שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו הכאב?
הכאב הוא תחושת הסבל שחש אדם או יצור חי אחר בעת שרקמות בגופו נפגעות. הכאב מתרחש כשקולטנים שבקצות מערכת העצבים מעבירים אותות אל המוח, על שינויים ברקמות בגוף. הכאב הוא הפרשנות של המוח לאותות הללו.
מטרתו של הכאב מבחינה אבולוציונית היא לגרום ליצור החי להימנע מפגיעה נוספת בגופו. כך למשל, אם נגענו בתנור לוהט, יזהיר אותנו הכאב שלא לעשות זאת שוב. כך לומדים היצורים החיים מהם האירועים וההתנסויות המזיקות לרקמות גופם ונמנעים מכך בעתיד. תודות לכאב הם גם מאפשרים לאיבר הפגוע מנוחה וריפוי.
גם מבחינה חברתית תורם הכאב, בכך שהוא מאפשר לאחרים בקבוצה ללמוד מכאבו של הפרט ולהימנע מהתנסויות דומות וכואבות.
הנה האופן שבו המוח מפרש כאב ולמה אנשים שונים מתפקדים אחרת בכאב (מתורגם):
http://youtu.be/I7wfDenj6CQ
כך פועלים משככי כאבים (מתורגם):
http://youtu.be/9mcuIc5O-DE?t=13s
ומה שמדהים הוא שהכאב אינו ישיר דווקא (מתורגם):
https://youtu.be/eakyDiXX6Uc
איך פועלים משככי הכאבים?
הכאב הוא צורה שבה הגוף החי מפנה את תשומת הלב לבעיה חמורה כלשהי בו. לא פעם הגוף מתקשה להפחית או להפסיק את רמת הכאב ולכן השתמש המין האנושי מאז ומתמיד בשיטות ותרופות שנועדו להפחית את רמת הכאב שאנו חשים.
בימי קדם היו אלה בעיקר עשבי מרפא ורקיחות של חומרים טבעיים שהתגלו כיעילים בהפחתת כאב. בהמשך, נעשה לא פעם שימוש באלכוהול, בחומרי הרדמה או בסמים, בכדי להביא לעירפול חושים, עד למצב של חוסר הכרה.
בסין השתמשו בדיקור במחטים, שיטה שנקראת אקופונקטורה, לשיכוך הכאב. במערב היה גם שימוש בהיפנוזה רפואית לשם כך. שיטה טבעית מודרנית היא הליצנות הרפואית, שבה משתמשים בכוחם של ההומור והצחוק להפחתת כאב, לאחר שהתגלה שהם מייצרים הורמוני אנדורפין, הידועים כמשככי כאבים טבעיים שנוצרים בגוף.
בעולם התרופות המודרניות מיוצרים כיום משככי כאבים (Painkillers) משוכללים, שמחקר רב התבצע בכדי לפתחם. משככי הכאבים הללו הם ללא ספק סוג התרופות הנפוץ והשימושי ביותר. בעידן המודרני הפכנו במידה כזו או אחרת לתלויים בהם, בכדי להתמודד עם כאב. לצערנו, יש גם מי שמתמכרים להם, אבל זה כבר סיפור אחר.
איך באמת עובדים משככי הכאבים הללו?
מאז אמצע המאה ה-20, לאחר שהתגלו תופעות לוואי קשות שגרמו משככי כאבים מוקדמים יותר, התרכזו היצרנים בשימוש בפרצטמול, שלא נמצאו בו תופעות לוואי. עובדה זו הפכה אותו מאז למשכך הכאבים הפופולארי ביותר בעולם, בעיקר אגב, להורדת החום. מרבית משככי הכאבים הנפוצים כיום, כמו אקמול, או דקסמול, מתבססים על פרצטמול ויש ויכוחים כיצד בדיוק הוא עובד.
ההשערה המרכזית היא שהפרצטמול נכנס לשימוש בדרך כלל, כשאנו חשים כאב ולא פעם כזה המלווה בעליית חום. זה קורה לרוב כשאנו סובלים מזיהום, דלקת או כאב ראש. הגורמים לכל אלה הם פרוסטגלנדינים, הורמונים שמצויים ברקמות שבאיברי גופנו.
הפרוסטגלנדינים שבמוח נוטים להתפרק, כל אימת שאנו סובלים מזיהום או דלקת. הם מתפרקים לחומצה ארכיונית, שהיא מה שיוצר אצלנו את הכאב.
הכאב הוא תחושה טבעית, שללא משכך כאבים גורמת לנו סבל רב. נטילת פרצטמול עושה פעולה הפוכה לפירוק הפרוסטגלנדינים לאותה חומצה ארכיונית. בפעולתו, "מתלבש" החומר הפעיל שבמשכך הכאבים הזה על הפרוסטגלנדינים ומונע את פירוקם לאותה חומצה. באופן זה הוא מונע את התפשטות תחושת הכאב ומפחית את הכאב. גם תרופות חזקות יותר, כמו אספירין ואיבופרופן, פועלות על הפרוסטגלנדינים, אך בשיטות שונות.
הנה הסבר כימי מתורגם לפעולת משככי הכאבים (מתורגם):
https://youtu.be/9mcuIc5O-DE
אבל איך משככי הכאבים מגיעים למקום בגוף שבו הם צריכים לפעול? (מתורגם)
https://youtu.be/uOcpsXMJcJk
כך פועל האספירין, משכך הכאבים הכי מפורסם:
https://youtu.be/cptI2ec1I44
והכי קדום (מתורגם):
https://youtu.be/uRhkDN2WjzI
האם צמחים חשים כאב?
יש טענה שצמח מרגיש ושרגשות של צמחים הם דבר שקיים ולא נחקר מספיק. מחקרים מדעיים הראו שלצמחים יש זיכרונות, חושים ואפילו תקשורת ביניהם. אבל האם יש להם גם מודעות? ואם כן, איפה נמצא המוח שלהם?
צ'ארלס דארווין, הוגה תורת האבולוציה, כתב שלצמחים ועצים יש את השורשים שלהם והם שמתפקדים בתור המוח שלהם. מאז המדע התקדם והתיאוריה גורסת שמערכת עצבים מרכזית בצמח היא שמסוגלת לאפשר לו פעולות מתוחכמות. הוכח שהצמח יכול "לשמוע" זחל שאוכל אותו ולהפיק ריח שמרחיק את הזחל הזה. החוקרים הראו שגם כשמשמיעים לצמח את הזחל, הוא מפיק את הריח הדוחה. מכאן שהצמח שומע בדרך כלשהי. באמצעות ניצוץ חשמלי עצבי מועברות הוראות במערכת העצבים של הצמח.
