פירמידת מוזיאון הלובר עשויה ברובה מזכוכית והיא עוררה הרבה מחלוקת, כשנבנתה בשנת 1989 בחצר של מוזיאון הלובר המפורסם, מול האדריכלות הקלאסית שלו. חלק טענו שזהו חוסר טעם ושגעון גדלות של הנשיא הצרפתי שבתקופתו היא נבנתה, בעוד שאחרים ראו בהכנסתה למוזיאון הלובר הקלאסי מיזוג מוצלח של סגנונות אדירכליים הפוכים - שילוב של ישן וחדש, קלאסי ומודרני.

הפירמידה של מוזיאון הלובר עשויה ממסגרת מתכת וזכוכית ומוקפת בשלוש פירמידות קטנות. היא מצליחה מאד בלהיות הכניסה הראשית והיעילה של מוזיאון הלובר בפריז ובו בזמן להשתלב בו בצורה מעניינת.


הנה סרטון על האדריכל שתכנן את הפירמידה ואת שלושת הפירמידות הקטנות הסובבות אותה:

http://youtu.be/McBYwCenhAE


והחידושים המהפכניים של הפירמידה המודרנית הזו שננעצה בתוך המוזיאון והמבנה השמרני שלו:

http://youtu.be/Uqky8wsVWFk

איו מינג פיי (Ieoh Ming Pei) הידוע בקיצור שמו "איי אם פיי" (I.M. Pei), הוא אדריכל סיני-אמריקאי, שנחשב לאחד האדריכלים הבולטים בעידן המודרני.

איי אם פיי נולד בסין ב-26 באפריל 1917 והפך לאדריכל אחרי שהיגר לאמריקה. בין השאר הוא תכנן את מוזיאון הרוק-נ'-רול בקליבלנד, אוהיו, מקום המכונה "היכל התהילה של הרוק אנד רול".

הקריירה שלו ידעה גם בעיות, כשנפילת חלונות הזכוכית נמגדל ג'ון האנקוק, שתכנן בבוסטון, פגעה קשות בהכרה המקצועית שלה זכה והעיבה על הקריירה שלו. אבל הוא זכור לרבים בזכות הצלחות מרשימות, שאחת מהן היא החלק החדש, שכולל את פירמידות הזכוכית, במוזיאון הלובר בפאריס.

בשנת 1983 זכה איי אם פיי זכה בפרס פריצקר, שארכיטקטים נוהגים לכנות "פרס נובל של האדריכלות". חוץ מהפרס הזה הוא זכה במגוון פרסי אדריכלות נוספים, כמו מדליית החירות הנשיאותית שהעניק לו הנשיא ג'ורג' בוש ב-1992, מדליית הזהב של AIA שקיבל 1979 ופרס מפעל חיים שהעניק לו בשנת 2003 מוזיאון קופר יואיט לעיצוב.


הנה סיפורו של איי אם פיי:

https://youtu.be/Uqky8wsVWFk


כמה מעבודותיו המפורסמות:

https://youtu.be/wJuYgvNpmLA


סקירה על הפרויקט הכי מפורסם שלו - חידוש מוזיאון הלובר:

https://youtu.be/Uqky8wsVWFk


ובמילותיו שלו על עבודתו הגדולה בלובר בפאריס:

https://youtu.be/xV-AfP1uDNk

אם כל ילד בעולם המערבי מכיר את "המונה ליזה" הרי שזה לא מעט בזכות גנב קטן ולא מתוחכם במיוחד - זה היה הוא שהפך את המונה ליזה מסתם ציור נודע ואהוד בעיקר על מומחים לאייקון התרבות החשוב בעולם!

זה קרה באוגוסט 1911. ממוזיאון הלובר שבפאריז נגנבה ה"מונה ליזה". הגנב, עובד המוזיאון ששמו וינצ'נזו פרוג'ה, החביא את הציור הקטן מתחת למעילו ויצא מהמוזיאון באדישות רבה. לשווא חיפשו שוטרי פאריס אחר הגנב, הציעו פרס כספי למוסר המידע וחקרו כל מי שיכול היה לדעת משהו, אך לא מצאו דבר.

