שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מי היו הצמד השמן והרזה?
לכינוי 'השמן והרזה' בישראל זכו צמד השחקנים 'לורל והארדי' (Laurel & Hardy), שביחד היוו את הצוות הקומי המצליח והאהוב ביותר בהיסטוריה של הקולנוע.
השניים הם צמד שחקני הקולנוע הקומי, סטן לורל, צנום ובריטי במקור, ואוליבר הארדי, אמריקאי גדול ממדים. השניים זכו לפרסום באמריקה בתור 'לורל והארדי' ובעולם כולו בשמות שונים בכל ארץ.
השניים היו מהשחקנים עם הדמויות האהובות בעולם וזכו לאהדה עצומה של שוחרי הקולנוע והקומדיה בכל העולם.
הסיפור מתחיל כשסטן לורל מהגר מבריטניה אל ארצות הברית, בספינה גדולה שעליה נמצא גם נער בריטי נוסף ומוכשר בשם... צ'ארלי צ'פלין. במקביל אליו גדל באמריקה צעיר בשם "אולי", קיצור של אוליבר הארדי, שבכלל לא חשב להיות שחקן. הוא אמנם הצחיק מאוד את חבריו, תרגיל שהחל מהרצון שלא ילעגו לו והמשיך ביכולות קומיות וטבעיות שהלכו והתחדדו.
יום בהיר אחד הארדי שומע שמצלמים סרט במתחם סגור כלשהו. הוא מתגנב וצופה בצילומים של הסרט האילם. ברגע מסוים מבחין בו הבמאי, בדיוק כשהוא מחפש מחליף לשחקן חסר. הוא נותן לו תפקיד קטן ונדהם לגלות שהבחור הרנדומלי הוא גאון קומי. "אולי" מתחיל לקבל תפקידים בסרטים ודי מהר הופך לשחקן עסוק. במקביל גם לורל מתחיל להצליח כיוצר קומי ושחקן בסרטים קצרים ומשעשעים.
החיבור הראשון ביניהם נולד בשנת 1917, כשהשניים מופיעים בסרט קטן בשם "כלב בר מזל". אבל יעברו כמעט 10 שנים ובינתיים לורל פורש מהמשחק ומתרכז בגאונות שלו - כתיבה של גגים מצחיקים במיוחד לסרטים של אחרים.
אלא שמפיק חכם מחליט ברגע מסוים לחבר בין שני השחקנים הקומיים המנוגדים כל כך ולהפוך אותם לצמד. אולי ייצא מזה משהו מוצלח...
אולי? - בתוך שנים ספורות הם יוצרים מעל 20 סרטים אילמים שמצליחים מאד ועוד עשרות רבות של סרטים קצרים ומוצלחים לא פחות. העיקרון היה תמיד שהארדי (השמן), שבטוח שהוא מנהל מוצלח, מוביל מהלך. את העבודה הקשה הוא מפיל על לורל (הרזה) וכשלורל "מפשל" הוא זועם עליו ושניהם נכווים..
במציאות, אגב, הם היו חברים טובים. הארדי השמן היה מלא הערכה ליכולות של לורל בהמצאת קטעים קומיים מבריקים. כי חשוב לדעת ש"הרזה", סטנלי לורל, היה הגאון הקומי והיצירתי, מהגדולים של הוליווד ושימש בתור המנוע שיצר את כל הביצועים המדהימים של השניים.
בסוף תקופת הסרט האילם הם עברו לסרטים מדברים והצלחתם גדלה עוד יותר. בניגוד לכוכבי ענק בראינוע, שלא צלחו את המעבר לסקט המדבר, מסתבר שהקולות של השניים עבדו מצוין גם בסרטים עם הפסקול.
הציטוט של הארדי: "הנה עוד בלגן נאה שהכנסת אותנו אליו!" הופך מעתה מסתם גג ויזואלי למשפט מפתח בתרבות הקולנוע.
