שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך סטרס פוגע בבריאותנו?
מתח רב ומצבי לחץ (Stress) משפיעים על גופנו באופן לא טוב. בטווח הקצר הגוף אמנם מגיב טוב לסטרס ומסתייע בו להישרדות, אבל כשאנו חווים לחץ ומתח באופן מתמשך ולזמן ארוך, הם גורמים להשפעה רבה ורעה על הגוף, תוך פגיעה פיזית בתאים ובאיברים שונים בו.
איך לחץ משפיע על הגוף שלנו?
מנגנון ההישרדות, שנקרא "הילחם או ברח" (Fight or flight response), הוא בעצם סוג של תגובה "אוטומטית" של מערכת העצבים האוטונומית והרפלקסים שלנו, שנועדה לאפשר לנו להתחמק מהאיום שהביא ללחץ או לסטרס, להצליח לברוח מהר וטוב יותר, או להילחם בו באמצעים שלא חשבנו שנוכל לנקוט ועם יכולות שלא ידענו שיש לנו.
במצב של פחד, בתוך שניות מופעלת בגופנו תגובה גופנית, פיזיולוגית, בה הגוף מפריש חומרים מסוימים, שנקראים הורמונים, במיוחד הורמונים שנקראים "קורטיזול" ו"אדרנלין", אבל יש עוד כמה.
ההורמונים הללו, הקורטיזול והאדרנלין, כשהם מופרשים באופן מואץ ומוגבר במצבים של סטרס, גורמים לעליית סוכר בגופנו וללחץ הדם גם הוא לעלות. הם מפריעים לעיכול באופן חמור (לכן ממליצים לנו להרגיע עם האוכל ברגעים של כעס או לחץ גדול). הם גם מגדילים את התיאבון ויוצרים השמנה מואצת (מכירים את צריכת הגלידה המוגזמת תוך בכי על הפרידה שחווינו).
גם המוח שמפעיל את מערכת העצבים מחולל מהומה בגופנו כשאנו לחוצים זמן רב. לכן, מי שחיים במצבי סטרס קבועים חווים בעצם נזקי גוף ונפש ועלייה משמעותית בסיכויים לחיים לא בריאים. רבים עלולים לחלות במחלת הסוכרת, אחרים עתידים לסבול מלחץ דם גבוה ובהמשך לא פעם גם ממחלות כמו טרשת עורקים מואצת ומחלות לב. הסכנה מחיים עם סטרס מתמשך גדלה גם לשבץ מוחי ולהתקפי לב וצעירים יזהו התגברות בארנה, פצעי הבגרות המוכרים כל כך.
אז הרפו, נהלו את הקשיים, אל תילחמו על הזמן והירגעו בזמני לחץ. מרגיעים כמו מדיטציה, יוגה, מוסיקה מתאימה או כל דבר שמרגיע אתכם באמת - כולם יתרמו ויסייעו לכם לשרוד שנים רבות יותר, תוך שהם יסייעו למנוע אפילו מחלות קשות.
כך משפיעים מצבי לחץ על גופנו (עברית):
https://youtu.be/v-t1Z5-oPtU
השפעת המתח על מוח האדם (מתורגם):
https://youtu.be/WuyPuH9ojCE
הסטרס, המתח והלחץ והשפעתם על פצעונים (מתורגם):
http://youtu.be/qz1FKi6z4Fc?t=14s
ועוד סרטון בנושא:
https://youtu.be/gmwiJ6ghLIM
האם מתח יכול לגרום לפצעונים?
הפצעונים יכולים להיגרם ממתח או לחץ גדול. הפחד או הלחץ הוא תגובה גופנית לסכנה. כשאנו פוחדים או חוששים מאד, גורמים לנו הורמוני לחץ להתמודד מול הסכנה, בלחימה נגדה או בבריחה ממנה.
אבל כשאיננו יכולים להילחם או לברוח מקשיים שאנו חווים, אותו הורמון לחץ שנקרא קורטיזול, מצטבר בגוף ומשפיע על בריאותנו. הורמוני הלחץ מגבירים את הדלקות בגוף, מחלישים את המערכת החיסונית והופכים אותנו רגישים לזיהומים. כך גופנו מתקשה יותר להילחם בחיידקים שגורמים לנו לפצעונים בעור ומגבירים את ייצור השומן בעורנו.
כך שכן - לחץ ומתח מגדילים את הסיכוי לפצעונים בפנים ובגוף.
הנה האקנה:
https://youtu.be/ue0uX-Eq19E
הקשר בין מתח ולחץ לפצעונים (מתורגם):
http://youtu.be/qz1FKi6z4Fc?t=14s
הכימיה של האקנה:
https://youtu.be/vy6KX5bZOg0
ויש כל מיני שיטות שמתיימרות לפתור את בעיית פצעוני האקנה:
https://youtu.be/dEJo4Bq6100
איך מתח ולחץ משפיעים על המוח?
מתח, סטרס (Stress) או לחץ משפיעים על המוח שלנו, אולי יותר מכל גורם בודד אחר. הם גורמים לשחרור של רמות קורטיזול גבוהות לאורך זמן, הפוגעות מאוד במוח, בזיכרון, בלמידה ובמנגנוני השליטה וההתמודדות שלנו עם לחץ.
במוח מחולל עודף הקורטיזול שמות בעוד אזורים. לחץ לאורך זמן מגדיל גם את הפעילות באמיגדלה, שהיא מרכז הפחד במוחנו. הלחץ הזה מגדיל גם את מספר הקשרים העצביים שבאמיגדלה.
העליה ברמות הקורטיזול משבשת ומדרדרת גם את פעילות ההיפוקמפוס, החלק במוחנו שקשור בזיכרון, בלמידה ובשליטה בלחצים.
וזו לא רק בריאות הנפש שלנו והסימפטומים שלה, שמושפעים מקצב ייצור הקורטיזול המשתולל בנו. המחקר גילה שגם יכולת השיפוט, הריכוז, הקשרים החברתיים וקבלת ההחלטות שלנו, כולם נפגעים בשל הנזק שגורם הקורטיזול המאמיר בגופנו לאזור הקליפה הקדם-מצחית (Pre-frontal cortex) שבמוח שלנו.
מכל אלה נובע שלא רק אי-הנעימות ואיכות החיים שלנו נפגעים ממתח ולחץ, אלא גם הכישורים הקוגניטיביים ותפקודים החשובים ליום יום, לקריירה וליחסים שלנו עם אחרים.
מכאן נובעת מסקנה ברורה, הירגעו! - אם אתם חיים בלחץ אז עשו שינויים ככל האפשר. החליפו עבודה לוחצת, היפטרו מגורמי לחץ ומאנשים שמלחיצים ומכניסים אתכם למתח - עשו מדיטציה, יוגה או כל מה שמשחרר אתכם מלחצים ומשפר את איכות חייכם. לחץ ומתח, עכשיו אתם יודעים, הם לא רק מעיקים אלא גם מזיקים ישירות לגופכם, לבריאותכם, לקשרים שלכם, לתפקוד המוח ולאיכות החיים שלכם.
זה לא שווה את זה. אם אתם במתח או בלחץ מתמשך - עשו שינוי.
כך משפיעים מצבי לחץ על המוח (עברית):
https://youtu.be/R88tDTeAMZc
השפעת המתח על המוח (מתורגם):
https://youtu.be/WuyPuH9ojCE
ואיך לתפקד טוב במצבי לחץ (מתורגם):
https://youtu.be/CqgmozFr_GM
מהם ריבוי המשימות והקורטיזול המלחיץ שהוא מייצר?
הורמון הלחץ בגופנו הוא הקורטיזול (Cortisol). הוא לא היחיד שנחשב הורמון לחץ, אבל מדובר בהורמון תמים, שאחראי לבלגן לא קטן בתחושות שלנו וללא מעט גורמי מתח נפשי ואפילו חרדה.
ההורמון הזה בחיים המודרניים, הקרייריסטיים והאורבניים שבתוכם אנו אצים ורצים, הוא הכוכב המעיק שלנו.
אבל נתחיל בדְּחָק, או עָקָה, מילים יפות אבל לא תמיד מובנות, שכולנו מכירים בתור "לחץ", מתח נפשי, או סטרס (Stress). המילים הללו מייצגות את תחושת המצוקה שנובעת אצלנו מפגיעה באיזון שלנו.
המועקה הזו לרוב נגרמת כתוצאה מגירוי חיצוני, מוחשי ופיזי או פסיכולוגי.
אחד הגורמים המוכרים לנו היטב הוא המולטי-טסקינג, ריבוי המשימות של האדם המודרני. אנשים נדרשים היום לנהל המון דברים במקביל - גם בחיים הפרטיים וגם בקריירה, בעבודה, בלימודים וזו רק רשימה חלקית.
ריבוי המשימות המטורף שחווים אנשים יכול להיות בקריירה או בחיים בתפקוד גבוה. נא לא לצקצק אם לא הזכרתי את עקר או עקרת הבית. ללא ספק גם בבית יש אינספור משימות שמוטלות על כתפיים צרות והניסיון המתמיד לנהל את אינספור המשימות שמוטלות בבית, לא פעם מתלווה לצורך לתפקד במקביל בעבודה.
הרבה נשים מכירות את זה היטב. גברים רבים רק מתחילים להיחשף ומתחילים לדווח על מלאכה כמעט בלתי אפשרית.
מכל מקום, ריבוי המשימות הזה הוא מקור בלתי נדלה ללחץ, או סטרס. הדרך מכמות המשימות הגדולה שאנו מנסים לנהל בו-זמנית אל הלחץ והסטרס עוברת בקורטיזול, ההורמון שאחראי לאותה עקה שאנו חווים לא פעם בחיינו.