המדהים הוא שבזכות גניבתה על ידי אותו פרוג'ה, הייתה היצירה שנגנבה לסנסציה עולמית. כך או כך, במשך שנתיים החביא הגנב את הציור שיהפוך מעתה ליצירה הכי מפורסמת בהיסטוריה, בארגז מתחת למיטתו.

כשהוא שב לאיטליה, אחרי שנתיים, הציע פרוג'ה הנבעך למכור את התמונה למוזיאון אופיצי שבעיר פירנצה. דקות אחר-כך קיבלה המשטרה המקומית את הטלפון שהפך אותה לגיבורת הפענוחים של אותם הזמנים. המונה ליזה נמצאה!

אחר-כך יספר הגנב "פעלתי בשל דחף רגעי". בהמשך הוא ישנה את גרסתו ויספר שרצה להשיבה לאיטליה, שממנה שדד אותה נפוליאון. במשפט יאמר זאת שוב והשופטים יקלו את דינו, על אף הידע ההיסטורי הלא מרשים שגילה... צחוק הגורל, שאחרי מאסר לא ארוך ישוב פרוג'ה "הפטריוט" לצרפת וימות בה כמה שנים מאוחר יותר.


הנה סיפורה של המונה ליזה והגניבה שפרסמה אותה בעולם כולו (מתורגם):

https://youtu.be/yRK_uCMwZPY


כך דווקא גניבת היצירה תפרסם אותה בכל העולם ותספק פרטים רבים שלא יאומנו:

https://youtu.be/aPIeJqh_oTA


סיפורו של הציור והגניבה שהפכה אותו למפורסם ביותר בעולם (עברית):

https://youtu.be/4wc_t8VcVVM


שחזור הגניבה הפשוטה להפליא של המונה ליזה ממוזיאון הלובר:

http://youtu.be/BhXaD2PTFwQ


והחשד שמאחרי הגנב עמד מוח מתוחכם הרבה יותר, שזמם סנסציה משלו:

http://youtu.be/Rq0jS8mAJ4Q

ונוס ממילו (Venus de Milo) הוא אולי הפסל היווני המפורסם ביותר בעולם. הפסל, מהיפים שבפסלים היווניים העתיקים, מציג את האלה אפרודיטה, אלת האהבה והיופי מהמיתולוגיה היוונית (ונוס בשמה הרומי).

גובה הפסל עשוי השיש 203 סנטימטרים. על אף שידיה ורגליה של ונוס נעלמו במהלך השנים, היא מרשימה במיוחד והיא שילוב של ריאליזם, ניסיון לתאר את צורתה האמיתית, ביחד עם עקרונות היופי של האמנות היוונית.

החוקרים חושבים שמדובר ב"ונוס המנצחת" - אירוע שבו קיבלה לפי המיתולוגיה היוונית, תפוח זהב מפאריס. זה גם התאים לשמו של האי שבו נמצאה - "מילוס" ביוונית פירושו "תפוח".

לפי הערכות החוקרים, הפַּסָּל שיצר את ונוס ממילו היה אלכסנדרוס איש אנטיוכיה. הוא עבד על הפסל המופלא, בשנת 130 לפני הספירה. הפסל נמצא על ידי דייג מקומי באי מילוס, בשנת 1820. כשהוא נמצא הוא היה מפורק לשני חלקים נפרדים. מאוחר יותר נמצאו לא רחוק ממקום מציאת הפסל, חלקים מהיד של ונוס, כולל התפוח המשוער, אבל הם לא היו מספיקים כדי לשחזר אותה.

אגב, הטורקים ששלטו באותה תקופה באי מילוס החרימו את הממצא. אבל שגריר צרפת שישב באיסטנבול גרם לכך שצרפת תרכוש אותו מהם ומאז נמצא הפסל המרהיב של ונוס במוזיאון הלובר שבפאריס.