יש סברה שלצמחים יש יכולת "איתות כימי", המשמשת בין השאר אמצעי להעברת מסרים על סכנה וכאב לצמחים אחרים. ולא פחות מדהים שאם מסממים את הצמח הוא לא מגיב או חש את הכאב. ניסוי שנערך על צמח המימוזה "הביישן" (ראו באאוריקה בתגית "מימוזה"), הראה שהרתיעה שלו מחרקים מפסיקה כשמסממים אותו באתר.
הנה סקירה על החוכמה של הצמחים:
http://youtu.be/Xm5i53eiMkU
הרי אנו יודעים שצמחים מגינים על עצמם (מתורגם):
https://youtu.be/Hja0SLs2kus
ויש לצמחים מערכת עצבים:
https://youtu.be/LeLSyU_iI9o
אז הנה הרצאת וידאו שמסבירה כיצד הצמח מסמן כאב באיתותים חשמליים (מתורגם):
https://youtu.be/pvBlSFVmoaw?long=yes
האם לצמחים יש רגשות?
זה כמה עשורים שנפוצה הטענה שצמחים מרגישים כאב ושיש להם רגשות. זה החל כשבחורף 1968 פרסם קליב באקסטר (Cleve Backster) שהוא מצא במחקרים שערך, שצמחים שנבדקו במכונת פוליגרף, מגיבים לאמת ולשקר. באקסטר, דוקטור לרפואה משלימה וסוג של מומחה לפוליגרף, טען שהצמחים חווים מגוון של תחושות ורגשות.
הטענה המקובלת הייתה תמיד שלצמחים אין מוח. אין להם גם מרכז עיבוד נתונים אחר, שיחליף את המוח בעיצוב תודעה ורגש. לפיכך, מחקרו של באקסטר היה עלול להיות פצצה בוטנית רבת עוצמה.
אבל במדע נוהגים החוקרים לחזור על מחקרים, כדי לוודא שהתוצאות חוזרות על עצמן ואינן פרי טעויות או תוצר חד-פעמי שהתקבל במקרה. כך יצא שדי מהר החליטו החוקרים הורוביץ, לואיס וגאשטייגר, לבדוק את ממצאיו. לאחר השחזור של המחקר שלו, תוך הפעלת הכלים המדעיים המקובלים, הסתבר שהממצאים המהפכניים שפרסם קליב לא התאמתו.
אבל בציבור היו מי שהתאהבו ברעיון המהפכני. כשיצא שנים מספר אחר כך הספר "החיים הסודיים של הצמחים" מאת עיתונאי בשם פיטר טומפקינס וגנן בשם כריסטופר בירד, התאהב הציבור ברעיון שצמחים הם סוג של בעלי חיים.
לא עזרו טענות המדענים שאין לצמחים רגשות של ממש. הסיפור תפס כמו שריפה בשדה צמחים. המוסיקאי הנערץ סטיבי וונדר הוציא אז אלבום כפול ומצליח של שירים שהוקדשו לספר ולאיש כבר לא היה אכפת מה אומרים החוקרים.
אבל לא. חישה אינה רגש ואין סימן לכך שלצמח יש רגשות. דארווין, הוגה תורת האבולוציה, כתב ששורשי הצמחים והעצים הם שמתפקדים בתור המוח שלהם. מחקרים מצאו שככל הנראה יש לצמחים יכולת לחוש כאב ואפילו יכולת "איתות כימי". באמצעותה הם מעבירים מסרים על סכנה וכאב לצמחים אחרים.
מחקר מ-2014 של צמד החוקרים אפל וקוקרופט גם מצא שכשזחל לועס אותם, צמחי תודרנית לבנה מגיבים לרעידות האוויר של רעש האכילה ומפרישים חומר רעיל שמרתיע אותו.
מחקר אחר הראה שצמחים מעבירים אותות חשמליים כשהם סובלים מכאב. הממצאים נערמים והצמחים חשים ומגיבים יותר משחשבנו, אבל אלו אינן רגשות, אלא תגובות הישרדותיות של אמצעי חישה. רגשות של ממש אין לצמח. עדיין.
הנה מחקרי הרגשות של הצמחים של קליב באקסטר:
http://youtu.be/fStmk7e9lJo
תקשורת בין העצים מתבצעת באמצעות פטריות שגדלות בין השורשים שלהם, מתחת לפני הקרקע, ומעבירות מידע המסייע להם לתקשר ולהזהיר זה את זה גם מהתקפות:
https://youtu.be/yWOqeyPIVRo
הדגמה של הצלילים שבעזרתם מתקשרים הצמחים בינם לבין עצמם:
http://youtu.be/MPpURDTTf8k
והרצאת טד על התקשורת העמית, כולל המשפחתית עם משלוחי המזון לצאצאים (מתורגם):
https://youtu.be/Un2yBgIAxYs?long=yes
מהי נמלת האש ואיך פלשה לתחומים חדשים?
נמלי אש (Fire ant) הן מין של נמלים עוקצות. עקיצותיה של נמלת האש הן כואבות במיוחד. הן יוצרות אצל הנעקץ מעין כוויה כואבת.
מקורה של נמלת האש בדרום אמריקה. צבעה הוא אדום-כתום וגודלה כמילימטר וחצי. המלכה בגודל של פי שלוש.
בשנים האחרונות הולכת נמלת האש ונפוצה בישראל, לאחר שהגיעה אל הארץ בתוך עצים שיובאו ממרכז אמריקה, כדי לשמש לעיצוב גינות בישראל. רק לאחר שהופצו בגינות הסתבר אז שהם הפיצו את נמלת האש ברחבי הארץ.
מאז נוצר מצב שגינות רבות "נכבשו" על ידי נמלת האש ובעליהן לעיתים אף נמנעים מיציאה לגינת ביתם. מה שמוסיף עוד יותר לבעיה הוא שקשה מאד להדבירה.
התופעה של פלישת נמלת האש לישראל מדגימה היטב כיצד הפכו נמלי אש מהמינים הפולשים ההרסניים ביותר בעולם.
הנה נמלי האש:
https://youtu.be/cVy3k9hXom8
כך הן הגיעו ארצה (עברית):
https://youtu.be/QicEJfntFuQ
הסבר לתכונת החומר שלהם:
https://youtu.be/NpiDADw5Omw
פסל שנוצר מאלומיניום שנשפך לתוך קן של נמלי אש:
https://youtu.be/IGJ2jMZ-gaI
וגם באמריקה סובלים מנמלת האש:
https://youtu.be/rz3UdLEWQ60
מי המציא את האספירין?
אַסְפִּירִין (aspirin) היא תרופה המשמשת לטיפול בדלקות וכאבים ונחשבת מהתרופות הנפוצות והמוכרות ביותר בעולם. עשרות אם לא מאות מיליוני בני אדם משתמשים בה כל שנה להקלה על כאבים, לטיפול בדלקות ואף למניעה של התקפי לב.
