוב דם. במציאות, החרב נתלתה כבר מזמן על הקיר והצעירה פשוט בוחרת: "שמעון, אותך אני רוצה!"
דו-קרב חרבות בימי הביניים:
https://youtu.be/8uJM5LXvkMM?t=14s
השורשים הוויקינגיים:
https://youtu.be/xFiIDl_mt2c
דו קרב רומנטי בסרטים - לא לילדים צעירים!!
https://youtu.be/JOBTFfHJjV8
דו קרב קולנועי, עם טוני קרטיס:
https://youtu.be/QY3PpSx31Uw
הדו קרב שהורישו הסמוראים לתרבות היפנית:
https://youtu.be/ICDUWdfcUDg
ודו קרב האקדחים שצולם בשנת 1896 ונצבע לאחרונה:
https://youtu.be/liJ3x6Hovnc
מבחן החרב המלובנת הוא מבחן אמת קדום. בעבר השתמשו בו הבדואים לבירור האמת. במבחן חרב מלובנת התייצב האדם החשוד בשקר ולאחר שאמר את האמת כפי שראה אותה, הונחה על לשונו חרב מלובנת שהייתה קודם באש. אם בלשונו נגרמה כוויה קשה, הסיקו ששיקר.
מקור מבחן החרב המלובנת בא מהידע הקדום שלשונו של מי שאומר שקר מתייבשת לאחר אמירת השקר. מבחן החרב המלובנת נועד לגלות האם לשונו של הנבדק יבשה, מה שאומר שהוא שיקר, או לא.
רבים מהנבדקים, אגב, התוודו עוד לפני שהונחה החרב על לשונם. החשש שגם ייתפסו וגם יסבלו לפני כן, גרם להם לוותר על החלק הכואב.
אין כרגע סרטון על מבחן החרב המלובנת.
הפיראט הידוע לשמצה ביותר בקרב האומות דוברות האנגלית היה אדוארד טיצ', שכינויו "שחור הזקן", באנגלית בלאקבירד (Blackbeard).
במהלך הקריירה שלו הפך טיץ' דוגמה וסמל לדמות הפיראט. הוא היחיד מהשודדים המפורסמים שהיה שודד ים אמיתי (לצד לונג ג'והן סילבר מהספר "אי המטמון" וקפטן הוק, מהספר "פיטר פן").
תולדות חייו אינם ידועים דיים והחוקרים סבורים שהוא התגורר באנגליה, לפני שהפך לשודד-ים. גם ספינתו המפורסמת ביותר שלו הייתה "נקמת המלכה אן".
כך או כך, "שחור הזקן" היה ידוע לשמצה כרוצח מסוכן, חסר מוסר לחלוטין וחסר רחמים לחלוטין. הוא היה שודד הים הכי נבזי שידע עולם הפיראטים, שגם כך אינו רווי באנשים נעימים.
לכינוי "שחור הזקן" זכה טיצ' בזכות זקנו השחור והעבות שכמעט כל פניו כוסו בו. האגדות מספרות שהוא היה דוחף לזקנו אבק שריפה ומדליק אותו בשעת הקרב, מה שיצר לו מראה ושם של שד שטני ומאיים. אפילו אנשיו פחדו ממי שיצא לו שם של השטן בהתגלמותו. על חגורתו של "שחור הזקן" היו תמיד 2 חרבות וצרור סכינים והוא נשא גם אקדחים בנדנו.
הפחד מ"השטן השחור" גרם לכך שלא פעם הכניע אניות ללא קרב. הוא בתמורה, היה נותן להם לחיות ומסתפק בביזה בלבד. את אלה שהתנגדו לו, לעומת זאת, הוא היה הורג או נוטש על איים מבודדים..
בחייו הספיק טיצ' לתפוס מעל 40 ספינות. מאות מלחים אומללים חוסלו על ידו בלי להניד עפעף.
בקרב האחרון שלו בשנת 1718 הוא נוצח ונורה על ידי אחד מאנשי הצי של קפטן רוברט מיינארד. ראשו נתלה על תורן ספינת המשמר שהכניעה אותו כדי להראות לעולם מה קורה לשודדים כמוהו.
הנה סרטון על הפיראט שחור הזקן:
https://youtu.be/_eyKPDsOyR8
פניו היו הנשק העיקרי שלו:
https://youtu.be/uU7k920I5pc
על האוניה שלו, "נקמת המלכה אן":
https://youtu.be/v7IFTF0pSD4
פרודיה באנימציית סטופ מושן על סיפורו של שחור הזקן:
http://youtu.be/Mclbc8nSww4
וסרט תיעודי על הפיראט "שחור הזקן":
https://youtu.be/T-2O8S48M7s?long=yes
האבירים היו לוחמים שלחמו באירופה של ימי הביניים ואף יצאו למלחמות על ירושלים וארץ הקודש, מלחמות הרחק מהבית שזכו לשם "מסעי הצלב".
