שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך התגלה ומהו טעם האוממי, הטעם החמישי?
זה קרה במלחמת העולם השנייה. צוותי האספקה שדאגו למזונם של החיילים האמריקאים הבינו מהחיילים שהם מעדיפים את מנות הקרב שנשארו אחרי שהיפנים ברחו. כשחקרו מה במנות הקרב היפאניות עדיף על פני המנות האמריקאיות הם גילו חומר בשם "מונוסדיום גלוטומט". התגלית המרעישה הגיעה מהר מאד לתעשיית המזון האמריקאית שהשתמשה במונוסודיום גלוטומט כדי לשפר בזול את הטעם של המזון המתועש.
אז הסתבר שהתגלית היא של חוקר יפאני בשם קיקונה איקדה, שכבר במאה ה-19 הבין שיש מאכלים הכוללים טעם חדש, שלא נמנה על הטעמים המוכרים. אחרי שחקר את החומצה הגלוטמית, הוא פיתח את המונוסודיום גלוטמט, כדי שיעצים ויחזק את טעמם של תבשילים ומאכלים שונים.
אך רק בשנים האחרונות התגלה שמדובר בעצם בטעם חדש, טעם חמישי, אחרי הטעמים הוותיקים - מלוח, מר, מתוק וחמוץ. זה קרה בשנת 2003, כשמצאו החוקרים את הקולטנים שמזהים את הטעם החדש, בפקעיות הטעם שבלשון האנושית. אז קראו לטעם החדש, שמעניק לאוכל טעם עמוק, מודגש, עשיר ובשרני, בשם "אוּמָמִי" (Umami) הוא הוכר באופן רשמי כטעם החמישי שקיים.
ומה אם נאמר לכם שכולנו מזהים את האוממי בקלות. זה קורה כשאנו אוכלים אוכל חסר טעם, שחסר בו משהו שאיננו יודעים תמיד להגדיר מהו. זהו האוממי שחסר בו. הרבה טבחים יודעים לייצר טעם אוממי, אבל אחרים, שיש להם פחות כישרון - לא יודעים...
פירוש המילה אוּמָמִי הוא ביפאנית "טעים" או "מתובל". יש מאכלים ומוצרי מזון שהם עשירים מטבעם בחומצה הגלוטמית. ביניהם ניתן למצוא צמחים כמו אספרגוס, פטריות, עלי דפנה, עגבניות, סלרי, אצות ורוטב סויה, כמו גם את הבשר הצלוי והגבינות המיושנות. בהרבה מאכלים שקל להתמכר אליהם יש אוממי, ביניהם קטשופ, שמנת מתוקה ועוד.
טעם האוממי נובע מחומצה הנקראת "חומצה גלוטמית". כשהחלבון המצוי במזון מתפרק, משתחררת החומצה הגלוטמית שבו ומעניקה לו את טעם האוממי. אם פעם הפיקו את המונוסודיום גלוטומט מאצות, כיום יודעים להפיקו מכל חלבון מפורק, כולל מחומרים כמו עמילן, קני-סוכר, סוכר תירס וסלק סוכר.
הנה סיפורו של טעם האוממי:
https://youtu.be/TkDYj7a8IAo
עוד על טעם האוממי (עברית):
https://youtu.be/GCBgi9k79Ng?t=7m10s&end=10m5s
הסבר בזק על הטעם החמישי:
https://youtu.be/tSECLr_7kVk
שף שמציג רוטב טבעוני אוממי:
https://youtu.be/BraJQrO8IqM
סרט תיעודי קצר על הטעם החמישי - האוממי:
https://youtu.be/W2xPOZPlxo4?long=yes
והסבר שאין שום רע בריאותי במונוסודיום גלוטמט (עברית):
https://youtu.be/Rei0R4iNf7E?long=yes
מהי "תסמונת המסעדה הסינית" בה הפך מונוסודיום גלוטמט לאויב?
מונוסודיום גלוטמט (Monosodium glutamate) הוא חומר שמעצים ומחזק את הטעם של תבשילים ומאכלים שונים. תוכלו לקרוא על גילויו בתגית "מונוסודיום גלוטמט".
כשהתגלתה באמריקה היכולת המופלאה של החומר להדגיש טעמים של מאכלים, הפך ה"מונוסדיום גלוטמט" נפוץ מאוד. ממאכלים במסעדות, דרך מזון תעשייתי ועוד, החיזוק לתחושת הטעם במזון, שנותנת החומצה הגלוטמית שבו, הוביל לאימוץ נרחב של המונוסדיום גלוטמט כתוסף מזון פופולרי.
את המונוסודיום גלוטומט, תראו לא פעם ברשימת הרכיבים של מאכל או חטיף תעשייתי, כשהוא מסומן בתור MSG או כ-E621.
