שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מי היה צייר הכאב מארק רותקו?
הצייר המופשט מארק רותקו (Mark Rothko) אמן שראה באמנות מרחב קדוש להעברת רעיונות גדולים, הפך צורות צבעוניות לחוויה רגשית מטלטלת ונחשב עד היום לכוהן הגדול של האובדן והאבל באמנות.
כשמביטים ביצירותיו של מארק רותקו (Mark Rothko), עשויה לעלות התהייה: כיצד יצירות שנראות כה פשוטות — מלבנים צבעוניים עם קצוות מטושטשים — מצליחות לרגש אנשים עד דמעות ולהימכר בעשרות מיליוני דולרים?
מארקוס רוטקוביץ' (Marcus Rothkowitz), שמאוחר יותר שינה את שמו למארק רותקו, נולד ב-1903 בדווינסק שבאימפריה הרוסית - כיום באזור דאוגבפילס שבלטביה. בגיל 10 הוא היגר עם משפחתו לארצות הברית, שם החל את דרכו האמנותית בציור רגיל, ציור פיגורטיבי מסורתי.
רק בשנות ה-40 התחיל רותקו לפתח את הסגנון המופשט, הייחודי כל כך, שעתיד להפוך לסימן ההיכר שלו. מכאן הוא יצר שלל ציורי "שדות צבע" עצומים שכמו רוטטים זה כנגד זה והיו לכמה מהיצירות האהובות והנחשבות של האקספרסיוניזם המופשט.
מה שהופך את עבודותיו של רותקו לכה מיוחדות הוא הטכניקה הייחודית שפיתח ועבודות אמנות שהשפעתן העיקרית מתבטאת בחוויית הצפייה. הוא נהג ליצור את ציוריו המופשטים על-ידי הנחת עשרות שכבות דקיקות של צבע שקוף למחצה, זו על גבי זו ותוך שימוש במכחולים ובספוגים רכים. תהליך זה יצר עומק ויזואלי מדהים שלא ניתן לשחזר בצילום או בהדפס. כשעומדים מול יצירה מקורית של רותקו, הצבעים נדמים כמרחפים ומהדהדים ממש מול העיניים.
רותקו סירב להסביר את יצירותיו. כאשר אוצר במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק ביקש ממנו פעם לכתוב הסבר לציוריו, רותקו ענה: "הציורים שלי צריכים להיחוות, לא להיות מוסברים."
אנקדוטה מעניינת מספרת שרותקו התעקש שיצירותיו יוצגו בתאורה עמומה ובמרחק קטן מהצופה. באחת התערוכות, הוא אף הורה להנמיך את התאורה כל כך עד שהמבקרים התלוננו שאינם יכולים לראות את היצירות כראוי. תשובתו הייתה: "אני מעוניין להביע רגשות אנושיים בסיסיים — טרגדיה, אקסטזה, גורל. העובדה שאנשים רבים מתמוטטים ובוכים כשהם רואים את היצירות שלי מראה שאני מצליח לתקשר רגשות אלה."
בניגוד לתדמית של אמן מצליח, חייו האישיים של רותקו היו מורכבים. הוא סבל מדיכאון כרוני, אלכוהוליזם ובעיות בריאותיות. בסוף הקריירה שלו הוא יצר יצירות קודרות ונשגבות שסקרו את מה שהגדיר כ"טרגדיה של להיות אנושי". ואכן, הפרויקט האחרון שלו היה סדרת ציורים אפלים בגווני אפור ושחור עבור "הקפלה של רותקו" ביוסטון, טקסס.
בגיל 66, ב-25 בפברואר 1970, רותקו שם קץ לחייו בסטודיו שלו בניו יורק. בחייו אהב מארק רותקו את המוסיקה של וולפגנג אמדאוס מוצרט וקצת כמו המלחין הנערץ עליו, הוא מימש ומיצה את יכולותיו עד יום מותו. לאורך הקריירה שלו הוא חקר את השפה הראשונית של הציור המופשט - בחיפוש אחרי מיצוי של החוויה הרוחנית, הכמעט דתית שניתן להשיג בו. הוא הצליח להגיע להישג שכה מעטים האמנים שהצליחו בו בהיסטוריה - לעשות אמנות שהעולם לא ראה כמוה לפניו.
