שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מתי נולדו הממתקים והחטיפים?
חֲטִיפִים (Snacks) הם סוג ממתקים נפוץ, עם מותגים רבים מספור.
אולי נסדר לרגע את המושגים. העולם המתוק שלנו מורכב מקינוח שבא תמיד אחרי ארוחה. ממתק, לעומתו, הוא כל דבר מאכל מתוק. חטיף הוא ממתק שלא נאכל כקינוח אלא סתם ברגע של חשק, על הדרך.
אז החטיפים הם חלק בלתי נפרד מהממתקים. הם ממכרים, נחשקים מילדות ועד זקנה, מפוצצי סוכר ובעלי טעמים שקשה לעמוד בפניהם.
מה שמוגדרים כממתקים הם בדרך כלל סוכריות כמו טופי או ג'לי גומי, שוקולד, מסטיק (שבעבר נקרא בעברית "גומי לעיסה") ובצד הממתקים המסורתיים המרציפן, רחת הלוקום, פופקורן וכדומה.
היום אנו יודעים שהסרוטונין, בתור מוליך עצבי בגוף, מופרש בקצב מוגבר כשאנו אוכלים כל דבר מתוק, כולל חטיפים, ממתקים או קינוח מתוק.
המתוקים הם בעצם סוג של סם ממכר, כי הגוף רוצה מתוק וככל שמספקים לו מתוק - הוא רוצה עוד ועוד ועלול לפתח התמכרות של ממש למתוק.
מהביקוש האדיר לחטיפים וממתקים ברור שהעולם בלעדיהם היה שונה לחלוטין ממה שהוא היום. תעשיית החטיפים המודרנית מייצרת ומוכרת במיליארדי דולרים, אבל הכל התחיל מאותו רצון אנושי ופשוט להמתיק את החיים, שהפך עם השנים לתעשיית ענק עולמית.
החטיפים, כמו שאר הממתקים, מיוצרים ומשווקים כיום בכמויות אדירות. הם לא ממש בריאים, בעיקר בשל כמויות הסוכר והשומן הרווי, שומן הטראנס שמכילים החטיפים. לכן הם ממוקמים בפירמידת המזון בקצה של "לצרוך כמה שפחות". ראו בתגית "פירמידת המזון".
#היסטוריה
ממתקים קיימים לפחות 4,000 שנה. במצרים העתיקה שולבו דבש פרחים עם אגוזים ופירות לממתקים קדומים. גם ביוון וברומא העתיקות המשיכו עם ממתקי הדבש והאגוזים המזוגגים ובאימפריה העות'מנית יפרחו ממתקי רחת לוקום.
גם השוקולד הוא בן אלפי שנים, בעיקר כמשקה אצל המאיה והאצטקים ביבשת אמריקה.
החטיפים, כמו שאנו מכירים אותם, התפתחו עם המהפכה התעשייתית במאה ה-19, כשהפך הסוכר לזמין וזול. באמצע אותה מאה הציגה חברת פריי (Fry) הבריטית את טבלת השוקולד המודרנית הראשונה.
לשוקולד צורף לראשונה הסוכר ונולד הממתק המוצק שמפעלים החלו לייצר בכמויות. בעקבותיו יגיעו חטיפי התירס המתוק (Candy Corn) ובסוף אותה מאה יוקם באמריקה מפעל השוקולד המפורסם "הרשי". מילטון הרשי (Milton Hershey), שחולם על שוקולד זול שכל אחד יוכל להרשות לעצמו ומצליח בגדול.
ב-1912 תופיע ה"אוריאו" (Oreo), העוגייה שתהפוך לחטיף עולמי ואהוב במיוחד שאיש לא יודע עד היום את מקור שמו.
שנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 היו תור הזהב של המצאת חטיפים. "בייבי רות" (Baby Ruth) הושק בסביבות 1921 כפיתוח של חטיף קודם. שנה אחריו יבוא ה"מילקי וויי" (Milky Way), וב-1930 יצטרף "סניקרס" (Snickers) שקיבל את שמו משם הסוס האהוב של משפחת מארס (Mars), שמת חודשים ספורים לפני שהחטיף הושק.
לאחר מלחמת העולם השנייה פרצה תעשיית החטיפים קדימה בזכות טכנולוגיות ייצור חדשות ומרכיבים מלאכותיים. ה"צ'יטוס" (Cheetos) נוצרו בשנת 1948 על ידי פריטו-ליי (Frito-Lay) והציגו קטגוריה חדשה לחלוטין של חטיפי גבינה פריכים. משם הובילה הדרך לעוד ועוד חטיפים מוצלחים יותר ופחות, שהלכו והתרבו בעולם.
הנה תולדות החטיפים:
https://youtu.be/WkjCa2ccnMo
כך הומצא הצ'יפס הדקיק, אחד החטיפים האהובים:
https://youtu.be/NXeHeEHj9Xc
למה הפרינגלס באים בפחית?
https://youtu.be/yFN4SAktfSo
על המצאת התפוצ'יפס לילדים:
https://youtu.be/4lqp9R6MSQE
ובחיוך - יש קורא מחשבות של חטיפים? (עברית)
https://youtu.be/AQJJY5A9o48
החטיפים הפופולריים באמריקה לאורך העשורים האחרונים:
https://youtu.be/VbiPObmSS0w?long=yes
מהם הרדיקלים החופשיים המזיקים לגופנו?
עם שם שמזכיר קבוצת מהפכנים לטינית או להקת רוק תל אביבית, "רדיקלים חופשיים" (Free Radicals) הוא כינוי עתיר דמיון ואפילו מרגש לחומרים שהמדע מצא שמזיקים לגופנו ופוגעים בבריאות שלנו.
בואו נמשיך רגע עם הדמיון - דמיינו שהרדיקלים החופשיים הם מעין שבטים ברברים, לוחמים אלימים, חסרי רחמים, צמאי דם וביזה, הפושטים על עיר שלווה בימי הביניים, מחסלים את מגיניה, בוזזים את הרכוש ומרעילים את הבארות לזמן רב.
כל שנותר למי שנשארו בחיים לאחר מכן הוא חיים של עוני, חולשה ואובדן.
כך בדיוק דימו מדענים את מה שקורה בגופנו, הגוף האנושי החשוף לפשיטות חוזרות ובאות של רדיקלים חופשיים שכאלו. הוא מותקף שוב ושוב, הולך ונחלש, מזדקן ולא יכול לצבור כוח מחדש. ככל שהם באים יותר הוא ייחלש מהר יותר ויהפוך פחות ופחות בריא.
אז ההנחה הייתה שהגורם להזדקנות או לפחות המנגנון העיקרי שאחראי לה הוא הצטברות של נזק בתאי הגוף שגורם לנו החמצון. והחמצון הזה, אמרו לנו שנים רבות, הוא תגובה כימית ותוצאה של פעילות תרכובות דוגמת רדיקלים חופשיים.
לפי המדענים, חִמצוּן יום-יומי שולף אלקטרונים מהמולקולות שבגופנו, הופך אותן לרדיקלים חדשים, מסַכן בהדרגה וממש הורס את רקמות ואיברי הגוף, כשבסופו של דבר הוא פוגע קשות בתפקודו הכללי.
אבל אילו מולקולות בגוף החימצון הורס? - מדובר בין השאר בחלבונים, פחמימות, שומנים, כמו גם במרכיבים חיוניים אחרים בתאים שבגוף ואפילו, החזיקו חזק - אפילו פוגע ישירות בדנ"א שלנו.
רק כוח אחד יכול לעצור אותם.
אלה נוגדי החמצון (Antioxidant). "צבא ההגנה לגוף", אם תרצו. אלה החומרים שנלחמים בתוך גופנו ב"רדיקלים החופשיים".