האם מסתירים אותו מהצרכן? - אולי כן.
אבל כיצד התפתחו אמונות שגרסו שהוא לא בריא? ומה מקור הדחייה הציבורית כלפיו, שזכתה לכינוי "תסמונת המסעדה הסינית"?
הסיפור מתחיל ב-1968, כשד"ר הו מאן קוואק, רופא אמריקאי, כתב מכתב למערכת של כתב-העת New England Journal of Medicine. במכתב תיאר הרופא תופעות לוואי שחווה לאחר אכילה במסעדות סיניות. היו שם בחילות, כאבי ראש, בחילה, הזעה ואדמומיות בעור.
ניתוח של גורמי התסמונת האפשריים הביא אותו למסקנה שהאשם הוא במונוסודיום גלוטמט, שהמסעדות הללו הרבו להשתמש בו לחיזוק הטעמים.
כלי התקשורת מיהרו לדווח על ההשערה והחשש בציבור מהמונוסדיום גלוטמט יצר דרישה לאסור על השימוש בו במוצרי מזון. האיסור הזה לא הוכנס ולמותר לציין שהוא היה ונשאר נדיר ביותר, אם בכלל התקיים, גם ברמה העולמית.
ובכל זאת, נראה היה שבציבור כבר התקבעה האמונה העממית בתופעות השליליות שגורם המונוסודיום גלוטמט כתוסף מזון. יותר ויותר אנשים חששו מההשפעות של החומר, לטווח קצר וארוך גם יחד.
אבל מדעית, לא נמצא קשר כמותי בין צריכת מונוסודיום גלוטומט לבין התסמינים שדווחו על ידי הדוקטור ב"תסמונת המסעדה הסינית". נראה שמרבית מי שלוקים בתסמונת הזו אולי חוו אותה במסעדות סיניות, אך לא חוו תסמינים דומים בצריכה של מוצרים עתירי גלוטמט שאינם מהמסעדות הסיניות, כמו אפונה וגבינת פרמזן.
כך יצא שעד 2021, גם אם במדינות רבות נקבעה החובה לסמנו ברשימת המרכיבים של דברי מזון, נחשב מונוסודיום גלוטמט כחומר בטוח לחלוטין לשימוש - בצריכה סבירה.
אז איך בכל זאת נולדה "תסמונת המסעדה הסינית"?
קיימת סברה בקרב מדענים רבים שמקור התיאוריה הוא בכלל חברתי ולא רפואי או תזונתי. מדובר לדעת מרבית החוקרים בתוצר של גזענות, שנאת זרים ופחד ממהגרים סיניים, תופעות שכיחות בקרב ציבורים שונים באמריקה, לאורך כל המאה ה-20.
הנה סיפורה של "תסמונת המסעדה הסינית" (עברית):
https://youtu.be/PKq7Gkiu5I0
הסילוף של המחקרים ו-40 השנים בהן נחשב המונוסודיום גלוטמט אויב:
https://youtu.be/EKgEj5asL3o
והסבר על כך שאין שום רע בריאותי במונוסודיום גלוטמט (עברית):
https://youtu.be/Rei0R4iNf7E?long=yes
מהם הטעמים שאנו מרגישים?
הלשון שלנו יודעת לזהות ארבעה סוגי טעמים. כל אחד מהם מזוהה באזור אחר של הלשון שלנו:
את המליחות אנו מרגישים בצידה הקדמי של הלשון, קצת מאחוריו מרגישים מתיקות, בצידי הלשון פנימה מורגש טעמו החמוץ של המזון ובקצה הפנימי של הלשון מורגש הטעם המר.
כיום יש טעם נוסף, חמישי, שהתגלה. קוראים לו "אוממי" (Umami). זוהי מילה שפירושה ביפאנית "טעים". לטעם האוממי אחראי מונוסודיום גלוטמט, שהוא מעצים טעם של תבשילים רבים. המונוסודיום גלוטמט פותח על ידי התעשייה היפאנית כדי לחזק טעמים של דברי מזון.
ומה עם הטעם החריף? - הפתעה.. הטעם החריף אינו טעם כלל, אלא כאב שנגרם מגירוי חזק מדי של אזורי הטעם שבלשון שלנו.
