שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מי היה האמן וגדול הצבע אנרי מאטיס?
הצייר והפסל הצרפתי אַנְרִי מָאטִיס (Henry Matisse) הוא אחד מגדולי האמנים של המאה ה-20. ביחד עם פאבלו פיקאסו הוא אולי הצייר המשמעותי והמשפיע ביותר באמנות של מאה זו.
מי שבצעירותו למד משפטים ואף עבד תקופה במשרד עורכי-דין, חלה במחלה קשה בגיל 21. כשהוא מרותק למיטתו וכדי שלא ישתעמם, קנתה לו אימו קופסת צבעים. כך הוא נפגש לראשונה עם הציור ועם הצבע והתאהב.
כשהחלים, החליט מאטיס להתמסר לציור. הוא נסע לפריס, בה למד בבית ספר לאמנות. ב-1917, כשהוא בשיא חגיגת הצבע שלו, הוא החל לבלות ולצייר לאורך מרבית זמנו בפרובאנס ובריביירה הצרפתית, שבדרום צרפת. בציורים שיצר שם הוא הצליח לשקף את החושניות הצבעונית של האזור ולצייר כמה מציוריו המרגשים ביותר.
מכאן הפך אנרי מאטיס לצייר משמעותי, במיוחד בזרם ה"פוביזם", סגנון ציור שהוא עצמו הוביל והירבה להשתמש בו בחוכמה וביצירתיות בצבע. כי בניגוד לאמנים רבים בתקופתו, מאטיס יצר ציורים נעימים, מזמינים, מוארים וצבעוניים מאוד.
בשלב מסוים עובר אנרי מאטיס לפולינזיה וחווית השהייה שם ממלאת אותו ברעיונות, בשמחה ובביטחון, אף שייקח זמן עד שהשפעתה עליו תקבל ביטוי באמנותו. רק ב-1935, חמש שנים לאחר שובו לצרפת, הוא יסיים את התמונה הפולינזית הראשונה שלו, "חלון בטהיטי". בה יתגלה במיטבו סולם הצבעים החדש שלו, שהבשיל בשנים שעברו ופרץ החוצה באמנותו. מכאן ובעיקר בזכות המשך השימוש הבולט שלו בצבע, יזכה מאטיס לפרסומו הרב ויהפוך לאחד האמנים המרכזיים בעולם האמנות.
לואי אראגון יאמר על השנים הללו ש"בלי טהיטי, מאטיס לא היה מאטיס". ואכן, עד יום מותו, תשחזרנה מרבית יצירותיו את האור והצורות הפולינזיים, במחוות ואזכורים חוזרים ונשנים של זכרונותיו משם.
ב1941 מאובחן מאטיס כחולה סרטן והוא מרותק לכסא גלגלים. הוא אינו יכול לעמוד על רגליו ולצייר. בחולשתו הוא מגלה את מגזרות הנייר ופוצח באמנות חדשה. הוא חורט על הנייר, גוזר אותו במספריים ומדביק את הגזירים על הקנבס, בד הציור. עבודותיו מאותה תקופה, דוגמת "מפלצות הים", "איקארוס" ו"מזחלת השלג", פותחות לו עולם חדש.
ארבע שנים לפני מותו, בתחילת שנות ה-50, מתחיל האמן החולה לגזור צמחים ויצורים ימיים, ממגזרות נייר שנצבעו מראש בצבעי גואש וחתוכים לצורות יסוד של מלבנים וריבועים. על הנייר הוא מדביק אותן, תוך יצירת תחושה של סיבוביות ומבנה מעגלי המזכירים את קונכיית השבלול. ראו בתגית "קאט אאוט".
גם בזקנתו ולמרות מחלתו הקשה, מאטיס לא חדל ליצור. בגיל 81 הוא עדיין מתכנן בדרום צרפת את הקפלה הדומניקנית בעיירה ואנס שבה הוא מתגורר. הוא מעצב בה כמעט הכל, החל מהוויטראז'ים, המזבח, ציורי הקיר ומושבי המתפללים ועד לגלימות של אנשי הדת.
גם בסוף ימיו מאטיס המשיך ליצור ולהתנסות בז'אנרים שהסעירו אותו, ביצירת קולאז'ים ובסגנונות כמו קוביזם, סוריאליזם וציור מופשט. הוא גם המשיך, ממש עד מותו, בניסויים חדשים ובלתי פוסקים של ציור.
הנה תערוכה של ציוריו וסיפורו של אנרי מאטיס (עברית):
https://youtu.be/WzsuKqIpNvQ
על האמן הנודע:
https://youtu.be/hy4DUpsC22c
מאטיס בחייו - מצייר ומדבר:
https://youtu.be/MiEIeitUNFs
אמנות הקאט אאוט שימציא ויגזור בסוף חייו:
https://youtu.be/Od5JYdsvBgk
סרטון אמיתי של מאטיס גוזר עבודת קאט אאוט:
https://youtu.be/GN0okOq8Hyc
דברים שהייתם רוצים לדעת עליו:
https://youtu.be/gWFzKdegq-0
והסבר על זרם הפוביזם שמאטיס נחשב למנהיג ולמוביל בו:
https://youtu.be/tcjJEOapNKY
איך נולד הפוביזם של מאתיס?
זה קרה בסלון הסתיו של 1905, כשהחל סקנדל של ממש סביב ציוריהם של אנרי מאטיס וחבריו לזרם אמנותי חדש וחסר שם.
היה זה המבקר לואי שהזדעזע מה"אלימות של הצבעים" הלא מעורבבים, הבהירים, הלא ריאליסטיים, שצוירו בצורות מעוותות בפרספקטיבה שלהן, באקספרסיביות, סכמטיות ובהטחות מכחול ספונטניות, שניתן לראות בבירור.
הוא קרא לאמנים הללו "פובס" (fauves), בעברית "חיות רעות".
כי האמנים הללו כלל לא ניסו לחקות את האמיתי, הראליסטי, אלא להביע את רגשותיהם בהתייחסות לנוף. כתמי הצבע היו כלי ההבעה העצמית העיקרי של יצירותיהם וכך הם הרגישו.
אמנם את השימוש "הפרוע" בצבע הם למדו מהציירים ואן גוך ופול גוגן, אבל הם היו הראשונים שלא ראו בציור דרך לייצג את האובייקט, אלא אמצעי מעולה לתאר את התפיסה שלהם אותו.
וכמו שקורה לא פעם, כשמשהו שאמור להעליב אמנים הופך לתואר שהם נוטלים לעצמם (אימפרסיוניזם, למשל), עם הזמן הפך "פוביזם" (Fauvism) לשם שבחרו אמני הסגנון הזה להיות השם שמזוהה איתם.
