שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מי היה לואי פסטר ומה הוא גילה בניסוייו?
לואי פסטר, מהמדענים הגדולים בכל הזמנים, היה כימאי צרפתי שנחשב לאבי המיקרוביולוגיה. בתחילה עשה מחקרים בכימיה ועסק בחקר תכונות החומרים. במהלך עבודתו נתקל פסטר בחיידקים והפך לחוקר מעמיק בתחום זה. הוא צבר תגליות רבות ומשמעותיות, אך החשובה שבתגליותיו היתה גילוי החיסון.
החיסון של פסטר היווה מהפכה בתחום הרפואה, שכן הוא הצליח למצוא דרך שבה החיידקים, מקור רוב המחלות של האדם, ישמידו את עצמם בעצמם. הסוד היה התגלית המדהימה של לואי פסטר, שאם נדביק בעל חיים בחיידקים מוחלשים, הוא יהיה מחוסן. הדבר קורה כיוון שבעל החיים יחלה קלות במחלה ולא ימות ממנה אך לאחר שיתאושש, יוכל בעל החיים לעמוד בפני התקפה של חיידקים חזקים ואלימים מסוג זה, כיוון שהמחלה הקלה חיסנה אותו.
איך זה קורה? - היום אנו יודעים שהגוף שחווה מחלה ומתגבר עליה, מה שקורה כשמזריקים אליו חיידקים או וירוסים מוחלשים, הוא מייצר "תאי זיכרון". הללו נותרים בגוף זמן רב, כשהם רדומים. כשהנגיף תוקף את הגוף שוב, אי שם בעתיד, הם מתעוררים ותוקפים אותו בחזרה. הנוגדנים הללו מהווים את מה שזכה לשם המודרני "זיכרון חיסוני" וללואי פסטר יש זכות ראשונים על העיקרון הזה.
תגלית אחרת של פסטר היא כמובן "פיסטור" המזונות. מהו הפיסטור? - כשבדק פסטר מזונות שמחמיצים, כמו בירה וחלב, הוא הבין שחיידקים מגיעים אליהם מהאוויר וכשחקר את הבעיה גילה שהרתחת הבירה והחלב ישמידו את החיידקים ולא יאפשרו לחלב למשל להחמיץ או להתקלקל. זהו תהליך שנקרא מאז על שמו של פסטר - "פיסטור".
הנה הניסוי הראשון של החיסון שפותח על ידי לואי פסטר - על בעלי חיים:
http://youtu.be/-1Y9XCpkHsc
ותהליך הפיסטור, שפיתח לואי פסטר בשביל בירה. רק שנים אחר-כך יותאם התהליך לפיסטור חלב וישנה את בריאות הפעוטות:
http://youtu.be/0OmWbRKW4K8
מהו פיסטור החלב?
חלב מפוסטר הוא חלב שחומם היטב, כמעט עד רתיחה, ואז הושאר חם למשך כחצי שעה. בתהליך זה הושמדו החיידקים שבחלב, שהיו עלולים לגרום לנו למחלות.
תהליך הפיסטור נקרא על שם המדען הצרפתי לואי פסטר, שגילה את הדרך הזו להשמדת החיידקים המסוכנים שבבירה והחלב ומנע את מקרי החולי ואף המוות שנגרמו בשל חיידקים אלה.
הנה גילוי הפיסטור על ידי לואי פסטר:
http://youtu.be/0OmWbRKW4K8
סרטון אנימציה שמציג את הדרך שעובר החלב המפוסטר העמיד:
http://youtu.be/xSn-DnnYP3g
על הפיסטור של החלב:
http://youtu.be/hpoVypj4ogk
ופיסטור של ביצים:
http://youtu.be/2roripNFIOc
איך טעות הדבירה את מחלת הכולרה?
זה החל כשלואי פסטר זיהה את חיידקי הכולרה כגורם למחלה האיומה. במטרה ליצור חיסון נגד מחלת הכולרה של העופות הוא התכוון להזריק לעופות חיידקי כולרה אלימים. אבל העוזר שלו שגה ולקח בטעות תרבית ישָנה. מתרבית לא טריה זו הזריק העוזר לעופות חיידקי כולרה חלשים, שאיבדו את כוחם האלים.
פסטר הבחין בכך ובמקום לכעוס הוא פשוט ביקש מהעוזר להזריק שוב את החיידקים הנכונים. העוזר הזריק גם לאלה שלהם הזריק את החיסון הישן וגם לעופות נוספים.
זמן מה עבר ולואי פסטר שם לב לתופעה מעניינת - העופות שקיבלו את החיידקים המוחלשים לא מתו מחיידקי הכולרה האלימים שהוזרקו להם. לעומתם, העופות שקיבלו רק חיידקים אלימים מתו.
פסטר הסיק מכך שחיסון באמצעות חיידקים מוחלשים הוא דרך מצוינת למנוע את המחלה הקטלנית. כך הוא גם פתח פתח לחיפוש מדעי אחרי חיסונים דומים למחלות אחרות.
מאז עובדים כך חיסונים רבים. הגוף שמקבל נגיף מוחלש, מפתח נוגדנים שנקראים "תאי זיכרון". אלה מקנים לגוף את הזיכרון החיסוני שמאפשר לו לעמוד בעתיד בפני הנגיף הרגיל, אם וכאשר הוא תוקף אותו.