הנה מפת הטעמים על הטעמים ואזורי הלשון ולמה היא לא מדויקת ומייצגת תפיסה מדעית מוטעית (מתורגם):
https://youtu.be/hz6GULbowAk
הטעמים השונים שאנו מזהים בפה:
http://youtu.be/-mZqOimqGC8
פירוט החושים ותפקידם ההישרדותי ואחרי זה בדיקת טעם לאנשים (עברית):
https://youtu.be/LUzvpLs0GwM
סרטון אנימציה שמציג את אזורי הטעם בלשון שלנו:
http://youtu.be/j7GibFhuBmE
והסבר מדעי לבלוטות הטעם שעל הלשון שלנו:
http://youtu.be/klowOsUukG4
מונוסודיום גלוטמט
זה קרה במלחמת העולם השנייה. צוותי האספקה שדאגו למזונם של החיילים האמריקאים הבינו מהחיילים שהם מעדיפים את מנות הקרב שנשארו אחרי שהיפנים ברחו. כשחקרו מה במנות הקרב היפאניות עדיף על פני המנות האמריקאיות הם גילו חומר בשם "מונוסדיום גלוטומט". התגלית המרעישה הגיעה מהר מאד לתעשיית המזון האמריקאית שהשתמשה במונוסודיום גלוטומט כדי לשפר בזול את הטעם של המזון המתועש.
אז הסתבר שהתגלית היא של חוקר יפאני בשם קיקונה איקדה, שכבר במאה ה-19 הבין שיש מאכלים הכוללים טעם חדש, שלא נמנה על הטעמים המוכרים. אחרי שחקר את החומצה הגלוטמית, הוא פיתח את המונוסודיום גלוטמט, כדי שיעצים ויחזק את טעמם של תבשילים ומאכלים שונים.
אך רק בשנים האחרונות התגלה שמדובר בעצם בטעם חדש, טעם חמישי, אחרי הטעמים הוותיקים - מלוח, מר, מתוק וחמוץ. זה קרה בשנת 2003, כשמצאו החוקרים את הקולטנים שמזהים את הטעם החדש, בפקעיות הטעם שבלשון האנושית. אז קראו לטעם החדש, שמעניק לאוכל טעם עמוק, מודגש, עשיר ובשרני, בשם "אוּמָמִי" (Umami) הוא הוכר באופן רשמי כטעם החמישי שקיים.
ומה אם נאמר לכם שכולנו מזהים את האוממי בקלות. זה קורה כשאנו אוכלים אוכל חסר טעם, שחסר בו משהו שאיננו יודעים תמיד להגדיר מהו. זהו האוממי שחסר בו. הרבה טבחים יודעים לייצר טעם אוממי, אבל אחרים, שיש להם פחות כישרון - לא יודעים...
פירוש המילה אוּמָמִי הוא ביפאנית "טעים" או "מתובל". יש מאכלים ומוצרי מזון שהם עשירים מטבעם בחומצה הגלוטמית. ביניהם ניתן למצוא צמחים כמו אספרגוס, פטריות, עלי דפנה, עגבניות, סלרי, אצות ורוטב סויה, כמו גם את הבשר הצלוי והגבינות המיושנות. בהרבה מאכלים שקל להתמכר אליהם יש אוממי, ביניהם קטשופ, שמנת מתוקה ועוד.
טעם האוממי נובע מחומצה הנקראת "חומצה גלוטמית". כשהחלבון המצוי במזון מתפרק, משתחררת החומצה הגלוטמית שבו ומעניקה לו את טעם האוממי. אם פעם הפיקו את המונוסודיום גלוטומט מאצות, כיום יודעים להפיקו מכל חלבון מפורק, כולל מחומרים כמו עמילן, קני-סוכר, סוכר תירס וסלק סוכר.
הנה סיפורו של טעם האוממי:
https://youtu.be/TkDYj7a8IAo
עוד על טעם האוממי (עברית):
https://youtu.be/GCBgi9k79Ng?t=7m10s&end=10m5s
הסבר בזק על הטעם החמישי:
https://youtu.be/tSECLr_7kVk
שף שמציג רוטב טבעוני אוממי:
https://youtu.be/BraJQrO8IqM
סרט תיעודי קצר על הטעם החמישי - האוממי:
https://youtu.be/W2xPOZPlxo4?long=yes
והסבר שאין שום רע בריאותי במונוסודיום גלוטמט (עברית):
https://youtu.be/Rei0R4iNf7E?long=yes
מונוסודיום גלוטמט (Monosodium glutamate) הוא חומר שמעצים ומחזק את הטעם של תבשילים ומאכלים שונים. תוכלו לקרוא על גילויו בתגית "מונוסודיום גלוטמט".
כשהתגלתה באמריקה היכולת המופלאה של החומר להדגיש טעמים של מאכלים, הפך ה"מונוסדיום גלוטמט" נפוץ מאוד. ממאכלים במסעדות, דרך מזון תעשייתי ועוד, החיזוק לתחושת הטעם במזון, שנותנת החומצה הגלוטמית שבו, הוביל לאימוץ נרחב של המונוסדיום גלוטמט כתוסף מזון פופולרי.
את המונוסודיום גלוטומט, תראו לא פעם ברשימת הרכיבים של מאכל או חטיף תעשייתי, כשהוא מסומן בתור MSG או כ-E621.
האם מסתירים אותו מהצרכן? - אולי כן.