הפוביזם התאפיין במשיחות מכחול מופרדות וניגודי צבעים עזים וחריפים, עם הלבן של בד הקנווס שנותר ביניהן ומכניס אור בתמונה.
אבל איך יכבוש סגנון כזה את האמנות? ובכן הוא לא. כי הפוביסטים פעלו רק שנים בודדות, בעיקר בין השנים 1904 ל-1907.
אחד המפורסמים מביניהם היה אנרי מאטיס הידוע, מי שנחשב למנהיג הבלתי מעורער של הפוביזם ולדמות המרכזית בתנועה אמנותית זו שעתידה להשפיע רבות על התפתחות האמנות המודרנית, בתחילת המאה ה-20.
לצד מאטיס בלטו גם מוריס דה-ולאמנק ואנדרה דרן. אמנים נוספים בפוביזם היו ראול דופי, אלבר מארקה, ז'ורז' רואו וקס ואן דונגן. כל אחד מהרשימה תרם את תרומתו לפיתוח הסגנון הפוביסטי, שהתאפיין בשימוש בצבעים עזים ונועזים ובפישוט הצורות. יחד, הם היוו את הכוח המניע מאחורי זרם האמנות הזה.
הנה קיצור תולדות הפוביזם:
https://youtu.be/W4lOgeq78B8
הפוביזם של הצייר אנרי מאטיס:
https://youtu.be/FIZSlKIby28
וסיפורו של זרם הפוביזם בציור:
https://youtu.be/tcjJEOapNKY?long=yes
למה גזר מאתיס את השבלול?
את היצירה "השבלול" (The Snail) יצר האמן הנרי או אנרי מאתיס שנת 1953. היצירה הזו נולדה כשהוא היה חולה ולא יכול היה לצייר. תקוע במיטת חוליו, החל מאתיס לגזור ולחבר בין גזירים צבעוניים והתוצאות היו מרהיבות ומלאות הבעה.
"השבלול" הוא צורה מופשטת שבה תאר מאתיס משהו מהטבע, מוחשי לחלוטין. ביצירה מונחים מלבני וריבועי הצבע במעין ספירלה, שהיא מבנה מעגלי שהזכיר לו את קונכיית השבלול. בתו סיפרה שהרעיון ליצירה "שבלול" נולד במוחו, לאחר שבמשך זמן רב לפני כן הוא רשם שבלולים ותכנן לציירם.
כששלח מאתיס את היצירה לתערוכה, הגזירים היו מודבקים בעדינות. מכיוון שהוא חשש שיזוזו בהעברה והיצירה הייתה חשובה לו במיוחד, הוא הקפיד לבדוק היטב לאחר מכן ששום גזיר לא זז במהלך המשלוח ושהקומפוזיציה לא נפגמה.
אגב, דומה שיצירתו של מאתיס הייתה כרוכה לא פעם עם המטיב של מחלות. גם בגיל 21, כשהוא הגיע לאמנות לראשונה, זה היה כשהוא חלה ורותק למיטתו למשך זמן רב. כדי להפיג את שעמומו אז, קנתה לו אימו קופסת צבעים וכך הוא הגיע לציור. מאתיס הצעיר נכבש אז לחלוטין בקסם היצירה והקדיש מכאן את חייו לאמנות.
בתחילת שנות החמישים, בגיל מבוגר מאד, הוא החל ליצור מאותם גזרי נייר שעוזריו צבעו קודם לכן בצבעי גואש ובכך גם השפיע על פיקאסו ובראק, שימציאו את הקוביזם ועל האמנות המודרנית כולה.
#משימה יצירתית
גזרו פיסות וצבעו אותם בצבעים שונים. עכשיו נסו להדביק אותם כך שהם ייצרו צורה מופשטת של משהו שמזכיר עצם מהמציאות, בעל חיים, או משהו שמוכר מהטבע. נסו לתת לחבריכם לתת שמות ליצירה שלכם. מה יצא?
הנה הסבר היצירה "השבלול", מהאחרונות בחייו של הנרי מאתיס:
https://youtu.be/7s-PIndA7X0
השבלול בתערוכה שהוקדשה למגזרות של מאתיס במוזיאון הטייט בלונדון:
http://youtu.be/EZubMjK6x9Q
הסבר קצר על הגזירה שלו:
http://youtu.be/zbs776vzVBM
ילדים במוזיאון חווים את עבודות הגזירה, ה-Cut outs של מאתיס:
https://youtu.be/I1W4fdGyS98
בואו גם אתם ליצור באמנות הגזירה אותה יצר מאטיס בשנים האחרונות לחייו (עברית):
https://youtu.be/1A7OT3QntFI
וסרט תיעודי על האמנות של הנרי מאתיס:
https://youtu.be/HWjhgnZ4nl4?long=yes
מהו ציור "הריקוד" של אנרי מאטיס?
היצירה "הריקוד" (La Danse), ציור פוביסטי של הצייר הצרפתי אנרי מאטיס, נחשב מהחשובות והידועות מבין יצירותיו. זו התמונה המזוהה ביותר של מאטיס ונקודת ציון חשובה בקריירה שלו ובתרומתו לפיתוח האמנות המודרנית.
בחייו עוררה היצירה הזו לא מעט מחלוקת ורבים הסתייגו בגללה ממאטיס. מבקר מפורסם כתב אז על הציור שהוא מזכיר לו סרטני לובסטר, הרוקדים בתוך תרד...
למעשה צוייר "הריקוד" של מאטיס פעמיים. הגרסה המוקדמת יותר שלו מוצגת כיום במוזיאון ה-MOMA, המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק. במוזיאון הארמיטאז' שבסנט פטרבורג רוסיה, ניתן למצוא את המאוחרת יותר, שהיא גם צבעונית, אקספרסיבית וחופשית מהראשונה.
5 הנשים העירומות הרוקדות במעגל, בסוג של אקסטזה והתלהבות, מדגימות את המשיכה של מאטיס לאמנות פרימיטיבית. יש כאן מעין דימוי של שחרור מכבלי הנורמה והתרבות, כשהמעגל הסגור ממחיש את הקצב וההמשכיות של הריקוד.
מאטיס עצמו, צייר ופסל צרפתי, נחשב כיום לאחד האמנים הגדולים של המאה ה-20 ולאמן המרכזי בסגנון הפוביסטי בציור. הוא נודע בשימוש הרב שעשה בצבע.
כמו הציור "מוזיקה", שהוזמן גם הוא על ידי אותו אספן אמנות, ושמכיל את אותן דמויות פחות או יותר, כשהן מנגנות ושרות, גם "הריקוד" מציג אותן במהלך פעילות אמנותית. שתי היצירות דומות בתיאור של מאטיס את האדם באופן הרמוני ובתיאור איקונוגרפי, שלא מעוגן בסביבה מוחשית, שניתן לזהות. המודרניזם ממש מתדפק על דלתות יצירותיו הללו של מאטיס. גאון!