האבירים רכבו על סוסים והיו לבושים בשריון אבירים ששמר עליהם בקרב. היו להם כמובן גם מגינים, בכדי להגן על גופם מכלי הנשק של לוחמי האויב, או אבירים שבהם מצא עצמו האביר נלחם.
אבל לא רק ציוד מגן היה לאבירים, אלא גם כלי לוחמה אכזריים ויעילים לאותם זמנים.
ללוחמה שימשו את האבירים כלי נשק מגוונים ואישיים. כל אביר נשא עימו חרבות, חץ וקשת, אלה לחבטות באויב, מחבט עם כדור מסמרים, פגיונות, לעתים פטיש מלחמה ולא פעם גם חנית ארוכה או גרזן מלחמה.
כל אלה היו כלי הנשק הטיפוסיים של האבירים באירופה. כלי נשק כאלו ודומים להם שימשו אותם ואת מקביליהם באסיה ובמזרח הרחוק, במהלך הקרבות שניהלו - בתנאי לוחמה שונים ולמגוון צרכים ושימושים בשדה הקרב.
הנה קרב חרבות האבירים:
http://youtu.be/C4UQcN_vJbs
קרב אבירים בחניתות:
https://youtu.be/2fSjfNczqlM
פטיש מלחמה, ששימש לפיצוח ראש היריב גם מבעד לקסדה:
https://youtu.be/dsEzB4jxXt8
חץ וקשת:
https://youtu.be/UGg3dqrzaY4
פירוט כלי הנשק האישיים של האבירים:
http://youtu.be/XnrNq7vR46k
האביר לובש את כל חלקי השריון שלו:
https://youtu.be/zGl_UXc9HIE
קרב אבירים עם חניתות על גבי סוסים:
https://youtu.be/jamZyBva_LE
ומופע לתיירים שמדגים את האבירים לוחמים עם כלי הנשק שלהם:
http://youtu.be/1BxAEbf_eBM
אמנות הלחימה נִין ג'וּטְסוּ, או נינג'וטסו (Ninjutsu), היא אסטרטגיית לחימה, שזה יותר מסתם שיטת לחימה.
הנינג'וטסו התפתחה אצל הנינג'ות, לוחמי הקומנדו ומומחי הלחימה האגדיים של תקופת הסמוראים, הלוחמים היפאניים ששלטו ביפאן במשך שנים רבות. באותה תקופה קראו לנינג'ות לוחמי נינג'וטסו.
בעזרת הנין ג'וטסו הפך הנינג'ה מסוכן במיוחד ויעיל מאד. אותם נינג'ות היו לוחמים שיכולתם הגופנית הייתה גבוהה במיוחד והם היו בעלי יצירתיות, שאפשרה להם לנהל לחימה ערמומית ומלאת תחבולות שהפתיעו את האוייב. הם נהגו להגיח בלילה, להשתלשל מהגג, ולאחר ביצוע מהיר ואכזרי של המשימה, להיעלם במהירות ובלי להותיר סימנים.
בלוחמת הנינג'וטסו מאמינים שכל דבר הוא כלי נשק. מעבר לשיטות הלוחמה הגופנית האגדית שהוא רוכש, לוחם הנינג'וטסו לומד מגוון של תחומים והרבה ידע שמסייע לו להבין כיצד לא להילחם, אלא להשתמש בשכלו והבנתו את העולם ולהשיג את מטרותיו.
היתרונות המנטליים, השכליים שלהם, הם אולי הנשק האמיתי של לוחמי הנינג'וטסו.
בין השאר עוסקים מתלמדי הנינג'ה גם בפיתוח הרוגע והשליטה העצמית. יכולות טיפוס, חיזוק הגוף, כוח ועמידות. כל אלה ועוד סוגי ידע שימושי בקרב תופסים מקום חשוב בלימוד הנינג'וטסו.
מקום נוסף תופס גם פיתוח החוש השישי של הלוחם, כך שיהיה מסוגל לחזות את המהלכים הבאים בקרב, עוד לפני שהם מתרחשים. שלא יופתע ולהיפך - יצליח להפתיע את הצד השני.
הנה הנינג'ות והנין ג'יטסו:
http://youtu.be/1-2jfhoyUkg?t=34s
ומבחן החרב משמש בנינג'וטסו לפיתוח החוש השישי, כלומר היכולת לחזות את הדברים לפני שהם קורים:
http://youtu.be/wfpIwjtJL0I
מה היו הטורנירים בימי הביניים?