בצוואתו הוא הוריש כ-800 יצירות למוזיאונים, בניגוד חריף לנטייתו קודם לכן למכור את יצירותיו לאספנים פרטיים. מעשה זה היה מחאה אחרונה נגד הסחרור במחירי האמנות שהוא ראה בו עיוות של ערכה האמיתי של האמנות.
מעט אירוני הוא שמי שהיה ללא ספק האמן המרומם והמנחם ביותר במאה ה-20 ובסוף חייו התנגד למסחר היקר ביצירות אמנות הוא היום כוכב בזירת היצירות היקרות בעולם. ב-2012 נמכרה אחת מיצירותיו המפורסמות, "Orange, Red, Yellow" משנת 1961, במחיר שיא של 86.9 מיליון דולר.
יצירה נוספת משנת 1951, מספר 6, "No. 6 (Violet, Green and Red)" נמכרה ב-2014 בעסקה פרטית, בכ-186 מיליון דולר - אחת המכירות היקרות בתולדות האמנות.
הנה קיצור גדולתו של היוצר המודרניסטי הדגול:
https://youtu.be/CtCCCK9QWY8
סיפורו של הצייר מארק רותקו:
https://youtu.be/021tyRCUCQY
האמנות של רוטקו, הכוהן של האבל והאובדן:
https://youtu.be/4vUMcckZ5aw
יצירה רותקואית לדוגמה - ויברציות:
https://youtu.be/wpwU-VQPqK4
איך להתבונן בציורים של רותקו?
https://youtu.be/V5ncTeyGM3Y?long=yes
אותה מטרה יש למוסיקה של מוצרט ולציוריו של רותקו - הביטוי הפשוט ביותר למחשבה המורכבת:
https://youtu.be/uHjAwH1yPds?long=yes
ההשפעה עליו של המוסיקה של מוצרט ומותו העצוב:
https://youtu.be/fsz6bkkIHzQ?long=yes
מה היה המסע האגדי של האוניה מייפלאואר?
מסעה של האוניה "מייפלאואר" (Mayflower), מאירופה אל חופי צפון אמריקה, הוא אחד המסעות המפורסמים ביותר של המאה ה-17 ומהמיתוסים החשובים בהיסטוריה של ארצות הברית.
האוניה יצאה מאנגליה בספטמבר 1620, כשעל סיפונה 102 נוסעים ו-30 אנשי צוות. המסלול שלה מוביל מפלימות' שבאנגליה אל מקום במסצ'וסטס, שיקבל את אותו השם, פלימות'.
הנוסעים, נקרא להם "צליינים" (Pilgrims), חיפשו חופש דתי ושאיפתם היא להקים קהילה חדשה באמריקה. שווה לדעת שאותם חלוצים שהפליגו לאמריקה על גבי האוניה מייפלאואר היו חבורה של נרדפי דת, שרצו בחופש פולחן.
האניה שטה במסע שארך 66 ימים, כשבמהלכו סובלים הנוסעים מסערות ומתנאים קשים מאוד. כשיגיעו לאמריקה, תכננו הצליינים להתיישב ביבשת החדשה, להקים את ביתם ולהיות למתיישבי פלימות' החדשה באמריקה.
עוד לפני כן, הם חתמו על "הסכם מייפלאואר", מסמך חברתי שהסדיר את הארגון הפוליטי והחברתי של הקהילה החדשה, עם שלטון עצמי, בסיס דמוקרטי ושיתוף פעולה בין החברים כולם.
