כור גרעיני הוא מתקן שבו מבצעים ביקוע גרעיני מבוקר. במרבית המקרים המטרות של הכור הגרעיני הן הפקה של אנרגיה חשמלית (על ידי הנעה של תחנות כוח המייצרות חשמל) או לצורכי מחקר.

בהפקת אנרגיה חשמלית יש יתרון גדול לכור הגרעיני על פני תחנות הכוח הפחמיות ודומותיהן. הסיבה היא שתהליכי ייצור אנרגיה באמצעות כורים גרעיניים מייצרים אנרגיה גבוהה יותר ובצריכה קטנה יותר של דלק, מאשר בתחנות חשמל העושות שימוש בתהליכים כימיים ומונעות בפחם או נפט.

מעבר לסיכונים המוכרים שבשימוש במתקנים גרעיניים, חשוב לזכור עדיין שבהתנהלות רגילה, הם מזהמים פחות.


כך פועל כור גרעיני להפקת אנרגיה (מתורגם):

http://youtu.be/DlE2Ba9qRyc


ומפני שכור גרעיני מקל מאד על ייצור של נשק גרעיני השמיד צה"ל בעבר כור גרעיני שהקימו בעיראק (עברית):

http://youtu.be/A2fFHzN8btw

המטוס האטומי (Atomic plane), הוא מטוס המונע על ידי מנוע גרעיני. מדובר בקונספט, כלומר רעיון שעלה ותוכנן בתקופת המלחמה הקרה.

התכנון היה לרתום את היכולת של אנרגיה גרעינית כדי להניע מטוס ובכך להציע פוטנציאל לטווח אדיר, כמעט בלתי מוגבל ולמשך טיסה ממושך.

הרעיון הבסיסי היה להתקין על סיפון המטוס כור גרעיני שיחמם אוויר. לאחר מכן יוזרם האוויר החם וייצר כוח דחף. התכנון היה שהכור יחליף בכך את הצורך בדלק רגיל ויאפשר למטוס לטוס לזמנים ממושכים וללא תדלוק.

על אף שהמטוס הזה יכול היה להיות מכונת מלחמה מטורפת, דיברו עליו אז כעושה שלום. זה אף זיכה אותו בכינוי "Peace Maker".

לידתו של הרעיון לפתח מטוס אטומי הייתה בשנות ה-40, כשבמהלך שנות ה-50 הוא הלך וצבר אחיזה. מדובר בתקופה בה הטכנולוגיה הגרעינית נבחנה לצרכים שונים. באותה תקופה האמינו תומכי הרעיון ששימוש באנרגיה גרעינית יוכל להתגבר על הצורך של מנועי סילון בתדלוק תכוף ועל טווח הטיסה המוגבל שלהם.

אף שהרעיון בתיאוריה נראה מבטיח, מנעו כמה אתגרים וחששות את פיתוח המטוס הגרעיני הזה. בין הסיכונים הבטיחותיים היו הימצאו של כור גרעיני על סיפון של כלי טיס, ההגנה ההכרחית על הצוות מקרינה (נדרש לכך מיגון כבד ומגושם) והחשש מתאונות או תאונה אפשרית שיביאו לזיהום גרעיני.

משעלו על היתרונותיו הפוטנציאליים הסיכונים והאתגרים הקשורים בכלי טיס גרעיני, הופסק הפרויקט לחלוטין. מה גם שבאותה תקופה התקדמה מאוד טכנולוגיית מנועי הסילון הרגילים. כך יצא שעם כל התכנונים והמחקרים בנושא, אף מטוס גרעיני לא נבנה, הוכנס לשירות או הפך מבצעי בצבא כלשהו בעולם.


הנה המטוס האטומי (עברית):

https://youtu.be/-C1uZxcoLQY


סיפורו של המטוס האטומי (עברית):

https://youtu.be/_9zsj2ZDj90


וסיפור פצצת הגרעין האבודה באוקיינוס השקט:

https://youtu.be/x5NZ0K0uff0?long=yes

הקריה למחקר גרעיני (Negev Nuclear Research Center), או בפשטות הכור בדימונה, היא מרכז מחקר גרעיני שהוקם בנגב, בלב מישור ימין, ליד העיר דימונה. הקריה למחקר עסקה באופן רשמי במחקר בנושאים של אנרגיה גרעינית ובאופן לא רשמי ואף מוכחש על ידי ממשלת ישראל, בייצור של נשק גרעיני. לפחות על פי מקורות זרים, הצליחה מדינת ישראל, השומרת על מדיניות של "עמימות גרעינית", להגיע ליכולות גרעיניות מרשימות, שיכולות לאפשר לה הגנה צבאית למול אויבותיה.

הכור כונה לא פעם בראשי התיבות שלו: קמ"ג, קיצור של קריה למחקר גרעיני. בשנותיו הראשונות לא הודתה ישראל בבניית הכור הוא הוצג כ"מפעל טקסטיל" ואחר כך כ"תחנת מחקר במטלורגיה" - תחום מדעי של לימוד וחקר המתכות. ישראל אישרה את הקמתו של כור אטומי לצרכי שלום, רק אחרי שמשרד החוץ האמריקאי פרסם דו"ח שאישר זאת בשנת 1960.

הכור הוקם בשנות ה-50, בסיוע של ידע צרפתי שהיה חלק מהסיוע הביטחוני שקיבלה אז ישראל מצרפת. הדוחף והמניע של הקצמת הכור היה מנכ"ל משרד הביטחון אז, שמעון פרס, שהחליט להפוך למציאות את הרעיון של ראש הוועדה לאנרגיה אטומית, ארנסט דוד ברגמן. הדבר נעשה אז בניגוד לדעתם של חלק מחברי הממשלה, כולל "האיש החזק" של מפא"י, פנחס ספיר, שהתנגד נחרצות להקמת הכור והקשה מאד על הקמתו.


הנה סיפורו של הכור בדימונה:

https://youtu.be/QbpqPcweB7I?t=13s


איך מתמודד הכור הוותיק עם איכות הסביבה ובריאות הציבור:

https://youtu.be/bHc5grVyIaY?t=17s


יש עוד כור גרעיני, בנחל שורק:

https://youtu.be/DOJgEsWhg1c


ותחקיר טלוויזיה על האטום הישראלי והכור בדימונה:

https://youtu.be/Iw8WMiDmzy8?long=yes


ויש מי שרואה את ניהול הכור באופן משעשע למדי:

https://youtu.be/Rn7OiExtA8s