הכישרון הוא היכולת טבעית שלנו לעשות דבר מסוים בהצלחה. לאנשים שונים יש מצבים נתונים, שנולדו איתם, של תכונות שמאפשרות להם את היכולת להצליח בתחום מסוים.

דוגמאות מוכרות לכישרון הן למשל: כישרון מוסיקלי, כישרון ללמידה של שפות, כישרון חיקוי, כישרון כתיבה וכדומה.

דוגמה לכישרון גדול היא סוזאן בויל הסקוטית, זמרת שזכתה לתשומת לב בינלאומית לאחר שהתגלתה בתכנית ריאליטי באנגליה כאחד הכשרונות הגדולים בעולם הזמרה, על אף שהמראה שלה והנסיון הקודם שהיה לה לא רמזו על זה.

האינטרנט יכול לפרסם כיום, בתוך שעות אחדות, אנשים מוכשרים ולהפוך אותם למפורסמים בכל העולם. מספיק שסרטון שלהם באתרי וידאו כמו יוטיוב יהפוך למם או לסרטון ויראלי, כלומר יופץ במהירות בין הצופים באתר, כדי שהאלמוני של אתמול יהפוך לכוכב עולמי.

זה קרה פעם לסוזאן בויל וזה קרה לג'סטין ביבר, הנער שהפך לכוכב-על, לאחר שאמו העלתה לרשת שירים שהוא ביצע. זה גם קרה לזמר הקוריאני PSY, ששירו "גנגנם סטייל" הפך ללהיט עולמי דרך הרשת (ראו בתגית "גנגנם סטייל").


הנה סוזאן בויל באותו אודישן שחשף אותה לעולם (עברית):

http://youtu.be/EgoPlaam24Y


סרטון שמציג אנשים מוכשרים שעושים דברים מופלאים עם הכשרון שלהם:

https://youtu.be/nQeN5UcJ7MI


מולטי טאלנטית ומוסיקאית שוודית מדהימה בשם גונהילד קרלינג מנגנת על 20 כלי נגינה, רוקדת כמו רקדנית מקצועית ושרה בשלל שפות, כולל ביידיש (עברית):

https://youtu.be/8XsN9WYeRyw


וכישרון בשפע יש למי שיצר את הסרט הזה לרגל החלפתו של טראמפ בנשיאות:

https://youtu.be/DZqu8ojifhU

כשהיא עלתה לבמה, אישה לא צעירה, בעלת מראה של דודה סקוטית כעורה ושמנמנה, עם תסרוקת מיושנת והליכה כבדה, היא נראתה כמו הדבר האחרון שיקסום למישהו. אבל כשסוזאן בויל הסקוטית, פתחה את פיה כדי לשיר, היא הפכה ברגע אחד לסנסציה עולמית, שהייתה לאחת מאגדות הסינדרלה הגדולות של עידן הריאליטי.

בויל זכתה לתשומת לב בינלאומית לאחר שהתגלתה בתכנית ריאליטי באנגליה כאחד הכשרונות הגדולים בעולם הזמרה. על אף שהמראה שלה והנסיון הקודם שהיה לה לא רמזו על זה, זיהו אותה שופטי וצופי "הכישרון של בריטניה" כזמרת מדהימה. האינטרנט עשה את השאר.. הרשת יכולה לפרסם כיום אנשים מוכשרים בתוך שעות אחדות ולהפוך אותם למפורסמים בכל העולם. מספיק שסרטון שלהם באתרי וידאו כמו יוטיוב יהפוך למם או לסרטון ויראלי, כלומר יופץ במהירות בין הצופים באתר, כדי שהאלמוני של האתמול יהפוך לכוכב העולמי של מחר.

זה בדיוק מה שקרה לסוזאן בויל. מברווזון מכוער שאיש לא הביט לעברו היא הפכה ללהיט עולמי. האודישן שלה בתכנית הריאליטי הפך לאחד הקליפים הנצפים בהיסטוריה של אתר הוידאו יוטיוב והיא עצמה זכתה לסיפור סינדרלה מודרני ועתיר צופים. בויל גם זכתה לבסוף בתחרות הריאליטי הבריטית והפכה לזמרת עסוקה ומצליחה. כיום היא מופיעה בכל העולם וזוכה לאהבה וכבוד שמעולם לא חלמה על שכמותם.

היא גם ההוכחה שבעידן דוגמניות-העל, בתרבות הסלבס, היפים והצעירים, ועם קידוש הרזון והניתוחים הפלסטיים, גם היום יש עוד מי שמצליחים בזכות מה שיש בקנקן ולא במה שמצטלם ממנו.


הנה סוזאן בויל באותו אודישן שחשף אותה לעולם (מתורגם):

http://youtu.be/EgoPlaam24Y


וסיפורה של בויל ברשת (מתורגם):

https://youtu.be/eyKSdUfz3Ls?t=5m03s&end=7m35s?long=yes

כן. בין שאר הכשרונות של מי שהיה מגדולי המדענים והחוקרים של תקופתו, מהנדס גאון וממציא, פסל, רושם וצייר בעל שיעור קומה אינסופי, אדריכל ורופא שעוסק באנטומיה - בין כל אלה הוא גם כתב שירה והלחין מוסיקה. לא נמצאו הרבה מכתביו בתחומים אלו, אבל ידוע שפעל גם בהם.

בין השאר המציא האמן הגאוני גם כלי נגינה שנקרא "ויולה אורגניסטה". זה היה מעין פסנתר שהציע צורה של כלי מקלדת וקלידי פסנתר, עם צלילי כלי קשת ומיתר. הכלי לא נבנה מעולם בימי חייו של לאונרדו מהעיר וינצ'י. רק בשנים האחרונות בנה אותו פסנתרן ובונה כלי נגינה מפולין בשם סלבומיר זובז'יצקי, שמעריץ את דה וינצ'י.

זובז'יצקי בנה את כלי הנגינה הרנסנסי תוך שהוא מסתמך על השרטוטים המקוריים של דה וינצ'י והרשימות שצירף אליהם. אלו נשמרו באוסף שלו, ה"קודקס אטלנטיקוס" הנודע של האמן. בעבר ניסו כבר לבנות את הכלי שתכנן לאונרדו, הן בגרמניה של המאה ה-16 והן בספרד של המאה ה-17. הדגם האחרון נוצר על ידי הנזיר הספרדי טרוחדו ריימונדו. הוא נמצא כיום במוזיאון בבריסל ובשל מצבו לא ניתן היה לשמוע את צליליו.

צליליו של כלי הנגינה, שלבנייתו נדרשו מעל 5,000 שעות, הם צלילים חמימים ונמשכים, המזכירים כלי קשת ממשפחת כלי הקשת, במיוחד את צלילי הצ'לו.