נוגדי החמצון מהווים את המרכיב המשמעותי ביותר כנגד השפעת החִמצוּן שיוצרים הרדיקלים החופשיים ורק הם יכולים לעמוד מולם ולתת להם "פייט" הולם. נוגדי החמצון הם המענה ההגנתי והבריא של גופנו לנזקי הרדיקלים החופשיים והלא חיוביים הללו.
בדימוי הרומנטי והמסעיר הזה נוגדי החמצון הם כמו תגבורת שבאה להגן. רכובים על גב מזון בריא או כמוסות ויטמינים יוקרתיות - ככל שיהיו יותר מהם בגופנו, הרדיקלים ייבלמו.
#טוויסט בעלילה
אבל הפתעה... יש סיכוי שהאמת היא לא בדיוק ואולי אפילו כלל לא כזו.
מסתבר שחוקר משנות ה-40 של המאה ה-20 בשם דֶנהַם הֶרמן הוא שאחראי לתיאוריית ההזדקנות כתוצאה מנזקי הרדיקלים החופשיים והחִמצוּן שהם יוצרים בגוף. האיש, לפי הטענה, הוא בכלל לא מהתחום והגיע אליו אחרי קריאה אקראית של מגזין של אשתו... חקר, פרסם והקהילה המדעית התרשמה.
מסתבר שעם השנים לא הצליחו מדענים אחרים לשחזר בניסויים חוזרים את ממצאי הניסויים שהרמן ערך. יותר מזה - עד שנות ה-70 לא נמצאה הוכחה של ממש להשפעת הזנה של בעלי חיים בנוגדי חִמצוּן על הארכת תוחלת חייהם.
מסוכן יהיה מצידנו לטעון שתיאוריית הרדיקלים החופשיים היא מופרכת מהיסוד. אבל נראה שרדיקלים חופשיים הם לא תמיד מזיקים כמו שסיפרו לנו, ועוד יותר מזה שנוגדי החִמצוּן ה"נלחמים" בהם אינם טובים תמיד, או לפחות מספיקים.
מה שבטוח הוא שלחברות ותאגידי ענק היה אינטרס להדהד את התיאוריה המוכרת. מעל חצי מאוכלוסיית ארה"ב נוטלת תוספים עמוסי נוגדי חימצון בכל יום, במסגרת צריכת תוספי המזון של מולטי-ויטמינים יקרים. הסכומים שהם מרוויחים מזה הם אדירים
#לסיכום
אאוריקה לא מנסה להיכנס לוויכוחים בין מדענים או לפצח תרמיות מדעיות, אם היו כאן כאלה. ברור הוא שנוגדי חימצון אינם מזיקים לגוף ולכן נמשיך בתזונה עשירה ככל האפשר בהם. לא בטוח, עם זאת, שקנייה של תוספי מזון וקפסולות של נוגדי חימצון שווה את ההוצאה הגדולה.
במקומה שווה אולי להקפיד על תזונה נכונה וצריכה של פחות קלוריות ובעיקר פחות קלוריות ממזון מטוגן, רווי בשמן, של מזון מעובד או מתועש. אלה בבירור גורמים לנו לירידה משמעותית בבריאות, בין אם ביצירת רדיקליים חופשיים ובין אם באופן אחר שעדיין לא מובן לנו לחלוטין.
הנה הרדיקלים החופשיים (מתורגם):
https://youtu.be/GDaoFn0RtwU
הסבר ויזואלי של פעילות הרדיקל החופשי והנזק החמצוני שהוא גורם (עברית):
https://youtu.be/9wQt_yIDKeE
סרטון תיעודי קצר על רדיקלים חופשיים (מתורגם):
https://youtu.be/vCm_CRKKk88
והסבר כללי על התזונה שלנו והשפעתה הלא תמיד ידועה:
https://youtu.be/zzl1PczgTHI
לא בריא
חֲטִיפִים (Snacks) הם סוג ממתקים נפוץ, עם מותגים רבים מספור.
