כל אחד מאיתנו מכיר את אתר הווידאו המוביל YouTube. זהו האתר השלישי באינטרנט בכמות הצופים בו העולם ואתר הווידאו החשוב ביותר בתבל. אבל ההתחלה הייתה הרבה יותר צנועה.

יוטיוב נוסד על ידי שלושה עובדים של חברת אינטרנט אחרת, חברת פייפאל, צ'אד הארלי, סטיב צ'ן וג'אווד קארים. השלושה רצו ליצור אתר היכרויות בווידאו, אבל השתעממו מהסרטונים שכולם היו דומים. אז הם שינו לאתר שיאפשר לשתף ולהציג קבצי וידאו ואודיו גדולים דרך האינטרנט.

בתחילה הוא הוצג כאתר שמאפשר לגולשים לשתף בתוכן שלהם, כמו סרטוני וידאו שצילמו וכדומה. כבר הסרטון הראשון שהועלה הדגים זאת - אחד המייסדים צולם בו מבקר בגן החיות.

בדצמבר 2005 האתר יוטיוב עלה לאוויר ושנה לאחר מכן הוא נרכש בסכום של 1.65 מיליארד דולר, על ידי חברת גוגל. מחיר הרכישה, אגב, נולד מהחלטה של מייסדי גוגל לתת למייסדים 10% מעל המחיר בו נמכרה החברה שהם עבדו בה (PayPal), שנמכרה כמה שנים לפני כן במחיר של מיליארד וחצי דולר...

אגב, הקונים לא ידעו שאם יוטיוב לא הייתה נמכרת היא הייתה נסגרת. למייסדים פשוט לא היה מספיק כסף לשלם על השרתים המתרבים ממש מדי יום, שרתים שנדרשו להפעלתה.

איזה מזל.

מכל מקום, חברת גוגל הפכה את יוטיוב בשנים שלאחר מכן לאחד האתרים הגדולים באינטרנט והשביחה את מערך השרתים שלו, כך שינגן סרטונים ברצף, כמעט בכל מקום בעולם. הוא גם החל לעבוד בשפות שונות ומול מדינות שונות וכך אפשרה גוגל פרסומות מקומיות ומכניסות יותר.

אחרי שהאתר שינה את תרבות הצפייה לצפייה בסרטונים קצרים, גוגל מציבה אותו כאחד מגורמי השינוי לעבר "טלוויזיית האינטרנט", כפי שתהיה בעתיד ומעלה אליו סדרות וסרטים רבים באורך מלא. הנתון המדהים לאמצע שנת 2024 הוא שבכל יום נרשמות מיליארד שעות צפייה ביוטיוב - בטלוויזיות בלבד.

מרגע ששמה דגש על הצעה של תכני וידאו מותאמים למשתמש ועל אלגוריתם המלצה שתמיד יודע מה מעניין אותנו ומציע לנו עוד מהם, יוטיוב משמשת דוגמה מעולה למערכת המלצות יעילה ומותאמת לכל משתמש ומשתמש ול"זנב הארוך" של הקליפים והסרטונים.

הכוונה היא שאם בטלוויזיה צופים בסרטונים והקליפים הפופולאריים בלבד (הרייטינג קובע.), ביוטיוב מופיעים מיליוני סרטונים, שחלק גדול מהם לא מעניין את ההמונים, אלא אנשים ספורים בלבד. שום תחנת טלוויזיה, בית קולנוע או אמצעי אחר, לא יכולים היו לספק את העניין של רבים מאיתנו בסרטונים נשכחים שכאלה ויוטיוב עושה זאת מצוין. הוא גם מדביק אותנו אליו, במה שנקרא אנגייג'מנט, ומרוויח בדרך המון כסף מהמפרסמים.

אז אם בשנים הראשונות הפסידה כסף רב, בשל התפעול היקר של יוטיוב, כיום גוגל מכניסה מפרסום בו ומרוויחה, רק ממנו, מיליארדי דולרים בכל שנה.

כיום יוטיוב הוא חלק מהגורמים המאיימים על הטלוויזיה כמו שאנו מכירים אותה. בכל חודש צופים בה מעל 2 מיליארד איש.