האספירין פותחה במאה ה-20, אבל את הידע שהוביל לפיתוחה ידעו כבר לפני אלפי שנים. כבר במאה ה-5 לפני הספירה כתב הִיפּוֹקְרָטֶס "אבי הרפואה", ביוון העתיקה, על אבקה מקליפת עץ הערבה, שיכולה להקל על כאבים ולהוריד חום.
ככל הידוע השתמשו בתרופה טבעית זו עמים עתיקים נוספים במזרח התיכון, כולל באשור, שומר ובמצרים העתיקה. בתרופה דומה הכירו והשתמשו גם האינדיאנים באמריקה.
אך המצאת האספירין עצמו התרחשה רק בתחילת המאה ה-20. היא התבססה על מדע הכימיה ומהווה פריצת דרך של ממש ברפואה. זאת משום שזוהי התרופה הראשונה אי-פעם שבסיסה הוא מרכיב כימי מלאכותי לחלוטין, כזה שיוצר במעבדה ולא מוצה ממקורות טבעיים כלשהם, דוגמת צמח או אורגניזם טבעי.
בכך מהווה פיתוחה של תרופת האספירין את רגע ההשקה של תעשיית התרופות המודרנית, תעשיה בה מייצרים כיום אינספור תרופות מתוחכמות ומורכבות, בהתבסס על מדע וללא תלות במקורות טבעיים ומוגבלים בכמותם מהטבע.
כך התגלה האספירין (מתורגם):
https://youtu.be/uRhkDN2WjzI
כך פועל האספירין, משכך הכאבים הכי מפורסם:
https://youtu.be/cptI2ec1I44
ואיך פועלים משככי כאבים (מתורגם):
https://youtu.be/9mcuIc5O-DE
מהו כאב רפאים או כאב פנטום?
כאב הפנטום, או כאב רפאים, הוא כאב שחשים קטועי איברים בחלק של איבר שנקטע. זוהי תופעה מוזרה שכן האדם חש בה כאב באיבר שאינו קיים יותר. כאבי הפנטום הם תופעה כה נפוצה בקרב קטועי איברים, עד שהחוקרים מעריכים שמעל 70 אחוזים מקטועי האיברים חשים בכאבי פנטום בעוצמות שונות.
ברוב המקרים כאבי הפנטום הם תחושות ללא כאב. הופעת כאבי פנטום גם לא תלוייה באופן שבו איבד האדם את האיבר הקטוע. חלק מהאנשים חשים את האיבר במקום שבו היה בגוף וחלקם יכולים לחוש טבעת, צמיד, או אביזר אחר שהיה על האיבר הקטוע.
כאבי פנטום נגרמים בשל שינויים במערכת העצבים שבאו בעקבות הקטיעה. שינויים אלו מטעים את המוח וגורמים לו לפרש את האותות העצביים באופן שגוי. האדם חווה את התחושות כאילו קיים או כואב לו האיבר שכבר אינו קיים.
הטיפול בכאב פנטום הוא בתרופות משככות כאבים ובשיטה טיפולית הנקראת "שיטת המראה".
הנה סרטון שמדבר על תופעת כאב הפנטום:
http://youtu.be/o4FZtE-Lz2U?t=1m11s
התמודדות רפואית עם כאב פנטום ברגל קטועה, בעזרת "שיטת המראה", בה רואה המטופל רגל מדומה במראה. הזזת הגפה הבריאה, מסבירה למוח שהאיבר אינו קיים עוד:
http://youtu.be/YL_6OMPywnQ
וכתבת טלוויזיה על כאב הפנטום (עברית):
https://youtu.be/KD7ilIRTYgc?long=yes
איך הצמחים מתקשרים ביניהם?
במחקרים בתחום הבוטניקה נמצא שככל הנראה יש לצמחים יכולת לחוש כאב. מסתבר שהם מגיבים לכאב שנגרם להם כשבעלי חיים לועסים אותם, קוטפים מהם ענפים או אפילו כשאנו קוצרים את הדשא בחצר. כשזה קורה, הם מגיבים בצורה כימית, בתגובה חשמלית או אפילו בצלילים. אבל פעמים רבות הצמחים עושים עוד משהו - הם מאותתים ומזהירים צמחים בסביבתם. מעין ערבות הדדית של צמחים או עצים.
לתקשורת הזו יש כמובן סיבות הישרדותיות. כשלועסים אותו, מגיב הצמח באופן ברור. צמד החוקרים אפל וקוקרופט מצא במחקר בשנת 2014 שכשזחל לועס אותם, מגיבים צמחי תודרנית לבנה לרעידות האוויר של רעש האכילה ומפרישים חומר רעל שמרתיע את הזחל.
אבל המעניין יותר הוא העניין החברתי. מסתבר שבעזרת "איתות כימי" מעבירים צמחים מסרים על סכנה וכאב לצמחים אחרים. אלו תגובות הישרדותיות שיש לכן אפילו משמעות חברתית ושיתופית. הצמח נפגע אבל מסייע לחבריו. כשהג'ירפות לועסות ומלחכות את ענפי העצים, משמיעים העצים הנפגעים קולות, שנקלטים על ידי עצי הסביבה. העצים הסובבים אותם ממהרים להזרים לענפיהם חומרים רעילים ובתוך דקות החומרים הללו עוברים בענפים. כשהג'ירפים מגיעים אליהם, הטעם של הרעל שהוזרם לענף דוחה אותם והם נרתעים ועוזבים. אגב, האבולוציה לימדה את הג'ירפים שאם הם אוכלים במהירות ועוברים לעץ הבא, הם לא יגיעו לשלב המריר של הרעל ויוכלו לסעוד את ליבם בכיף...
הנה הדרך בה צמחים מדברים זה עם זה (מתורגם):
https://youtu.be/xOXSqy05EO0
אז כן, עצים גם הם מתקשרים ביניהם:
https://youtu.be/7kHZ0a_6TxY
הדגמה מוגברת של הצלילים שמפיקים הצמחים בינם לבין עצמם:
http://youtu.be/MPpURDTTf8k
האם התקשורת בין הצמחים נעשית באמצעות רשת של פטריות:
https://youtu.be/dibKZHhij6k
חוקרים מפצחים בהדרגה את השפה של הצמחים ולומדים מהחיישנים הטבעיים שלהם על שינויים בסביבה:
https://youtu.be/2tgdCB3v7mE
והרצאת טד נהדרת על היכולות של צמחים לספור ולתקשר (מתורגם):
https://youtu.be/pvBlSFVmoaw?long=yes
מה סוד ערכם של חפצים שהיו שייכים למפורסמים?
למה אנשים מוכנים לשלם כה הרבה עבור חפצים אישיים ולא פעם אפילו שמריחים רע, כמו גרביים או חולצה ספוגת זיעה, כשמדובר בחפצים של אנשים מפורסמים?