וכשגופנו מפריש את הקורטיזול, ביחד עם האדרנלין והנוראדרנאלין, הוא מייצר הורמונים שמעלים את קצב הלב, ההזעה וקצב הנשימה שלנו, ביחד עם עייפות, התשה נפשית, תחושה שאנו מוצפים ועוד.
הפרשת הקורטיזול גם מגדילה את העירנות ולא פעם התוצאה של כל אלה תהיה חרדה, על כל המתלווה אליה. מה מתלווה אליה? - חוסר ודאות ואי נוחות, תחושה שיכולה להתבטא גם פיזית בכאבי בטן, לחץ בחזה ועוד.
גם במוח מחולל הקורטיזול שמות. רמות קורטיזול גבוהות לאורך זמן פוגעות במוח מאוד. כי לחץ לאורך זמן מגדיל את הפעילות באמיגדלה, שהיא מרכז הפחד במוחנו, ואת מספר הקשרים העצביים שבה. העליה ברמות הקורטיזול משבשת ומדרדרת גם את פעילות ההיפוקמפוס, החלק במוחנו שקשור בזיכרון, למידה ושליטה בלחצים.
וזו לא רק בריאות הנפש שלנו והסימפטומים שלה, שמושפעים מקצב ייצור הקורטיזול המשתולל בנו - יש אפילו טענות שהפרשת קורטיזול משפיעה על צפיפות השרירים שלנו.
יש אמצעים להקטין את הפרשת הקורטיזול. אחד היעילים שבהם הוא השקט. קחו שעה של שקט, בלי הצפות של רעש, כמו רדיו, טלוויזיה, טלפונים וכאלה, ותראו איך אתם נרגעים. זה הקורטיזול שלא מציק פתאום וזה חלק מהקסם של המדיטציה, המיינדפולנס והוויפאסאנה, למשל.
הנה הקורטיזול, הורמון הלחץ ואיך להוריד את הפרשתו לגוף:
https://youtu.be/hwh8XEh0k9A
לחץ וסטרס. כך הוא נוצר בגוף והנה ההשפעות הגופניות שלו, שלא נרצה לפגוש (מתורגם):
https://youtu.be/v-t1Z5-oPtU
אגב, מולטי טסקינג הוא גם לא יעיל יותר (עברית):
https://youtu.be/yefk-VUxwKI
מה לאכול עם קורטיזול? (עברית)
https://youtu.be/38voz9ep3oI
וגם טראומות ואפילו טראומות מהילדות מייצרות אותו ומשפיעות על הבריאות הפיזית מאוד (מתורגם):
https://youtu.be/95ovIJ3dsNk?long=yes
למה ישובים צריכים מגדל מים?
מגדל מים נועד כדי ליצור לחץ מים, שיביא את המים לכל בתי הישוב. פעם, כשהותקנו מערכות צנרת, גילו שהמים יוצאים מהן בזרזיף חלש מהברז.
זה לא היה נוח. המים צריכים לצאת מהברז בכמות מספקת ובלחץ מים סביר.
עד העידן המודרני, בו יש מערכת מים וצינורות שמזרימים אותם, לא היו צריכים לחץ מים. מספיק היה דלי או מיכל ובאר שממנה שאבו והביאו מים הביתה. אבל כשלחץ המים מהברז הפך הכרחי, למקלחת טובה למשל, לא הייתה ברירה אלא להשתמש במשהו שייצר את הלחץ הזה.
אז כדי שהמים יפרצו מהברזים בלחץ מספיק, גייסו המהנדסים את כוח הכבידה של כדור הארץ. הם הציעו לבנות בכל ישוב מגדלי מים. באמצעות מגדל המים, הם הסבירו, יירדו המים בלחץ כוח הכבידה ויווצר לחץ מים טבעי בברזים.
אז החלו לבנות מגדלי מים, או מכלי מים גדולים שנבנו בראש גבעה סמוכה ליישוב, כדי שמשקל המים ייצר לחץ מים בברזים.
זו דוגמה יפה לניצול של כוחות הטבע לצורך אנושי מודרני.
כיום המצב כבר השתנה. בעידן המודרני, בו עומדות לרשותנו משאבות משוכללות, החליטו השלטונות שלא צריכים יותר את מגדלי המים. הותקנו משאבות מודרניות שיוצרות לחץ מים מעולה. אבל חייבים לציין שלחץ המים הזה יש לו מחיר. הוא יקר יותר כי משאבות צורכות חשמל ומכאן שהוא גם הרבה פחות סביבתי או שומר על כדור הארץ.
למה ערים צריכות מגדל מים? (עברית)
https://youtu.be/-XbZQ4LCclk
על מגדל המים של חדרה וכיצד סיפק מים לכל תושבי העיר (עברית):
http://youtu.be/cYupC_obUAA
ומצגת וידאו של מגדלי מים היסטוריים בישראל (עברית):
http://youtu.be/oeWJKhyjGsE
איך המים יוצאים מהברז?
המים נשאבים ממאגרי מים, כמו הכינרת והמאגרים התת קרקעיים הנקראים אקוויפרים. הם מועברים לטיהור, שבו יסוננו מהלכלוך על ידי העברתם דרך מסננים של חול בעזרת חומרי ניקוי מורחקים מהם החיידקים. אז מוזרמים המים לצינורות שעוברים מתחת לכבישים, היישר אל הבתים.
הברזים מכילים מערכת שבסיבוב או בלחיצה פותחת מעבר למים ולחץ המים בצינורות גורם לכך שככל שנפתח פתח גדול יותר בברז, יוצאים ממנו יותר מים והזרם חזק.
הנה פעולת הברזים שלנו:
http://youtu.be/FV4kH8IMjtY?t=3s
הסבר באנימציה של פעולת הברז:
http://youtu.be/eY_1O6OD3ZI
אלה המקורות מהם אנו מקבלים מים (מתורגם):
https://youtu.be/Pz6AQXQGupQ
איך נוצר השיש?
שיש (Marble), אותו סלע גבישי חזק שכולנו מכירים, שימש ומשמש את האדם לצרכים רבים. מהשיש המשמש בתור משטח במטבח ועד לפיסול וריצוף של מקדשים - שיש הוא ללא ספק חומר שימושי מאוד.
אבל כיצד נוצר השיש?
שיש הוא למעשה תוצר של אבן גיר, שהיא עצמה סלע משקע ימי שנוצר משלדי בעלי חיים ימיים, או צדפים, חלזונות וכדומה.
אבן הגיר מורכבת מהמינרל קלציט, הידוע גם כסידן פחמתי. הוא עתיד למלא תפקיד חשוב בהיווצרות השיש, אבל על זה עוד מעט.
במשך מיליוני שנים ותוך כדי תנועות גושי הסלע שבקרום כדור הארץ, יש ואבן הגיר הזו מתחממת מאד.
וזה לא רק חום. כי לאורך עידנים ארוכים האבן ש"נאפתה" בחום הרב, עמוק באדמה, גם נדחסת בלחץ רב ומתמצקת, מה שיביא לכך שהיא תהפוך קשה במיוחד.
התהליך הארוך הזה, של דחיסת אבן הגיר לסלע וה"אפייה" שלה, חושף אותה לתנאים קיצוניים. וכמו בן אדם שעובר אירוע קיצוני ומתקשח, גם היא מתקשה. גאולוגית, מה שקורה בסלע הוא שגבישי הקלציט שבאבן הגיר מתגבשים מחדש לגבישים גדולים יותר.
כך הופך הסלע, שהיה פעם אבן גיר חלשה או דולומיט, לסלע קשה ועמיד במיוחד. זהו בדיוק השיש.
כך נוצר השיש:
https://youtu.be/LHgifUKUqWw
מצגת וידאו קצרה על היווצרות השיש:
https://youtu.be/4Mi8jph56xY
כך יוצרים פסלי שיש:
https://youtu.be/vR8ZiT9JTcg
ומכרות השיש העצומים של איטליה:
https://youtu.be/_PcOPVYb7EQ?long=yes
מיהם אופטימי ופסימי ומה טוב בחשיבה חיובית?
כשאתם מביטים בכוס שיש בה מעט משקה, מה אתם רואים?
העולם, על פי הסטטיסטיקה, מחולק לאנשים שיראו את החצי המלא של הכוס ואחרים שיראו שהיא חצי ריקה. מדובר בשני טיפוסים, שתופסים אך החיים הפוך. יש רואי שחורות ויש שרואים ורוד. הראשונים הם פסימיים ורואי הוורודות הם האופטימיים.
בעולם אפשר לבחור בין להיות פסימיים לאופטימיים. הפסימי רואה תמיד את הצד הרע, העגום והקשה של הדברים. האופטימי רואה דווקא את הצדדים הטובים והשמחים. הפסימי רואה שחורות ותמיד חושש ממה שיקרה ומצפה להיכשל, בעוד שהאופטימי מצפה שהדברים יסתדרו על הצד הטוב ביותר ומאמין שיצליח.
יש המציינים שהפסימיות היא תכונה הישרדותית, שגורמת לפסימי להתכונן מבעוד מועד לקשיים. לעיתים זה מדויק, אבל הנבואות לא פעם מגשימות את עצמן. רובנו מאמינים שהאופטימיים יצליחו טוב יותר בחיים, יזכו בדברים הטובים ויהיו בריאים מהפסימיים, שיתקשו להשיג דברים עם החששות והפחדים שמלווים את חייהם.
יש יתרונות באופטימיות. כשאנו חולים יאמר לנו כל רופא או מטפל, שכדאי לחשוב חיובי ולהאמין שננצח את המחלה. האופטימיסטים מצליחים אכן להתגבר יותר על מחלות. מטפלים רוחניים אומרים "תחשוב טוב - יהיה טוב!"