הנה קינה שאת מילותיה כתב לאונרדו דה וינצ'י. המוסיקה של מלחין בשם רומן ולאד:

https://youtu.be/rgx6t_IrVNs?t=51s


מוסיקה שכתב לאונרדו דה וינצ'י:

http://youtu.be/JX3X_TQf2sA


"ויולה אורגניסטה" - כלי הנגינה המשלב בין פסנתר לכינור ונבנה רק בשנים האחרונות:

http://youtu.be/WIFocw29a-I


וגירסה נוספת של הויולה אורגניסטה ומעט הסברים עליה:

http://youtu.be/yiCaMAj2DD8

כולם שמעו על סוזן בויל שהדהימה את העולם בשירה מושלמת, עם מראה של סבתא זקנה שכולם ציפו שתזייף ותחרוק בקולה, אבל מי שמע על הילדה בת ה-9 מהולנד, שהדהימה את כל צופי תכנית הריאליטי בשירה נקיה ומושלמת של אריה מתוך אופרה של פוצ'יני?

אבל הכי מדהים שילדת הפלא הזו לא למדה מעולם שירה אצל מורה לפיתוח קול. את היכולת לשיר כך היא למדה מ.. צפיה בסרטוני יוטיוב של אריות מאופרות מפורסמות.. את האריה "הו, אבי היקר" היא למדה מצפיה ברשת!

ועל שום זה קוראים לתכנית הזו "להולנד יש כישרון!".. כישרון ענק!


הנה אמירה וויליגאחן ההולנדית ושירת האופרה המדהימה שלה:

http://youtu.be/qDqTBlKU4CE?t=8s


כאן היא שרה את ה"אווה מריה" של גונו:

https://youtu.be/FUnrLMvpQLk?t=37s


ולחן אחר שמוקדש למריה בשיר לקראת חג המולד:

https://youtu.be/f71JqZvzN2Y

היא יפה, מנומסת, מוסיקאית וירטואוזית ומבריקה בפרשנות ובביצוע על שניים מהכלים המוסיקליים התובעניים ביותר, כינור ופסנתר. בגיל 25 היא הייתה לפרופסורית הצעירה בתולדות גרמניה ונראה שהיא גם נחמדה.

יוליה פישר (Julia Fischer) היא כנראה ההוכחה לכך שאין צדק בעולם.

היא מעולם לא החליטה במה היא רוצה להתמחות מהכלים המוסיקליים. נראה שיוליה היא אחת מאלו שאלוהים נגע בהם באצבעו כשנולדו. הכישרון שלה לא שחצני אבל אי אפשר לטעות בו. גם בכינור וגם על פסנתר - היא מנגנת בלהט ובתבונה מוסיקלית שיש רק למבצעים גדולים.

השליטה הטכנית שלה בכלים הללו מתחברת ליכולת הבעה ופרשנות נפלאה וחכמה שהיא עושה ליצירות מוסיקליות שגם ותיקים מאד מתקשים כבר לתת להן פרשנויות שמצליחות לחדש ולרגש.

כמי שהייתה ילדת פלא והפכה למוסיקאית צעירה נפלאה, אפשר רק לומר עליה שהילדה הלכה אבל הפלא לא זו בלבד שנשאר - הוא אף הולך ומשתפר.


הנה סיפורה של יוליה פישר:

https://youtu.be/_3r01IXl8Bc


הקונצ'רטו של גריג בפסנתר:

https://youtu.be/Kjx-AxpZUxQ


24 הקפריצ'ו של פגניני:

https://youtu.be/-095jDDgrQo

אמני הפה והרגל הם אנשים שיש להם מגבלה גופנית או נכות, שלא מאפשרים להם לצייר בעזרת הידיים, כמו כל צייר או אמן אחר. על ידי אחיזת המברשת בפה או בין אצבעות כף הרגל הם יכולים לצייר במיומנות מדהימה. זה לא קל, אבל אחרי שנים של תרגול וציור, אמני כף הרגל והפה יכולים להגיע לשליטה מצוינת בציור ומציירים ציורים שקשה להאמין שלא צוירו ביד.

בישראל קיים ארגון אמני הציור בפה או ברגל, שמוכר את ציוריהם של אמנים אלה לציבור הרחב.


הנה סרטון על אמני הציור ברגל ובפה (עברית):

http://youtu.be/1LE0tViO8SQ?t=4s


חייו של צייר בפה (עברית):

http://youtu.be/ZQjsaaa1wh4


ילד שמצייר מגיל צעיר ברגלו:

http://youtu.be/tYlQgyXuoHc


אמנית ציור בפה וחייה עם השיתוק שלקתה בו בלידתה:

http://youtu.be/TTLGPh_Q3Lo


וכדי שלא יישארו רק בציור - הנה אמן דגול ללא ידיים, שמנגן בגיטרה ברגליו:

https://youtu.be/lGm96vFvmxk

ילדה בת ארבע בשם מרלה אולמסטד התפרסמה לפני שנים אחדות בסרט התיעודי "הילד שלי יכול היה לצייר זאת". מרלה שציירה ציורים מופשטים גדולים ומרשימים הגיעה עם ציוריה לתערוכה שבעקבותיה הציורים הפכו למדוברים בכל עולם האמנות והחלו להימכר בעשרות אלפי דולרים ויותר.

הכל החל כשאביה של מרלה, צייר חובב, הסכים לבקשתה ונתן לה את המכחול, כדי לנסות לצייר גם.. מרלה החלה לצייר וההורים הגאים תלו את ציוריה בבית. ידיד משפחה שיש לו בית קפה, ביקש לתלות את ציוריה בבית הקפה שלו ואנשים שראו אותם ביקשו שוב ושוב לרכוש את הציורים. כולם נדהמו לשמוע מי הציירת שמאחרי הציורים המעניינים הללו..

הסיפור התפשט במהירות ומהעיתון המקומי הוא הגיע לעיתון "הניו יורק טיימס" ולתכנית הטלוויזיה הנחשבת "60 דקות". מכאן החל כדור שלג חיובי שבו מבקרי אמנות הישוו את מארלה לאמנים מודרניים כמו קנדינסקי, פולוק ופיקאסו! גלריות אמנות מציגות תערוכות שלה, שבהן נמכרות עבודותיה של מרלה בת ה-4 במאות אלפי דולרים!

כיום יש כבר אמנית נוספת בת 4 בשם אליטה אנדרה מאוסטרליה, שגם היא מוכרת עבודות ומציגה תערוכות כאלה ואולי בעצם זה השלב הבא באמנות המודרנית - ההכרה בזה שלילדים יש דמיון ויצירתיות מצוינים ועם קצת כישרון - הם יכולים להתחרות בטובים ביותר שבמבוגרים!