הנה סיפורו של הפסל המיוחד של ונוס ממילו:

https://youtu.be/gs1VWuQEd7Y


ונוס ממילו במוזיאון הלובר, מוקפת בהמון מעריצים:

http://youtu.be/XxWmDaHXDu4


מודל תלת מימדי שמנסה לשער כיצד נראה הפסל לפני שהושחת:

http://youtu.be/sT27rGkg4S0


האי היווני מילו, שבו נמצא הפסל המפורסם:

http://youtu.be/T-ODceTNFmE


אנימציה בסגנון יווני עתיק של האלה אפרודיטה, עם ארוס אל האהבה היורה חיצי אהבה:

https://youtu.be/WHER8FPXvCA


והרצאה ארוכה על ונוס מהאי מילו:

https://youtu.be/6v8s29TubC0?long=yes

פסל השיש של ניקה מסמותרקיה (Winged Victory of Samothrace) הוא פסל יווני קדום ומרשים במיוחד, של אלת הניצחון היוונית, ניקה, או נייקי.

בפסל, הנמצא במוזיאון הלובר בפריז, נראית ניקה כשהיא הולכת, עם הכנף שלה. ניקה ניצבת אל מול הרוח. אף שידיה וראשה של ניקה אבדו במרוצת השנים ואולי אפילו מעט בזכות זאת, היא מאוצרות האמנות הגדולים בעולם.

בפסל לובשת האלה בגד מבד שנצמד אל מותניה למטה, בעוד שבד דק נצמד לפלג גופה העליון. לניקה המפוסלת זוג כנפיים גדולות ופרושות כמו בנחיתה של ציפור. יש המשערים שבידה החסרה היא אחזה באחד מסמליה המוכרים של האלה ניקה, חצוצרה או זר ניצחון.

נראה שהפסל פיתוקריטוס מרודוס הוא שפיסל אותה במאה ה-2 לפני הספירה.

הפסל של ניקה התגלה בשנת 1863 על ידי הארכיאולוג שארל שאמפּוּאָזוֹ בהיכל האלים הכבירים שבאי סמותראקי (Samothrace).


הנה הפסל של ניקה מסמותרקיה במוזיאון הלובר בפאריז:

http://youtu.be/SwMyQc3xaAY


וניסיון לשער איך נראתה ניקה מסמותרקיה לפני שנפגעה:

http://youtu.be/NzHN05jnGAk

אחד מסמליה המפורסמים ביותר של המהפכה הצרפתית הוא הציור "החירות מובילה את העם" (Liberty Leading the People) של הצייר אז'ן דלקרואה. הוא צייר אותו בשנת 1832, שנתיים לאחר המהפכה שהוא מתאר.

מה שמעניין ואירוני הוא שהציור שרבים כל כך מזהים עם המהפכה הצרפתית, מתאר למעשה את מהפכת יולי 1830 בצרפת, מהפכה שהייתה מנוגדת לרוח המהפכה הצרפתית ושהעלתה לשלטון בחזרה את המלך, לואי פיליפ מלך צרפת.

זו הייתה מהפכת-נגד. אם המהפכה הצרפתית נועדה להעיף את המלך ואציליו מכסאם וממרומי מעמדם ולהשליט את העם על צרפת, כאן צייר דלקרואה מהפכה מלוכנית, שבאה להחזיר את בית המלוכה ואת האצילים, בעלי זכויות היתר, אותם אלה שכל כך הרגיזו את העם הצרפתי, 30 שנה לפני כן.

דלקרואה עצמו לא השתתף בקרבות אבל צייר, לדבריו, כדי לתמוך ולהביע פטריוטיות בצרפת.