ומעל 500 שעות של וידאו עולים לאתר בכל דקה.


הנה הסרטון הראשון שהועלה ליוטיוב - בידי ג'אווד קארים, אחד המייסדים שביקר בגן חיות:

https://youtu.be/jNQXAC9IVRw


תיאור באנימציה של האבולוציה של יוטיוב- כיצד התפתח האתר מיומו הראשון ועד היום:

https://youtu.be/7xVzQXPepo8


בלוגר סוקר את ההיסטוריה של יוטיוב:

http://youtu.be/x2NQiVcdZRY


כמה עובדות מעניינות על אתר הווידאו המוביל בעולם (עברית):

https://youtu.be/EKvt1idqXxY?t=16


וכך התחיל סיפורו של השירות ששינה את העולם:

https://youtu.be/P4dT-lW9260?long=yes

אפילו באינטרנט, ממלכת הדברים המוזרים שהופכים טרנדיים להפליא, מהווה סדרת האינטרנט הפופולארית Will it blend תופעה תרבותית יוצאת דופן. בסדרה זו סרטונים ויראליים רבים שבהם מושלכים אל תוך בלנדר מגוון פריטים, ממכשירים חדשים ויקרים להפליא שהופכים לאבקה אפורה ועד לעצמים משונים אחרים. הכל הולך בבלנדר הזה...

המרכיבים הקומיים שהתפתחו סביב טקס הטחינה של מכשירים יקרים ונחשקים בבלנדר הפכו את הסרטונים הללו לנצפים במיוחד ומיליוני צפיות נרשמות לכל סרטון כזה. אבל נראה שההתרגשות שמוצאים הגולשים בסרטונים הללו היא קצת כמו זו שמתעוררת אצל רבים בצפייה בסרטוני זוועה או סרטי אימה בטלוויזיה. כשאדם מתיישב לראות את המכשירים הנחשקים כל כך, כשהם נטחנים עד דק בבלנדר הביתי, הוא צופה בפחד הגדול שלו, שיינזק המכשיר היקר שקנה או שקיבל מההורים, מבלי להיפגע...

לבלנדטק, חברה אמריקאית שמייצרת את הבלנדרים החזקים והעמידים ביותר בשוק, נמאס לשווק בסרטונים משעממים שאף אחד לא צופה בהם. ג'ורג' רייט, מנהל השיווק של החברה, ראה שוב ושוב את מייסד החברה והמנכ"ל שלה, טום דיקסון, בוחן את עמידות הבלנדרים שלו בניסיונות לבחון כיצד הם פועלים על חומרים שונים. יום אחד הוא הציע לדיקסון להעלות סרטונים שלו בחלוק מעבדה ומשקפי מגן, כשהוא טוחן חפצים, לא לפני שהוא שואל "האם זה ייטחן?"

דיקסון אפילו לא ידע אז מהו יוטיוב. האיש הוא אמנם ממציא גאון שהצליח לפתוח ולרשום פטנט על הבלנדרים החזקים ביותר, אבל גיק של אינטרנט הוא ממש לא היה. בכל זאת הוא הסכים לרעיון המוזר... הם העלו את הסרטון הראשון, שבו השליך דיקסון לבלנדר כמה כדורי גולף וטחן אותם. בסרטון הזה צפו מעל 7 מיליון אנשים!

והתוצאה הפכה להצלחה עצומה. כולם רצו לראות את הסרטון המשונה שבו טוחן דיקסון חפצים בבלנדרים שהוא מוכר. עשרות מיליוני צפיות צברה חברת "בלנדטק" בסרטונים נוספים ומכירות הבלנדרים שלה עלו בחדות. עוד ועוד חפצים נחשקים ונחשקים מאד נטחנו בבלנדרים שלה, ביניהם כל דגם של אייפון שיצא, אייפד יקר, אינסוף גאדג'טים ומכשירים, צעצועים ומוצרים מותרות, כלי בית, עטים וכל דבר הזוי אחר שעלה במוחם. דיקסון הוזמן על ידי יצרנים לטחון את מוצריהם והתארח שוב ושוב בתכניות טלוויזיה שהפכו אותו לכוכב.