הם יודעים מה הם מדברים. חשיבה חיובית ואופטימית מרפאת חולים. היום גם רופאים קונבנציונליים רבים מוכנים להודות שהגוף והנפש שלנו מחוברים בצורה נפלאה. תרופות פלצבו למשל, שאין בהן חומר מרפא, משיגות במחקרים תוצאות רפואיות מדהימות, משפרות מדדים ולא פעם אף מרפאות את החולים לחלוטין, רק משום שהחולים מאמינים שקיבלו תרופה שעתידה לרפא אותם. הם חושבים חיובי והתוצאות טובות מי שחושבים שלילי.
זה גם ההבדל הקטן בין מי שמקבל את הדיאגנוזה הרפואית, האבחנה שאומרת "אתה חולה", לבין מי שמאמין לפרוגנוזה, התחזית של הרופא שבה הוא אומד את סיכויי החלמתו של החולה ולרוב היא עשוייה להיות מאד קשה. אל תאמינו לפרוגנוזה, אומרים החוקרים. האמינו בטוב ועשו את הצעדים להגיע אליו. לא פעם זה קשור בצירוף כלשהו של תזונה, פעילות גופנית ואיזה שהוא תהליך נפשי המחבר בין גוף לנפש, כמו מדיטציה, יוגה ודומיהן.
במחקרים וגם ברפואה נמצא בעבר שאנשים אופטימיים סובלים פחות מלחץ ודיכאון וממחלות שנוצרות בשל המצבים הנפשיים הללו. חשיבה חיובית, חשוב לדעת, משפיעה על המציאות. החיים הם נפלאים או נוראים - ההחלטה ביניהם היא שלנו. במה נבחר?
אם נתמקד בדברים החיוביים שבחיים, נחליף את המחשבות השליליות בחיוביות, נדאג לעצמנו, נצחק הרבה, נתמקד בתכונות החזקות והטובות שלנו, נתמלא בבטחון עצמי ונהיה חיוביים ושמחים - נצליח יותר!
הנה ההבדלים שבין פסימי לאופטימי (מתורגם):
https://youtu.be/9n2tmNWn1ec
פסימיות ואופטימיות באות לידי ביטוי גם בשפת הגוף (עברית):
https://youtu.be/BzDqWM-wvuE
כך ניתן להפוך לאופטימיים בעבודה של שינוי:
https://youtu.be/WqmTcjtnl9k
אם לא תצליחו, תמיד תוכלו להתנחם שפסימיות מקנה יתרון הישרדותי מסוים מאד:
https://youtu.be/5jADnNpx3R4
שיר אופטימי (עברית):
https://youtu.be/eHD9XXnFaZU
ובחיוך - גם החבר שתמיד מוריד לך הוא פסימי, אבל עבורך (עברית):
https://youtu.be/zlbE5p9-hmg
מהי מדיטציה ולמה עושים אותה?
המוח האנושי עסוק לאורך כל היום במחשבות, תוכניות, סידורים ובעיות שעליו לפתור. כל אלו יוצרים עומס לא קטן וגם לא מעט לחץ, או באנגלית סטרס, שפוגע בתפקוד שלנו.
מחקר שפורסם בזמנו בכתב העת Nature הראה שבראשו של אדם ממוצע חולפות בסביבות 6,200 מחשבות ביום. רצף המחשבות הזה אחראי ללא מעט מהסערות הנפשיות שלנו ולתופעות כמו אי שקט, עצבות, ריקנות וחוסר עניין.
מדיטציה (Meditation) היא טכניקה המאפשרת להשקיט את רעש המחשבות והטרדות שמתרוצצות בראש. זוהי שיטת פעולה עצמית ואישית שעושה אדם בגופו ובנפשו. הוכח מדעית שהיא מצליחה להקל גם על הסטרס.
לא מעט מחקרים שנעשו על תרגולי מדיטציה הראו בבירור שלמדיטציה יתרונות רבים לגוף ולנפש. המדיטציה עוזרת למתרגלים אותה להיות מרוכזים ומאושרים יותר, מסייעת לייצר שלווה ולפתח שליטה רגשית וחוסן פנימי. לא חסרים חוקרים שטוענים שהמדיטציה מסייעת לגוף להתגבר על מחלות.
יש טכניקות שונות שמאפשרות זאת וכולן נועדו לשנות את מצב התודעה של האדם, ביחס למצבי התודעה השכיחים ביומיום שלו.
יש המכנים את המדיטציה "מודעות קשובה". אחרים רואים בה חיבור רוחני, או דרך להיפטר מהמטען הרוחני העודף שלנו.
מטרתה של המדיטציה היא להגיע להארה על ידי תרגול שלה, ביחד עם דרך חיים נכונה ותואמת.
בתרבויות שונות בעולם, פותחו מאות טכניקות שונות של מדיטציה, באופן עצמאי וללא קשר זו לזו.
המשותף לכל טכניקות המדיטציה הללו הוא הביצוע העצמאי, בו התרגול של אדם נעשה אל מול עצמו, גם אם תרגול המדיטציה נעשה בקבוצה - החשוב הוא שכל אחד בה מתרגל לבדו ובלי קשר לאחרים. זאת בניגוד לטכניקות שבהן פועלים ביחד עם אנשים נוספים ושאינן שיטות מדיטציה.
דוגמה? - בתורת הזן, למשל, שמים דגש מיוחד על המדיטציה בישיבה, שהם מכנים "זאזן".
אבל זו לא דוגמה יחידה. למעשה, בכל הדתות המוכרות ישנם תרגולי מדיטציה. ידועים במיוחד התרגולים הבודהיסטים, המדמים את בודהה בתנוחת הלוטוס, הריקודים המדיטטיביים של הסופים המוסלמים, המבוססים על סחרור עצמי, ריקודי החסידים האקסטטיים ביהדות, הנזירים השתקנים בנצרות וההינדואיסטים החוזרים על מנטרה בסנסקריט ושואפים להתאחד עם האל, או עם היש.
אבל חוץ מתרגול הזאזן, הסחרור של הסופים ודומיהם, ישנם עוד סוגים רבים של תרגולי מדיטציה, כמו מדיטציה טרנסצנדנטלית, ויפאסאנה, טאי צ'י, דמיון מודרך, מדיטציה דינמית, צ'י קונג, סאג'ה יוגה ופאלון דאפא.
ישנה חלוקה בין תרגול סביל ופעיל במדיטציה:
בתרגולי מדיטציה סבילים אין המתרגל מבצע פעולה, אלא מניח לתהליך הטבעי לקרות מעצמו ולמודעותו להתפוגג, תוך עירנות לתחושותיו. כזו היא למשל הוויפאסאנה, המתבססת על שתיקה והתנזרות מדיבור.
תרגולי המדיטציה הפעילים, לעומת זאת, מתבססים על פעולה שמשפיעה על הכרתו של המתרגל, כמו הסיחרור שעושה הרקדן הסופי סביב עצמו או החזרה המתמדת על מנטרה, שעושה המתרגל בהינדואיזם.
#כמה זמן לתרגל ביום?
לא קל לאנשים שחיים בקצב מהיר להתחיל לתרגל מדיטציה. מתחילים רבים רואים בה פעילות משעממת. המלצה טובה היא להתחיל לתרגל מדיטציה במשך 5 דקות בכל יום. עם הזמן, כשהאפקט שלה יתבהר והחיים ייעשו טובים, רגועים ונכונים יותר, אז נוטים רבים להגדיל בעצמם את משך התרגול ולהגיע לפרקי הזמן המומלצים בכל טכניקה ושיטה שתבחרו.
הנה הסבר של המדיטציה (עברית):
https://youtu.be/sj9V78sIhQs?t=13s
קבלו מדיטציה קצרה:
https://youtu.be/Z4rRjGhN-gs
הנחיות למתחילים במדיטציה:
https://youtu.be/JslvBcIVtDg
מדעי המוח מגלים שמדיטציה, יוגה ודומיהם ממש משנים את מוחנו ואותנו (מתורגם):
https://youtu.be/m8rRzTtP7Tc?long=yes
ומדיטציה בדמיון מודרך בת 45 דקות (עברית):
https://youtu.be/2Yrp6N-Mi0M?long=yes
מתח רב ומצבי לחץ (Stress) משפיעים על גופנו באופן לא טוב. בטווח הקצר הגוף אמנם מגיב טוב לסטרס ומסתייע בו להישרדות, אבל כשאנו חווים לחץ ומתח באופן מתמשך ולזמן ארוך, הם גורמים להשפעה רבה ורעה על הגוף, תוך פגיעה פיזית בתאים ובאיברים שונים בו.
איך לחץ משפיע על הגוף שלנו?
מנגנון ההישרדות, שנקרא "הילחם או ברח" (Fight or flight response), הוא בעצם סוג של תגובה "אוטומטית" של מערכת העצבים האוטונומית והרפלקסים שלנו, שנועדה לאפשר לנו להתחמק מהאיום שהביא ללחץ או לסטרס, להצליח לברוח מהר וטוב יותר, או להילחם בו באמצעים שלא חשבנו שנוכל לנקוט ועם יכולות שלא ידענו שיש לנו.
במצב של פחד, בתוך שניות מופעלת בגופנו תגובה גופנית, פיזיולוגית, בה הגוף מפריש חומרים מסוימים, שנקראים הורמונים, במיוחד הורמונים שנקראים "קורטיזול" ו"אדרנלין", אבל יש עוד כמה.
ההורמונים הללו, הקורטיזול והאדרנלין, כשהם מופרשים באופן מואץ ומוגבר במצבים של סטרס, גורמים לעליית סוכר בגופנו וללחץ הדם גם הוא לעלות. הם מפריעים לעיכול באופן חמור (לכן ממליצים לנו להרגיע עם האוכל ברגעים של כעס או לחץ גדול). הם גם מגדילים את התיאבון ויוצרים השמנה מואצת (מכירים את צריכת הגלידה המוגזמת תוך בכי על הפרידה שחווינו).