הסרט המצוין "The Music Box", שבו השניים מנסים להעלות פסנתר לקומה גבוהה ומסתבכים כהרגלם, זכה באוסקר לסרט הקצר הטוב ביותר לשנת 1932. הוא מדגים את היכולות של לורל לייצר מצבים מצחיקים במיוחד מכל תמונה.
המדרגות הללו מהסרט, אגב, הן עד היום אתר תיירות ואטרקציה של ממש בלוס אנג'לס...
הנה קטע מצחיק ואופייני להומור הגאוני שהמציא לורל:
https://youtu.be/Nsc0s0kUXjQ
סצנה מסרט של השמן והרזה, שבו הם מדברים:
http://youtu.be/MK3JNlSA0z8
המדרגות המפורסמות מהסרט "דה מיוזיק בוקס" עם הפסנתר:
https://youtu.be/GKb0_4_KTzc
ראיון כשהם מגיעים לאנגליה ומגלים שהם כוכבים עולמיים:
https://youtu.be/IZTc7kchndY
מוזיאון לורל והרדי בעיר הולדתו של סטן לורל (ללא מילים):
https://youtu.be/fFuY7jiURdU
חייו של לורל לא היו פשוטים ומשעשעים כל כך:
https://youtu.be/-TPSRJINrQk
קטע נדיר מצילומים של סרט שלהם:
http://youtu.be/OF-ij0SfAGQ
קדימון מסרט עליהם:
https://youtu.be/MYHhVXMYmfw
פירוט ההיסטוריה של לורל והארדי:
https://youtu.be/fLNR-InCA-8?long=yes
ו"חופש" - סרט הבריחה הכי מצחיקה מהכלא אי-פעם:
https://youtu.be/Mgb6FTObrGk?long=yes
מהו הומור סלפסטיק?
הומור סלפסטיק (Slapstick) הוא סוג של קומדיה פיזית שתעניין את כל מי ששאלו את עצמם למה אנחנו נקרעים מצחוק כשמישהו מחליק על קליפת בננה, חוטף עוגה בפרצוף או מקבל מכה לא מכוונת ומתפתל מכאבים.
כי כשמכים מישהו על הראש ובמקום צרחה נשמע רעש מצלצל וכל הגוף מתנדנד כמו קפיץ, זה סלפסטיק (Slapstick), אמנות קומית שלא מבדילה בין תרבויות, שפות או תקופה.
השם "סלפסטיק" עצמו בא מכלי עץ מיוחד שהיה מורכב משני לוחות שיצרו רעש חזק כשהקישו אותם זה בזה. הם נועדו בתיאטרון ליצור רעש חזק, שהחליף את קולם של המכה או האגרוף ואיפשר לשחקנים להכות אחד את השני על הבמה מבלי להכאיב ולפגוע אחד בשני באמת.
שורשי הקומדיה הפיזית הזו מגיעים לתיאטרון האיטלקי של המאה ה-16, הקומדיה דל'ארטה (Commedia dell'Arte). בתיאטרון הזה ביצעו דמויות כמו ארלקינו (Arlecchino) פעלולים אקרובטיים ונפילות קומיות והצחיקו אץ הקהל באמצעות מה שיקבל את השם סלפסטיק.
בתחילת המאה ה-20 מצא הסלפסטיק את ביטויו המושלם בקולנוע האילם. צ'רלי צ'פלין (Charlie Chaplin), באסטר קיטון (Buster Keaton), הארולד לויד (Harold Lloyd) ולורל והארדי (Laurel and Hardy) הידועים בתור "השמן והרזה" - כולם הפכו את הנפילות, ההחלקות והתאונות הפיזיות לאמנות מדויקת, מצחיקה ומשעשעת.
באסטר קיטון, למשל, נודע בכך שביצע את כל הפעלולים המסוכנים בעצמו, כולל סצנה מפורסמת בסרט Steamboat Bill," Jr." משנת 1928. זו סצנה שבה קיר בניין שלם במשקל 2 טון נופל עליו והוא שורד רק בזכות חלון פתוח שעבר בדיוק מעליו. המרחק, אגב, בין מסגרת החלון לגופו היה רק 5 סנטימטרים מכל צד.