הנה הקדימון מהסרט על ילדת הפלא מרלה:

http://youtu.be/j46V9wclBaw?t=7s


ועוד כתבת טלוויזיה שמספרת על מרלה והכישרון המיוחד שלה:

http://youtu.be/CeyM9dG7Uzw

המשוררת האגדית ויסלבה שימבורסקה (Wisława Szymborska) הספיקה לזכות בפרס נובל שנים מעטות לפני מותה, אבל מלכת הפואטיקה ושנינות לא הייתה צריכה את הפרס כדי להיות המלכה. כפולניה מהעיר הפולנית קרקוב, שעוד בנעוריה ניבאו לה חבריה שתזכה בפרס נובל, היא החלה לכתוב בגיל צעיר מאד. אביה, כך סיפרה, זיהה את כשרון הכתיבה שלה ונתן לה 50 גרושי על כל שיר שכתבה כילדה.

כנערה צעירה בימי מלחמת העולם השנייה, לא הפריעו לה הזוועות שמסביב, לפתח אישיות מלבבת ומלאת הומור. מי שוודי אלן עצמו אמר עליה שההומור המשובח שלה עלה על שלו הייתה למשוררת שכתבה על דברים קטנים, ממש "שטויות", בכתיבה גאונית. צניעותה הייתה לשם דבר והיא מעולם לא עברה מדירתה הקטנה בבית הדירות הענקי והסתמי שבעיר קרקוב. חבריה הקרובים של "מוצרט של השירה", כפי שכונתה בידי שופטי ועדת פרס נובל, היו בן זוגה, הגרוש שלה ואשת הגרוש, בעצמה משוררת פולנית חשובה.

עיתון איטלקי כינה אותה פעם "גרטה גרבו של שירת העולם", אבל ממש כמו גרבו היא שנאה להתראיין לעיתונות ונמנעה לחשוף את סודותיה בפני זרים. שימבורסקה תמיד ראתה את השאלות כמיותרות, מה עוד שהן עסקו לדבריה בפרטים תפלים ולא "ביעדים שאליהם אתה חותר או מי אתה באמת".. כך אמרה בפשטות את דעתה על העולם שמסביב, העולם שהוא כל כך עמוק שהוא תפל..

וזה לא ששירתה לא כללה עצב ורצינות, אלא שצדדיה הללו פחות נחשפו. שירתה, לדבריה, לא יועדה ולא נצרכה על ידי עשירים. "הקורא שלי הוא אחד שבקנותו ספר הוא בודק כמה כסף יישאר לו בארנק" סיכמה.


הנה השיר "כף היד" שבו שימבורסקה מסבירה מהי כף יד (עברית):

https://youtu.be/7oY3ag2i9dk


שיר שאומר שכל דבר הוא בעצם דבר פוליטי (עברית):

https://youtu.be/L0Wwi57x8L8?t=23s


ושיר מולחן ומרגש שלה - עדיין (עברית):

https://youtu.be/AXs0VyQmh84

שמו המלא הוא אורי גלר פרויד (הוא טוען שהוא קרוב משפחה של זיגמונד פרויד, מגדולי הפסיכולוגיה). אורי גלר הוא בדרן ישראלי שהתחיל בביצוע של כל מיני קסמים בטלוויזיה. הוא ביצע דברים חסרי-תקדים שעוררו עניין רב, בארץ ובעולם. בין השאר הוא קרא מחשבות, כופף כפיות והחזיר לפעולה שעונים שלא עבדו בבתי הצופים.

בהדרגה התפרסם גלר והפך לאחד האנשים המפורסמים בעולם. גלר טוען שהוא בעל כוחות על-טבעיים ומאז שנות ה-70 הוא הפך לאחד האנשים המפורסמים בעולם. יש הטוענים שהוא נוכל מתוחכם ואחרים מוכנים להישבע שהוא אחד האנשים בעלי הכוחות המאגיים והלא רגילים בעולם - אבל כולם מסכימים שהוא אדם מוכשר באופן יוצא מן הכלל ושהוא הפך את כשרונו לאימפריה כלכלית של הכנסות ופרסום.

אורי גלר התפרסם בישראל. כשנחשפו סודותיו, הוא עבר לחו"ל ושם התפרסם בקסמים יוצאי דופן, כמו הנעה של חפצים מרחוק ללא מגע, גילוי מחצבים על ידי שימוש בקסמים ותרגילי טלפתיה בלתי נתפסים. בהמשך עבר גלר לפעול בחו"ל והפך לאחד האנשים המפורסמים בעולם.

המחלוקת ליוותה אותו לאורך כל הקריירה שלו. גלר נתפס במהלך השנים לא פעם בדברים מביכים, כששוב ושוב נחשפו סודותיו המקצועיים וכיצד הוא עושה את הקסמים המדהימים שלו.

הוא מצידו נוהג לספר שבשנות ה-70 נערכו לו במשך שלוש שנים מבדקים במעבדות בארצות-הברית. כשהתפרסמו התוצאות בכתב-העת הנחשב "נייצ'ר", ניתן לדבריו האישור הרשמי והמדעי לכוחות העל-טבעיים שלו.


הנה כתבת טלוויזיה על אורי גלר - מהאנשים הכי מרתקים ומעוררי מחלוקת שיש (עברית):

http://youtu.be/74F-cxfIBVo


אחד מהתרגילים הידועים של אורי גלר - כיפוף כפיות:

http://youtu.be/ycE863jRA9Q


וסרט תיעודי על המחלוקות הקשורות בכישרון שלו:

https://youtu.be/Vo73jruKeuY?long=yes

זה נשמע כמו אגדה שנגמרת רע. באגדה הזו הופך נער ניו יורקי שמצייר גרפיטי על הקירות, ישן ברחובות וחי מהיד אל הפה ובתוך זמן קצר, הופך לאחד המצליחים והעשירים שבציירים של תקופתו, מוכר ציורים במיליונים ואז מת בגיל 28.

ז'אן מישל בסקיאט (Jean-Michel Basquiat), או בהגייה הצרפתית הנכונה ז'אן מישל בסקייה, היה צעיר אמריקני חצי קובני וחצי פורטוריקני, אוטודידקט (מי שלמד בעצמו).

תוך שנים ספורות הוא הפך מאמן גרפיטי שחי ופעל בשוליים, לאמן מרכזי ונערץ בסצנת האמנות של ניו-יורק.

בגיל 20 הוא היה לכוכב הגדול ביותר שידע עולם האמנות של העיר המוצפת בכישרונות מטורפים. דווקא בשל חוסר ההשכלה האמנותית שלו, בסקיאט לא הפסיק לחדש ולרענן את האמנות המודרנית והפתיע את כולם ביצירתיות וחדשנות בלתי נגמרות.

ידידה שלו סיפרה פעם שהוא ישן תקופה על הספה בסלון ביתה. כשהיא ביקשה ממנו שישתתף בשכר הדירה, הוא הדפיס גלויות מציוריו וניגש במסעדה אל אנדי וורהול, כדי למכור לו כמה מהגלויות הללו.

