שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מיהם היעלים?
יָעֵל (Ibex או Capra) הוא בעל חיים שחי בעיקר באזורי המדבר וההרים, באזורי אסיה, כולל המזרח התיכון. מין היעלים הנפוץ בישראל הוא יעל נובי. ניתן למצוא אותו בנגב, במדבר יהודה וברמת הגולן.
היעל הוא בעצם עז-בר. צבעו של היעל מאפשר לו הסוואה מעולה על רקע אדמת המדבר. כרית גמישה שיש להם בתחתית הפרסה, מקנה ליעלים יכולת טיפוס מעולה על מצוקים, תוך היאחזות בסלעים. היא שמאפשרת להם לחיות על צוקים ולהגיע למקומות שטורפים מתקשים לטפס אליהם.
הזכרים של היעלים הם כבדים מהנקבות. גם קרני היעלים הזכרים הן גדולות במיוחד. ההסבר היפה לגידול של קרניים כה גדולות וכבדות הוא מה שהזואולוגים מכנים "עקרון ההכבדה". מדובר בתגלית של הזואולוג הישראלי אמוץ זהבי, המסביר שהקרניים הגדולות הללו מעידות לנקבות על כך שהזכר הא בעל כושר הישרדות ואומץ, מה שמגדיל את יכולתו למצוא לו בת זוג ולהוליד צאצאים.
הנה מצגת חרישית על היעלים:
https://youtu.be/J_eZ4l1gy2w
הנה יכולת הטיפוס המופלאה שלהם על צוקים:
https://youtu.be/Hu8TJKMtmtI
זכרים של היעל נאבקים כדי להרשים ולזכות בנקבות העדר:
https://youtu.be/I3nmfvZJfn4
יעלים בנחל דוד שבעין גדי:
http://youtu.be/0vK-PMtR5oc
יש מי שסופרים יעלים, כדי לוודא שלא ייעלמו כמו חיות בר אחרות:
https://youtu.be/nVQA4xVqfIM
סרט תיעודי על היעלים:
https://youtu.be/weKle8ImwDs?long=yes
מהו עקרון ההכבדה?
אחד העקרונות המעניינים בטבע ומה שמדגים שוב את התבונה שבטבע ובמנגנוני האבולוציה וההתפתחות שבו, הוא עקרון שמסביר את ההתנהגות של בעלי חיים רבים ונקרא "עקרון ההכבדה" (Handicap principle). לפי עקרון זה נוהגים זכרים רבים להכביד על עצמם, במהלך עונת החיזור. הזכר מכביד על עצמו בכדי להרשים את הנקבה בגנים המשובחים שלו. לפי עקרון ההכבדה הוא יחשוף את עצמו לסכנה, ייקח על עצמו משימות קשות לביצוע או ינהג בצורה שמעידה על יכולותיו. אולי החסרונות של כל אלה ברורים, אבל היתרון הגדול שלהם הוא שהנקבות יחליטו שהזכרים החזקים, האמיצים והיעילים הללו יהיו בני זוג אידיאליים בשבילן והורים מצוינים. התנהגות הנקבות מעידה שהיתרונות שמוצאות הנקבות בזכרים הללו הם גם בגידול והגנת הצאצאים העתידיים שלהן וגם בגנטיקה של האבות הללו שתאפשר הישרדות טובה יותר לצאצאים, שכן גנים חזקים בטבע מגדילים את הסיכוי של הצאצאים לשרוד.
דוגמאות להתנהגויות, מאפיינים גופניים ומבנים שמסכנים את בעל החיים לא חסרים. הדוגמה המוכרת ביותר היא חיזור אצל הטווסים. הזנב הצבעוני, שמטפח לעצמו הטווס הזכר, מקשה עליו להסתתר מפני טורפים וחושף אותו לסכנה. אך עקרון ההכבדה יסביר שברירה מינית היא שפיתחה את המאפיין הזה, במהלך האבולוציה. הזנב הצבעוני מאותת לנקבות הטווסים שהזכר בטוח בעצמו, על אף ההכבדה שנטל על עצמו בזנב הבולט ומושך תשומת לב של טורפים. המעניין הוא שהביטחון העצמי שמשדר הזנב הצבעוני של הטווס מצליח גם להרתיע טורפים אפשריים ומכאן שההכבדה היא לא רק אמצעי לחיזור, אלא גם מאפיין שמגדיל את סיכויי ההישרדות שלו.
