הגאון מווילנא המכונה הגר"א היה מגדולי חכמי ישראל אבל הוא היה גם ילד הפלא של היהדות. כבר בגיל 9 היה הגאון מווילנה בקי בש"ס (שישה סדרי המשנה) ובפוסקים, כלומר בתלמוד הבבלי ומפרשיו, בשולחן ערוך ופירושיו ובספרות השאלות ותשובות ביהדות. בגיל 12 כבר היה מי שיהיה הגר"א מלומד אפילו בתורת הנסתר. ביהדות מקובל ללמוד את תורת הנסתר רק בתור מבוגרים!

הגר"א חי במאה ה-18 בעיירה וילנה, או וילנא, כיום בירת ליטא. הוא נודע בשליטה המוחלטת שלו בכל תחום אפשרי ביהדות. בין השאר הוא גם קרא לחידוש היישוב היהודי בארץ ישראל, כדי לקרב את בוא המשיח.


הנה סרטון של וילנה, בשנים שלפני מלחמת העולם השנייה:

https://youtu.be/7rt7xvPhejE


וילנה כיום:

https://youtu.be/bExjBLEViBE


וילנה של התיירים (עברית):

https://youtu.be/-pVvCeH7xUk


ופרודיה בהומור על עולם הפשע והידע בגאון מווילנה וביהדות (עברית):

http://youtu.be/PW8TRqCTP-E

ילדים מוכשרים במיוחד למוסיקה הם אינם תופעה חדשה. מוצרט כתב סימפוניה בגיל 6, שופן והפסנתרן הסיני לאנג לאנג (Lang Lang) ניגנו פסנתר בקונצרטים של ממש באותו גיל ושירלי טמפל זכתה באוסקר.

ילד פלא סיני אינו דבר יוצא דופן. לדברי פרופסור אריה ורדי, הפסנתרן הישראלי המפורסם, ילדים פסנתרנים בסין מנגנים בגיל צעיר ברמה גבוהה מאד. לכבודם נפתחה בבייג'ינג שבסין, בשנת 2016, תחרות רובינשטיין לילדים, שנועדה למי שגילם עד גיל 18.

אבל איך זה קורה? - אמנם אפשרי שילדים ינגנו בווירטואוזיות וברמה גבוהה, אבל לרוב מדובר בתופעות נדירות יחסית מאצל מבוגרים. מה שתורם ליכולת המופלאה הזו ובגיל כה מוקדם הם ההתפתחות הגופנית של ילד הפלא, הזמן שהוא מקדיש לתרגול וניסיונו המוסיקלי והכללי.

ההתפתחות הגופנית שלהם היא אחד האתגרים המרכזיים שעמם מתמודדים ילדים בהקשר לנגינה ברמה כהגבוהה של מוסיקה. רבים מכלי הנגינה מחייבים את הילד למיומנות ושליטה פיזית ברמה כה גבוהה, במיוחד לילדים הגדלים ומתפתחים עדיין. האצבעות גמישות והחזקות הנדרשות לנגינה בפסנתר או בגיטרה, כמו גם הקואורדינציה הפיזית והסיבולת הנדרשים לנגינה בתופים וכך הלאה.

גם הזמן שהילדים מקדישים לתרגול ושליטה בכלי הם גורמים חשובים בהצלחתם להגיע לרמה כה גבוהה של נגינה. גם מבלי להיכנס לפירוט מוגזם, ברור שלילד אין את הזמן הנדרש על מנת לתרגל כמו מבוגרים שזה מקצועם והקריירה שלהם. גם ההזדמנויות להופיע או ללמוד ממוסיקאים מנוסים אינן רבות אצלם. מכאן סביר שיידרש להם זמן רב יותר על מנת לפתח את המיומנויות והטכניקה הנחוצות כדי לנגן בווירטואוזיות המדוברת.

ועדיין, היו מקרים, גם אם נדירים יחסית, של ילדים שהגיעו לרמת ביצוע ושליטה יוצאת דופן בכלי הנגינה שלהם. כולם ניחנו ללא ספק בכישרון וזיקה טבעית למוסיקה, שבזכותם הגיעו לרמה גבוהה של מיומנות, על אף שנאלצו להקדיש פחות זמן ממבוגרים מקצועיים לתרגול וחסרו את הניסיון שהיה לאותם מבוגרים מקצועיים.

אך ההכשרה המוקדמת והאינטנסיבית שהם קיבלו במוסיקה, סייעה לילדי הפלא הללו לפתח את כשרונם באופן מהיר ויסודי מבני גילם, כאלו שחסרו את התכונות הנדרשות או שפשוט לא עשו זאת.

כך שגם אם זה פחות נפוץ שילדים ינגנו ברמה כה גבוהה ובנגינה כה וירטואוזית, זה עדיין אפשרי, במיוחד אם עומדים להם ההתפתחות הגופנית, זמן התרגול והניסיון, לצד כישרון נדיר ומעט דחיפה מההורים.

הכירו כמה ילדים כאלה בתגית "ילדי פלא".


ילד הפלא הישראלי בן ה-10 שמנגן ומלחין כמו מקצוען:

https://youtu.be/4-HMPr648d0


הנה הפסנתרן בן 4:

https://youtu.be/omuYi2Vhgjo


הנה פסנתרנית בת 6 שלא רק שמנגנת נפלא, היא גם מחברת מוסיקה יפהפיה:

https://youtu.be/vUx4t4W4eVY


ועוד ילד שמנגן שופן:

https://youtu.be/hIngPGtPYGI

אתם עומדים לחוות את סיפורה הבלתי ייאמן של פלורנס פוסטר ג'נקינס (Florence Foster Jenkins), שלא נתנה לאף אחד לכבות את חלומה. חוץ מהקול היה לה הכל - היא הייתה חיננית, עשירה והיו לה כל הגינונים הנחוצים לדיוות במה אמיתית. אבל היא התעקשה להפוך לזמרת אופרה, על אף שקולה, איך נאמר את זה בעדינות, היה פשוט נורא..

כבר מגיל צעיר רצתה ג'נקינס להיות זמרת. היא הייתה בת למשפחה עשירה וקיבלה חינוך מוסיקלי עשיר, אבל כשסיפרה לאביה שהיא חולמת להיות זמרת, הוא לא התלהב. בבגרותה, משהבין האב שבתו משקיעה מאמצים בחלום השירה אופראית, הוא החליט להפסיק לממן אותה. היא סבלה ללא ספק מהפרעה נפשית, שלא חיברה אותה אל המציאות לחלוטין. הרי היא לא הצליחה, גם אם רצתה, להוציא מגרונה ולו פראזה מוזיקלית אחת מבלי לזייף. אבל היא החליטה והמשיכה בדרכה לבדה. ההזדמנות להצליח נקרתה לה כשמת האב והיא ירשה את כספו והפכה עשירה. סוף סוף התפנתה לה הדרך לקריירה שעליה חלמה.

היא החלה ליזום רסיטלים יוקרתיים, קונצרטים שבהם שרה לפני קהל. המימון והארגון היה שלה. היא אפילו הזמינה בעצמה את זרי הפרחים שיוגשו לה בתום המופע וגם את ערבי הגאלה שארחה קודם לכן במלון הכי מפואר של ניו-יורק היא שילמה מכספה הרב.

עם התוצאות קשה היה להתווכח. ההמונים החלו לנהור להופעות שלה, רק כדי לשמוע אותה מחריבה אריות קלאסיות מהרפטואר האופראי. ג'נקינס הפכה להיט ענק. שוב ושוב הצליחה הזמרת הנלעגת והפופולרית למלא את אולם הקונצרטים היוקרתי בעולם, הקרנגי הול. לרסיטלים שלה הגיעו המוני אנשים, שרכשו כרטיסים בכסף רב וגם תקליטיה נמכרו בכמויות עצומות. בחברה הגבוהה של ניו יורק בשנות ה-30 וה-40 היא הפכה לזמרת פולחן, קאלט של ממש. זמרת הסופרן הזייפנית הפכה לידוענית מפורסמת ואפשר לומר שאפילו לאגדה.