גם המוח שמפעיל את מערכת העצבים מחולל מהומה בגופנו כשאנו לחוצים זמן רב. לכן, מי שחיים במצבי סטרס קבועים חווים בעצם נזקי גוף ונפש ועלייה משמעותית בסיכויים לחיים לא בריאים. רבים עלולים לחלות במחלת הסוכרת, אחרים עתידים לסבול מלחץ דם גבוה ובהמשך לא פעם גם ממחלות כמו טרשת עורקים מואצת ומחלות לב. הסכנה מחיים עם סטרס מתמשך גדלה גם לשבץ מוחי ולהתקפי לב וצעירים יזהו התגברות בארנה, פצעי הבגרות המוכרים כל כך.
אז הרפו, נהלו את הקשיים, אל תילחמו על הזמן והירגעו בזמני לחץ. מרגיעים כמו מדיטציה, יוגה, מוסיקה מתאימה או כל דבר שמרגיע אתכם באמת - כולם יתרמו ויסייעו לכם לשרוד שנים רבות יותר, תוך שהם יסייעו למנוע אפילו מחלות קשות.
כך משפיעים מצבי לחץ על גופנו (עברית):
https://youtu.be/v-t1Z5-oPtU
השפעת המתח על מוח האדם (מתורגם):
https://youtu.be/WuyPuH9ojCE
הסטרס, המתח והלחץ והשפעתם על פצעונים (מתורגם):
http://youtu.be/qz1FKi6z4Fc?t=14s
ועוד סרטון בנושא:
https://youtu.be/gmwiJ6ghLIM
הפצעונים יכולים להיגרם ממתח או לחץ גדול. הפחד או הלחץ הוא תגובה גופנית לסכנה. כשאנו פוחדים או חוששים מאד, גורמים לנו הורמוני לחץ להתמודד מול הסכנה, בלחימה נגדה או בבריחה ממנה.
אבל כשאיננו יכולים להילחם או לברוח מקשיים שאנו חווים, אותו הורמון לחץ שנקרא קורטיזול, מצטבר בגוף ומשפיע על בריאותנו. הורמוני הלחץ מגבירים את הדלקות בגוף, מחלישים את המערכת החיסונית והופכים אותנו רגישים לזיהומים. כך גופנו מתקשה יותר להילחם בחיידקים שגורמים לנו לפצעונים בעור ומגבירים את ייצור השומן בעורנו.
כך שכן - לחץ ומתח מגדילים את הסיכוי לפצעונים בפנים ובגוף.
הנה האקנה:
https://youtu.be/ue0uX-Eq19E
הקשר בין מתח ולחץ לפצעונים (מתורגם):
http://youtu.be/qz1FKi6z4Fc?t=14s
הכימיה של האקנה:
https://youtu.be/vy6KX5bZOg0
ויש כל מיני שיטות שמתיימרות לפתור את בעיית פצעוני האקנה:
https://youtu.be/dEJo4Bq6100
מתח, סטרס (Stress) או לחץ משפיעים על המוח שלנו, אולי יותר מכל גורם בודד אחר. הם גורמים לשחרור של רמות קורטיזול גבוהות לאורך זמן, הפוגעות מאוד במוח, בזיכרון, בלמידה ובמנגנוני השליטה וההתמודדות שלנו עם לחץ.
במוח מחולל עודף הקורטיזול שמות בעוד אזורים. לחץ לאורך זמן מגדיל גם את הפעילות באמיגדלה, שהיא מרכז הפחד במוחנו. הלחץ הזה מגדיל גם את מספר הקשרים העצביים שבאמיגדלה.
העליה ברמות הקורטיזול משבשת ומדרדרת גם את פעילות ההיפוקמפוס, החלק במוחנו שקשור בזיכרון, בלמידה ובשליטה בלחצים.
וזו לא רק בריאות הנפש שלנו והסימפטומים שלה, שמושפעים מקצב ייצור הקורטיזול המשתולל בנו. המחקר גילה שגם יכולת השיפוט, הריכוז, הקשרים החברתיים וקבלת ההחלטות שלנו, כולם נפגעים בשל הנזק שגורם הקורטיזול המאמיר בגופנו לאזור הקליפה הקדם-מצחית (Pre-frontal cortex) שבמוח שלנו.
מכל אלה נובע שלא רק אי-הנעימות ואיכות החיים שלנו נפגעים ממתח ולחץ, אלא גם הכישורים הקוגניטיביים ותפקודים החשובים ליום יום, לקריירה וליחסים שלנו עם אחרים.
מכאן נובעת מסקנה ברורה, הירגעו! - אם אתם חיים בלחץ אז עשו שינויים ככל האפשר. החליפו עבודה לוחצת, היפטרו מגורמי לחץ ומאנשים שמלחיצים ומכניסים אתכם למתח - עשו מדיטציה, יוגה או כל מה שמשחרר אתכם מלחצים ומשפר את איכות חייכם. לחץ ומתח, עכשיו אתם יודעים, הם לא רק מעיקים אלא גם מזיקים ישירות לגופכם, לבריאותכם, לקשרים שלכם, לתפקוד המוח ולאיכות החיים שלכם.
זה לא שווה את זה. אם אתם במתח או בלחץ מתמשך - עשו שינוי.
כך משפיעים מצבי לחץ על המוח (עברית):
https://youtu.be/R88tDTeAMZc
השפעת המתח על המוח (מתורגם):
https://youtu.be/WuyPuH9ojCE
ואיך לתפקד טוב במצבי לחץ (מתורגם):
https://youtu.be/CqgmozFr_GM
הורמון הלחץ בגופנו הוא הקורטיזול (Cortisol). הוא לא היחיד שנחשב הורמון לחץ, אבל מדובר בהורמון תמים, שאחראי לבלגן לא קטן בתחושות שלנו וללא מעט גורמי מתח נפשי ואפילו חרדה.
ההורמון הזה בחיים המודרניים, הקרייריסטיים והאורבניים שבתוכם אנו אצים ורצים, הוא הכוכב המעיק שלנו.
אבל נתחיל בדְּחָק, או עָקָה, מילים יפות אבל לא תמיד מובנות, שכולנו מכירים בתור "לחץ", מתח נפשי, או סטרס (Stress). המילים הללו מייצגות את תחושת המצוקה שנובעת אצלנו מפגיעה באיזון שלנו.
המועקה הזו לרוב נגרמת כתוצאה מגירוי חיצוני, מוחשי ופיזי או פסיכולוגי.
אחד הגורמים המוכרים לנו היטב הוא המולטי-טסקינג, ריבוי המשימות של האדם המודרני. אנשים נדרשים היום לנהל המון דברים במקביל - גם בחיים הפרטיים וגם בקריירה, בעבודה, בלימודים וזו רק רשימה חלקית.
ריבוי המשימות המטורף שחווים אנשים יכול להיות בקריירה או בחיים בתפקוד גבוה. נא לא לצקצק אם לא הזכרתי את עקר או עקרת הבית. ללא ספק גם בבית יש אינספור משימות שמוטלות על כתפיים צרות והניסיון המתמיד לנהל את אינספור המשימות שמוטלות בבית, לא פעם מתלווה לצורך לתפקד במקביל בעבודה.
הרבה נשים מכירות את זה היטב. גברים רבים רק מתחילים להיחשף ומתחילים לדווח על מלאכה כמעט בלתי אפשרית.
מכל מקום, ריבוי המשימות הזה הוא מקור בלתי נדלה ללחץ, או סטרס. הדרך מכמות המשימות הגדולה שאנו מנסים לנהל בו-זמנית אל הלחץ והסטרס עוברת בקורטיזול, ההורמון שאחראי לאותה עקה שאנו חווים לא פעם בחיינו.
וכשגופנו מפריש את הקורטיזול, ביחד עם האדרנלין והנוראדרנאלין, הוא מייצר הורמונים שמעלים את קצב הלב, ההזעה וקצב הנשימה שלנו, ביחד עם עייפות, התשה נפשית, תחושה שאנו מוצפים ועוד.
הפרשת הקורטיזול גם מגדילה את העירנות ולא פעם התוצאה של כל אלה תהיה חרדה, על כל המתלווה אליה. מה מתלווה אליה? - חוסר ודאות ואי נוחות, תחושה שיכולה להתבטא גם פיזית בכאבי בטן, לחץ בחזה ועוד.
גם במוח מחולל הקורטיזול שמות. רמות קורטיזול גבוהות לאורך זמן פוגעות במוח מאוד. כי לחץ לאורך זמן מגדיל את הפעילות באמיגדלה, שהיא מרכז הפחד במוחנו, ואת מספר הקשרים העצביים שבה. העליה ברמות הקורטיזול משבשת ומדרדרת גם את פעילות ההיפוקמפוס, החלק במוחנו שקשור בזיכרון, למידה ושליטה בלחצים.
וזו לא רק בריאות הנפש שלנו והסימפטומים שלה, שמושפעים מקצב ייצור הקורטיזול המשתולל בנו - יש אפילו טענות שהפרשת קורטיזול משפיעה על צפיפות השרירים שלנו.
יש אמצעים להקטין את הפרשת הקורטיזול. אחד היעילים שבהם הוא השקט. קחו שעה של שקט, בלי הצפות של רעש, כמו רדיו, טלוויזיה, טלפונים וכאלה, ותראו איך אתם נרגעים. זה הקורטיזול שלא מציק פתאום וזה חלק מהקסם של המדיטציה, המיינדפולנס והוויפאסאנה, למשל.