#משימה יצירתית
נסו לצייר ציור משלכם לריקוד - איך אתם הייתם מתארים ריקוד?
הנה הריקוד של מאטיס במוזיאון לאמנות מודרנית:
https://youtu.be/OmIIfIjrIZY
הריקוד בגרסה השנייה שמוצגת במוזיאון ההרמיטאז' בסנט פטרבורג:
https://youtu.be/Mtxcaztz1jI
באלט בהשראת הציור:
https://youtu.be/caqUZxTM8Sc
כוריאוגרפיה על "הריקוד" - המוסיקה שכתבה טרייסי סילברמן בהשראת היצירה:
https://youtu.be/o934UDSQ3tU
שחזור של הציור מכוסות נייר:
https://youtu.be/oTwxdxrBMBI
ואמנות מזון שמשחזרת את הציור בהתייחסות לביקורת שהוטחה בו עם יציאתו:
https://youtu.be/vjy9bvL7eRA
מהן העלמות מאביניון של פיקאסו?
העלמות מאביניון (Les Demoiselles d'Avignon) הוא ציור נודע ואף מהפכני של הצייר פאבלו פיקאסו, שהיה הסימן הראשון לשינוי בסגנונו של פיקאסו, מהריאליזם לקוביזם. מתוארות בו 5 עלמות בתנוחות שונות.
"העלמות מאביניון" מצוייר בהשפעה ברורה של הפוביזם והאמנות האפריקאית, שאליהם נחשף בזכות הצייר אנרי מאטיס. הפיסול האיברי והמסכות האפריקאיות שאותם גילה אז פיקאסו, שינו את סגנונו לגמרי. הוא יישם בו הרבה מהעניין שהיה לו בצורות גיאומטריות ועיוותי צורה, גורמים שיהפכו לחשובים בסגנון הקוביזם שיוולד עוד רגע.
כמעט כל המבקרים והמומחים מסכימים על כך שהציור, שצוייר בתחילת המאה ה-20 בצרפת, מהווה את ראשיתו של הסגנון הקוביסטי באמנות. הוא לא צוייר כך במקרה. הצייר צייר מעל 100 רישומים וציורי הכנה לקראתו, כולל ניסויים בצבעי מים, צבעי שמן וטושים. ברבים מהרישומים אף נכללו דמויות גברים, שהיו אמורים להיכלל בציור הסופי, אך לבסוף הושמטו ממנו.
בציור ההערות מאביניון השתמש האמן בטריק מעניין כדי לגרום לצופים אי-נוחות וללכוד את מבטם. פיקאסו יצר בכוונה את העלמות שבמרכז התמונה בצורה ריאליסטית יותר מהעלמות שבצדדים. כך הוא גורם לצופים לרכז את מבטם ותשומת ליבם במרכז התמונה ומקשה עליהם להסיט את המבט ממנה.
הציור הנודע מוצג כיום ב-MOMA, המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק.
הנה הציור "העלמות מאביניון" של פאבלו פיקאסו:
https://youtu.be/6IK7S-Wtv-c
הסבר הציור:
https://youtu.be/Gm5XEyYft1Q
מה ההברקה של פיקאסו?
https://youtu.be/HFGCgNQ4oHU
ופיקאסו רושם בטוש:
http://youtu.be/JU9oaD0e7uU
על הציור שחולל סערה:
https://youtu.be/DKeY-1V6N-w?long=yes
מיהו הצייר היפני הנודע הוקוסאי?
העולם הכיר אותו בתור הוקוסאי, אך שמו המלא היה קצושיקה הוקוסאי (Katsushika Hokusai). הוא נחשב לאחד האמנים המפורסמים והמשפיעים ביותר ביפן, ניהל קריירה שנמשכה 70 שנה והפך לאמן היפני הראשון שזכה להכרה בינלאומית.
הוקוסאי הוא מחלוצי אמנות הדפסי העץ שנקראת ביפן "אוקיו-אה". במהלך הקריירה שלו הוא יצר אלפי הדפסים בשיטה זו, חלקם זכו לתהילה בינלאומית ובמקום של כבוד בתולדות האמנות.
בעולם המערבי הוקוסאי ידוע בעיקר בזכות יצירת המופת שלו "מתחת לגלים מול קנגאווה" (הגל הגדול)" ולקוחה מתוך הסדרה האגדית של "שלושים ושש מראות של הר פוג'י". הציור הזה הוא הכי ידוע שלו, אך הוא יצר עוד כמה מהתמונות המפורסמות ביותר באמנות היפנית.
בין היצירות הידועות הנוספות שלו הציור הצבעוני והמבריק של עוף החול (1835), ציורי פוג'י בעלי הנופים הדרמטיים והטבע העוצמתי מהסדרה שעליה נמנה "הגל הגדול" והפכה אותו לכוכב עולמי, כמו גם "חלומה של אשת הדייג" עם התמנונים, 15 כרכי הסקיצות "הוקוסאי מנגה" וסדרת הדפסי "מאה סיפורי רוחות" שהוקוסאי יצר בזקנתו.
הוקוסאי נודע בלמעלה מ-30 השמות השונים שהיו לו במהלך חייו, מה שככל הנראה היה נוהג נפוץ בקרב אמני התקופה היפניים, אם כי נראה שאיש בקיסרות לא התלהב ממנו כמוהו.
באמצע המאה ה-19 הסעירה האמנות שלו את אירופה ויצרה תופעת הערצה של ממש, שקיבלה את השם "ג'פוניזם".
את מרבית יצירותיו הידועות ביותר יצר קצושיקה הוקוסאי לאחר שעבר את גיל 60. בתקופה זו, שנקראת "תקופת אאיצו" והחלה בשנת 1820, הוא יצר בין השאר את סדרת הציורים הנודעת "36 המראות של הר פוג'י".
עוד דוגמה מצוינת ליצירותיו משנותיו המתקדמות הללו היא סדרת איורי הרוחות המפחידים שלו שכללה הדפסי מפלצות שידועים גם כ"יוקאי" ונלקחו מהפולקלור היפני.
הוא גם היה חדשן לא קטן, מהראשונים להשתמש בכחול הפרוסי (Prussian Blue), צבע כימי שהגיע מאירופה, וממנו נוצר אותו גוון עז שהפך לסמל. בהזדמנות אחרת ביצע הדגמה פומבית בחצר מקדש גוקוקו-ג'י (Gokoku-ji) באדו. הוקוסאי שטח על הרצפה נייר בגודל של כ-180 מטר רבוע, ובאמצעות פחי צבע ומטאטאים כמכחולים צייר פני אדם ענקיים לפני קהל ובנוכחות שוגון.