אפשר להבין את השווי הכספי של חפצים אייקונים כמו הגיטרה של ג'ימי הנדריקס, המשקפיים העגולים של ג'ון לנון, או מקל ההליכה של ווינסטון צ'רצ'יל. אבל סתם חפץ או אביזר לבוש של דמות היסטורית או סלבריטאי?
נראה וגם נמצא לא פעם במחקר, שבני אדם נוטים לתת ערך לדברים שיש מאחוריהם סיפור. אנו מתייחסים למהותם של דברים לא רק בזכות הפונקציונליות שלהם, אלא גם ואולי אף בעיקר, לסיפור שמאחוריהם.
אם יש ספק, בררו מה סוד האטרקציה של הרשת האמריקאית Hard Rock Cafe. היא נוהגת למקם בסניפיה מזכרות אישיות, "ממורביליה" בלעז, של כוכבי רוק והלקוחות שבאים לאכול ולשתות חשים שהם מבלים בסוג של מוזיאון המוקדש למוסיקת הרוק והפופ. הם חווים חוויה של קרבה לכוכבים הנערצים שלהם.
יתכן שמאותו מקום (של הסיפור והערך שנובע ממנו) באה גם התפיסה המודרנית של אמנות ה"רדי מייד" (Ready Made). אותו ז'אנר של אמנות המתבסס על העובדה שאמן מפורסם בחר למקם חפץ במוזיאון, מה שהופך את החפץ, סתמי ככל שיהיה, לפריט אמנותי שמחירו מיד מאמיר. את זה הראה אמן הדאדא מרסל דושאן, כשהביא למוזיאון משתנה וקרא לה "פונטנה" (בעברית מזרקה). היום שווייה הכספי של משתנה רגילה זו הוא עצום. כל אספן או חובב אמנות שהיה מצליח לרכוש אותה, ודאי היה ממקם אותה לתצוגה במרכז הסלון שלו. הסיפור שלה הוא כבר ממש לא סיפור של משתנה רגילה.
רדי מייד הוא רק חלק מתופעה רחבה הרבה יותר, שלפיה המידע שיש לנו על דברים קובע המון לגבי תחושתנו לגביהם. אם התגלה שציור צויר בידי אמן מפורסם, מחירו עולה באלפי אחוזים. לעומת זאת ציור של מפורסם שהתגלה כמזויף, יצנח ערכו פלאים, לרוב לשווי של אפס.
השינוי בערך ובביקוש לאותו ציור בדיוק, הוא בשל העניין שמאחוריו, הסיפור שלו. השוני בערך מתרחש רק משום שהוא כן או לא כולל את הסיפור המקורי על האמן הדגול שצייר אותו (צפו בהרצאה שבסרטון האחרון).
והרי על כך מתבסס עולם האספנות, שלא לדבר על עולם המכירות הפומביות, בו נמכרים בסכומי עתק חפצים אישיים של אישים מפורסמים וידוענים. דמיינו גרביים מסריחות של אלוף עולם בריצה שנמכרות בעשרות אלפי דולרים. מעבר לריח הרע, הקונה המאושר יודע שבידיו גרביים היסטוריות. הן שוות המון - בתנאי אגב שלא כובסו עדיין.
גם מותג בעולם העסקי והמסחרי הוא דבר שמעלה את ערכם של מוצריו ושירותים שהוא משווק באופן דרסטי. זו הסיבה שאוזניות של Apple עולות הרבה יותר ונחשקות הרבה יותר מאוזניות טובות בהרבה שנמכרות במחירים זולים יותר. המותג ולא פעם גם הסיפור שמאחוריו (שני סטודנטים רעבים מקימים את החברה בחנייה ששכרו בגרושים), מייצרים סיפור שמעלה את ערכו של המותג ושל המוצרים שנושאים אותו.
אגב, זה לא קשור רק לערך כספי, סנטימנטלי או אפילו בעניינים של טעם. זה אפילו מגיע לכאב. מחקרים מצאו שוב ושוב שאנשים דיווחו על כאב רב יותר, כשנודע להם שהוא נגרם להם בכוונה על ידי אנשים אחרים. המידע משנה אפילו את רמת הכאב. הסיפור מאחורי העובדות חשוב לפחות כמו ויש שיאמרו הרבה יותר מהעובדות עצמן.
רשת "הרד רוק קפה" שעשתה הון מפריטים אישיים של כוכבי רוק ופופ:
https://youtu.be/K8i-9YPtcEc
מכוניות משומשות מכוכבי כדורגל, הן יקרות הרבה יותר (עברית):
https://youtu.be/bX7FU4LLUvw
הסיפור של השווי באמנות Ready made (עברית):
https://youtu.be/f1r3G25bWig
מסתבר שגם את מה ששייך לנו אנו מעריכים יותר (מתורגם):
https://youtu.be/H2_by0rp5q0
חפצים מדהימים של מפורסמים שנמכרו במכירות פומביות (עברית):
https://youtu.be/uGMFBXPoqwM?long=yes
והרצאת טד מעולה שמסבירה כיצד ערך של דברים קשור במידע שיש לנו עליהם (מתורגם):
https://youtu.be/RPicL1AWrs8?long=yes
הכאב הוא תחושת הסבל שחש אדם או יצור חי אחר בעת שרקמות בגופו נפגעות. הכאב מתרחש כשקולטנים שבקצות מערכת העצבים מעבירים אותות אל המוח, על שינויים ברקמות בגוף. הכאב הוא הפרשנות של המוח לאותות הללו.
מטרתו של הכאב מבחינה אבולוציונית היא לגרום ליצור החי להימנע מפגיעה נוספת בגופו. כך למשל, אם נגענו בתנור לוהט, יזהיר אותנו הכאב שלא לעשות זאת שוב. כך לומדים היצורים החיים מהם האירועים וההתנסויות המזיקות לרקמות גופם ונמנעים מכך בעתיד. תודות לכאב הם גם מאפשרים לאיבר הפגוע מנוחה וריפוי.
גם מבחינה חברתית תורם הכאב, בכך שהוא מאפשר לאחרים בקבוצה ללמוד מכאבו של הפרט ולהימנע מהתנסויות דומות וכואבות.
הנה האופן שבו המוח מפרש כאב ולמה אנשים שונים מתפקדים אחרת בכאב (מתורגם):
http://youtu.be/I7wfDenj6CQ
כך פועלים משככי כאבים (מתורגם):
http://youtu.be/9mcuIc5O-DE?t=13s
ומה שמדהים הוא שהכאב אינו ישיר דווקא (מתורגם):
https://youtu.be/eakyDiXX6Uc
הכאב הוא צורה שבה הגוף החי מפנה את תשומת הלב לבעיה חמורה כלשהי בו. לא פעם הגוף מתקשה להפחית או להפסיק את רמת הכאב ולכן השתמש המין האנושי מאז ומתמיד בשיטות ותרופות שנועדו להפחית את רמת הכאב שאנו חשים.
