שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה עושה השדכן?
בעידן של אפליקציות היכרויות, אתרי פנויים פנויות וספיד דייטים למעוניינים להכיר, בעיקר חרדים נעזרים בשידוך. דומה שהשדכן (Matchmaker) המיתולוגי כמעט ונעלם.
בעל המקצוע הזה, היום יש גם נשים שדכניות, הוא מי שמתאים בין איש ואישה, כדי להשיא אותם, או בלשון הדתיים "להביא אותם בברית הנישואים".
בתרבויות רבות נישאו ונישאים עדיין זוגות באמצעות שידוך, כשהשדכן או השדכנית הם שמחברים בין בני הזוג. השדכנים עוברים מהורי החתן להורי הכלה ומנסים לקבל את הסכמת שני הצדדים לזיווג שהם מציעים, או לזיווג שהם קיבלו הזמנה מהורי אחד הצדדים להציע.
השדכנים, באותם מקומות שנהוג השידוך, אינם מתנדבים. מדובר בבעלי מקצוע המתפרנסים משידוכיהם. אם עד לפני כמה דורות, גם אצלנו היו אנשים מתחתנים בשידוך, כיום הדבר כמעט ולא מקובל בחברה המערבית.
בחוגים שמרניים, כאמור, כמו חרדים יהודים ודתיים מוסלמים, נוהגים גם היום לחתן לא פעם באמצעות שידוך. הוא מקנה מעין "אישור" של הממסד המבוגר והחברה השמרנית, לקשר שבין בני הזוג ולהיכרות בטווח שבין מועד ההיכרות הראשונית לליל הכלולות והנישואים.
יש אפילו חברות מעטות, שבהן נאסר על החתן והכלה להתערב בתהליך והם מחויבים לציית לשידוך. בתרבויות כאלה המפגשים בין מי שעתידים להיות בני זוג הם מעטים לפני החתונה ויהיו בליווי אחד ההורים.
לעתים, בעיקר בחברות סופר שמרניות, המפגשים הללו אסורים בתכלית האיסור. על אהבה או רגש מוקדם בין המיועדים לנישואים שכאלה, אין כלל מה לדבר. מילת המפתח כאן היא התאמה ולא התאהבות או נישואים מתוך רגש. בחיוך נבוך אפשר לשאול אם לא מדובר ב"נישואים בבני אדם".
מקור המילה "שידוך" הוא מארמית, בה משמעות המילה היא שקט. במגילת רות נכתב על "...שקט ומנוחה שהאישה מוצאת בבית בעלה".
חשוב לציין שממש כמו מתווך דירות, אפילו בחברה השמרנית או הדתית, אין בלעדיות מוחלטת לשדכנים. גם מכרים וידידים יכולים לייצר שידוכים. זה קורה על ידי כך שהם מציעים להורי אחד מבני הזוג את בן הזוג השני, בתור מועמד לנישואים. לרוב מבררים ההורים ולעתים גם המועמדים עצמם, זו על זה. הם שואלים עליהם אצל חברים וקרובי משפחה.
אם הם גילו "התאמה מרבית" בין בני הזוג לעתיד, הם דנים בתנאי הנישואים ומחליטים על השידוך ותנאיו, עוד בטרם ייפגשו בני הזוג עצמם. זה דיון חוזי ועניין כלכלי מובהק. דנים בו בנדוניה, בסכומי כסף, בקניית דירה והתניות משפחתיות אחרות שעולות כתנאי להסכמה לתת את ידה של הכלה לבחור המיועד.
אצל החרדים עד היום מתחתנים דרך שידוך (עברית):
https://youtu.be/huYp3-vy-Ho
שדכנית מדברת (עברית):
https://youtu.be/1k8TAmWeczo
היום יש אפליקציות מצליחות להיכרויות ולמעשה לסוג של שידוך (עברית):
https://youtu.be/qbOYVeJWN-8
ולא מעט אתרי שידוכים באינטרנט (עברית):
https://youtu.be/S6jHUg-Lqvg?long=yes
מהי שפת היידיש שצמחה בגולה?
מחוץ לעברית, שפת יידיש או אידיש (Yiddish) היא אולי השפה היהודית הידועה ביותר שיש. היידיש שימשה את יהודי אירופה במהלך כ-1000 שנים, החל מהמאה ה-10 לספירה.
במהלך תקופה זו היא הפכה ללשון שבה דיברו רוב היהודים בעולם המערבי. יהדות אשכנז השתמשה בה באופן מסוים כאמצעי הגנה מפני התבוללות ועם הזמן היא הפכה סמל לזהות ולתרבות היהודית של מזרח אירופה ואירופה בכלל.
היידיש נולדה כשהגיעו קהילות יהודיות מצרפת וצפון איטליה לאזור נהר הריין שבגרמניה. תושבי האזור הנוצרים דיברו גרמנית עתיקה והיהודים למדו אותה. אך מסעי הצלב והאנטישמיות הרבה גרמו ליהודים להסתגר באותה תקופה ובתוך כך הלך ונוצר מבלי משים אצל היהודים ניב של הגרמנית שמסביב, שהיה מיוחד להם. בד בבד התערבבו בו ביחד עם הגרמאנית, אותה גרמנית עתיקה, גם מילים וביטויים עבריים, ארמיים, סלאביים ורומאניים. הניב הזה זכה לשם "יידיש", כלומר "ניב יהודי".
כך הלכה והתפתחה היידיש, אותו שילוב של עברית וגרמנית, במשך כ-300 שנה, עד המאה ה-13.
כשהחלו היהודים להגר מזרחה, בעיקר לפולין ובהמשך לרוסיה וגליציה, נדדה איתם שפת היידיש, או כמו שהיא מכונה לעתים - השפה האידית, למזרח אירופה. השפה הפתלתלה והצבעונית משהו התפשטה אז ברחבי היבשת. בתקופה זו היא הפכה לשפת היהודים בקהילות של מרבית ארצות אירופה.
בשאר המילניום, במחצית האלף השנייה, דיברה יהדות אשכנז, זו של מזרח אירופה, בעיקר יידיש. במאה ה-19 הביאו יהודי אמריקה את היידיש לארצות הברית והיא הייתה לשפתם העיקרית באותה תקופה.
היידיש הפכה לשפה הבלעדית גם בשטייטלים, העיירות היהודיות המיושבות במזרח אירופה. היא הפכה לגורם תרבותי מרכזי, כשגם התיאטרון, השירה, הספרות וההגות ושאר האמנויות והיצירה היהודיות נעשו אז בעיקר בה.
אפילו לשולחן האוכל היהודי תרמה היידיש את שלה, עם מאכלים של ארוחת שבת כמו קרעפאלאך, בעבאלאך וקניידאלאך של פסח.
כיום היידיש הולכת ודועכת כשפת דיבור, במיוחד מאז השואה, שבה נרצחו מיליונים שדיברו אותה. במדינת ישראל הצעירה לא ראו ביידיש שפה רצויה. היא הייתה גלותית ויהודית מדי ולא התאימה ל"ישראליות" שכל כך רצו לטפח כאן. גם כיום, ההתעניינות בשפה העתיקה הזו היא יותר מסיבות רגשיות והיסטוריות ופחות מאמונה שהיא תוכל לחזור ולהפוך נפוצה כבעבר.
כך חדרה היידיש לעברית במלעיל (עברית):
https://youtu.be/-lFVCgXPu8M
שיר ערש באידיש:
https://youtu.be/Os5UeFjBFTs
השפות היהודיות, שגם האידיש נמנית עליהן (עברית):
https://youtu.be/YNKZvuaPaTc
שיר הילדים "אלף בית", ששולב בסצנת הגירוש מהגטו בסט "רשימת שינדלר":
https://youtu.be/j1VL-y9JHuI
והשיר "דונה דונה", שזכה לפרסום עולמי מחדש בשנות ה-60:
https://youtu.be/fAb9EVsEL8w
מהי שכונת האדריכלות המודרנית המפתיעה של ירושלים?