הנה הקורטיזול, הורמון הלחץ ואיך להוריד את הפרשתו לגוף:
https://youtu.be/hwh8XEh0k9A
לחץ וסטרס. כך הוא נוצר בגוף והנה ההשפעות הגופניות שלו, שלא נרצה לפגוש (מתורגם):
https://youtu.be/v-t1Z5-oPtU
אגב, מולטי טסקינג הוא גם לא יעיל יותר (עברית):
https://youtu.be/yefk-VUxwKI
מה לאכול עם קורטיזול? (עברית)
https://youtu.be/38voz9ep3oI
וגם טראומות ואפילו טראומות מהילדות מייצרות אותו ומשפיעות על הבריאות הפיזית מאוד (מתורגם):
https://youtu.be/95ovIJ3dsNk?long=yes
לחץ
מגדל מים נועד כדי ליצור לחץ מים, שיביא את המים לכל בתי הישוב. פעם, כשהותקנו מערכות צנרת, גילו שהמים יוצאים מהן בזרזיף חלש מהברז.
זה לא היה נוח. המים צריכים לצאת מהברז בכמות מספקת ובלחץ מים סביר.
עד העידן המודרני, בו יש מערכת מים וצינורות שמזרימים אותם, לא היו צריכים לחץ מים. מספיק היה דלי או מיכל ובאר שממנה שאבו והביאו מים הביתה. אבל כשלחץ המים מהברז הפך הכרחי, למקלחת טובה למשל, לא הייתה ברירה אלא להשתמש במשהו שייצר את הלחץ הזה.
אז כדי שהמים יפרצו מהברזים בלחץ מספיק, גייסו המהנדסים את כוח הכבידה של כדור הארץ. הם הציעו לבנות בכל ישוב מגדלי מים. באמצעות מגדל המים, הם הסבירו, יירדו המים בלחץ כוח הכבידה ויווצר לחץ מים טבעי בברזים.
אז החלו לבנות מגדלי מים, או מכלי מים גדולים שנבנו בראש גבעה סמוכה ליישוב, כדי שמשקל המים ייצר לחץ מים בברזים.
זו דוגמה יפה לניצול של כוחות הטבע לצורך אנושי מודרני.
כיום המצב כבר השתנה. בעידן המודרני, בו עומדות לרשותנו משאבות משוכללות, החליטו השלטונות שלא צריכים יותר את מגדלי המים. הותקנו משאבות מודרניות שיוצרות לחץ מים מעולה. אבל חייבים לציין שלחץ המים הזה יש לו מחיר. הוא יקר יותר כי משאבות צורכות חשמל ומכאן שהוא גם הרבה פחות סביבתי או שומר על כדור הארץ.
למה ערים צריכות מגדל מים? (עברית)
https://youtu.be/-XbZQ4LCclk
על מגדל המים של חדרה וכיצד סיפק מים לכל תושבי העיר (עברית):
http://youtu.be/cYupC_obUAA
ומצגת וידאו של מגדלי מים היסטוריים בישראל (עברית):
http://youtu.be/oeWJKhyjGsE
המים נשאבים ממאגרי מים, כמו הכינרת והמאגרים התת קרקעיים הנקראים אקוויפרים. הם מועברים לטיהור, שבו יסוננו מהלכלוך על ידי העברתם דרך מסננים של חול בעזרת חומרי ניקוי מורחקים מהם החיידקים. אז מוזרמים המים לצינורות שעוברים מתחת לכבישים, היישר אל הבתים.
הברזים מכילים מערכת שבסיבוב או בלחיצה פותחת מעבר למים ולחץ המים בצינורות גורם לכך שככל שנפתח פתח גדול יותר בברז, יוצאים ממנו יותר מים והזרם חזק.
הנה פעולת הברזים שלנו:
http://youtu.be/FV4kH8IMjtY?t=3s
הסבר באנימציה של פעולת הברז:
http://youtu.be/eY_1O6OD3ZI
אלה המקורות מהם אנו מקבלים מים (מתורגם):
https://youtu.be/Pz6AQXQGupQ
שיש (Marble), אותו סלע גבישי חזק שכולנו מכירים, שימש ומשמש את האדם לצרכים רבים. מהשיש המשמש בתור משטח במטבח ועד לפיסול וריצוף של מקדשים - שיש הוא ללא ספק חומר שימושי מאוד.
אבל כיצד נוצר השיש?
שיש הוא למעשה תוצר של אבן גיר, שהיא עצמה סלע משקע ימי שנוצר משלדי בעלי חיים ימיים, או צדפים, חלזונות וכדומה.
אבן הגיר מורכבת מהמינרל קלציט, הידוע גם כסידן פחמתי. הוא עתיד למלא תפקיד חשוב בהיווצרות השיש, אבל על זה עוד מעט.
במשך מיליוני שנים ותוך כדי תנועות גושי הסלע שבקרום כדור הארץ, יש ואבן הגיר הזו מתחממת מאד.
וזה לא רק חום. כי לאורך עידנים ארוכים האבן ש"נאפתה" בחום הרב, עמוק באדמה, גם נדחסת בלחץ רב ומתמצקת, מה שיביא לכך שהיא תהפוך קשה במיוחד.
התהליך הארוך הזה, של דחיסת אבן הגיר לסלע וה"אפייה" שלה, חושף אותה לתנאים קיצוניים. וכמו בן אדם שעובר אירוע קיצוני ומתקשח, גם היא מתקשה. גאולוגית, מה שקורה בסלע הוא שגבישי הקלציט שבאבן הגיר מתגבשים מחדש לגבישים גדולים יותר.
כך הופך הסלע, שהיה פעם אבן גיר חלשה או דולומיט, לסלע קשה ועמיד במיוחד. זהו בדיוק השיש.
כך נוצר השיש:
https://youtu.be/LHgifUKUqWw
מצגת וידאו קצרה על היווצרות השיש:
https://youtu.be/4Mi8jph56xY
כך יוצרים פסלי שיש:
https://youtu.be/vR8ZiT9JTcg
ומכרות השיש העצומים של איטליה:
https://youtu.be/_PcOPVYb7EQ?long=yes
כשאתם מביטים בכוס שיש בה מעט משקה, מה אתם רואים?
העולם, על פי הסטטיסטיקה, מחולק לאנשים שיראו את החצי המלא של הכוס ואחרים שיראו שהיא חצי ריקה. מדובר בשני טיפוסים, שתופסים אך החיים הפוך. יש רואי שחורות ויש שרואים ורוד. הראשונים הם פסימיים ורואי הוורודות הם האופטימיים.
בעולם אפשר לבחור בין להיות פסימיים לאופטימיים. הפסימי רואה תמיד את הצד הרע, העגום והקשה של הדברים. האופטימי רואה דווקא את הצדדים הטובים והשמחים. הפסימי רואה שחורות ותמיד חושש ממה שיקרה ומצפה להיכשל, בעוד שהאופטימי מצפה שהדברים יסתדרו על הצד הטוב ביותר ומאמין שיצליח.
יש המציינים שהפסימיות היא תכונה הישרדותית, שגורמת לפסימי להתכונן מבעוד מועד לקשיים. לעיתים זה מדויק, אבל הנבואות לא פעם מגשימות את עצמן. רובנו מאמינים שהאופטימיים יצליחו טוב יותר בחיים, יזכו בדברים הטובים ויהיו בריאים מהפסימיים, שיתקשו להשיג דברים עם החששות והפחדים שמלווים את חייהם.
יש יתרונות באופטימיות. כשאנו חולים יאמר לנו כל רופא או מטפל, שכדאי לחשוב חיובי ולהאמין שננצח את המחלה. האופטימיסטים מצליחים אכן להתגבר יותר על מחלות. מטפלים רוחניים אומרים "תחשוב טוב - יהיה טוב!"
הם יודעים מה הם מדברים. חשיבה חיובית ואופטימית מרפאת חולים. היום גם רופאים קונבנציונליים רבים מוכנים להודות שהגוף והנפש שלנו מחוברים בצורה נפלאה. תרופות פלצבו למשל, שאין בהן חומר מרפא, משיגות במחקרים תוצאות רפואיות מדהימות, משפרות מדדים ולא פעם אף מרפאות את החולים לחלוטין, רק משום שהחולים מאמינים שקיבלו תרופה שעתידה לרפא אותם. הם חושבים חיובי והתוצאות טובות מי שחושבים שלילי.
זה גם ההבדל הקטן בין מי שמקבל את הדיאגנוזה הרפואית, האבחנה שאומרת "אתה חולה", לבין מי שמאמין לפרוגנוזה, התחזית של הרופא שבה הוא אומד את סיכויי החלמתו של החולה ולרוב היא עשוייה להיות מאד קשה. אל תאמינו לפרוגנוזה, אומרים החוקרים. האמינו בטוב ועשו את הצעדים להגיע אליו. לא פעם זה קשור בצירוף כלשהו של תזונה, פעילות גופנית ואיזה שהוא תהליך נפשי המחבר בין גוף לנפש, כמו מדיטציה, יוגה ודומיהן.
במחקרים וגם ברפואה נמצא בעבר שאנשים אופטימיים סובלים פחות מלחץ ודיכאון וממחלות שנוצרות בשל המצבים הנפשיים הללו. חשיבה חיובית, חשוב לדעת, משפיעה על המציאות. החיים הם נפלאים או נוראים - ההחלטה ביניהם היא שלנו. במה נבחר?
אם נתמקד בדברים החיוביים שבחיים, נחליף את המחשבות השליליות בחיוביות, נדאג לעצמנו, נצחק הרבה, נתמקד בתכונות החזקות והטובות שלנו, נתמלא בבטחון עצמי ונהיה חיוביים ושמחים - נצליח יותר!