בימי קדם היו אלה בעיקר עשבי מרפא ורקיחות של חומרים טבעיים שהתגלו כיעילים בהפחתת כאב. בהמשך, נעשה לא פעם שימוש באלכוהול, בחומרי הרדמה או בסמים, בכדי להביא לעירפול חושים, עד למצב של חוסר הכרה.
בסין השתמשו בדיקור במחטים, שיטה שנקראת אקופונקטורה, לשיכוך הכאב. במערב היה גם שימוש בהיפנוזה רפואית לשם כך. שיטה טבעית מודרנית היא הליצנות הרפואית, שבה משתמשים בכוחם של ההומור והצחוק להפחתת כאב, לאחר שהתגלה שהם מייצרים הורמוני אנדורפין, הידועים כמשככי כאבים טבעיים שנוצרים בגוף.
בעולם התרופות המודרניות מיוצרים כיום משככי כאבים (Painkillers) משוכללים, שמחקר רב התבצע בכדי לפתחם. משככי הכאבים הללו הם ללא ספק סוג התרופות הנפוץ והשימושי ביותר. בעידן המודרני הפכנו במידה כזו או אחרת לתלויים בהם, בכדי להתמודד עם כאב. לצערנו, יש גם מי שמתמכרים להם, אבל זה כבר סיפור אחר.
איך באמת עובדים משככי הכאבים הללו?
מאז אמצע המאה ה-20, לאחר שהתגלו תופעות לוואי קשות שגרמו משככי כאבים מוקדמים יותר, התרכזו היצרנים בשימוש בפרצטמול, שלא נמצאו בו תופעות לוואי. עובדה זו הפכה אותו מאז למשכך הכאבים הפופולארי ביותר בעולם, בעיקר אגב, להורדת החום. מרבית משככי הכאבים הנפוצים כיום, כמו אקמול, או דקסמול, מתבססים על פרצטמול ויש ויכוחים כיצד בדיוק הוא עובד.
ההשערה המרכזית היא שהפרצטמול נכנס לשימוש בדרך כלל, כשאנו חשים כאב ולא פעם כזה המלווה בעליית חום. זה קורה לרוב כשאנו סובלים מזיהום, דלקת או כאב ראש. הגורמים לכל אלה הם פרוסטגלנדינים, הורמונים שמצויים ברקמות שבאיברי גופנו.
הפרוסטגלנדינים שבמוח נוטים להתפרק, כל אימת שאנו סובלים מזיהום או דלקת. הם מתפרקים לחומצה ארכיונית, שהיא מה שיוצר אצלנו את הכאב.
הכאב הוא תחושה טבעית, שללא משכך כאבים גורמת לנו סבל רב. נטילת פרצטמול עושה פעולה הפוכה לפירוק הפרוסטגלנדינים לאותה חומצה ארכיונית. בפעולתו, "מתלבש" החומר הפעיל שבמשכך הכאבים הזה על הפרוסטגלנדינים ומונע את פירוקם לאותה חומצה. באופן זה הוא מונע את התפשטות תחושת הכאב ומפחית את הכאב. גם תרופות חזקות יותר, כמו אספירין ואיבופרופן, פועלות על הפרוסטגלנדינים, אך בשיטות שונות.
הנה הסבר כימי מתורגם לפעולת משככי הכאבים (מתורגם):
https://youtu.be/9mcuIc5O-DE
אבל איך משככי הכאבים מגיעים למקום בגוף שבו הם צריכים לפעול? (מתורגם)
https://youtu.be/uOcpsXMJcJk
כך פועל האספירין, משכך הכאבים הכי מפורסם:
https://youtu.be/cptI2ec1I44
והכי קדום (מתורגם):
https://youtu.be/uRhkDN2WjzI
יש טענה שצמח מרגיש ושרגשות של צמחים הם דבר שקיים ולא נחקר מספיק. מחקרים מדעיים הראו שלצמחים יש זיכרונות, חושים ואפילו תקשורת ביניהם. אבל האם יש להם גם מודעות? ואם כן, איפה נמצא המוח שלהם?
צ'ארלס דארווין, הוגה תורת האבולוציה, כתב שלצמחים ועצים יש את השורשים שלהם והם שמתפקדים בתור המוח שלהם. מאז המדע התקדם והתיאוריה גורסת שמערכת עצבים מרכזית בצמח היא שמסוגלת לאפשר לו פעולות מתוחכמות. הוכח שהצמח יכול "לשמוע" זחל שאוכל אותו ולהפיק ריח שמרחיק את הזחל הזה. החוקרים הראו שגם כשמשמיעים לצמח את הזחל, הוא מפיק את הריח הדוחה. מכאן שהצמח שומע בדרך כלשהי. באמצעות ניצוץ חשמלי עצבי מועברות הוראות במערכת העצבים של הצמח.
יש סברה שלצמחים יש יכולת "איתות כימי", המשמשת בין השאר אמצעי להעברת מסרים על סכנה וכאב לצמחים אחרים. ולא פחות מדהים שאם מסממים את הצמח הוא לא מגיב או חש את הכאב. ניסוי שנערך על צמח המימוזה "הביישן" (ראו באאוריקה בתגית "מימוזה"), הראה שהרתיעה שלו מחרקים מפסיקה כשמסממים אותו באתר.
הנה סקירה על החוכמה של הצמחים:
http://youtu.be/Xm5i53eiMkU
הרי אנו יודעים שצמחים מגינים על עצמם (מתורגם):
https://youtu.be/Hja0SLs2kus
ויש לצמחים מערכת עצבים:
https://youtu.be/LeLSyU_iI9o
אז הנה הרצאת וידאו שמסבירה כיצד הצמח מסמן כאב באיתותים חשמליים (מתורגם):
https://youtu.be/pvBlSFVmoaw?long=yes
זה כמה עשורים שנפוצה הטענה שצמחים מרגישים כאב ושיש להם רגשות. זה החל כשבחורף 1968 פרסם קליב באקסטר (Cleve Backster) שהוא מצא במחקרים שערך, שצמחים שנבדקו במכונת פוליגרף, מגיבים לאמת ולשקר. באקסטר, דוקטור לרפואה משלימה וסוג של מומחה לפוליגרף, טען שהצמחים חווים מגוון של תחושות ורגשות.
הטענה המקובלת הייתה תמיד שלצמחים אין מוח. אין להם גם מרכז עיבוד נתונים אחר, שיחליף את המוח בעיצוב תודעה ורגש. לפיכך, מחקרו של באקסטר היה עלול להיות פצצה בוטנית רבת עוצמה.