השכונה הירושלמית החרדית רמות פולין (Ramot Polin) היא פנינה אדריכלית ברמה בינלאומית. זוהי שכונה המהווה תוצר ושילוב בין שפה עצמאית של אדריכל חדשני ויצירתי והצרכים של הקהילה שבשבילה הוא מתכנן.
מרחוק מזכירה השכונה, שנבנתה בשנת 1972, גבישים משושים או כוורת דבורים ענקית, עם טוויסט מגניב ותלת ממדי.
היה זה האדריכל צבי הקר שתכנן בתחילת שנות השבעים של המאה הקודמת את שכונת "רמות פולין". האדריכל תכנן בה 700 דירות עבור הציבור החרדי, במעין קומפלקס גיאומטרי ענק וחדשני במראהו, של דירות משפחתיות, בעלות קירות חיצוניים המשופעים כלפי חוץ.
צורת המבנים הללו היא של פאון משוכלל הקרוי דודקהדרון ובעברית תריסריון, שיוצרים המחומשים.
האדריכל יצר מבנים מקוריים ולא מושלמים, אך עדיין מותאמים, כשהוא משתדל להתאים אותם לאקלים הקהילתי ולאורח החיים החרדי. מעידות על כך, בין השאר, מרפסות הסוכה לכל יחידה, החצרות הפנימיות שנחבאות בין המבנים וחיפוי האבן הירושלמי, חובה עירונית בעיר הקודש אבל כאן הוא שונה מהרגיל, בהיותו בטון בציפוי של אבן נסורה.
בירושלים בנייני השכונה הם יוצאי דופן ולא פחות מחריגים, גם בנוף האדריכלי של כלל ישראל. אין עוד שכונה בישראל בה קיבלו הארכיטקטים חופש כה משמעותי בתכנון. כמו כמה שכונות אחרות, רמות פולין היא תוצר של יד חופשית שנתן משרד השיכון לאדריכלים ידועים בישראל. ההוראה הייתה לתכנן בשטחים שישראל כבשה במלחמת ששת הימים שכונות ובנייני מגורים שיאתגרו את מבני השיכונים של אותם ימים.
גם באינטרנט וגם במגזיני אדריכלות ועיצוב זוכה רמות פולין לפרסום רב. אמנם יש הכוללים אותה בדפי השכונות המוזרות ברשת, אבל איש לא מתעלם ממנה. זה כבר מחמיא.
אך גם אז וגם היום נכתבת לא מעט ביקורת על התכנון והמצב של שכונת רמות פולין. היו מי שראו במבנים האוונגרדיים שלה יומרנות אדריכלית וטענו שדירות הקופסה הקטנות לא נוחות למגורים ושמשרד השיכון נתן יד לפיסול מבנים מעוצבים, על חשבון השימושיות שלהם לדיירים. היו אף שטענו שזהו קוריוז צורני שאולי מבחינה גאומטרית הוא מעניין ואף מפתיע בצורה, אך חסר תוכן של ממש.
הזמן הביא ממד נוסף של בעייתיות לשכונה, שהייתה יכולה להפוך לאייקון אדריכלי בינלאומי. כמו בשכונות חרדיות שונות בעיר, גם כאן נראה שהאכיפה העירונית של עירית ירושלים אינה קיימת. אנרכיה תכנונית בלתי נתפסת מובילה למה שהיה כבר מזמן לחורבן מוחלט של היצירה האסתטית והמודרניסטית הייחודית ביותר בישראל וללא ספק הנועזת מביניהן.
הנה הבתים של שכונת רמות פולין:
https://youtu.be/uIkHPKMFUuQ
מהו סלנג?
סלנג הוא אוסף של ביטויים ומילים שנולד אצל קבוצות שונות של אנשים. כל קבוצה ממציאה לעצמה ביטויים כדי לתקשר עם חברי הקבוצה.
פעמים רבות הופך הסלנג למעין צופן של חברי הקבוצה בינם לבין עצמם והוא גורם להם להרגיש חלק ממנה.
יש סלנג של חיילים, של סטודנטים, בעלי תחביבים, חברי קיבוצים, מעמדות בחברה ועוד.
מקור המילה סלנג הוא כנראה באות S שנוספת לשייכות למישהו (Tom's) ואחריה lang, קיצור המילה Language שפירושה שפה. ביחד זה S Lang או פשוט Slang.
הנה הדרך המרתקת שבה התפתחו כל מיני צירופים באנגלית במהלך הדורות (מתורגם):
https://youtu.be/KA7mpOvTgs8
הקומבינה היא אחת ההמצאות המפוארות של הסלנג העברי (עברית):
https://youtu.be/JeVNz5-a3Is
יש סלנג גם לחרדים (עברית):
https://youtu.be/Jow8MQYJ2tE
דיון על תפקידו של הדור הצעיר בהרס השפה העברית (עברית):
https://youtu.be/iZ1gFO02crs
שיר של להקת הנח"ל על הסלנג הצבאי (עברית):
http://youtu.be/E-7mMbK0zW8
ותכנית טלוויזיה על סלנג (עברית):
http://youtu.be/ZuJFK4sb5Co
מה היה השטעטל היהודי?
שטעטל או שטייטל הייתה העיירה היהודית של פעם. בשל האיסור שהטיל השלטון על היהודים להתגורר בערים הגדולות, הם התיישבו בהמוני עיירות קטנות באזורי הספר הרחוקים מהערים הללו.
המילה שטעטל פירושה "עיירה" או "עיר קטנה" ביידיש ("שטאָט" פירושה עיר).
במשך מאות שנים ישבו יהודי ארצות מזרח אירופה ובעיקר בשטחי פולין, בעיירות משלהם, או שהם היו בהן רוב. בעיירות השטעטל חיו עד אלפים בודדים של יהודים, שדיברו יידיש ושמרו על אורח החיים היהודי שלהם. כבר במאה ה-18 היו אלפי עיירות יהודיות כאלה.
רוב השטעטלים חוסלו על ידי הנאצים בתקופת השואה. בתוך 4 שנים הרסו והרגו הנאצים את הקהילות היהודיות, שחלקן התקיימו ברציפות במשך 2,000 שנה.
הנה סרט מצויר ומרגש של השטעטל היהודי של לפני המלחמה:
https://youtu.be/Ttqfoq8BdyA
עוד עיירה יהודית לפני מלחמת העולם השנייה, עם זיהוי של המצולמים בה:
https://youtu.be/RRnMrGy9LYk
שחזור שנעשה בארץ לשטעטל היהודי:
https://youtu.be/P1sMC-x-Nag
ומצגת וידאו עם תמונות העיירה היהודית:
https://youtu.be/5uQu_C6kO6A
כיצד הורם השטריימל מסימן משפיל לאות של כבוד?
שְׁטרַיימְל (Shtreimel) הוא משהו בין מגבעת לכיפה שמוקפת בזנבות בעלי חיים, שחסידים נוהגים לחבוש מיום החתונה, בשבתות, מועדים ובשמחות מיוחדות. יש אפילו חצרות שבהן הנערים חובשים שטריימל מיום הגעתם למצוות.
השטריימל נולד במזרח אירופה ככיסוי ראש מפרווה לימי הכפור. הוא נולד בצורתו אצל יהודי מזרח אירופה, לפני כ-200 או 300 שנה. ככל הנראה נוהגים היהודים החרדים לחבוש אותו מסיבות היסטוריות. ש"י עגנון כתב על כך בסיפור "גזרת השטריימל". הגויים לפיו ניסו לבזות את היהודים בכל דרך. מלך פולין אסר על היהודים ללבוש כובעי פרווה, אלא אם יהיו עשויים מזנב החיה, החלק הזול ביותר בה.