במופעים ג'נקינס לא הצליחה לשיר אפילו משפט מוסיקלי אחד בלי לזייף. קולה הזכיר לרבים צווחות של קרפדה וכדי להצחיק את הקהל עוד יותר, נהג קוסמו מקמון, הפסנתרן הקבוע שלה, לעוות את פרצופו לאורך כל ההופעה. הקהל המנומס מצידו, לא צחק בפראות כמו שאולי היה מצופה ממנו.. להיפך, ניכר המאמץ לשמור על ארשת תרבותית ורבים דחפו ממחטות לפיהם, רק כדי למנוע את שאגות הצחוק המעליבות שהיו פוגעות בדיווה המתאמצת. את העלבונות שמרו העשירים המנומסים לאחרי הקונצרט.

היא לא הבינה שהקהל מגיע להופעותיה כדי ללעוג ולצחוק עליה. בעיניה הייתה הביקורת עליה תוצאה של קנאה מקצועית ובורות. היה הרבתה להשוות את עצמה עם הזמרות המעולות של התקופה ולא פעם טענה שהיא מבצעת טוב מהן. רק בגיל 76, בהופעה האחרונה שלה, כשכרגיל נחטפו לה כל הכרטיסים, היא הבינה שהקהל נוהר כדי ללעוג לה. ההלם היה גדול. חודש אחרי כן, עם או בלי קשר, היא מתה.

אחרי הכל היא את שלה השיגה. קולה נדם, אבל היא עצמה הצליחה להיכנס להיסטוריה כזמרת. אולי גרועה אבל אגדית. משפט שאמרה פעם מסביר היטב את מה שהרגישה "אנשים יכולים לומר שאיני יודעת לשיר, אבל לעולם לא יוכלו לומר שלא שרתי".


הנה קדימון הסרט שנעשה על דמותה (מתורגם):

https://youtu.be/z397cJ2PVxg


סיפורה בעברית של פלורנס פוסטר ג'נקינס, כחלק מהסרט (עברית):

https://youtu.be/kuebNtakIa4?t=23s


כך נשמעה הזמרת הנוראית בהיסטוריה המודרנית:

http://youtu.be/-quQHNriV-Q


חלק מסיפורה של פלורנס פוסטר ג'נקינס:

http://youtu.be/Zi_jr3jlgmg


סיפורה של הזמרת ללא חוש קצב וללא יכולת של שמירת גובה הצליל:

http://youtu.be/Q_ZAthb-Hbs


פלורנס הזייפנית זכתה לליפ סינק, ממעריצים ש"מופיעים איתה" בקרנגי הול:

http://youtu.be/wfKz-sF8KUY


וקטעים מהצגה על פלורנס פוסטר ג'נקינס שהועלתה בעברית:

http://youtu.be/OV_kCXZvheE

מיהו סטנלי ג'ורדן?

קשה להסביר את הצלילים הבלתי אפשריים שלו, אבל קל להעריץ את החדשנות המרגשת של גאון גיטרת הג'אז סטנלי ג'ורדן (Stanley Jordan). כבר עשרות שנים שהוא מוציא מהגיטרות שלו צלילים אחרים מכל מה שאנו מכירים - גם בעולם הגיטרה וגם בעולם הג'אז.

ג'ורדן, וירטואוז ג'אז בעל שם עולמי, פיתח טכניקה שבאמצעותה הוא מנגן על הגיטרה ממש כמו בפסנתר. הוא ממש מקליד עליה, רק בלי קלידים. ביד אחת עושים זאת גיטריסטים כבר שנים רבות, אבל הוא הפך את הטכניקה הזו למתוחכמת הרבה יותר.

אם נגני גיטרה מנגנים רוב הזמן הרמוניה או מלודיה, השיטה של ג'ורדן היא לנגן את שני התפקידים על הגיטרה, כשביד שמאל הוא מקיש על המיתרים מהלכי באס ואקורדים וביד ימין - מקיש את המנגינה, בצלילים גבוהים. זה מרתק והוא רכש בטכניקה המקורית הזו מיומנות בלתי נתפסת. אין עוד נגן שמנצל כך את הכלי הזה.

יפה עוד יותר לצפות בג'ורדן, כשהוא מנגן על גיטרה עם שני צווארים, כשכל יד מנגנת על צוואר אחר. אבל לעיתים זה הופך ממש שומט-לסתות, כשהוא אוחז בשתי גיטרות שונות ומגנן בהן בו-זמנית. אם ההופעות הללו מזכירות משהו, זה את הקונצרטים האגדיים שבהם התפרסם הכנר המיתולוגי פגניני. לא שהיינו נוכחים בהם, מאות שנים עברו מאז...

משום מה ג'ורדן עוד לא מופיע בפנתיאון של ענקי הגיטרה וברשימות הגיטריסטים הגדולים. מי שעורך אותם הם לרוב חובבי רוק וזה אולי מסביר את זה, אבל נראה שלעיתים מתייחסים אליו קצת כמו ללהטוטן גיטרה ולא לגיטריסט מעמיק. זו תפיסה מעוותת, במיוחד כשמדברים על מוזיקאי כל כך יצירתי ומוסיקלי, שכושר ההמצאה המוסיקלי וההרמוניה שלו אינם נופלים מכישוריו הטכניים.


ג'ורדן מציג את הטכניקה שלו ומספר עליה:

https://youtu.be/j2q1dCTmy_s


היצירה Stairway to Heaven בהופעה:

https://youtu.be/NeooHiX4oH0


והביצוע שלו לשיר Over the Rainbow:

https://youtu.be/wzHSJSJ_ias

וירטוּאוֹז (virtuoso), או וירטואוזית, הם כינוי הערכה מקובל לאמנים מחוננים, בעלי יכולת טכנית גבוהה מאוד, המצטיינים בכישורי הביצוע שלהם והם בעלי טכניקה מעולה, ברמה גבוהה ויוצאת דופן.

על הווירטואוזים המוסיקליים, למשל, נהגו לומר ש"ברק הישגיהם הטכניים היכה את קהל המאזינים בסנוורים..."

המונח מוצמד בעיקר למוסיקאים ששליטתם בכלי הנגינה שלהם נראית מוחלטת. המפורסם שבהם בתולדות המוסיקה הוא הכנר הגדול ניקולו פגניני, שהנגינה שלו הייתה כה מבריקה עד שנוצר סביבו מיתוס שהוא "כרת ברית עם השטן".

עוד מוסיקאים שנודעו בתולדות המוסיקה כווירטואוזים הם נגן הצ'מבלו והמלחין דומניקו סקרלטי, אנטוניו ויוולדי בנגינת הכינור שלו, באך והנדל שנודעו כווירטואוזים בעוגב ובצ'מבלו, פרנץ ליסט וירטואוז הפסנתר ופרדריק שופן, מלחין הפסנתר שהיה גם וירטואוז בנגינה בו.

במאה ה-20 נודעו החלילן הווירטואוז ג'יימס גאלווי, מי שזכה גם לכינוי "האיש עם חליל הזהב" וקית' אמרסון, וירטואוז המקלדת של להקת ELP (אמרסון, לייק ופאלמר).

אבל בעולם הפוסט מודרני של ימינו נוספו למוסיקאים, גם רקדנים, ציירים, ומשוררים עם יכולות אמנותיות מצוינות. לא פעם הכינוי חורג מעולם האמנות וניתן גם ללהטוטנים, קוסמים ואפילו לאנשי עסקים מצטיינים דוגמת וורן באפט, הזוכים להגדרה כזו של וירטואוזים בתחומיהם.


