שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה הייתה מהפכת התרבות בסין?
מהפכת התרבות (The Cultural Revolution) בסין הייתה אחת הזוועות הקשות שידעה האנושות של המאה ה-20. זה היה צירוף קטלני של טירוף אידאולוגי, עם כוח בלתי נשלט, רגשי נחיתות ותסכול ופולחן אישיות עיוור. במרכז המהפכה הזו עמד שליט סין הקומוניסטית, מאו טסה טונג.
הכל מתחיל כשהוחלט בסין על "מהפכת התרבות". זה היה לאחר כישלון תכנית "הקפיצה הגדולה קדימה", תכנית קודמת של מאו והמפלגה הקומוניסטית שלו, שהביאה לרעב נורא בסין והובילה למותם של 45 מיליון סינים.
כשהמהפכה יצאה לדרך, בניצוחו של מאו, לא ידע איש על תפקידה של אישתו, ג'יאנג צ'ינג. בעבר היא הייתה שחקנית קולנוע מתוסכלת וגרועה, שדרשה וקיבלה סמכויות, בעיקר בענייני אמנות, בזכות היותה אישתו של השליט. צ'ינג ניצלה את המהפכה לסגירת חשבונות.
וכך, בזמן שבמערב סגדו רבים למנהיג המהפכני שלכאורה העמיד את סין על הרגליים ושינה את פניה לטובה, בזמן שבכל סלון "מתקדם" באירופה ואמריקה קראו אז מספריו ושננו את פניני החוכמה של המנהיג הסיני, התרחשה בסין טרגדיה של ממש.
חלק משמעותי במהפכה היה קמפיין שמטרתו הייתה למחוק את "ארבעת הנושנים" של החברה הסינית: הרגלים, מנהגים, רעיונות ותרבות.
במטרה להבטיח את שלטון ערכי הקומוניזם החל שלטון מאו בטיהור המוני של בכירים, אנשי דת, אינטלקטואלים וכל מי שהיו לו קשרים עם המערב או עם הממשלה הלאומנית הקודמת, בקיצור - כל מי שנחשב ל"אויב העם", או סתם הטריד את מנוחתו של מאו, סולק ממשרתו, הושפל בציבור ולרוב אף הומת.
באותה תקופה צמח פולחן האישיות של מאו לממדים חסרי תקדים. אנשי המשמרות האדומים שהוא הקים כל כך התלהבו לשרת את רעיונותיו, עד שהם החריבו המוני אתרים היסטוריים, הרסו שרידים ארכיאולוגיים, העלו באש ספריות וספרים, השמידו אוספי אמנות פרטיים ובזזו מקדשים דתיים לצד אתרי ואוצרות תרבות.
המשמרות האדומים גם ערכו מעשי טבח המוניים בבייג'ין ובערים רבות והיו כה הרסניים ואלימים עד שהמשטר נאלץ לשלוח את צבא השחרור העממי, כדי להרגיעם.
"מהפכת התרבות" הסתיימה עם מותו של מאו, ב-9 בספטמבר 1976. חודש אחר כך נעצרה כנופיית הארבעה, קבוצת המנהיגים הפוליטיים, שניהלו בשם מאו את הטיהורים הרצחניים ביותר. אישתו של מאו הייתה הדמות המובילה מתוכם. בין השאר היא דאגה במהלך ה"מהפכה" לחיסולו של כל מי שמנע לדעתה את הקריירה הקולנועית שלה. היא ישבה בבית הסוהר, עד שהתאבדה בשנת 1991. שמה נודע לשמצה עד היום בסין.
במאו עצמו, אגב, לא דבק כמעט אשם בתוצאות האיומות של "מהפכת התרבות". הוא נערץ בסין גם כיום, מה שמוזר, במיוחד אם זוכרים שכיום ידוע שתקופתו של מאו בשלטון ובכללה "מהפכת התרבות", הייתה מסע טיהור רצחני, מהגדולים בהיסטוריה האנושית. המחמירים גורסים שמדובר בהיקפים שעברו אפילו את מסעות הרצח המטורפים של שני רודנים אחוזי טירוף אחרים - סטאלין והיטלר.
הנה סיפורה של "מהפכת התרבות" בסין:
https://youtu.be/LqJ9IpWOYQA
סיני שמתוודה על הבושה שהוא חש על חלקו בה:
https://youtu.be/sXAOTjNheVg
ותכנית חינוכית על מאו צה טונג ומהפכת התרבות (עברית):
https://youtu.be/a4YTlVgJ0Z8?long=yes
מה הייתה כת המנגו של מאו בסין?
כת המנגו של מאו (Mao's Mango cult) היא התרחשות בלתי נתפסת, קצת אחרי תכנית "הקפיצה הגדולה קדימה" שהובילה לרעב הגדול בסין ולמות מיליוני סינים ולפני "מהפכת התרבות" - שתי תכניות מזוויעות של המשטר הקומוניסטי בסין, בימי המנהיג מאו טסה טונג.
דומה ש"כת המנגו", יכולה בעיקר ללמד הרבה על דיקטטורות וטירוף. כמה ללמד? - הרבה יותר מאשר קורסים שלמים באקדמיה.
כי סיפור "כת המנגו" של מאו דזה-דונג הוא פרק ביזארי ומטריד בתקופת "מהפכת התרבות" בסין (1966–1976). הוא מתחיל באוגוסט 1968, בביקור בסין של שר החוץ של פקיסטן.
שליט סין מאו מקבל מהשר ארגז של 40 פירות מנגו כמתנה. המנהיג הסיני, שלא ממש אוהב מנגו, בוחר להעניק אותם לקבוצת פועלים מ"משמרות הפועלים" שנשלחו להשליט סדר באוניברסיטת צ'ינגהואה, לאחר מאבקים אלימים בין פלגים של ה"משמרות האדומים".
מכיוון שמנגו באותה תקופה הוא פרי נדיר ולא מוכר בסין והיות והפועלים רואים במאו סוג של אל, המעשה נתפס כג'סטה אלוהית של השליט. לפיכך יוצא שהפועלים מתחילים לראות במנגו סמל לקדושה ומתייחסים לפירות שקיבלו בתור חפצי קדושה.
די מהר מתחילות להתפתח אצלם אמונות טפלות לפיהן הפרי המתוק מעניק חיי נצח ובכך מתחיל מה שיהפוך לטירוף של ממש. העובדים מתייחסים לפירות המנגו כאל חפץ קדוש, מצדיעים להם בטקסים שהם עורכים ובונים למנגו מזבחות.
כמובן שאיש מהם הם לא מעז לאכול את המנגו שלו והעובדים במפעלים שקיבלו את הפירות החלו לערוך טקסים מוזרים. באחד המפעלים, למשל, הם הרתיחו מנגו במים וחילקו לעובדים את "המרק הקדוש" שלו.
מכיוון שהפירות הטריים נרקבו, הם הוחלפו די מהר בהעתקי שעווה של הפרי שהוכנסו לתוך קופסאות זכוכית והפכו לאובייקטים קדושים ומושאי הערצה בטקסים הממשלתיים, שהפכו לחובה. בנוסף, רבים בציבור הסיני זורמים גם הם עם ה"טרנד" ורוכשים לעצמם מנגו שכזה, עשוי שעווה.
זה נשמע משעשע אבל התופעה, כפי שהיא נראתה, כלל לא הייתה משעשעת. די מהר היא הייתה לכלי תעמולה אמיתי. כל מי שהעז לזלזל בפרי נענש, כמו ברנש סיני אומלל, שהעז להשוות את המנגו לבטטה. הוא נעצר, נשפט והוצא להורג.