ולא שקשה לראות זאת בציור. בראש ההמון החמוש, מובילה מריאן, המייצגת את החירות, גופה חצי חשוף, אולי כדי לייצג את התשוקה לצרפת צודקת יותר. בידיה דגל הטריקולור, על צבעיו המודגשים. הנער שלידה, כדי להדגיש שלמהפכה שותפים כל המינים והגילאים, אוחז אקדחים ונלהב גם הוא,כמו גם המורדים שאחריה. מסביבם שרועות גופות המהפכנים על הקרקע וברקע עולה עשן לבן.

דלקרואה אינו תמים והוא לא עושה הנחות למהפכה. כאמן אמיתי, הוא מציג את האנשים ואת צדדיה השונים של המהפכה. מצד אחד נוכחות כאן הגבורה והפטריוטיות, כמו גם הניצחון, אבל בד בבד הוא מציג את הכאב, המוות והטרגיות של הצד המפסיד, האספסוף של בני מעמד הפועלים, אלו שלא ייצאו נשכרים מהמהפכה המכוערת והברוטלית הזו.

לצד הבורגנים ניצבים כאן גם בני מעמד הפועלים, מה שאכן קרה במהפכה הזו, שמעמד הפועלים השתתף בה, אך היסטורית לא זכה להשתתף בשלטון ברפובליקה החדשה שעתידה לקום.

יצירת המופת המיוחדת הזו מוצגת כיום במוזיאון הלובר בפאריס.


הנה סקירה יפה על הציור הנודע "החירות מובילה את העם":

https://youtu.be/DZNoOmQNbok


"החירות מובילה את העם" של דלקרואה היא בעצם שקר:

https://youtu.be/yFu3aJgkYkU


שירי המהפכה עם הציור:

https://youtu.be/t39QLfL4pu4

הציור הכי ידוע בעולם הוא למרבה הפלא דווקא אחד הציורים הצנועים והקטנים בממדיו שיש. הדיוקן הזה הוא במידה רבה מהפכני, כיוון ששינה את צורת הציור של פורטרטים, דיוקנאות לחלוטין. אם עד אז נהגו לצייר בעיקר בפרופיל, הוא היה ציור חזיתי ששינה לגמרי את התמונה, תרתי משמע.. כל הדיוקנאות אחריו המשיכו בדרכו והיו חזיתיים.

קוראים לציור "מונה ליזה" או "לה ג'וקונדה" (La Gioconda) והוא נמצא במוזיאון הלובר בפאריז. הצייר הוא איש הרנסאנס ליאונרדו דה וינצ'י והוא עבד על הציור במשך זמן רב מאד, במאה ה-16. המונה ליזה גם צוירה בצורת פירמידה, שיצרה שלמות קטנה או גדולה, תחליטו אתם.

משיחות המכחול העדינות שלו וטשטוש זוויות הפה של הגברת מקנים למונה ליזה חיוך מסתורי ומסקרן, שריתק דורות של חובבי אמנות והפך את הציור הזה לידוע בכל העולם.

בנוסף, השתמש לאונרדו בטכניקות שונות שפיתח בציור. למשל מעניינים מאד המשחקים העדינים של אור וצל שיש במונה ליזה. גם ההבדל שיצר בין הדיוקן לרקע והפרספקטיבה המיוחדת, שהגדילה את הראליזם בציור. אבל הגאונות בציור היא שלאונרדו עשה בו שימוש בציור בשיטה שפיתח ונקראת סְפוּמָאטוֹ.

בשיטת הספומאטו האמן יוצר מעבר הדרגתי וזהיר מצבע לצבע או מגוון לגוון, כך שלא ניתן להבחין בתת-הגוונים. כיום בעידן הדיגיטלי זה מובן מאליו, אבל בתקופת הרנסאנס זו הייתה המצאה חדשנית והיא יושמה במונה ליזה והוסיפה עומק רב לציור - על ידי המעבר ההדרגתי מהגוף שלה אל הנוף שמאחורי ה"לה ג'קונדה" ובהתמזגות ההדרגתית של הגוף עם הרקע.