הנה החיסון הראשון שנותן פסטר לכבשים, כדי לבדוק אם הוא מציל אותם:
http://youtu.be/-1Y9XCpkHsc?t=14s
על גילוי החיסון למחלת הכולרה:
https://youtu.be/qRhKe9yLhPM
מדוע החיסון נגד כולרה כה חשוב?
https://youtu.be/yJ12nhvI3h4
על ג'ון סנואו וריפוי מחלת הכולרה (עברית):
https://youtu.be/zI7r-62HWaM
וסרטון שמסביר איך למנוע כולרה:
http://youtu.be/jG1VNSCsP5Q
מי הכריז שהתיאוריה של לואי פסטר אינה סבירה?
"התאוריה של לואי פסטר על חיידקים היא פיקציה מגוחכת!" - פייר פשה, פרופסור לפיזיולוגיה מהעיר טולוז, שאמר את הדברים בשנת 1872, יכול היה לאכול מאז המון כובעים, כשהמון חיידקים עליהם... הפיקציה שראה פייר פשה, מדע הבקטריולוגיה שייסד לואי פסטר, פתחה פתח לעולם הרפואה המודרני, למחקרים מדהימים על תסיסה, למחקר המיקרוביולוגיה, לפיתוח תהליך הפיסטור ולתעשייה בריאה ועמידה של מוצרים כמו מוצרי חלב, מוצרי בירה, יינות, דבש ועוד.
נראה שקצת צניעות לא תזיק למדענים ופרופסורים בהתנצחויות אקדמיות עם עמיתים, הלא כן?
הנה תורת החיידקים וסיפורו של אבי תורת החיידקים לואי פסטר:
http://youtu.be/tDEbq3lavrc
ומצגת וידאו על לואי פסטר ומדע הבקטריולוגיה:
http://youtu.be/Wo-ewybcG-Y
מהי מגפת הכולרה?
כולרה היא אחת המחלות הזיהומיות הקטלניות ביותר שפגעו באנושות ועד היום היא לא נעלמה מהעולם.
הגורם לה הוא חיידק בשם ויבריו כולרה (Vibrio cholerae) שחי במים מלוחים למחצה ומגיע אל גוף האדם דרך מים או מזון מזוהמים בצואה של נשאים. ברגע שהחיידק מגיע למעי הדק, הוא מפריש רעלן שמשבש לחלוטין את פעולת המעי.
הסימן הקלאסי של כולרה הוא שלשול מימי קיצוני שנראה כמו "מי אורז" בשל עכירותו הלבנבנה. חולה קשה יכול לאבד מגופו עד 20 ליטר נוזלים ביממה, מה שמוביל לייבוש מסכן חיים, ירידה חדה בלחץ הדם, התכווצויות שרירים ובמקרים קיצוניים גם למוות תוך שעות בודדות.
ללא טיפול, שיעור התמותה יכול להגיע ל-50 אחוז. עם טיפול, הוא צונח לפחות מ-1 אחוז, ולרוב מדובר בפתרון פשוט להפליא: שתיית תמיסת מלחים ונוזלים.
סיפור מפורסם בתולדות הרפואה מתחיל בשנת 1854, עת פרצה מגפת כולרה קשה בלונדון. הרופא הבריטי ג'ון סנו (John Snow) מיפה את הנדבקים וגילה שכולם שתו ממשאבת מים אחת ברחוב ברוד סטריט (Broad Street). הוא שכנע את פקידי העיר להסיר את ידית המשאבה, המגפה נפסקה ועמה נולדה האפידמיולוגיה המודרנית. מה שמשעשע במיוחד הוא שגם אחרי שסנו הוכיח שיש הגיון זיהומי במחלה, המשיכו רוב עמיתיו להאמין שמחלות מגיעות מ"אוויר רע".
עוד מעניין שהקרדיט לגילוי החיידק ניתן בדרך כלל לרוברט קוך (Robert Koch) הגרמני שזיהה אותו ב-1883. אבל כבר ב-1854, כמעט 30 שנה לפני קוך, תיאר אותו האיטלקי פיליפו פאצ'יני (Filippo Pacini) שלא זכה לכל הכרה בימי חייו.
שבע מגפות כולרה עולמיות פקדו את האנושות מאז 1817. ששת הראשונות פרצו מדלתת נהר הגנגס שבהודו. המגפה השביעית, שפרצה ב-1961 מאינדונזיה, נמשכת עד ימינו. בכל שנה נרשמים בעולם בין 1.3 ל-4 מיליון חולים, כשבין 21,000 ל-143,000 מהם מתים, בעיקר באפריקה שמדרום לסהרה, בדרום אסיה ובחלקים מאמריקה הלטינית.
לחסן מפני כולרה ניתן באמצעות חיסון פומי (חיסון שנלקח דרך הפה, בשתייה או בכדורים), בשתי מנות וברווח של 7 עד 14 יום.
הנה הכולרה וכיצד למנוע אותה:
https://youtu.be/jG1VNSCsP5Q
על ג'ון סנואו שהבין את הכולרה (עברית):
https://youtu.be/zI7r-62HWaM
כך מתפשטת הכולרה:
https://youtu.be/cvMN_YjDiCI
מה הייתה המגפה הגדולה של לונדון?