אז מנגו גם הורג? - לא, אבל בידי שלטון מדכא ולא מוגבל בכוחו הוא יכול בקלות להיות עילה להוצאה להורג.
שנה וחצי עברה ואמנם הלך ודעך הטירוף סביב המנגו, אבל הוא נותר עד היום לעדות של יכולתו של שלטון להפוך את האבסורדי ביותר לאמת ולכלי פוליטי עוצמתי.
ההערצה העיוורת למנגו, באותם ימים, הביאה את הסינים למעשים קיצוניים שרבים אף שילמו בחייהם עליהם ובהמשך גם לרעב כבד, כשהתקופה חשוכה, הדיכוי מירבי והאידיאולוגיה מספיק קיצונית.
הסיפור הקיצוני והמטורף הזה מדגים קודם כל את ההערצה למאו המנהיג, אך גם ולא פחות - את היכולת המוחלטת שלו להביא את מאמיניו לבצע כל דבר שירצה, בתפיסה דתית של כמו אלוהות ועוד כזו שהם עצמם ימציאו.
אז מה הייתה "כת המנגו"? - האם היא הייתה אובססיה, שיגעון או הערצה קיצונית למנהיג מאיים - החליטו בעצמכם. בכל מקרה, ברור שהיא הייתה דוגמה קיצונית להערצת מנהיג, רגע לפני "מהפכת התרבות" שכיום רואים אותה הסינים כאסון נורא שגרם מאו לעמו. הכירו אותה בתגית "מהפכת התרבות".
הנה סיפורה של כת המנגו (מתורגם):
https://youtu.be/BGxYMTftuzw
באנגלית על כת המנגו הסינית:
https://youtu.be/87pLLfOQ160?long=yes
סרטון תיעודי על כת המנגו של שליט סין:
https://youtu.be/pxfBPoPCeXw?long=yes
ועל "הקפיצה הגדולה קדימה":
https://youtu.be/bkR-uIXXcHo?long=yes
מה הייתה "הקפיצה הגדולה" של מאו?
"הקפיצה הגדולה קדימה" (The Great Leap Forward) בסין הייתה רפורמה שיזמה המפלגה הקומוניסטית הקומוניסטית, בראשות מאו דזה דונג.
היא הופעלה בשנים 1958-1961 במטרה לתעש את סין ולהפוך אותה למעצמה תעשייתית, עם ייצור מאורגן ושיתופי. תוצאתה של התכנית שהביאה לבסוף לרעב כבד בסין, שהמית מעל 45 מיליארד סינים מרעב.
הכל מתחיל בשנת 1958, כעשור לאחר שמאו דזה דונג הקים את הרפובליקה העממית של סין. השנה היא 1958 ומאו מכריז על מהלך שאפתני מאוד ששמו "הקפיצה הגדולה קדימה".
מטרתו של מאו היא להפוך את סין, בתוך שנים ספורות, ממדינה ענייה המבוססת בעיקר על חקלאות למעצמה תעשייתית ומודרנית .
מאו מאמין שעם מאמץ משותף (מאמץ קולקטיבי) אפשר להשיג ניסים כלכליים. הוא רצה גם להראות לעולם שסין שלו יכולה להתחרות במעצמות הגדולות ולהפוך, תוך שנים ספורות, ממדינה חקלאית ענקית לאומה קומוניסטית ומתועשת באמצעות קולקטיביזציה מסיבית ותיעוש מהיר.
#היסטוריה
בשנת 1958, כעשור לאחר שהקים מאו דזה דונג את הרפובליקה העממית של סין, הוא הכריז על מהלך אמביציוזי ששמו "הקפיצה הגדולה קדימה" (The Great Leap Forward).
מטרתו הייתה להפוך את סין ממדינה ענייה שמבוססת על חקלאות למעצמה תעשייתית ומודרנית בתוך שנים ספורות. מאו האמין שעם מאמץ משותף וקולקטיבי (של כולם) ניתן להשיג ניסים כלכליים.
עוד רצה מאו להראות לעולם שסין תוכל להתחרות במעצמות הגדולות ולהפוך בתוך שנים ספורות ממדינה חקלאית ענקית לאומה קומוניסטית ומתועשת.
כדי ליישם את החזון, הועברו מבתיהם מאות מיליוני איכרים לקומונות ענקיות, שם הם חיו ביחד ועבדו יחד. כל המזון, ביגוד וכלים חולקו לכולם שווה בשווה. התוצאה היא שמי שעבד קשה קיבל את אותו חלק כמו מי שנמנעו מעבודה.
בסין של אותם ימים כמעט ולא נותר רכוש פרטי. הרעיון היה שכולם יישאו בעול אחד ובמשותף. נשים הוצאו מהבית לעבודה פיזית כבדה עם סיסמאות שהסבירו שהן "משוחררות" מעבודות הבית לטובת הבנייה הסוציאליסטית.
שיטות חקלאיות כושלות, כמו עקירת מטעי פירות לטובת גידול דגנים בלבד, הובילו לקריסה חקלאית. מי שהעזו לבקר את המדיניות הוקעו כ"אנטי-מהפכנים" ונענשו בהשפלה ציבורית.
חלק גדול מהמאמץ הושם על ייצור הפלדה. מאו הנחה את העם להתיך כל פיסת מתכת זמינה, מכלי בישול ועד כלי עבודה חקלאיים, בתנורי פלדה שנבנו בחצרות הבתים. המטרה הייתה להשיג את בריטניה בייצור פלדה.
כתוצאה מכך עזבו מיליוני איכרים סינים את השדות, יבולים נרקבו ויערות נכרתו להזנת התנורים. ואגב, הפלדה שיוצרה הייתה נחותה, שברירית וחסרת כל תועלת.
באותה תקופה ניהלה הממשלה מסע נגד מזיקים שונים בשדות, ביניהם הדרורים, ציפורי הדרור. הממשלה הזעיקה המוני אזרחים שהגיעו כדי להרוג את הדרורים, שניזונו מדגנים.
נראה שהמסע הצליח יותר מדי. בערים ובכפרים שונים היכו אנשים היכו בסירים ובתופים במשך ימים כדי שלא לאפשר לדרורים לנחת, הציפורים התייגעו וצנחו אל מותם. המסע נמשך גם בתחילת שנות ה-60 ןללא דרורים שאוכלים חרקים זכה העם הסיני גם בפיגוע חקלאי בדמות מכת חגבי ענק שפגעה קשות ביבולים.
כך שבשטח, המציאות הייתה שונה לחלוטין מההבטחות. מנהיגים מקומיים זייפו נתוני ייצור כדי לרצות את בכירי המפלגה והממשלה ממשיכה לקחת נתח גדול מהיבולים שהלכו ופחתו.
התוצאות של "הקפיצה למעלה" הסתמנו כאסון. בזמן שהאיכרים התעסקו בייצור פלדה במקום בעבודת השדות, מנהיגים מקומיים התנבאו שהייצור יזנק. כדי לרצות את הבוסים בכפרים דיווחו החקלאים על שדות שייצרו פי עשרים מן הרגיל, כשאת החיטה שותלים האיכרים צפופה במיוחד - רק כדי שהתמונות יציגו לשלטון "יבול שיא".
איש לא העז להודות בכישלון. בשנים 1959 עד 1961 פרץ בכל רחבי סין רעב קשה. אין הסכמה בין החוקרים על המספר המדויק, אך ההערכות נעות בין 15 ל-45 מיליון בני אדם שמתו ב"רעב הגדול של סין" (Great Chinese Famine) שהיה תוצאת התכנית של מאו.