לעסקים זה עשה דברים מדהימים. המכירות גאו ועלו ומוצרי בלנדטק נמכרים כיום בכל העולם. מהחברה שהייתה שווה 20 מיליון דולר, היא הפכה לחברה של חצי מיליארד. מאות מיליארדי צפיות נרשמו לסרטונים שלה.


הנה סרטון בסדרת האינטרנט הפופולרית Will it blend:

http://youtu.be/lBUJcD6Ws6s


גיבור הסדרה מספר על הדרך שעשתה:

http://youtu.be/hHIqUkogY7g


קדימון לסרט שעשו על ההצלחה הזו:

http://youtu.be/oMHCfZ9mxQE


טום דיקסון מנסה להסביר את התופעה המדהימה שיצר:

http://youtu.be/lK1ZKT9PB_8


הסרטון שעלה ב-2007 כשנטחן מכשיר האייפון הראשון בתוך בלנדר:

https://youtu.be/qg1ckCkm8YI


וטחינה בבלנדר מוקדשת גם לדברים מוזרים יותר כמו שלד וגולגולת:

http://youtu.be/AsTZm7QtY84

"גנגנם סטייל" הוקלט כשיר קצבי של זמר דרום-קוריאני ודי ג'יי לא-מוכר בעולם, אבל מוכר בארצו בכינוי Psy. הקצב המדליק שלו ותנועות הריקוד הייחודיות הסתירו תוכן מילולי לעגני נגד הסנוביות הנשית של העיר סיאול. מצד שני הקצב וההומור הפכו את השיר להצלחת הפופ הגדולה בכל הזמנים! - עובדה: מרגע שהועלה לאתר יוטיוב הוא זכה בתוך 5 חודשים למיליארד צפיות - שיא גינס ומספר צפיות יותר גדול מכל שיר אי-פעם! כיום הוא כבר בסביבות ה-2 מיליארד צפיות - בזמנו זה היה כפול מכל שיר או קליפ אחר באתר!

אבל זו לא הייתה רק הצלחה פופולרית אלא גם תופעה תרבותית. "גנגנם סטייל" זכה למגוון עצום של חיקויים, מחוות ופרודיות באינטרנט. מושר בשפה לא מובנת ועם זמר שאינו בעל קול מדהים או כריזמה בלתי נתפסת, בכל זאת השיר שהביס כל שיר במצעדי ההורדות ומצעדי הפזמונים בכל מקום בעולם, המשיך ושבר את שיא הלייקים של כל הזמנים של יוטיוב ונכנס לספר השיאים של גינס גם בשיא עולמי זה.


הנה הקליפ המקורי של גנגנם סטייל:

http://youtu.be/9bZkp7q19f0


והצילומים של מה שיהפוך לקליפ ההיסטורי הזה:

http://youtu.be/9HPiBJBCOq8

ליפ סינק או "ליפסינק" היא התאמה של תנועות השפתיים עם קול של שיר או דיבור וכדומה. כיום, משתמשים בליפ סינק רבים, כדי להעלות לאתרי וידאו כמו יוטיוב סרטונים שבהם הם "כאילו שרים" להיטי פופ מצליחים.

בהופעה חיה ובטלוויזיה משתמשים לעיתים בליפ סינק כדי להציג כאילו שרים, כשברקע מושמע פלייבק מלא, כולל השירה וה"זמרים" רק עושים תנועות שפתיים.

בהפקה של סרטים, ליפ סינק משמש לא פעם כדי להקליט באיכות טובה דיבורים שהוקלטו באיכות לא מספקת, או לדבב סרטים משפה זרה. גם דיבוב של דמויות בסרטי אנימציה דורש ליפ סינק.

בשנים האחרונות מצליחה בצורה מטורפת הרשת החברתית "טיקטוק" (TikTok), למעשה אפליקציית טיקטוק שהיא אבולוציה של אפליקציית "מיוזיקלי".