הרולד לויד, מצידו, התפרסם בסצנה האייקונית שבה הוא תלוי על מחוגי שעון ענקי בגובה רב, למרות שאיבד שתי אצבעות בתאונה עם פצצת דמה בצילומים מוקדם יותר.
הקסם של הסלפסטיק טמון ביכולתו לעקוף מחסומי שפה ותרבות, כי הוא מצחיק ללא מילים. אבל יש בו גם משהו עמוק יותר. התיאוריה הפסיכולוגית מסבירה שאנחנו צוחקים בזכות שילוב של תחושת עליונות והקלה. כשצ'פלין מחליק על קליפת בננה או כשקיטון נופל מבניין, האלימות כל כך מוגזמת, שהיא הופכת למופשטת. המוח שלנו מזהה את הפער בין המציאות הכואבת לבין הייצוג המוגזם, מה שיוצר הקלה של המתח שמתבטאת בצחוק רועם.
הסיטואציות המוגזמות יוצרות מרחק בטוח בין הצופה לבין הכאב המדומה, מה שמאפשר לנו לצחוק ללא תחושת אשמה.
הפיזיקה המעוותת של עולם הסלפסטיק, שבו אנשים יכולים לשרוד נפילות מגובה רב או להיפגע מפטישים ענקיים ולהמשיך הלאה, יוצרת מציאות פנטסטית משלה. העיקרון המרכזי בה הוא תזמון מדויק לחלוטין וגם הקצנה פיזית מבוקרת שגורמת לנו להאמין ובו זמנית לא להאמין למה שאנחנו רואים.
בעידן המודרני השפיעו שלושת המצחיקנים (The Three Stooges) על דורות שלמים עם הסטירות, המכות והמצבים האבסורדיים שלהם. מו הווארד (Moe Howard) היה מכה את לארי פיין (Larry Fine) וקרלי הווארד (Curly Howard) במשך שנים, עד שמשפחות בכל העולם הכירו את הצליל האופייני של כף היד על המצח.
השני הוא ג'קי צ'אן (Jackie Chan) ששילב אומנויות לחימה עם סלפסטיק בצורה ייחודית, תוך שהוא מבצע את כל הפעלולים בעצמו. צ'אן שבר כמעט כל עצם בגופו לפחות פעם אחת במהלך הקריירה שלו.
השלישי הוא ג'ים קארי (Jim Carrey) שהפך את גופו לכלי קומי גמיש במיוחד. רואים את זה בסרטים כמו "המסכה" (The Mask) ואייס ונטורה. כמוהו אבל באופן שונה, יצר רואן אטקינסון (Rowan Atkinson) את מיסטר בין (Mr. Bean), דמות שמעט מאוד מדברת אבל מצחיקה מיליונים רק עם קומדיה פיזית טהורה.
בעידן החדש העביר את המסורת לדורות הצעירים הסרט "לבד בבית" (Home Alone), שכתב ג'ון יוז (John Hughes) וביים כריס קולמבוס (Chris Columbus). היו בו, למשל, מלכודות ביתיות מתוחכמות שהפכו שודדים למטרות סלפסטיק קלאסיות ומצחיקות במיוחד.
הנה הומור הסלפסטיק:
https://youtu.be/G5Ny3jaZ82Y
דוגמה לסלפסטיק בסרטים מתקופת הסרט האילם:
https://youtu.be/SsIm6bRUg7M
לורל והארדי בקטע סלפסטיק אופייני:
https://youtu.be/Nsc0s0kUXjQ
צ'ארלי צ'אפלין בסלפסטיק?
https://youtu.be/kPcEFHA3X0c
סלפסטיק בנוסח מיסטר בין:
https://youtu.be/qkAvyxZNOvo
סלפסטיק בנוסח ילדי ישראל (עברית):
https://youtu.be/5cd9OuU-gt8
וההיסטוריה של קומדיית הסלפסטיק:
https://youtu.be/Sihi0awUnEc?long=yes
לורל והארדי
לכינוי 'השמן והרזה' בישראל זכו צמד השחקנים 'לורל והארדי' (Laurel & Hardy), שביחד היוו את הצוות הקומי המצליח והאהוב ביותר בהיסטוריה של הקולנוע.