ב-1962 הודה ליו שאוצ'י (Liu Shaoqi) בפני מאו שכ-70% מהאסון נבע מטעויות אנוש. בתחילת 1963, לאחר שנים של אסון ומוות של עשרות מיליונים, הכריזה הנהגת המפלגה הקומוניסטית רשמית על סיומה של "הקפיצה הגדולה קדימה".
#תוצאות
מאו הבטיח אוטופיה, אך הביא לעם הסיני את אחד האסונות הגדולים בהיסטוריה האנושית. הוא נדחק לשוליים, איבד חלק מכוחו לג'ואו אנלאי ולמנהיגים מתונים אחרים ופרש מתפקיד יו"ר הרפובליקה.
אך בהדרגה חזרה המדיניות הקיצונית של המשטר הסיני ומאו המתין בצד בסבלנות. בשנת 1966 הוא שב במלוא כוחו לשלטון, כשהפעם הוא יוזם עם סביבתו את "מהפכת התרבות" (Cultural Revolution), תכנית נוספת שעתידה להחריף שוב את המצב והחיים בסין. הכירו אותה בתגית "מהפכת התרבות".
אם לסכם אז ה"קפיצה הגדולה" נותרת כאחת הדוגמאות הגדולות בהיסטוריה לכך שכוונות טובות, לחץ פוליטי וסירוב להודות באמת יכולים יחד לגרום נזק אדיר. גם היום חוזרים ההיסטוריונים לאסון הזה, בעיקר כדי להבין איך קהילה שלמה ועצומה כל כך יכולה לשתף פעולה עם כישלון כה נורא וגדול.
הנה סיפורה של הקפיצה הגדולה קדימה (מתורגם):
https://youtu.be/BGxYMTftuzw
עוד על תכנית "הקפיצה הגדולה קדימה" שגרמה אסון עצום לסין:
https://youtu.be/A6XQKYnrlSA
סקירת כת המנגו הסינית הזו:
https://youtu.be/87pLLfOQ160?long=yes
וסרטון תיעודי על הקפיצה הגדולה קדימה:
https://youtu.be/bkR-uIXXcHo?long=yes
מי היה היו"ר מאו שהנהיג את סין העממית?
כנראה שאין עוד שליט בהיסטוריה שיש ניגוד כה עצום בין מעשיו האכזריים והנזקים שגרם לעמו ובין אהבת העם אליו, כמו מַאוֹ דְזֶה-דוּנְג (Mao Zedong), מנהיג סין הקומוניסטית במשך כ-40 שנה.
הוא היה מורה פשוט, שהפך למצביא הקומוניסטי שיוביל לניצחון במלחמת האזרחים הסינית, ישתלט על מדינת הענק ויהיה למנהיג המדינה הגדולה בעולם.
מכאן יוביל מאו מהפכה קומוניסטית שהפכה אומה עצומה וקשה לניהול לנשלטת ביד הברזל שלו. מי שהיה גאון טקטי ואסטרטגי גם במלחמות ועימותים צבאיים, במיוחד במלחמת האזרחים הסינית ובמלחמת קוריאה בה הייתה סין מעורבת וניצחה, ישלוט בה עד מותו.
במערב, אגב, על אף שהיה אחראי לעשרות מיליוני מתים מבני עמו, נתפס היו"ר מאו, כמו שהוא כונה אז בקרב צעירים ומעריצי הקומוניזם, כגאון ראוי להערצה.
אפילו הביטלס הזכירו אותו באחד מלהיטיהם על "אתה אומר שאתה רוצה מהפכה...".
שכן מאו טסה טונג, או צה טונג, כמו שנהגו בעברית לכתוב את שמו, השתלט על סין תוך מלחמת אזרחים שניהל והנהיג כנגד השלטון הקודם, כשהוא מנווט קבוצה שבה לא היה מנהיג בלתי מעורער, אבל הצליח בכשרונו הפוליטי להוביל חצי מאה.
בניגוד לשלטון היחיד של סטלין למשל, בברית המועצות, שלטון שהתבסס על רצח של כל מי שאיים על שלטונו או שנחשד כחזק מדי, כוחו של מאו היה דווקא בשליטה חכמה על מערכת האיזונים והבלמים של המפלגה הקומוניסטית הסינית, אותה הנהיג. המפלגה אפשרה לו לשלוט זמן כה רב, בזכות בריתות וחזיתות שהוא שינה כל הזמן ולא בכוח הדיקטטורה שלו.
מול העם זה כמובן היה אחרת. הערכות החוקרים מדברות על כ-60 מיליון סינים שמתו בגללו. כי כמו כל דיקטטור, גם הוא ניהל מסעות הרג ומאסרים המוניים, לכאורה כדי להילחם באויב הקפיטליסטי. אבל בכשרונו ויכולותיו להציג את מה שנראה כתמיכה ציבורית וזעם עממי אותנטי אפשר לו לעשות כמעט הכל.
כך, בזכות המיומנות הפוליטית שלו ונישא על מה שהוצג כהערצת ההמונים, מאו הנהיג מעון מהפכה פנימית מתמדת, שבלטה בשני קמפיינים שהוא הנהיג לשינויים בסין, שניהם היו נוראים לעם הסיני והביאו למותם של עשרות מיליוני סינים.
בסוף שנות ה-50 מתו עשרות מיליוני סינים במה שזכה בסין לשם "הרעב הגדול". הוא נגרם על ידי "הקפיצה הגדולה קדימה", הקמפיין המאואיסטי שעיקרו רפורמות תיעוש שנועדו להוביל את סין לעולם המודרני. הרפורמות הללו נוהלו מהר מדי ובלי הכנה ראויה ומספקת, ולא עזר השם מעורר ההשראה שדיבר על "קפיצה גדולה קדימה" - בפועל היה זה אסון עצום וקטלני לכמעט 50 מיליון איש.
"מהפכת התרבות" הסינית היא עוד קמפיין של מאו שהיה לאחת הזוועות הקשות שידע העולם במאה ה-20. המהפכה "התרבותית" הזו, שנמשכה עשור, עד שנת 1976, שאפה למחוק את ההרגלים, המנהגים, הרעיונות והתרבות של החברה הסינית המסורתית. המהפכה הזו הסתיימה רשמית רק כשמאו הלך לעולמו, לא לפני שהביאה למותם של עוד שני מיליון אזרחים.
שנים לאחר מותו, הודתה אפילו המפלגה הקומוניסטית הסינית בנזקים ואי-הסדרים ואפילו בנסיגה שגרמה באופן אירוני "הקפיצה הגדולה קדימה" בתקופת שלטונו של מאו.
אף על פי כן ועדיין, גם היום רבים בסין מעדיפים שלא לזכור למאו את האסונות האיומים שחוללה מדיניותו. רבים מהסינים מעדיפים לזכור את מאו בתור המהפכן הגיבור שהוביל ב-1949 להקמתה של המדינה שתפסה עם הזמן את מקומה בעולם המודרני וכיום אף מובילה בשורה הראשונה של המעצמות העולמיות, כמעט בכל תחום.
הנה חייו של מאו:
https://youtu.be/ujbapnrAKXA
סיפורו של היו"ר מאו במהירות שיא:
https://youtu.be/ztLFRWuuzDk
תכנית "הקפיצה הגדולה קדימה" שגרמה אסון עצום לסין:
https://youtu.be/A6XQKYnrlSA
מהפכת התרבות האיומה שלו שהביאה לפגיעה אנושה בתרבות הסינית לצד הרג של מיליונים:
https://youtu.be/LqJ9IpWOYQA
ותכנית היסטורית על מאו ומעלליו (עברית):
https://youtu.be/a4YTlVgJ0Z8?long=yes
מהי דיקטטורה?