בסקייה היה בעל ביטחון עצמי עצום ולרגע לא חשש מזלזול של אמנים "מוכרים", אז הוא אמר לוורהול שהוא, כלומר וורהול, ישמח לעבוד איתו - עם בסקיאט. כשנפגשו בסטודיו של וורהול, הבין אמן הפופ המפורסם שזה עתה הוא גילה את הכישרון הכי גדול שעומד להתרגש על עולם האמנות.

כמו מוסיקת הביבופ ג'אז המהפכנית שנהג לצייר לצליליה, הצליח בסקיה הצעיר ליצור את הביבופ המהפכני של הציור - אמנות גאונית מהבטן ולאו דווקא מהראש. אבל אסור לטעות - האמנות של בסקייה הייתה רלוונטית לתקופה כי הוא הבין גם בהיסטוריה, בפילוסופיה, בתולדות האמנות ובמוסיקה. כל אלה הדהדו בציוריו עמוסי הדמויות והפנים בסגנון הנאיבי, כמו גם במשפטים ומילים ששאב מהספרות ומהטלוויזיה, שמהם גם קיבל השראה.

החוצפה והכישרון המדהים שלו השתלמו לו מיד. הוא החל לעבוד עם אנדי וורהול, שממש התאהב בו. הם ציירו יחד בשיטה שנהנו ממנה - וורהול מצייר אייקון או לוגו ראשוני ובסקייה מצייר מעליו בתורו, ושוב וורהול מוסיף משלו וכך הלאה.

השילוב של שני גאוני הציור המודרני, העלם הצעיר בסקייה והמאסטר המזדקן וורהול, יצר יצירות אמנות מרתקות. רובן אגב, שוות היום עשרות מיליוני דולרים וחלקן אף מאות.

גם עבודות האמנות שלו, חלק משמעותי מהן מצויר על קרשים שמצא במזבלה, שוות כיום מאות מיליוני דולרים. מעין מוצרט או שוברט של האמנות המודרנית, הבחור שמת כה צעיר הטביע את חותמו על עולם האמנות באופן בלתי נתפס.

ז'אן מישל בסקייה מת בגיל 28, כתוצאה מצריכת יתר של סמים. איזה אובדן לאוהבי האמנות וכמה בזבוז וגם לקח לצעירים שלנו... בבקשה מכם - אל תגררו לסמים!


הנה סיפורו של הגאון מהרחוב (מתורגם):

https://youtu.be/JX02QQXfb_o


בקצרה ובאנגלית על ז'אן מישל בסקיאה:

https://youtu.be/Z2ytkFDzdbk


שיר שהוקדש לו, בצירוף תמונות של ציוריו:

https://youtu.be/DqW8t9dT5Lw


סרטון קצר עם וורהול ובשלל מצבים בשנת 1986:

https://youtu.be/1gSnGdiGkqY


איך הפך בסקיאט לנערץ בתרבות ההיפ הופ:

https://youtu.be/LVA3wdJNEws


קדימון של סרט, הכולל ראיון עימו לפני מותו:

https://youtu.be/eXjR-y0WH-I


מצגת וידאו מעבודותיו הגדולות:

https://youtu.be/P0sR9YYl_1k


רגע, יצירה! - כך תציירו כמו בסקיאט:

https://youtu.be/KTd840xO0yA


ושיטת העבודה, ההשפעה וממה למד הגאון היצירתי:

https://youtu.be/8G9pnE0bnfE?long=yes

גמישות (Flexibility) היא תכונה של גוף מוצק שיכול להתעוות ולחזור לצורתו הקודמת. בבני אדם הגמישות היא היכולת הגופנית להניע את אברי הגוף שלנו בקלות ובטווח תנועה רחב של המפרקים השונים.

הגמישות היא מרכיב חשוב בבריאותנו כבני אדם, באיכות החיים ובכושר הגופני שלנו. למעשה, הגמישות היא ממרכיבי הכושר הגופני הבסיסיים ביותר, ביחד עם כוח, מהירות, סיבולת וקואורדינציה. אך בהשוואה לרכיבי הכושר האחרים, הגמישות היא רכיב הכושר הפחות מוערך.

אנשים בעלי גמישות רבה יכולים לבצע פעולות שלא יאומנו, ממופעי בידור מרהיבים ועד לביצועים ספורטיביים או מקצועיים שלא יאומנו. על אף שבני אדם שונים נולדים עם יכולת מסוימת לגמישות מלידה, הגמישות הגופנית מחייבת אימון רב ותרגול מתמשכים, על מנת להגיע לביצועים יוצאי דופן.


הנה דוגמה לגמישות מדהימה של משתתף בתכנית כשרונות אנגלית:

http://youtu.be/xHxsVRM-pS8


וילדה גמישה להפליא גם היא:

http://youtu.be/LhuVTmZtJJY

על חשיבותו וכישרונו של הפסנתרן ת'לוניוס מונק (Thelonious Monk) מאפיל לדעת רבים המלחין שהוא היה ובעל סגנון האלתור הייחודי כל כך.

מי שהחל כפסנתרן לא מלהיב, איטי, דיסוננטי, לא מלודי מספיק, שלא לדבר על התנהגות מוזרה, לבוש משונה, שם אחר משל כולם וכובעים לא ברורים שמתחלפים כל הזמן, פשוט לא מצליח לאסוף סביבו מעריצים.

עשור שלם לא קורה לו הדבר שכל מוסיקאי מוכשר היה רוצה שיקרה. אבל אז הוא מתחבר לשני הענקים דיזי (גילספי) וצ'ארלי (פרקר) ויוצר עימם את הביבופ, הז'אנר שיעשה לג'אז את מה שיעשו הביטלס לרוקנ'רול.

ועכשיו כל האלמנטים המוסיקליים שהרתיעו את שוחרי הג'אז קודם, יהפכו לבסיס של הכל. גישתו המקורית והחדשנית למוסיקה, בצד כישרונו כמלחין, יתרמו רבות למהפכת הג'אז שהשלושה יובילו באמצע שנות ה-50.

אבל גם אם בהתחלה זה לא נראה ככה, המדהים הוא שמי שהתקבל בתחילת דרכו בקרירות על ידי קהל הג'אז, בעיקר על סגנון נגינת הפסנתר שלו, הפך בהמשך לנערץ, גם בזכותו. המקצבים הייחודיים ששילב בנגינתו, לצד ההרמוניות המורכבות שבהן השתמש, אלה הוכחו עם הזמן כחלק משפה חדשה שהוא יוביל בג'אז ובמיוחד בביבופ.

אחרי צאת אלבומי הביבופ של ת'לוניוס הוא מתחיל להופיע עם ענק נוסף, ג'ון קולטריין. מכאן הוא הופך לידוע מאוד וסגנונו הייחודי זוכה לתהודה, גם אצל מבקרי המוסיקה המחמירים. מכאן יוביל מונק בעצמו הרכבי ג'אז שונים וישפיע על מוסיקאי ג'אז צעירים מסביב.

