היום Yes הוא שירות טלוויזיה בלוויין, אבל בשנות ה-70 השם הזה היה שמור ללהקת הרוק המתקדמת מכולן - להקת יס. למעשה היו אז הרבה להקות רוק מתקדם טובות, אבל זו הייתה הלהקה עם הנטייה ליצירות הגדולות והקלאסיות ביותר, להקה חוקרת ומנסה כל הזמן, שבהרבה מובנים הייתה האייקון הבולט ביותר של הרוק המתקדם בסוונטיז.

היצירות הארוכות והמורכבות של יס היו מאד חדשניות לזמנן. ג'ון אנדרסון, הסולן של יס, סיפר בראיונות שאחרי שהקים עם הבסיסט כריס סקווייר את הלהקה, הם הלכו בעקבות המוסיקאי פורץ הדרך פרנק זאפה. בהשראתו של זאפה, שהיה המוביל של המוסיקה המתקדמת ועשה דברים ראשוניים ופורצי דרך, מה שנקרא אוונגארד, יצרו חברי להקת יס מוסיקה חדשנית משלהם.

ואכן, מהרגע הראשון בלטה יס בנגינה הווירטואוזית של חברי הלהקה, בקומפוזיציות העשירות ובעיבודים המתוחכמים שלה. הצליל העשיר של הלהקה עם ההשפעות המוסיקליות הקלאסיות שניכרו בו, ביחד עם השפעות ג'אז ויחידת הקצב המושלמת שלה - כל אלה הפכו את המוסיקה שלה ליצירת רוק שהתנשאה מעל לרוק הרגיל. כך הם היו ללהקה שסימנה יותר מכל הרכב את היווצרות הרוק המתקדם, פרוגרסיב, או בשמו המקוצר 'פרוג-רוק'.

הם היו חבורת נגנים מצוינת, שבמהלך השנים נראתה כמו תחנת רכבת. שוב ושוב התחלפו חבריה, עזבו, חזרו, נשארו, רבו, פרשו וחוזר חלילה... היציב ביותר היה כריס סקווייר, שעד מותו ב-2015 ניגן בלהקה לאורך כל שנותיה. שיאן הגיחות היה ריק ווייקמן, הקלידן היומרני ביותר ברוק המתקדם ואחד המוכשרים שבהם, שהשתתף בלהקה ב-5 תקופות שונות שלה!

בלט בלהקה גם הגיטריסט סטיב האו, מוסיקאי בעל צליל ייחודי שנבחר במהלך 5 שנים בשנות ה-70 ל"גיטריסט הטוב ביותר" על ידי מגזין Guitar Player. הוא שלט בכלי מיתר רבים וניגן בטכניקות מרהיבות ומגוונות. לנגינת צלילים אקזוטיים במוסיקה האפית של הלהקה, עוד בטרם יצא אפקט שאפשר צליל כזה, הוא פיתח טכניקה של צליל גיטרה ללא אטאק. את הצליל הזה הפיק כשבעת הפריטה הוא החליש בזרת שלו את הגיטרה לחלוטין ומיד הגביר, כך שהצליל נוצר כמעט יש מאין.

הנגן הפחות בולט היה הסולן והסמל של הלהקה - ג'ון אנדרסון. אבל הוא החזיק את הנשק הסודי שלה. זה היה קול הפלצט שלו, שהיה לסמל של יס. הקול הגבוה הזה, צליל הראש הנדיר יחסית אצל סולני רוק, הזכיר קולות של סולני מקהלות נערים עתיקות והיה לדובדבן שמעל לקצפת הצליל הייחודי של יס. לצד רוק אמיתי ומתקדם, אנדרסון הדהד בלדות אנגליות של פעם וקולות של סריסים באירופה העתיקה. הוא זימר שירי סיפור ממדינות ועולמות רחוקים וסיפורים מזומרים על תרבויות אבודות, מלוות במוסיקה מורכבת ומרהיבה.