לאחר מכן לקח מכחול דק וצייר ציפור קטנה בכמה קווים - להמחיש שהוא שולט באותה מידה בקטן כמו בגדול. בהזדמנות אחרת, כשנקרא לצייר בפני השוגון, צייר גלים כחולים על הנייר, טבל תרנגול בצבע אדום ושחרר אותו לרוץ על הנייר, והציג את התוצאה כ"נהר טאמה באביב" (Tama River in Spring).
עד מותו בגיל 90 יצר הוקוסאי שלל עבודות באיכות מדהימה ובכמות לא נתפסת של כ-30 אלף ציורים ואיורים מרהיבים. הוא הכשיר עשרות תלמידים, כולל בתו אואי שהמשיכה את דרכו כציירת.
כשנפתחה יפן למסחר עם המערב באמצע המאה ה-19, החלו יצירותיו לזרום לאירופה. קלוד מונה (Claude Monet) אסף כמעט 250 הדפסים יפניים ותלה רבים מהם בביתו בז'יברני (Giverny).
וינסנט ואן גוך (Vincent van Gogh) כתב לאחיו תיאו על ההשפעה העמוקה שהייתה לאמנות היפנית עליו. גם ז'ורז' סרה (Georges Seurat) ספג מהאסתטיקה הזאת. התופעה כולה קיבלה את השם ז'פוניזם (Japonisme) ובהמשך השפיעה גם על אנרי מאטיס.
ואף שבמהלך הקריירה שלו הוא יצר עשרות אלפי הדפסים וציורים שזכו להצלחה ענקית והערצה בכל העולם ולצד כל שמו והצלחתו כאמן מוערך, קצושיקה הוקוסאי מעולם לא יצא את גבולות יפן.
במותו קצושיקה הוקוסאי לא נשכח ונותר אחד מאמני ההדפסים והאמנים הגדולים בכל הזמנים - לא רק ביפן אלא בתולדות האמנות העולמית בכלל. עד היום הוא ממשיך לעורר השראה באמנים רבים ברחבי העולם וכיום מציגים את יצירותיו במוזיאון הוקוסאי שבעיר אובוסה ביפן.
הוא נפטר בגיל 88. לפי האגדה היו מילותיו האחרונות של מי שנחשב מהאמנים המשפיעים ביותר בהיסטוריה: "אילו נתנו לי עוד חמש שנים - הייתי הופך לצייר אמיתי."
הנה סיפורו של הצייר היפני קצושיקה הוקוסאי:
https://youtu.be/kpHdCHThuzU
אנימציה על כמה מעבודותיו שהוכנה לקראת תערוכה (ללא מילים):
https://youtu.be/q6G7J8UW9kk
הגל הגדול וציורים נוספים שלו קמים לתחייה:
https://youtu.be/EvqtgOVjVKo
ציורי" הרוחות" המאוחרים של הוקוסאי:
https://youtu.be/KnnalxXPE-s
ספר האיורים שלו (ללא מילים):
https://youtu.be/vyawR9mmraI
הרצאת וידאו על קצושיקה הוקוסאי:
https://youtu.be/I8plOyOaxyo?long=yes
וסרט תיעודי על האמן היפני המפורסם:
https://youtu.be/dFuCs7AgDy4?long=yes
מהי "אמנות מנוונת"?
זה היה בתקופת השלטון הנאצי בגרמניה. תושבי העיר מינכן, עיר שהוכתרה על ידי היטלר כבירת האמנות הגרמנית, הוכרחו לשלם 10 פני ולהיכנס לתערוכה בה יצפו בעבודות של יהודים וקומוניסטים.
התערוכה עסקה במה שהנאצים כינו "אמנות מנוונת" (Entartete Kunst) או "אמנות דגנרטיבית". היא נועדה להציג את מה שבעיני הנאצים נחשב לאמנות מושחתת, מנוונת וסוטה. אמנות שמראה גרמנים לא יפים, לא הגרמנים ה"ארים", לא בלונדינים, עם עיניים כחולות, גבוהים ומרשימים כמו שהיטלר וגבלס תיארו בתעמולה שלהם.
למעשה נועדה התערוכה להכפיש את האמנות המודרנית ולגרום לאמנים היוצרים אותה להתיישר עם האמנות היפה בעיני הנאצים, האמנות "הנכונה" בעיני היטלר.
בין המושמצים על ידי הנאצים, אגב, היו כמה מהשמות הגדולים של אמנות המאה ה-20, כולל אנרי מאטיס, פבלו פיקאסו, מקס ארנסט, פיט מונדריאן, אדוורד מונק, וסילי קנדינסקי ומארק שאגאל.
השמות הללו גם מבהירים מהם הזרמים המודרניסטיים שבהם ראו היטלר ונאמניו אמנות מנוונת - פוביזם, אקספרסיוניזם, דאדא, סוריאליזם, קוביזם ו"האובייקטיביות החדשה".
הנאצים, שרצו להשליט מדיניות תרבותית אחידה, העריצו את האמנות הקלאסית, בנוסח היווני והרומי שלה. במסעם להשליט את האסתטיקה הזו על גרמניה כולה, הם רצו לטהר את המוזיאונים מ"האמנות המנוונת" (Decadent art), או "האמנות הדגנרטיבית" כפי שכינו אותה. הם הפכו את התערוכה לתערוכה נודדת, שעברה מעיר לעיר ברחבי הרייך השלישי.
התערוכה הזו לא הייתה האקט היחיד של הנאצים כנגד האמנות המודרנית, שעליה השתלטו לדבריהם היהודים. הם הוקיעו את האמנות הזו במגוון דרכים אחרות, החריבו יצירות מודרניות ובזזו רבות אחרות.
אבל צחוק הגורל הוא שהתערוכה המקורית, שנאסר על ילדים לצפות בה, בשל "המוסריות הירודה" שהנאצים ראו בה, דווקא חשפה קהל עצום בגרמניה, לאמנות המודרנית ובדיעבד השיגה את ההיפך ממה שהתכוונה. האוצרים בתערוכה הצמידו לכל יצירה תווית שמסבירה אותה ובדיעבד עשו מלאכה מצוינת לקידום ההבנה והאימוץ של המודרניזם. אז בפראפרזה על המשפט הידוע "כך חולף טמטום עולם!"