דיקטטורה היא שלטון יחיד. הדיקטטור, בעברית "רודן", הוא שליט עריץ ששולט לבדו בכל רשויות השלטון. יש שלוש כאלה: הרשות המחוקקת (אצלנו זו הכנסת, שהיא הפרלמנט בישראל ובה מחוקקים חוקים), הרשות השופטת (המערכת המשפטית על כל מרכיביה) והרשות המבצעת (שזו הממשלה ובישראל מונהגת בידי העומד בראשה).
כשהדיקטטור, שולט ב-3 רשויות השלטון נוצר מצב שאין שום רשות, מחוקקת או שופטת, שיכולה לבקר את הרשות המבצעת - הממשלה. זה אומר שיש רשות אחת שהיא השלטון וכל הכוח כולו בידיה - הממשלה והעומד בראשה ובמשטרים נשיאותיים זה הנשיא, שעומד בראשה.
ואם לא הובן - זה אומר שכל הכוח מרוכז בידי אדם אחד ולא משנה איך זה יוצג בתעמולה או בבחירות כאילו חופשיות - השליט הוא רודן, דיקטטור.
כי כדי לא לאפשר כוח בלתי מוגבל לשלטון או לשליט, הדמוקרטיה מבוססת על 3 רשויות שמופרדות ביניהן ומאזנות את הכוח, כל אחת מפקחת על האחרות, למניעת פגיעה בעם או בחלקים ממנו. קראו על כך בתגית "הפרדת רשויות".
#איך נראית השליטה?
השליטה הזו בעם שלם מלווה לרוב בדיכוי של העם ובפגיעה בחופש הדיבור. הרודן אוסר על כל ביטוי של התנגדות או מחשבה שונה משלו. השליטה נשמרת באמצעות טרור, הפחדה, הלשנות, מעקבים ומשטרה חזקה ונוקשה במיוחד. על זכויות האדם איש אינו מדבר בדיקטטורות שכאלה.
הדיקטטורה, שהיוונים הקדמונים כינו טירניה, מעודדת פעמים רבות גם פולחן אישיות. באמצעות תעמולה הופך פולחן האישיות את ה"טירן", מנהיג השלטון הרודני, לדמות גדולה מהחיים, כמעט אל, דמות חכמה שרק היא יכולה להנהיג.
בפולחן האישיות מטפח השלטון סממנים של הערצה עיוורת למנהיג ומתוארים מעשיו הדגולים, תכונותיו העליונות והניהול המופלא של המדינה, לרוב ללא קשר למציאות. הכלי היעיל לניהול של פולחן אישיות כזה הוא תעמולה בלתי פוסקת, שאין בה כללי אמת בפרסום או הצגת העובדות הנכונות, אלא במרבית המקרים להיפך.
בין הדיקטטורים הידועים בהיסטוריה ידועים סטאלין הרוסי, היטלר הנאצי, מאו טסה טונג הסיני, מוסוליני האיטלקי, קסטרו בקובה ופרנקו בספרד. בימינו שולט בצפון קוריאה הדיקטטור העריץ והאכזרי קים ג'ונג איל. הכירו אותם בתגית "רודנים".
#סוגי דיקטטורות
הכי מוכרת היא ה"אוטוקרטיה" בה שולט שליט יחיד באמצעות כוח ופחד. אך יש גם "תיאוקרטיה" בה נשלטת המדינה על ידי כהני דת. "מונרכיה" היא שלטון של מלך המוריש לבנו את המלוכה ו"רפובליקה עממית" שהיא שלטון דיקטטורי של מפלגה יחידה.
הנה הפשיסט הדיקטטור הראשון - מוסוליני האיטלקי (עברית):
https://youtu.be/ow4srgzbIow
תקציר של אחד הספרים החשובים על הדיקטטורה של העתיד - הספר 1984:
http://youtu.be/h9JIKngJnCU
עריכה של נאום "הדיקטטור הגדול" של צ'ארלי צ'פלין, מהסרטים המבריקים בתולדות הקולנוע:
http://youtu.be/CsgaFKwUA6g
הדיקטטור המגוחך מהסרט "הדיקטטור" (מתורגם):
https://youtu.be/9i6cXx-qziY
גם מסביבנו היו לא מעט דיקטטורים - תכנית טלוויזיה (עברית):
https://youtu.be/4fN2SiLNJD4?long=yes
תכנית חינוכית על הדיקטטורות (מתורגם):
https://youtu.be/TDQQz5RU7tU?long=yes
וכמה מהדיקטטורים האיומים בהיסטוריה:
https://youtu.be/epMckE48Ck0?long=yes
מאיפה בא המנגו?
הוא הפרי הלאומי של הודו, פקיסטן והפיליפינים והעץ שלו נחשב לעץ הלאומי של בנגלדש. הוא עץ שידועים כ-35 זנים שלו ומדובר בעץ טרופי, מה שאומר שהוא גדל באזורים הטרופיים של הודו, סין והמרחב שבסביבתן.
יודעים מיהו? - רמז: זה כתוב בכותרת... נכון!
מנגו (Mango) הוא אחד הפירות האהובים בעולם. אין מי שטעם מפרי עץ המנגו ולא התאהב בטעם המתוק והמוצלח שלו. זהו העץ שתורבת והופץ למספר המקומות הגדול בתבל. הוא מצוין כמו שהוא, בתור גלידה איטלקית או בקינוחים עתירי מתיקות וכך מזהים אותו בכל מקום. הוא כבר מזמן לא פרי אקזוטי בעולם - בכל מקום הפך המנגו כבר מזמן פרי נפוץ כמו הבננה והתפוח.
המנגו נולד בדרום אסיה. יש למעלה מ-2,000 זני מנגו בעולם. הוא בריא מאד. לא רבים יודעים שיש בו פי 20 ויטמין A מאשר תפוז, שכל כך מזוהה בעינינו עם ויטמינים. הוא גם שופע בנוגדי חמצון שמונעים סרטן. אפילו הקליפה שלו, שכולם זורקים בהתלהבות לאשפה, היא לא רק אכילה, אלא גם תורמת לחיזוק המערכת החיסונית ויכולה אף לסייע לעצירה של גידולים סרטניים.
גם במטבח הוא שונה מהתדמית המתוקה והקינוחית שמזוהה איתו כל כך. ההודים מכינים ממנו מאכלים רבים, רובם לאו דווקא מתוקים. באסיה משתמשים בדרך כלל במנגו כשהוא כבוש או מוחמץ. כך למשל העמבה ההודית, שהגיעה גם לארץ ונקלטה אצלנו יפה, מתבססת על המנגו.
בכלל, בישראל מגדלים המון מנגו, בעיקר בצפון הארץ ובסביבות הכנרת. חלק גדול מהפירות הללו עובר לייצוא לחו"ל, אבל גם אנחנו נהנים ממנגו מעולה, במיוחד מנגו מאיה הפופולרי בישראל.
הנה הכל על המנגו:
https://youtu.be/0kQNSe17FZY
פירות מנגו על העצים בהודו:
https://youtu.be/pfRP_qHUeFQ
כך חותכים מנגו אצלנו:
https://youtu.be/yE0NGXZ_HBs
שיטה מדהימה לחתוך מנגו (עברית):
https://www.youtube.com/watch?v=jyrnOyx_ocI
כך שימש המנגו ככלי תעמולה בסין הקומוניסטית:
https://youtu.be/BGxYMTftuzw
מנגו בהודו:
https://youtu.be/VHmPVZPECZU
במקסיקו:
https://youtu.be/b84xknGwkF8
ולא פלא ששלישיית מנגו שנקראה על שמו, לבשה בגדים בצבעיו:
https://youtu.be/6NN6LaMK_tc
מהפכת התרבות (The Cultural Revolution) בסין הייתה אחת הזוועות הקשות שידעה האנושות של המאה ה-20. זה היה צירוף קטלני של טירוף אידאולוגי, עם כוח בלתי נשלט, רגשי נחיתות ותסכול ופולחן אישיות עיוור. במרכז המהפכה הזו עמד שליט סין הקומוניסטית, מאו טסה טונג.
