"המאיה", או בספרדית "לה מאחה" (La Maya), הוא אחד הציורים המפורסמים של הצייר יליד כרתים פרנסיסקו דה גויה.

זה אחד הציורים המעניינים בציוריו של הצייר הגאון שהתיישב בספרד, התפרסם בה ובהרבה מובנים הקדים את זמנו בתולדות האמנות.

היום הציור הזה ידוע בשם "המאיה העירומה". כי מאיה צוירה בו... ובכן, עירומה.

וזה לא סתם עירום. בקודים של התקופה הציור הזה הוא בוטה, ישיר, אפילו חצוף. הוא לא מותיר הרבה לדמיון. ונזכיר שהוא צויר בספרד הקתולית וחמורת הסבר, בתחילת המאה ה-19, תקופה שמרנית שבה ציורי עירום, במיוחד כל כך מפורשים וגלויים, לא היו מקובלים.

את תווי פניה של המאיה המצוירת טשטש גויה והפך לפנים כלליות של אישה, כל אישה. ודאי עשה זאת על מנת שלא יזהו אותה. רבים חשבו שהמאיה המצוירת היא הדוכסית מאלבה, שגויה היה ככל הנראה מאוהב בה בסתר. אבל כנראה שזו הייתה דווקא אחת מהפילגשים של המלך בארמון.

מכל מקום, בשאר הנושאים בציור הוא לא חסך בפרטים. שימו לב למבט הישיר שלה אל המתבונן, לגופה הלא מתבייש, להבלטת המותניים, הירכיים ואלוהים איתנו - החזה שלה...

הציור, ברור היה, עלול ובסוף אכן גרם לאמן הדגול להסתבך עם האינקוויזיציה הספרדית, אחד הגופים האחרונים בהיסטוריה שהיית רוצה להסתבך איתו.

כי כמו רבים בתקופתו, גויה די שנא את האינקוויזיציה (פרטים בתגית "אינקוויזיציה"). עשור וחצי אחר כך הוא גם תיאר אותה בהתאם, בציור "בית הדין של האינקוויזיציה", שהשלים בשנת 1819.

אבל עכשיו, אחרי החקירה שעבר במרתפיה, הוא יצא בזול ולא נענש בידיהם. למזלו.

יתכן שמה שתרם ל"זיכויו" היא העובדה המעניינת שלמעשה היו שני ציורי "מאחה". שניהם הוקדשו לאותה מאיה מסתורית ונועזת.

כי גויה עשה כאן תעלול אמנותי מחוצף ופרובוקטיבי של ממש, אבל כדרכו, תעלול גאוני.

בתחילה הוא הראה את מאיה העירומה רק לחברים קרובים. אבל טיפין טיפין, כשהחלו שמועות להתגלגל בארמון ואחריהן קולות שמרניים וגוברים של התנגדות לציור הבוטה והחושפני שהגאון מסתיר בסדנה שלו, צייר גויה ציור נוסף, בו הוא פשוט "הלביש" את המאיה העירומה.

כאילו אמר לשמרנים, "רציתם אותה לבושה? - קבלו ותיהנו! - ובבקשה אל תביטו אל הציור השני, המופקר... הוא לא בשבילכם!"

אז שני הציורים, "המאחה העירומה" ו"המאחה הלבושה", הן אותה מאיה. המבקרים, ששתקו מאז, לא הבינו את הסאב טקסט המתוחכם שהסתתר במעשה האמנותי וגם החברתי של גויה. למעשה, נתן האמן מדריך פשוט לאיך נראית כל אישה, וכמובן כל אדם, מתחת לבגדים.

והדמיון החופשי... הוא תמיד חופשי!

כי לעזאזל האינקוויזיציה, כיום שני הציורים, מאיה העירומה ולידה דמותה הלבושה, תלויים לתפארת, זה לצד זה, במוזיאון הפראדו במדריד. עירום באמנות של ימינו כבר הרבה פחות מסעיר או מטריד וכל מה שנותר מהסערה שנמנעה אז הוא סיפור טוב ושתי מאיות מרתקות ויפות, השוכנות זו ליד זו וממתיקות סוד.


הנה המאיה העירומה והמאיה הלבושה - ציורי ה"לה מאחה" במוזיאון הפראדו בספרד:

https://youtu.be/zYcExlVbjCI


הסיפור כולו:

https://youtu.be/IrqQJtqQ5UY


והיצירה לגיטרה של גרנדוס, שהוקדשה למאיה מהציור המפורסם של גויה:

https://youtu.be/gSlnhvYTB14

הציור "שלושה במאי 1808" (The Third of May 1808) הוא אחד מציוריו המפורסמים של הצייר הספרדי פרנסיסקו דה גויה. כדרכו של האמן המתקדם של זמנו, הוא הוקדש לתיאור אימי המלחמה, אבל מזווית מקורית מאוד, חתרנית ואפילו מסוכנת לו עצמו.