הנה הווירטואוזיות והפרסום שלה בעולם המקוון של ימינו:

https://youtu.be/C8xhqxI8GHc


סרטון של כנר וירטואוז:

http://youtu.be/XOWJdNcbXb4


לוסי הורש היא וירטואוזית חלילית קלאסית שכאן מנגנת ג'אז של צ'ארלי פרקר "אורניתולוגי":

https://youtu.be/5zzCYFL9zfw


הייזל סקוט הפסנתרנית עם "האצבעות המרחפות" בקטע מהסרט "The heat is on":

https://youtu.be/1HdnjTCMzpg


וזה יכול להתחיל בגיל מאד צעיר:

https://youtu.be/OcdqZ6f20Ds?t=21

היא יפה, מנומסת, מוסיקאית וירטואוזית ומבריקה בפרשנות ובביצוע על שניים מהכלים המוסיקליים התובעניים ביותר, כינור ופסנתר. בגיל 25 היא הייתה לפרופסורית הצעירה בתולדות גרמניה ונראה שהיא גם נחמדה. נראה שיוליה פישר (Julia Fischer) היא ההוכחה לכך שאין צדק בעולם...

יוליה פישר מעולם לא החליטה במה היא רוצה להתמחות מהכלים המוסיקליים. היא כנראה אחת מאלו שאלוהים נגע בהם באצבעו כשנולדו. הכישרון שלה לא שחצני אבל אי אפשר לטעות בו. גם בכינור וגם על פסנתר - היא מנגנת בלהט ובתבונה מוסיקלית שיש רק למבצעים גדולים. השליטה הטכנית שלה בכלים הללו מתחברת ליכולת הבעה ופרשנות נפלאה וחכמה שהיא עושה ליצירות מוסיקליות שגם ותיקים מאד מתקשים כבר לתת להן פרשנויות שמצליחות לחדש ולרגש.

כמי שהייתה ילדת פלא והפכה למוסיקאית צעירה נפלאה, אפשר רק לומר עליה שהילדה הלכה אבל הפלא לא זו בלבד שנשאר - הוא אף הולך ומשתפר!


הנה סיפורה של יוליה פישר:

https://youtu.be/_3r01IXl8Bc


הקונצ'רטו של גריג בפסנתר:

https://youtu.be/Kjx-AxpZUxQ


24 הקפריצ'ו של פגניני:

https://youtu.be/-095jDDgrQo

משחק השחמט הוא משחק מורכב שמעטים מגיעים בו לרמה של רב-אמן. מעטים עוד יותר כובשים את אליפות ארה"ב, אחת ממעצמות-העל של השחמט העולמי!

אבל יש אלוף אחד שעשה זאת כבר בגיל צעיר מאד - בובי פישר היה לאלוף ארצות הברית בשחמט כבר בגיל 13. אלוף ארה"ב הצעיר ביותר בכל הזמנים.

ההישג הזה הוא בלתי נתפס כמעט כיוון שמעטים הם האנשים שבכלל זוכים להפוך לאלופים במשחק מורכב וקשה זה ורובם עושים זאת לאחר שצברו ניסיון של עשרות שנים ולומדים את המשחק הזה על בוריו, מכל הכיוונים!

פישר עלה ופרח בתור אלוף שחמט מופלא ובגיל צעיר מאוד היה לשחקן אגדי. בזכותו החלו מאות מיליוני אנשים להתעניין במשחק השחמט ובזמן אמת החלו ילדים בכל העולם ללמוד בחוגי שחמט. הוא עצמו הביא לכך שהמשחק שבר שיאים בפופולריות שלו בכל פינות תבל.

בכישרון השחמט הבלתי נתפס שלו הפך בובי פישר הפך לסלבריטי וסיגל לעצמו גינונים של כוכב רוק. היו לו קפריזות, דרישות כספיות עצומות ופינוקים שונים שדרש, ש"יאפשרו לו לשחק ללא הפרעה" ויאפשרו לו להרוויח מהצלחותיו. היום כל אושיית רשת חברתית ממקסם את הכנסותיו, אבל באותה תקופה זה היה נדיר ובעיקר מפתיע לראות אלוף צעיר בשחמט מציב דרישות ורוצה "לעשות כסף".

ב-1972, בטורניר בן 24 משחקים, הוא ניצח את האלוף הרוסי ואלוף העולם בוריס ספאסקי, ברייקיאוויק בירת איסלנד. זה היה טורניר השחמט המדובר ביותר בתולדות השחמט והפך אותו לאגדה עולמית.

לאחר שילד הפלא הגיע למעמד של אלוף העולם בשחמט, הפך פישר, שיש שנהגו לכנותו עד אז "דה וינצ'י של השחמט" או "דה וינצ'י מברוקלין", לגדול השחמטאים של כל הזמנים.

אבל הסיפור מורכב הרבה יותר. פישר היה גם מהפחות אהובים שבאלופי השחמט - היה לו שגעון גדלות והוא סבל מפרנויה. פישר גם היה מהיר חימה, בעל דעות אנטישמיות (על אף שהיה יהודי בעצמו) והתבטא בקיצוניות גם נגד מולדתו ארה"ב.

די מהר הוא פרש מהשחמט ובמשך השנים הוא הלך והתדרדר. בשלב מסוים הוא היה לחסר בית ונעצר ב-1980 על שוטטות. לאחר מכן הוא התלונן שעונה בכלא.

במשך שנים הוא נרדף על ידי ממשלת ארה"ב, לאחר ששיחק במשחק שחמט נגד ספאסקי ביוגוסלביה, בעת שהוטל חרם בינלאומי נגדה. הוא ידע שכאזרח אמריקני אסור היה לו לעשות זאת ובכל זאת שיחק.

פישר לא שב יותר לארצות הברית, מחשש שייאסר. הוא נדד בעולם ובשנת 2005 העניקה לו ממשלת איסלנד מקלט מדיני. סמלי היה שהוא התקבל במדינה בה זכה לרגעים הגדולים ביותר בחייו ובקריירה שלו. באיסלנד הוא היה לסוג של גיבור לאומי ובגיל 64 הוא סיים בה את חייו.


הנה קטע מהסרט "בובי פישר נגד העולם", על חייו ואופיו של בובי פישר:

http://youtu.be/UzO8h-83qqM?t=4s


אחד המשחקים מאליפות העולם הדרמתית ב-1972, בה הביס את אלוף העולם מרוסיה, בוריס ספאסקי :

https://youtu.be/L8MlGHJKAuM


קטע עצוב מסוף חייו, שבו הוא משמיץ ומספר על גורלו העצוב:

http://youtu.be/QryuMf8qZ0g


האנטישמיות שלו הייתה קשה לעיכול:

https://youtu.be/M_11Cdxvtfo


10 עובדות על של בובי פישר:

https://youtu.be/MGW4EEI0pOs


סיפורו של הגאון ששבר את חומת השחמט הסובייטית והשתגע:

https://youtu.be/Od3gG13tyf8?long=yes


וכתבת "60 דקות" על הגאון שטירופו הכריע אותו:

https://youtu.be/GPuazOwq0aw?long=yes

דניאל בארנבוים נולד בארגנטינה, להורים יהודים רוסים, שניהם מורים לפסנתר. הוא החל ללמוד פסנתר מאמו בגיל 5.

עוד לפני שהיה דניאל בן 8, הוא ניגן לראשונה בקונצרט בבואנוס איירס. כשעלה לישראל הוא הפך לתלמיד שקדן של מורים רבים ומעולים והפך בתוך שנים אחדות לילד הפלא העולמי של הפסנתר. בגיל 10 הוא כבר הופיע כפסנתרן ברומא ובווינה והפך לפסנתרן מקצועי שמופיע בכל המקומות המרכזיים בעולם.

במקביל, הוא החל ללמוד ניצוח, הרמוניה והלחנה ושקד על בסיס מוסיקלי רחב, שאיפשר לו בהמשך הקריירה להפוך גם לאחד מגדולי המנצחים בעולם כיום.