הכל מתחיל כשהוחלט בסין על "מהפכת התרבות". זה היה לאחר כישלון תכנית "הקפיצה הגדולה קדימה", תכנית קודמת של מאו והמפלגה הקומוניסטית שלו, שהביאה לרעב נורא בסין והובילה למותם של 45 מיליון סינים.
כשהמהפכה יצאה לדרך, בניצוחו של מאו, לא ידע איש על תפקידה של אישתו, ג'יאנג צ'ינג. בעבר היא הייתה שחקנית קולנוע מתוסכלת וגרועה, שדרשה וקיבלה סמכויות, בעיקר בענייני אמנות, בזכות היותה אישתו של השליט. צ'ינג ניצלה את המהפכה לסגירת חשבונות.
וכך, בזמן שבמערב סגדו רבים למנהיג המהפכני שלכאורה העמיד את סין על הרגליים ושינה את פניה לטובה, בזמן שבכל סלון "מתקדם" באירופה ואמריקה קראו אז מספריו ושננו את פניני החוכמה של המנהיג הסיני, התרחשה בסין טרגדיה של ממש.
חלק משמעותי במהפכה היה קמפיין שמטרתו הייתה למחוק את "ארבעת הנושנים" של החברה הסינית: הרגלים, מנהגים, רעיונות ותרבות.
במטרה להבטיח את שלטון ערכי הקומוניזם החל שלטון מאו בטיהור המוני של בכירים, אנשי דת, אינטלקטואלים וכל מי שהיו לו קשרים עם המערב או עם הממשלה הלאומנית הקודמת, בקיצור - כל מי שנחשב ל"אויב העם", או סתם הטריד את מנוחתו של מאו, סולק ממשרתו, הושפל בציבור ולרוב אף הומת.
באותה תקופה צמח פולחן האישיות של מאו לממדים חסרי תקדים. אנשי המשמרות האדומים שהוא הקים כל כך התלהבו לשרת את רעיונותיו, עד שהם החריבו המוני אתרים היסטוריים, הרסו שרידים ארכיאולוגיים, העלו באש ספריות וספרים, השמידו אוספי אמנות פרטיים ובזזו מקדשים דתיים לצד אתרי ואוצרות תרבות.
המשמרות האדומים גם ערכו מעשי טבח המוניים בבייג'ין ובערים רבות והיו כה הרסניים ואלימים עד שהמשטר נאלץ לשלוח את צבא השחרור העממי, כדי להרגיעם.
"מהפכת התרבות" הסתיימה עם מותו של מאו, ב-9 בספטמבר 1976. חודש אחר כך נעצרה כנופיית הארבעה, קבוצת המנהיגים הפוליטיים, שניהלו בשם מאו את הטיהורים הרצחניים ביותר. אישתו של מאו הייתה הדמות המובילה מתוכם. בין השאר היא דאגה במהלך ה"מהפכה" לחיסולו של כל מי שמנע לדעתה את הקריירה הקולנועית שלה. היא ישבה בבית הסוהר, עד שהתאבדה בשנת 1991. שמה נודע לשמצה עד היום בסין.
במאו עצמו, אגב, לא דבק כמעט אשם בתוצאות האיומות של "מהפכת התרבות". הוא נערץ בסין גם כיום, מה שמוזר, במיוחד אם זוכרים שכיום ידוע שתקופתו של מאו בשלטון ובכללה "מהפכת התרבות", הייתה מסע טיהור רצחני, מהגדולים בהיסטוריה האנושית. המחמירים גורסים שמדובר בהיקפים שעברו אפילו את מסעות הרצח המטורפים של שני רודנים אחוזי טירוף אחרים - סטאלין והיטלר.
הנה סיפורה של "מהפכת התרבות" בסין:
https://youtu.be/LqJ9IpWOYQA
סיני שמתוודה על הבושה שהוא חש על חלקו בה:
https://youtu.be/sXAOTjNheVg
ותכנית חינוכית על מאו צה טונג ומהפכת התרבות (עברית):
https://youtu.be/a4YTlVgJ0Z8?long=yes
כת המנגו של מאו (Mao's Mango cult) היא התרחשות בלתי נתפסת, קצת אחרי תכנית "הקפיצה הגדולה קדימה" שהובילה לרעב הגדול בסין ולמות מיליוני סינים ולפני "מהפכת התרבות" - שתי תכניות מזוויעות של המשטר הקומוניסטי בסין, בימי המנהיג מאו טסה טונג.
דומה ש"כת המנגו", יכולה בעיקר ללמד הרבה על דיקטטורות וטירוף. כמה ללמד? - הרבה יותר מאשר קורסים שלמים באקדמיה.
כי סיפור "כת המנגו" של מאו דזה-דונג הוא פרק ביזארי ומטריד בתקופת "מהפכת התרבות" בסין (1966–1976). הוא מתחיל באוגוסט 1968, בביקור בסין של שר החוץ של פקיסטן.
שליט סין מאו מקבל מהשר ארגז של 40 פירות מנגו כמתנה. המנהיג הסיני, שלא ממש אוהב מנגו, בוחר להעניק אותם לקבוצת פועלים מ"משמרות הפועלים" שנשלחו להשליט סדר באוניברסיטת צ'ינגהואה, לאחר מאבקים אלימים בין פלגים של ה"משמרות האדומים".
מכיוון שמנגו באותה תקופה הוא פרי נדיר ולא מוכר בסין והיות והפועלים רואים במאו סוג של אל, המעשה נתפס כג'סטה אלוהית של השליט. לפיכך יוצא שהפועלים מתחילים לראות במנגו סמל לקדושה ומתייחסים לפירות שקיבלו בתור חפצי קדושה.
די מהר מתחילות להתפתח אצלם אמונות טפלות לפיהן הפרי המתוק מעניק חיי נצח ובכך מתחיל מה שיהפוך לטירוף של ממש. העובדים מתייחסים לפירות המנגו כאל חפץ קדוש, מצדיעים להם בטקסים שהם עורכים ובונים למנגו מזבחות.
כמובן שאיש מהם הם לא מעז לאכול את המנגו שלו והעובדים במפעלים שקיבלו את הפירות החלו לערוך טקסים מוזרים. באחד המפעלים, למשל, הם הרתיחו מנגו במים וחילקו לעובדים את "המרק הקדוש" שלו.
מכיוון שהפירות הטריים נרקבו, הם הוחלפו די מהר בהעתקי שעווה של הפרי שהוכנסו לתוך קופסאות זכוכית והפכו לאובייקטים קדושים ומושאי הערצה בטקסים הממשלתיים, שהפכו לחובה. בנוסף, רבים בציבור הסיני זורמים גם הם עם ה"טרנד" ורוכשים לעצמם מנגו שכזה, עשוי שעווה.
זה נשמע משעשע אבל התופעה, כפי שהיא נראתה, כלל לא הייתה משעשעת. די מהר היא הייתה לכלי תעמולה אמיתי. כל מי שהעז לזלזל בפרי נענש, כמו ברנש סיני אומלל, שהעז להשוות את המנגו לבטטה. הוא נעצר, נשפט והוצא להורג.