עד היום הם מכונים באמריקה "האבות הצליינים" של ארצות הברית, להבדיל כמובן מ"האבות המייסדים", המנהיגים שהקימו את ארצות הברית של אמריקה. המיתוס מספר שכבר בעודם בהפלגה הארוכה לעבר אמריקה השתנה המבטא האנגלי שלהם למבטא האמריקאי שמאפיין אותם עד היום.
חודש שלם עבר מאז שהגיעה המייפלאואר לחופי מפרץ קייפ קוד ורק אז ירדו המתיישבים אל החוף והחלו להקים את המושבה שלהם. במהלך אותו חודש ירדו אל היבשה רק מעט מהגברים. קצת כמו המרגלים מהתנ"ך, הם בעיקר בדקו האם טובה הארץ שלפניהם, סרקו את האזור, חפשו מזון ולמדו עד כמה זה מקום מוצלח להתיישבות.
השליחים הללו גם השכילו להתיידד עם בני שבט אינדיאני מקומי, שבט הווַאמפָּנוֹאֶג (Wampanoag). ידידות אמיצה במיוחד קשר אחד מבכירי המושבה, אדוארד ווינסלו, עם ראש השבט מאסאסויט (Massasoit).
כשירדו מהאוניה, הצליינים הקימו מושבה חקלאית בשם פלימות' רוק, על שם עיר מולדתם פלימוּת'. אבל הצלחה גדולה זו לא הייתה. החורף הראשון היה מאוד קשה להם, כשכמעט מחצית מהקבוצה מתה מקור, מחלות ותנאים קשים. הם הגיעו די מהר לסף רעב ולמזלם הרב, היו אלה האינדיאנים המקומיים שבאו לעזרתם ולימדו אותם כיצד לנהל חקלאות, ללקט מזון בטבע ואף לצוד. מכאן ובסיוע של האינדיאנים, הצליחו הצליינים הרבה יותר.
לאחר החורף הראשון והקשה שלהם, קצרו המתיישבים את מעט התירס שהצליחו לגדל והחליטו להודות לאל על מזונם. בכך הם החלו את מנהג ארוחת חג ההודיה של האמריקאים.
על פי יומנים של אנשי המושבה, סעד ראש השבט מאסאסויט עם אנשי המייפלאואר בסעודת ההודיה שהם ערכו לאלוהים, בתודה על שזכו להגיע לחוף מבטחים, כשרובם בריאים ושלמים.
המחסור החמור בידיים עובדות, הביא עוד מתיישבים חדשים, שהגיעו בשנה שאחרי, להתקבל במושבה בדרך כלל בברכה. המתיישבים שמחו בהם כי חסרו להם ידיים עובדות בחקלאות. הם ראו צורך אמיתי לשפר את מצב המושבה, בכדי שלא להישאר שוב ללא מזון מספיק, בחורף המתקרב.
הנה סיפור המסע האמיץ של החלוצים הפוריטנים לאמריקה:
https://youtu.be/brqIER2KHbE
מצגת וידאו על מסעה של האוניה מייפלאואר:
https://youtu.be/w59TkoL-tZY
על היציאה של החלוצים למסע והרדיפה שממנה סבלו באנגליה ובגללה יצאו למסע:
https://youtu.be/AsIkbCpUTQc
מסע האוניה מייפלאואר:
https://youtu.be/ku2BTsgvrhM
פול סיימון מזכיר את מסע המייפלאואר בבית 4 של להיטו המפורסם "American Tune":
https://youtu.be/ZCmgKSUXH18
סיפור המסע לילדים - באנגלית קלה:
https://youtu.be/kjtIJo86FcE
היה היה על ההתיישבות שלהם באמריקה (עברית):
https://youtu.be/AdnmO7pQCkI?long=yes
תכנית חינוכית על המתיישבים הראשונים וכיצד ייסדו את ארוחת יום ההודיה (עברית):
https://youtu.be/roYtmNTqj2o?long=yes
וסרטון תיעודי על מסעה של האוניה מייפלאואר עם המתיישבים הראשונים:
https://youtu.be/0GlfOsPlZdY?long=yes
מהגרים
הצייר המופשט מארק רותקו (Mark Rothko) אמן שראה באמנות מרחב קדוש להעברת רעיונות גדולים, הפך צורות צבעוניות לחוויה רגשית מטלטלת ונחשב עד היום לכוהן הגדול של האובדן והאבל באמנות.