אם מיוזיקלי הביאה לסמארטפון את תופעת הליפ סינק, טיקטוק כבר מזמן אינה רק בעניין של ליפסינק. היא הפכה לתופעה חברתית של ילדים, בהמשך בני נוער ובשנות ה-20 של המאה החדשה גם פוליטיקאים והמון חברות מסחריות מתחזקים טיקטוק פעיל ומופרך, אבל יעיל בשיווק ותעמולה.

ואלה כבר מזמן לא רק סרטוני שטות וסטוריז שעולים לטיק טוק. אנשים רבים יוצרים בה תוכן בידורי ואינפורמטיבי. אפילו גוגל מרגיש את הזליגה ממנה אל טיקטוק. כי בזמן שכל חיפוש במאגר מפוצץ הפרסומות של גוגל מנפיק לא מעט אתרים שלא מנסים לעזור אלא לשווק ולמכור מוצרים, חיפוש בטיקטוק מוביל היום את המשתמשים לידע שנוצר על ידי בני אדם אמיתיים ובווידאו.


הנה שתי הראשונות בתולדות הליפסינק - פרימרמן ומייזל הישראליות שהצליחו בליפ סינק ל"היי" של ה"פיקסיז" ויצרו שיגעון עולמי:

http://youtu.be/-_CSo1gOd48


מופע שכולו ליפ סינק לשיר הודי ישן ויפה להפליא:

https://youtu.be/dGZb1kv5zW0


הרשת החברתית טיקטוק הפכה את הליפ סינק לטרנד עולמי מטורף (עברית):

https://youtu.be/ju-yW51YbsU


סרטון של כיתה שעושה ליפ סינק לשיר פופ, בצורה חיננית משהו:

https://youtu.be/UM0gO83sPqI?t=1m42s


וגם הפוך - יש תופעה שבה מלבישים דווקא שירה על קליפ קיים:

https://youtu.be/YjaZNYSt7o0?t=5s

רֶמי גאייאר הצרפתי הוא עושה שטויות מקצועי. כבר שנים שהוא מגיח בצרפת מכל מקום ועושה דברים מצחיקים ומגוחכים, שלרוב יש בהם מסר חברתי של “בואו נעשה שטויות”. הוא זכה לכינוי “מי שלא יהיה” והטלוויזיה כבר מכירה אותו זמן רב. הקריירה שלו בתור מצחיקן, שמותח אנשים בלי הכרה, החלה אחרי שפוטר מעבודתו בחנות נעליים והחליט ברוב שעמומו למתוח את הציבור ולהעלות סרטים לרשת.

הוא הפך לתופעת רשת מטורפת. המתיחות שלו מגוחכות לחלוטין ועובדות דווקא משום שהן מקוריות וכמעט בלתי אפשריות בטמטום שבהן. אבל הוא גם מחושב כי ביוטיוב כל סרטון חדש שלו זוכה למיליוני צפיות ומכניס לו לא מעט כסף. בעידן הנוכחי, גאייאר ודומיו הם הרי כוכבים של ממש.

אז פעם הוא מחליט שהוא חילזון ויוצר פקק תנועה, פעם מסדר לו חדר מגורים במעלית, פעם עוקף אישה בתור למכונת הגרלות ועושה כאילו הוא זכה בפרס הראשון והענקי בלוטו ופעם גונב את הדגלים של שחקני הגולף, כי הוא אסטרונאוט..


הנה מתיחת החילזון המפורסמת שלו:

https://youtu.be/gHCxdlZ7G18


מתיחת הקנגורו המקפץ:

https://youtu.be/81szj1vpEu8


כאן רמי החליט לעשות פקמן בעולם האמיתי:

https://youtu.be/pIrvpn3k9A4


וכאן רמי גאייאר מחליט שהוא אסטרונאוט:

https://youtu.be/GAONkS06LFU

כמו רבים מאיתנו, ראה קותימן (Kutiman) המון סרטוני יוטיוב בחייו. אבל עליו השפיע המגוון האינסופי של האנשים, חלקם נראים לנו הזויים, שמעלים סרטונים שבהם הם מנגנים בבית, באופן שונה מאשר על אחרים. קותימן, בחור ישראלי ששמו אופיר קותיאל, חשב שאם ישלב בין דגימות, סימפולים קצרים מתוך הסרטונים הללו, הוא יוכל ליצור קליפים מוסיקליים חדשים. התוצאה הפכה להפקות מוסיקליות מעניינות וחדשניות בהיבטים שונים.

