חוחית (Goldfinch) היא ציפור שיר קטנה וזריזה ממשפחת הפרושיים, ששמה בא ממנהגה להאכיל את גוזליה בזרעי החוחים, לצד זרעי שן הארי והחמנית.

שירתה היפה ידועה ואהובה על רבים בעולם ובמדינות רבות החוחית נפוצה כציפור נוי ומחמד ומגודלת גם בשבי. בישראל גידול כזה אסור וחוחיות אסורות בציד, בגידול או במסחר.

קל לזהות את החוחיות לפי הפנים האדומות, הראש השחור-לבן, עם טלאים הצהובים על כנפיים שחורות וגוף בגווני חום-לבן.


זכרי החוחית, אגב, לא נולדים עם המיומנות של השירה. כדי ללמוד לשיר יש לאפשר להם לשמוע חוחיות שרות, במהלך זמן הכרחי בין הגילאים 20-80 יום ובחיקוי תתפתח יכולת השירה שלהם.

בניגוד לציפורי שיר רבות, החוחיות ניזונות כמעט אך ורק מזרעים לאורך כל חייהן, כולל האכלת הגוזלים. למעשה בשל העדפתן לאכול את זרעי הצמחים הללו, שפירושם "חוח" או "דרדר", נובע שמן המדעי Carduelis carduelis (מהמילה הלטינית Carduus) והעברי "חוחית".

אגב, בנצרות, מאז תקופת הרנסאנס, מייצג צמח החוחית את ייסוריו של ישו. לפחות 500 יצירות אמנות דתיות מנציחות את הילד ישו כשציפור החוחית בידיו, כמו זה של רפאל (Madonna of the Goldfinch). הקשר הם הקוצים שהחוחית אוכלת את זרעיהם ומסמלים את כתר הקוצים שהולבש על ראשו של ישו בעת שהועלה על הצלב.

הפופולריות העצומה של החוחיות כציפורי כלוב נבעה מצבעיהן ושירתן. רבים אף הכליאו אותן עם ציפורי הכנרית ויצרו ציפורים בנות כלאיים שהזכרים שלהן עקרים. עובדה זו, לצד ציד ואובדן בתי הגידול שלהן, הביאה לירידה חדה בכמות החוחיות במאה ה-20.

בבריטניה, למשל, התאוששה אוכלוסיית החוחיות מאז שנות ה-90, בעיקר בזכות הגנה משפטית עליהן ומאכילי ציפורים שהזינו אותן בזרעים בגינות והביאו לפריחה מחודשת של המין.

ממצא מעניין הוא שחוחיות מתאימות את גודל הלהקה שלהם לסביבת המחיה בה הם חיים. בשטחים פתוחים הן מתקבצות בלהקות גדולות, כשהמטרה היא להישמר מטורפים. במקומות מוגנים יותר ייקטנו הלהקות שלהן ויהיו פחות גדולות.


בואו להכיר את החוחיות:

https://youtu.be/J8mNKjrcnZo


האכלת חוחיות בגינה בתמורה לציוצי תודה:

https://youtu.be/nIsrhrGYy6g


ציור "המדונה והחוחית" המפורסם של רפאל:

https://youtu.be/jHN0BfowL7s


הציוץ:

https://youtu.be/L3f9w2TuMOM


ציוץ החוחית:

https://youtu.be/Pt5AfvwzNxM