כשמביטים ביצירותיו של מארק רותקו (Mark Rothko), עשויה לעלות התהייה: כיצד יצירות שנראות כה פשוטות — מלבנים צבעוניים עם קצוות מטושטשים — מצליחות לרגש אנשים עד דמעות ולהימכר בעשרות מיליוני דולרים?
מארקוס רוטקוביץ' (Marcus Rothkowitz), שמאוחר יותר שינה את שמו למארק רותקו, נולד ב-1903 בדווינסק שבאימפריה הרוסית - כיום באזור דאוגבפילס שבלטביה. בגיל 10 הוא היגר עם משפחתו לארצות הברית, שם החל את דרכו האמנותית בציור רגיל, ציור פיגורטיבי מסורתי.
רק בשנות ה-40 התחיל רותקו לפתח את הסגנון המופשט, הייחודי כל כך, שעתיד להפוך לסימן ההיכר שלו. מכאן הוא יצר שלל ציורי "שדות צבע" עצומים שכמו רוטטים זה כנגד זה והיו לכמה מהיצירות האהובות והנחשבות של האקספרסיוניזם המופשט.
מה שהופך את עבודותיו של רותקו לכה מיוחדות הוא הטכניקה הייחודית שפיתח ועבודות אמנות שהשפעתן העיקרית מתבטאת בחוויית הצפייה. הוא נהג ליצור את ציוריו המופשטים על-ידי הנחת עשרות שכבות דקיקות של צבע שקוף למחצה, זו על גבי זו ותוך שימוש במכחולים ובספוגים רכים. תהליך זה יצר עומק ויזואלי מדהים שלא ניתן לשחזר בצילום או בהדפס. כשעומדים מול יצירה מקורית של רותקו, הצבעים נדמים כמרחפים ומהדהדים ממש מול העיניים.
רותקו סירב להסביר את יצירותיו. כאשר אוצר במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק ביקש ממנו פעם לכתוב הסבר לציוריו, רותקו ענה: "הציורים שלי צריכים להיחוות, לא להיות מוסברים."
אנקדוטה מעניינת מספרת שרותקו התעקש שיצירותיו יוצגו בתאורה עמומה ובמרחק קטן מהצופה. באחת התערוכות, הוא אף הורה להנמיך את התאורה כל כך עד שהמבקרים התלוננו שאינם יכולים לראות את היצירות כראוי. תשובתו הייתה: "אני מעוניין להביע רגשות אנושיים בסיסיים — טרגדיה, אקסטזה, גורל. העובדה שאנשים רבים מתמוטטים ובוכים כשהם רואים את היצירות שלי מראה שאני מצליח לתקשר רגשות אלה."
בניגוד לתדמית של אמן מצליח, חייו האישיים של רותקו היו מורכבים. הוא סבל מדיכאון כרוני, אלכוהוליזם ובעיות בריאותיות. בסוף הקריירה שלו הוא יצר יצירות קודרות ונשגבות שסקרו את מה שהגדיר כ"טרגדיה של להיות אנושי". ואכן, הפרויקט האחרון שלו היה סדרת ציורים אפלים בגווני אפור ושחור עבור "הקפלה של רותקו" ביוסטון, טקסס.
בגיל 66, ב-25 בפברואר 1970, רותקו שם קץ לחייו בסטודיו שלו בניו יורק. בחייו אהב מארק רותקו את המוסיקה של וולפגנג אמדאוס מוצרט וקצת כמו המלחין הנערץ עליו, הוא מימש ומיצה את יכולותיו עד יום מותו. לאורך הקריירה שלו הוא חקר את השפה הראשונית של הציור המופשט - בחיפוש אחרי מיצוי של החוויה הרוחנית, הכמעט דתית שניתן להשיג בו. הוא הצליח להגיע להישג שכה מעטים האמנים שהצליחו בו בהיסטוריה - לעשות אמנות שהעולם לא ראה כמוה לפניו.