אבל במדע נוהגים החוקרים לחזור על מחקרים, כדי לוודא שהתוצאות חוזרות על עצמן ואינן פרי טעויות או תוצר חד-פעמי שהתקבל במקרה. כך יצא שדי מהר החליטו החוקרים הורוביץ, לואיס וגאשטייגר, לבדוק את ממצאיו. לאחר השחזור של המחקר שלו, תוך הפעלת הכלים המדעיים המקובלים, הסתבר שהממצאים המהפכניים שפרסם קליב לא התאמתו.
אבל בציבור היו מי שהתאהבו ברעיון המהפכני. כשיצא שנים מספר אחר כך הספר "החיים הסודיים של הצמחים" מאת עיתונאי בשם פיטר טומפקינס וגנן בשם כריסטופר בירד, התאהב הציבור ברעיון שצמחים הם סוג של בעלי חיים.
לא עזרו טענות המדענים שאין לצמחים רגשות של ממש. הסיפור תפס כמו שריפה בשדה צמחים. המוסיקאי הנערץ סטיבי וונדר הוציא אז אלבום כפול ומצליח של שירים שהוקדשו לספר ולאיש כבר לא היה אכפת מה אומרים החוקרים.
אבל לא. חישה אינה רגש ואין סימן לכך שלצמח יש רגשות. דארווין, הוגה תורת האבולוציה, כתב ששורשי הצמחים והעצים הם שמתפקדים בתור המוח שלהם. מחקרים מצאו שככל הנראה יש לצמחים יכולת לחוש כאב ואפילו יכולת "איתות כימי". באמצעותה הם מעבירים מסרים על סכנה וכאב לצמחים אחרים.
מחקר מ-2014 של צמד החוקרים אפל וקוקרופט גם מצא שכשזחל לועס אותם, צמחי תודרנית לבנה מגיבים לרעידות האוויר של רעש האכילה ומפרישים חומר רעיל שמרתיע אותו.
מחקר אחר הראה שצמחים מעבירים אותות חשמליים כשהם סובלים מכאב. הממצאים נערמים והצמחים חשים ומגיבים יותר משחשבנו, אבל אלו אינן רגשות, אלא תגובות הישרדותיות של אמצעי חישה. רגשות של ממש אין לצמח. עדיין.
הנה מחקרי הרגשות של הצמחים של קליב באקסטר:
http://youtu.be/fStmk7e9lJo
תקשורת בין העצים מתבצעת באמצעות פטריות שגדלות בין השורשים שלהם, מתחת לפני הקרקע, ומעבירות מידע המסייע להם לתקשר ולהזהיר זה את זה גם מהתקפות:
https://youtu.be/yWOqeyPIVRo
הדגמה של הצלילים שבעזרתם מתקשרים הצמחים בינם לבין עצמם:
http://youtu.be/MPpURDTTf8k
והרצאת טד על התקשורת העמית, כולל המשפחתית עם משלוחי המזון לצאצאים (מתורגם):
https://youtu.be/Un2yBgIAxYs?long=yes
כאב
נמלי אש (Fire ant) הן מין של נמלים עוקצות. עקיצותיה של נמלת האש הן כואבות במיוחד. הן יוצרות אצל הנעקץ מעין כוויה כואבת.
מקורה של נמלת האש בדרום אמריקה. צבעה הוא אדום-כתום וגודלה כמילימטר וחצי. המלכה בגודל של פי שלוש.
בשנים האחרונות הולכת נמלת האש ונפוצה בישראל, לאחר שהגיעה אל הארץ בתוך עצים שיובאו ממרכז אמריקה, כדי לשמש לעיצוב גינות בישראל. רק לאחר שהופצו בגינות הסתבר אז שהם הפיצו את נמלת האש ברחבי הארץ.
מאז נוצר מצב שגינות רבות "נכבשו" על ידי נמלת האש ובעליהן לעיתים אף נמנעים מיציאה לגינת ביתם. מה שמוסיף עוד יותר לבעיה הוא שקשה מאד להדבירה.
התופעה של פלישת נמלת האש לישראל מדגימה היטב כיצד הפכו נמלי אש מהמינים הפולשים ההרסניים ביותר בעולם.
הנה נמלי האש:
https://youtu.be/cVy3k9hXom8
כך הן הגיעו ארצה (עברית):
https://youtu.be/QicEJfntFuQ
הסבר לתכונת החומר שלהם:
https://youtu.be/NpiDADw5Omw
פסל שנוצר מאלומיניום שנשפך לתוך קן של נמלי אש:
https://youtu.be/IGJ2jMZ-gaI
וגם באמריקה סובלים מנמלת האש:
https://youtu.be/rz3UdLEWQ60
אַסְפִּירִין (aspirin) היא תרופה המשמשת לטיפול בדלקות וכאבים ונחשבת מהתרופות הנפוצות והמוכרות ביותר בעולם. עשרות אם לא מאות מיליוני בני אדם משתמשים בה כל שנה להקלה על כאבים, לטיפול בדלקות ואף למניעה של התקפי לב.
האספירין פותחה במאה ה-20, אבל את הידע שהוביל לפיתוחה ידעו כבר לפני אלפי שנים. כבר במאה ה-5 לפני הספירה כתב הִיפּוֹקְרָטֶס "אבי הרפואה", ביוון העתיקה, על אבקה מקליפת עץ הערבה, שיכולה להקל על כאבים ולהוריד חום.
ככל הידוע השתמשו בתרופה טבעית זו עמים עתיקים נוספים במזרח התיכון, כולל באשור, שומר ובמצרים העתיקה. בתרופה דומה הכירו והשתמשו גם האינדיאנים באמריקה.
אך המצאת האספירין עצמו התרחשה רק בתחילת המאה ה-20. היא התבססה על מדע הכימיה ומהווה פריצת דרך של ממש ברפואה. זאת משום שזוהי התרופה הראשונה אי-פעם שבסיסה הוא מרכיב כימי מלאכותי לחלוטין, כזה שיוצר במעבדה ולא מוצה ממקורות טבעיים כלשהם, דוגמת צמח או אורגניזם טבעי.
בכך מהווה פיתוחה של תרופת האספירין את רגע ההשקה של תעשיית התרופות המודרנית, תעשיה בה מייצרים כיום אינספור תרופות מתוחכמות ומורכבות, בהתבסס על מדע וללא תלות במקורות טבעיים ומוגבלים בכמותם מהטבע.