דוגמה אחרת היא קרניהם הענקיות של בעלי חיים כמו זכרי האייל הקורא או היעל. הן מקשות את התנועה והבריחה מטורפים, אך יש בהן כדי להדגים את חוזקו והאומץ של הזכר.
המדען שגילה את עקרון ההכבדה הוא חוקר ישראלי, הזואולוג אמוץ זהבי, שביחד עם אשתו, אבישג זהבי, חקר את הנושא לעומק. הוא פרסם את העקרון במאמר שזכה לקיתונות של ביקורת מצד מדענים וכמעט בוז. רק אחרי שאומת על ידי חוקרים נחשבים ואף הוכח שהוא מתבקש ואף הכרחי, בהסבר של תופעות שונות, הוא התקבל. מאז זכה זהבי לתועפות של הערכה, ציטוטים אקדמיים, פרסים ומחקרי המשך, שהפכו אותו לאחד החוקרים המוערכים בתחום. הוא פרסם בהרחבה בספרו "על עקרון ההכבדה ואלטרואיזם" את עקרון ההכבדה, שיש מי שכינו אותו מאז "החלק החסר בפאזל של דארווין".
הנה הטווס המכביד על עצמו, לפי עקרון ההכבדה:
https://youtu.be/qDvFdj-pFMc
סרט תיעודי על עקרון ההכבדה (עברית):
https://youtu.be/weKle8ImwDs?long=yes
והרצאה של אמוץ זהבי על הנושא (עברית):
https://youtu.be/yzIByq541ZI?long=yes
מה אפשר לראות בנחל דוד?
נחל דוד זורם באזור שמורת עין גדי שבמדבר יהודה. הוא עולה ממעלה עין-גדי עד מצפור ישי. רבים מכירים את המפל הענקי של נחל דוד, בגובה של כ-200 מטרים, אך כמו כל נחלי מדבר יהודה, חלקו העליון של אפיק הנחל רדוד מאד.
שטחו הכולל של אגם נחל דוד הוא כ-19 קמ"ר. בנוסף למפל המרשים, ניתן לראות בו בריכות, חיות כמו יעלים ושפני סלע וציפורים כמו ציפור השיר השחורה-כתומה טְרִיסְטְרָמִית, שנפוצה באזור ים המלח.
בנחל גם מקדש כלכוליתי עתיק בן 6000 שנה וכפר מתקופת המישנה, עם רצפת פסיפס של בית הכנסת המקומי.
הנה נחל דוד שבעין גדי:
http://youtu.be/0vK-PMtR5oc
למה זכרים נאבקים ביניהם בטבע?
קרבות זכרים (Male fights) בטבע מתקיימים בעיקר על שני דברים: שליטה ונקבות. הזכר נאבק בזכרים אחרים כדי לשמור על הטריטוריה שלו, תא שטח שבו הוא שולט בלעדית, או על הנקבות "שלו", מפני זכרים אחרים.
סיומו של קרב זכרים שכזה יכול, אבל לא חייב ולרוב לא מסתיים במותו של הזכר המובס. בדרך כלל הקרב מסתיים כשאחד הזכרים מתייאש, בורח או סתם מתרחק.
מינים רבים של בעלי חיים מקיימים ביניהם קרבות זכרים ומאבקי שליטה. ביניהם יונקים, זוחלים, עופות, דגים ולא מעט מיני חרקים וחסרי חוליות.
על הזכות להתרבות כמעט כל זכר ימצא את עצמו בטבע נאבק. אבל כאן האבולוציה עושה גם היא עבודה. כי הזכרים החזקים והעקשנים יותר הם מן הסתם אלה שינצחו ויזכו להתרבות. כך יוצא שצאצאיהם יקבלו בירושה את התכונות המנצחות הללו, של כוח פיזי וחתירה עקשנית לניצחון. התוצאה היא שהם ישרדו טוב יותר גם בדורות הבאים וימשיכו את השושלת.
למעשה, כבר בצעירותם "מתאמנים" זכרים מתבגרים של יונקים בהאבקות ראשונית, נגיחות ומאבקי הכנה לקרבות חיזור שיקיימו בעתיד על הנקבות.
אם צבאים ואיילים נוגחים זה בזה בקרניהם, אריות, דובים ועופות מרבים להתגושש באמצעות גופם. ג'ירפים נאבקים זה בזה בצוואריהם, בעוד היפופוטמים וכמוהם גם פילי ים נוהגים להטיל את כובד משקלם זה על זה. סרטנים ובעלי חיים ימיים כמו שושנות ים נאבקים גם הם, כשהסרטן למשל משתמש בצבתות החזקות שלו.