השניים הם צמד שחקני הקולנוע הקומי, סטן לורל, צנום ובריטי במקור, ואוליבר הארדי, אמריקאי גדול ממדים. השניים זכו לפרסום באמריקה בתור 'לורל והארדי' ובעולם כולו בשמות שונים בכל ארץ.
השניים היו מהשחקנים עם הדמויות האהובות בעולם וזכו לאהדה עצומה של שוחרי הקולנוע והקומדיה בכל העולם.
הסיפור מתחיל כשסטן לורל מהגר מבריטניה אל ארצות הברית, בספינה גדולה שעליה נמצא גם נער בריטי נוסף ומוכשר בשם... צ'ארלי צ'פלין. במקביל אליו גדל באמריקה צעיר בשם "אולי", קיצור של אוליבר הארדי, שבכלל לא חשב להיות שחקן. הוא אמנם הצחיק מאוד את חבריו, תרגיל שהחל מהרצון שלא ילעגו לו והמשיך ביכולות קומיות וטבעיות שהלכו והתחדדו.
יום בהיר אחד הארדי שומע שמצלמים סרט במתחם סגור כלשהו. הוא מתגנב וצופה בצילומים של הסרט האילם. ברגע מסוים מבחין בו הבמאי, בדיוק כשהוא מחפש מחליף לשחקן חסר. הוא נותן לו תפקיד קטן ונדהם לגלות שהבחור הרנדומלי הוא גאון קומי. "אולי" מתחיל לקבל תפקידים בסרטים ודי מהר הופך לשחקן עסוק. במקביל גם לורל מתחיל להצליח כיוצר קומי ושחקן בסרטים קצרים ומשעשעים.
החיבור הראשון ביניהם נולד בשנת 1917, כשהשניים מופיעים בסרט קטן בשם "כלב בר מזל". אבל יעברו כמעט 10 שנים ובינתיים לורל פורש מהמשחק ומתרכז בגאונות שלו - כתיבה של גגים מצחיקים במיוחד לסרטים של אחרים.
אלא שמפיק חכם מחליט ברגע מסוים לחבר בין שני השחקנים הקומיים המנוגדים כל כך ולהפוך אותם לצמד. אולי ייצא מזה משהו מוצלח...
אולי? - בתוך שנים ספורות הם יוצרים מעל 20 סרטים אילמים שמצליחים מאד ועוד עשרות רבות של סרטים קצרים ומוצלחים לא פחות. העיקרון היה תמיד שהארדי (השמן), שבטוח שהוא מנהל מוצלח, מוביל מהלך. את העבודה הקשה הוא מפיל על לורל (הרזה) וכשלורל "מפשל" הוא זועם עליו ושניהם נכווים..
במציאות, אגב, הם היו חברים טובים. הארדי השמן היה מלא הערכה ליכולות של לורל בהמצאת קטעים קומיים מבריקים. כי חשוב לדעת ש"הרזה", סטנלי לורל, היה הגאון הקומי והיצירתי, מהגדולים של הוליווד ושימש בתור המנוע שיצר את כל הביצועים המדהימים של השניים.
בסוף תקופת הסרט האילם הם עברו לסרטים מדברים והצלחתם גדלה עוד יותר. בניגוד לכוכבי ענק בראינוע, שלא צלחו את המעבר לסקט המדבר, מסתבר שהקולות של השניים עבדו מצוין גם בסרטים עם הפסקול.
הציטוט של הארדי: "הנה עוד בלגן נאה שהכנסת אותנו אליו!" הופך מעתה מסתם גג ויזואלי למשפט מפתח בתרבות הקולנוע.