בשנת 1664-5 תקפה את לונדון מגפה איומה והיא הפכה לעיר רפאים. הרחובות שהיו עמוסים בקולות ובחיים התרוקנו. החנויות ננעלו והפעמונים צלצלו בלי הרף, כשעגלות עמוסות גופות עוברות בלילה עם הקריאה החוזרת: "הוציאו החוצה את המתים שלכם!".
זו הייתה המגפה הגדולה של לונדון (The Great Plague of London), המגפה האחרונה והקשה ביותר של מחלת הדבר הבובוני (Bubonic Plague) שפקדה את אנגליה. תוך זנה וחצי בלבד הושמדה כרבע מאוכלוסיית העיר.
המחלה הגיעה מהולנד. בשנים 1663 עד 1664 הייתה העיר אמסטרדם (Amsterdam) שרויה במגפה קשה ואוניות סחר שהביאו בלות כותנה ממנה הגיעו לנמל של לונדון עם משלוח נוסף ולא רצוי במטענן: פרעושים נגועים.
הראשונים למות היו תושבי השכונה הענייה סנט ג'ילס (St. Giles-in-the-Fields) שמחוץ לחומות העיר. בתחילה נראה היה שמדובר בכמה עשרות מקרים, אבל עם בוא הקיץ החם האש הלכה וגברה. בשיאה, בשבוע שבין ה-19 ל-26 בספטמבר 1665, מתו תוך שבוע ימים 7,165 איש ואישה וילדים.
הגורם היה חיידק בשם Yersinia pestis, שהגיע לאדם דרך עקיצת פרעוש שחי על חולדות שחורות. המחלה התבטאה ב-3 צורות עיקריות: הבובונית (Bubonic) עם נפיחויות כואבות בבלוטות הלימפה, הריאתית (Pneumonic) שהתפשטה בשיעול ובנשימה והדמית (Septicaemic) שפגעה ישירות בדם. אם בראשונה עוד היה סיכוי לחולה, בשתי האחרונות כמעט ולא היה סיכוי לשרוד.
עם כל כך מעט ידע ורפואה פרימיטיבית שעמדה לרשותם, לתושבי לונדון של המאה ה-17 לא היה הרבה סיכוי לנצח כזה אויב חסר רחמים.
אנשי הרפואה של התקופה לא הבינו את מנגנון ההדבקה. הם האמינו ב"אוויר רע" כגורם המחלה, שרפו מדורות ברחובות לטיהור האוויר ועודדו ילדים לעשן טבק כמניעה. כלבים וחתולים הואשמו בהפצת המגפה ונהרגו, ועיריית לונדון חיסלה למעלה מ-4,000 כלבים. באירוניה טרגית של ממש, חיסול החתולים והכלבים רק הגביר את מספר החולדות בעיר.
המלך צ'ארלס השני (King Charles II) ברח מלונדון ביולי 1665 עם כל חצרו, תחילה לארמונו בסאליסברי (Salisbury). כאשר המגפה הגיעה גם לשם, הוא המשיך באוקטובר לאוקספורד (Oxford).
הפרלמנט (Parliament) התכנס אף הוא באוקספורד. בתים שבהם אובחנה מגפה סומנו בצלב אדום ובכיתוב "אלוהים, רחם עלינו" ("Lord Have Mercy Upon Us"), ונסגרו מבחוץ, כשכל בני המשפחה, חולים וגם הבריאים כאחד, ננעלו בפנים.
שמואל פיפס (Samuel Pepys), פקיד ממשלתי ומנהל ימי שנשאר בלונדון לאורך רוב ימי המגפה ותיעד אותה ביומנו, כתב ב-7 ביוני 1665 על חרדתו כשראה לראשונה צלבים אדומים על דלתות ב"דרורי ליין". תגובתו הייתה לקנות מיד טבק לגלגול כדי להריח ולמצוץ. הוא האמין בתמימות שריח הטבק יגן עליו מהמחלה.
פיפס שרד ואנחנו יודעים זאת כי הוא המשיך לכתוב. הוא היה מהמעטים שנשארו: רוב העשירים, הרופאים, הסוחרים ואנשי המשפט ברחו. בסוף 1665 כתב פיפס ביומנו שמעולם לא חי בשמחה כה גדולה כמו אותה שנה, למרות הכול.
פיפס דם ציין ביומנו שהוא חשש ברצינות שפאות שיער אופנתיות עלולות לצאת מהאופנה בשל המגפה, מאחר שאנשים חששו שהשיער עשוי להגיע מקורבנות המגפה.
בחורף 1665 המגפה החלה לדעוך, עם הקור שהרג את הפרעושים. בפברואר 1666 חזר המלך לעיר. שנה אחר כך, בספטמבר 1666, פרצה השריפה הגדולה (The Great Fire of London) ששרפה שטח ענקי במרכז העיר. מיתוס אהוב טוען שהאש סיימה את המגפה בכך שהרגה את החולדות, אך ההיסטוריה מפריכה אותו: המגפה כבר הייתה בדעיכה לפני שהאש פרצה, האש לא הגיעה לשכונות שנפגעו קשה כמו Whitechapel ו-Southwark, ולמעשה המגפה לא עברה מן העולם סופית עד 1679.