הנה סיפור התיעוב שחשו היטלר והנאצים כלפי האמנות המודרנית:
https://youtu.be/_0Rm9uZSyvQ
תערוכה של אמנות דגנרטית, כפי שכינו אותה הנאצים:
https://youtu.be/xmyynpSHx_4
וזרם הפוביזם בציור:
https://youtu.be/tcjJEOapNKY
הצייר והפסל הצרפתי אַנְרִי מָאטִיס (Henry Matisse) הוא אחד מגדולי האמנים של המאה ה-20. ביחד עם פאבלו פיקאסו הוא אולי הצייר המשמעותי והמשפיע ביותר באמנות של מאה זו.
מי שבצעירותו למד משפטים ואף עבד תקופה במשרד עורכי-דין, חלה במחלה קשה בגיל 21. כשהוא מרותק למיטתו וכדי שלא ישתעמם, קנתה לו אימו קופסת צבעים. כך הוא נפגש לראשונה עם הציור ועם הצבע והתאהב.
כשהחלים, החליט מאטיס להתמסר לציור. הוא נסע לפריס, בה למד בבית ספר לאמנות. ב-1917, כשהוא בשיא חגיגת הצבע שלו, הוא החל לבלות ולצייר לאורך מרבית זמנו בפרובאנס ובריביירה הצרפתית, שבדרום צרפת. בציורים שיצר שם הוא הצליח לשקף את החושניות הצבעונית של האזור ולצייר כמה מציוריו המרגשים ביותר.
מכאן הפך אנרי מאטיס לצייר משמעותי, במיוחד בזרם ה"פוביזם", סגנון ציור שהוא עצמו הוביל והירבה להשתמש בו בחוכמה וביצירתיות בצבע. כי בניגוד לאמנים רבים בתקופתו, מאטיס יצר ציורים נעימים, מזמינים, מוארים וצבעוניים מאוד.
בשלב מסוים עובר אנרי מאטיס לפולינזיה וחווית השהייה שם ממלאת אותו ברעיונות, בשמחה ובביטחון, אף שייקח זמן עד שהשפעתה עליו תקבל ביטוי באמנותו. רק ב-1935, חמש שנים לאחר שובו לצרפת, הוא יסיים את התמונה הפולינזית הראשונה שלו, "חלון בטהיטי". בה יתגלה במיטבו סולם הצבעים החדש שלו, שהבשיל בשנים שעברו ופרץ החוצה באמנותו. מכאן ובעיקר בזכות המשך השימוש הבולט שלו בצבע, יזכה מאטיס לפרסומו הרב ויהפוך לאחד האמנים המרכזיים בעולם האמנות.
לואי אראגון יאמר על השנים הללו ש"בלי טהיטי, מאטיס לא היה מאטיס". ואכן, עד יום מותו, תשחזרנה מרבית יצירותיו את האור והצורות הפולינזיים, במחוות ואזכורים חוזרים ונשנים של זכרונותיו משם.
ב1941 מאובחן מאטיס כחולה סרטן והוא מרותק לכסא גלגלים. הוא אינו יכול לעמוד על רגליו ולצייר. בחולשתו הוא מגלה את מגזרות הנייר ופוצח באמנות חדשה. הוא חורט על הנייר, גוזר אותו במספריים ומדביק את הגזירים על הקנבס, בד הציור. עבודותיו מאותה תקופה, דוגמת "מפלצות הים", "איקארוס" ו"מזחלת השלג", פותחות לו עולם חדש.
ארבע שנים לפני מותו, בתחילת שנות ה-50, מתחיל האמן החולה לגזור צמחים ויצורים ימיים, ממגזרות נייר שנצבעו מראש בצבעי גואש וחתוכים לצורות יסוד של מלבנים וריבועים. על הנייר הוא מדביק אותן, תוך יצירת תחושה של סיבוביות ומבנה מעגלי המזכירים את קונכיית השבלול. ראו בתגית "קאט אאוט".
גם בזקנתו ולמרות מחלתו הקשה, מאטיס לא חדל ליצור. בגיל 81 הוא עדיין מתכנן בדרום צרפת את הקפלה הדומניקנית בעיירה ואנס שבה הוא מתגורר. הוא מעצב בה כמעט הכל, החל מהוויטראז'ים, המזבח, ציורי הקיר ומושבי המתפללים ועד לגלימות של אנשי הדת.
גם בסוף ימיו מאטיס המשיך ליצור ולהתנסות בז'אנרים שהסעירו אותו, ביצירת קולאז'ים ובסגנונות כמו קוביזם, סוריאליזם וציור מופשט. הוא גם המשיך, ממש עד מותו, בניסויים חדשים ובלתי פוסקים של ציור.
הנה תערוכה של ציוריו וסיפורו של אנרי מאטיס (עברית):
https://youtu.be/WzsuKqIpNvQ
על האמן הנודע:
https://youtu.be/hy4DUpsC22c
מאטיס בחייו - מצייר ומדבר:
https://youtu.be/MiEIeitUNFs
אמנות הקאט אאוט שימציא ויגזור בסוף חייו:
https://youtu.be/Od5JYdsvBgk
סרטון אמיתי של מאטיס גוזר עבודת קאט אאוט:
https://youtu.be/GN0okOq8Hyc
דברים שהייתם רוצים לדעת עליו:
https://youtu.be/gWFzKdegq-0
והסבר על זרם הפוביזם שמאטיס נחשב למנהיג ולמוביל בו:
https://youtu.be/tcjJEOapNKY
זה קרה בסלון הסתיו של 1905, כשהחל סקנדל של ממש סביב ציוריהם של אנרי מאטיס וחבריו לזרם אמנותי חדש וחסר שם.
היה זה המבקר לואי שהזדעזע מה"אלימות של הצבעים" הלא מעורבבים, הבהירים, הלא ריאליסטיים, שצוירו בצורות מעוותות בפרספקטיבה שלהן, באקספרסיביות, סכמטיות ובהטחות מכחול ספונטניות, שניתן לראות בבירור.
הוא קרא לאמנים הללו "פובס" (fauves), בעברית "חיות רעות".
כי האמנים הללו כלל לא ניסו לחקות את האמיתי, הראליסטי, אלא להביע את רגשותיהם בהתייחסות לנוף. כתמי הצבע היו כלי ההבעה העצמית העיקרי של יצירותיהם וכך הם הרגישו.
אמנם את השימוש "הפרוע" בצבע הם למדו מהציירים ואן גוך ופול גוגן, אבל הם היו הראשונים שלא ראו בציור דרך לייצג את האובייקט, אלא אמצעי מעולה לתאר את התפיסה שלהם אותו.
וכמו שקורה לא פעם, כשמשהו שאמור להעליב אמנים הופך לתואר שהם נוטלים לעצמם (אימפרסיוניזם, למשל), עם הזמן הפך "פוביזם" (Fauvism) לשם שבחרו אמני הסגנון הזה להיות השם שמזוהה איתם.