החשיבה היצירתית שלו השתלמה לו ולנו. כשהוא למד הפקה מוסיקלית, כמו רבים אחרים גם קותימן התרגל לעשות הפקות כאלה בצורה הרגילה. אבל כשהחליט לנסות ולשלב קטעי מוסיקה מיוטיוב לכדי יצירה אחת, קליפ משותף של כולם, הוא הצליח ליצור מוסיקה מעולה, שלם שגדול בהרבה מסכום חלקיו. היצירות שלו הן כל כך מעניינות שלעיתים קשה להאמין שהנגנים ש"משתתפים" ללא ידיעתם בהפקות שלו, לא ידעו שהם מוקלטים לפרויקט הבא של קותימן. המסך המפוצל הוא ההוכחה היחידה שהאנשים הללו אינם מכירים זה את זה ואינם חלק מהרכב מתואם העובד אונליין ביחד. יש שם ילדים שעושים את צעדיהם הראשונים בנגינה, נשים הפורטות על נבל או גיטרה, נגני רוק מסוקסים עם גיטרות ודיסטורשן וחלילני ג'אז שחשבו שאף אחד לא ישים לב שהם פשוט טובים...

ב-2009 הוציא קותימן את "ThruYOU", הפרויקט הראשון שלו. הסרטון הראשון התברר מהר מאד כסדרת סרטונים, שהוקדשה למיקסים מרתקים של נגנים מהעולם לכדי שירים חדשים. הסרטונים שלו מופצים באופן ויראלי באינטרנט וההפקות הללו זוכות למיליוני צפיות וקהל מעריצים ומנויים לערוץ היוטיוב שלו, שהולך וגדל כל הזמן.

בשל העובדה שחומרי העבודה של קותימן הם סרטוני יוטיוב, נראה שאפשר לומר שקותימן הוא סוג חדש של די ג'יי, או מפיק מוסיקה. אמן הניו-מדיה הזה הוא אולי מעין יו ג'יי, מי שממקסס סימפולי יוטיוב למוסיקה.

הטיים מגזין בחר ברעיון של קותימן בשנת 2009 כאחד מ-"50 ההמצאות של השנה". מעבר ליצירתיות שלו, הקליפים של קותימן פרצו דרך גם בתחום זכויות היוצרים. זאת משום שקותימן לוקח ביצועים מוסיקליים של אנשים, ללא רשותם, ומפרסם אותם ביצירות חדשות משלו. השימוש שהוא עושה בתוכן אינטרנטי, שהוא מגדיר כתוכן חופשי, לצורך יצירה והפצה המשכית, מגדירה מחדש את חוקי זכויות היוצרים בעידן המודרני, שכן קותימן יוצר סוג של קוד פתוח כפוי, בכך שהוא מצהיר שאין ממד כלכלי בשימוש בחומרים הללו.

מצד שני, נראה שה"שותפים" בהפקות הפופולאריות שלו, מאושרים להיות שם ומודים לו מכל הלב. דוגמה יפה שהפכה לסרט תיעודי קסום היא "פרינסס שואו", בחורה אמריקנית שלא הצליחה מעולם בקריירת השירה שחלמה לבנות וקליפ אחד של קותימן הפך לסנסציית רשת.


כך קותימן התחיל בפרויקט Thru you:

http://youtu.be/EsBfj6khrG4


"הצבעים החביבים עלי" שבו המשיך את האקלקטיקה המוסיקלית המופלאה שלו:

https://youtu.be/nIl4LkHYRkg


ועוד מיקס אופייני שלו:

http://youtu.be/v1V5Oc3hMbc


כך הופך קותימן אנשים למאושרים - מתוך סרט על זמרת חובבת שהוא גילה ברשת (מתורגם):

http://youtu.be/gaYhYlnxA3A


פרויקט שיצר למוזיאון תל אביב, שבו הקהל מרכיב את המיקס של תל אביב:

http://youtu.be/izSRjdYln8E


וזה מה שיש לחוקרים לומר על קותימן והתופעה שהוא מייצג (עברית):

http://youtu.be/XBQ_e9WLnjw?t=17s

סטרימר (Streamer), בעברית "מזרים רשת", הוא מכשיר טכנולוגי המחובר לטלוויזיה ומאפשר צפייה בה, בתכנים המגיעים מרשת האינטרנט.