רבים לא יודעים שהטורניר (tournament), אותו סגנון של תחרות שנהוג היום בכל העולם ובאינספור תחומים, מקורו הוא בתחרויות של אבירים בימי הביניים.
הטורניר של ימי הביניים נולד בעולם האבירים של אותה תקופה. הוא כלל אז משחקי אבירים והתמודדויות בין קבוצות או אבירים בודדים, בענפים ו"קרבות" מדומים שונים.
האבירים באירופה של ימי הביניים היו לוחמים חמושים ורכובים על סוסים, שנלחמו בעבור המלך, בהגנה על הממלכה ולוחמה נגד אויביה. עבור שירותי ההגנה והלוחמה הללו הם קיבלו לא מעט זכויות שאנשים פשוטים לא זכו להן, חלקן כלכליות כמו נחלות וכסף וחלקן מעמדיות, כמו תוארי אצילים וכבוד בבית המלוכה.
כמו היום גם אז - ספורט היה מאז ומתמיד פופולרי בכל מקום. כשלא היו מלחמות, האבירים נהגו להעביר את זמנם ולשמור על כושר בטורנירים מאתגרים, בהם הפגינו את כישוריהם והתחרו על כבוד והערכה.
הטורנירים הללו גם שמרו על ההתלהבות לנצח יריבים וגם על היכולות הפיזיות, הגופניות והמנטליות שלהם, עד שיידרשו לשדה הקרב.
בין התחרויות בטורניר הם התחרו בכישורי הרכיבה שלהם ובעמידה באתגרי רכיבת סוסים, לצד יכולות לחימה, כמו הפלת יריבים מסוסיהם, פגיעה וצליפה בכלי נשק כחנית ורומח, דו-קרב חרבות תוך הדיפת היריב במגן ועוד.
עבור ההמונים, פשוטי העם, הטורניר היה צורת בילוי ובידור. הצפייה בתחרויות ומה שמסביב היו בשבילם סוג של פסטיבל עממי ומרענן, שקצת הוציא אותם משגרת היום יום המפרכת והאפרורית. בעולם בלי כוכבי פופ וקולנוע, האבירים המקומיים היו הכוכבים שלהם ובקרב הצמיתים היה צמא גדול לראותם בפעולה ומנצחים.
#הכללים
הטורנירים של ימי הביניים היו למעשה הטורנירים הראשונים בהם התחרו יחידים וקבוצות יריבות במספר מקצים ובו המנצח לוקח הכל. המפסיד יוצא או לא, אבל המנצח צובר נקודות ועולה להתמודדות הבאה.
כמובן שהקרבות בטורניר נערכו בכלי נשק שאינם קטלניים. לאחר שמלך צרפת אנרי השני, נהרג מחנית שבורה שחדרה לפרצופו, הורכבו על חודי החניתות והחרבות מגני עץ שמנעו סכנה כזו מהאבירים.
גם החוקים הובהרו די מהר. אם בתחילה הם לא היו ברורים, די מהר הוגדרו כללי הטורנירים הללו. בנוסף לאיסור השימוש בנשק קטלני נאסרה גם למשל הפגיעה באביר שנפל מסוסו.
#הסוף
המצאת אבק השרפה והנשק החם, החל מהמאה ה-16, בישרה על סופם המתקרב של טורנירי האבירים. כשיש נשק חם שכזה יורדת האפקטיביות של חרבות וחניתות ואותם אבירים גיבורים, כפרשים כבדים ועטויי שריון, הופכים פחות ופחות רלוונטיים.
כך ובהדרגה, הולכים גם האבירים וגם הטורנירים שלהם ונעלמים. תחרויות ספורט ממשיכות להתקיים וענפי ספורט שונים הם המשך של הטלת הכידונים למרחק, או קרב החרבות שהפך לספורט הסיף.
תחרויות הספורט גם מאמצות את מרבית הקודים והכללים שהונהגו בטורנירי ימי הביניים וכמובן את רעיון הטורניר.
אבל האבירים הם כבר לא הלוחמים או אפילו הספורטאים הללו. הם הורישו את טירותיהם לצאצאים שנשארו אצילים אבל מעדיפים להתפרנס מייצור יין והעסקה של עובדים בשדות ובחקלאות שבנחלותיהם.