מכאן הוא יהיה לאגדה. מעמדו החדש יהיה עקבי והוא ישמור עליו לאורך כל הקריירה שלו, תוך שהוא מוציא לאור כ-60 אלבומים. סגנונו המקורי והמורכב יוותר ללא תחרות ובדיעבד ישפיע ויזכה להדהוד והערכה אצל נגנים רבים ומוסיקאים בכלל. כיום רואים בו רבים את אחד מהפסנתרנים הבולטים בתולדות הג'אז.

התרומה העצומה של מונק לפיתוח הג'אז המודרני נזקפת גם ליותר מ-70 יצירות שהוא הלחין. רבות מהן הפכו לסטנדרטס בג'אז, שמבצעים מאז רבים כולל ענקי ג'אז ברחבי העולם. בין החשובות שבהן, שאף ייכנסו לרשימת הסטנדרטים של הג'אז, המוכר ביותר הוא סטנדרט הג'אז המפורסם Round Midnight שהלחין ב-1944 והפך לאבן דרך בג'אז ובבלוז, כמו גם לשמו של אחד מסרטי הג'אז היפים ביותר אי-פעם.

עוד בולטים בקטעים המעולים שלו Blue Monk, יצירת הבלוז האגדית שלו והבלדה הנהדרת Ruby, My Dear שבתחילה קרא לה "מנהטן מוד" (מצב רוח מנהטן) ובהמשך שינה לשמה של אהובת נעוריו הראשונה.


הנה גדולתו של ת'לוניוס:

https://youtu.be/V_fCxTW9tZ8


פסנתר סולו ב-Caravan:

https://youtu.be/Kb9SXfvgikA


ה"ראונד מידנייט" המושלם שהוא יצר בהופעה בפולין 1966:

https://youtu.be/bEDr84cJQzE


אין גבול לכישרון - ב"בלו מונק":

https://youtu.be/_40V2lcxM7k


ת'לוניוס מונק מנגן וקם לרקוד כשהוא נהנה מסולו סקסופון מצוין של צ'ארלי האוס:

https://youtu.be/gi7QYccnKpE


סרטון תיעודי על הקריירה של ת'לוניוס מונק:

https://youtu.be/4FLMDKVie7Y?long=yes


והופעה חיה ב-1971 עם הרכב העל שלו, סוני סטיט, ארט בלייקי, דיזי וקאי ווינדינג:

https://youtu.be/WhSdWY3BuIE?long=yes

מספרים על הפסנתרן פטס וולר שגילה פעם שארט טייטום נכנס למועדון ג'אז שבו הוא ניגן. וולר, פסנתרן מדהים בפני עצמו, הציג את טייטום בספונטניות לקהל "אני רק פסנתרן, אבל הערב אלוהים נמצא בבית!"

ואכן, ארט טייטום, או ארט טאטום (Art Tatum), היה ככל הנראה וירטואוז הפסנתר הגדול בתולדות הג'אז. מי שקאונט בייסי יכנה "הפלא השמיני של העולם" אילתר וניגן בפסנתר בשליטה טכנית מוחלטת והפך לאגדה בלתי נתפסת בחייו. הפסנתרן הקלאסי האגדי ולדימיר הורוביץ תיאר אותו פעם כגדול הפסנתרנים בעולם, אבל גדול הפסנתרנים בכלל, לא רק בג'אז!

הוא לא טעה. מספרים שכשהפסנתרן אוסקר פיטרסון, עוד אושיית פסנתר ג'אז בלתי נשכחת, שמע את ארט טייטום בצעירותו, הוא הפסיק לנגן חודשיים. אחר כך הפך לתלמידו ואמר עליו שהוא נגן הג'אז הגדול ביותר אי-פעם. במהלך חייו הפך טייטום למורה של גאון ג'אז נוסף, תלוניוס מונק. רבים אומרים שסגנון הביבופ בג'אז, שהוא היה מהתורמים העיקריים ללידתו, הושפע במיוחד מהטכניקה והמקצבים המורכבים והמהירים שבסגנון הנגינה של טייטום.

אם להביט אחורה על חייו, כל אלו הם הישגים ממש לא רעים למי שסבל בילדותו מקטרקטים שהפכו אותו כמעט עיוור. אבל די מהר טייטום התגלה כילד פלא מוסיקלי. מי שכבר בגיל שלוש לימד את עצמו לנגן משמיעה, תוך שהוא מאזין לקטעי נגינה שהוקלטו על סרט מנוקב בפסנתר אוטומטי, למד לנגן כך יצירות שנכתבו במקור לשני נגנים. האגדה מספרת שהוא למד לנגן את כל התפקידים של יצירות לארבע ידיים, על ידי שנגע בקלידיו הלחוצים של הפסנתר האוטומטי. שליטתו בכל אחת משתי ידיו הייתה זהה. "אין דברים כאלה", יאמר לכם כל פסנתרן...

כך פיתח ארט טייטום סגנון נגינה מהיר במיוחד, וירטואוזי ועשיר, אבל גם מוסיקלי להפליא ומפוצץ בכישרון. רשמית, הסגנון שלו היה הסטרייד פיאנו, אבל ההרמוניות והטכניקה שלו היו כה משוכללים, עד שניגן בכל סגנון שבו בחר בצורה מושלמת. בתוך מערבולות הצלילים העשירות יכולת לשמוע אינספור קישוטים, מהלכים הרמוניים וכמו-פוליפוניים מרהיבים, ציטטות מחוכמות של פראזות ג'אז שבאות בהקשרים מפתיעים, שינויי קצב ופוליריתמיקה - מוחו פעל במהירות שאינה אנושית והידיים שלו דיברו את המוסיקה באופן שאיש לא הצליח להבין, בטח לא בזמן אמת או בשמיעה ראשונה.

אם כבר לקשור אותו לעצים גבוהים, לרבים הוא הזכיר את האגדות על העץ הכי גבוה בתולדות המוסיקה - אלו שסופרו על יוהאן סבסטיאן באך, לא פחות...

טייטום היה עילוי. כשהגיע לניו יורק ב-1932 והחל להקליט, אנשים לא האמינו שאת קטעי הסולו המבריקים שהקליט, כולל יצירת המופת "רג הנמר", ניגן פסנתרן אחד בלבד...

כשהוא החל להופיע במועדוני הג'אז הנחשבים של רחוב 52 בניו יורק, אנשים עמדו בתור לשמוע את הפלא השחור והמוצלח של הג'אז הפסנתרני. גם השלישייה שהקים הייתה להרכב נודע ובשנות ה-50 כל מוסיקאי ג'אז שהחשיב את עצמו ניסה לנגן עם אגדת הפסנתר שהוא היה.

בקיץ 1956 מת ארט טייטום ועולם הג'אז נפרד מענק שלא היה כמותו על הפסנתר. סכמו את הדברים היטב מילותיו של עוד מעריץ, שגם הוא עצמו נחשב מגדולי פסנתרי הג'אז אי פעם, הרבי הנקוק. הוא אמר פעם ש"איש אינו יכול להשתוות לארט טייטום". אם לומר את האמת, מי בכלל ניסה...