כלומר, הסטרימר מתחבר לטלוויזיה דרך חיבור ה-HDMI שלה. הוא מחובר למחשב בכבל או בקישור אלחוטי וכך הופך טלוויזיה פשוטה למכונת צפייה בסרטים וסדרות, מאפשר לגשת לתכני סטרימינג מאתרים כמו YouTube, Netflix וכמובן לגלוש ברשת.

הסטרימר הופך כל טלוויזיה פשוטה לטלוויזיה חכמה ויכול לחסוך הרבה כסף למתנתקים מחברות הכבלים והלוויין, מי שמכונים "חותכי הכבלים".

בין הסטרימרים הבולטים ניתן למנות את כרומקאסט (Chromecast), המיני סטרימר של חברת גוגל, שמוצע כדפדפן בתוך דונגל, חיבור קטנטן ופשוט הננעץ בחיבור HDMI ונשלט באמצעות הסמארטפון, הטאבלט או המחשב. בקליק אחד תוכלו לצפות בעזרתו בכל תוכן מהדפדפן, מהמחשב עצמו או מכל תוכנה שמציעה חיבור ישיר אליו.

אבל הסטרימרים לא רק מאפשרים חיסכון כספי ניכר, אלא גם את הזפזופ והחיפוש המייאש של מי שאין להם זמן פנוי או חשק למצוא תוכן מעניין בטלוויזיה.

מה שהופך את הסטרימרים לחלק מתופעת הבינג', שבה צופים צעירי דור ה-Y, ה"מילניאלס", בעונות שלמות של סדרות ברצף, ללא הפסקה או המתנה לשבוע הבא, דוגמת ההרגלים ה"מיושנים" של הוריהם בצעירותם, כלומר לצרוך תכני טלוויזיה ללא המתנה כלשהי ל"המשך יבוא"...


הנה הסטרימרים שמנגישים מקורות מקוונים של מדיה בחינם או בזול:

https://youtu.be/aHRcO9Y-M9Y


הכרומקאסט - מיני סטרימר פשוט וזול, המאפשר לשדר לטלוויזיה תוכן לצפייה מסמארטפון, טאבלט או מחשב:

https://youtu.be/5qZG3sJpHIo


הסטרימר המצליח של שיאומי Xiaomi Mi Box:

https://youtu.be/7arXfI7JpDg


וכך משתמשים בסטרימר כזה:

https://youtu.be/e6q2U9JwKXs

סטרימינג (Streaming), או "הזרמת מדיה", היא טכנולוגיית אינטרנט שבה מעבירים מדיה דיגיטלית, כמו מוסיקה, רדיו או וידאו, באופן רציף ומתמשך. המשתמש נהנה מהמדיה בזמן אמת, כשהיא משוגרת אליו דרך האינטרנט והוא לא נאלץ להמתין עד שתרד כולה למכשיר שלו ורק אז יוכל ליהנות ממנה (כך היו הדברים בעבר).

בימים שהמחשב הפך למוקד בידור מרכזי והטלפון הנייד שלנו הפך לכל כך הרבה יותר מטלפון, סטרימינג היא אחת התופעות החזקות ביותר בטכנולוגיה הבידורית המודרנית. שירותים כמו "ספוטיפיי" (Spotify) ו"אפל מיוזיק" (Apple music) מספקים שירים בהזרמה, מהשרתים שלהם לאוזניות שלכם. הצעירים של ימינו, דור ה-X אם תרצו, אפילו לא יודעים מהם קבצי mp3.