את עטיפות האלבומים המצוירות של יס, עם נופים דמויי כוכבים רחוקים ועולמות מדומיינים, צייר האמן רוגר דין לאלבומי הלהקה. העטיפות הללו היו יוצאות דופן בציורים המופלאים שעליהן. העיצוב הקוסמי-אורגני שהוא יצר עבור יס הפך מזוהה עם הלהקה והשלים את החוויה של המוסיקה מעולמות, מקומות ותקופות רחוקות, שלהקת יס כל כך היטיבה ליצור.


שנייה לפני הפרוגרסיבי, כך יס הקליטו באולפן את "אמריקה" של סיימון וגרפונקל, מהקאברים היחידים שעשו בהתחלה:

http://youtu.be/Q0JkTIKm2iY


"ואת ואני" בהופעה עם תזמורת סימפונית:

http://youtu.be/AYmeJlm7Gcg


נגינת הגיטרה של האו בולטת גם ב-To Be Over:

https://youtu.be/0Lh-pee0ccg


אחרי שנים רבות יש להם עדיין "סיפורים מופלאים" בקול הקסום של אנדרסון ובגרסת אנפלאגד:

http://youtu.be/21v2Q3t_9N4


קבלו הצצה לעטיפות האלבומים האמנותיות להפליא שלהם:

http://youtu.be/LfdkrOMOwkw


הופעה חיה ב-2003 בפסטיבל הג'אז במונטרה, עם פתיחה נהדרת בקלידים של ריק ווייקמן:

https://youtu.be/nDXccU0xgNo?long=yes


וסרט תיעודי על יס ולהקות פרוגרסיב נוספות מאותה תקופה:

http://youtu.be/4ovHxAw_UEg?long=yes

פלסֶט (Falsetto), או פלצט, הוא צליל שירה גבוה מאד, טכניקה קולית המאפשרת לזמרים להפיק צלילים שהם מעבר לתחום הקול הרגיל. מה שיוצר את צליל הפלסט הוא רטט של קצות מיתרי הקול.

אמנם גם נשים יכולות לשיר פלסט, אך הוא מוכר יותר כטכניקה של שירה גברית, המאפשרת לגברים להפיק צלילי שירה גבוהים במיוחד, המזכירים קול נשי.

באופרה ובמחזמר הרבו להשתמש בו בעבר, לא פעם לשימושים קומיים שונים. זמרי פלסט, שנקראו "פלסֶטיסטים", וזמרי קונטרה-טנור, שקולם האופייני הוא גבוה במיוחד, נהגו לבצע קטעי שירה גבריים גבוהים במיוחד. בימי הביניים היו סריסים אחראים על הקולות הגבוהים. אלו היו גברים שסורסו בילדותם כדי שקולם לא יתחלף והם יוכלו לשיר בכנסיה את הקולות הגבוהים. נשים לא הורשו לשיר שירה דתית. בתאטרון בוצעו תפקידים נשיים, בדרך כלל על ידי נערים.

בשנות ה-70 של המאה הקודמת היו הפלסט ושירת הקונטרה-טנור פופולריים מאד גם במוסיקה הקלה. הקול הגבוה של הפלסט, צליל הראש הנדיר יחסית אצל סולני רוק, היה רך ונעים והתאים להרכבי רוק מתקדם שונים, במיוחד להקת "Yes", שהפכה אותו לסימן היכר שלה.

גם במוסיקת הפופ והרוק זכו הפלסט הגברי וקולות הקונטרה טנור להצלחה גדולה. שירי פופ רבים באותה תקופה מאד הצליחו בזכות הרכות והקסם "המלאכי" של קולות הפלסט הללו. זה היה אמנם קול גברי גבוה שלא נשמע גברי ומאצ'ו במיוחד, אבל הוא השלים את ההרמוניות הקוליות של הרכבים גבריים ורבים אהבו אותו. להקות גבריות נערצות כמו "הביץ' בויז" בסיקסטיז וה"בי ג'יז", "שיקאגו", "פרנקי ואלי וארבע העונות" של שנות ה-70, הפכו את הפלסט לסימן ההיכר שלהם.