הסרט המצוין "The Music Box", שבו השניים מנסים להעלות פסנתר לקומה גבוהה ומסתבכים כהרגלם, זכה באוסקר לסרט הקצר הטוב ביותר לשנת 1932. הוא מדגים את היכולות של לורל לייצר מצבים מצחיקים במיוחד מכל תמונה.
המדרגות הללו מהסרט, אגב, הן עד היום אתר תיירות ואטרקציה של ממש בלוס אנג'לס...
הנה קטע מצחיק ואופייני להומור הגאוני שהמציא לורל:
https://youtu.be/Nsc0s0kUXjQ
סצנה מסרט של השמן והרזה, שבו הם מדברים:
http://youtu.be/MK3JNlSA0z8
המדרגות המפורסמות מהסרט "דה מיוזיק בוקס" עם הפסנתר:
https://youtu.be/GKb0_4_KTzc
ראיון כשהם מגיעים לאנגליה ומגלים שהם כוכבים עולמיים:
https://youtu.be/IZTc7kchndY
מוזיאון לורל והרדי בעיר הולדתו של סטן לורל (ללא מילים):
https://youtu.be/fFuY7jiURdU
חייו של לורל לא היו פשוטים ומשעשעים כל כך:
https://youtu.be/-TPSRJINrQk
קטע נדיר מצילומים של סרט שלהם:
http://youtu.be/OF-ij0SfAGQ
קדימון מסרט עליהם:
https://youtu.be/MYHhVXMYmfw
פירוט ההיסטוריה של לורל והארדי:
https://youtu.be/fLNR-InCA-8?long=yes
ו"חופש" - סרט הבריחה הכי מצחיקה מהכלא אי-פעם:
https://youtu.be/Mgb6FTObrGk?long=yes
הומור סלפסטיק (Slapstick) הוא סוג של קומדיה פיזית שתעניין את כל מי ששאלו את עצמם למה אנחנו נקרעים מצחוק כשמישהו מחליק על קליפת בננה, חוטף עוגה בפרצוף או מקבל מכה לא מכוונת ומתפתל מכאבים.
כי כשמכים מישהו על הראש ובמקום צרחה נשמע רעש מצלצל וכל הגוף מתנדנד כמו קפיץ, זה סלפסטיק (Slapstick), אמנות קומית שלא מבדילה בין תרבויות, שפות או תקופה.
השם "סלפסטיק" עצמו בא מכלי עץ מיוחד שהיה מורכב משני לוחות שיצרו רעש חזק כשהקישו אותם זה בזה. הם נועדו בתיאטרון ליצור רעש חזק, שהחליף את קולם של המכה או האגרוף ואיפשר לשחקנים להכות אחד את השני על הבמה מבלי להכאיב ולפגוע אחד בשני באמת.
שורשי הקומדיה הפיזית הזו מגיעים לתיאטרון האיטלקי של המאה ה-16, הקומדיה דל'ארטה (Commedia dell'Arte). בתיאטרון הזה ביצעו דמויות כמו ארלקינו (Arlecchino) פעלולים אקרובטיים ונפילות קומיות והצחיקו אץ הקהל באמצעות מה שיקבל את השם סלפסטיק.
בתחילת המאה ה-20 מצא הסלפסטיק את ביטויו המושלם בקולנוע האילם. צ'רלי צ'פלין (Charlie Chaplin), באסטר קיטון (Buster Keaton), הארולד לויד (Harold Lloyd) ולורל והארדי (Laurel and Hardy) הידועים בתור "השמן והרזה" - כולם הפכו את הנפילות, ההחלקות והתאונות הפיזיות לאמנות מדויקת, מצחיקה ומשעשעת.
באסטר קיטון, למשל, נודע בכך שביצע את כל הפעלולים המסוכנים בעצמו, כולל סצנה מפורסמת בסרט Steamboat Bill," Jr." משנת 1928. זו סצנה שבה קיר בניין שלם במשקל 2 טון נופל עליו והוא שורד רק בזכות חלון פתוח שעבר בדיוק מעליו. המרחק, אגב, בין מסגרת החלון לגופו היה רק 5 סנטימטרים מכל צד.