הנה ההבדלים שבין פסימי לאופטימי (מתורגם):
https://youtu.be/9n2tmNWn1ec
פסימיות ואופטימיות באות לידי ביטוי גם בשפת הגוף (עברית):
https://youtu.be/BzDqWM-wvuE
כך ניתן להפוך לאופטימיים בעבודה של שינוי:
https://youtu.be/WqmTcjtnl9k
אם לא תצליחו, תמיד תוכלו להתנחם שפסימיות מקנה יתרון הישרדותי מסוים מאד:
https://youtu.be/5jADnNpx3R4
שיר אופטימי (עברית):
https://youtu.be/eHD9XXnFaZU
ובחיוך - גם החבר שתמיד מוריד לך הוא פסימי, אבל עבורך (עברית):
https://youtu.be/zlbE5p9-hmg
המוח האנושי עסוק לאורך כל היום במחשבות, תוכניות, סידורים ובעיות שעליו לפתור. כל אלו יוצרים עומס לא קטן וגם לא מעט לחץ, או באנגלית סטרס, שפוגע בתפקוד שלנו.
מחקר שפורסם בזמנו בכתב העת Nature הראה שבראשו של אדם ממוצע חולפות בסביבות 6,200 מחשבות ביום. רצף המחשבות הזה אחראי ללא מעט מהסערות הנפשיות שלנו ולתופעות כמו אי שקט, עצבות, ריקנות וחוסר עניין.
מדיטציה (Meditation) היא טכניקה המאפשרת להשקיט את רעש המחשבות והטרדות שמתרוצצות בראש. זוהי שיטת פעולה עצמית ואישית שעושה אדם בגופו ובנפשו. הוכח מדעית שהיא מצליחה להקל גם על הסטרס.
לא מעט מחקרים שנעשו על תרגולי מדיטציה הראו בבירור שלמדיטציה יתרונות רבים לגוף ולנפש. המדיטציה עוזרת למתרגלים אותה להיות מרוכזים ומאושרים יותר, מסייעת לייצר שלווה ולפתח שליטה רגשית וחוסן פנימי. לא חסרים חוקרים שטוענים שהמדיטציה מסייעת לגוף להתגבר על מחלות.
יש טכניקות שונות שמאפשרות זאת וכולן נועדו לשנות את מצב התודעה של האדם, ביחס למצבי התודעה השכיחים ביומיום שלו.
יש המכנים את המדיטציה "מודעות קשובה". אחרים רואים בה חיבור רוחני, או דרך להיפטר מהמטען הרוחני העודף שלנו.
מטרתה של המדיטציה היא להגיע להארה על ידי תרגול שלה, ביחד עם דרך חיים נכונה ותואמת.
בתרבויות שונות בעולם, פותחו מאות טכניקות שונות של מדיטציה, באופן עצמאי וללא קשר זו לזו.
המשותף לכל טכניקות המדיטציה הללו הוא הביצוע העצמאי, בו התרגול של אדם נעשה אל מול עצמו, גם אם תרגול המדיטציה נעשה בקבוצה - החשוב הוא שכל אחד בה מתרגל לבדו ובלי קשר לאחרים. זאת בניגוד לטכניקות שבהן פועלים ביחד עם אנשים נוספים ושאינן שיטות מדיטציה.
דוגמה? - בתורת הזן, למשל, שמים דגש מיוחד על המדיטציה בישיבה, שהם מכנים "זאזן".
אבל זו לא דוגמה יחידה. למעשה, בכל הדתות המוכרות ישנם תרגולי מדיטציה. ידועים במיוחד התרגולים הבודהיסטים, המדמים את בודהה בתנוחת הלוטוס, הריקודים המדיטטיביים של הסופים המוסלמים, המבוססים על סחרור עצמי, ריקודי החסידים האקסטטיים ביהדות, הנזירים השתקנים בנצרות וההינדואיסטים החוזרים על מנטרה בסנסקריט ושואפים להתאחד עם האל, או עם היש.
אבל חוץ מתרגול הזאזן, הסחרור של הסופים ודומיהם, ישנם עוד סוגים רבים של תרגולי מדיטציה, כמו מדיטציה טרנסצנדנטלית, ויפאסאנה, טאי צ'י, דמיון מודרך, מדיטציה דינמית, צ'י קונג, סאג'ה יוגה ופאלון דאפא.
ישנה חלוקה בין תרגול סביל ופעיל במדיטציה:
בתרגולי מדיטציה סבילים אין המתרגל מבצע פעולה, אלא מניח לתהליך הטבעי לקרות מעצמו ולמודעותו להתפוגג, תוך עירנות לתחושותיו. כזו היא למשל הוויפאסאנה, המתבססת על שתיקה והתנזרות מדיבור.
תרגולי המדיטציה הפעילים, לעומת זאת, מתבססים על פעולה שמשפיעה על הכרתו של המתרגל, כמו הסיחרור שעושה הרקדן הסופי סביב עצמו או החזרה המתמדת על מנטרה, שעושה המתרגל בהינדואיזם.
#כמה זמן לתרגל ביום?
לא קל לאנשים שחיים בקצב מהיר להתחיל לתרגל מדיטציה. מתחילים רבים רואים בה פעילות משעממת. המלצה טובה היא להתחיל לתרגל מדיטציה במשך 5 דקות בכל יום. עם הזמן, כשהאפקט שלה יתבהר והחיים ייעשו טובים, רגועים ונכונים יותר, אז נוטים רבים להגדיל בעצמם את משך התרגול ולהגיע לפרקי הזמן המומלצים בכל טכניקה ושיטה שתבחרו.
הנה הסבר של המדיטציה (עברית):
https://youtu.be/sj9V78sIhQs?t=13s
קבלו מדיטציה קצרה:
https://youtu.be/Z4rRjGhN-gs
הנחיות למתחילים במדיטציה:
https://youtu.be/JslvBcIVtDg
מדעי המוח מגלים שמדיטציה, יוגה ודומיהם ממש משנים את מוחנו ואותנו (מתורגם):
https://youtu.be/m8rRzTtP7Tc?long=yes
ומדיטציה בדמיון מודרך בת 45 דקות (עברית):
https://youtu.be/2Yrp6N-Mi0M?long=yes
מהו ההיפוקמפוס הזוכר הכל?
היפוקמפוס (Hippocampus) הוא החלק במוחנו שקשור בזיכרון, למידה ושליטה בלחצים.
ההיפוקמפוס הוא מאגר הזיכרון של היצורים החיים. הוא אוגר זכרונות ועל סמך ניסיונות העבר שלנו, הוא שמיידע אותנו אם גירוי מסוים מבטיח לנו תגמול או שהוא מאיים עלינו וכדאי להילחם בו או לברוח (ראו בתגית "הילחם או ברח").
איך אנו יודעים דברים? איך אנו זוכרים את הדרך ממקום למקום? איך נזכור איפה התעוררנו הבוקר? ואיך אני זוכר מי אני?
את כל המידע הזה מוחנו מאחסן בהיפוקמפוס, שהוא גם האיבר האחראי לכך שנוכל לאתר אותו מיד ולדעת אותו, או ליתר דיוק להיזכר בו.
ההיפוקמפוס הוא הארכיבאי שלנו, האחראי על הזכרונות, מי שלא רק מטפל בזיכרון, אלא גם מעורב בלמידה בהתמצאות במרחב ועוד. הוא שומר מידע, מנהל אותו ושולף אותו כשצריך.
יש לנו במוח סוג של מערכת מיקום, מעין GPS פנימי, השמור בתאי הגריד. תאים אלה יוצרים בהיפוקמפוס מערכת מיקום ואיתור מסלולים המאפשרת לנו לזהות את מיקומנו, מה שנחוץ כדי לנווט אפילו במקומות המוכרים לנו וביניהם (איך להגיע מ.. ל..).
ההיפוקמפוס הזוכר הכל הוא גם ארכיון, אבל לא פחות הוא מעין מפה של כל החלל המוכר לנו ומקיף אותנו והוא שמנחה כיצד לנווט בו את דרכנו.
#מחקרים מעניינים על ההיפוקמפוס
שני מחקרים שנחמד להכיר גילו עד כמה חשוב ההיפוקמפוס לזיכרון ולהתמצאות.
היפוקמפוס של נהג מונית - לונדון הייתה ידועה בעבר בנהגי המוניות שניווטו בעיר הענקית הזו באופן מעורר השתאות וללא מפה. במחקר על נהגי מוניות בלונדון, עוד לפני עידן מערכות ה-GPS ואפליקציות הניווט, גילו החוקרים שההיפוקמפוס של הנהגים הללו היה גדול בהרבה משל נבדקים רגילים שאינם נהגי מוניות לונדוניים.
שינה והיפוקמפוס - מחקר שהשתמש בסריקות MRI במוח גילה שחוסר שינה אצל הנבדקים הוריד לאפס את הפעילות בהיפוקמפוס. הפעילות בהיפוקמפוס של נבדקים שהקפידו של שינה בת 8 שעות, לעומת זאת, הייתה ברירה ונורמלית.
ווקר, אחד החוקרים שערכו את המחקר, תיאר את ההיפוקמפוס כמעין Inbox, תיבת דואר נכנס שיש לנו במוח. "תיבת הדואר" הזו מתפקדת היטב בקליטה ושמירה של זיכרונות חדשים. אבל כשחוסר שינה משבית אותה, זיכרונות חדשים לא נאגרים בה עוד וזכרוננו נפגע.