הנפגעים הרשמיים במגפה שהחריבה את לונדון הגיעו ל-68,596 אך ההיסטוריונים מאמינים שהמספר האמיתי עלה על 100,000, מתוך אוכלוסייה של כ-460,000 איש. שכונות עניות כמו Stepney, Shoreditch ו-Cripplegate נחרבו. השתנתה הדמוגרפיה של העיר, כלומר הרכב האוכלוסיה שלה. המשק נפגע קשות ורבים שברחו מלונדון לא חזרו.
פרט מדעי מעניין מספר שכשאוניברסיטת קיימברידג' (Cambridge) נסגרה בגלל המגפה, נאלץ סטודנט צעיר בשם אייזק ניוטון (Isaac Newton), שסיים זה עתה תואר ראשון, לחזור לחווה המשפחתית ב-Woolsthorpe שבלינקולנשייר (Lincolnshire).
באותן שנות בידוד 1665 עד 1666 , שנים המכונות "שנת הפלא" (Annus Mirabilis), הניח ניוטון את היסודות לתורת הכבידה, חקר אופטיקה בניסויי פריזמה ועיצב את הבסיס למה שיהפוך לחשבון הדיפרנציאלי. בשבילו הפכו שנות אחת המגפות ההרסניות בהיסטוריה ושנים הרות האסון בתולדות העיר, לשנות היצירה הפוריות ביותר.
הנה קיצור סיפורה של מגפת לונדון הגדולה:
https://youtu.be/LMRTo7diFaU
קצרצר על המגפה הגדולה של לונדון (מסך מלא):
https://youtu.be/tVETe-IlB8k
המגפה הזו די החריבה את לונדון:
https://youtu.be/1F6m98rlgGk
וסרט תיעודי על המגפה שתקפה את בירת האימפריה:
https://youtu.be/IwB1ha70dRA?long=yes
מהי התסיסה ואיך היא מייצרת אוכל ומשקה?
מה משותף ליין, לחם, בירה, יוגורט, גבינות וסוגי נקניקים שונים? - ובכן מדובר בתסיסה (Fermentation), תהליך שהתגלה בשנת 1875 על ידי המדען הצרפתי קינדארד דה לה-טור. הוא גילה את התסיסה, שנוצרת כששמרים חד-תאיים ממשפחת הפטריות, יוצרים תהליך כימי שמייצר אלכוהול מסוכר ועמילן.
הבירה היא משקה עתיק מאד. כבר לפני 7000 שנה ידעו לייצר בירה ועד היום זהו אחד המשקאות האהובים בעולם. לא רבים יודעים שהסוד של הבירה היא התסיסה שלה.
כמו בלחם, גם בייצור בירה מתבצעת תסיסה בשמרים. בירה מכינים ממים, שמרים, כשות ולתת, שהיא שעורה שעברה הנבטה וייבוש באמצעות קלייה.
ההכנה מתחילה בבישול הבירה, שיוצר תירוש, ממנו מפרידים את הקליפות. אחר כך מרתיחים את התירוש ואז מקררים ומוסיפים לו שמרים. השמרים גורמים לתסיסה. לאחר פרק זמן של שבועיים-שלושה מקררים את הבירה מאוד ומסננים אותה, כדי לקבל את הבירה המוכנה ואהובה כל כך.
הנה החיידקים שעושים לנו אוכל (מתורגם):
https://youtu.be/eksagPy5tmQ
סרטון על התסיסה:
https://youtu.be/MPToC2_tjxo
הסבר על התסיסה מבחינה כימית:
https://youtu.be/6-D1oes63_U
התסיסה ביוגורט:
https://youtu.be/V4MuECi05hc
וכך מכינים בירה בעזרת התסיסה (עברית):
http://youtu.be/iGZs94d02Ts
איך תופחים השמרים ואיך הם תורמים למאפה?
השמרים (Yeast) הם פטריות חד תאיות, מעין צמחים זעירים. כשהשמרים תוססים, הם אוכלים סוכר או עמילן והופכים אותו לבועות גזים, כמו דו-תחמוצת הפחמן. את בועות הגז הללו ניתן לראות כשמסתכלים בלבן של הלחם. הן החורים של הלחם והם נוצרים כשהגז שנוצר על ידי השמרים מתפיח את הבצק והוא נעשה ספוגי ותפוח. תודות להתפחה הבצק הופך לבצק קל יותר, חמצמץ וטעים לאכילה.
כשקונים אבקת שמרים ומערבבים אותה במים, התאים חוזרים לתחייה והפטריה מתחילה לעבוד.
על אף שנעשה בהם שימוש נרחב זמן רב לפני כן, רק בשנת 1680 נצפו השמרים לראשונה בהיסטוריה. היה זה חלוץ המיקרוסקופיה, החוקר ההולנדי אנטוני ואן לוונהוק, שראה אותם אז לראשונה במיקרוסקופ שלו. 200 שנה אחר כך, בשנת 1857, יחקור אותם לואי פסטר ובעקבותיו השמרים יזוהו כמיקרואורגניזמים שאחראים לתסיסה שהופכת את הסוכר לאתנול. בשנת 1996 הושלם מיפוי הגנום של שמרי האפייה. הסתבר שהוא כולל 6,294 גנים.