אולי נסדר לרגע את המושגים. העולם המתוק שלנו מורכב מקינוח שבא תמיד אחרי ארוחה. ממתק, לעומתו, הוא כל דבר מאכל מתוק. חטיף הוא ממתק שלא נאכל כקינוח אלא סתם ברגע של חשק, על הדרך.
אז החטיפים הם חלק בלתי נפרד מהממתקים. הם ממכרים, נחשקים מילדות ועד זקנה, מפוצצי סוכר ובעלי טעמים שקשה לעמוד בפניהם.
מה שמוגדרים כממתקים הם בדרך כלל סוכריות כמו טופי או ג'לי גומי, שוקולד, מסטיק (שבעבר נקרא בעברית "גומי לעיסה") ובצד הממתקים המסורתיים המרציפן, רחת הלוקום, פופקורן וכדומה.
היום אנו יודעים שהסרוטונין, בתור מוליך עצבי בגוף, מופרש בקצב מוגבר כשאנו אוכלים כל דבר מתוק, כולל חטיפים, ממתקים או קינוח מתוק.
המתוקים הם בעצם סוג של סם ממכר, כי הגוף רוצה מתוק וככל שמספקים לו מתוק - הוא רוצה עוד ועוד ועלול לפתח התמכרות של ממש למתוק.
מהביקוש האדיר לחטיפים וממתקים ברור שהעולם בלעדיהם היה שונה לחלוטין ממה שהוא היום. תעשיית החטיפים המודרנית מייצרת ומוכרת במיליארדי דולרים, אבל הכל התחיל מאותו רצון אנושי ופשוט להמתיק את החיים, שהפך עם השנים לתעשיית ענק עולמית.
החטיפים, כמו שאר הממתקים, מיוצרים ומשווקים כיום בכמויות אדירות. הם לא ממש בריאים, בעיקר בשל כמויות הסוכר והשומן הרווי, שומן הטראנס שמכילים החטיפים. לכן הם ממוקמים בפירמידת המזון בקצה של "לצרוך כמה שפחות". ראו בתגית "פירמידת המזון".
#היסטוריה
ממתקים קיימים לפחות 4,000 שנה. במצרים העתיקה שולבו דבש פרחים עם אגוזים ופירות לממתקים קדומים. גם ביוון וברומא העתיקות המשיכו עם ממתקי הדבש והאגוזים המזוגגים ובאימפריה העות'מנית יפרחו ממתקי רחת לוקום.
גם השוקולד הוא בן אלפי שנים, בעיקר כמשקה אצל המאיה והאצטקים ביבשת אמריקה.
החטיפים, כמו שאנו מכירים אותם, התפתחו עם המהפכה התעשייתית במאה ה-19, כשהפך הסוכר לזמין וזול. באמצע אותה מאה הציגה חברת פריי (Fry) הבריטית את טבלת השוקולד המודרנית הראשונה.
לשוקולד צורף לראשונה הסוכר ונולד הממתק המוצק שמפעלים החלו לייצר בכמויות. בעקבותיו יגיעו חטיפי התירס המתוק (Candy Corn) ובסוף אותה מאה יוקם באמריקה מפעל השוקולד המפורסם "הרשי". מילטון הרשי (Milton Hershey), שחולם על שוקולד זול שכל אחד יוכל להרשות לעצמו ומצליח בגדול.
ב-1912 תופיע ה"אוריאו" (Oreo), העוגייה שתהפוך לחטיף עולמי ואהוב במיוחד שאיש לא יודע עד היום את מקור שמו.
שנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 היו תור הזהב של המצאת חטיפים. "בייבי רות" (Baby Ruth) הושק בסביבות 1921 כפיתוח של חטיף קודם. שנה אחריו יבוא ה"מילקי וויי" (Milky Way), וב-1930 יצטרף "סניקרס" (Snickers) שקיבל את שמו משם הסוס האהוב של משפחת מארס (Mars), שמת חודשים ספורים לפני שהחטיף הושק.
לאחר מלחמת העולם השנייה פרצה תעשיית החטיפים קדימה בזכות טכנולוגיות ייצור חדשות ומרכיבים מלאכותיים. ה"צ'יטוס" (Cheetos) נוצרו בשנת 1948 על ידי פריטו-ליי (Frito-Lay) והציגו קטגוריה חדשה לחלוטין של חטיפי גבינה פריכים. משם הובילה הדרך לעוד ועוד חטיפים מוצלחים יותר ופחות, שהלכו והתרבו בעולם.
הנה תולדות החטיפים:
https://youtu.be/WkjCa2ccnMo
כך הומצא הצ'יפס הדקיק, אחד החטיפים האהובים:
https://youtu.be/NXeHeEHj9Xc
למה הפרינגלס באים בפחית?
https://youtu.be/yFN4SAktfSo
על המצאת התפוצ'יפס לילדים:
https://youtu.be/4lqp9R6MSQE
ובחיוך - יש קורא מחשבות של חטיפים? (עברית)
https://youtu.be/AQJJY5A9o48
החטיפים הפופולריים באמריקה לאורך העשורים האחרונים:
https://youtu.be/VbiPObmSS0w?long=yes
עם שם שמזכיר קבוצת מהפכנים לטינית או להקת רוק תל אביבית, "רדיקלים חופשיים" (Free Radicals) הוא כינוי עתיר דמיון ואפילו מרגש לחומרים שהמדע מצא שמזיקים לגופנו ופוגעים בבריאות שלנו.
בואו נמשיך רגע עם הדמיון - דמיינו שהרדיקלים החופשיים הם מעין שבטים ברברים, לוחמים אלימים, חסרי רחמים, צמאי דם וביזה, הפושטים על עיר שלווה בימי הביניים, מחסלים את מגיניה, בוזזים את הרכוש ומרעילים את הבארות לזמן רב.
כל שנותר למי שנשארו בחיים לאחר מכן הוא חיים של עוני, חולשה ואובדן.
כך בדיוק דימו מדענים את מה שקורה בגופנו, הגוף האנושי החשוף לפשיטות חוזרות ובאות של רדיקלים חופשיים שכאלו. הוא מותקף שוב ושוב, הולך ונחלש, מזדקן ולא יכול לצבור כוח מחדש. ככל שהם באים יותר הוא ייחלש מהר יותר ויהפוך פחות ופחות בריא.
אז ההנחה הייתה שהגורם להזדקנות או לפחות המנגנון העיקרי שאחראי לה הוא הצטברות של נזק בתאי הגוף שגורם לנו החמצון. והחמצון הזה, אמרו לנו שנים רבות, הוא תגובה כימית ותוצאה של פעילות תרכובות דוגמת רדיקלים חופשיים.
לפי המדענים, חִמצוּן יום-יומי שולף אלקטרונים מהמולקולות שבגופנו, הופך אותן לרדיקלים חדשים, מסַכן בהדרגה וממש הורס את רקמות ואיברי הגוף, כשבסופו של דבר הוא פוגע קשות בתפקודו הכללי.
אבל אילו מולקולות בגוף החימצון הורס? - מדובר בין השאר בחלבונים, פחמימות, שומנים, כמו גם במרכיבים חיוניים אחרים בתאים שבגוף ואפילו, החזיקו חזק - אפילו פוגע ישירות בדנ"א שלנו.
רק כוח אחד יכול לעצור אותם.
אלה נוגדי החמצון (Antioxidant). "צבא ההגנה לגוף", אם תרצו. אלה החומרים שנלחמים בתוך גופנו ב"רדיקלים החופשיים".