ב-2022 עלתה שוב המונה ליזה לכותרות האקטואליה, הפעם בזכות אמן שהחליט למחות על הטיפול העולמי העלוב במשבר האקלים וזרק עליה עוגה. כמובן שהיא מוגנת והעניין היה רק לנקות את הזגוגית השומרת עליה, אבל הוא הצליח והמבצע שלו התפרסם בכל העולם, ביחד עם המסר החשוב.


הנה הסבר על המונה ליזה (עברית):

https://youtu.be/9DrKbfLhm6o


הסיבה לפרסום העצום לו היא זכתה:

https://youtu.be/IitbJszd1kM


פגיעה ב"מונה ליזה" היא מחאה אפקטיבית על הטיפול העלוב במשבר האקלים (עברית):

https://youtu.be/WRHum03fZwc


האם הציור הזה באמת כל כך טוב?

https://youtu.be/d2wy7Fp2fqw


איך היא הפכה כל כך נערצת והאם זה מוצדק?

https://youtu.be/A_DRNbpsU3Q


כך תסכול הופך לגאונות, כשלאונרדו פשוט לא מצליח לצייר את החיוך של הגברת:

http://youtu.be/_sH0fnXaDAI


החיוך הזה שלה הצליח לבסוף ומסמל הרבה יותר מיופי (עברית):

https://youtu.be/bswVOIaPQbo


השכבות של המונה ליזה:

http://youtu.be/glilOPRZj2k


ההשפעה שלה על אמני המאה ה-20:

http://youtu.be/UTqBm1ZIpB0


אנימציה משעשעת של לה ג'קונדה:

http://youtu.be/yNZsheQQHT8


וכך היא זכתה למעמד האייקוני שלה:

https://youtu.be/d2wy7Fp2fqw?long=yes

פסל הלבלר היושב (The Seated Scribe) הוא פסל שמור במיוחד שהתגלה בשנת 1850 בסקארה שבמצרים. הפסל מנציח מקצוע עתיק שנולד עם המצאת הכתב במצרים העתיקה. הוא מתאר לבלר, כלומר פקיד, היושב ושוקד על עבודתו בכתיבה.

הלבלר היושב, שנמצא היום במוזיאון הלובר בפאריס, הוא חלק משורה של פסלי לבלרים יושבים, שהיו פופולריים ואופנתיים מאד בתקופה מסוימת באמנות של מצרים העתיקה.

גובהו של פסל הלבלר היושב הוא מעט יותר מחצי מטר, עשוי אבן גיר והוא אחד הפסלים הריאליסטיים, אמיתיים בצורתם, שנותרו מעידן מצרים העתיקה.

אחד הדברים שתורם לריאליזם שלו הן העיניים והמבט החד ומלא החיים. את המבט הזה השיג הפסל תודות לשילוב של אבני חן שחורות (מגנזיט) ואישונים שהיו בעבר משובצים בחורים קטנים. את הלבן של העיניים יצר הפסל מזכוכית לבנה, כשמעליה ומתחתיה שני פסי נחושת צבועים.

אגב, אם חשבתם שהפקיד הזה שיושב וכותב, הוא סתם משרת אז טעיתם לגמרי. בכתב החרטומים של מצרים העתיקה, ההירוגליפים, היו מעל 2000 סימנים שונים. בשל מורכבותו, מעטים ידעו אז קרוא וכתוב. הכוח שהקנה הידע הזה למי שרכש אותו, הפך את הלבלרים, או הסופרים, מי שידעו לכתוב ולקרוא, לבעלי עמדה חברתית מכובדת מאד. סביר שהלבלר הזה שלפניכם הוא בחור מוערך ובעל הכנסה נאותה.


הנה פסל הלבלר היושב:

https://youtu.be/cxs1d3N60UI


כך נהגו הלבלרים אז לכתוב:

https://youtu.be/LoqavHDlKZ0


ופסל הלבלר היושב במוזיאון:

https://youtu.be/RXXBdoDYc2g

חוקי חַמוּרָבִּי (Code of Hammurabi) הם אוסף החוקים המקיף ביותר שפורסם בעת העתיקה. קודקס חמורבי, אוסף החוקים הזה, נחקק באבן לקראת סוף שלטונו של מלך בבל חמורבי.