כך ההיפוקמפוס משתנה עם הגדילה ומתרכז בזכרונות לטווח קצר (עברית):
https://youtu.be/TO1KD-k4fdE
הנה ההיפוקמפוס:
https://youtu.be/lkegFMnGY74
כך פועל ההיפוקמפוס שלנו:
https://youtu.be/5EyaGR8GGhs
ולמה ההיפוקמפוס שלנו אוהב שאנו ישנים? (מתורגם)
https://youtu.be/gedoSfZvBgE
היפוקמפוס (Hippocampus) הוא החלק במוחנו שקשור בזיכרון, למידה ושליטה בלחצים.
ההיפוקמפוס הוא מאגר הזיכרון של היצורים החיים. הוא אוגר זכרונות ועל סמך ניסיונות העבר שלנו, הוא שמיידע אותנו אם גירוי מסוים מבטיח לנו תגמול או שהוא מאיים עלינו וכדאי להילחם בו או לברוח (ראו בתגית "הילחם או ברח").
איך אנו יודעים דברים? איך אנו זוכרים את הדרך ממקום למקום? איך נזכור איפה התעוררנו הבוקר? ואיך אני זוכר מי אני?
את כל המידע הזה מוחנו מאחסן בהיפוקמפוס, שהוא גם האיבר האחראי לכך שנוכל לאתר אותו מיד ולדעת אותו, או ליתר דיוק להיזכר בו.
ההיפוקמפוס הוא הארכיבאי שלנו, האחראי על הזכרונות, מי שלא רק מטפל בזיכרון, אלא גם מעורב בלמידה בהתמצאות במרחב ועוד. הוא שומר מידע, מנהל אותו ושולף אותו כשצריך.
יש לנו במוח סוג של מערכת מיקום, מעין GPS פנימי, השמור בתאי הגריד. תאים אלה יוצרים בהיפוקמפוס מערכת מיקום ואיתור מסלולים המאפשרת לנו לזהות את מיקומנו, מה שנחוץ כדי לנווט אפילו במקומות המוכרים לנו וביניהם (איך להגיע מ.. ל..).
ההיפוקמפוס הזוכר הכל הוא גם ארכיון, אבל לא פחות הוא מעין מפה של כל החלל המוכר לנו ומקיף אותנו והוא שמנחה כיצד לנווט בו את דרכנו.
#מחקרים מעניינים על ההיפוקמפוס
שני מחקרים שנחמד להכיר גילו עד כמה חשוב ההיפוקמפוס לזיכרון ולהתמצאות.
היפוקמפוס של נהג מונית - לונדון הייתה ידועה בעבר בנהגי המוניות שניווטו בעיר הענקית הזו באופן מעורר השתאות וללא מפה. במחקר על נהגי מוניות בלונדון, עוד לפני עידן מערכות ה-GPS ואפליקציות הניווט, גילו החוקרים שההיפוקמפוס של הנהגים הללו היה גדול בהרבה משל נבדקים רגילים שאינם נהגי מוניות לונדוניים.
שינה והיפוקמפוס - מחקר שהשתמש בסריקות MRI במוח גילה שחוסר שינה אצל הנבדקים הוריד לאפס את הפעילות בהיפוקמפוס. הפעילות בהיפוקמפוס של נבדקים שהקפידו של שינה בת 8 שעות, לעומת זאת, הייתה ברירה ונורמלית.
ווקר, אחד החוקרים שערכו את המחקר, תיאר את ההיפוקמפוס כמעין Inbox, תיבת דואר נכנס שיש לנו במוח. "תיבת הדואר" הזו מתפקדת היטב בקליטה ושמירה של זיכרונות חדשים. אבל כשחוסר שינה משבית אותה, זיכרונות חדשים לא נאגרים בה עוד וזכרוננו נפגע.
כך ההיפוקמפוס משתנה עם הגדילה ומתרכז בזכרונות לטווח קצר (עברית):
https://youtu.be/TO1KD-k4fdE
הנה ההיפוקמפוס:
https://youtu.be/lkegFMnGY74
כך פועל ההיפוקמפוס שלנו:
https://youtu.be/5EyaGR8GGhs
ולמה ההיפוקמפוס שלנו אוהב שאנו ישנים? (מתורגם)
https://youtu.be/gedoSfZvBgE
איך גייזר נוצר?
הגייזר (Geyser) הוא מעיין של מים חמים, המתפרץ כל כמה זמן ומעלה לאוויר עמוד של מים חמים וקיטור.
הגייזר נוצר מאנרגיה שנוצרת בעמקי האדמה ויוצאת החוצה בלחץ גדול. המזרקה הזו של הגייזר, היא לוהטת ורועשת מאוד והיא מרשימה מאוד לצפות בה.
#אבל איך הגייזר נוצר ממש?
אז ראשית, בואו נבין מהי מגמה. מדובר בסלעים במצב נוזלי, כלומר מותכים. כי חשוב לדעת - כמו הרבה מוצקים שמתחממים לטמפרטורות גבוהות והופכים לנוזל, גם הסלע מותך העומק האדמה והופך בחום העצום שבה לנוזל.
המגמה, כלומר הסלע הנוזלי והלוהט בחום רב, נמצאת בדרך כלל בעומק האדמה. כשהיא נחשפת לאוויר זה בדרך כלל בהתפרצות געשית, כמו בהרי געש שמהם היא פורצת ושוטפת בלבה רותחת. כללית, אנו יודעים לומר שככל שמעמיקים בתוך פנים אדמת כדור הארץ, כל הסלעים מותכים לנוזל ולוהטים בטמפרטורות מטורפות.
נחזור לגייזר. הוא נוצר במקומות שבהם יש מגמה רותחת, שנמצאת די סמוך לפני האדמה. כמובן שהסמוך הזה הוא יחסי, כי העומק של המגמה שיוצרת גייזרים יכול להגיע גם לכמה קילומטרים בעומק האדמה.
כך או כך, דמיינו כמות של מי גשם ושלג, שחלחלו לעומק האדמה ומגיעים לאזורים תת-קרקעיים שבהם נמצאת המגמה הרותחת. המים הללו מתחממים מאוד, עוברים בהרבה את טמפרטורת הרתיחה שאנו מכירים - בגובה פני הים היא תהיה 100 מעלות צלסיוס. אבל מפני שהמים הללו נמצאים בין שכבות הסלע, הם לא סתם רותחים, אלא נוצר בהם לחץ גדול מאוד של אדים כלואים.
ככל שהמים מתחממים עוד ועוד, הולך וגובר הלחץ הזה, עד לנקודה שבה לחץ קיטור שיוצרים המים הוא כה גדול, עד שהם מוצאים נקודה חלשה בשכבות הסלע והאדמה, ממנה הם יכולים להתפרץ החוצה.
כך שהצירוף של חום גבוה במים ונקבים וסדקים בסלעים, שדרכם עובר הקיטור עתיד לחולל את הגייזר - התפרצות "הידרו-תרמית".
כי כמו בקומקום רותח או בסיר לחץ - כשתיווצר ההתפרצות של המים הלוהטים ("הידרו-תרמית" - מים חמים), היא תכיל מים בצורת קיטור, כלומר לחץ שנוצר במים רותחים פלוס. בשל החום העצום של המגמה הלוהטת שבסמוך לה היו המים, יש קיטור שמתפרץ.
זהו הגייזר. המים הלוהטים מתפרצים כקיטור החוצה מהאדמה, יוצרים מזרקת מים גבוהה, שלא פעם מגיעה לגובה של עשרות ואף מאות מטרים.
התפרצות הגייזר היא גם הרגע שבו הגייזר דועך. כי כשהלחץ משתחרר, התהליך במעמקי האדמה מתחיל שוב. המים יתחממו, עד לרגע בו לחץ המים שוב יגבר והגייזר יתפרץ שוב.
השם גייזר, אגב, בא מהשפה האיסלנדית ופירושו "להתפרץ" או "לנבוע". באיסלנד יש גייזרים שמתפרצים כל מספר דקות או שעות ואנשים עומדים וממתינים להתפרצות הבאה והלא פעם מדויקת, על השעון. אם כי העוצמתיים, המעניינים והמרשימים יותר הם דווקא הגייזרים שמתפרצים באופן לא סדיר, לעתים רק אחת לכמה שנים.
הנה היווצרות הגייזר:
http://youtu.be/X4zA_YPCyHs
הגייזר (Geyser) הוא מעיין של מים חמים, המתפרץ כל כמה זמן ומעלה לאוויר עמוד של מים חמים וקיטור.
הגייזר נוצר מאנרגיה שנוצרת בעמקי האדמה ויוצאת החוצה בלחץ גדול. המזרקה הזו של הגייזר, היא לוהטת ורועשת מאוד והיא מרשימה מאוד לצפות בה.
#אבל איך הגייזר נוצר ממש?
אז ראשית, בואו נבין מהי מגמה. מדובר בסלעים במצב נוזלי, כלומר מותכים. כי חשוב לדעת - כמו הרבה מוצקים שמתחממים לטמפרטורות גבוהות והופכים לנוזל, גם הסלע מותך העומק האדמה והופך בחום העצום שבה לנוזל.
המגמה, כלומר הסלע הנוזלי והלוהט בחום רב, נמצאת בדרך כלל בעומק האדמה. כשהיא נחשפת לאוויר זה בדרך כלל בהתפרצות געשית, כמו בהרי געש שמהם היא פורצת ושוטפת בלבה רותחת. כללית, אנו יודעים לומר שככל שמעמיקים בתוך פנים אדמת כדור הארץ, כל הסלעים מותכים לנוזל ולוהטים בטמפרטורות מטורפות.
נחזור לגייזר. הוא נוצר במקומות שבהם יש מגמה רותחת, שנמצאת די סמוך לפני האדמה. כמובן שהסמוך הזה הוא יחסי, כי העומק של המגמה שיוצרת גייזרים יכול להגיע גם לכמה קילומטרים בעומק האדמה.