הפוביזם התאפיין במשיחות מכחול מופרדות וניגודי צבעים עזים וחריפים, עם הלבן של בד הקנווס שנותר ביניהן ומכניס אור בתמונה.
אבל איך יכבוש סגנון כזה את האמנות? ובכן הוא לא. כי הפוביסטים פעלו רק שנים בודדות, בעיקר בין השנים 1904 ל-1907.
אחד המפורסמים מביניהם היה אנרי מאטיס הידוע, מי שנחשב למנהיג הבלתי מעורער של הפוביזם ולדמות המרכזית בתנועה אמנותית זו שעתידה להשפיע רבות על התפתחות האמנות המודרנית, בתחילת המאה ה-20.
לצד מאטיס בלטו גם מוריס דה-ולאמנק ואנדרה דרן. אמנים נוספים בפוביזם היו ראול דופי, אלבר מארקה, ז'ורז' רואו וקס ואן דונגן. כל אחד מהרשימה תרם את תרומתו לפיתוח הסגנון הפוביסטי, שהתאפיין בשימוש בצבעים עזים ונועזים ובפישוט הצורות. יחד, הם היוו את הכוח המניע מאחורי זרם האמנות הזה.
הנה קיצור תולדות הפוביזם:
https://youtu.be/W4lOgeq78B8
הפוביזם של הצייר אנרי מאטיס:
https://youtu.be/FIZSlKIby28
וסיפורו של זרם הפוביזם בציור:
https://youtu.be/tcjJEOapNKY?long=yes
את היצירה "השבלול" (The Snail) יצר האמן הנרי או אנרי מאתיס שנת 1953. היצירה הזו נולדה כשהוא היה חולה ולא יכול היה לצייר. תקוע במיטת חוליו, החל מאתיס לגזור ולחבר בין גזירים צבעוניים והתוצאות היו מרהיבות ומלאות הבעה.
"השבלול" הוא צורה מופשטת שבה תאר מאתיס משהו מהטבע, מוחשי לחלוטין. ביצירה מונחים מלבני וריבועי הצבע במעין ספירלה, שהיא מבנה מעגלי שהזכיר לו את קונכיית השבלול. בתו סיפרה שהרעיון ליצירה "שבלול" נולד במוחו, לאחר שבמשך זמן רב לפני כן הוא רשם שבלולים ותכנן לציירם.
כששלח מאתיס את היצירה לתערוכה, הגזירים היו מודבקים בעדינות. מכיוון שהוא חשש שיזוזו בהעברה והיצירה הייתה חשובה לו במיוחד, הוא הקפיד לבדוק היטב לאחר מכן ששום גזיר לא זז במהלך המשלוח ושהקומפוזיציה לא נפגמה.
אגב, דומה שיצירתו של מאתיס הייתה כרוכה לא פעם עם המטיב של מחלות. גם בגיל 21, כשהוא הגיע לאמנות לראשונה, זה היה כשהוא חלה ורותק למיטתו למשך זמן רב. כדי להפיג את שעמומו אז, קנתה לו אימו קופסת צבעים וכך הוא הגיע לציור. מאתיס הצעיר נכבש אז לחלוטין בקסם היצירה והקדיש מכאן את חייו לאמנות.
בתחילת שנות החמישים, בגיל מבוגר מאד, הוא החל ליצור מאותם גזרי נייר שעוזריו צבעו קודם לכן בצבעי גואש ובכך גם השפיע על פיקאסו ובראק, שימציאו את הקוביזם ועל האמנות המודרנית כולה.
#משימה יצירתית
גזרו פיסות וצבעו אותם בצבעים שונים. עכשיו נסו להדביק אותם כך שהם ייצרו צורה מופשטת של משהו שמזכיר עצם מהמציאות, בעל חיים, או משהו שמוכר מהטבע. נסו לתת לחבריכם לתת שמות ליצירה שלכם. מה יצא?
הנה הסבר היצירה "השבלול", מהאחרונות בחייו של הנרי מאתיס:
https://youtu.be/7s-PIndA7X0
השבלול בתערוכה שהוקדשה למגזרות של מאתיס במוזיאון הטייט בלונדון:
http://youtu.be/EZubMjK6x9Q
הסבר קצר על הגזירה שלו:
http://youtu.be/zbs776vzVBM
ילדים במוזיאון חווים את עבודות הגזירה, ה-Cut outs של מאתיס:
https://youtu.be/I1W4fdGyS98
בואו גם אתם ליצור באמנות הגזירה אותה יצר מאטיס בשנים האחרונות לחייו (עברית):
https://youtu.be/1A7OT3QntFI
וסרט תיעודי על האמנות של הנרי מאתיס:
https://youtu.be/HWjhgnZ4nl4?long=yes
היצירה "הריקוד" (La Danse), ציור פוביסטי של הצייר הצרפתי אנרי מאטיס, נחשב מהחשובות והידועות מבין יצירותיו. זו התמונה המזוהה ביותר של מאטיס ונקודת ציון חשובה בקריירה שלו ובתרומתו לפיתוח האמנות המודרנית.
בחייו עוררה היצירה הזו לא מעט מחלוקת ורבים הסתייגו בגללה ממאטיס. מבקר מפורסם כתב אז על הציור שהוא מזכיר לו סרטני לובסטר, הרוקדים בתוך תרד...
למעשה צוייר "הריקוד" של מאטיס פעמיים. הגרסה המוקדמת יותר שלו מוצגת כיום במוזיאון ה-MOMA, המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק. במוזיאון הארמיטאז' שבסנט פטרבורג רוסיה, ניתן למצוא את המאוחרת יותר, שהיא גם צבעונית, אקספרסיבית וחופשית מהראשונה.
5 הנשים העירומות הרוקדות במעגל, בסוג של אקסטזה והתלהבות, מדגימות את המשיכה של מאטיס לאמנות פרימיטיבית. יש כאן מעין דימוי של שחרור מכבלי הנורמה והתרבות, כשהמעגל הסגור ממחיש את הקצב וההמשכיות של הריקוד.
מאטיס עצמו, צייר ופסל צרפתי, נחשב כיום לאחד האמנים הגדולים של המאה ה-20 ולאמן המרכזי בסגנון הפוביסטי בציור. הוא נודע בשימוש הרב שעשה בצבע.
כמו הציור "מוזיקה", שהוזמן גם הוא על ידי אותו אספן אמנות, ושמכיל את אותן דמויות פחות או יותר, כשהן מנגנות ושרות, גם "הריקוד" מציג אותן במהלך פעילות אמנותית. שתי היצירות דומות בתיאור של מאטיס את האדם באופן הרמוני ובתיאור איקונוגרפי, שלא מעוגן בסביבה מוחשית, שניתן לזהות. המודרניזם ממש מתדפק על דלתות יצירותיו הללו של מאטיס. גאון!