בארנבוים הצעיר מנגן עם מי שתהיה אשתו, הצ'לנית ז'קלין דה פרה:

http://youtu.be/mOLc1VGacq8


והנה דניאל בארנבוים בשנים האחרונות, מנגן את הקונצ'רטו מספר 5 של בטהובן:

http://youtu.be/IS-pFFEvzFY


תכנית חינוכית על גאון הפסנתר ברנבוים (עברית):

https://youtu.be/5Tq8AdDr0Gg?long=yes


ואוסף ראיונות מכל השנים, שמדגים את האיש ותפיסותיו (עברית):

https://youtu.be/owDpPG56V7I?long=yes

בובי מקפרין הוא מוזיקאי ג'אז שנחשב לזמר וירטואוז. הוא להטוטן של קולות, מוסיקלי להפליא ויכול להפיק מקולו צלילים נמוכים וגבוהים, שנשמעים לא-פעם כאילו הם מושרים בו-זמנית.

הוא מצליח גם להפיק בזמן השירה מגוון של אפקטים קוליים, שמזכירים כלי נגינה. הוא יודע לשחק בקול המיוחד שלו בתווים וסולמות ולעבור בקלילות מקול הפלסטו הגבוה אל קול הבס החם ובחזרה.

את כל אלה מצליח מקפרין לעטוף בקולות הקשה על הגוף, שהוא מפיק בידיו וחזהו ומקצבי פה מדהימים, שהם אולי ההורים של הביטבוקסינג המוכר כיום ופופולארי בעולם כולו.

גם אם הוא הרבה להופיע עם הרכבים ומוסיקאים מעולים, הבולט בהם הוא צ'יק קוריאה, לא פעם נשמע בובי מקפרין ממש כהרכב מוסיקלי שלם גם לבדו. המוסיקליות המדהימה שלו מאפשרת לו לבצע קטעים מורכבים להפליא, לאלתר בשירה ללא הכנה מראש ולדלג מסגנון לסגנון בקלות רבה.


הנה בובי מקפרין שר כלי נגינה בהופעה:

https://youtu.be/_4BhsYbXwf4


כאן הוא מלווה בנגינה בקולו את הקהל המזמר:

https://youtu.be/pO_LV-yInc8


היצירתיות שלו מאפשרת לו להפעיל את הקהל לשיר איתו בדרך מיוחדת במינה:

https://youtu.be/xPYyZofrEBQ


בובי מקפרין בלהיטו הגדול מ-1988 "Don't Worry Be Happy" שבו הוא שר את כל התפקידים:

https://youtu.be/d-diB65scQU


עם צ'יק קוריאה ב"ארמנדו'ז רומבה":

https://youtu.be/FprooG46jMI


ושעה שלמה שבה בובי והתזמורת הפילהרמונית הישראלית עושים פלאים:

https://youtu.be/NjR_brUhYNs

שירלי טמפל (Shirley Temple) היא ללא ספק ילדת הפלא הכי מפורסמת בתולדות הקולנוע. הילדה החמודה והמוכשרת הזו הפכה במחצית השנייה של שנות ה-30 באמריקה, להיות המתוקה הלאומית וכוכבת הקולנוע הכי מדוברת בהוליווד.

זה לא שהיא הייתה שחקנית, זמרת או רקדנית מצוינת. הוא הייתה קרן אור בקצה מכונת ההסרטה, באולם החשוך של הקולנוע ובעולם החשוך של העוני והאבטלה. שכן אלו היו הימים של "השפל הגדול", המשבר הכלכלי החמור בתולדות אמריקה. שירלי טמפל הייתה, אם תרצו, ה"רסקיו הלאומית" שניתן על ידי הוליווד לעם מוכה אבטלה וחורבן כלכלי, אותה ילדה מתוקה שמשכיחה לרגע את הצרות ונותנת קצת אופטימיות בזמנים קשים.

אם היא לא הייתה קיימת, צריכים היו, כמאמר הקלישאה, להמציא אותה.

ילדת הפלא טמפל נולדה בקליפורניה ולמדה ריקוד מגיל 3. החל מגיל 4 היא החלה לשחק בסרטים ונחלה הצלחה גדולה. זו היתה הפעם הראשונה שבה ילדה צעירה הצליחה לסחוף המוני צופים לבתי הקולנוע. יופיה הרב, מתיקותה וכישרון המשחק והשירה שלה, כמו גם יכולת הריקוד, היו למגנט של קהל.

כשהייתה בת 6 בלבד, שירלי טמפל זכתה באוסקר לשם כבוד. היא נחשבת הזוכה הצעירה ביותר אי-פעם בפרס האוסקר לשם כבוד.

בגיל 12, משפג הקסם שלה בעיני הקהל, היא הפסיקה לשחק בסרטים.

בבגרותה טמפל נישאה לקצין בחיל האוויר האמריקאי והייתה לדיפלומטית. כאישה מבוגרת ועדיין יפה, הפכה שירלי טמפל לשגרירת ארה"ב במדינות שונות, כמו גאנה וצ'כוסלובקיה.

בגיל 85, לאחר קריירה מעוררת השראה ומתוקה במיוחד, שהחלה בקולנוע הקלאסי והמשיכה בפוליטיקה עולמית ודיפלומטיה, היא הלכה לעולמה.


הנה קטעים מסרטים שונים של שירלי טמפל בליווי שיר מפיה:

http://youtu.be/1KRhO4kbGt4


שיר בביצועה מתוך סרט:

https://youtu.be/WLLSqpYyPD8


שירלי טמפל רוקדת עם ביל בוג'נגלס, מגדולי רקדני הסטפס:

https://youtu.be/wtHvetGnOdM


וקווים לדמותה, ערב מותה בגיל 85 (עברית):

https://youtu.be/ddLb4k4IgkE

שמו המלא הוא אורי גלר פרויד (הוא טוען שהוא קרוב משפחה של זיגמונד פרויד, מגדולי הפסיכולוגיה). אורי גלר הוא בדרן ישראלי שהתחיל בביצוע של כל מיני קסמים בטלוויזיה. הוא ביצע דברים חסרי-תקדים שעוררו עניין רב, בארץ ובעולם. בין השאר הוא קרא מחשבות, כופף כפיות והחזיר לפעולה שעונים שלא עבדו בבתי הצופים.

בהדרגה התפרסם גלר והפך לאחד האנשים המפורסמים בעולם. גלר טוען שהוא בעל כוחות על-טבעיים ומאז שנות ה-70 הוא הפך לאחד האנשים המפורסמים בעולם. יש הטוענים שהוא נוכל מתוחכם ואחרים מוכנים להישבע שהוא אחד האנשים בעלי הכוחות המאגיים והלא רגילים בעולם - אבל כולם מסכימים שהוא אדם מוכשר באופן יוצא מן הכלל ושהוא הפך את כשרונו לאימפריה כלכלית של הכנסות ופרסום.

אורי גלר התפרסם בישראל. כשנחשפו סודותיו, הוא עבר לחו"ל ושם התפרסם בקסמים יוצאי דופן, כמו הנעה של חפצים מרחוק ללא מגע, גילוי מחצבים על ידי שימוש בקסמים ותרגילי טלפתיה בלתי נתפסים. בהמשך עבר גלר לפעול בחו"ל והפך לאחד האנשים המפורסמים בעולם.

המחלוקת ליוותה אותו לאורך כל הקריירה שלו. גלר נתפס במהלך השנים לא פעם בדברים מביכים, כששוב ושוב נחשפו סודותיו המקצועיים וכיצד הוא עושה את הקסמים המדהימים שלו.

הוא מצידו נוהג לספר שבשנות ה-70 נערכו לו במשך שלוש שנים מבדקים במעבדות בארצות-הברית. כשהתפרסמו התוצאות בכתב-העת הנחשב "נייצ'ר", ניתן לדבריו האישור הרשמי והמדעי לכוחות העל-טבעיים שלו.