אז מנגו גם הורג? - לא, אבל בידי שלטון מדכא ולא מוגבל בכוחו הוא יכול בקלות להיות עילה להוצאה להורג.
שנה וחצי עברה ואמנם הלך ודעך הטירוף סביב המנגו, אבל הוא נותר עד היום לעדות של יכולתו של שלטון להפוך את האבסורדי ביותר לאמת ולכלי פוליטי עוצמתי.
ההערצה העיוורת למנגו, באותם ימים, הביאה את הסינים למעשים קיצוניים שרבים אף שילמו בחייהם עליהם ובהמשך גם לרעב כבד, כשהתקופה חשוכה, הדיכוי מירבי והאידיאולוגיה מספיק קיצונית.
הסיפור הקיצוני והמטורף הזה מדגים קודם כל את ההערצה למאו המנהיג, אך גם ולא פחות - את היכולת המוחלטת שלו להביא את מאמיניו לבצע כל דבר שירצה, בתפיסה דתית של כמו אלוהות ועוד כזו שהם עצמם ימציאו.
אז מה הייתה "כת המנגו"? - האם היא הייתה אובססיה, שיגעון או הערצה קיצונית למנהיג מאיים - החליטו בעצמכם. בכל מקרה, ברור שהיא הייתה דוגמה קיצונית להערצת מנהיג, רגע לפני "מהפכת התרבות" שכיום רואים אותה הסינים כאסון נורא שגרם מאו לעמו. הכירו אותה בתגית "מהפכת התרבות".
הנה סיפורה של כת המנגו (מתורגם):
https://youtu.be/BGxYMTftuzw
באנגלית על כת המנגו הסינית:
https://youtu.be/87pLLfOQ160?long=yes
סרטון תיעודי על כת המנגו של שליט סין:
https://youtu.be/pxfBPoPCeXw?long=yes
ועל "הקפיצה הגדולה קדימה":
https://youtu.be/bkR-uIXXcHo?long=yes
"הקפיצה הגדולה קדימה" (The Great Leap Forward) בסין הייתה רפורמה שיזמה המפלגה הקומוניסטית הקומוניסטית, בראשות מאו דזה דונג.
היא הופעלה בשנים 1958-1961 במטרה לתעש את סין ולהפוך אותה למעצמה תעשייתית, עם ייצור מאורגן ושיתופי. תוצאתה של התכנית שהביאה לבסוף לרעב כבד בסין, שהמית מעל 45 מיליארד סינים מרעב.
הכל מתחיל בשנת 1958, כעשור לאחר שמאו דזה דונג הקים את הרפובליקה העממית של סין. השנה היא 1958 ומאו מכריז על מהלך שאפתני מאוד ששמו "הקפיצה הגדולה קדימה".
מטרתו של מאו היא להפוך את סין, בתוך שנים ספורות, ממדינה ענייה המבוססת בעיקר על חקלאות למעצמה תעשייתית ומודרנית .
מאו מאמין שעם מאמץ משותף (מאמץ קולקטיבי) אפשר להשיג ניסים כלכליים. הוא רצה גם להראות לעולם שסין שלו יכולה להתחרות במעצמות הגדולות ולהפוך, תוך שנים ספורות, ממדינה חקלאית ענקית לאומה קומוניסטית ומתועשת באמצעות קולקטיביזציה מסיבית ותיעוש מהיר.
#היסטוריה
בשנת 1958, כעשור לאחר שהקים מאו דזה דונג את הרפובליקה העממית של סין, הוא הכריז על מהלך אמביציוזי ששמו "הקפיצה הגדולה קדימה" (The Great Leap Forward).
מטרתו הייתה להפוך את סין ממדינה ענייה שמבוססת על חקלאות למעצמה תעשייתית ומודרנית בתוך שנים ספורות. מאו האמין שעם מאמץ משותף וקולקטיבי (של כולם) ניתן להשיג ניסים כלכליים.
עוד רצה מאו להראות לעולם שסין תוכל להתחרות במעצמות הגדולות ולהפוך בתוך שנים ספורות ממדינה חקלאית ענקית לאומה קומוניסטית ומתועשת.
כדי ליישם את החזון, הועברו מבתיהם מאות מיליוני איכרים לקומונות ענקיות, שם הם חיו ביחד ועבדו יחד. כל המזון, ביגוד וכלים חולקו לכולם שווה בשווה. התוצאה היא שמי שעבד קשה קיבל את אותו חלק כמו מי שנמנעו מעבודה.
בסין של אותם ימים כמעט ולא נותר רכוש פרטי. הרעיון היה שכולם יישאו בעול אחד ובמשותף. נשים הוצאו מהבית לעבודה פיזית כבדה עם סיסמאות שהסבירו שהן "משוחררות" מעבודות הבית לטובת הבנייה הסוציאליסטית.
שיטות חקלאיות כושלות, כמו עקירת מטעי פירות לטובת גידול דגנים בלבד, הובילו לקריסה חקלאית. מי שהעזו לבקר את המדיניות הוקעו כ"אנטי-מהפכנים" ונענשו בהשפלה ציבורית.
חלק גדול מהמאמץ הושם על ייצור הפלדה. מאו הנחה את העם להתיך כל פיסת מתכת זמינה, מכלי בישול ועד כלי עבודה חקלאיים, בתנורי פלדה שנבנו בחצרות הבתים. המטרה הייתה להשיג את בריטניה בייצור פלדה.
כתוצאה מכך עזבו מיליוני איכרים סינים את השדות, יבולים נרקבו ויערות נכרתו להזנת התנורים. ואגב, הפלדה שיוצרה הייתה נחותה, שברירית וחסרת כל תועלת.
באותה תקופה ניהלה הממשלה מסע נגד מזיקים שונים בשדות, ביניהם הדרורים, ציפורי הדרור. הממשלה הזעיקה המוני אזרחים שהגיעו כדי להרוג את הדרורים, שניזונו מדגנים.
נראה שהמסע הצליח יותר מדי. בערים ובכפרים שונים היכו אנשים היכו בסירים ובתופים במשך ימים כדי שלא לאפשר לדרורים לנחת, הציפורים התייגעו וצנחו אל מותם. המסע נמשך גם בתחילת שנות ה-60 ןללא דרורים שאוכלים חרקים זכה העם הסיני גם בפיגוע חקלאי בדמות מכת חגבי ענק שפגעה קשות ביבולים.
כך שבשטח, המציאות הייתה שונה לחלוטין מההבטחות. מנהיגים מקומיים זייפו נתוני ייצור כדי לרצות את בכירי המפלגה והממשלה ממשיכה לקחת נתח גדול מהיבולים שהלכו ופחתו.
התוצאות של "הקפיצה למעלה" הסתמנו כאסון. בזמן שהאיכרים התעסקו בייצור פלדה במקום בעבודת השדות, מנהיגים מקומיים התנבאו שהייצור יזנק. כדי לרצות את הבוסים בכפרים דיווחו החקלאים על שדות שייצרו פי עשרים מן הרגיל, כשאת החיטה שותלים האיכרים צפופה במיוחד - רק כדי שהתמונות יציגו לשלטון "יבול שיא".
איש לא העז להודות בכישלון. בשנים 1959 עד 1961 פרץ בכל רחבי סין רעב קשה. אין הסכמה בין החוקרים על המספר המדויק, אך ההערכות נעות בין 15 ל-45 מיליון בני אדם שמתו ב"רעב הגדול של סין" (Great Chinese Famine) שהיה תוצאת התכנית של מאו.