כיום נמצא הציור במוזיאון הפראדו במדריד, אבל את הציור יצר גויה בזמן הכיבוש הצרפתי הנפוליאוני של ספרד, ברקע מלחמת השחרור הספרדית. באותה תקופה הוא שימש כצייר הארמון של מלך צרפת. בסודי סודות ובמקביל לשירות המלוכה הצרפתית, הוא צייר סדרה קשה ומזעזעת של 82 הדפסים שקיבלו את השם "זוועות המלחמה". ההדפסים הללו עתידים להתפרסם רק אחרי מותו של גויה והציור הזה יהפוך למפורסם בעבודותיו.

בציור מופיעים חייליו של נפוליאון, המוציאים להורג, בכיתת יורים צבאית, קבוצת מורדים ספרדים שניסו להילחם בצבא הצרפתי החזק.

בדרך שמתאימה לציוריו של גויה, מהציירים האמיצים והמפורשים, שלא עשו הנחות למלכים כשציירו את דיוקנם המכוער ולא חששו להראות אלים כמו סאטורן האוכל את ילדו, זה היה ציור שלא נמנע מלהראות את הברבריות, הברוטליות (אכזריות) והכיעור שבמלחמה.

בשלישי למאי גויה לא מפנק את המתבונן בגיבורים הנלחמים בשדה הקרב. אין כאן תהילה או דגלים מונפים אל על. במקומם הוא מציג את המוות הלא מפואר, רווי הדם והלכלוך, בזמן הוצאה להורג של חבריו הספרדים, בידי חיילי אויב קשוחים. זו תמונה לילית, חשוכה, לא מפרגנת ומאירה בזרקור את החלקים שעד אז לא נראו בציורים אמנותיים.

בעוד כיתת היורים ניצבת כאיש אחד לעשות את מלאכתה, ללא אישיות לכל אחד מהם ואפילו את פניהם איננו רואים כאן, הספרדים מתחננים, מתפללים, מזועזעים ואף מוטלים מתים על האדמה. זוועה בתנועה.

יש כאן גם דימוי דתי. נראה שכל הרובים מכוונים אל הספרדי שעומד במרכז התמונה, לבוש בחולצה לבנה ומרים את ידיו. צבע חולצתו הטהור, צורת עמידתו וידיו המורמות מתקשרים ישירות עם ישו הצלוב. גויה מדמה את היורים לחיילים הרומאים שצלבו את ישו. האור שבציורי התקופה מאיר בדרך כלל את הקדוש והאלוהי עוטף כאן את ישו הספרדי וחבריו, הצלובים המודרניים בידי חיילים מודרניים.

ציירים מאוחרים יותר, כמו מאנה במאה ה-19 ופיקאסו במאה ה-20 הושפעו מהציור הזה בציורי ההוצאות להורג של תקופתם. האחרון אפילו הושפע ממנו ב"גרניקה", אחד מציוריו החשובים ביותר (ראו בתגית "גרניקה").


הנה הסבר על הציור "שלושה במאי 1808":

https://youtu.be/erUTRRQ56DU


הרצאה קצרה על הציור הענקי:

https://youtu.be/ziCighJ4bGA


וסרטון תיעודי שמתייחס לציור ומנתח אותו:

https://youtu.be/_QM-DfhrNv8?long=yes

הציור "הקולוסוס" (Colossus), כמו רבים מציוריו של הצייר הספרדי פרנצ'סקו גויה, הוא ציור שחייבים לומר שהוא די אופייני לגויה, אמן זוועות המלחמה המסעיר, בן תקופתו של נפוליאון ימי שתיעד בציוריו בין השאר את זוועות כיבוש ספרד בידי נפוליאון וצבאו.

אבל בהחלט יתכן שהציור, המתאר ענק הצועד כשמאחוריו המוני בני אדם מפוחדים, הנמלטים ממנו באימה, הוא לא מה שחשבו שהוא. כי מומחים סבורים ש"הקולוסוס", מסמליו של מוזיאון הפראדו במדריד, הוא בכלל לא של גויה.

מומחי אמנות ממוזיאון פראדו , שגויה נחשב לאחד מסמליו, הגיעו למסקנה שהיצירה המפורסמת צוירה בידי אמן אחר, טענתם הבסיסית היא שהיצירה משתייכם לסגנון הקלאסיציסטי, סגנון ציור שאינו אופייני לגויה.

המומחים הללו נטו לשייך את העבודה לאמן בשם אסאנסיו ג'וליה, ששיתף במשך זמן מה פעולה עם גויה. להבנתם ג'וליה הוא שצייר את הציור ולחיזוק טענתם הם גורסים שגם סגנון הציור הקלאסיציסטי, הוא מסגנון ציור שגויה, הנחשב צייר מתקדם וממנבאי הציור המודרני, ממש לא התאפיין בו.

הדיונים והוויכוחים סביב היצירה האלמותית הזו נמשכים. בכל מקרה, בהחלט ייתכן ש"הקולוסוס", אחת מהיצירות היותר מפורסמות של הצייר הספרדי פרנצ'סקו גויה, בכלל אינה שלו.


הסבר על הציור "קולוסוס":

https://youtu.be/dCRDmVF5UJs


הציור "קולוסוס" בחוויית 360 מעלות מעט מטרידה:

https://youtu.be/gCwbbbHWBBU

הציור החשוב ביותר של הצייר הספרדי דייגו ולסקז "לאס מנינאס" (Las Meninas) נחשב בעיני אמנים, חוקרים ומומחים לאמנות כציור הטוב בהיסטוריה. אבל מה כל כך טוב בו?