אצלנו לא נדיר לראות בנגב יעלים זכרים שנוגחים זה בזה, בקרב על נקבות היעל או על שליטה באזור כלשהו במדבר.
כדי לזכות בנקבה או להגן על הטריטוריה שלהם נוהגים גם זכרי אנטילופות להילחם. לא פעם במהלך הקרב בין הזכרים הם "נועלים" את הקרניים שלהם זו בזו.
מי שמנהלים קרבות סוערים מאלה של מיני אנטילופות אחרים, הם הדלגנים, סוג של אנטילופה שמסוגלים לדלג דילוגים מרהיבים ומועילים כדי לברוח מטורפים. בקרבות שלהם הדלגנים מתנגשים ומתגוששים על מנת להפיל את היריב ארצה.
נחשים ממין כרכני הקרניים הרוקדים, הם למעשה שני זכרים שמנהלים קרב לחיים ולמוות. בסופו של המאבק המרשים והמפותל הזה יובהר מיהו הזכר החזק והשולט מבין השניים. המנצח במאבק שיכול להימשך שעה, יוביל את הלהקה שבה הם חיים.
אם אתם מתכוונים להתנשא על בעלי החיים הללו אז דעו לכם שגם אצלנו בני האדם יש מאבקי שכנים שלצערנו מגיעים לא פעם לאלימות. בעבר נהגו גברים גם לנהל דו-קרב שהתחרו על הזכות לאהבתה של אישה. כיום, למרבה המזל, לא מקובלות יותר המלחמות בין גברים כדרך חיזור.
הנה אריה נלחם באריות המנסים להשתלט על הלהקה שלו:
http://youtu.be/sjyuIYzNqeI
שני ראמים זכרים בקרב על השליטה בעדר:
http://youtu.be/PFnGYxFsv1s
מאבק בין זכרי הקנגורו:
https://youtu.be/WCcLMNcWZOc
ביזונים זכרים במאבק חיזור על ליבה של נקבה:
https://youtu.be/L4eOhuLDfeU
וריקוד החיזור המכושף של כרכני הקרניים, כפי שהוא מכונה בטעות, והוא בעצם מאבק זכרים עוצמתי וקטלני:
http://youtu.be/2fggr_aY9EQ
יעלים
יָעֵל (Ibex או Capra) הוא בעל חיים שחי בעיקר באזורי המדבר וההרים, באזורי אסיה, כולל המזרח התיכון. מין היעלים הנפוץ בישראל הוא יעל נובי. ניתן למצוא אותו בנגב, במדבר יהודה וברמת הגולן.
היעל הוא בעצם עז-בר. צבעו של היעל מאפשר לו הסוואה מעולה על רקע אדמת המדבר. כרית גמישה שיש להם בתחתית הפרסה, מקנה ליעלים יכולת טיפוס מעולה על מצוקים, תוך היאחזות בסלעים. היא שמאפשרת להם לחיות על צוקים ולהגיע למקומות שטורפים מתקשים לטפס אליהם.
הזכרים של היעלים הם כבדים מהנקבות. גם קרני היעלים הזכרים הן גדולות במיוחד. ההסבר היפה לגידול של קרניים כה גדולות וכבדות הוא מה שהזואולוגים מכנים "עקרון ההכבדה". מדובר בתגלית של הזואולוג הישראלי אמוץ זהבי, המסביר שהקרניים הגדולות הללו מעידות לנקבות על כך שהזכר הא בעל כושר הישרדות ואומץ, מה שמגדיל את יכולתו למצוא לו בת זוג ולהוליד צאצאים.