#משימה יצירתית
נסו לצייר ציור משלכם לריקוד - איך אתם הייתם מתארים ריקוד?
הנה הריקוד של מאטיס במוזיאון לאמנות מודרנית:
https://youtu.be/OmIIfIjrIZY
הריקוד בגרסה השנייה שמוצגת במוזיאון ההרמיטאז' בסנט פטרבורג:
https://youtu.be/Mtxcaztz1jI
באלט בהשראת הציור:
https://youtu.be/caqUZxTM8Sc
כוריאוגרפיה על "הריקוד" - המוסיקה שכתבה טרייסי סילברמן בהשראת היצירה:
https://youtu.be/o934UDSQ3tU
שחזור של הציור מכוסות נייר:
https://youtu.be/oTwxdxrBMBI
ואמנות מזון שמשחזרת את הציור בהתייחסות לביקורת שהוטחה בו עם יציאתו:
https://youtu.be/vjy9bvL7eRA
מאטיס
העלמות מאביניון (Les Demoiselles d'Avignon) הוא ציור נודע ואף מהפכני של הצייר פאבלו פיקאסו, שהיה הסימן הראשון לשינוי בסגנונו של פיקאסו, מהריאליזם לקוביזם. מתוארות בו 5 עלמות בתנוחות שונות.
"העלמות מאביניון" מצוייר בהשפעה ברורה של הפוביזם והאמנות האפריקאית, שאליהם נחשף בזכות הצייר אנרי מאטיס. הפיסול האיברי והמסכות האפריקאיות שאותם גילה אז פיקאסו, שינו את סגנונו לגמרי. הוא יישם בו הרבה מהעניין שהיה לו בצורות גיאומטריות ועיוותי צורה, גורמים שיהפכו לחשובים בסגנון הקוביזם שיוולד עוד רגע.
כמעט כל המבקרים והמומחים מסכימים על כך שהציור, שצוייר בתחילת המאה ה-20 בצרפת, מהווה את ראשיתו של הסגנון הקוביסטי באמנות. הוא לא צוייר כך במקרה. הצייר צייר מעל 100 רישומים וציורי הכנה לקראתו, כולל ניסויים בצבעי מים, צבעי שמן וטושים. ברבים מהרישומים אף נכללו דמויות גברים, שהיו אמורים להיכלל בציור הסופי, אך לבסוף הושמטו ממנו.
בציור ההערות מאביניון השתמש האמן בטריק מעניין כדי לגרום לצופים אי-נוחות וללכוד את מבטם. פיקאסו יצר בכוונה את העלמות שבמרכז התמונה בצורה ריאליסטית יותר מהעלמות שבצדדים. כך הוא גורם לצופים לרכז את מבטם ותשומת ליבם במרכז התמונה ומקשה עליהם להסיט את המבט ממנה.
הציור הנודע מוצג כיום ב-MOMA, המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק.
הנה הציור "העלמות מאביניון" של פאבלו פיקאסו:
https://youtu.be/6IK7S-Wtv-c
הסבר הציור:
https://youtu.be/Gm5XEyYft1Q
מה ההברקה של פיקאסו?
https://youtu.be/HFGCgNQ4oHU
ופיקאסו רושם בטוש:
http://youtu.be/JU9oaD0e7uU
על הציור שחולל סערה:
https://youtu.be/DKeY-1V6N-w?long=yes
העולם הכיר אותו בתור הוקוסאי, אך שמו המלא היה קצושיקה הוקוסאי (Katsushika Hokusai). הוא נחשב לאחד האמנים המפורסמים והמשפיעים ביותר ביפן, ניהל קריירה שנמשכה 70 שנה והפך לאמן היפני הראשון שזכה להכרה בינלאומית.
הוקוסאי הוא מחלוצי אמנות הדפסי העץ שנקראת ביפן "אוקיו-אה". במהלך הקריירה שלו הוא יצר אלפי הדפסים בשיטה זו, חלקם זכו לתהילה בינלאומית ובמקום של כבוד בתולדות האמנות.
בעולם המערבי הוקוסאי ידוע בעיקר בזכות יצירת המופת שלו "מתחת לגלים מול קנגאווה" (הגל הגדול)" ולקוחה מתוך הסדרה האגדית של "שלושים ושש מראות של הר פוג'י". הציור הזה הוא הכי ידוע שלו, אך הוא יצר עוד כמה מהתמונות המפורסמות ביותר באמנות היפנית.
בין היצירות הידועות הנוספות שלו הציור הצבעוני והמבריק של עוף החול (1835), ציורי פוג'י בעלי הנופים הדרמטיים והטבע העוצמתי מהסדרה שעליה נמנה "הגל הגדול" והפכה אותו לכוכב עולמי, כמו גם "חלומה של אשת הדייג" עם התמנונים, 15 כרכי הסקיצות "הוקוסאי מנגה" וסדרת הדפסי "מאה סיפורי רוחות" שהוקוסאי יצר בזקנתו.
הוקוסאי נודע בלמעלה מ-30 השמות השונים שהיו לו במהלך חייו, מה שככל הנראה היה נוהג נפוץ בקרב אמני התקופה היפניים, אם כי נראה שאיש בקיסרות לא התלהב ממנו כמוהו.
באמצע המאה ה-19 הסעירה האמנות שלו את אירופה ויצרה תופעת הערצה של ממש, שקיבלה את השם "ג'פוניזם".
את מרבית יצירותיו הידועות ביותר יצר קצושיקה הוקוסאי לאחר שעבר את גיל 60. בתקופה זו, שנקראת "תקופת אאיצו" והחלה בשנת 1820, הוא יצר בין השאר את סדרת הציורים הנודעת "36 המראות של הר פוג'י".
עוד דוגמה מצוינת ליצירותיו משנותיו המתקדמות הללו היא סדרת איורי הרוחות המפחידים שלו שכללה הדפסי מפלצות שידועים גם כ"יוקאי" ונלקחו מהפולקלור היפני.
הוא גם היה חדשן לא קטן, מהראשונים להשתמש בכחול הפרוסי (Prussian Blue), צבע כימי שהגיע מאירופה, וממנו נוצר אותו גוון עז שהפך לסמל. בהזדמנות אחרת ביצע הדגמה פומבית בחצר מקדש גוקוקו-ג'י (Gokoku-ji) באדו. הוקוסאי שטח על הרצפה נייר בגודל של כ-180 מטר רבוע, ובאמצעות פחי צבע ומטאטאים כמכחולים צייר פני אדם ענקיים לפני קהל ובנוכחות שוגון.