הרעיון הפשוט בסטרימינג הוא שמרגע שהמשתמשים "התחברו" לספק המדיה, תוכן כמו מוסיקה וסרטים מועברים אליהם באופן שוטף וכמעט ללא המתנה. בדרך זו מאפשר הסטרימינג התגברות על עומסי העברת המידע ברשת האינטרנט תוך האזנה קלה ורציפה למוסיקה מהענן, צפייה בשידורים חיים באינטרנט ובסרטים ממאגרים מקוונים.

יכולות נהדרות אלה גם עודדו את הפרסונליזציה של שירותים כאלה, שלומדים כיום את המשתמשים וממליצים להם על אמנים, שירים וסגנונות מוסיקליים, למשל, שהם עשויים לאהוב. בכך הם מגבירים את הנאמנות לשירות, את השימוש בו וההמלצות עליו לחברים.

בסטרימינג משתמשים גם שירותי הווידאו, הסרטים וסדרות כמו יוטיוב (YouTube), או "נטפליקס" (Netflix), שנוהגים להזרים סרטונים וסרטים, גם באיכות גבוהה מאד - לטלוויזיות החכמות שבבית, למחשבים ולסמארטפונים בתנועה.

בשידור תוכן בסטרימינג, הוא מושמע או מוצג למשתמש, עוד בטרם הסתיים תהליך ההעברה של כל המידע המרכיב אותו. כלומר, כבר בזמן הזרמת התוכן דרך האינטרנט יכול המשתמש לשמוע או לצפות בחלק שכבר הספיק להגיע למחשבו או אל הטלפון שלו עד אותו הרגע.

השיטה לבצע זאת היא ב"הזרמת" המדיה בחלקים ולא בבת-אחת. במקום שהמשתמש יקבל את כל השיר למשל, ורק אז יתחיל להאזין לו, מועבר אליו חלק קטן מהשיר והוא מתחיל להתנגן, כשבזמן שהוא שומע את החלק שכבר אצלו, מוזרם אליו החלק הבא. כך מושמעים ברצף כל חלקי השיר, כיחידה אחת. כך בדיוק מנוגנים גם סרטים בסטרימינג, כשבכל שלב עוברים חלקים מהסרט (כמה אלפי פריימים), במקביל לצפייה בו.


הנה שוק הסטרימינג המודרני שבמרכזו נטפליקס (עברית):

https://youtu.be/aeeFnx0nzDI


הסבר על הסטרימינג ויתרונותיו:

https://youtu.be/UpbfcI7Zbqw


ספוטיפיי - שירות הסטרימינג המוסיקלי המוביל כיום (עברית):

https://youtu.be/tI7Wsj-NhVg?t=19s


והסטרימינג של המוזיקה הוא שהמליך סופית את הסינגל על פני האלבום (עברית):

https://youtu.be/pREu6urcI8k

פרסונליזציה (Personalization) באתרי אינטרנט, באפליקציות ואפילו במערכות הפעלה, היא התאמה אישית של התוכן המוצג למשתמש, לתחומי העניין האישיים שלו ולמה שהוא מעדיף, מחפש ומתעניין.

כל אחד הוא מיוחד ואף אחד הוא לא כמו כולם.

החשיבות של הפרסונליזציה היא שלכל אדם יש תחומי עניין שונים במקצת, כך שאם יותאמו התכנים במיוחד לכל משתמש, קורא, או צרכן, הוא ייהנה מהם הרבה יותר ויבצע פעולות שישתלמו גם לשירות המקוון. זה יקרה משום שהתוכן שיותאם למשתמש יהיה יותר רלוונטי ובעל משמעות רבה יותר עבורו.

כך יוצא שפרסונליזציה היא טכנולוגיה משבשת, אחד הכלים הכי חזקים בדרך לשיבוש חיובי של שווקים שזקוקים לשיבוש, באנגלית "דיסראפשן" (Distruption), כלומר לחדשנות. על ההמלצות של ספוטיפיי שמעתם? - זו פרסונליזציה שנעשית מצוין.

באתרים רבים ניתן כיום למצוא רמות שונות של פרסונליזציה. דוגמאות לכך לא חסרות. הכי מוכרות הן תוצאות החיפוש של מנוע החיפוש של גוגל, שמותאמות לתחומי העניין של המחפש ולהיסטוריית החיפושים שלו. גוגל לומדת כל אחד מאיתנו ומתאימה לנו תוצאות חיפוש אישיות.