היהודים מצידם עשו "דווקא" והפכו את ההשפלה על פיה. איך? - בכך שהם הפכו את השטריימל למגבעת של כבוד. גרסה אחרת מספרת שהצאר הרוסי הוא שאסר על לבישת כיפה ולכן התחכמו היהודים ועטפו אותה בפרווה.
ואכן, כל שטריימל מיוצר מזנב צובל רך, בעבודת ייצור שהוזמנה מראש ומייצרים אותה במיוחד בשביל החתן הגאה. אבל לומר צובל, שהוא אגב סוג של דביבון, זה פשוט לא כל כך מדויק. כל שטריימל כזה מיוצר מלמעלה מ-20 זנבות של צובלים! - יש חסידים שמסתפקים בשטריימלים שעשויים מחומרים סינתטיים, אבל בחצרות אחרות מסרבים להסתפק בכך וטוענים שהשטריימלים הסינתטיים פשוט אינם עמידים מספיק, כמו השטריימלים האיכותיים שמיוצרים מזנבות הצובל, שידוע גם בתור דלק הסלעים, השועל האפור המצוי, החורפן (מינק) או הדלק האירופאי...
מדובר בסמל סטטוס, אביזר יוקרה של ממש בעולם החרדי. החרדים מקבלים את השטריימל כמתנת נישואין ממשפחת האישה. הוא עולה הון ויכול להגיע ל-5,000 דולר, בארץ ובאמריקה. הגבר שומר עליו כבבת עינו. בימי גשם, אפשר לראות כיצד שקית פוליאתילן שומרת על השטריימל. יש אפילו כאלו שמחזיקים "רעגן שטריימל", שטריימל זול יותר המיועד לגשם, כדי לשמור על השטריימל מנזקים.
החסידים, בני חסידות בעלז הנשואים, חובשים שטריימל בשבתות ובחגים. כך גם חסידי ויז'ניץ. את השטריימל חובשים כבר מגיל בר מצווה, בכל שבת, גם החסידים הירושלמים, אלו המכונים רבאהרא'לאך. חסידי גור ושאר חסידויות פולין, חובשים את הספּודיק, שהוא סוג של שטריימל רם וגבוה.
ישנם ויכוחים לגבי מקור השם, אם כי הגרסה שנראית לנו הכי נחמדה היא שמקור המילה "שטריימל" הוא מהמילה "שטרמנקל", בגרמנית "שיער עבה".
הנה השטריימל (עברית):
https://youtu.be/WWCuNnArOhA
רוקדים עם שטריימלים בחתונה חסידית:
https://youtu.be/YVM-Wy2kpTc
מהו החדר היהודי?
החדר היהודי הוא סוג עתיק של כיתת תלמידים יהודית. זהו חדר קטן וצר, בו מורה הרבי תורה לתלמידיו את אותיות האלף בית ומלמד אותם לקרוא בה בלשון הקודש.
המורה בחדר, "חיידר" ביידיש, שפת העולם היהודי הישן והשטעטל היהודי, נקרא "מלמד".
תיאור החדר היהודי הוא לרוב סנטימנטלי ומלא בתמימות וחום אנושי. שיטת ההוראה המסורתית והפשוטה הנהוגה בו מבוססת על חיקוי של "המלמד". את האותיות למשל, הוא מקריא ומדגים בהברה ובהגייה, כשהילדים בתורם מחרים וחוזרים אחריו.
חדרים יהודיים היו נהוגים במרבית הקהילות היהודיות בעבר. כול יהדות מזרח אירופה למדה כך תורה וכך גם יהדות המזרח, מצפון אפריקה ועד תימן הרחוקה, בה לימד "המורי" את ילדי הקהילה התימנית תורה.
גם כיום בישראל יש עדיין חדרים כאלה, למשל בקרב הקהילות החרדיות, בהן לומדים ילדי החרדים בדיוק כך.
כך למדו בחדר היהודי בתימן:
https://youtu.be/plWhU3YnESg
והשיר "אויפן פּריפּעטשיק" של המשורר מרק ורשבסקי, שנכתב על החדר הקטן ולאחר השואה היה לשיר זיכרון (מתורגם):
https://youtu.be/LZ4QZ3Cch48?end=1m14s
מהי גניזה ולמה היא טובה גם למדע?
ביהדות אסור להשליך דברי קודש לאשפה. אז דמיינו סוג של בית קברות לספרי קודש, מקום שבו טומנים אותם לשמירה.
זוהי בדיוק הגניזה (Geniza). מדובר בהטמנה של דברים קדושים, שאין בהם שימוש יותר.
היהודים נוהגים לשמור בגניזה את דברי הקודש, כמו ספרי התפילה והפירושים, אך גם את החפצים המקודשים שיצאו מכלל שימוש.
גניזתם של ספרי הקודש ותשמישי הקדושה היא משום שמצד אחד דבקה בהם קדושה ולכן אין להשליכם לאשפה ומצד שני אין להשתמש בהם לדברי חולין.
ביהדות נתנו את השם "גניזה" לא רק לפעולת ההטמנה של דברי הקודש אלא גם למקום שבו טומנים אותם.
בזכות מנהג הגניזה התגלו לא פעם מסמכים, כתבי יד ותעודות היסטוריות עתיקות, להיסטוריונים וחוקרים בתחום היהדות. המפורסמת מבין הגניזות מסוג זה היא הגניזה הקהירית, ששימרה מסמכים יהודיים של קודש וחול, מתקופות שונות ובמיוחד מימי הביניים ועד ימינו.
הנה הגניזה (עברית):
https://youtu.be/sgSySvLlA34
כך נראה מתקן גניזה (עברית):
https://youtu.be/Q4oatP-WTGM
כמה ממצוות גניזה (עברית):
https://youtu.be/Mp4emQE6SEc
והגניזה החרסונית שבדיעבד התגלתה כמזויפת (עברית):
https://youtu.be/9GYdCCZxYEM
מהו סופר סת"ם ובמה הוא שונה מסתם סופר?
סופר סת"ם (Sofer Stam) הוא אומן כתיבה ביהדות, הכותב ביד את דברי הקודש. זהו בעל מקצוע שעוסק בכתיבת ספרי תורה, תפילין ומזוזות.
סת"ם הם ראשי תיבות של "ספרי תורה, תפילין, ומזוזות" - דברי הקודש שנכתבים על ידי סופר הסת"ם (יש שמוסיפים גם מגילות).
את סופר הסת"ם תמצאו רכון על שולחנו, כשעינו נתונה בעדשה המגדילה את הכתב וידו אוחזת בקולמוס לכתיבה. קולמוס הוא מעין עט מיוחד ועתיק יומין, שנעשה מנוצת ציפור,לרוב מתרנגול הודו, הגדול מהעופות הכשרים ביהדות.
כתב סת"ם הוא תוצר של כתיבה איכותית המיוחדת לכתבי קודש יהודיים. ידיעת טכניקת הכתיבה הזו, של סופרי סת"ם, נרכשת במשך שנים.
אומנות הכתיבה של דברי הקודש היהודיים מחייבת ידע רב ומקצועיות רבה. האומנות הזו כפופה לדינים ולמסורות שמפורטים בהקפדה רבה בספרות הנקראת "מסכת סופרים".
כתיבה מסורתית של דברי קודש יהודיים נעשית על קלף או גוויל, העשויים מעור של בהמה טהורה. את הכתב משמשת דיו מיוחדת, המיוצרת בטכניקה עתיקה, שעוברת ביהדות מדור לדור.