הנה השמרים התופחים:
https://youtu.be/4mxqGF9JZHI
הסברים מעט יותר מדעיים:
https://youtu.be/GvD-8ZfxfOY
וכך החלו היסטורית להשתמש בתגלית של השמרים:
https://youtu.be/qylxpwNhFYI?t=1m36s
לואי פסטר, מהמדענים הגדולים בכל הזמנים, היה כימאי צרפתי שנחשב לאבי המיקרוביולוגיה. בתחילה עשה מחקרים בכימיה ועסק בחקר תכונות החומרים. במהלך עבודתו נתקל פסטר בחיידקים והפך לחוקר מעמיק בתחום זה. הוא צבר תגליות רבות ומשמעותיות, אך החשובה שבתגליותיו היתה גילוי החיסון.
החיסון של פסטר היווה מהפכה בתחום הרפואה, שכן הוא הצליח למצוא דרך שבה החיידקים, מקור רוב המחלות של האדם, ישמידו את עצמם בעצמם. הסוד היה התגלית המדהימה של לואי פסטר, שאם נדביק בעל חיים בחיידקים מוחלשים, הוא יהיה מחוסן. הדבר קורה כיוון שבעל החיים יחלה קלות במחלה ולא ימות ממנה אך לאחר שיתאושש, יוכל בעל החיים לעמוד בפני התקפה של חיידקים חזקים ואלימים מסוג זה, כיוון שהמחלה הקלה חיסנה אותו.
איך זה קורה? - היום אנו יודעים שהגוף שחווה מחלה ומתגבר עליה, מה שקורה כשמזריקים אליו חיידקים או וירוסים מוחלשים, הוא מייצר "תאי זיכרון". הללו נותרים בגוף זמן רב, כשהם רדומים. כשהנגיף תוקף את הגוף שוב, אי שם בעתיד, הם מתעוררים ותוקפים אותו בחזרה. הנוגדנים הללו מהווים את מה שזכה לשם המודרני "זיכרון חיסוני" וללואי פסטר יש זכות ראשונים על העיקרון הזה.
תגלית אחרת של פסטר היא כמובן "פיסטור" המזונות. מהו הפיסטור? - כשבדק פסטר מזונות שמחמיצים, כמו בירה וחלב, הוא הבין שחיידקים מגיעים אליהם מהאוויר וכשחקר את הבעיה גילה שהרתחת הבירה והחלב ישמידו את החיידקים ולא יאפשרו לחלב למשל להחמיץ או להתקלקל. זהו תהליך שנקרא מאז על שמו של פסטר - "פיסטור".
הנה הניסוי הראשון של החיסון שפותח על ידי לואי פסטר - על בעלי חיים:
http://youtu.be/-1Y9XCpkHsc
ותהליך הפיסטור, שפיתח לואי פסטר בשביל בירה. רק שנים אחר-כך יותאם התהליך לפיסטור חלב וישנה את בריאות הפעוטות:
http://youtu.be/0OmWbRKW4K8
חלב מפוסטר הוא חלב שחומם היטב, כמעט עד רתיחה, ואז הושאר חם למשך כחצי שעה. בתהליך זה הושמדו החיידקים שבחלב, שהיו עלולים לגרום לנו למחלות.
תהליך הפיסטור נקרא על שם המדען הצרפתי לואי פסטר, שגילה את הדרך הזו להשמדת החיידקים המסוכנים שבבירה והחלב ומנע את מקרי החולי ואף המוות שנגרמו בשל חיידקים אלה.
הנה גילוי הפיסטור על ידי לואי פסטר:
http://youtu.be/0OmWbRKW4K8
סרטון אנימציה שמציג את הדרך שעובר החלב המפוסטר העמיד:
http://youtu.be/xSn-DnnYP3g
על הפיסטור של החלב:
http://youtu.be/hpoVypj4ogk
ופיסטור של ביצים:
http://youtu.be/2roripNFIOc
זה החל כשלואי פסטר זיהה את חיידקי הכולרה כגורם למחלה האיומה. במטרה ליצור חיסון נגד מחלת הכולרה של העופות הוא התכוון להזריק לעופות חיידקי כולרה אלימים. אבל העוזר שלו שגה ולקח בטעות תרבית ישָנה. מתרבית לא טריה זו הזריק העוזר לעופות חיידקי כולרה חלשים, שאיבדו את כוחם האלים.
פסטר הבחין בכך ובמקום לכעוס הוא פשוט ביקש מהעוזר להזריק שוב את החיידקים הנכונים. העוזר הזריק גם לאלה שלהם הזריק את החיסון הישן וגם לעופות נוספים.
זמן מה עבר ולואי פסטר שם לב לתופעה מעניינת - העופות שקיבלו את החיידקים המוחלשים לא מתו מחיידקי הכולרה האלימים שהוזרקו להם. לעומתם, העופות שקיבלו רק חיידקים אלימים מתו.
פסטר הסיק מכך שחיסון באמצעות חיידקים מוחלשים הוא דרך מצוינת למנוע את המחלה הקטלנית. כך הוא גם פתח פתח לחיפוש מדעי אחרי חיסונים דומים למחלות אחרות.
מאז עובדים כך חיסונים רבים. הגוף שמקבל נגיף מוחלש, מפתח נוגדנים שנקראים "תאי זיכרון". אלה מקנים לגוף את הזיכרון החיסוני שמאפשר לו לעמוד בעתיד בפני הנגיף הרגיל, אם וכאשר הוא תוקף אותו.