בצוואתו הוא הוריש כ-800 יצירות למוזיאונים, בניגוד חריף לנטייתו קודם לכן למכור את יצירותיו לאספנים פרטיים. מעשה זה היה מחאה אחרונה נגד הסחרור במחירי האמנות שהוא ראה בו עיוות של ערכה האמיתי של האמנות.
מעט אירוני הוא שמי שהיה ללא ספק האמן המרומם והמנחם ביותר במאה ה-20 ובסוף חייו התנגד למסחר היקר ביצירות אמנות הוא היום כוכב בזירת היצירות היקרות בעולם. ב-2012 נמכרה אחת מיצירותיו המפורסמות, "Orange, Red, Yellow" משנת 1961, במחיר שיא של 86.9 מיליון דולר.
יצירה נוספת משנת 1951, מספר 6, "No. 6 (Violet, Green and Red)" נמכרה ב-2014 בעסקה פרטית, בכ-186 מיליון דולר - אחת המכירות היקרות בתולדות האמנות.
הנה קיצור גדולתו של היוצר המודרניסטי הדגול:
https://youtu.be/CtCCCK9QWY8
סיפורו של הצייר מארק רותקו:
https://youtu.be/021tyRCUCQY
האמנות של רוטקו, הכוהן של האבל והאובדן:
https://youtu.be/4vUMcckZ5aw
יצירה רותקואית לדוגמה - ויברציות:
https://youtu.be/wpwU-VQPqK4
איך להתבונן בציורים של רותקו?
https://youtu.be/V5ncTeyGM3Y?long=yes
אותה מטרה יש למוסיקה של מוצרט ולציוריו של רותקו - הביטוי הפשוט ביותר למחשבה המורכבת:
https://youtu.be/uHjAwH1yPds?long=yes
ההשפעה עליו של המוסיקה של מוצרט ומותו העצוב:
https://youtu.be/fsz6bkkIHzQ?long=yes
מסעה של האוניה "מייפלאואר" (Mayflower), מאירופה אל חופי צפון אמריקה, הוא אחד המסעות המפורסמים ביותר של המאה ה-17 ומהמיתוסים החשובים בהיסטוריה של ארצות הברית.
האוניה יצאה מאנגליה בספטמבר 1620, כשעל סיפונה 102 נוסעים ו-30 אנשי צוות. המסלול שלה מוביל מפלימות' שבאנגליה אל מקום במסצ'וסטס, שיקבל את אותו השם, פלימות'.
הנוסעים, נקרא להם "צליינים" (Pilgrims), חיפשו חופש דתי ושאיפתם היא להקים קהילה חדשה באמריקה. שווה לדעת שאותם חלוצים שהפליגו לאמריקה על גבי האוניה מייפלאואר היו חבורה של נרדפי דת, שרצו בחופש פולחן.
האניה שטה במסע שארך 66 ימים, כשבמהלכו סובלים הנוסעים מסערות ומתנאים קשים מאוד. כשיגיעו לאמריקה, תכננו הצליינים להתיישב ביבשת החדשה, להקים את ביתם ולהיות למתיישבי פלימות' החדשה באמריקה.
עוד לפני כן, הם חתמו על "הסכם מייפלאואר", מסמך חברתי שהסדיר את הארגון הפוליטי והחברתי של הקהילה החדשה, עם שלטון עצמי, בסיס דמוקרטי ושיתוף פעולה בין החברים כולם.