אין כאן טעויות וטעות היא עילה לפסילה מוחלטת. כן - כל טעות בכתיבת ספר תנ"ך, יכולה לפסול את כל מה שכבר נכתב והכתב כולו ייזרק.
ואלה לא רק ספרי התנ" ך הגדולים שבבית הכנסת שנכתבים כך. אפילו המזוזה היהודית, הנמצאת על כל דלת בבית והתפילין האישיים של כל יהודי מאמין, נכתבים על קלף, בידי סופרי סת"ם.
אז מהיום תדעו שספור סת"ם הוא לא "סתם סופר" - אלא מי שמלאכתו היא כתיבה של דברי קודש.
על עבודתו של סופר סת"ם (עברית):
https://youtu.be/niMjdaoODfc?t=3s
כתיבה של סופר סת"ם (עברית):
https://youtu.be/yxh5u11dAuI
סופר סת"ם בעבודתו (עברית):
https://youtu.be/jm9iphJBFOA
כתיבת אותיות סת"ם (עברית):
https://youtu.be/zIcn4u2-Z6M
הסבר קצר (עברית):
https://youtu.be/2qGektqOQF0
סופר סת"ם מספר על שגיאה ותיקונה שהצילו את חייו בילדות (עברית):
https://youtu.be/03PKkwy2sMI
רובוט שהוצג במוזיאון היהודי בברלין וכותב כמו סופר סת"ם, אבל הוא לא כשר (עברית):
https://youtu.be/QAyelh_VXUA
גם מזוזה נכתבת בידי סופרי סת"ם (עברית):
http://youtu.be/7ybYkyRTp_8
וגם תפילין (עברית):
https://youtu.be/SkCJucf7B_s
הסבר מקיף על כתיבת סת"ם (עברית):
https://youtu.be/OvCwNm59-ng?long=yes
וסופר סת"ם יהודי אוסטרלי מסביר באנגלית:
https://youtu.be/kJJ61dVqoFk?long=yes
בעידן של אפליקציות היכרויות, אתרי פנויים פנויות וספיד דייטים למעוניינים להכיר, בעיקר חרדים נעזרים בשידוך. דומה שהשדכן (Matchmaker) המיתולוגי כמעט ונעלם.
בעל המקצוע הזה, היום יש גם נשים שדכניות, הוא מי שמתאים בין איש ואישה, כדי להשיא אותם, או בלשון הדתיים "להביא אותם בברית הנישואים".
בתרבויות רבות נישאו ונישאים עדיין זוגות באמצעות שידוך, כשהשדכן או השדכנית הם שמחברים בין בני הזוג. השדכנים עוברים מהורי החתן להורי הכלה ומנסים לקבל את הסכמת שני הצדדים לזיווג שהם מציעים, או לזיווג שהם קיבלו הזמנה מהורי אחד הצדדים להציע.
השדכנים, באותם מקומות שנהוג השידוך, אינם מתנדבים. מדובר בבעלי מקצוע המתפרנסים משידוכיהם. אם עד לפני כמה דורות, גם אצלנו היו אנשים מתחתנים בשידוך, כיום הדבר כמעט ולא מקובל בחברה המערבית.
בחוגים שמרניים, כאמור, כמו חרדים יהודים ודתיים מוסלמים, נוהגים גם היום לחתן לא פעם באמצעות שידוך. הוא מקנה מעין "אישור" של הממסד המבוגר והחברה השמרנית, לקשר שבין בני הזוג ולהיכרות בטווח שבין מועד ההיכרות הראשונית לליל הכלולות והנישואים.
יש אפילו חברות מעטות, שבהן נאסר על החתן והכלה להתערב בתהליך והם מחויבים לציית לשידוך. בתרבויות כאלה המפגשים בין מי שעתידים להיות בני זוג הם מעטים לפני החתונה ויהיו בליווי אחד ההורים.
לעתים, בעיקר בחברות סופר שמרניות, המפגשים הללו אסורים בתכלית האיסור. על אהבה או רגש מוקדם בין המיועדים לנישואים שכאלה, אין כלל מה לדבר. מילת המפתח כאן היא התאמה ולא התאהבות או נישואים מתוך רגש. בחיוך נבוך אפשר לשאול אם לא מדובר ב"נישואים בבני אדם".
מקור המילה "שידוך" הוא מארמית, בה משמעות המילה היא שקט. במגילת רות נכתב על "...שקט ומנוחה שהאישה מוצאת בבית בעלה".
חשוב לציין שממש כמו מתווך דירות, אפילו בחברה השמרנית או הדתית, אין בלעדיות מוחלטת לשדכנים. גם מכרים וידידים יכולים לייצר שידוכים. זה קורה על ידי כך שהם מציעים להורי אחד מבני הזוג את בן הזוג השני, בתור מועמד לנישואים. לרוב מבררים ההורים ולעתים גם המועמדים עצמם, זו על זה. הם שואלים עליהם אצל חברים וקרובי משפחה.
אם הם גילו "התאמה מרבית" בין בני הזוג לעתיד, הם דנים בתנאי הנישואים ומחליטים על השידוך ותנאיו, עוד בטרם ייפגשו בני הזוג עצמם. זה דיון חוזי ועניין כלכלי מובהק. דנים בו בנדוניה, בסכומי כסף, בקניית דירה והתניות משפחתיות אחרות שעולות כתנאי להסכמה לתת את ידה של הכלה לבחור המיועד.
אצל החרדים עד היום מתחתנים דרך שידוך (עברית):
https://youtu.be/huYp3-vy-Ho
שדכנית מדברת (עברית):
https://youtu.be/1k8TAmWeczo
היום יש אפליקציות מצליחות להיכרויות ולמעשה לסוג של שידוך (עברית):
https://youtu.be/qbOYVeJWN-8
ולא מעט אתרי שידוכים באינטרנט (עברית):
https://youtu.be/S6jHUg-Lqvg?long=yes
מחוץ לעברית, שפת יידיש או אידיש (Yiddish) היא אולי השפה היהודית הידועה ביותר שיש. היידיש שימשה את יהודי אירופה במהלך כ-1000 שנים, החל מהמאה ה-10 לספירה.
במהלך תקופה זו היא הפכה ללשון שבה דיברו רוב היהודים בעולם המערבי. יהדות אשכנז השתמשה בה באופן מסוים כאמצעי הגנה מפני התבוללות ועם הזמן היא הפכה סמל לזהות ולתרבות היהודית של מזרח אירופה ואירופה בכלל.
היידיש נולדה כשהגיעו קהילות יהודיות מצרפת וצפון איטליה לאזור נהר הריין שבגרמניה. תושבי האזור הנוצרים דיברו גרמנית עתיקה והיהודים למדו אותה. אך מסעי הצלב והאנטישמיות הרבה גרמו ליהודים להסתגר באותה תקופה ובתוך כך הלך ונוצר מבלי משים אצל היהודים ניב של הגרמנית שמסביב, שהיה מיוחד להם. בד בבד התערבבו בו ביחד עם הגרמאנית, אותה גרמנית עתיקה, גם מילים וביטויים עבריים, ארמיים, סלאביים ורומאניים. הניב הזה זכה לשם "יידיש", כלומר "ניב יהודי".
כך הלכה והתפתחה היידיש, אותו שילוב של עברית וגרמנית, במשך כ-300 שנה, עד המאה ה-13.
כשהחלו היהודים להגר מזרחה, בעיקר לפולין ובהמשך לרוסיה וגליציה, נדדה איתם שפת היידיש, או כמו שהיא מכונה לעתים - השפה האידית, למזרח אירופה. השפה הפתלתלה והצבעונית משהו התפשטה אז ברחבי היבשת. בתקופה זו היא הפכה לשפת היהודים בקהילות של מרבית ארצות אירופה.