הרולד לויד, מצידו, התפרסם בסצנה האייקונית שבה הוא תלוי על מחוגי שעון ענקי בגובה רב, למרות שאיבד שתי אצבעות בתאונה עם פצצת דמה בצילומים מוקדם יותר.
הקסם של הסלפסטיק טמון ביכולתו לעקוף מחסומי שפה ותרבות, כי הוא מצחיק ללא מילים. אבל יש בו גם משהו עמוק יותר. התיאוריה הפסיכולוגית מסבירה שאנחנו צוחקים בזכות שילוב של תחושת עליונות והקלה. כשצ'פלין מחליק על קליפת בננה או כשקיטון נופל מבניין, האלימות כל כך מוגזמת, שהיא הופכת למופשטת. המוח שלנו מזהה את הפער בין המציאות הכואבת לבין הייצוג המוגזם, מה שיוצר הקלה של המתח שמתבטאת בצחוק רועם.
הסיטואציות המוגזמות יוצרות מרחק בטוח בין הצופה לבין הכאב המדומה, מה שמאפשר לנו לצחוק ללא תחושת אשמה.
הפיזיקה המעוותת של עולם הסלפסטיק, שבו אנשים יכולים לשרוד נפילות מגובה רב או להיפגע מפטישים ענקיים ולהמשיך הלאה, יוצרת מציאות פנטסטית משלה. העיקרון המרכזי בה הוא תזמון מדויק לחלוטין וגם הקצנה פיזית מבוקרת שגורמת לנו להאמין ובו זמנית לא להאמין למה שאנחנו רואים.
בעידן המודרני השפיעו שלושת המצחיקנים (The Three Stooges) על דורות שלמים עם הסטירות, המכות והמצבים האבסורדיים שלהם. מו הווארד (Moe Howard) היה מכה את לארי פיין (Larry Fine) וקרלי הווארד (Curly Howard) במשך שנים, עד שמשפחות בכל העולם הכירו את הצליל האופייני של כף היד על המצח.
השני הוא ג'קי צ'אן (Jackie Chan) ששילב אומנויות לחימה עם סלפסטיק בצורה ייחודית, תוך שהוא מבצע את כל הפעלולים בעצמו. צ'אן שבר כמעט כל עצם בגופו לפחות פעם אחת במהלך הקריירה שלו.
השלישי הוא ג'ים קארי (Jim Carrey) שהפך את גופו לכלי קומי גמיש במיוחד. רואים את זה בסרטים כמו "המסכה" (The Mask) ואייס ונטורה. כמוהו אבל באופן שונה, יצר רואן אטקינסון (Rowan Atkinson) את מיסטר בין (Mr. Bean), דמות שמעט מאוד מדברת אבל מצחיקה מיליונים רק עם קומדיה פיזית טהורה.
בעידן החדש העביר את המסורת לדורות הצעירים הסרט "לבד בבית" (Home Alone), שכתב ג'ון יוז (John Hughes) וביים כריס קולמבוס (Chris Columbus). היו בו, למשל, מלכודות ביתיות מתוחכמות שהפכו שודדים למטרות סלפסטיק קלאסיות ומצחיקות במיוחד.
הנה הומור הסלפסטיק:
https://youtu.be/G5Ny3jaZ82Y
דוגמה לסלפסטיק בסרטים מתקופת הסרט האילם:
https://youtu.be/SsIm6bRUg7M
לורל והארדי בקטע סלפסטיק אופייני:
https://youtu.be/Nsc0s0kUXjQ
צ'ארלי צ'אפלין בסלפסטיק?
https://youtu.be/kPcEFHA3X0c
סלפסטיק בנוסח מיסטר בין:
https://youtu.be/qkAvyxZNOvo
סלפסטיק בנוסח ילדי ישראל (עברית):
https://youtu.be/5cd9OuU-gt8
וההיסטוריה של קומדיית הסלפסטיק:
https://youtu.be/Sihi0awUnEc?long=yes