מדובר באחד מאוספי החוקים העתיקים ביותר שנמצאו אי-פעם והוא מלמד אותנו רבות על החוקים שהיו נהוגים בעת העתיקה. חלקם התגלגל גם אל החוקים היהודיים שפורסמו במקורות שלנו.

באוסף החוקים הכתוב במצבה השחורה, שנמצאת היום במוזיאון הלובר בפאריס, יש 3500 שורות טקסט ובהן כ־300 חוקים הכתובים בכתב יתדות אכדי, שפה שחמורבי הפך לשפתה הרשמית של ממלכת בבל.

חוקי חמורבי נמצאו במקומות נוספים לאבן הזו, אבל האבן בת ה-2.5 מטרים הזו היא מעין ספר חוקים רשמי וכמעט מלא.

כדי להדגיש שהמלך חמורבי מונה על ידי האלים כדי להבטיח את שלום נתיניו, מופיעות בראש האבן דמויותיהם של חמורבי עצמו, ביחד עם אל השמש.

חוקי חמורבי היו ראשוניים מסוגם וחדשניים לזמנם. אחד העקרונות בעונשים שבחוקי חמורבי, התבססו על הכלל של "עין תחת עין", חוקים לא פשוטים ואף אכזריים. הרעיון בהם היה שאם מישהו עבר עבירה כלשהי, הוא נענש בעונש מקביל למה שעשה. או במילים אחרות, "מידה כנגד מידה".

אבל בימינו הם לא היו חוקי חמורבי עומדים בשום מבחן משפטי, בעיקר בשל חוקי זכויות האדם שאנו מקדשים, לעומת האפליה הברורה שהם מכילים נגד נשים.

על אף שחלק גדול מהחוקים של חמורבי אינו מתאים לתרבות המערבית המודרנית, די ברורה השפעתם של חוקי חמורבי על חוקי התורה והתנ"ך.

החקיקה של חמורבי השפיעה בעקיפין גם על המוסר של התרבות המערבית ושל שיטות משפט מאוחרות יותר. במזרח התיכון השפעתם גדולה יותר ובמדינות שונות עדיין נוקטים בחלק מהעונשים, ברוח דומה.


הנה סרטון על חוקי חמורבי:

http://youtu.be/oDALXORbtR4


הסבר קצר על חוקי חמורבי וכיצד הם נולדו:

https://youtu.be/ZMx2pw1SIoM


חוקי חמורבי וזכויות האדם:

http://youtu.be/AB_l-uQB5XQ


והנה בחיוך פגישה בין משה לחמורבי בהר סיני (עברית):

http://youtu.be/4OU7sQBvGEE

המלך האשורי סרגון השני הקים את בירתו בעיר דוּר שָׁרוּכִּין, שפירוש שמה מצודת סרגון (חורסבאד). זוהי בירת אשור בסוף המאה ה-8 לפני הספירה.

על חדר הכס, המקום בו ישב המלך בארמון, שמרו פסלי ענק בגובה מרשים. אלו הם פסלי הלמסו (Lamassu), בצורת פרים עם כנפיים וראש אדם, שנועדו להרחיק מזיקים, שדים ורוחות רעות, אבל גם להקטין את המבקרים אצל המלך.

אבל איך מקטינים אנשים? - טוב אז זה לא ממש להקטין אלא לתת הרגשה של קטנים. הכניסה מהחצר אל אולם המלך הייתה דרך 3 שערים, שעל כל אחד שמרו שני פסלי למסו.

הלמסו הללו הם סוג עתיק ואולי ראשוני של גיבורי-על מהעידן הקדום כל כך. יש להם תפקיד תרבותי ושלטוני ברור. הם מקטינים את האדם הפשוט, כדי להגדיל את השליט.