על טורניר ימי הביניים:
https://youtu.be/JOCzUXjqbd8?t=6s
טורניר בסגנון ימי הביניים בדנמרק:
https://youtu.be/KpwFkIpDFFY
וקרב חניתות אופייני לטורנירים הללו:
https://youtu.be/bhcHNR-3R0Q
רבים לא יודעים שהטורניר (tournament), אותו סגנון של תחרות שנהוג היום בכל העולם ובאינספור תחומים, מקורו הוא בתחרויות של אבירים בימי הביניים.
הטורניר של ימי הביניים נולד בעולם האבירים של אותה תקופה. הוא כלל אז משחקי אבירים והתמודדויות בין קבוצות או אבירים בודדים, בענפים ו"קרבות" מדומים שונים.
האבירים באירופה של ימי הביניים היו לוחמים חמושים ורכובים על סוסים, שנלחמו בעבור המלך, בהגנה על הממלכה ולוחמה נגד אויביה. עבור שירותי ההגנה והלוחמה הללו הם קיבלו לא מעט זכויות שאנשים פשוטים לא זכו להן, חלקן כלכליות כמו נחלות וכסף וחלקן מעמדיות, כמו תוארי אצילים וכבוד בבית המלוכה.
כמו היום גם אז - ספורט היה מאז ומתמיד פופולרי בכל מקום. כשלא היו מלחמות, האבירים נהגו להעביר את זמנם ולשמור על כושר בטורנירים מאתגרים, בהם הפגינו את כישוריהם והתחרו על כבוד והערכה.
הטורנירים הללו גם שמרו על ההתלהבות לנצח יריבים וגם על היכולות הפיזיות, הגופניות והמנטליות שלהם, עד שיידרשו לשדה הקרב.
בין התחרויות בטורניר הם התחרו בכישורי הרכיבה שלהם ובעמידה באתגרי רכיבת סוסים, לצד יכולות לחימה, כמו הפלת יריבים מסוסיהם, פגיעה וצליפה בכלי נשק כחנית ורומח, דו-קרב חרבות תוך הדיפת היריב במגן ועוד.
עבור ההמונים, פשוטי העם, הטורניר היה צורת בילוי ובידור. הצפייה בתחרויות ומה שמסביב היו בשבילם סוג של פסטיבל עממי ומרענן, שקצת הוציא אותם משגרת היום יום המפרכת והאפרורית. בעולם בלי כוכבי פופ וקולנוע, האבירים המקומיים היו הכוכבים שלהם ובקרב הצמיתים היה צמא גדול לראותם בפעולה ומנצחים.
#הכללים
הטורנירים של ימי הביניים היו למעשה הטורנירים הראשונים בהם התחרו יחידים וקבוצות יריבות במספר מקצים ובו המנצח לוקח הכל. המפסיד יוצא או לא, אבל המנצח צובר נקודות ועולה להתמודדות הבאה.
כמובן שהקרבות בטורניר נערכו בכלי נשק שאינם קטלניים. לאחר שמלך צרפת אנרי השני, נהרג מחנית שבורה שחדרה לפרצופו, הורכבו על חודי החניתות והחרבות מגני עץ שמנעו סכנה כזו מהאבירים.
גם החוקים הובהרו די מהר. אם בתחילה הם לא היו ברורים, די מהר הוגדרו כללי הטורנירים הללו. בנוסף לאיסור השימוש בנשק קטלני נאסרה גם למשל הפגיעה באביר שנפל מסוסו.
#הסוף
המצאת אבק השרפה והנשק החם, החל מהמאה ה-16, בישרה על סופם המתקרב של טורנירי האבירים. כשיש נשק חם שכזה יורדת האפקטיביות של חרבות וחניתות ואותם אבירים גיבורים, כפרשים כבדים ועטויי שריון, הופכים פחות ופחות רלוונטיים.
כך ובהדרגה, הולכים גם האבירים וגם הטורנירים שלהם ונעלמים. תחרויות ספורט ממשיכות להתקיים וענפי ספורט שונים הם המשך של הטלת הכידונים למרחק, או קרב החרבות שהפך לספורט הסיף.
תחרויות הספורט גם מאמצות את מרבית הקודים והכללים שהונהגו בטורנירי ימי הביניים וכמובן את רעיון הטורניר.
אבל האבירים הם כבר לא הלוחמים או אפילו הספורטאים הללו. הם הורישו את טירותיהם לצאצאים שנשארו אצילים אבל מעדיפים להתפרנס מייצור יין והעסקה של עובדים בשדות ובחקלאות שבנחלותיהם.
על טורניר ימי הביניים:
https://youtu.be/JOCzUXjqbd8?t=6s
טורניר בסגנון ימי הביניים בדנמרק:
https://youtu.be/KpwFkIpDFFY
וקרב חניתות אופייני לטורנירים הללו:
https://youtu.be/bhcHNR-3R0Q