ציורו של ולסקאז, המציג את הנסיכה ופמליית העוזרות שלה, נערות החצר המשרתות אותה בסטודיו עם הצייר עצמו. הנסיכה, בתו של פיליפ הרביעי, המלך שאירח ופירנס את הצייר בארמונו מתוארת עם שושבינותיה וכולם ביחד עם הצייר מביטים אל משהו שאינו בציור.

גם המלך והמלכה המשתקפים במראה, מביטים. לא ברור אם בהם כולם מביטים או שכולם, כולל אותם מביטים במלאכתו של הצייר (שגם הוא נוכח בתמונה ומביט). הרעיון שהדבר החשוב בתמונה, שכל הדמויות מתייחסות אליו, אינו נמצא בה, היה מהפכני ומיוחד מאד.

לאס מנינאס צויר במאה ה-17 ומאז לא חדל לרתק אוהבי ציור - מציירים דגולים ועד אחרוני החובבים. הוא זכה לגירסאות אין ספור, כולל של פיקאסו, שצייר אותו באותה העמדת דמויות מקורית של ולסקז אבל עם הדמויות והצורות הקוביסטיות שהוא נהג ליצור, ושל סלבדור דאלי הסוריאליסט שהדהים והפך את הדמויות של ולסקז למספרים.

המיוחד ב"לאס מנינאס" הוא בעיקר החשיבה החדשנית שבו, הנסיונות בהשתקפויות ובנקודות מבט והכנסת עצמו לציור - לא כתמונת דיוקן עצמי כמו שעשו תמיד, אלא כחלק מההתרחשות המתוארת בו.


הנה היצירה המפורסמת, שיש הרואים בה את הציור הטוב בהיסטוריה (מתורגם):

https://youtu.be/loMy3sbW64g


ניתוח באנגלית של הציור לאס מנינאס מאת ולסקז:

https://youtu.be/IiTtGENiVOA


סרטון בתלת ממד שמשתעשע בהצגת "לאס מנינאס" מכל הכיוונים:

http://youtu.be/jtv38YIzpy8


על הציור שהוא מעין "מכונת זמן אמנותית":

https://youtu.be/FvhO8W8ubts?long=yes


וסרט תיעודי קצר שמסביר מדוע זה הציור החשוב בתולדות האמנות:

https://youtu.be/WKRKrpz09Fk?long=yes

"גן התענוגות הארציים" (The Garden of Earthly Delights) הוא יצירה מהמופלאות של הצייר ההולנדי מתחילת הרנסאנס וסוף ימי הביניים, בתחילת המאה ה-16, הירונימוס בוש.

הציור הוא טריפטיך, או טריפטיכון, יצירה המורכבת משלושה לוחות.

הוא מציג, משמאל לימין, את בריאת אדם וחוה, את העולם שהיה אמור להתקיים לולא החטא הקדמון של אכילת התפוח ואת העונש על החטא.

בלוח השמאלי של היצירה מתוארת בריאת אדם וחוה, לצד גן העדן המלא בבעלי החיים ויצורים השונים הטורפים, כמה מפתיע, זה את זה.

בלוח המרכזי מוצג העולם של גן העדן, ככל הנראה מה שהיה קורה לבני האדם, אם לא היו אדם וחווה מגורשים מגן העדן. בני האדם שם עירומים, לא מתביישים זה מזה, נהנים מהטבע ואין סימן לדאגה או למחסור.

בלוח הימני מוצג העונש של בני האדם על החטאים שבהם חטאו. בעלי חיים מענים אותם והופכים למפלצות.

אגב, אם סוגרים את הטריפטיך, מה שלא יקרה לעולם במוזיאון הפראדו, רואים את הגיהנום ובתוכו את העולם שלנו, כדור הארץ, השטוח כמובן...

במהלך השנים נתן הציור השראה לעבודות רבות. בהשראת גן התענוגות הארציים של האמן ההולנדי נעשו יצירות אמנות שונות. אמנים סוריאליסטים שונים הושפעו ממנו מאד.

בשנת 1969 השתמשה להקת הרוק "סגול כהה" בחלקו המרכזי של הטריפטיך לעטיפת תקליטם השלישי. בהקשר אחר נפגשו דיוז וסניור ג'י, שני אמנים אורבניים מהרחוב, שיצרו טריפטיך מושפע מגן התענוגות הארציים, בטכניקות מעולם אמנות הרחוב, הפופ-ארט והאיור.

"גן התענוגות הארציים" מוצג במוסיאו דל פראדו שבמדריד.


הנה הציור "גן התענוגות הארציים":

http://youtu.be/8Y0udqmtgbk


פרטים מתוכו:

http://youtu.be/sFVQSxtR5nw


יצורים מהטריפטיך באנימציה:

http://youtu.be/6eNIL02-V_I


והסבר מעמיק על היצירה:

https://youtu.be/wFrztzzohJ8?long=yes