לאחר מכן לקח מכחול דק וצייר ציפור קטנה בכמה קווים - להמחיש שהוא שולט באותה מידה בקטן כמו בגדול. בהזדמנות אחרת, כשנקרא לצייר בפני השוגון, צייר גלים כחולים על הנייר, טבל תרנגול בצבע אדום ושחרר אותו לרוץ על הנייר, והציג את התוצאה כ"נהר טאמה באביב" (Tama River in Spring).
עד מותו בגיל 90 יצר הוקוסאי שלל עבודות באיכות מדהימה ובכמות לא נתפסת של כ-30 אלף ציורים ואיורים מרהיבים. הוא הכשיר עשרות תלמידים, כולל בתו אואי שהמשיכה את דרכו כציירת.
כשנפתחה יפן למסחר עם המערב באמצע המאה ה-19, החלו יצירותיו לזרום לאירופה. קלוד מונה (Claude Monet) אסף כמעט 250 הדפסים יפניים ותלה רבים מהם בביתו בז'יברני (Giverny).
וינסנט ואן גוך (Vincent van Gogh) כתב לאחיו תיאו על ההשפעה העמוקה שהייתה לאמנות היפנית עליו. גם ז'ורז' סרה (Georges Seurat) ספג מהאסתטיקה הזאת. התופעה כולה קיבלה את השם ז'פוניזם (Japonisme) ובהמשך השפיעה גם על אנרי מאטיס.
ואף שבמהלך הקריירה שלו הוא יצר עשרות אלפי הדפסים וציורים שזכו להצלחה ענקית והערצה בכל העולם ולצד כל שמו והצלחתו כאמן מוערך, קצושיקה הוקוסאי מעולם לא יצא את גבולות יפן.
במותו קצושיקה הוקוסאי לא נשכח ונותר אחד מאמני ההדפסים והאמנים הגדולים בכל הזמנים - לא רק ביפן אלא בתולדות האמנות העולמית בכלל. עד היום הוא ממשיך לעורר השראה באמנים רבים ברחבי העולם וכיום מציגים את יצירותיו במוזיאון הוקוסאי שבעיר אובוסה ביפן.
הוא נפטר בגיל 88. לפי האגדה היו מילותיו האחרונות של מי שנחשב מהאמנים המשפיעים ביותר בהיסטוריה: "אילו נתנו לי עוד חמש שנים - הייתי הופך לצייר אמיתי."
הנה סיפורו של הצייר היפני קצושיקה הוקוסאי:
https://youtu.be/kpHdCHThuzU
אנימציה על כמה מעבודותיו שהוכנה לקראת תערוכה (ללא מילים):
https://youtu.be/q6G7J8UW9kk
הגל הגדול וציורים נוספים שלו קמים לתחייה:
https://youtu.be/EvqtgOVjVKo
ציורי" הרוחות" המאוחרים של הוקוסאי:
https://youtu.be/KnnalxXPE-s
ספר האיורים שלו (ללא מילים):
https://youtu.be/vyawR9mmraI
הרצאת וידאו על קצושיקה הוקוסאי:
https://youtu.be/I8plOyOaxyo?long=yes
וסרט תיעודי על האמן היפני המפורסם:
https://youtu.be/dFuCs7AgDy4?long=yes
זה היה בתקופת השלטון הנאצי בגרמניה. תושבי העיר מינכן, עיר שהוכתרה על ידי היטלר כבירת האמנות הגרמנית, הוכרחו לשלם 10 פני ולהיכנס לתערוכה בה יצפו בעבודות של יהודים וקומוניסטים.
התערוכה עסקה במה שהנאצים כינו "אמנות מנוונת" (Entartete Kunst) או "אמנות דגנרטיבית". היא נועדה להציג את מה שבעיני הנאצים נחשב לאמנות מושחתת, מנוונת וסוטה. אמנות שמראה גרמנים לא יפים, לא הגרמנים ה"ארים", לא בלונדינים, עם עיניים כחולות, גבוהים ומרשימים כמו שהיטלר וגבלס תיארו בתעמולה שלהם.
למעשה נועדה התערוכה להכפיש את האמנות המודרנית ולגרום לאמנים היוצרים אותה להתיישר עם האמנות היפה בעיני הנאצים, האמנות "הנכונה" בעיני היטלר.
בין המושמצים על ידי הנאצים, אגב, היו כמה מהשמות הגדולים של אמנות המאה ה-20, כולל אנרי מאטיס, פבלו פיקאסו, מקס ארנסט, פיט מונדריאן, אדוורד מונק, וסילי קנדינסקי ומארק שאגאל.
השמות הללו גם מבהירים מהם הזרמים המודרניסטיים שבהם ראו היטלר ונאמניו אמנות מנוונת - פוביזם, אקספרסיוניזם, דאדא, סוריאליזם, קוביזם ו"האובייקטיביות החדשה".
הנאצים, שרצו להשליט מדיניות תרבותית אחידה, העריצו את האמנות הקלאסית, בנוסח היווני והרומי שלה. במסעם להשליט את האסתטיקה הזו על גרמניה כולה, הם רצו לטהר את המוזיאונים מ"האמנות המנוונת" (Decadent art), או "האמנות הדגנרטיבית" כפי שכינו אותה. הם הפכו את התערוכה לתערוכה נודדת, שעברה מעיר לעיר ברחבי הרייך השלישי.
התערוכה הזו לא הייתה האקט היחיד של הנאצים כנגד האמנות המודרנית, שעליה השתלטו לדבריהם היהודים. הם הוקיעו את האמנות הזו במגוון דרכים אחרות, החריבו יצירות מודרניות ובזזו רבות אחרות.
אבל צחוק הגורל הוא שהתערוכה המקורית, שנאסר על ילדים לצפות בה, בשל "המוסריות הירודה" שהנאצים ראו בה, דווקא חשפה קהל עצום בגרמניה, לאמנות המודרנית ובדיעבד השיגה את ההיפך ממה שהתכוונה. האוצרים בתערוכה הצמידו לכל יצירה תווית שמסבירה אותה ובדיעבד עשו מלאכה מצוינת לקידום ההבנה והאימוץ של המודרניזם. אז בפראפרזה על המשפט הידוע "כך חולף טמטום עולם!"
הנה סיפור התיעוב שחשו היטלר והנאצים כלפי האמנות המודרנית:
https://youtu.be/_0Rm9uZSyvQ
תערוכה של אמנות דגנרטית, כפי שכינו אותה הנאצים:
https://youtu.be/xmyynpSHx_4
וזרם הפוביזם בציור:
https://youtu.be/tcjJEOapNKY