אגב, באותה שיטה היא גם מתאימה לנו פרסומות - היא גם יודעת מה חיפשנו או במה עוסק דף האינטרנט שבו אנו מתעניינים כרגע וגם מכירה אותנו, על תחביבינו, תחומי העניין שלנו ומה אנחנו חולמים לקנות או להכיר.

דוגמאות מוכרות נוספות הן למשל הצעות לחברים אפשריים שפייסבוק מציגה לנו, או הצגת פוסטים מומלצים בפיד של המשתמשים. השירות החברתי הזה לא מציג את אותם פוסטים ותכנים לכלל המשתמשים, כמו בבלוג רגיל, אלא בוחר פוסטים מתאימים ומותאמים לכל אחד ואחד. המטרה של פייסבוק היא להשאיר את המשתמשים כמה שיותר זמן ברשת החברתית שלה. הפרס שלה על השימוש המוגדל שלנו ברשת החברתית הוא הרבה לחיצות וצפיות בפרסומות, כמו גם מידע שהיא צוברת עלינו ושווה לה הון.

עוד דוגמאות הן המלצות על ספרים ומוצרים שיעניינו את המשתמש בחנות המקוונת של אמזון. אלה ניתנות על פי הלימוד של תחומי העניין שלו, כפי שבאו לידי ביטוי בקניות קודמות ובעיון באתר. כשהם מוצגים כך אנו מתפתים לקנות יותר מאשר תכננו. התוצאה היא שורת רווח מוגדלת ועשרות מיליארדי דולרים יותר.

פרסונליזציה עובדת טוב לשביעות הרצון שלנו משירותים נוספים. כך גם ממליצים על סרטים בשירות של נטפליקס, שירות שאגב יש לו המון לאיפה להשתפר. כך ממליצים באפליקציית ספוטיפיי על שירים או מוסיקה שתואמת לטעם המשתמש ובאתר YouTube, על סרטונים שהמשתמש עשוי לאהוב.

בשביל המשתמשים הפרסונליזציה עושה הרבה יותר מסתם המלצות טובות. אם נרצה להבין מדוע העיתונות המודפסת הולכת ונסגרת, כדאי להביט באפליקציה של גוגל ניוז. כשהיא מתאימה לנו הקוראים את החדשות המוגשות לנו מאתרי חדשות שונים, כך שנקבל את החדשות שבהם אנו מתעניינים, היא מבצעת פרסונליזציה.

בעולם המהיר שבו אנו חיים, עם אינספור הסחות דעת וכל כך מעט זמן פנוי, ההתאמה שעושים שירותים כאלה היא הצלה לאדם העסוק. כך ורק כך יקבל מי שחובב פוליטיקה הרבה חדשות מהתחום הפוליטי ופחות רכילות, שאותה יקבלו מי שממש אוהבים רכילות ושונאים חדשות פוליטיות או חדשות מעולם הפלילים, שלא פעם אגב מצטלבות דרכיהן באופן מוזר...


הנה פרסונליזציית התוכן:

https://youtu.be/iZko_YquwjU


איש שיווק מסביר איך פרסונליזציה משמשת להגדלת המכירות (עברית):

https://youtu.be/3wYkgclinDM


גם בחינוך מחפשים את הפיצוח הפרסונלי להוראה (עברית):

https://youtu.be/08zPDkfRnJw


ברור שפרסונליזציה של התוכן היא כלי שיווקי מעולה:

https://youtu.be/U39SZCB_i9w


יש לה המון יתרונות והיבטים:

https://youtu.be/iFgnQ0Uwl1M


אנשים בימינו התרגלו ומעדיפים טיפול אישי באתרים מסחריים, גם אם ברור להם שיש לו גם מטרות מסחריות:

https://youtu.be/fJT4xP1oZNE


והנה סרטון מקיף על הפרסונליזציה שב-2024 הופכת לעניין גדול עוד יותר:

https://youtu.be/6QFlakh8z2M?long=yes