הנה כתבת טלוויזיה על אורי גלר - מהאנשים הכי מרתקים ומעוררי מחלוקת שיש (עברית):

http://youtu.be/74F-cxfIBVo


אחד מהתרגילים הידועים של אורי גלר - כיפוף כפיות:

http://youtu.be/ycE863jRA9Q


וסרט תיעודי על המחלוקות הקשורות בכישרון שלו:

https://youtu.be/Vo73jruKeuY?long=yes

אמני הפה והרגל הם אנשים שיש להם מגבלה גופנית או נכות, שלא מאפשרים להם לצייר בעזרת הידיים, כמו כל צייר או אמן אחר. על ידי אחיזת המברשת בפה או בין אצבעות כף הרגל הם יכולים לצייר במיומנות מדהימה. זה לא קל, אבל אחרי שנים של תרגול וציור, אמני כף הרגל והפה יכולים להגיע לשליטה מצוינת בציור ומציירים ציורים שקשה להאמין שלא צוירו ביד.

בישראל קיים ארגון אמני הציור בפה או ברגל, שמוכר את ציוריהם של אמנים אלה לציבור הרחב.


הנה סרטון על אמני הציור ברגל ובפה (עברית):

http://youtu.be/1LE0tViO8SQ?t=4s


חייו של צייר בפה (עברית):

http://youtu.be/ZQjsaaa1wh4


ילד שמצייר מגיל צעיר ברגלו:

http://youtu.be/tYlQgyXuoHc


אמנית ציור בפה וחייה עם השיתוק שלקתה בו בלידתה:

http://youtu.be/TTLGPh_Q3Lo


וכדי שלא יישארו רק בציור - הנה אמן דגול ללא ידיים, שמנגן בגיטרה ברגליו:

https://youtu.be/lGm96vFvmxk

ילדה בת ארבע בשם מרלה אולמסטד התפרסמה לפני שנים אחדות בסרט התיעודי "הילד שלי יכול היה לצייר זאת". מרלה שציירה ציורים מופשטים גדולים ומרשימים הגיעה עם ציוריה לתערוכה שבעקבותיה הציורים הפכו למדוברים בכל עולם האמנות והחלו להימכר בעשרות אלפי דולרים ויותר.

הכל החל כשאביה של מרלה, צייר חובב, הסכים לבקשתה ונתן לה את המכחול, כדי לנסות לצייר גם.. מרלה החלה לצייר וההורים הגאים תלו את ציוריה בבית. ידיד משפחה שיש לו בית קפה, ביקש לתלות את ציוריה בבית הקפה שלו ואנשים שראו אותם ביקשו שוב ושוב לרכוש את הציורים. כולם נדהמו לשמוע מי הציירת שמאחרי הציורים המעניינים הללו..

הסיפור התפשט במהירות ומהעיתון המקומי הוא הגיע לעיתון "הניו יורק טיימס" ולתכנית הטלוויזיה הנחשבת "60 דקות". מכאן החל כדור שלג חיובי שבו מבקרי אמנות הישוו את מארלה לאמנים מודרניים כמו קנדינסקי, פולוק ופיקאסו! גלריות אמנות מציגות תערוכות שלה, שבהן נמכרות עבודותיה של מרלה בת ה-4 במאות אלפי דולרים!

כיום יש כבר אמנית נוספת בת 4 בשם אליטה אנדרה מאוסטרליה, שגם היא מוכרת עבודות ומציגה תערוכות כאלה ואולי בעצם זה השלב הבא באמנות המודרנית - ההכרה בזה שלילדים יש דמיון ויצירתיות מצוינים ועם קצת כישרון - הם יכולים להתחרות בטובים ביותר שבמבוגרים!


הנה הקדימון מהסרט על ילדת הפלא מרלה:

http://youtu.be/j46V9wclBaw?t=7s


ועוד כתבת טלוויזיה שמספרת על מרלה והכישרון המיוחד שלה:

http://youtu.be/CeyM9dG7Uzw

על חשיבותו וכישרונו של הפסנתרן ת'לוניוס מונק (Thelonious Monk) מאפיל לדעת רבים המלחין שהוא היה ובעל סגנון האלתור הייחודי כל כך.

מי שהחל כפסנתרן לא מלהיב, איטי, דיסוננטי, לא מלודי מספיק, שלא לדבר על התנהגות מוזרה, לבוש משונה, שם אחר משל כולם וכובעים לא ברורים שמתחלפים כל הזמן, פשוט לא מצליח לאסוף סביבו מעריצים.

עשור שלם לא קורה לו הדבר שכל מוסיקאי מוכשר היה רוצה שיקרה. אבל אז הוא מתחבר לשני הענקים דיזי (גילספי) וצ'ארלי (פרקר) ויוצר עימם את הביבופ, הז'אנר שיעשה לג'אז את מה שיעשו הביטלס לרוקנ'רול.

ועכשיו כל האלמנטים המוסיקליים שהרתיעו את שוחרי הג'אז קודם, יהפכו לבסיס של הכל. גישתו המקורית והחדשנית למוסיקה, בצד כישרונו כמלחין, יתרמו רבות למהפכת הג'אז שהשלושה יובילו באמצע שנות ה-50.

אבל גם אם בהתחלה זה לא נראה ככה, המדהים הוא שמי שהתקבל בתחילת דרכו בקרירות על ידי קהל הג'אז, בעיקר על סגנון נגינת הפסנתר שלו, הפך בהמשך לנערץ, גם בזכותו. המקצבים הייחודיים ששילב בנגינתו, לצד ההרמוניות המורכבות שבהן השתמש, אלה הוכחו עם הזמן כחלק משפה חדשה שהוא יוביל בג'אז ובמיוחד בביבופ.

אחרי צאת אלבומי הביבופ של ת'לוניוס הוא מתחיל להופיע עם ענק נוסף, ג'ון קולטריין. מכאן הוא הופך לידוע מאוד וסגנונו הייחודי זוכה לתהודה, גם אצל מבקרי המוסיקה המחמירים. מכאן יוביל מונק בעצמו הרכבי ג'אז שונים וישפיע על מוסיקאי ג'אז צעירים מסביב.

מכאן הוא יהיה לאגדה. מעמדו החדש יהיה עקבי והוא ישמור עליו לאורך כל הקריירה שלו, תוך שהוא מוציא לאור כ-60 אלבומים. סגנונו המקורי והמורכב יוותר ללא תחרות ובדיעבד ישפיע ויזכה להדהוד והערכה אצל נגנים רבים ומוסיקאים בכלל. כיום רואים בו רבים את אחד מהפסנתרנים הבולטים בתולדות הג'אז.

התרומה העצומה של מונק לפיתוח הג'אז המודרני נזקפת גם ליותר מ-70 יצירות שהוא הלחין. רבות מהן הפכו לסטנדרטס בג'אז, שמבצעים מאז רבים כולל ענקי ג'אז ברחבי העולם. בין החשובות שבהן, שאף ייכנסו לרשימת הסטנדרטים של הג'אז, המוכר ביותר הוא סטנדרט הג'אז המפורסם Round Midnight שהלחין ב-1944 והפך לאבן דרך בג'אז ובבלוז, כמו גם לשמו של אחד מסרטי הג'אז היפים ביותר אי-פעם.

עוד בולטים בקטעים המעולים שלו Blue Monk, יצירת הבלוז האגדית שלו והבלדה הנהדרת Ruby, My Dear שבתחילה קרא לה "מנהטן מוד" (מצב רוח מנהטן) ובהמשך שינה לשמה של אהובת נעוריו הראשונה.