בשאר המילניום, במחצית האלף השנייה, דיברה יהדות אשכנז, זו של מזרח אירופה, בעיקר יידיש. במאה ה-19 הביאו יהודי אמריקה את היידיש לארצות הברית והיא הייתה לשפתם העיקרית באותה תקופה.
היידיש הפכה לשפה הבלעדית גם בשטייטלים, העיירות היהודיות המיושבות במזרח אירופה. היא הפכה לגורם תרבותי מרכזי, כשגם התיאטרון, השירה, הספרות וההגות ושאר האמנויות והיצירה היהודיות נעשו אז בעיקר בה.
אפילו לשולחן האוכל היהודי תרמה היידיש את שלה, עם מאכלים של ארוחת שבת כמו קרעפאלאך, בעבאלאך וקניידאלאך של פסח.
כיום היידיש הולכת ודועכת כשפת דיבור, במיוחד מאז השואה, שבה נרצחו מיליונים שדיברו אותה. במדינת ישראל הצעירה לא ראו ביידיש שפה רצויה. היא הייתה גלותית ויהודית מדי ולא התאימה ל"ישראליות" שכל כך רצו לטפח כאן. גם כיום, ההתעניינות בשפה העתיקה הזו היא יותר מסיבות רגשיות והיסטוריות ופחות מאמונה שהיא תוכל לחזור ולהפוך נפוצה כבעבר.
כך חדרה היידיש לעברית במלעיל (עברית):
https://youtu.be/-lFVCgXPu8M
שיר ערש באידיש:
https://youtu.be/Os5UeFjBFTs
השפות היהודיות, שגם האידיש נמנית עליהן (עברית):
https://youtu.be/YNKZvuaPaTc
שיר הילדים "אלף בית", ששולב בסצנת הגירוש מהגטו בסט "רשימת שינדלר":
https://youtu.be/j1VL-y9JHuI
והשיר "דונה דונה", שזכה לפרסום עולמי מחדש בשנות ה-60:
https://youtu.be/fAb9EVsEL8w
השכונה הירושלמית החרדית רמות פולין (Ramot Polin) היא פנינה אדריכלית ברמה בינלאומית. זוהי שכונה המהווה תוצר ושילוב בין שפה עצמאית של אדריכל חדשני ויצירתי והצרכים של הקהילה שבשבילה הוא מתכנן.
מרחוק מזכירה השכונה, שנבנתה בשנת 1972, גבישים משושים או כוורת דבורים ענקית, עם טוויסט מגניב ותלת ממדי.
היה זה האדריכל צבי הקר שתכנן בתחילת שנות השבעים של המאה הקודמת את שכונת "רמות פולין". האדריכל תכנן בה 700 דירות עבור הציבור החרדי, במעין קומפלקס גיאומטרי ענק וחדשני במראהו, של דירות משפחתיות, בעלות קירות חיצוניים המשופעים כלפי חוץ.
צורת המבנים הללו היא של פאון משוכלל הקרוי דודקהדרון ובעברית תריסריון, שיוצרים המחומשים.
האדריכל יצר מבנים מקוריים ולא מושלמים, אך עדיין מותאמים, כשהוא משתדל להתאים אותם לאקלים הקהילתי ולאורח החיים החרדי. מעידות על כך, בין השאר, מרפסות הסוכה לכל יחידה, החצרות הפנימיות שנחבאות בין המבנים וחיפוי האבן הירושלמי, חובה עירונית בעיר הקודש אבל כאן הוא שונה מהרגיל, בהיותו בטון בציפוי של אבן נסורה.
בירושלים בנייני השכונה הם יוצאי דופן ולא פחות מחריגים, גם בנוף האדריכלי של כלל ישראל. אין עוד שכונה בישראל בה קיבלו הארכיטקטים חופש כה משמעותי בתכנון. כמו כמה שכונות אחרות, רמות פולין היא תוצר של יד חופשית שנתן משרד השיכון לאדריכלים ידועים בישראל. ההוראה הייתה לתכנן בשטחים שישראל כבשה במלחמת ששת הימים שכונות ובנייני מגורים שיאתגרו את מבני השיכונים של אותם ימים.
גם באינטרנט וגם במגזיני אדריכלות ועיצוב זוכה רמות פולין לפרסום רב. אמנם יש הכוללים אותה בדפי השכונות המוזרות ברשת, אבל איש לא מתעלם ממנה. זה כבר מחמיא.
אך גם אז וגם היום נכתבת לא מעט ביקורת על התכנון והמצב של שכונת רמות פולין. היו מי שראו במבנים האוונגרדיים שלה יומרנות אדריכלית וטענו שדירות הקופסה הקטנות לא נוחות למגורים ושמשרד השיכון נתן יד לפיסול מבנים מעוצבים, על חשבון השימושיות שלהם לדיירים. היו אף שטענו שזהו קוריוז צורני שאולי מבחינה גאומטרית הוא מעניין ואף מפתיע בצורה, אך חסר תוכן של ממש.
הזמן הביא ממד נוסף של בעייתיות לשכונה, שהייתה יכולה להפוך לאייקון אדריכלי בינלאומי. כמו בשכונות חרדיות שונות בעיר, גם כאן נראה שהאכיפה העירונית של עירית ירושלים אינה קיימת. אנרכיה תכנונית בלתי נתפסת מובילה למה שהיה כבר מזמן לחורבן מוחלט של היצירה האסתטית והמודרניסטית הייחודית ביותר בישראל וללא ספק הנועזת מביניהן.
הנה הבתים של שכונת רמות פולין:
https://youtu.be/uIkHPKMFUuQ
סלנג הוא אוסף של ביטויים ומילים שנולד אצל קבוצות שונות של אנשים. כל קבוצה ממציאה לעצמה ביטויים כדי לתקשר עם חברי הקבוצה.
פעמים רבות הופך הסלנג למעין צופן של חברי הקבוצה בינם לבין עצמם והוא גורם להם להרגיש חלק ממנה.
יש סלנג של חיילים, של סטודנטים, בעלי תחביבים, חברי קיבוצים, מעמדות בחברה ועוד.
מקור המילה סלנג הוא כנראה באות S שנוספת לשייכות למישהו (Tom's) ואחריה lang, קיצור המילה Language שפירושה שפה. ביחד זה S Lang או פשוט Slang.
הנה הדרך המרתקת שבה התפתחו כל מיני צירופים באנגלית במהלך הדורות (מתורגם):
https://youtu.be/KA7mpOvTgs8
הקומבינה היא אחת ההמצאות המפוארות של הסלנג העברי (עברית):
https://youtu.be/JeVNz5-a3Is
יש סלנג גם לחרדים (עברית):
https://youtu.be/Jow8MQYJ2tE
דיון על תפקידו של הדור הצעיר בהרס השפה העברית (עברית):
https://youtu.be/iZ1gFO02crs
שיר של להקת הנח"ל על הסלנג הצבאי (עברית):
http://youtu.be/E-7mMbK0zW8
ותכנית טלוויזיה על סלנג (עברית):
http://youtu.be/ZuJFK4sb5Co
חרדים
שטעטל או שטייטל הייתה העיירה היהודית של פעם. בשל האיסור שהטיל השלטון על היהודים להתגורר בערים הגדולות, הם התיישבו בהמוני עיירות קטנות באזורי הספר הרחוקים מהערים הללו.
המילה שטעטל פירושה "עיירה" או "עיר קטנה" ביידיש ("שטאָט" פירושה עיר).