למסו היא ישות מגינה מהמיתולוגיה המסופוטמית, יש לה ראש של אדם, כנפיים של ציפור וגוף של אריה או שור.

גובהם של אותם שוורים מכונפים, הידועים כפסלי הלמסו שבכניסה לארמונו של סרגון השני, היה כ-4 מטרים. תודות להם, אנשים שעברו בשערים האלה התמלאו אימה וכבוד למלך, עוד קודם שראו את פניו.


הנה פסלי קבלת הפנים של מצודת סרגון - דמויות הלמסו הידועות:

https://youtu.be/eaieJdnPMMA?t=19s


הסבר לילדים על הלמסו כגיבורי העל של העולם העתיק:

https://youtu.be/Jit-fTRBA9w


שיר ותקריבים של הלמסו:

https://youtu.be/4QvDyWpyZac


עוד מפסלי הלמסו שנמצאים כיום במוזיאון הלובר בפאריס:

http://youtu.be/v9LgHI2tjB0


דור שרוקין כפי שנראתה בימי התהילה שלה:

http://youtu.be/kKGqJgYtif0


וכך גילו את הכרובים של חורסבאד לראשונה:

http://youtu.be/6Z__XPgAdPw

גשר המנעולים (Pont des arts) שבפאריס הוא גשר צר שמחבר בין הרובע הלטיני של עיר האורות, לבין מוזיאון הלובר. איש לא יודע כיצד ומתי זה החל, אבל במהלך השנים הותירו בו זוגות אוהבים מאות אלפי מנעולים שסימלו את אהבתם. ה"מסורת" הייתה שאת המפתח למנעול זרק הזוג לנהר, סמל לכך שהאהבה תהיה לנצח.

רבים בפאריז רואים במנהג הרומנטי, שנולד אי שם בשנת 2008 והפך למושא לחיקוי במקומות רבים בעולם, דבר המזהם ומלקל את צורתו המיוחדת של הגשר. גם את זיהום הנהר במפתחות הרבים שהושלכו אליו הם מבקרים קשות.

במהלך 15 שנות המנהג החביב, הפך הגשר למוקד הזוגות של העיר הנחשבת גם כך לעיר הרומנטית בעולם. היא גם בירת צרפת, הנחשבת בעיני רבים ל"מולדת האהבה". מעל מיליון מנעולים הצטברו על גבי הגשר, אך לטענת המהנדסים הם החלו ליצור בעיית משקל של ממש. בשנת 2014, כשקרס קטע מהמעקה עתיר המנעולים גברה הדרישה להסיר את המנעולים ולהפסיק עם המנהג לקשור אותם לגשר. שנה אחר כך החליטו בעיריית פאריס לפרק את המנעולים ולאסור על חידוש המנהג הרומנטי שמסכן את יציבות הגשר. לבסוף אכן פורקו המנעולים והגשר הוחזר לקדמותו הנקייה.

האוהבים, אגב, עברו להצמיד את המנעולים לגשרים אחרים בעיר ולמגדל אייפל. וגם בעיריה לא רצו להרוג את הרומנטיקה שכל כך מזוהה עם "עיר האורות" והחליטו לשמור על המנעולים. יתכן שבעתיד הם יוצגו לציבור.


הנה סיפורו של גשר המנעולים שבפאריז:

http://youtu.be/KP4prPLfjrk


התמוטטות חלק מגשר המנעולים בשנת 2014:

http://youtu.be/lSM3AreSiAA


ופירוק המנעולים מהגשר ביוני 2015:

http://youtu.be/d7xxHXioddI

את הציור "שבועת ההוראטים" (Oath of Horatii), או "שבועת האחים ההוראטים", צייר הצייר הצרפתי הנודע ז'אק-לואי דויד.

בציור מוצגים שלושת האחים ההוראטים, בניו של קיסר רומא, היוצאים לקרב נגד שלושת האחים הקוריאטים משבט אלבה לונגה הגרמני, שאיים לפלוש לרומא. בציור משביע הקיסר את בניו בחרבות להילחם באומץ בבני משפחה שעתידים לבוא מהשבט הגרמני.