הנה גדולתו של ת'לוניוס:

https://youtu.be/V_fCxTW9tZ8


פסנתר סולו ב-Caravan:

https://youtu.be/Kb9SXfvgikA


ה"ראונד מידנייט" המושלם שהוא יצר - כאן עם דיזי, סוני ובלייקי:

https://youtu.be/1gQuSdoN1nA


אין גבול לכישרון - ב"בלו מונק":

https://youtu.be/_40V2lcxM7k


ת'לוניוס מונק מנגן וקם לרקוד כשהוא נהנה מסולו סקסופון מצוין:

https://youtu.be/gi7QYccnKpE


וסרטון תיעודי על הקריירה של ת'לוניוס מונק:

https://youtu.be/4FLMDKVie7Y?long=yes

שנות ה-70 של המאה הקודמת היו ימי השיא של עידן המתקשטים במוסיקת הרוק בעולם. מדיוויד בואי, דרך להקת קיס ואפילו צביקה פיק שלנו - כולם התקשטו והתחפשו על הבמה. אבל מעל כולם התנשא מלך השואו, פרדי מרקורי, אגדת הרוק הטווסית והסולן של להקת קווין הבריטית, מהלהקות המצליחות בכל הזמנים.

לא רבים יודעים שהזמר עם הקול העוצמתי, התנועות המהממות על הבמה, התלבושות הפנטסטיות והביצועים התיאטרליים והבלתי נשכחים, התגלגל אל הבמה כמעט במקרה. מרקורי, ללא ספק מזמרי הרוק הגדולים בכל הזמנים, נולד בשם פארוק פלוטו בולסרה להורים ממוצא הודי.

בפנימייה בהודו הוא למד לנגן בפסנתר וכשמשפחתו היגרה לאנגליה הוא פנה ללמוד אמנות ועיצוב גרפי. כשהשותף שלו לחדר במכללה לאמנות, פרש מלהקת רוק זניחה, הוא הציע לחבריה להצטרף אליהם ושכנע אותם לשנות את שמה ל-Queen. הם עוד לא ידעו איזה כוכב הם מקבלים.

די מהר פרדי בלט במנעד הקולי המדהים שלו, בפרייזינג של זמרים גדולים, ויברטו יוצא דופן וביכולת לשיר במגוון קולות, טכניקות שירה, בהכפלות הרמוניות מטורפות כמו חמשת הקולות שהקליט לבדו בפתיחה של "רפסודיה בוהמית" ובאינספור הסגנונות שיכול היה לשלב במשפט ובבית אחד של שיר, מבלי להתאמץ.

הוא היה מכונת שירה שעולם הרוק עוד לא ידע שאפשר להמציא, שלא לדבר על הכריזמה, ההופעה המחוצפת שמאז אלביס אף אחד לא ידע לייצר שונה כמוה.

את התהילה קווין החלו לקצור רק באלבום השלישי, עם השיר שיהפוך לאגדה "Bohemian Rhapsody". הקליפ שלו, מראשוני הקליפים בעולם, השתמש בהכפלות צילום בדיוק כמו הכפלת הקולות שבהן השיר מוקלט. מרקורי הביא המון מהראש היצירתי והתפיסה החזותית שלו ללהקה. הוא אפילו עיצב להם את עטיפות האלבומים המיוחדות כל כך.

כשרון המשחק והשטות שלו היה בלתי נגמר. התיאבון שלו להמצאות וחוסר הבושה שלו לעשות הכל בלי לדפוק חשבון - אלו הפכו את הלהקה בכל שלב לסנסציה של ממש. כל קליפ, הופעה ואלבום שלהם היו חגיגה של קול מדהים ומגוון ביכולותיו, כשרון תיאטרלי מופלא, התכתבויות אמנותיות, תחפושות מקוריות וחסרות בושה, עיצוב מרהיב וגרפיקה מקסימה ממוחו הקודח והמוכשר להפליא, בקיצור - אגדה!

אבל חייו של פרדי מרקורי נקטעו בשל מחלת האיידס שבה לקה. עולם הרוק הבין שהוא איבד את כוכב הצפון שלו ולמד להסתפק ברוקרים עם חולצות טריקו וקסם אישי של פקידי רוק בינוניים. קווין ממשיכה עד היום להופיע, עם סולן מחליף ומשקיע, אבל הרגע החזק באמת בהופעות שלהם הוא הרגע שבו מפציעה דמותו של מרקורי ממסכי הענק והוא מפציץ בשיר מהימים הכי גדולים של הרוק התיאטרלי. המלך מת - יחי קווין!


חייו של פרדי מרקורי:

https://youtu.be/5bPlgmy9ynY


הנה סיפורה של להקת קווין:

https://youtu.be/diy_J6o0qgQ


"מי רוצה לחיות לעד?" פרדי שר וניבא את העתיד:

https://youtu.be/_Jtpf8N5IDE


מרקורי ולהקת קווין בהופעה אופיינית וגדולה מהחיים:

https://youtu.be/hSTivVclQQ0


"רדיו גא גא" בקליפ שמשתמש בדימויים חזותיים מעולם הקולנוע וההיסטוריה:

https://youtu.be/azdwsXLmrHE


הוא ידע להפעיל את הקהל כמו מנצח של אצטדיונים:

https://youtu.be/jO9C7frk2ss


רפסודיה בוהמית - הלהיט הראשון והגדול ביותר של קווין והישג ווקאלי נדיר:

http://youtu.be/fJ9rUzIMcZQ


כך נראה קליפ אבוד שלו שנמצא לאחרונה (עברית):

https://youtu.be/oSqx8qB_a3o


בסוף חייו יצא הקליפ הזה עם קטעי הופעות וקליפים של קווין ומרקורי:

https://youtu.be/t99KH0TR-J4


סקירה על 10 מהשירים הטובים שלו ושלהם:

https://youtu.be/kVcT4LmiqhI?long=yes


סרט על דרכו של פרדי מרקורי:

https://youtu.be/ssgapPLhWbY?long=yes


וניתוח מוסיקלי על הכישרון הווקאלי החד-פעמי של פרדי מרקורי:

https://youtu.be/p3MjsrMNCbU?long=yes

מספרים על הפסנתרן פטס וולר שגילה פעם שארט טייטום נכנס למועדון ג'אז שבו הוא ניגן. וולר, פסנתרן מדהים בפני עצמו, הציג את טייטום בספונטניות לקהל "אני רק פסנתרן, אבל הערב אלוהים נמצא בבית!"

ואכן, ארט טייטום, או ארט טאטום (Art Tatum), היה ככל הנראה וירטואוז הפסנתר הגדול בתולדות הג'אז. מי שקאונט בייסי יכנה "הפלא השמיני של העולם" אילתר וניגן בפסנתר בשליטה טכנית מוחלטת והפך לאגדה בלתי נתפסת בחייו. הפסנתרן הקלאסי האגדי ולדימיר הורוביץ תיאר אותו פעם כגדול הפסנתרנים בעולם, אבל גדול הפסנתרנים בכלל, לא רק בג'אז!

הוא לא טעה. מספרים שכשהפסנתרן אוסקר פיטרסון, עוד אושיית פסנתר ג'אז בלתי נשכחת, שמע את ארט טייטום בצעירותו, הוא הפסיק לנגן חודשיים. אחר כך הפך לתלמידו ואמר עליו שהוא נגן הג'אז הגדול ביותר אי-פעם. במהלך חייו הפך טייטום למורה של גאון ג'אז נוסף, תלוניוס מונק. רבים אומרים שסגנון הביבופ בג'אז, שהוא היה מהתורמים העיקריים ללידתו, הושפע במיוחד מהטכניקה והמקצבים המורכבים והמהירים שבסגנון הנגינה של טייטום.