במשך מאות שנים ישבו יהודי ארצות מזרח אירופה ובעיקר בשטחי פולין, בעיירות משלהם, או שהם היו בהן רוב. בעיירות השטעטל חיו עד אלפים בודדים של יהודים, שדיברו יידיש ושמרו על אורח החיים היהודי שלהם. כבר במאה ה-18 היו אלפי עיירות יהודיות כאלה.
רוב השטעטלים חוסלו על ידי הנאצים בתקופת השואה. בתוך 4 שנים הרסו והרגו הנאצים את הקהילות היהודיות, שחלקן התקיימו ברציפות במשך 2,000 שנה.
הנה סרט מצויר ומרגש של השטעטל היהודי של לפני המלחמה:
https://youtu.be/Ttqfoq8BdyA
עוד עיירה יהודית לפני מלחמת העולם השנייה, עם זיהוי של המצולמים בה:
https://youtu.be/RRnMrGy9LYk
שחזור שנעשה בארץ לשטעטל היהודי:
https://youtu.be/P1sMC-x-Nag
ומצגת וידאו עם תמונות העיירה היהודית:
https://youtu.be/5uQu_C6kO6A
שְׁטרַיימְל (Shtreimel) הוא משהו בין מגבעת לכיפה שמוקפת בזנבות בעלי חיים, שחסידים נוהגים לחבוש מיום החתונה, בשבתות, מועדים ובשמחות מיוחדות. יש אפילו חצרות שבהן הנערים חובשים שטריימל מיום הגעתם למצוות.
השטריימל נולד במזרח אירופה ככיסוי ראש מפרווה לימי הכפור. הוא נולד בצורתו אצל יהודי מזרח אירופה, לפני כ-200 או 300 שנה. ככל הנראה נוהגים היהודים החרדים לחבוש אותו מסיבות היסטוריות. ש"י עגנון כתב על כך בסיפור "גזרת השטריימל". הגויים לפיו ניסו לבזות את היהודים בכל דרך. מלך פולין אסר על היהודים ללבוש כובעי פרווה, אלא אם יהיו עשויים מזנב החיה, החלק הזול ביותר בה.
היהודים מצידם עשו "דווקא" והפכו את ההשפלה על פיה. איך? - בכך שהם הפכו את השטריימל למגבעת של כבוד. גרסה אחרת מספרת שהצאר הרוסי הוא שאסר על לבישת כיפה ולכן התחכמו היהודים ועטפו אותה בפרווה.
ואכן, כל שטריימל מיוצר מזנב צובל רך, בעבודת ייצור שהוזמנה מראש ומייצרים אותה במיוחד בשביל החתן הגאה. אבל לומר צובל, שהוא אגב סוג של דביבון, זה פשוט לא כל כך מדויק. כל שטריימל כזה מיוצר מלמעלה מ-20 זנבות של צובלים! - יש חסידים שמסתפקים בשטריימלים שעשויים מחומרים סינתטיים, אבל בחצרות אחרות מסרבים להסתפק בכך וטוענים שהשטריימלים הסינתטיים פשוט אינם עמידים מספיק, כמו השטריימלים האיכותיים שמיוצרים מזנבות הצובל, שידוע גם בתור דלק הסלעים, השועל האפור המצוי, החורפן (מינק) או הדלק האירופאי...
מדובר בסמל סטטוס, אביזר יוקרה של ממש בעולם החרדי. החרדים מקבלים את השטריימל כמתנת נישואין ממשפחת האישה. הוא עולה הון ויכול להגיע ל-5,000 דולר, בארץ ובאמריקה. הגבר שומר עליו כבבת עינו. בימי גשם, אפשר לראות כיצד שקית פוליאתילן שומרת על השטריימל. יש אפילו כאלו שמחזיקים "רעגן שטריימל", שטריימל זול יותר המיועד לגשם, כדי לשמור על השטריימל מנזקים.
החסידים, בני חסידות בעלז הנשואים, חובשים שטריימל בשבתות ובחגים. כך גם חסידי ויז'ניץ. את השטריימל חובשים כבר מגיל בר מצווה, בכל שבת, גם החסידים הירושלמים, אלו המכונים רבאהרא'לאך. חסידי גור ושאר חסידויות פולין, חובשים את הספּודיק, שהוא סוג של שטריימל רם וגבוה.
ישנם ויכוחים לגבי מקור השם, אם כי הגרסה שנראית לנו הכי נחמדה היא שמקור המילה "שטריימל" הוא מהמילה "שטרמנקל", בגרמנית "שיער עבה".
הנה השטריימל (עברית):
https://youtu.be/WWCuNnArOhA
רוקדים עם שטריימלים בחתונה חסידית:
https://youtu.be/YVM-Wy2kpTc
החדר היהודי הוא סוג עתיק של כיתת תלמידים יהודית. זהו חדר קטן וצר, בו מורה הרבי תורה לתלמידיו את אותיות האלף בית ומלמד אותם לקרוא בה בלשון הקודש.
המורה בחדר, "חיידר" ביידיש, שפת העולם היהודי הישן והשטעטל היהודי, נקרא "מלמד".
תיאור החדר היהודי הוא לרוב סנטימנטלי ומלא בתמימות וחום אנושי. שיטת ההוראה המסורתית והפשוטה הנהוגה בו מבוססת על חיקוי של "המלמד". את האותיות למשל, הוא מקריא ומדגים בהברה ובהגייה, כשהילדים בתורם מחרים וחוזרים אחריו.
חדרים יהודיים היו נהוגים במרבית הקהילות היהודיות בעבר. כול יהדות מזרח אירופה למדה כך תורה וכך גם יהדות המזרח, מצפון אפריקה ועד תימן הרחוקה, בה לימד "המורי" את ילדי הקהילה התימנית תורה.
גם כיום בישראל יש עדיין חדרים כאלה, למשל בקרב הקהילות החרדיות, בהן לומדים ילדי החרדים בדיוק כך.
כך למדו בחדר היהודי בתימן:
https://youtu.be/plWhU3YnESg
והשיר "אויפן פּריפּעטשיק" של המשורר מרק ורשבסקי, שנכתב על החדר הקטן ולאחר השואה היה לשיר זיכרון (מתורגם):
https://youtu.be/LZ4QZ3Cch48?end=1m14s
ביהדות אסור להשליך דברי קודש לאשפה. אז דמיינו סוג של בית קברות לספרי קודש, מקום שבו טומנים אותם לשמירה.
זוהי בדיוק הגניזה (Geniza). מדובר בהטמנה של דברים קדושים, שאין בהם שימוש יותר.
היהודים נוהגים לשמור בגניזה את דברי הקודש, כמו ספרי התפילה והפירושים, אך גם את החפצים המקודשים שיצאו מכלל שימוש.
גניזתם של ספרי הקודש ותשמישי הקדושה היא משום שמצד אחד דבקה בהם קדושה ולכן אין להשליכם לאשפה ומצד שני אין להשתמש בהם לדברי חולין.
ביהדות נתנו את השם "גניזה" לא רק לפעולת ההטמנה של דברי הקודש אלא גם למקום שבו טומנים אותם.
בזכות מנהג הגניזה התגלו לא פעם מסמכים, כתבי יד ותעודות היסטוריות עתיקות, להיסטוריונים וחוקרים בתחום היהדות. המפורסמת מבין הגניזות מסוג זה היא הגניזה הקהירית, ששימרה מסמכים יהודיים של קודש וחול, מתקופות שונות ובמיוחד מימי הביניים ועד ימינו.