הנה החיסון הראשון שנותן פסטר לכבשים, כדי לבדוק אם הוא מציל אותם:
http://youtu.be/-1Y9XCpkHsc?t=14s
על גילוי החיסון למחלת הכולרה:
https://youtu.be/qRhKe9yLhPM
מדוע החיסון נגד כולרה כה חשוב?
https://youtu.be/yJ12nhvI3h4
על ג'ון סנואו וריפוי מחלת הכולרה (עברית):
https://youtu.be/zI7r-62HWaM
וסרטון שמסביר איך למנוע כולרה:
http://youtu.be/jG1VNSCsP5Q
"התאוריה של לואי פסטר על חיידקים היא פיקציה מגוחכת!" - פייר פשה, פרופסור לפיזיולוגיה מהעיר טולוז, שאמר את הדברים בשנת 1872, יכול היה לאכול מאז המון כובעים, כשהמון חיידקים עליהם... הפיקציה שראה פייר פשה, מדע הבקטריולוגיה שייסד לואי פסטר, פתחה פתח לעולם הרפואה המודרני, למחקרים מדהימים על תסיסה, למחקר המיקרוביולוגיה, לפיתוח תהליך הפיסטור ולתעשייה בריאה ועמידה של מוצרים כמו מוצרי חלב, מוצרי בירה, יינות, דבש ועוד.
נראה שקצת צניעות לא תזיק למדענים ופרופסורים בהתנצחויות אקדמיות עם עמיתים, הלא כן?
הנה תורת החיידקים וסיפורו של אבי תורת החיידקים לואי פסטר:
http://youtu.be/tDEbq3lavrc
ומצגת וידאו על לואי פסטר ומדע הבקטריולוגיה:
http://youtu.be/Wo-ewybcG-Y
לואי פסטר
כולרה היא אחת המחלות הזיהומיות הקטלניות ביותר שפגעו באנושות ועד היום היא לא נעלמה מהעולם.
הגורם לה הוא חיידק בשם ויבריו כולרה (Vibrio cholerae) שחי במים מלוחים למחצה ומגיע אל גוף האדם דרך מים או מזון מזוהמים בצואה של נשאים. ברגע שהחיידק מגיע למעי הדק, הוא מפריש רעלן שמשבש לחלוטין את פעולת המעי.
הסימן הקלאסי של כולרה הוא שלשול מימי קיצוני שנראה כמו "מי אורז" בשל עכירותו הלבנבנה. חולה קשה יכול לאבד מגופו עד 20 ליטר נוזלים ביממה, מה שמוביל לייבוש מסכן חיים, ירידה חדה בלחץ הדם, התכווצויות שרירים ובמקרים קיצוניים גם למוות תוך שעות בודדות.
ללא טיפול, שיעור התמותה יכול להגיע ל-50 אחוז. עם טיפול, הוא צונח לפחות מ-1 אחוז, ולרוב מדובר בפתרון פשוט להפליא: שתיית תמיסת מלחים ונוזלים.
סיפור מפורסם בתולדות הרפואה מתחיל בשנת 1854, עת פרצה מגפת כולרה קשה בלונדון. הרופא הבריטי ג'ון סנו (John Snow) מיפה את הנדבקים וגילה שכולם שתו ממשאבת מים אחת ברחוב ברוד סטריט (Broad Street). הוא שכנע את פקידי העיר להסיר את ידית המשאבה, המגפה נפסקה ועמה נולדה האפידמיולוגיה המודרנית. מה שמשעשע במיוחד הוא שגם אחרי שסנו הוכיח שיש הגיון זיהומי במחלה, המשיכו רוב עמיתיו להאמין שמחלות מגיעות מ"אוויר רע".
עוד מעניין שהקרדיט לגילוי החיידק ניתן בדרך כלל לרוברט קוך (Robert Koch) הגרמני שזיהה אותו ב-1883. אבל כבר ב-1854, כמעט 30 שנה לפני קוך, תיאר אותו האיטלקי פיליפו פאצ'יני (Filippo Pacini) שלא זכה לכל הכרה בימי חייו.
שבע מגפות כולרה עולמיות פקדו את האנושות מאז 1817. ששת הראשונות פרצו מדלתת נהר הגנגס שבהודו. המגפה השביעית, שפרצה ב-1961 מאינדונזיה, נמשכת עד ימינו. בכל שנה נרשמים בעולם בין 1.3 ל-4 מיליון חולים, כשבין 21,000 ל-143,000 מהם מתים, בעיקר באפריקה שמדרום לסהרה, בדרום אסיה ובחלקים מאמריקה הלטינית.
לחסן מפני כולרה ניתן באמצעות חיסון פומי (חיסון שנלקח דרך הפה, בשתייה או בכדורים), בשתי מנות וברווח של 7 עד 14 יום.
הנה הכולרה וכיצד למנוע אותה:
https://youtu.be/jG1VNSCsP5Q
על ג'ון סנואו שהבין את הכולרה (עברית):
https://youtu.be/zI7r-62HWaM
כך מתפשטת הכולרה:
https://youtu.be/cvMN_YjDiCI
בשנת 1664-5 תקפה את לונדון מגפה איומה והיא הפכה לעיר רפאים. הרחובות שהיו עמוסים בקולות ובחיים התרוקנו. החנויות ננעלו והפעמונים צלצלו בלי הרף, כשעגלות עמוסות גופות עוברות בלילה עם הקריאה החוזרת: "הוציאו החוצה את המתים שלכם!".