כך התגלה האספירין (מתורגם):
https://youtu.be/uRhkDN2WjzI
כך פועל האספירין, משכך הכאבים הכי מפורסם:
https://youtu.be/cptI2ec1I44
ואיך פועלים משככי כאבים (מתורגם):
https://youtu.be/9mcuIc5O-DE
כאב הפנטום, או כאב רפאים, הוא כאב שחשים קטועי איברים בחלק של איבר שנקטע. זוהי תופעה מוזרה שכן האדם חש בה כאב באיבר שאינו קיים יותר. כאבי הפנטום הם תופעה כה נפוצה בקרב קטועי איברים, עד שהחוקרים מעריכים שמעל 70 אחוזים מקטועי האיברים חשים בכאבי פנטום בעוצמות שונות.
ברוב המקרים כאבי הפנטום הם תחושות ללא כאב. הופעת כאבי פנטום גם לא תלוייה באופן שבו איבד האדם את האיבר הקטוע. חלק מהאנשים חשים את האיבר במקום שבו היה בגוף וחלקם יכולים לחוש טבעת, צמיד, או אביזר אחר שהיה על האיבר הקטוע.
כאבי פנטום נגרמים בשל שינויים במערכת העצבים שבאו בעקבות הקטיעה. שינויים אלו מטעים את המוח וגורמים לו לפרש את האותות העצביים באופן שגוי. האדם חווה את התחושות כאילו קיים או כואב לו האיבר שכבר אינו קיים.
הטיפול בכאב פנטום הוא בתרופות משככות כאבים ובשיטה טיפולית הנקראת "שיטת המראה".
הנה סרטון שמדבר על תופעת כאב הפנטום:
http://youtu.be/o4FZtE-Lz2U?t=1m11s
התמודדות רפואית עם כאב פנטום ברגל קטועה, בעזרת "שיטת המראה", בה רואה המטופל רגל מדומה במראה. הזזת הגפה הבריאה, מסבירה למוח שהאיבר אינו קיים עוד:
http://youtu.be/YL_6OMPywnQ
וכתבת טלוויזיה על כאב הפנטום (עברית):
https://youtu.be/KD7ilIRTYgc?long=yes
במחקרים בתחום הבוטניקה נמצא שככל הנראה יש לצמחים יכולת לחוש כאב. מסתבר שהם מגיבים לכאב שנגרם להם כשבעלי חיים לועסים אותם, קוטפים מהם ענפים או אפילו כשאנו קוצרים את הדשא בחצר. כשזה קורה, הם מגיבים בצורה כימית, בתגובה חשמלית או אפילו בצלילים. אבל פעמים רבות הצמחים עושים עוד משהו - הם מאותתים ומזהירים צמחים בסביבתם. מעין ערבות הדדית של צמחים או עצים.
לתקשורת הזו יש כמובן סיבות הישרדותיות. כשלועסים אותו, מגיב הצמח באופן ברור. צמד החוקרים אפל וקוקרופט מצא במחקר בשנת 2014 שכשזחל לועס אותם, מגיבים צמחי תודרנית לבנה לרעידות האוויר של רעש האכילה ומפרישים חומר רעל שמרתיע את הזחל.
אבל המעניין יותר הוא העניין החברתי. מסתבר שבעזרת "איתות כימי" מעבירים צמחים מסרים על סכנה וכאב לצמחים אחרים. אלו תגובות הישרדותיות שיש לכן אפילו משמעות חברתית ושיתופית. הצמח נפגע אבל מסייע לחבריו. כשהג'ירפות לועסות ומלחכות את ענפי העצים, משמיעים העצים הנפגעים קולות, שנקלטים על ידי עצי הסביבה. העצים הסובבים אותם ממהרים להזרים לענפיהם חומרים רעילים ובתוך דקות החומרים הללו עוברים בענפים. כשהג'ירפים מגיעים אליהם, הטעם של הרעל שהוזרם לענף דוחה אותם והם נרתעים ועוזבים. אגב, האבולוציה לימדה את הג'ירפים שאם הם אוכלים במהירות ועוברים לעץ הבא, הם לא יגיעו לשלב המריר של הרעל ויוכלו לסעוד את ליבם בכיף...
הנה הדרך בה צמחים מדברים זה עם זה (מתורגם):
https://youtu.be/xOXSqy05EO0
אז כן, עצים גם הם מתקשרים ביניהם:
https://youtu.be/7kHZ0a_6TxY
הדגמה מוגברת של הצלילים שמפיקים הצמחים בינם לבין עצמם:
http://youtu.be/MPpURDTTf8k
האם התקשורת בין הצמחים נעשית באמצעות רשת של פטריות:
https://youtu.be/dibKZHhij6k
חוקרים מפצחים בהדרגה את השפה של הצמחים ולומדים מהחיישנים הטבעיים שלהם על שינויים בסביבה:
https://youtu.be/2tgdCB3v7mE
והרצאת טד נהדרת על היכולות של צמחים לספור ולתקשר (מתורגם):
https://youtu.be/pvBlSFVmoaw?long=yes
למה אנשים מוכנים לשלם כה הרבה עבור חפצים אישיים ולא פעם אפילו שמריחים רע, כמו גרביים או חולצה ספוגת זיעה, כשמדובר בחפצים של אנשים מפורסמים?
אפשר להבין את השווי הכספי של חפצים אייקונים כמו הגיטרה של ג'ימי הנדריקס, המשקפיים העגולים של ג'ון לנון, או מקל ההליכה של ווינסטון צ'רצ'יל. אבל סתם חפץ או אביזר לבוש של דמות היסטורית או סלבריטאי?
נראה וגם נמצא לא פעם במחקר, שבני אדם נוטים לתת ערך לדברים שיש מאחוריהם סיפור. אנו מתייחסים למהותם של דברים לא רק בזכות הפונקציונליות שלהם, אלא גם ואולי אף בעיקר, לסיפור שמאחוריהם.
אם יש ספק, בררו מה סוד האטרקציה של הרשת האמריקאית Hard Rock Cafe. היא נוהגת למקם בסניפיה מזכרות אישיות, "ממורביליה" בלעז, של כוכבי רוק והלקוחות שבאים לאכול ולשתות חשים שהם מבלים בסוג של מוזיאון המוקדש למוסיקת הרוק והפופ. הם חווים חוויה של קרבה לכוכבים הנערצים שלהם.
יתכן שמאותו מקום (של הסיפור והערך שנובע ממנו) באה גם התפיסה המודרנית של אמנות ה"רדי מייד" (Ready Made). אותו ז'אנר של אמנות המתבסס על העובדה שאמן מפורסם בחר למקם חפץ במוזיאון, מה שהופך את החפץ, סתמי ככל שיהיה, לפריט אמנותי שמחירו מיד מאמיר. את זה הראה אמן הדאדא מרסל דושאן, כשהביא למוזיאון משתנה וקרא לה "פונטנה" (בעברית מזרקה). היום שווייה הכספי של משתנה רגילה זו הוא עצום. כל אספן או חובב אמנות שהיה מצליח לרכוש אותה, ודאי היה ממקם אותה לתצוגה במרכז הסלון שלו. הסיפור שלה הוא כבר ממש לא סיפור של משתנה רגילה.