הנה מצגת חרישית על היעלים:
https://youtu.be/J_eZ4l1gy2w
הנה יכולת הטיפוס המופלאה שלהם על צוקים:
https://youtu.be/Hu8TJKMtmtI
זכרים של היעל נאבקים כדי להרשים ולזכות בנקבות העדר:
https://youtu.be/I3nmfvZJfn4
יעלים בנחל דוד שבעין גדי:
http://youtu.be/0vK-PMtR5oc
יש מי שסופרים יעלים, כדי לוודא שלא ייעלמו כמו חיות בר אחרות:
https://youtu.be/nVQA4xVqfIM
סרט תיעודי על היעלים:
https://youtu.be/weKle8ImwDs?long=yes
אחד העקרונות המעניינים בטבע ומה שמדגים שוב את התבונה שבטבע ובמנגנוני האבולוציה וההתפתחות שבו, הוא עקרון שמסביר את ההתנהגות של בעלי חיים רבים ונקרא "עקרון ההכבדה" (Handicap principle). לפי עקרון זה נוהגים זכרים רבים להכביד על עצמם, במהלך עונת החיזור. הזכר מכביד על עצמו בכדי להרשים את הנקבה בגנים המשובחים שלו. לפי עקרון ההכבדה הוא יחשוף את עצמו לסכנה, ייקח על עצמו משימות קשות לביצוע או ינהג בצורה שמעידה על יכולותיו. אולי החסרונות של כל אלה ברורים, אבל היתרון הגדול שלהם הוא שהנקבות יחליטו שהזכרים החזקים, האמיצים והיעילים הללו יהיו בני זוג אידיאליים בשבילן והורים מצוינים. התנהגות הנקבות מעידה שהיתרונות שמוצאות הנקבות בזכרים הללו הם גם בגידול והגנת הצאצאים העתידיים שלהן וגם בגנטיקה של האבות הללו שתאפשר הישרדות טובה יותר לצאצאים, שכן גנים חזקים בטבע מגדילים את הסיכוי של הצאצאים לשרוד.
דוגמאות להתנהגויות, מאפיינים גופניים ומבנים שמסכנים את בעל החיים לא חסרים. הדוגמה המוכרת ביותר היא חיזור אצל הטווסים. הזנב הצבעוני, שמטפח לעצמו הטווס הזכר, מקשה עליו להסתתר מפני טורפים וחושף אותו לסכנה. אך עקרון ההכבדה יסביר שברירה מינית היא שפיתחה את המאפיין הזה, במהלך האבולוציה. הזנב הצבעוני מאותת לנקבות הטווסים שהזכר בטוח בעצמו, על אף ההכבדה שנטל על עצמו בזנב הבולט ומושך תשומת לב של טורפים. המעניין הוא שהביטחון העצמי שמשדר הזנב הצבעוני של הטווס מצליח גם להרתיע טורפים אפשריים ומכאן שההכבדה היא לא רק אמצעי לחיזור, אלא גם מאפיין שמגדיל את סיכויי ההישרדות שלו.
דוגמה אחרת היא קרניהם הענקיות של בעלי חיים כמו זכרי האייל הקורא או היעל. הן מקשות את התנועה והבריחה מטורפים, אך יש בהן כדי להדגים את חוזקו והאומץ של הזכר.
המדען שגילה את עקרון ההכבדה הוא חוקר ישראלי, הזואולוג אמוץ זהבי, שביחד עם אשתו, אבישג זהבי, חקר את הנושא לעומק. הוא פרסם את העקרון במאמר שזכה לקיתונות של ביקורת מצד מדענים וכמעט בוז. רק אחרי שאומת על ידי חוקרים נחשבים ואף הוכח שהוא מתבקש ואף הכרחי, בהסבר של תופעות שונות, הוא התקבל. מאז זכה זהבי לתועפות של הערכה, ציטוטים אקדמיים, פרסים ומחקרי המשך, שהפכו אותו לאחד החוקרים המוערכים בתחום. הוא פרסם בהרחבה בספרו "על עקרון ההכבדה ואלטרואיזם" את עקרון ההכבדה, שיש מי שכינו אותו מאז "החלק החסר בפאזל של דארווין".
הנה הטווס המכביד על עצמו, לפי עקרון ההכבדה:
https://youtu.be/qDvFdj-pFMc
סרט תיעודי על עקרון ההכבדה (עברית):
https://youtu.be/weKle8ImwDs?long=yes
והרצאה של אמוץ זהבי על הנושא (עברית):
https://youtu.be/yzIByq541ZI?long=yes
נחל דוד זורם באזור שמורת עין גדי שבמדבר יהודה. הוא עולה ממעלה עין-גדי עד מצפור ישי. רבים מכירים את המפל הענקי של נחל דוד, בגובה של כ-200 מטרים, אך כמו כל נחלי מדבר יהודה, חלקו העליון של אפיק הנחל רדוד מאד.
שטחו הכולל של אגם נחל דוד הוא כ-19 קמ"ר. בנוסף למפל המרשים, ניתן לראות בו בריכות, חיות כמו יעלים ושפני סלע וציפורים כמו ציפור השיר השחורה-כתומה טְרִיסְטְרָמִית, שנפוצה באזור ים המלח.