הנה הגניזה (עברית):
https://youtu.be/sgSySvLlA34
כך נראה מתקן גניזה (עברית):
https://youtu.be/Q4oatP-WTGM
כמה ממצוות גניזה (עברית):
https://youtu.be/Mp4emQE6SEc
והגניזה החרסונית שבדיעבד התגלתה כמזויפת (עברית):
https://youtu.be/9GYdCCZxYEM
סופר סת"ם (Sofer Stam) הוא אומן כתיבה ביהדות, הכותב ביד את דברי הקודש. זהו בעל מקצוע שעוסק בכתיבת ספרי תורה, תפילין ומזוזות.
סת"ם הם ראשי תיבות של "ספרי תורה, תפילין, ומזוזות" - דברי הקודש שנכתבים על ידי סופר הסת"ם (יש שמוסיפים גם מגילות).
את סופר הסת"ם תמצאו רכון על שולחנו, כשעינו נתונה בעדשה המגדילה את הכתב וידו אוחזת בקולמוס לכתיבה. קולמוס הוא מעין עט מיוחד ועתיק יומין, שנעשה מנוצת ציפור,לרוב מתרנגול הודו, הגדול מהעופות הכשרים ביהדות.
כתב סת"ם הוא תוצר של כתיבה איכותית המיוחדת לכתבי קודש יהודיים. ידיעת טכניקת הכתיבה הזו, של סופרי סת"ם, נרכשת במשך שנים.
אומנות הכתיבה של דברי הקודש היהודיים מחייבת ידע רב ומקצועיות רבה. האומנות הזו כפופה לדינים ולמסורות שמפורטים בהקפדה רבה בספרות הנקראת "מסכת סופרים".
כתיבה מסורתית של דברי קודש יהודיים נעשית על קלף או גוויל, העשויים מעור של בהמה טהורה. את הכתב משמשת דיו מיוחדת, המיוצרת בטכניקה עתיקה, שעוברת ביהדות מדור לדור.
אין כאן טעויות וטעות היא עילה לפסילה מוחלטת. כן - כל טעות בכתיבת ספר תנ"ך, יכולה לפסול את כל מה שכבר נכתב והכתב כולו ייזרק.
ואלה לא רק ספרי התנ" ך הגדולים שבבית הכנסת שנכתבים כך. אפילו המזוזה היהודית, הנמצאת על כל דלת בבית והתפילין האישיים של כל יהודי מאמין, נכתבים על קלף, בידי סופרי סת"ם.
אז מהיום תדעו שספור סת"ם הוא לא "סתם סופר" - אלא מי שמלאכתו היא כתיבה של דברי קודש.
על עבודתו של סופר סת"ם (עברית):
https://youtu.be/niMjdaoODfc?t=3s
כתיבה של סופר סת"ם (עברית):
https://youtu.be/yxh5u11dAuI
סופר סת"ם בעבודתו (עברית):
https://youtu.be/jm9iphJBFOA
כתיבת אותיות סת"ם (עברית):
https://youtu.be/zIcn4u2-Z6M
הסבר קצר (עברית):
https://youtu.be/2qGektqOQF0
סופר סת"ם מספר על שגיאה ותיקונה שהצילו את חייו בילדות (עברית):
https://youtu.be/03PKkwy2sMI
רובוט שהוצג במוזיאון היהודי בברלין וכותב כמו סופר סת"ם, אבל הוא לא כשר (עברית):
https://youtu.be/QAyelh_VXUA
גם מזוזה נכתבת בידי סופרי סת"ם (עברית):
http://youtu.be/7ybYkyRTp_8
וגם תפילין (עברית):
https://youtu.be/SkCJucf7B_s
הסבר מקיף על כתיבת סת"ם (עברית):
https://youtu.be/OvCwNm59-ng?long=yes
וסופר סת"ם יהודי אוסטרלי מסביר באנגלית:
https://youtu.be/kJJ61dVqoFk?long=yes
מהי מוסיקת הכליזמרים היהודית?
מוזיקת הכְּלֵיזְמֶרִים (Klezmer) היא המוסיקה יהודית של יהדות מזרח אירופה. להקות ה"כלייזמר" היהודיות הלהיבו ושימחו את היהודים בגלות ולעיתים גם את הנוצרים שמסביב. מוסיקה זו, שנוגנה בחתונה היהודית ובשמחות וחגיגה, התבססה על אילתור ונגינה של לחנים עממיים, שעברו מאב לבן. כל זאת במקום נגינה של תווים כתובים.
בין הכלים המרכזיים במוסיקת הכלייזמרים היו הכינור, החצוצרה והקונטרבס, אבל בזכות כושר הביטוי שהפגינו נגני הקלרינט והיכולת של הכלי לחקות רגשות אנושיים, מצחוק עד בכי, תפס הקלרינט מקום מרכזי במוסיקת ה"כלייזמרים".
בשנים האחרונות, כחלק מגל המוסיקה העממית בעולם, החלו לצוץ לא מעט הרכבי כלייזמרים שאינם יהודים. הם מנגנים בתשוקה רבה לחנים יהודיים עתיקים ומאלתרים בסולואים שמכניסים יצירתיות צעירה למוסיקה הוותיקה כל כך. בתוך כך הם מופיעים בשלל פסטיבלים של מוסיקת עולם, בקונצרטים ובאירועים שונים ואפילו כאמני רחוב, עם כובע פתוח לטיפים.
הנה סיפורה של מוסיקת הכליזמרים (עברית):
https://youtu.be/a5U-EmKEff4
נגני כליזמר בירושלים:
https://youtu.be/4lXZr3veBnI
נגנים בהרכב כלייזמרים ב"פסטיבל הכלייזמר" בבירה:
https://youtu.be/dwrMdfi06As
וסרט תיעודי על גדול נגני הכלייזמר גיורא פיידמן (עברית):
https://youtu.be/DVN-9eZYduw?long=yes
מוזיקת הכְּלֵיזְמֶרִים (Klezmer) היא המוסיקה יהודית של יהדות מזרח אירופה. להקות ה"כלייזמר" היהודיות הלהיבו ושימחו את היהודים בגלות ולעיתים גם את הנוצרים שמסביב. מוסיקה זו, שנוגנה בחתונה היהודית ובשמחות וחגיגה, התבססה על אילתור ונגינה של לחנים עממיים, שעברו מאב לבן. כל זאת במקום נגינה של תווים כתובים.
בין הכלים המרכזיים במוסיקת הכלייזמרים היו הכינור, החצוצרה והקונטרבס, אבל בזכות כושר הביטוי שהפגינו נגני הקלרינט והיכולת של הכלי לחקות רגשות אנושיים, מצחוק עד בכי, תפס הקלרינט מקום מרכזי במוסיקת ה"כלייזמרים".
בשנים האחרונות, כחלק מגל המוסיקה העממית בעולם, החלו לצוץ לא מעט הרכבי כלייזמרים שאינם יהודים. הם מנגנים בתשוקה רבה לחנים יהודיים עתיקים ומאלתרים בסולואים שמכניסים יצירתיות צעירה למוסיקה הוותיקה כל כך. בתוך כך הם מופיעים בשלל פסטיבלים של מוסיקת עולם, בקונצרטים ובאירועים שונים ואפילו כאמני רחוב, עם כובע פתוח לטיפים.
הנה סיפורה של מוסיקת הכליזמרים (עברית):
https://youtu.be/a5U-EmKEff4
נגני כליזמר בירושלים:
https://youtu.be/4lXZr3veBnI
נגנים בהרכב כלייזמרים ב"פסטיבל הכלייזמר" בבירה:
https://youtu.be/dwrMdfi06As
וסרט תיעודי על גדול נגני הכלייזמר גיורא פיידמן (עברית):
https://youtu.be/DVN-9eZYduw?long=yes
למה נשים דתיות עוטות כיסוי ראש בדתות השונות?
בדתות שונות נוהגות נשים דתיות ללכת בכיסוי ראש. בדתות שונות, בכל רחבי העולם, המנהג הזה הפך לנורמה נפוצה ואף למנהג קדוש ובל יעבור, חלק מקוד צניעות חברתי מחייב.