זה היה ארט טאטום:

https://youtu.be/JycfQd9nk9M


"יסטרדייז" שהוא מבצע כאן מדגים מהו וירטואוז ג'אז:

https://youtu.be/D9Cs_zb4q14


בג'אם מהסרט "הדורסים המופלאים":

https://youtu.be/mVuE0ywwBO0


גרסת הג'אז לוואלס בדו דיאז מינור של שופן:

https://youtu.be/ke2_qob16ls


והוא היה המורה של ענק נוסף, אוסקר פיטרסון שכאן עושה מחווה לבאך:

https://youtu.be/GrvRiz0Idfc


ולדבוז'אק:

https://youtu.be/qYcZGPLAnHA


הוא ידע גם להתרגע, כמו ב"All the things you are" עם הסקסופוניסט בן וובסטר:

https://youtu.be/eAuR9Bl4UHY


צונאמי של צלילים מדויקים להפליא - "רג הנמר" (Tiger Rag) העילאי של טייטום הצעיר:

https://youtu.be/xu7UP4wdn7I

בובי מקפרין הוא מוזיקאי ג'אז שנחשב לזמר וירטואוז. הוא להטוטן של קולות, מוסיקלי להפליא ויכול להפיק מקולו צלילים נמוכים וגבוהים, שנשמעים לא-פעם כאילו הם מושרים בו-זמנית.

הוא מצליח גם להפיק בזמן השירה מגוון של אפקטים קוליים, שמזכירים כלי נגינה. הוא יודע לשחק בקול המיוחד שלו בתווים וסולמות ולעבור בקלילות מקול הפלסטו הגבוה אל קול הבס החם ובחזרה.

את כל אלה מצליח מקפרין לעטוף בקולות הקשה על הגוף, שהוא מפיק בידיו וחזהו ומקצבי פה מדהימים, שהם אולי ההורים של הביטבוקסינג המוכר כיום ופופולארי בעולם כולו.

גם אם הוא הרבה להופיע עם הרכבים ומוסיקאים מעולים, הבולט בהם הוא צ'יק קוריאה, לא פעם נשמע בובי מקפרין ממש כהרכב מוסיקלי שלם גם לבדו. המוסיקליות המדהימה שלו מאפשרת לו לבצע קטעים מורכבים להפליא, לאלתר בשירה ללא הכנה מראש ולדלג מסגנון לסגנון בקלות רבה.


הנה בובי מקפרין שר כלי נגינה בהופעה:

https://youtu.be/_4BhsYbXwf4


כאן הוא מלווה בנגינה בקולו את הקהל המזמר:

https://youtu.be/pO_LV-yInc8


היצירתיות שלו מאפשרת לו להפעיל את הקהל לשיר איתו בדרך מיוחדת במינה:

https://youtu.be/xPYyZofrEBQ


בובי מקפרין בלהיטו הגדול מ-1988 "Don't Worry Be Happy" שבו הוא שר את כל התפקידים:

https://youtu.be/d-diB65scQU


עם צ'יק קוריאה ב"ארמנדו'ז רומבה":

https://youtu.be/FprooG46jMI


ושעה שלמה שבה בובי והתזמורת הפילהרמונית הישראלית עושים פלאים:

https://youtu.be/NjR_brUhYNs

מיהו סטנלי ג'ורדן?

קשה להסביר את הצלילים הבלתי אפשריים שלו, אבל קל להעריץ את החדשנות המרגשת של גאון גיטרת הג'אז סטנלי ג'ורדן (Stanley Jordan). כבר עשרות שנים שהוא מוציא מהגיטרות שלו צלילים אחרים מכל מה שאנו מכירים - גם בעולם הגיטרה וגם בעולם הג'אז.

ג'ורדן, וירטואוז ג'אז בעל שם עולמי, פיתח טכניקה שבאמצעותה הוא מנגן על הגיטרה ממש כמו בפסנתר. הוא ממש מקליד עליה, רק בלי קלידים. ביד אחת עושים זאת גיטריסטים כבר שנים רבות, אבל הוא הפך את הטכניקה הזו למתוחכמת הרבה יותר.

אם נגני גיטרה מנגנים רוב הזמן הרמוניה או מלודיה, השיטה של ג'ורדן היא לנגן את שני התפקידים על הגיטרה, כשביד שמאל הוא מקיש על המיתרים מהלכי באס ואקורדים וביד ימין - מקיש את המנגינה, בצלילים גבוהים. זה מרתק והוא רכש בטכניקה המקורית הזו מיומנות בלתי נתפסת. אין עוד נגן שמנצל כך את הכלי הזה.

יפה עוד יותר לצפות בג'ורדן, כשהוא מנגן על גיטרה עם שני צווארים, כשכל יד מנגנת על צוואר אחר. אבל לעיתים זה הופך ממש שומט-לסתות, כשהוא אוחז בשתי גיטרות שונות ומגנן בהן בו-זמנית. אם ההופעות הללו מזכירות משהו, זה את הקונצרטים האגדיים שבהם התפרסם הכנר המיתולוגי פגניני. לא שהיינו נוכחים בהם, מאות שנים עברו מאז...

משום מה ג'ורדן עוד לא מופיע בפנתיאון של ענקי הגיטרה וברשימות הגיטריסטים הגדולים. מי שעורך אותם הם לרוב חובבי רוק וזה אולי מסביר את זה, אבל נראה שלעיתים מתייחסים אליו קצת כמו ללהטוטן גיטרה ולא לגיטריסט מעמיק. זו תפיסה מעוותת, במיוחד כשמדברים על מוזיקאי כל כך יצירתי ומוסיקלי, שכושר ההמצאה המוסיקלי וההרמוניה שלו אינם נופלים מכישוריו הטכניים.


ג'ורדן מציג את הטכניקה שלו ומספר עליה:

https://youtu.be/j2q1dCTmy_s


היצירה Stairway to Heaven בהופעה:

https://youtu.be/NeooHiX4oH0


והביצוע שלו לשיר Over the Rainbow:

https://youtu.be/wzHSJSJ_ias

מי נגן הכינור שניגן במטרו ומה הוא הראה?
מיהו נגן הקונצרטים העולמי שניגן ברכבת התחתית?


הכנר האמריקאי הנערץ ג'ושוע בל (Joshua Bell), מהכנרים הטובים בעולם, רצה לבדוק משהו על אמנות והערכה. בל התחזה לנגן רחוב, נעמד בתחנת רכבת סואנת בוושינגטון עם כינור יקר מאד וגילה שעל אף שניגן 6 יצירות גאוניות של באך במלואן ובאיכות עילאית של נגינה. רוב האנשים המבוגרים שעברו לידו אפילו לא עצרו לידו. חלקם הגדול גם לא שם לב שמישהו מנגן. רק ילד בן 3 גילה עניין רב אבל אימו סחבה אותו במהירות משם. עוד כמה ילדים גם הם הקשיבו ורק אדם אחד מבוגר זיהה אותו.