ב-1962 הודה ליו שאוצ'י (Liu Shaoqi) בפני מאו שכ-70% מהאסון נבע מטעויות אנוש. בתחילת 1963, לאחר שנים של אסון ומוות של עשרות מיליונים, הכריזה הנהגת המפלגה הקומוניסטית רשמית על סיומה של "הקפיצה הגדולה קדימה".
#תוצאות
מאו הבטיח אוטופיה, אך הביא לעם הסיני את אחד האסונות הגדולים בהיסטוריה האנושית. הוא נדחק לשוליים, איבד חלק מכוחו לג'ואו אנלאי ולמנהיגים מתונים אחרים ופרש מתפקיד יו"ר הרפובליקה.
אך בהדרגה חזרה המדיניות הקיצונית של המשטר הסיני ומאו המתין בצד בסבלנות. בשנת 1966 הוא שב במלוא כוחו לשלטון, כשהפעם הוא יוזם עם סביבתו את "מהפכת התרבות" (Cultural Revolution), תכנית נוספת שעתידה להחריף שוב את המצב והחיים בסין. הכירו אותה בתגית "מהפכת התרבות".
אם לסכם אז ה"קפיצה הגדולה" נותרת כאחת הדוגמאות הגדולות בהיסטוריה לכך שכוונות טובות, לחץ פוליטי וסירוב להודות באמת יכולים יחד לגרום נזק אדיר. גם היום חוזרים ההיסטוריונים לאסון הזה, בעיקר כדי להבין איך קהילה שלמה ועצומה כל כך יכולה לשתף פעולה עם כישלון כה נורא וגדול.
הנה סיפורה של הקפיצה הגדולה קדימה (מתורגם):
https://youtu.be/BGxYMTftuzw
עוד על תכנית "הקפיצה הגדולה קדימה" שגרמה אסון עצום לסין:
https://youtu.be/A6XQKYnrlSA
סקירת כת המנגו הסינית הזו:
https://youtu.be/87pLLfOQ160?long=yes
וסרטון תיעודי על הקפיצה הגדולה קדימה:
https://youtu.be/bkR-uIXXcHo?long=yes
כנראה שאין עוד שליט בהיסטוריה שיש ניגוד כה עצום בין מעשיו האכזריים והנזקים שגרם לעמו ובין אהבת העם אליו, כמו מַאוֹ דְזֶה-דוּנְג (Mao Zedong), מנהיג סין הקומוניסטית במשך כ-40 שנה.
הוא היה מורה פשוט, שהפך למצביא הקומוניסטי שיוביל לניצחון במלחמת האזרחים הסינית, ישתלט על מדינת הענק ויהיה למנהיג המדינה הגדולה בעולם.
מכאן יוביל מאו מהפכה קומוניסטית שהפכה אומה עצומה וקשה לניהול לנשלטת ביד הברזל שלו. מי שהיה גאון טקטי ואסטרטגי גם במלחמות ועימותים צבאיים, במיוחד במלחמת האזרחים הסינית ובמלחמת קוריאה בה הייתה סין מעורבת וניצחה, ישלוט בה עד מותו.
במערב, אגב, על אף שהיה אחראי לעשרות מיליוני מתים מבני עמו, נתפס היו"ר מאו, כמו שהוא כונה אז בקרב צעירים ומעריצי הקומוניזם, כגאון ראוי להערצה.
אפילו הביטלס הזכירו אותו באחד מלהיטיהם על "אתה אומר שאתה רוצה מהפכה...".
שכן מאו טסה טונג, או צה טונג, כמו שנהגו בעברית לכתוב את שמו, השתלט על סין תוך מלחמת אזרחים שניהל והנהיג כנגד השלטון הקודם, כשהוא מנווט קבוצה שבה לא היה מנהיג בלתי מעורער, אבל הצליח בכשרונו הפוליטי להוביל חצי מאה.
בניגוד לשלטון היחיד של סטלין למשל, בברית המועצות, שלטון שהתבסס על רצח של כל מי שאיים על שלטונו או שנחשד כחזק מדי, כוחו של מאו היה דווקא בשליטה חכמה על מערכת האיזונים והבלמים של המפלגה הקומוניסטית הסינית, אותה הנהיג. המפלגה אפשרה לו לשלוט זמן כה רב, בזכות בריתות וחזיתות שהוא שינה כל הזמן ולא בכוח הדיקטטורה שלו.
מול העם זה כמובן היה אחרת. הערכות החוקרים מדברות על כ-60 מיליון סינים שמתו בגללו. כי כמו כל דיקטטור, גם הוא ניהל מסעות הרג ומאסרים המוניים, לכאורה כדי להילחם באויב הקפיטליסטי. אבל בכשרונו ויכולותיו להציג את מה שנראה כתמיכה ציבורית וזעם עממי אותנטי אפשר לו לעשות כמעט הכל.
כך, בזכות המיומנות הפוליטית שלו ונישא על מה שהוצג כהערצת ההמונים, מאו הנהיג מעון מהפכה פנימית מתמדת, שבלטה בשני קמפיינים שהוא הנהיג לשינויים בסין, שניהם היו נוראים לעם הסיני והביאו למותם של עשרות מיליוני סינים.
בסוף שנות ה-50 מתו עשרות מיליוני סינים במה שזכה בסין לשם "הרעב הגדול". הוא נגרם על ידי "הקפיצה הגדולה קדימה", הקמפיין המאואיסטי שעיקרו רפורמות תיעוש שנועדו להוביל את סין לעולם המודרני. הרפורמות הללו נוהלו מהר מדי ובלי הכנה ראויה ומספקת, ולא עזר השם מעורר ההשראה שדיבר על "קפיצה גדולה קדימה" - בפועל היה זה אסון עצום וקטלני לכמעט 50 מיליון איש.
"מהפכת התרבות" הסינית היא עוד קמפיין של מאו שהיה לאחת הזוועות הקשות שידע העולם במאה ה-20. המהפכה "התרבותית" הזו, שנמשכה עשור, עד שנת 1976, שאפה למחוק את ההרגלים, המנהגים, הרעיונות והתרבות של החברה הסינית המסורתית. המהפכה הזו הסתיימה רשמית רק כשמאו הלך לעולמו, לא לפני שהביאה למותם של עוד שני מיליון אזרחים.
שנים לאחר מותו, הודתה אפילו המפלגה הקומוניסטית הסינית בנזקים ואי-הסדרים ואפילו בנסיגה שגרמה באופן אירוני "הקפיצה הגדולה קדימה" בתקופת שלטונו של מאו.
אף על פי כן ועדיין, גם היום רבים בסין מעדיפים שלא לזכור למאו את האסונות האיומים שחוללה מדיניותו. רבים מהסינים מעדיפים לזכור את מאו בתור המהפכן הגיבור שהוביל ב-1949 להקמתה של המדינה שתפסה עם הזמן את מקומה בעולם המודרני וכיום אף מובילה בשורה הראשונה של המעצמות העולמיות, כמעט בכל תחום.
הנה חייו של מאו:
https://youtu.be/ujbapnrAKXA
סיפורו של היו"ר מאו במהירות שיא:
https://youtu.be/ztLFRWuuzDk
תכנית "הקפיצה הגדולה קדימה" שגרמה אסון עצום לסין:
https://youtu.be/A6XQKYnrlSA
מהפכת התרבות האיומה שלו שהביאה לפגיעה אנושה בתרבות הסינית לצד הרג של מיליונים:
https://youtu.be/LqJ9IpWOYQA
ותכנית היסטורית על מאו ומעלליו (עברית):
https://youtu.be/a4YTlVgJ0Z8?long=yes
מאו טסה טונג
דיקטטורה היא שלטון יחיד. הדיקטטור, בעברית "רודן", הוא שליט עריץ ששולט לבדו בכל רשויות השלטון. יש שלוש כאלה: הרשות המחוקקת (אצלנו זו הכנסת, שהיא הפרלמנט בישראל ובה מחוקקים חוקים), הרשות השופטת (המערכת המשפטית על כל מרכיביה) והרשות המבצעת (שזו הממשלה ובישראל מונהגת בידי העומד בראשה).