הסיפור מהמאה ה-7 לפני הספירה מציג נושא פטריוטי ומוסרי מאוד. יש כאן תיאור של האחים, הנשבעים לחרב ומתאחדים למען המטרה. הם מאמינים בצדקתם ומעמידים את טובת המדינה מעל השיקולים האישיים ואפילו מעל טובת משפחתם. זו דוגמה אמנותית שמציג האמן לפטריוטיזם ולקבלת הדין בשלוות נפש סטואית.

האחים ההוראטים מדגימים לעם הצרפתי אזרחים הנקראים להקריב למען מדינתם את כל כולם. דויד קורא לצרפתים בעצם, להניח בצד את רצונותיהם ואת טובתם האישית ולהקריב את עצמם למען המדינה בכל מחיר.

הצייר דויד חילק את התמונה בין האב, האחים ודמויות הנשים. כל אחד מהמרכיבים הללו ממוסגר בחלק של הארקדה. שימו לב לדמויות, הממוקמות במעין במה צרה.

הרמז היחידי לאבל בציור הוא הדאגה והבכי של האמהות והאחיות שברקע. אבל המשפחה היריבה קשורה בקשר משפחתי גם למשפחת האימהות ואבלן הוא על הסיכוי הברור שיאבדו או בעל או אח.

בתום הקרב ניצל אחד האחים, אבל הוא הרג את אחותו, על שבכתה על אחד מאויביו, שמת בקרב ולו היא הייתה מאורסת. האח הרוצח הורשע על הרצח במשפחה אך רצון העם הביא לו מחילה.

נקודת המגוז בציור נמצאת בחרבות שהוראטיוס נותן לבניו. שני האחים שמאחור מחזיקים את החרבות ביד שמאל, בעוד האח הקידמי אוחז את החרב ביד ימין ובה הוא נשבע.

מבחינה אמנותית דויד עשה זאת ככל הנראה, כדרך ליצור הרמוניה בין הדמויות. ישנם רבים שאוחזים בדעה שהאח שבחזית הציור יהיה האח שישרוד בקרב.

שימו לב גם לחרבות המנצנצות בציור. הקודקוד המשולש שהן יוצרות, ביחד עם זוויות הידיים האוחזות בהן. זה משולש הרמוני, שמביא את הקומפוזיציה כולה לשיא.


#רקע
הציור נמצא היום במוזיאון הלובר בפאריס. ההיסטוריונים רואים בו סנונית ראשונה של עידן הניאו קלאסיקה, סגנון האמנות החזק בצרפת של המחצית הראשונה של המאה ה-19 (1790–1840). הסגנון הוא תוצר של האמנות הצרפתית בסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19, שהושפעה מהמהפכה הצרפתית ומהרעיונות שהולידו אותה.

דויד שאף ליצור בסגנון מקורי וחדש, שיהיה מנוגד לסגנון הרוקוקו והבארוק השולטים באותה עת. אחרי שנסע לרומא ללמוד מהסגנון הקלאסי, הוא יצר את הציור שהדגים את עוצמת ההשפעה של הקלאסיקה עליו.

ואכן, הקומפוזיציה מסודרת כאן ממש כמו בבמה של תאטרון. הרצפה והקירות מדגישים את מבנה החלל הגיאומטרי. מאחור תוכלו לראות שלוש קשתות המהדהדות את קשתות הניצחון הרומיות. בכל קשת ממקם האמן את אחת מהקבוצות שבציור. הניאו קלאסיות מדויקת כאן בקשתות הרומיות המעוגלות, שנתמכות בעמודים הדוריים של העידן הקלאסי.


הנה סרטון על הציור "שבועת ההוראטים":

https://youtu.be/eTKkj_IQnGc


הסבר של סטודנטים:

https://youtu.be/H-6i4JFM5AY


ומצגת וידאו קצרה על הציור:

https://youtu.be/n56XNIjTnrU