תוצאות הניסוי של בל העלו כמה מספרים מעניינים:
- בסביבות 1,100 איש חלפו על פניו מבלי לשים אליו.
- רק 27 אנשים מתוכם ששמו לו מטבע בצלחת (הסכום ש"הרוויח" בל במהלך 45 דקות של נגינה היה כ-32 דולר), רובם מבלי לעצור..
- רק שבעה אנשים נעצרו להאזין לנגינתו למשך דקות אחדות!

הניסוי הזה הראה שהערכה ליצירות אמנות גדולות ולאמנים דגולים היא דבר שתלוי בהקשר שלו. אותה יצירה יכולה לזכות להערכה אחרת באולם הקונצרטים או בתערוכה, לעומת תחנת רכבת תחתית או באמצע הרחוב.


הנה הסיפור על הרסיטל שאיש לא עצר לשמוע בסאבוויי של וושינגטון:

https://youtu.be/BJhZ0J3bIYc


ללא הפרעה - "קונצרט הרחוב" של נגן הכינור ג'ושוע בל במטרו:

https://youtu.be/LZeSZFYCNRw


וג'ושוע בל מנגן קונצ'רטו לכינור של צ'ייקובסקי באולם קונצרטים:

http://youtu.be/7C-ukopBX6g

היא הייתה הראשונה להעלות בכתב רעיונות ורגשות שאינם פרקטיים. קראו לה אנהדואנה (Enheduanna) והיא הייתה פורצת דרך בהיסטוריה האנושית, למעשה המשוררת ובעצם גם המשורר הראשון בתולדות האנושות.

מי שתהיה המשוררת הראשונה בהיסטוריה, או לפחות הראשונה שידועה בשמה, היא אישה שומרית שלומדת לקרוא ולכתוב, דבר נדיר בתקופתה ולא רק בשומר אלא בכלל בעולם העתיק.

ההסבר לדבר הלא מובן מאליו הזה הוא שהילדה-נסיכה האכדית אנהדואנה הייתה בתו של סרגון הגדול, מלך אכד ומי שיכבוש את השלטון בשומר ויקים את האימפריה הראשונה בהיסטוריה.

היא מונתה על ידו ככוהנת לאל הירח הקדישה את עצמה לאל הזה. היא כתבה לו פואמה וגם לאלה עישתר ולעיר מולדתה.

אנהדואנאה התפרסמה בעולם בשנות ה-40 כשהתפרסם סיפור שנכתב עליה, לאחר שהארכיאולוג ליאונרד וולי חשף ופרסם בחוגים המדעיים כבר ב-1928 את דבר קיומה ההיסטורי.

מאז היא היא נחשבת לדמות נערצת בחוגים פמיניסטיים ואצל חוקרי ספרות קדומה. רק חשבו על זה - היא המשוררת הקדומה מכולם והיא אישה. כל כך מעט נשים הקדימו גברים בהיסטוריה שאנו מכירים.

מאז הפכה המשוררת הראשונה שאני מכירים בשמה, שהיא במקרה גם בתו של השליט הראשון הידוע בשמו, לגיבורה פמיניסטית ידועה מאוד. ספרים, מאמרים וסרטים תיעודיים נכתבו ונעשו עליה. היא דמות וסמל לאישה חזקה ומיוחדת שכמעט ואיננו יודעים עליה דבר.


כך כתבה המשוררת והסופרת הראשונה בהיסטוריה את דבריה בכתב יתדות (מתורגם):

https://youtu.be/XhNw1BhV6sw


שיר של אנהדואנה בתרגום לאנגלית:

https://youtu.be/q_Y_F9a-YTI


כאן היא מופיעה בסדרת "קוסמוס - המסע לחלל":

https://youtu.be/WDiI0b4dOT4


כוהנת, משוררת ואפילו פוליטיקאית של אותם ימים:

https://youtu.be/Y3sgRvGpHKA?long=yes

שנות ה-70 של המאה הקודמת היו ימי השיא של עידן המתקשטים במוסיקת הרוק בעולם. מדיוויד בואי, דרך להקת קיס ואפילו צביקה פיק שלנו - כולם התקשטו והתחפשו על הבמה. אבל מעל כולם התנשא מלך השואו, פרדי מרקורי, אגדת הרוק הטווסית והסולן של להקת קווין הבריטית, מהלהקות המצליחות בכל הזמנים.

לא רבים יודעים שהזמר עם הקול העוצמתי, התנועות המהממות על הבמה, התלבושות הפנטסטיות והביצועים התיאטרליים והבלתי נשכחים, התגלגל אל הבמה כמעט במקרה. מרקורי, ללא ספק מזמרי הרוק הגדולים בכל הזמנים, נולד בשם פארוק פלוטו בולסרה להורים ממוצא הודי.

בפנימייה בהודו הוא למד לנגן בפסנתר וכשמשפחתו היגרה לאנגליה הוא פנה ללמוד אמנות ועיצוב גרפי. כשהשותף שלו לחדר במכללה לאמנות, פרש מלהקת רוק זניחה, הוא הציע לחבריה להצטרף אליהם ושכנע אותם לשנות את שמה ל-Queen. הם עוד לא ידעו איזה כוכב הם מקבלים.

די מהר פרדי בלט במנעד הקולי המדהים שלו, בפרייזינג של זמרים גדולים, ויברטו יוצא דופן וביכולת לשיר במגוון קולות, טכניקות שירה, בהכפלות הרמוניות מטורפות כמו חמשת הקולות שהקליט לבדו בפתיחה של "רפסודיה בוהמית" ובאינספור הסגנונות שיכול היה לשלב במשפט ובבית אחד של שיר, מבלי להתאמץ.

הוא היה מכונת שירה שעולם הרוק עוד לא ידע שאפשר להמציא, שלא לדבר על הכריזמה, ההופעה המחוצפת שמאז אלביס אף אחד לא ידע לייצר שונה כמוה.

את התהילה קווין החלו לקצור רק באלבום השלישי, עם השיר שיהפוך לאגדה "Bohemian Rhapsody". הקליפ שלו, מראשוני הקליפים בעולם, השתמש בהכפלות צילום בדיוק כמו הכפלת הקולות שבהן השיר מוקלט. מרקורי הביא המון מהראש היצירתי והתפיסה החזותית שלו ללהקה. הוא אפילו עיצב להם את עטיפות האלבומים המיוחדות כל כך.