כך או כך, דמיינו כמות של מי גשם ושלג, שחלחלו לעומק האדמה ומגיעים לאזורים תת-קרקעיים שבהם נמצאת המגמה הרותחת. המים הללו מתחממים מאוד, עוברים בהרבה את טמפרטורת הרתיחה שאנו מכירים - בגובה פני הים היא תהיה 100 מעלות צלסיוס. אבל מפני שהמים הללו נמצאים בין שכבות הסלע, הם לא סתם רותחים, אלא נוצר בהם לחץ גדול מאוד של אדים כלואים.
ככל שהמים מתחממים עוד ועוד, הולך וגובר הלחץ הזה, עד לנקודה שבה לחץ קיטור שיוצרים המים הוא כה גדול, עד שהם מוצאים נקודה חלשה בשכבות הסלע והאדמה, ממנה הם יכולים להתפרץ החוצה.
כך שהצירוף של חום גבוה במים ונקבים וסדקים בסלעים, שדרכם עובר הקיטור עתיד לחולל את הגייזר - התפרצות "הידרו-תרמית".
כי כמו בקומקום רותח או בסיר לחץ - כשתיווצר ההתפרצות של המים הלוהטים ("הידרו-תרמית" - מים חמים), היא תכיל מים בצורת קיטור, כלומר לחץ שנוצר במים רותחים פלוס. בשל החום העצום של המגמה הלוהטת שבסמוך לה היו המים, יש קיטור שמתפרץ.
זהו הגייזר. המים הלוהטים מתפרצים כקיטור החוצה מהאדמה, יוצרים מזרקת מים גבוהה, שלא פעם מגיעה לגובה של עשרות ואף מאות מטרים.
התפרצות הגייזר היא גם הרגע שבו הגייזר דועך. כי כשהלחץ משתחרר, התהליך במעמקי האדמה מתחיל שוב. המים יתחממו, עד לרגע בו לחץ המים שוב יגבר והגייזר יתפרץ שוב.
השם גייזר, אגב, בא מהשפה האיסלנדית ופירושו "להתפרץ" או "לנבוע". באיסלנד יש גייזרים שמתפרצים כל מספר דקות או שעות ואנשים עומדים וממתינים להתפרצות הבאה והלא פעם מדויקת, על השעון. אם כי העוצמתיים, המעניינים והמרשימים יותר הם דווקא הגייזרים שמתפרצים באופן לא סדיר, לעתים רק אחת לכמה שנים.
הנה היווצרות הגייזר:
http://youtu.be/X4zA_YPCyHs
איך פועל מנוע סילון?
מנוע הסילון (Jet Engine) הוא אמצעי ההנעה של המטוס המודרני. המנוע הוא חלק מהמטוס. בעת שסילון הגזים החמים יוצא ממנו ונע לאחור, הוא גורם למנוע לנוע לכוון הפוך ממנו, כלומר קדימה. כך המטוס שאליו מחובר המנוע נע קדימה.
למנוע הסילון יש 5 חלקים עיקריים ובהם מתקיים התהליך שיוצר את סילון האוויר האחורי, אותו סילון אוויר הדוחף או מניע את המטוס קדימה. 5 השלבים של ההנעה הסילונית הם: הכונס, המדחס, תא השרפה, הטורבינה והנחיר.
זה עובד כך:
כשהמנוע עובד, נכנס אוויר דרך הכונס אל המנוע. כשמטוס מגביה טוס, נכנס למנוע אוויר דליל יותר. משום כך דוחס המדחס את האוויר, בכדי להפוך אותו לדחוס יותר. המדחס גם מאט את תנועת זרם האוויר שנכנס אל המנוע. האטת האוויר נובעת מכך שכשהמטוס טס במהירויות גבוהות, יש להאט את האוויר הנכנס למנוע, כך שהלהבה שבתא השרפה תתקיים בצורה יציבה. לאחר שהמדחס דחס את האוויר, הנפח שלו קטן משמעותית וכך הוא זורם במהירות אטית שבה הלהבה יציבה יותר בתא השרפה. אגב, פעולת הדחיסה גם מחממת את האוויר ומכאן שהוא נכנס אל תא השרפה כשהוא כבר מחומם.
מהמדחס יוצא האוויר אל תא השרפה. מכיוון שהשרפה מתרחשת רק בין דלק גזי לחמצן גזי, יש להפוך את הנפט לאדים לשם בערה. לשם כך מרוסס האוויר הדחוס בדלק סילוני - ממש כמו הנפט שבתנורי הנפט הביתיים שפעם היו נפוצים ברבים מבתי ישראל בחורף.
תהליך השרפה משחרר חום רב, שמגיע בקלות לטמפרטורה של 1500 מעלות צלזיוס ויותר. כדי למנוע בטמפרטורה כה גבוהה מהמטוס להישרף מהחום העצום הזה, מקררים אותו. זה נעשה על ידי הזרמת חלק מהאוויר שנלקח מהמדחס אל מחוץ לקירות תא השרפה לצורכי קירור. כשהאוויר מוזרם עד קצה תא השרפה הוא מקרר את גזי הסילון שנפלטים ממנו וזאת בכדי שהטורבינה לא תימס מהחום העצום.
בתחילה מוציאה הטורבינה מזרם האוויר, אנרגיה מספקת להפעלת המדחס (לשניים ציר משותף). כל שאר האנרגיה שנוצרת במטוס מניעה את המטוס.
לבסוף ייצא סילון הגזים החמים מהמנוע דרך הנחיר, שהוא החלק הפולט את הגזים הרותחים.
כך פועל מנוע הסילון:
https://youtu.be/eA699AKxT7s
בעברית על המבער האחורי, שהוא מנוע סילון אימתני, בהזרקת דלק מתפרצת (עברית):
https://youtu.be/12lNzR9JpOs
עוד הסבר לדרך פעולתו של מנוע הסילון:
https://youtu.be/kz5kv0RfeUc
כך בונים מטוס שמדגים כיצד דוחף את המטוס קדימה סילון האוויר היוצא מאחור (עברית):
https://youtu.be/Re6cgaFn3wE
ופעולתו של מנוע הסילון האמיתי:
https://youtu.be/KjiUUJdPGX0
מנוע הסילון (Jet Engine) הוא אמצעי ההנעה של המטוס המודרני. המנוע הוא חלק מהמטוס. בעת שסילון הגזים החמים יוצא ממנו ונע לאחור, הוא גורם למנוע לנוע לכוון הפוך ממנו, כלומר קדימה. כך המטוס שאליו מחובר המנוע נע קדימה.
למנוע הסילון יש 5 חלקים עיקריים ובהם מתקיים התהליך שיוצר את סילון האוויר האחורי, אותו סילון אוויר הדוחף או מניע את המטוס קדימה. 5 השלבים של ההנעה הסילונית הם: הכונס, המדחס, תא השרפה, הטורבינה והנחיר.
זה עובד כך:
כשהמנוע עובד, נכנס אוויר דרך הכונס אל המנוע. כשמטוס מגביה טוס, נכנס למנוע אוויר דליל יותר. משום כך דוחס המדחס את האוויר, בכדי להפוך אותו לדחוס יותר. המדחס גם מאט את תנועת זרם האוויר שנכנס אל המנוע. האטת האוויר נובעת מכך שכשהמטוס טס במהירויות גבוהות, יש להאט את האוויר הנכנס למנוע, כך שהלהבה שבתא השרפה תתקיים בצורה יציבה. לאחר שהמדחס דחס את האוויר, הנפח שלו קטן משמעותית וכך הוא זורם במהירות אטית שבה הלהבה יציבה יותר בתא השרפה. אגב, פעולת הדחיסה גם מחממת את האוויר ומכאן שהוא נכנס אל תא השרפה כשהוא כבר מחומם.
מהמדחס יוצא האוויר אל תא השרפה. מכיוון שהשרפה מתרחשת רק בין דלק גזי לחמצן גזי, יש להפוך את הנפט לאדים לשם בערה. לשם כך מרוסס האוויר הדחוס בדלק סילוני - ממש כמו הנפט שבתנורי הנפט הביתיים שפעם היו נפוצים ברבים מבתי ישראל בחורף.
תהליך השרפה משחרר חום רב, שמגיע בקלות לטמפרטורה של 1500 מעלות צלזיוס ויותר. כדי למנוע בטמפרטורה כה גבוהה מהמטוס להישרף מהחום העצום הזה, מקררים אותו. זה נעשה על ידי הזרמת חלק מהאוויר שנלקח מהמדחס אל מחוץ לקירות תא השרפה לצורכי קירור. כשהאוויר מוזרם עד קצה תא השרפה הוא מקרר את גזי הסילון שנפלטים ממנו וזאת בכדי שהטורבינה לא תימס מהחום העצום.
בתחילה מוציאה הטורבינה מזרם האוויר, אנרגיה מספקת להפעלת המדחס (לשניים ציר משותף). כל שאר האנרגיה שנוצרת במטוס מניעה את המטוס.
לבסוף ייצא סילון הגזים החמים מהמנוע דרך הנחיר, שהוא החלק הפולט את הגזים הרותחים.
כך פועל מנוע הסילון:
https://youtu.be/eA699AKxT7s
בעברית על המבער האחורי, שהוא מנוע סילון אימתני, בהזרקת דלק מתפרצת (עברית):
https://youtu.be/12lNzR9JpOs
עוד הסבר לדרך פעולתו של מנוע הסילון:
https://youtu.be/kz5kv0RfeUc
כך בונים מטוס שמדגים כיצד דוחף את המטוס קדימה סילון האוויר היוצא מאחור (עברית):
https://youtu.be/Re6cgaFn3wE
ופעולתו של מנוע הסילון האמיתי:
https://youtu.be/KjiUUJdPGX0