נוגדי החמצון מהווים את המרכיב המשמעותי ביותר כנגד השפעת החִמצוּן שיוצרים הרדיקלים החופשיים ורק הם יכולים לעמוד מולם ולתת להם "פייט" הולם. נוגדי החמצון הם המענה ההגנתי והבריא של גופנו לנזקי הרדיקלים החופשיים והלא חיוביים הללו.
בדימוי הרומנטי והמסעיר הזה נוגדי החמצון הם כמו תגבורת שבאה להגן. רכובים על גב מזון בריא או כמוסות ויטמינים יוקרתיות - ככל שיהיו יותר מהם בגופנו, הרדיקלים ייבלמו.
#טוויסט בעלילה
אבל הפתעה... יש סיכוי שהאמת היא לא בדיוק ואולי אפילו כלל לא כזו.
מסתבר שחוקר משנות ה-40 של המאה ה-20 בשם דֶנהַם הֶרמן הוא שאחראי לתיאוריית ההזדקנות כתוצאה מנזקי הרדיקלים החופשיים והחִמצוּן שהם יוצרים בגוף. האיש, לפי הטענה, הוא בכלל לא מהתחום והגיע אליו אחרי קריאה אקראית של מגזין של אשתו... חקר, פרסם והקהילה המדעית התרשמה.
מסתבר שעם השנים לא הצליחו מדענים אחרים לשחזר בניסויים חוזרים את ממצאי הניסויים שהרמן ערך. יותר מזה - עד שנות ה-70 לא נמצאה הוכחה של ממש להשפעת הזנה של בעלי חיים בנוגדי חִמצוּן על הארכת תוחלת חייהם.
מסוכן יהיה מצידנו לטעון שתיאוריית הרדיקלים החופשיים היא מופרכת מהיסוד. אבל נראה שרדיקלים חופשיים הם לא תמיד מזיקים כמו שסיפרו לנו, ועוד יותר מזה שנוגדי החִמצוּן ה"נלחמים" בהם אינם טובים תמיד, או לפחות מספיקים.
מה שבטוח הוא שלחברות ותאגידי ענק היה אינטרס להדהד את התיאוריה המוכרת. מעל חצי מאוכלוסיית ארה"ב נוטלת תוספים עמוסי נוגדי חימצון בכל יום, במסגרת צריכת תוספי המזון של מולטי-ויטמינים יקרים. הסכומים שהם מרוויחים מזה הם אדירים
#לסיכום
אאוריקה לא מנסה להיכנס לוויכוחים בין מדענים או לפצח תרמיות מדעיות, אם היו כאן כאלה. ברור הוא שנוגדי חימצון אינם מזיקים לגוף ולכן נמשיך בתזונה עשירה ככל האפשר בהם. לא בטוח, עם זאת, שקנייה של תוספי מזון וקפסולות של נוגדי חימצון שווה את ההוצאה הגדולה.
במקומה שווה אולי להקפיד על תזונה נכונה וצריכה של פחות קלוריות ובעיקר פחות קלוריות ממזון מטוגן, רווי בשמן, של מזון מעובד או מתועש. אלה בבירור גורמים לנו לירידה משמעותית בבריאות, בין אם ביצירת רדיקליים חופשיים ובין אם באופן אחר שעדיין לא מובן לנו לחלוטין.
הנה הרדיקלים החופשיים (מתורגם):
https://youtu.be/GDaoFn0RtwU
הסבר ויזואלי של פעילות הרדיקל החופשי והנזק החמצוני שהוא גורם (עברית):
https://youtu.be/9wQt_yIDKeE
סרטון תיעודי קצר על רדיקלים חופשיים (מתורגם):
https://youtu.be/vCm_CRKKk88
והסבר כללי על התזונה שלנו והשפעתה הלא תמיד ידועה:
https://youtu.be/zzl1PczgTHI