אבל איך זה שבתרבויות כה רבות מוכרחות נשים לכסות את ראשן?
למנהג כיסוי הראש הנשי שורשים עתיקים במיוחד. כבר בשנת 3,000 לפני הספירה נהגו במזרח הרחוק לכסות את הראש. הוא ממשיך גם במצרים העתיקה ותרבויות העתיקות של יוון ורומי, בהן נשים מתכסות בכיסוי ראש הדומה לרעלה מעל שערותיהן, כסמל של צניעות.
כיסוי הראש הנשי בדת המוסלמית הוא חובה בכל מקום ונפוץ בכל העולם. המוכרת ביותר היא הרעלה, שהיא אחד מסוגי החיג'אב (Hijab). החיג'אב, ככיסוי ראש, עוטף את השיער והצוואר של האישה. בארצות האיסלאם היה החיג'אב המסורתי לחלק מהנורמות החברתיות המחייבות צניעות נשית.
באיסלאם הדתי זה אגב לא רק החיג'אב, הרעלה ודומינו שנשים נדרשות לחבוש על ראשן. יש גם את הבורקה (Burka) שנהוגה בארצות הדתיות מאוד ומכסה את פניהן של הנשים כמעט לחלוטין. ולצידה קיים גם הג'לבאב, המכסה את הראש והגוף גם יחד. באיראן יש גרסה פחות מחמירה, העוטפת את הפנים מסביב מבלי להסתירן לגמרי. ועדיין, ב-2022 מתנהלת ברפובליקה האיראנית מחאת החיג'אב של הנשים.
גם בחלק מהזרמים של הנצרות חייבות נשים ונערות בכיסוי השיער, כשהן נכנסות לכנסייה או למנזר.
ביהדות, מוצאים את המקורות לנוהג הזה כבר במקרא. כאן כיסוי הראש הוא חובה לשני המינים. אצל הגברים העיקר שכיסוי הראש ייראה מכל צד של הראש. לרוב הוא בצורת כיפה, מגבעת או שטריימל, שהוא כובע כהה ומעט משונה, שנוהגים החרדים לחבוש (קראו על כך בתגית "שטריימל"). יהודים חרדים חובשים כובע, בנוסף לכיפה. אך אצלם שונה סוג הכובע מזרם לזרם. אם הזרם הליטאי, למשל, חובש מגבעות 'קנייטש', העשויות לבד, הזרם החסידי נוהג לחבוש "שטריימל" בעיקר בשבתות ואירועים, שגם ממנו יש סוגים שונים, המשתנים בין החסידויות.
הנשים בדת היהודית נדרשות לעטות כיסוי ראש, כחיוב הלכתי לאחר נישואיהן. לרוב הכיסוי הוא בצורת מטפחת צנועה. בעידן המודרני המטפחת הזו הפכה כבר מזמן לפריט אופנתי מרובה עיצובים, צבעים ותוספות.
במגזר החרדי רבות מעדיפות את הפאה הנוכרית. זו נחשבת כיסוי ראש, מכיוון ששערה האמיתי של האישה הדתית מוסתר מתחת לפאה שעשויה משיער סינתטי או טבעי, של נשים זרות, מהודו למשל. זה מבטיח ששערה של האישה החרדית אינו גלוי ומכאן "פאה נכרית".
הנה כיסוי הראש הנשי בדתות השונות (עברית):
https://youtu.be/m5EyTGAklTw
טורקיה והחיג'אב הנשי, שבוטל בידי אטטורק וחזר בתקופת ארדואן:
https://youtu.be/7u3E7QblKSA
והפאה של הגבר החרדי היא כמובן משהו אחר (עברית):
https://youtu.be/tgAu1TrnhBM
בדתות שונות נוהגות נשים דתיות ללכת בכיסוי ראש. בדתות שונות, בכל רחבי העולם, המנהג הזה הפך לנורמה נפוצה ואף למנהג קדוש ובל יעבור, חלק מקוד צניעות חברתי מחייב.
אבל איך זה שבתרבויות כה רבות מוכרחות נשים לכסות את ראשן?
למנהג כיסוי הראש הנשי שורשים עתיקים במיוחד. כבר בשנת 3,000 לפני הספירה נהגו במזרח הרחוק לכסות את הראש. הוא ממשיך גם במצרים העתיקה ותרבויות העתיקות של יוון ורומי, בהן נשים מתכסות בכיסוי ראש הדומה לרעלה מעל שערותיהן, כסמל של צניעות.
כיסוי הראש הנשי בדת המוסלמית הוא חובה בכל מקום ונפוץ בכל העולם. המוכרת ביותר היא הרעלה, שהיא אחד מסוגי החיג'אב (Hijab). החיג'אב, ככיסוי ראש, עוטף את השיער והצוואר של האישה. בארצות האיסלאם היה החיג'אב המסורתי לחלק מהנורמות החברתיות המחייבות צניעות נשית.
באיסלאם הדתי זה אגב לא רק החיג'אב, הרעלה ודומינו שנשים נדרשות לחבוש על ראשן. יש גם את הבורקה (Burka) שנהוגה בארצות הדתיות מאוד ומכסה את פניהן של הנשים כמעט לחלוטין. ולצידה קיים גם הג'לבאב, המכסה את הראש והגוף גם יחד. באיראן יש גרסה פחות מחמירה, העוטפת את הפנים מסביב מבלי להסתירן לגמרי. ועדיין, ב-2022 מתנהלת ברפובליקה האיראנית מחאת החיג'אב של הנשים.
גם בחלק מהזרמים של הנצרות חייבות נשים ונערות בכיסוי השיער, כשהן נכנסות לכנסייה או למנזר.
ביהדות, מוצאים את המקורות לנוהג הזה כבר במקרא. כאן כיסוי הראש הוא חובה לשני המינים. אצל הגברים העיקר שכיסוי הראש ייראה מכל צד של הראש. לרוב הוא בצורת כיפה, מגבעת או שטריימל, שהוא כובע כהה ומעט משונה, שנוהגים החרדים לחבוש (קראו על כך בתגית "שטריימל"). יהודים חרדים חובשים כובע, בנוסף לכיפה. אך אצלם שונה סוג הכובע מזרם לזרם. אם הזרם הליטאי, למשל, חובש מגבעות 'קנייטש', העשויות לבד, הזרם החסידי נוהג לחבוש "שטריימל" בעיקר בשבתות ואירועים, שגם ממנו יש סוגים שונים, המשתנים בין החסידויות.
הנשים בדת היהודית נדרשות לעטות כיסוי ראש, כחיוב הלכתי לאחר נישואיהן. לרוב הכיסוי הוא בצורת מטפחת צנועה. בעידן המודרני המטפחת הזו הפכה כבר מזמן לפריט אופנתי מרובה עיצובים, צבעים ותוספות.
במגזר החרדי רבות מעדיפות את הפאה הנוכרית. זו נחשבת כיסוי ראש, מכיוון ששערה האמיתי של האישה הדתית מוסתר מתחת לפאה שעשויה משיער סינתטי או טבעי, של נשים זרות, מהודו למשל. זה מבטיח ששערה של האישה החרדית אינו גלוי ומכאן "פאה נכרית".
הנה כיסוי הראש הנשי בדתות השונות (עברית):
https://youtu.be/m5EyTGAklTw
טורקיה והחיג'אב הנשי, שבוטל בידי אטטורק וחזר בתקופת ארדואן:
https://youtu.be/7u3E7QblKSA
והפאה של הגבר החרדי היא כמובן משהו אחר (עברית):
https://youtu.be/tgAu1TrnhBM