מקור המילה פלסט בא מהמילה האיטלקית פלסטו (Falsetto), הקטנה של "פלסו", שפירושה באיטלקית "מזויף". משעשע ואירוני לחשוב שקול כה גבוה וצלול זכה לקישור מילולי כזה...


הנה בריאן ווילסון, מנהיג הביץ' בויז, שהפלסט שלו התנוסס מעל ההרמוניות המצוינות שלה:

https://youtu.be/6VO6pAUt3rw


"אם תעזבי אותי עכשיו" של להקת "שיקאגו":

https://youtu.be/j1ykMNtzMT8


הפלצט של הבי ג'יז היה לסמל ההיכר שלה:

https://youtu.be/XpqqjU7u5Yc


להקת יס עם "סיפורים מופלאים" בהופעה עם תזמורת סימפונית:

https://youtu.be/9-BMlq_zyko


זמר הקונטרה-טנור דויד דאור מבצע בפלסט את האדאג'יו מאת תומסו אלבינוני:

https://youtu.be/2ovCLdYnKHg


כך תשירו אתם פלסט:

https://youtu.be/XgQ1VmeELtw


מה הסיפור של שירת הפלסט שחזרה בגדול?

https://youtu.be/qJT2h5uGAC0?long=yes


וסרטון תיעודי קצר על זמרי הפלסט המפורסמים:

https://youtu.be/lv7-ZLRMPMI?long=yes

ספרו של ז'ול ורן, "מסע אל בטן האדמה" (Journey to the Center of the Earth), שפורסם בשנת 1864, הוא ספר מדע בדיוני מספר על חבורה קטנה שיצאה למסע אל מעמקי האדמה. המסע נערך בעקבות פתק שהתגלה בספר עתיק שכתב אלכימאי מפורסם מהמאה ה-16.

האיש שינהיג אותם למסע בבטן האדמה הוא פרופסור אוטו-פון לינדברוק, חוקר מינרלים ידוע ומי שמצא את הפתק בספר העתיק. הם שוכרים את צייד הברווזים הנס ביילקה, בתור מורה דרך. את מסעם לבטן האדמה מתחילים פרופסור לידנברוק, אחיינו אקסל וביילקה, בחדירה ללועו של הר געש כבוי באיסלנד, "השער" לבטן האדמה. איסלנד היא מקום הריכוז של הרי הגעש הגדולים בעולם.

במעמקי הר הגעש האיסלנדי הגבוה סנאפל הם מסיירים ומקווים שהר הגעש לא יתפרץ דווקא כשהם בפנים. ממנו הם חודרים למעמקי הארץ ומגלים דברים מופלאים. במסע לעומק של עשרות קילומטרים לכיוון "מרכז כדור הארץ" הם יפגשו גייזרים, אגמים תת-קרקעיים, חיות פרהיסטוריות, פגעי טבע, פטריות ענקיות, שרכים דמויי עץ בגובה עשרות מטרים, עצמות של חיות קדומות ואפילו ענק אנושי אחד בגובה כפול מבן אגם ממוצע.

בסוף הסיפור יוצאת החבורה אל פני כדור הארץ מתוך הר הגעש הימי של איטליה, הר הגעש סטרומבולי. הם עברו 5,000 ק"מ מנקודת הכניסה שלהם למעמקי האדמה ויצאו באיים הליפאריים שבאיטליה,

סרטים, ספרים ויצירות מוסיקליות נכתבו על עלילת הספר. הוליווד עשתה כמה סרטים שהם עיבודים של הספר, המוסיקאי ריק ווייקמן, קלידן להקת יס, פרסם שני אלבומי יצירות רוק מתקדם של המסע ופארק שעשועים ביפאן מדמה את המסע אל תוך כדור הארץ.


הנה קדימון הסרט "המסע אל בטן האדמה":

http://youtu.be/LZYd19bIhP0


פגישה עם צמחים טורפים:

http://youtu.be/iKY407VXg3s


וקטע מהיצירה "מסע אל מרכז כדור הארץ" של ריק ווייקמן:

https://youtu.be/8wFag3o10wg?long=yes