כשהדיקטטור, שולט ב-3 רשויות השלטון נוצר מצב שאין שום רשות, מחוקקת או שופטת, שיכולה לבקר את הרשות המבצעת - הממשלה. זה אומר שיש רשות אחת שהיא השלטון וכל הכוח כולו בידיה - הממשלה והעומד בראשה ובמשטרים נשיאותיים זה הנשיא, שעומד בראשה.
ואם לא הובן - זה אומר שכל הכוח מרוכז בידי אדם אחד ולא משנה איך זה יוצג בתעמולה או בבחירות כאילו חופשיות - השליט הוא רודן, דיקטטור.
כי כדי לא לאפשר כוח בלתי מוגבל לשלטון או לשליט, הדמוקרטיה מבוססת על 3 רשויות שמופרדות ביניהן ומאזנות את הכוח, כל אחת מפקחת על האחרות, למניעת פגיעה בעם או בחלקים ממנו. קראו על כך בתגית "הפרדת רשויות".
#איך נראית השליטה?
השליטה הזו בעם שלם מלווה לרוב בדיכוי של העם ובפגיעה בחופש הדיבור. הרודן אוסר על כל ביטוי של התנגדות או מחשבה שונה משלו. השליטה נשמרת באמצעות טרור, הפחדה, הלשנות, מעקבים ומשטרה חזקה ונוקשה במיוחד. על זכויות האדם איש אינו מדבר בדיקטטורות שכאלה.
הדיקטטורה, שהיוונים הקדמונים כינו טירניה, מעודדת פעמים רבות גם פולחן אישיות. באמצעות תעמולה הופך פולחן האישיות את ה"טירן", מנהיג השלטון הרודני, לדמות גדולה מהחיים, כמעט אל, דמות חכמה שרק היא יכולה להנהיג.
בפולחן האישיות מטפח השלטון סממנים של הערצה עיוורת למנהיג ומתוארים מעשיו הדגולים, תכונותיו העליונות והניהול המופלא של המדינה, לרוב ללא קשר למציאות. הכלי היעיל לניהול של פולחן אישיות כזה הוא תעמולה בלתי פוסקת, שאין בה כללי אמת בפרסום או הצגת העובדות הנכונות, אלא במרבית המקרים להיפך.
בין הדיקטטורים הידועים בהיסטוריה ידועים סטאלין הרוסי, היטלר הנאצי, מאו טסה טונג הסיני, מוסוליני האיטלקי, קסטרו בקובה ופרנקו בספרד. בימינו שולט בצפון קוריאה הדיקטטור העריץ והאכזרי קים ג'ונג איל. הכירו אותם בתגית "רודנים".
#סוגי דיקטטורות
הכי מוכרת היא ה"אוטוקרטיה" בה שולט שליט יחיד באמצעות כוח ופחד. אך יש גם "תיאוקרטיה" בה נשלטת המדינה על ידי כהני דת. "מונרכיה" היא שלטון של מלך המוריש לבנו את המלוכה ו"רפובליקה עממית" שהיא שלטון דיקטטורי של מפלגה יחידה.
הנה הפשיסט הדיקטטור הראשון - מוסוליני האיטלקי (עברית):
https://youtu.be/ow4srgzbIow
תקציר של אחד הספרים החשובים על הדיקטטורה של העתיד - הספר 1984:
http://youtu.be/h9JIKngJnCU
עריכה של נאום "הדיקטטור הגדול" של צ'ארלי צ'פלין, מהסרטים המבריקים בתולדות הקולנוע:
http://youtu.be/CsgaFKwUA6g
הדיקטטור המגוחך מהסרט "הדיקטטור" (מתורגם):
https://youtu.be/9i6cXx-qziY
גם מסביבנו היו לא מעט דיקטטורים - תכנית טלוויזיה (עברית):
https://youtu.be/4fN2SiLNJD4?long=yes
תכנית חינוכית על הדיקטטורות (מתורגם):
https://youtu.be/TDQQz5RU7tU?long=yes
וכמה מהדיקטטורים האיומים בהיסטוריה:
https://youtu.be/epMckE48Ck0?long=yes
הוא הפרי הלאומי של הודו, פקיסטן והפיליפינים והעץ שלו נחשב לעץ הלאומי של בנגלדש. הוא עץ שידועים כ-35 זנים שלו ומדובר בעץ טרופי, מה שאומר שהוא גדל באזורים הטרופיים של הודו, סין והמרחב שבסביבתן.
יודעים מיהו? - רמז: זה כתוב בכותרת... נכון!
מנגו (Mango) הוא אחד הפירות האהובים בעולם. אין מי שטעם מפרי עץ המנגו ולא התאהב בטעם המתוק והמוצלח שלו. זהו העץ שתורבת והופץ למספר המקומות הגדול בתבל. הוא מצוין כמו שהוא, בתור גלידה איטלקית או בקינוחים עתירי מתיקות וכך מזהים אותו בכל מקום. הוא כבר מזמן לא פרי אקזוטי בעולם - בכל מקום הפך המנגו כבר מזמן פרי נפוץ כמו הבננה והתפוח.
המנגו נולד בדרום אסיה. יש למעלה מ-2,000 זני מנגו בעולם. הוא בריא מאד. לא רבים יודעים שיש בו פי 20 ויטמין A מאשר תפוז, שכל כך מזוהה בעינינו עם ויטמינים. הוא גם שופע בנוגדי חמצון שמונעים סרטן. אפילו הקליפה שלו, שכולם זורקים בהתלהבות לאשפה, היא לא רק אכילה, אלא גם תורמת לחיזוק המערכת החיסונית ויכולה אף לסייע לעצירה של גידולים סרטניים.
גם במטבח הוא שונה מהתדמית המתוקה והקינוחית שמזוהה איתו כל כך. ההודים מכינים ממנו מאכלים רבים, רובם לאו דווקא מתוקים. באסיה משתמשים בדרך כלל במנגו כשהוא כבוש או מוחמץ. כך למשל העמבה ההודית, שהגיעה גם לארץ ונקלטה אצלנו יפה, מתבססת על המנגו.
בכלל, בישראל מגדלים המון מנגו, בעיקר בצפון הארץ ובסביבות הכנרת. חלק גדול מהפירות הללו עובר לייצוא לחו"ל, אבל גם אנחנו נהנים ממנגו מעולה, במיוחד מנגו מאיה הפופולרי בישראל.
הנה הכל על המנגו:
https://youtu.be/0kQNSe17FZY
פירות מנגו על העצים בהודו:
https://youtu.be/pfRP_qHUeFQ
כך חותכים מנגו אצלנו:
https://youtu.be/yE0NGXZ_HBs
שיטה מדהימה לחתוך מנגו (עברית):
https://www.youtube.com/watch?v=jyrnOyx_ocI
כך שימש המנגו ככלי תעמולה בסין הקומוניסטית:
https://youtu.be/BGxYMTftuzw
מנגו בהודו:
https://youtu.be/VHmPVZPECZU
במקסיקו:
https://youtu.be/b84xknGwkF8
ולא פלא ששלישיית מנגו שנקראה על שמו, לבשה בגדים בצבעיו:
https://youtu.be/6NN6LaMK_tc