כשרון המשחק והשטות שלו היה בלתי נגמר. התיאבון שלו להמצאות וחוסר הבושה שלו לעשות הכל בלי לדפוק חשבון - אלו הפכו את הלהקה בכל שלב לסנסציה של ממש. כל קליפ, הופעה ואלבום שלהם היו חגיגה של קול מדהים ומגוון ביכולותיו, כשרון תיאטרלי מופלא, התכתבויות אמנותיות, תחפושות מקוריות וחסרות בושה, עיצוב מרהיב וגרפיקה מקסימה ממוחו הקודח והמוכשר להפליא, בקיצור - אגדה!

אבל חייו של פרדי מרקורי נקטעו בשל מחלת האיידס שבה לקה. עולם הרוק הבין שהוא איבד את כוכב הצפון שלו ולמד להסתפק ברוקרים עם חולצות טריקו וקסם אישי של פקידי רוק בינוניים. קווין ממשיכה עד היום להופיע, עם סולן מחליף ומשקיע, אבל הרגע החזק באמת בהופעות שלהם הוא הרגע שבו מפציעה דמותו של מרקורי ממסכי הענק והוא מפציץ בשיר מהימים הכי גדולים של הרוק התיאטרלי. המלך מת - יחי קווין!


חייו של פרדי מרקורי:

https://youtu.be/5bPlgmy9ynY


הנה סיפורה של להקת קווין:

https://youtu.be/diy_J6o0qgQ


"מי רוצה לחיות לעד?" פרדי שר וניבא את העתיד:

https://youtu.be/_Jtpf8N5IDE


מרקורי ולהקת קווין בהופעה אופיינית וגדולה מהחיים:

https://youtu.be/hSTivVclQQ0


"רדיו גא גא" בקליפ שמשתמש בדימויים חזותיים מעולם הקולנוע וההיסטוריה:

https://youtu.be/azdwsXLmrHE


הוא ידע להפעיל את הקהל כמו מנצח של אצטדיונים:

https://youtu.be/jO9C7frk2ss


רפסודיה בוהמית - הלהיט הראשון והגדול ביותר של קווין והישג ווקאלי נדיר:

http://youtu.be/fJ9rUzIMcZQ


כך נראה קליפ אבוד שלו שנמצא לאחרונה (עברית):

https://youtu.be/oSqx8qB_a3o


בסוף חייו יצא הקליפ הזה עם קטעי הופעות וקליפים של קווין ומרקורי:

https://youtu.be/t99KH0TR-J4


סקירה על 10 מהשירים הטובים שלו ושלהם:

https://youtu.be/kVcT4LmiqhI?long=yes


סרט על דרכו של פרדי מרקורי:

https://youtu.be/ssgapPLhWbY?long=yes


וניתוח מוסיקלי על הכישרון הווקאלי החד-פעמי של פרדי מרקורי:

https://youtu.be/p3MjsrMNCbU?long=yes

מי שרבים רואים בו את הקוסם הגדול בהיסטוריה היה הארי הודיני. הודיני היה למעשה כינוי הבמה של בחור יהודי בשם אריך וייס.

הודיני היכה בתדהמה שוב ושוב את הציבור, בשלל קסמים, פעלולים והיחלצויות ממקומות בלתי אפשריים ובתנאים שלא יאומנו, כולל השתחררות מקשירות, שרשרות, חבלים, מנעולים, מקומות סגורים, תיבות מתחת למים ועוד.

הודיני הרויח כסף רב בחייו והיה מהקוסמים המפורסמים בהיסטוריה, אחד מהתרגילים המדהימים שהציג לקהל, היה היכולת שלו לקבל אגרופים חזקים בבטן, מבלי שישפיעו עליו. באופן טראגי לחלוטין כך הוא גם מת: מעריץ נלהב נתן להודיני אגרוף בבטן, מבלי שהקוסם התכונן לכך (באמצעות שרירי הבטן).

האגרוף העז שקיבל הודיני, כשהוא לא מוכן לו, גרם לו לזיהום חמור בבטן ומכאן קצרה הדרך. למותו של גדול הקוסמים בהיסטוריה.


הנה סיפור חייו ומותו של הארי הודיני (מתורגם):

http://youtu.be/QJ9lNRAjTQM


על בן הרב שהפך לגדול הקוסמים הודיני:

https://youtu.be/jeYQHeXkmOk


מצגת על חייו והקריירה של הודיני (מתורגם):

https://youtu.be/MI1BELQXJv8


הודיני בכמה מהתרגילים שלו, כמו היחלצות מקשירה:

http://youtu.be/EbvZZsYZmEY


היחלצות מז'קט קשור היטב:

http://youtu.be/3r8qr-p9z5g


תרגיל המטוסים הנועז שלו:

http://youtu.be/suirIT9F_MY


וסרט תיעודי על גדול הקוסמים בהיסטוריה:

https://youtu.be/XUhJLs3-i9M?long=yes

קראו לו ניקולו פגניני והוא היה מגדולי הכנרים בכל הזמנים וללא ספק הוירטואוז הגדול של נגינת הכינור. אביו של פגניני לימד אותו לנגן וכבר בגיל 9 החל להופיע.

כנגן כינור הוא זכה להצלחה מסחררת והרוויח הון עתק. הוא היה לנגן הראשון שעשה סיבובי הופעות ברחבי אירופה,התפרסם כווירטואוז נודד וזכה להצלחה ללא תקדים.

הופעותיו של פגניני היו כה מדהימות, מראהו כה מוזר ונגינתו כה מרתקת עד שאמונות טפלות ורכילויות רעות ידעו לספר כי כרת ברית עם השטן. אנשים שלא הצליחו להסביר לעצמם כיצד ניגן נגינה כה מושלמת, התעקשו פעמים רבות לגעת בו - רק כדי להאמין שהוא אכן בשר ודם.

מספרים שהוא הפגין את שליטתו המוחלטת בכינור בדרך מאוד מקורית - בקונצרטים שלו הוא נהג לקרוע מיתר ולנגן את היצירות על 3 מיתרים בלבד. מדי פעם הוא היה קורע מיתר נוסף ומנגן על שני מיתרים בלבד. האגדה מספרת על קונצרט שבו הוא הפליא לנגן יצירה מסובכת שלו על מיתר בודד בכינור.

ואגב, פגניני הנגן הווירטואוזי האפיל ולא בצדק על המלחין המצוין שהוא היה. רבים לא מודעים לכך שפגניני גם כתב יצירות נהדרות, בעיקר לכינור אבל גם לגיטרה. סדרת הקפריצ'ו לכינור שהוא הלחין נחשבת עד היום לאחת היצירות הקשות לביצוע בכלי הזה.


הנה מתכנית טלוויזיה שבה הכנר שלמה מינץ מספר על פגניני והכינור שלו (עברית):

http://youtu.be/V_5owTw94J4?t=1m49s


הכנר יאשה חפץ מבצע יצירה של פגניני, הקפריצ'ו מספר 24 לכינור:

http://youtu.be/vPcnGrie__M


וסיפור חייו של גאון הכינור בסרט תיעודי קצר:

https://youtu.be/iSnvjx9D-iU?long=yes