רדי מייד הוא רק חלק מתופעה רחבה הרבה יותר, שלפיה המידע שיש לנו על דברים קובע המון לגבי תחושתנו לגביהם. אם התגלה שציור צויר בידי אמן מפורסם, מחירו עולה באלפי אחוזים. לעומת זאת ציור של מפורסם שהתגלה כמזויף, יצנח ערכו פלאים, לרוב לשווי של אפס.
השינוי בערך ובביקוש לאותו ציור בדיוק, הוא בשל העניין שמאחוריו, הסיפור שלו. השוני בערך מתרחש רק משום שהוא כן או לא כולל את הסיפור המקורי על האמן הדגול שצייר אותו (צפו בהרצאה שבסרטון האחרון).
והרי על כך מתבסס עולם האספנות, שלא לדבר על עולם המכירות הפומביות, בו נמכרים בסכומי עתק חפצים אישיים של אישים מפורסמים וידוענים. דמיינו גרביים מסריחות של אלוף עולם בריצה שנמכרות בעשרות אלפי דולרים. מעבר לריח הרע, הקונה המאושר יודע שבידיו גרביים היסטוריות. הן שוות המון - בתנאי אגב שלא כובסו עדיין.
גם מותג בעולם העסקי והמסחרי הוא דבר שמעלה את ערכם של מוצריו ושירותים שהוא משווק באופן דרסטי. זו הסיבה שאוזניות של Apple עולות הרבה יותר ונחשקות הרבה יותר מאוזניות טובות בהרבה שנמכרות במחירים זולים יותר. המותג ולא פעם גם הסיפור שמאחוריו (שני סטודנטים רעבים מקימים את החברה בחנייה ששכרו בגרושים), מייצרים סיפור שמעלה את ערכו של המותג ושל המוצרים שנושאים אותו.
אגב, זה לא קשור רק לערך כספי, סנטימנטלי או אפילו בעניינים של טעם. זה אפילו מגיע לכאב. מחקרים מצאו שוב ושוב שאנשים דיווחו על כאב רב יותר, כשנודע להם שהוא נגרם להם בכוונה על ידי אנשים אחרים. המידע משנה אפילו את רמת הכאב. הסיפור מאחורי העובדות חשוב לפחות כמו ויש שיאמרו הרבה יותר מהעובדות עצמן.
רשת "הרד רוק קפה" שעשתה הון מפריטים אישיים של כוכבי רוק ופופ:
https://youtu.be/K8i-9YPtcEc
מכוניות משומשות מכוכבי כדורגל, הן יקרות הרבה יותר (עברית):
https://youtu.be/bX7FU4LLUvw
הסיפור של השווי באמנות Ready made (עברית):
https://youtu.be/f1r3G25bWig
מסתבר שגם את מה ששייך לנו אנו מעריכים יותר (מתורגם):
https://youtu.be/H2_by0rp5q0
חפצים מדהימים של מפורסמים שנמכרו במכירות פומביות (עברית):
https://youtu.be/uGMFBXPoqwM?long=yes
והרצאת טד מעולה שמסבירה כיצד ערך של דברים קשור במידע שיש לנו עליהם (מתורגם):
https://youtu.be/RPicL1AWrs8?long=yes
מהו טקס ההלקאה העצמית של המוסלמים השיעים?
ביום העשוראא (Ashura), בחודש ה"מוחרם", החודש הקדוש לשיעים, מבצעים המאמינים בעצמם טקס של הלקאה עצמית המונית, כשכל אחד מהם מכה את גופו בלהבים ושרשרות ופוצע את גופו בדם.
המאמינים השיעים עושים את הפולחן הזה כדי להנציח את מות נכדו של הנביא מוחמד, האימאם חוסיין. הוא נהרג עם 70 מבני משפחת הנביא בקרב כרבלא, שבו הובסו השיעים על ידי המוסלמים הסונים.
המסורת השיעית והמאמינים השיעים חווים את הסבל שגרמו להם הסונים כבר לפני יותר מ-1,000 שנים, ממש כאילו זה קרה היום. זה מרכיב משמעותי מאוד וחלק מההוויה של השיעה המוסלמית. בלי להבין את עוצמת החוויה ההיסטורית הזו, קשה להבין את מעשיהם של המאמינים ובכללם את המנהג הזה.
במהלך הטקס הקשה לצפייה מכים המאמינים את עצמם עד זוב דם. החוויה הדתית העמוקה שהמוסלמים הללו עוברים, נובעת מאמונה גדולה ומכבוד לקדוש חוסיין, נכד הנביא. בזכותה הם יכולים לעבור את הטקס האכזרי והכואב מאד הזה, עם כאבים מועטים יותר ולהתעלות לדרגת רוחניות גדולה.
הנה סרטון בלי דם של טקס העשוראא:
http://youtu.be/kZqWe0syEEM
וההקשר ההיסטורי של מאבק הסונים והשיעים וטקס העשורא בהקשר זה (בעברית):
https://youtu.be/hb7pL_epjls
ביום העשוראא (Ashura), בחודש ה"מוחרם", החודש הקדוש לשיעים, מבצעים המאמינים בעצמם טקס של הלקאה עצמית המונית, כשכל אחד מהם מכה את גופו בלהבים ושרשרות ופוצע את גופו בדם.
המאמינים השיעים עושים את הפולחן הזה כדי להנציח את מות נכדו של הנביא מוחמד, האימאם חוסיין. הוא נהרג עם 70 מבני משפחת הנביא בקרב כרבלא, שבו הובסו השיעים על ידי המוסלמים הסונים.
המסורת השיעית והמאמינים השיעים חווים את הסבל שגרמו להם הסונים כבר לפני יותר מ-1,000 שנים, ממש כאילו זה קרה היום. זה מרכיב משמעותי מאוד וחלק מההוויה של השיעה המוסלמית. בלי להבין את עוצמת החוויה ההיסטורית הזו, קשה להבין את מעשיהם של המאמינים ובכללם את המנהג הזה.
במהלך הטקס הקשה לצפייה מכים המאמינים את עצמם עד זוב דם. החוויה הדתית העמוקה שהמוסלמים הללו עוברים, נובעת מאמונה גדולה ומכבוד לקדוש חוסיין, נכד הנביא. בזכותה הם יכולים לעבור את הטקס האכזרי והכואב מאד הזה, עם כאבים מועטים יותר ולהתעלות לדרגת רוחניות גדולה.
הנה סרטון בלי דם של טקס העשוראא:
http://youtu.be/kZqWe0syEEM
וההקשר ההיסטורי של מאבק הסונים והשיעים וטקס העשורא בהקשר זה (בעברית):
https://youtu.be/hb7pL_epjls