זו הייתה המגפה הגדולה של לונדון (The Great Plague of London), המגפה האחרונה והקשה ביותר של מחלת הדבר הבובוני (Bubonic Plague) שפקדה את אנגליה. תוך זנה וחצי בלבד הושמדה כרבע מאוכלוסיית העיר.
המחלה הגיעה מהולנד. בשנים 1663 עד 1664 הייתה העיר אמסטרדם (Amsterdam) שרויה במגפה קשה ואוניות סחר שהביאו בלות כותנה ממנה הגיעו לנמל של לונדון עם משלוח נוסף ולא רצוי במטענן: פרעושים נגועים.
הראשונים למות היו תושבי השכונה הענייה סנט ג'ילס (St. Giles-in-the-Fields) שמחוץ לחומות העיר. בתחילה נראה היה שמדובר בכמה עשרות מקרים, אבל עם בוא הקיץ החם האש הלכה וגברה. בשיאה, בשבוע שבין ה-19 ל-26 בספטמבר 1665, מתו תוך שבוע ימים 7,165 איש ואישה וילדים.
הגורם היה חיידק בשם Yersinia pestis, שהגיע לאדם דרך עקיצת פרעוש שחי על חולדות שחורות. המחלה התבטאה ב-3 צורות עיקריות: הבובונית (Bubonic) עם נפיחויות כואבות בבלוטות הלימפה, הריאתית (Pneumonic) שהתפשטה בשיעול ובנשימה והדמית (Septicaemic) שפגעה ישירות בדם. אם בראשונה עוד היה סיכוי לחולה, בשתי האחרונות כמעט ולא היה סיכוי לשרוד.
עם כל כך מעט ידע ורפואה פרימיטיבית שעמדה לרשותם, לתושבי לונדון של המאה ה-17 לא היה הרבה סיכוי לנצח כזה אויב חסר רחמים.
אנשי הרפואה של התקופה לא הבינו את מנגנון ההדבקה. הם האמינו ב"אוויר רע" כגורם המחלה, שרפו מדורות ברחובות לטיהור האוויר ועודדו ילדים לעשן טבק כמניעה. כלבים וחתולים הואשמו בהפצת המגפה ונהרגו, ועיריית לונדון חיסלה למעלה מ-4,000 כלבים. באירוניה טרגית של ממש, חיסול החתולים והכלבים רק הגביר את מספר החולדות בעיר.
המלך צ'ארלס השני (King Charles II) ברח מלונדון ביולי 1665 עם כל חצרו, תחילה לארמונו בסאליסברי (Salisbury). כאשר המגפה הגיעה גם לשם, הוא המשיך באוקטובר לאוקספורד (Oxford).
הפרלמנט (Parliament) התכנס אף הוא באוקספורד. בתים שבהם אובחנה מגפה סומנו בצלב אדום ובכיתוב "אלוהים, רחם עלינו" ("Lord Have Mercy Upon Us"), ונסגרו מבחוץ, כשכל בני המשפחה, חולים וגם הבריאים כאחד, ננעלו בפנים.
שמואל פיפס (Samuel Pepys), פקיד ממשלתי ומנהל ימי שנשאר בלונדון לאורך רוב ימי המגפה ותיעד אותה ביומנו, כתב ב-7 ביוני 1665 על חרדתו כשראה לראשונה צלבים אדומים על דלתות ב"דרורי ליין". תגובתו הייתה לקנות מיד טבק לגלגול כדי להריח ולמצוץ. הוא האמין בתמימות שריח הטבק יגן עליו מהמחלה.
פיפס שרד ואנחנו יודעים זאת כי הוא המשיך לכתוב. הוא היה מהמעטים שנשארו: רוב העשירים, הרופאים, הסוחרים ואנשי המשפט ברחו. בסוף 1665 כתב פיפס ביומנו שמעולם לא חי בשמחה כה גדולה כמו אותה שנה, למרות הכול.
פיפס דם ציין ביומנו שהוא חשש ברצינות שפאות שיער אופנתיות עלולות לצאת מהאופנה בשל המגפה, מאחר שאנשים חששו שהשיער עשוי להגיע מקורבנות המגפה.
בחורף 1665 המגפה החלה לדעוך, עם הקור שהרג את הפרעושים. בפברואר 1666 חזר המלך לעיר. שנה אחר כך, בספטמבר 1666, פרצה השריפה הגדולה (The Great Fire of London) ששרפה שטח ענקי במרכז העיר. מיתוס אהוב טוען שהאש סיימה את המגפה בכך שהרגה את החולדות, אך ההיסטוריה מפריכה אותו: המגפה כבר הייתה בדעיכה לפני שהאש פרצה, האש לא הגיעה לשכונות שנפגעו קשה כמו Whitechapel ו-Southwark, ולמעשה המגפה לא עברה מן העולם סופית עד 1679.