אבל כיצד התפתחו אמונות שגרסו שהוא לא בריא? ומה מקור הדחייה הציבורית כלפיו, שזכתה לכינוי "תסמונת המסעדה הסינית"?
הסיפור מתחיל ב-1968, כשד"ר הו מאן קוואק, רופא אמריקאי, כתב מכתב למערכת של כתב-העת New England Journal of Medicine. במכתב תיאר הרופא תופעות לוואי שחווה לאחר אכילה במסעדות סיניות. היו שם בחילות, כאבי ראש, בחילה, הזעה ואדמומיות בעור.
ניתוח של גורמי התסמונת האפשריים הביא אותו למסקנה שהאשם הוא במונוסודיום גלוטמט, שהמסעדות הללו הרבו להשתמש בו לחיזוק הטעמים.
כלי התקשורת מיהרו לדווח על ההשערה והחשש בציבור מהמונוסדיום גלוטמט יצר דרישה לאסור על השימוש בו במוצרי מזון. האיסור הזה לא הוכנס ולמותר לציין שהוא היה ונשאר נדיר ביותר, אם בכלל התקיים, גם ברמה העולמית.
ובכל זאת, נראה היה שבציבור כבר התקבעה האמונה העממית בתופעות השליליות שגורם המונוסודיום גלוטמט כתוסף מזון. יותר ויותר אנשים חששו מההשפעות של החומר, לטווח קצר וארוך גם יחד.
אבל מדעית, לא נמצא קשר כמותי בין צריכת מונוסודיום גלוטומט לבין התסמינים שדווחו על ידי הדוקטור ב"תסמונת המסעדה הסינית". נראה שמרבית מי שלוקים בתסמונת הזו אולי חוו אותה במסעדות סיניות, אך לא חוו תסמינים דומים בצריכה של מוצרים עתירי גלוטמט שאינם מהמסעדות הסיניות, כמו אפונה וגבינת פרמזן.
כך יצא שעד 2021, גם אם במדינות רבות נקבעה החובה לסמנו ברשימת המרכיבים של דברי מזון, נחשב מונוסודיום גלוטמט כחומר בטוח לחלוטין לשימוש - בצריכה סבירה.
אז איך בכל זאת נולדה "תסמונת המסעדה הסינית"?
קיימת סברה בקרב מדענים רבים שמקור התיאוריה הוא בכלל חברתי ולא רפואי או תזונתי. מדובר לדעת מרבית החוקרים בתוצר של גזענות, שנאת זרים ופחד ממהגרים סיניים, תופעות שכיחות בקרב ציבורים שונים באמריקה, לאורך כל המאה ה-20.
הנה סיפורה של "תסמונת המסעדה הסינית" (עברית):
https://youtu.be/PKq7Gkiu5I0
הסילוף של המחקרים ו-40 השנים בהן נחשב המונוסודיום גלוטמט אויב:
https://youtu.be/EKgEj5asL3o
והסבר על כך שאין שום רע בריאותי במונוסודיום גלוטמט (עברית):
https://youtu.be/Rei0R4iNf7E?long=yes
הלשון שלנו יודעת לזהות ארבעה סוגי טעמים. כל אחד מהם מזוהה באזור אחר של הלשון שלנו:
את המליחות אנו מרגישים בצידה הקדמי של הלשון, קצת מאחוריו מרגישים מתיקות, בצידי הלשון פנימה מורגש טעמו החמוץ של המזון ובקצה הפנימי של הלשון מורגש הטעם המר.
כיום יש טעם נוסף, חמישי, שהתגלה. קוראים לו "אוממי" (Umami). זוהי מילה שפירושה ביפאנית "טעים". לטעם האוממי אחראי מונוסודיום גלוטמט, שהוא מעצים טעם של תבשילים רבים. המונוסודיום גלוטמט פותח על ידי התעשייה היפאנית כדי לחזק טעמים של דברי מזון.
ומה עם הטעם החריף? - הפתעה.. הטעם החריף אינו טעם כלל, אלא כאב שנגרם מגירוי חזק מדי של אזורי הטעם שבלשון שלנו.
הנה מפת הטעמים על הטעמים ואזורי הלשון ולמה היא לא מדויקת ומייצגת תפיסה מדעית מוטעית (מתורגם):
https://youtu.be/hz6GULbowAk
הטעמים השונים שאנו מזהים בפה:
http://youtu.be/-mZqOimqGC8
פירוט החושים ותפקידם ההישרדותי ואחרי זה בדיקת טעם לאנשים (עברית):
https://youtu.be/LUzvpLs0GwM
סרטון אנימציה שמציג את אזורי הטעם בלשון שלנו:
http://youtu.be/j7GibFhuBmE
והסבר מדעי לבלוטות הטעם שעל הלשון שלנו:
http://youtu.be/klowOsUukG4