בנחל גם מקדש כלכוליתי עתיק בן 6000 שנה וכפר מתקופת המישנה, עם רצפת פסיפס של בית הכנסת המקומי.
הנה נחל דוד שבעין גדי:
http://youtu.be/0vK-PMtR5oc
קרבות זכרים (Male fights) בטבע מתקיימים בעיקר על שני דברים: שליטה ונקבות. הזכר נאבק בזכרים אחרים כדי לשמור על הטריטוריה שלו, תא שטח שבו הוא שולט בלעדית, או על הנקבות "שלו", מפני זכרים אחרים.
סיומו של קרב זכרים שכזה יכול, אבל לא חייב ולרוב לא מסתיים במותו של הזכר המובס. בדרך כלל הקרב מסתיים כשאחד הזכרים מתייאש, בורח או סתם מתרחק.
מינים רבים של בעלי חיים מקיימים ביניהם קרבות זכרים ומאבקי שליטה. ביניהם יונקים, זוחלים, עופות, דגים ולא מעט מיני חרקים וחסרי חוליות.
על הזכות להתרבות כמעט כל זכר ימצא את עצמו בטבע נאבק. אבל כאן האבולוציה עושה גם היא עבודה. כי הזכרים החזקים והעקשנים יותר הם מן הסתם אלה שינצחו ויזכו להתרבות. כך יוצא שצאצאיהם יקבלו בירושה את התכונות המנצחות הללו, של כוח פיזי וחתירה עקשנית לניצחון. התוצאה היא שהם ישרדו טוב יותר גם בדורות הבאים וימשיכו את השושלת.
למעשה, כבר בצעירותם "מתאמנים" זכרים מתבגרים של יונקים בהאבקות ראשונית, נגיחות ומאבקי הכנה לקרבות חיזור שיקיימו בעתיד על הנקבות.
אם צבאים ואיילים נוגחים זה בזה בקרניהם, אריות, דובים ועופות מרבים להתגושש באמצעות גופם. ג'ירפים נאבקים זה בזה בצוואריהם, בעוד היפופוטמים וכמוהם גם פילי ים נוהגים להטיל את כובד משקלם זה על זה. סרטנים ובעלי חיים ימיים כמו שושנות ים נאבקים גם הם, כשהסרטן למשל משתמש בצבתות החזקות שלו.
אצלנו לא נדיר לראות בנגב יעלים זכרים שנוגחים זה בזה, בקרב על נקבות היעל או על שליטה באזור כלשהו במדבר.
כדי לזכות בנקבה או להגן על הטריטוריה שלהם נוהגים גם זכרי אנטילופות להילחם. לא פעם במהלך הקרב בין הזכרים הם "נועלים" את הקרניים שלהם זו בזו.
מי שמנהלים קרבות סוערים מאלה של מיני אנטילופות אחרים, הם הדלגנים, סוג של אנטילופה שמסוגלים לדלג דילוגים מרהיבים ומועילים כדי לברוח מטורפים. בקרבות שלהם הדלגנים מתנגשים ומתגוששים על מנת להפיל את היריב ארצה.
נחשים ממין כרכני הקרניים הרוקדים, הם למעשה שני זכרים שמנהלים קרב לחיים ולמוות. בסופו של המאבק המרשים והמפותל הזה יובהר מיהו הזכר החזק והשולט מבין השניים. המנצח במאבק שיכול להימשך שעה, יוביל את הלהקה שבה הם חיים.
אם אתם מתכוונים להתנשא על בעלי החיים הללו אז דעו לכם שגם אצלנו בני האדם יש מאבקי שכנים שלצערנו מגיעים לא פעם לאלימות. בעבר נהגו גברים גם לנהל דו-קרב שהתחרו על הזכות לאהבתה של אישה. כיום, למרבה המזל, לא מקובלות יותר המלחמות בין גברים כדרך חיזור.
הנה אריה נלחם באריות המנסים להשתלט על הלהקה שלו:
http://youtu.be/sjyuIYzNqeI
שני ראמים זכרים בקרב על השליטה בעדר:
http://youtu.be/PFnGYxFsv1s
מאבק בין זכרי הקנגורו:
https://youtu.be/WCcLMNcWZOc
ביזונים זכרים במאבק חיזור על ליבה של נקבה:
https://youtu.be/L4eOhuLDfeU
וריקוד החיזור המכושף של כרכני הקרניים, כפי שהוא מכונה בטעות, והוא בעצם מאבק זכרים עוצמתי וקטלני:
http://youtu.be/2fggr_aY9EQ