הנפגעים הרשמיים במגפה שהחריבה את לונדון הגיעו ל-68,596 אך ההיסטוריונים מאמינים שהמספר האמיתי עלה על 100,000, מתוך אוכלוסייה של כ-460,000 איש. שכונות עניות כמו Stepney, Shoreditch ו-Cripplegate נחרבו. השתנתה הדמוגרפיה של העיר, כלומר הרכב האוכלוסיה שלה. המשק נפגע קשות ורבים שברחו מלונדון לא חזרו.
פרט מדעי מעניין מספר שכשאוניברסיטת קיימברידג' (Cambridge) נסגרה בגלל המגפה, נאלץ סטודנט צעיר בשם אייזק ניוטון (Isaac Newton), שסיים זה עתה תואר ראשון, לחזור לחווה המשפחתית ב-Woolsthorpe שבלינקולנשייר (Lincolnshire).
באותן שנות בידוד 1665 עד 1666 , שנים המכונות "שנת הפלא" (Annus Mirabilis), הניח ניוטון את היסודות לתורת הכבידה, חקר אופטיקה בניסויי פריזמה ועיצב את הבסיס למה שיהפוך לחשבון הדיפרנציאלי. בשבילו הפכו שנות אחת המגפות ההרסניות בהיסטוריה ושנים הרות האסון בתולדות העיר, לשנות היצירה הפוריות ביותר.
הנה קיצור סיפורה של מגפת לונדון הגדולה:
https://youtu.be/LMRTo7diFaU
קצרצר על המגפה הגדולה של לונדון (מסך מלא):
https://youtu.be/tVETe-IlB8k
המגפה הזו די החריבה את לונדון:
https://youtu.be/1F6m98rlgGk
וסרט תיעודי על המגפה שתקפה את בירת האימפריה:
https://youtu.be/IwB1ha70dRA?long=yes
מה משותף ליין, לחם, בירה, יוגורט, גבינות וסוגי נקניקים שונים? - ובכן מדובר בתסיסה (Fermentation), תהליך שהתגלה בשנת 1875 על ידי המדען הצרפתי קינדארד דה לה-טור. הוא גילה את התסיסה, שנוצרת כששמרים חד-תאיים ממשפחת הפטריות, יוצרים תהליך כימי שמייצר אלכוהול מסוכר ועמילן.
הבירה היא משקה עתיק מאד. כבר לפני 7000 שנה ידעו לייצר בירה ועד היום זהו אחד המשקאות האהובים בעולם. לא רבים יודעים שהסוד של הבירה היא התסיסה שלה.
כמו בלחם, גם בייצור בירה מתבצעת תסיסה בשמרים. בירה מכינים ממים, שמרים, כשות ולתת, שהיא שעורה שעברה הנבטה וייבוש באמצעות קלייה.
ההכנה מתחילה בבישול הבירה, שיוצר תירוש, ממנו מפרידים את הקליפות. אחר כך מרתיחים את התירוש ואז מקררים ומוסיפים לו שמרים. השמרים גורמים לתסיסה. לאחר פרק זמן של שבועיים-שלושה מקררים את הבירה מאוד ומסננים אותה, כדי לקבל את הבירה המוכנה ואהובה כל כך.
הנה החיידקים שעושים לנו אוכל (מתורגם):
https://youtu.be/eksagPy5tmQ
סרטון על התסיסה:
https://youtu.be/MPToC2_tjxo
הסבר על התסיסה מבחינה כימית:
https://youtu.be/6-D1oes63_U
התסיסה ביוגורט:
https://youtu.be/V4MuECi05hc
וכך מכינים בירה בעזרת התסיסה (עברית):
http://youtu.be/iGZs94d02Ts
השמרים (Yeast) הם פטריות חד תאיות, מעין צמחים זעירים. כשהשמרים תוססים, הם אוכלים סוכר או עמילן והופכים אותו לבועות גזים, כמו דו-תחמוצת הפחמן. את בועות הגז הללו ניתן לראות כשמסתכלים בלבן של הלחם. הן החורים של הלחם והם נוצרים כשהגז שנוצר על ידי השמרים מתפיח את הבצק והוא נעשה ספוגי ותפוח. תודות להתפחה הבצק הופך לבצק קל יותר, חמצמץ וטעים לאכילה.
כשקונים אבקת שמרים ומערבבים אותה במים, התאים חוזרים לתחייה והפטריה מתחילה לעבוד.
על אף שנעשה בהם שימוש נרחב זמן רב לפני כן, רק בשנת 1680 נצפו השמרים לראשונה בהיסטוריה. היה זה חלוץ המיקרוסקופיה, החוקר ההולנדי אנטוני ואן לוונהוק, שראה אותם אז לראשונה במיקרוסקופ שלו. 200 שנה אחר כך, בשנת 1857, יחקור אותם לואי פסטר ובעקבותיו השמרים יזוהו כמיקרואורגניזמים שאחראים לתסיסה שהופכת את הסוכר לאתנול. בשנת 1996 הושלם מיפוי הגנום של שמרי האפייה. הסתבר שהוא כולל 6,294 גנים.
הנה השמרים התופחים:
https://youtu.be/4mxqGF9JZHI
הסברים מעט יותר מדעיים:
https://youtu.be/GvD-8ZfxfOY
וכך החלו היסטורית להשתמש בתגלית של השמרים:
https://youtu.be/qylxpwNhFYI?t=1m36s