אם להביט אחורה על חייו, כל אלו הם הישגים ממש לא רעים למי שסבל בילדותו מקטרקטים שהפכו אותו כמעט עיוור. אבל די מהר טייטום התגלה כילד פלא מוסיקלי. מי שכבר בגיל שלוש לימד את עצמו לנגן משמיעה, תוך שהוא מאזין לקטעי נגינה שהוקלטו על סרט מנוקב בפסנתר אוטומטי, למד לנגן כך יצירות שנכתבו במקור לשני נגנים. האגדה מספרת שהוא למד לנגן את כל התפקידים של יצירות לארבע ידיים, על ידי שנגע בקלידיו הלחוצים של הפסנתר האוטומטי. שליטתו בכל אחת משתי ידיו הייתה זהה. "אין דברים כאלה", יאמר לכם כל פסנתרן...

כך פיתח ארט טייטום סגנון נגינה מהיר במיוחד, וירטואוזי ועשיר, אבל גם מוסיקלי להפליא ומפוצץ בכישרון. רשמית, הסגנון שלו היה הסטרייד פיאנו, אבל ההרמוניות והטכניקה שלו היו כה משוכללים, עד שניגן בכל סגנון שבו בחר בצורה מושלמת. בתוך מערבולות הצלילים העשירות יכולת לשמוע אינספור קישוטים, מהלכים הרמוניים וכמו-פוליפוניים מרהיבים, ציטטות מחוכמות של פראזות ג'אז שבאות בהקשרים מפתיעים, שינויי קצב ופוליריתמיקה - מוחו פעל במהירות שאינה אנושית והידיים שלו דיברו את המוסיקה באופן שאיש לא הצליח להבין, בטח לא בזמן אמת או בשמיעה ראשונה.

אם כבר לקשור אותו לעצים גבוהים, לרבים הוא הזכיר את האגדות על העץ הכי גבוה בתולדות המוסיקה - אלו שסופרו על יוהאן סבסטיאן באך, לא פחות...

טייטום היה עילוי. כשהגיע לניו יורק ב-1932 והחל להקליט, אנשים לא האמינו שאת קטעי הסולו המבריקים שהקליט, כולל יצירת המופת "רג הנמר", ניגן פסנתרן אחד בלבד...

כשהוא החל להופיע במועדוני הג'אז הנחשבים של רחוב 52 בניו יורק, אנשים עמדו בתור לשמוע את הפלא השחור והמוצלח של הג'אז הפסנתרני. גם השלישייה שהקים הייתה להרכב נודע ובשנות ה-50 כל מוסיקאי ג'אז שהחשיב את עצמו ניסה לנגן עם אגדת הפסנתר שהוא היה.

בקיץ 1956 מת ארט טייטום ועולם הג'אז נפרד מענק שלא היה כמותו על הפסנתר. סכמו את הדברים היטב מילותיו של עוד מעריץ, שגם הוא עצמו נחשב מגדולי פסנתרי הג'אז אי פעם, הרבי הנקוק. הוא אמר פעם ש"איש אינו יכול להשתוות לארט טייטום". אם לומר את האמת, מי בכלל ניסה...


זה היה ארט טאטום:

https://youtu.be/JycfQd9nk9M


"יסטרדייז" שהוא מבצע כאן מדגים מהו וירטואוז ג'אז:

https://youtu.be/D9Cs_zb4q14


בג'אם מהסרט "הדורסים המופלאים":

https://youtu.be/mVuE0ywwBO0


גרסת הג'אז לוואלס בדו דיאז מינור של שופן:

https://youtu.be/ke2_qob16ls


והוא היה המורה של ענק נוסף, אוסקר פיטרסון שכאן עושה מחווה לבאך:

https://youtu.be/GrvRiz0Idfc


ולדבוז'אק:

https://youtu.be/qYcZGPLAnHA


הוא ידע גם להתרגע, כמו ב"All the things you are" עם הסקסופוניסט בן וובסטר:

https://youtu.be/eAuR9Bl4UHY


צונאמי של צלילים מדויקים להפליא - "רג הנמר" (Tiger Rag) העילאי של טייטום הצעיר:

https://youtu.be/xu7UP4wdn7I

כשהיא עלתה לבמה, אישה לא צעירה, בעלת מראה של דודה סקוטית כעורה ושמנמנה, עם תסרוקת מיושנת והליכה כבדה, היא נראתה כמו הדבר האחרון שיקסום למישהו. אבל כשסוזאן בויל הסקוטית, פתחה את פיה כדי לשיר, היא הפכה ברגע אחד לסנסציה עולמית, שהייתה לאחת מאגדות הסינדרלה הגדולות של עידן הריאליטי.

בויל זכתה לתשומת לב בינלאומית לאחר שהתגלתה בתכנית ריאליטי באנגליה כאחד הכשרונות הגדולים בעולם הזמרה. על אף שהמראה שלה והנסיון הקודם שהיה לה לא רמזו על זה, זיהו אותה שופטי וצופי "הכישרון של בריטניה" כזמרת מדהימה. האינטרנט עשה את השאר.. הרשת יכולה לפרסם כיום אנשים מוכשרים בתוך שעות אחדות ולהפוך אותם למפורסמים בכל העולם. מספיק שסרטון שלהם באתרי וידאו כמו יוטיוב יהפוך למם או לסרטון ויראלי, כלומר יופץ במהירות בין הצופים באתר, כדי שהאלמוני של האתמול יהפוך לכוכב העולמי של מחר.

זה בדיוק מה שקרה לסוזאן בויל. מברווזון מכוער שאיש לא הביט לעברו היא הפכה ללהיט עולמי. האודישן שלה בתכנית הריאליטי הפך לאחד הקליפים הנצפים בהיסטוריה של אתר הוידאו יוטיוב והיא עצמה זכתה לסיפור סינדרלה מודרני ועתיר צופים. בויל גם זכתה לבסוף בתחרות הריאליטי הבריטית והפכה לזמרת עסוקה ומצליחה. כיום היא מופיעה בכל העולם וזוכה לאהבה וכבוד שמעולם לא חלמה על שכמותם.

היא גם ההוכחה שבעידן דוגמניות-העל, בתרבות הסלבס, היפים והצעירים, ועם קידוש הרזון והניתוחים הפלסטיים, גם היום יש עוד מי שמצליחים בזכות מה שיש בקנקן ולא במה שמצטלם ממנו.


הנה סוזאן בויל באותו אודישן שחשף אותה לעולם (מתורגם):

http://youtu.be/EgoPlaam24Y


וסיפורה של בויל ברשת (מתורגם):

https://youtu.be/eyKSdUfz3Ls?t=5m03s&end=7m35s?long=yes

מי שרבים רואים בו את הקוסם הגדול בהיסטוריה היה הארי הודיני. הודיני היה למעשה כינוי הבמה של בחור יהודי בשם אריך וייס.

הודיני היכה בתדהמה שוב ושוב את הציבור, בשלל קסמים, פעלולים והיחלצויות ממקומות בלתי אפשריים ובתנאים שלא יאומנו, כולל השתחררות מקשירות, שרשרות, חבלים, מנעולים, מקומות סגורים, תיבות מתחת למים ועוד.

הודיני הרויח כסף רב בחייו והיה מהקוסמים המפורסמים בהיסטוריה, אחד מהתרגילים המדהימים שהציג לקהל, היה היכולת שלו לקבל אגרופים חזקים בבטן, מבלי שישפיעו עליו. באופן טראגי לחלוטין כך הוא גם מת: מעריץ נלהב נתן להודיני אגרוף בבטן, מבלי שהקוסם התכונן לכך (באמצעות שרירי הבטן).

האגרוף העז שקיבל הודיני, כשהוא לא מוכן לו, גרם לו לזיהום חמור בבטן ומכאן קצרה הדרך. למותו של גדול הקוסמים בהיסטוריה.