עד היום הם מכונים באמריקה "האבות הצליינים" של ארצות הברית, להבדיל כמובן מ"האבות המייסדים", המנהיגים שהקימו את ארצות הברית של אמריקה. המיתוס מספר שכבר בעודם בהפלגה הארוכה לעבר אמריקה השתנה המבטא האנגלי שלהם למבטא האמריקאי שמאפיין אותם עד היום.
חודש שלם עבר מאז שהגיעה המייפלאואר לחופי מפרץ קייפ קוד ורק אז ירדו המתיישבים אל החוף והחלו להקים את המושבה שלהם. במהלך אותו חודש ירדו אל היבשה רק מעט מהגברים. קצת כמו המרגלים מהתנ"ך, הם בעיקר בדקו האם טובה הארץ שלפניהם, סרקו את האזור, חפשו מזון ולמדו עד כמה זה מקום מוצלח להתיישבות.
השליחים הללו גם השכילו להתיידד עם בני שבט אינדיאני מקומי, שבט הווַאמפָּנוֹאֶג (Wampanoag). ידידות אמיצה במיוחד קשר אחד מבכירי המושבה, אדוארד ווינסלו, עם ראש השבט מאסאסויט (Massasoit).
כשירדו מהאוניה, הצליינים הקימו מושבה חקלאית בשם פלימות' רוק, על שם עיר מולדתם פלימוּת'. אבל הצלחה גדולה זו לא הייתה. החורף הראשון היה מאוד קשה להם, כשכמעט מחצית מהקבוצה מתה מקור, מחלות ותנאים קשים. הם הגיעו די מהר לסף רעב ולמזלם הרב, היו אלה האינדיאנים המקומיים שבאו לעזרתם ולימדו אותם כיצד לנהל חקלאות, ללקט מזון בטבע ואף לצוד. מכאן ובסיוע של האינדיאנים, הצליחו הצליינים הרבה יותר.
לאחר החורף הראשון והקשה שלהם, קצרו המתיישבים את מעט התירס שהצליחו לגדל והחליטו להודות לאל על מזונם. בכך הם החלו את מנהג ארוחת חג ההודיה של האמריקאים.
על פי יומנים של אנשי המושבה, סעד ראש השבט מאסאסויט עם אנשי המייפלאואר בסעודת ההודיה שהם ערכו לאלוהים, בתודה על שזכו להגיע לחוף מבטחים, כשרובם בריאים ושלמים.
המחסור החמור בידיים עובדות, הביא עוד מתיישבים חדשים, שהגיעו בשנה שאחרי, להתקבל במושבה בדרך כלל בברכה. המתיישבים שמחו בהם כי חסרו להם ידיים עובדות בחקלאות. הם ראו צורך אמיתי לשפר את מצב המושבה, בכדי שלא להישאר שוב ללא מזון מספיק, בחורף המתקרב.
הנה סיפור המסע האמיץ של החלוצים הפוריטנים לאמריקה:
https://youtu.be/brqIER2KHbE
מצגת וידאו על מסעה של האוניה מייפלאואר:
https://youtu.be/w59TkoL-tZY
על היציאה של החלוצים למסע והרדיפה שממנה סבלו באנגליה ובגללה יצאו למסע:
https://youtu.be/AsIkbCpUTQc
מסע האוניה מייפלאואר:
https://youtu.be/ku2BTsgvrhM
פול סיימון מזכיר את מסע המייפלאואר בבית 4 של להיטו המפורסם "American Tune":
https://youtu.be/ZCmgKSUXH18
סיפור המסע לילדים - באנגלית קלה:
https://youtu.be/kjtIJo86FcE
היה היה על ההתיישבות שלהם באמריקה (עברית):
https://youtu.be/AdnmO7pQCkI?long=yes
תכנית חינוכית על המתיישבים הראשונים וכיצד ייסדו את ארוחת יום ההודיה (עברית):
https://youtu.be/roYtmNTqj2o?long=yes
וסרטון תיעודי על מסעה של האוניה מייפלאואר עם המתיישבים הראשונים:
https://youtu.be/0GlfOsPlZdY?long=yes