הנה סיפור חייו ומותו של הארי הודיני (מתורגם):

http://youtu.be/QJ9lNRAjTQM


על בן הרב שהפך לגדול הקוסמים הודיני:

https://youtu.be/jeYQHeXkmOk


מצגת על חייו והקריירה של הודיני (מתורגם):

https://youtu.be/MI1BELQXJv8


הודיני בכמה מהתרגילים שלו, כמו היחלצות מקשירה:

http://youtu.be/EbvZZsYZmEY


היחלצות מז'קט קשור היטב:

http://youtu.be/3r8qr-p9z5g


תרגיל המטוסים הנועז שלו:

http://youtu.be/suirIT9F_MY


וסרט תיעודי על גדול הקוסמים בהיסטוריה:

https://youtu.be/XUhJLs3-i9M?long=yes

כולם שמעו על סוזן בויל שהדהימה את העולם בשירה מושלמת, עם מראה של סבתא זקנה שכולם ציפו שתזייף ותחרוק בקולה, אבל מי שמע על הילדה בת ה-9 מהולנד, שהדהימה את כל צופי תכנית הריאליטי בשירה נקיה ומושלמת של אריה מתוך אופרה של פוצ'יני?

אבל הכי מדהים שילדת הפלא הזו לא למדה מעולם שירה אצל מורה לפיתוח קול. את היכולת לשיר כך היא למדה מ.. צפיה בסרטוני יוטיוב של אריות מאופרות מפורסמות.. את האריה "הו, אבי היקר" היא למדה מצפיה ברשת!

ועל שום זה קוראים לתכנית הזו "להולנד יש כישרון!".. כישרון ענק!


הנה אמירה וויליגאחן ההולנדית ושירת האופרה המדהימה שלה:

http://youtu.be/qDqTBlKU4CE?t=8s


כאן היא שרה את ה"אווה מריה" של גונו:

https://youtu.be/FUnrLMvpQLk?t=37s


ולחן אחר שמוקדש למריה בשיר לקראת חג המולד:

https://youtu.be/f71JqZvzN2Y

קראו לו ניקולו פגניני והוא היה מגדולי הכנרים בכל הזמנים וללא ספק הוירטואוז הגדול של נגינת הכינור. אביו של פגניני לימד אותו לנגן וכבר בגיל 9 החל להופיע.

כנגן כינור הוא זכה להצלחה מסחררת והרוויח הון עתק. הוא היה לנגן הראשון שעשה סיבובי הופעות ברחבי אירופה,התפרסם כווירטואוז נודד וזכה להצלחה ללא תקדים.

הופעותיו של פגניני היו כה מדהימות, מראהו כה מוזר ונגינתו כה מרתקת עד שאמונות טפלות ורכילויות רעות ידעו לספר כי כרת ברית עם השטן. אנשים שלא הצליחו להסביר לעצמם כיצד ניגן נגינה כה מושלמת, התעקשו פעמים רבות לגעת בו - רק כדי להאמין שהוא אכן בשר ודם.

מספרים שהוא הפגין את שליטתו המוחלטת בכינור בדרך מאוד מקורית - בקונצרטים שלו הוא נהג לקרוע מיתר ולנגן את היצירות על 3 מיתרים בלבד. מדי פעם הוא היה קורע מיתר נוסף ומנגן על שני מיתרים בלבד. האגדה מספרת על קונצרט שבו הוא הפליא לנגן יצירה מסובכת שלו על מיתר בודד בכינור.

ואגב, פגניני הנגן הווירטואוזי האפיל ולא בצדק על המלחין המצוין שהוא היה. רבים לא מודעים לכך שפגניני גם כתב יצירות נהדרות, בעיקר לכינור אבל גם לגיטרה. סדרת הקפריצ'ו לכינור שהוא הלחין נחשבת עד היום לאחת היצירות הקשות לביצוע בכלי הזה.


הנה מתכנית טלוויזיה שבה הכנר שלמה מינץ מספר על פגניני והכינור שלו (עברית):

http://youtu.be/V_5owTw94J4?t=1m49s


הכנר יאשה חפץ מבצע יצירה של פגניני, הקפריצ'ו מספר 24 לכינור:

http://youtu.be/vPcnGrie__M


וסיפור חייו של גאון הכינור בסרט תיעודי קצר:

https://youtu.be/iSnvjx9D-iU?long=yes

"תראה מיקי" (Look mickey), הציור של רוי ליכטנשטיין משנת 1961, הוא הציור שבישר את זרם הפופ ארט באמנות. אולי קשה להאמין, אבל הכל התחיל מאילוץ של אב נבוך וילדו המתמודד עם ביקורת או ירידות של חבריו...

נחזור לשלהי שנות ה-40 של המאה העשרים. בתקופה זו עובד האמן הצעיר ליכטנשטיין, בקליבלנד שבאוהיו. הוא מפרנס את עצמו ואת המשפחה הצעירה שאך הקים, בעבודות חלקיות, של עיצוב חלונות ראווה, עיצוב רהיטים ושרטוט תעשייתי.

לקראת סוף שנות ה-50 ליכטנשטיין מתחיל ליצור באמנות מופשטת, אבסטרקטית. במהלך ההתנסות הזו, הוא יוצר עבודות מופשטות בצבע ומשתמש בין השאר בטלאים של פסים.

מיטשל, ילדו של ליכטנשטיין, התלונן באותה תקופה שחבריו בבית הספר לועגים לו. מסתבר לאב שהילדים מעליבים את בנו שאביו, כלומר הוא, אינו צייר טוב. זאת כי הוא מצייר רק אמנות מופשטת, או בשפה של הילדים "לא ברור מה רואים בשרבוטים הלא מובנים שלו".

רוי ליכטנשטיין מכיר את הדעות הללו על אמנות מופשטת, אבל הוא מחליט לסייע לבנו ולהוכיח לחבריו הלועגים שאביו יכול בהחלט לצייר, ודאי לא רק ליצור כתמי צבע ושרבוטים.

מדובר בתחילת שנות ה-60 והאמן מוצא בספר ילדים ציור קומיקס משעשע של דונלד דק שקורא לעבר מיקי מאוס בבועת דיבור "ראה מיקי, חיברתי אחד גדול!" ומיקי מצחקק, כי הוא רואה שדונלד שסבור שהוא לכד דג ענק, אך למעשה הוא תפס את הז'קט של עצמו...

זה הרגע שבו צץ לאמן הרעיון לגבי אסתטיקה, שבדיעבד תגדיר אותו כמבשר של זרם ה"פופ-ארט". כי כאן נולד הרעיון ליצירה שתזמין ותגלה את הפופ ארט לעולם האמנות.

כשהוא לוקח השראה ואפילו קצת מעתיק מתמונת הקומיקס הזו, רוי ליכטנשטיין יוצר את הציור שלו על בד קנבס ענקי. אבל בציור שלו הוא משתמש בצבעי יסוד בלבד, בצירוף שחור ולבן.

הציור הזה, לכשיושלם, יהפוך ליצירה מדוברת. ליכטנשטיין מוציא את דמויות הקומיקס מעולם של שעשוע ובידור לילדים ומביא אותם היישר אל קירות המוזיאון ומשם אל תולדות האמנות.

מכאן כבר מתחיל הכל להמריא. הילדים ככל הנראה נרגעים מהלעג ומיטשל יכול לחזור לשעשועים ולמשחקים. רוי ליכטנשטיין, ביחד עם אנדי וורהול, הופך די מהר לאחד ממובילי תנועת הפופ ארט, זרם שיהפוך את האמנות המודרנית של שנות ה-60 ואילך לצבעונית ומחייכת הרבה יותר, מזמינה בעיני הציבור יותר מאמנות מופשטת ואפילו מייצרת פרנסה טובה לאמנים שיוצרים בה.


הנה סיפורו של הציור "מיקי, תראה!" של רוי ליכטנשטיין:

https://youtu.be/mXZHfKlsxRc


הציור שהתחיל את השינוי בכלל יצירתו של האמן ובסגנון הפופ ארט כולו:

https://youtu.be/L-DkXjG_Q_M


והשינוי בתפיסת האמן והפופ-ארט שיתרחש בהמשך:

https://youtu.be/6jowA-pH-Y8